ההגדרה "פלסטינים" מתייחסת לערבים שהיו תושבי ארץ ישראל המנדטורית, או צאצאיהם. ההיסטוריה הפלסטינית כרוכה בקשר הדוק לתולדות הציונות, ובשל המאבק בין שני העמים על השליטה בארץ ישראל, חיים כיום פלסטינים במקומות שונים בעולם. כ-1.5 מיליון פלסטינים הם אזרחי מדינת ישראל. הם מכנים את עצמם בעיקר "ערביי 48" בעוד היהודים נוהגים לכנותם "ערביי ישראל". במזרח ירושלים חיים כ-300 אלף פלסטינים תחת ריבונות ישראלית (שאינה מוכרת בעולם), במעמד של תושבי קבע. בגדה המערבית חיים בין 1.5 ל-2.5 מיליון פלסטינים, רובם בתוך הרשות הפלסטינית, והשאר תחת שלטון צבאי ישראלי. כ-1.7 מיליון פלסטינים חיים בעזה, תחת שלטון תנועת חמאס. מאות אלפי פלסטינים חיים כפליטים וכצאצאי פליטים במדינות ערב, ומאות אלפים אחרים הם מהגרים בעולם. השאיפה הלאומית הפלסטינית לעצמאות בגדה המערבית וברצועת עזה זוכה לתמיכה רחבה בעולם, אולם ציבור רחב בישראל אינו מכיר בזכותם של הפלסטינים למדינה או שהוא חושש כי צעד כזה הוא רק שלב בהשתלטות פלסטינית על כל שטחי ארץ ישראל.
נקודות ציון מרכזיות ביחסי הציונות והפלסטינים: 1879 – תחילת העלייה הציונית הראשונה. 1917 – הצהרת בלפור: הכרה בריטית בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל. מאורעות תרפ"ט, 1929 – התקפה כלל-ארצית ראשונה של ערבים על יהודים. מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936), המרד הערבי הגדול – מאבק לאומי מאורגן של הפלסטינים נגד השלטון הבריטי והציונות. עם פרוץ המרד מינו הבריטים את ועדת פיל, הראשונה להציע פתרון של שתי מדינות. 1947 – האו"ם מאשר את תוכנית החלוקה: מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ ישראל. 1948 – בפי היהודים: מלחמת העצמאות והקמת המדינה; בפי הפלסטינים: נאכבה (אסון). במלחמה עזבו את ארץ ישראל כ-700 אלף ערבים. רק מיעוטם הורשו לחזור, והרוב הפך לפליטים בארצות השכנות. 1964 – הקמת אש"ף, ארגון הגג לתנועה הלאומית הפלסטינית, בהנהגת תנועת פתח. היו"ר הבולט של אש"ף היה יאסר ערפאת. 1967 – מלחמת ששת הימים: ישראל כובשת את הגדה המערבית מידי ירדן ומוסיפה לשליטתה מאות אלפי פלסטינים. 1968 – תחילת ההתנחלות היהודית ביהודה ושומרון. 1989 – פרוץ האינתיפאדה הראשונה, התקוממות פלסטינית נגד השלטון הישראלי בגדה המערבית וברצועת עזה. 1993 – חתימת הסכם אוסלו הראשון: הכרה הדדית היסטורית בין ישראל לאש"ף. ההסכמים העוקבים הקימו את הרשות הפלסטינית שקיבלה לשליטתה יותר ממחצית משטחי הגדה המערבית. 2000 – כישלון ועידת קמפ דייוויד בין אהוד ברק לערפאת, בניסיון להגיע להסכם קבע. כעבור שלושה חודשים פרצה האינתיפאדה השנייה, שאופיינה באלימות קשה משני הצדדים: פיגועי התאבדות וירי רקטות מהצד הפלסטיני, בעוד ישראל השתלטה מחדש על הערים הפלסטיניות. האינתיפאדה הפכה את תנועת חמאס האיסלאמית לכוח המוביל בציבור הפלסטיני. אירועי אוקטובר 2000 – הפגנות מחאה של פלסטינים אזרחי ישראל דוכאו בירי. 2005 – תוכנית ההתנתקות הישראלית מרצועת עזה. 2007 – השתלטות חמאס על רצועת עזה. ישראל הטילה סגר על הרצועה. 2008 – בתגובה להתחדשות ירי הקסאם מעזה, יוצאת ישראל למבצע עופרת יצוקה. 2009 – עליית נתניהו לשלטון והפסקת המשא ומתן. 2011 – פנייה פלסטינית לאו"ם במטרה להשיג הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה ירושלים, בלי משא ומתן עם ישראל.
בתיעוד התקרית נראים השוטרים מכים את ס' ללא סיבה נראית לעין, וגורמים לו לחבלות בראש, בידיים בגב ובחזה. המשטרה החזיקה בסרטון ואף העבירה אותו למח"ש - אך האחרונה גנזה את התיק. מח"ש: קיבלנו רק חלק מהתיעוד
בשלוש תקריות שונות פגעו אלמונים באדמות חקלאיות בכפרים הסמוכים להתנחלויות, ובאחת מהן גם נגנב ציוד חקלאי. אחד מבעלי האדמות: "העצים בני מאה שנה, אפילו את הסולם גנבו"
בין היתר רוססה הכתובת "יהודים לא שותקים" וצמיגי רכבים נוקבו. בחודש יולי נפצעו חמישה חיילים בפיגוע דריסה במחסום הסמוך לכפר
קציני מחוז ירושלים סיכמו עם התושבים כי שוטרי יס"מ לא יפעלו בזמן הגעת ויציאת תלמידים. הצדדים אף פתחו קבוצת ווטסאפ משותפת לתיאום הפעילות. מפקד המחוז, ניצב דורון ידיד, זעם על ההחלטה והורה להחזיר את הכוחות ולצאת מקבוצת הווטסאפ
קוסאי ג'עאר, מכיתה ה' בבית אומר, עמד ליד ביתו עם האופניים שלו. חיילים שדלקו אחרי נערים אחרים תפסו אותו, כיסו את עיניו, אזקו את ידיו ולקחו אותו לחקירה שנמשכה כמה שעות. מדובר צה"ל נמסר: "הכוח לא ידע את גיל הקטין בעת ביצוע העיכוב, הנהלים יחודדו"
נקבע שגיל המינימום לנישואים יהיה 18 ושנשים יורשו לפתוח חשבון בנק לילדיהן. הנשיא הפלסטיני הודיע שיוציא בקרוב צו לגבי הבחירות, אך לא ברור אם רשימות חדשות יספיקו להצטרף
הסרטון מחברון, הרשתות החברתיות
כארבעה חודשים לאחר שבוטל כתב האישום נגד מחמוד קטוסה בגין האונס, עיכבה המשטרה לחקירה שני פועלים פלסטינים שכבר נחקרו בעבר בפרשה ונהג הסעות יהודי שנחקר כעת לראשונה
בהא אבו אל-עטא כמעט ולא מוכר לציבור בישראל, אך ברצועת עזה הוא הופך בתקופה האחרונה לדמות דומיננטית ומשפיעה - ונקשר בכל שיח על רגיעה או הסלמה. נראה שאף שכוחו עולה, בחמאס לא ניסו עד כה לצמצם את שליטתו
מהדורת השבת, חדשות 13, 20:00
על ליית' אבו זיאד, תושב אל-עזריה, נאסר לצאת לחו"ל ואישור הכניסה שלו לישראל לא חודש, מבלי שהסיבות לכך פורטו. בשב"כ הכחישו את הערכתו כי הסיבה לכך נעוצה בקמפיין שהוביל נגד פעילות אתרי תיירות בהתנחלויות
תקיפת המטרות של חמאס נועדו לגרום לו לרסן את בכיר הג'יהאד האיסלאמי שאחראי לירי. בינתיים מעדיפים בישראל שלא להסתבך בעימות ברצועה, כשברקע ההנחה שהמתיחות עם איראן עשויה להחריף
כל תנועה שלהם מצולמת, כל יציאה מביתם תלויה בצבא ואל אדמותיהם מותר להם להגיע עד שלוש פעמים בשנה. כך חיה משפחת ע'ריב, מאז הפכה ישראל את ביתה למתחם מסוגר, מוקף מתנחלים
ראאד בחרי, צעיר ללא עבר ביטחוני ובעל אישור עבודה בישראל, התקדם למחסום במסלול האסור להולכי רגל. המאבטחים, שטענו כי היתה בידו סכין, ירו ופצעו אותו. כששכב פצוע ירו בו עוד ועוד. ישראל לא משיבה את גופתו
בחסות גדר ההפרדה ושינויים בחברה הפלסטינית, זינק מספר הסטודנטים ממזרח ירושלים בקמפוסים במערב העיר. המגמה מקרבת את הציבור הפלסטיני בבירה לחברה הישראלית, ויוצרת בו אליטה חדשה
العليا ترفض ادعاءات الشرطة وتوبخ المستشار القضائي للحكومة.
פיראס אל-חלאק נאזק למיטתו בבית החולים, הוצבה סביבו שמירה ועל משפחתו נאסר לבקרו. לאחר שישה ימים הוא שוחרר ללא תנאים מגבילים, ובמשטרה מסרבים להתייחס. אל-חלאק: לא באתי לפגוע בחיילים
חאלדה ג'ראר נעצרה לפנות בוקר בביתה באל-בירה ולפי עורכי דינה נלקחה לחקירה בכלא עופר. בפברואר היא שוחררה מ-20 חודשי מעצר מינהלי והחשדות שהובילו למעצרה נותרו חסויים
התחקיר מאשש את ממצאי TheMarker, שלפיהם מערכת החתימה הביומטרית של החברה משמשת את כוחות הביטחון הישראלים בשטחים ■ ב-NBC טוענים כי המערכת משמשת למעקב גם אחרי פלסטינים במזרח ירושלים - מה שמעלה שאלות חוקיות קשות
מעברים, 21:40, כאן 11
