תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך משלמים ההורים מאות שקלים מיותרים בשנה על ספרי לימוד

לכתבה
yrtytr

גם מי שיוותר על ילקוט חדש לילד, מחברות ממותגות ויומן מעודכן, ייאלץ להוציא לקראת שנת הלימודים מאות שקלים על ספרי לימוד, ללא כל הצדקה ■ הסיבה: הפיקוח הכושל של משרד החינוך

6תגובות

>> כבכל קיץ לקראת שנת הלימודים, יוצאת יהודית לסיבוב רכישות של ציוד וספרי לימוד עבור ילדיה. היא יודעת שגם לאחר שתשכנע אותם שאין צורך לרכוש כל שנה תיק חדש, או תנסה לקצץ בהוצאות על מחברות ממותגות ויקרות, מחכה לה הוצאה כלכלית כבדה שעליה אין לה כל יכולת מיקוח או פתרונות להוזלה משמעותית: רשימת ספרי הלימוד של בית הספר.

"בכל שנה אני קונה ספרי לימוד, ומעולם לא הצלחתי להעביר ספר אחד מהבת הגדולה לבן הצעיר, שביניהם מפרידות ארבע שנים", היא אומרת. "בתי הספר לא עובדים עם אותם ספרים, כך שגם העברה מילדים גדולים של חברים או בני משפחה לא באה בחשבון. יותר מזה, השנה גילינו שמחצית מרשימת הספרים שקיבלה הבת הגדולה, העולה לכיתה ט', מורכבת מספרים שיצאו ב-2010-2011, כך שגם קניית ספרים משומשים בלתי אפשרית לגבייה".

יהודית מחויבת רק לשתי רשימות ספרים, של שני תלמידים מתוך 1.5 מיליון שיפקדו את בתי הספר היסודיים והתיכוניים בשנת הלימודים הבאה. בשוק שמגלגל יותר ממיליארד שקל בשנה, תרומתה הצנועה של יהודית להכנסות מרכישת ספרי הלימוד היא 700 שקל לספרי כיתה ה' וכ-900 שקל עבור הספרים של כיתה ט' - 1,600 שקל בסך הכל.

"בשנים האחרונות קנינו אטלס כבר פעמיים: פעם אחת את הגרסה הזולה והדקה יותר, שהספיקה לבית ספר יסודי, ועכשיו התבקשנו לרכוש אטלס כבד ב-198 שקל; הילדה אפילו לא במגמת גיאוגרפיה. קיבלנו במתנה אטלס מהעבודה, אבל בבית ספר רוצים אחד ספציפי - אוניברסיטאי של ברוור", מספרת יהודית. "חוץ מזה התבקשנו לרכוש מילון כיס מהוצאה ספציפית ותנ"ך של הוצאת קורן. באשר לספרי הלימוד עצמם, אני באמת לא מבינה, מה בדיוק השתנה בתנ"ך ובעברית בארבע השנים שמפרידות בין שני ילדי שמחייב החלפת מהדורות דחופה כל כך?".

גם במשרד החינוך יש כנראה מי ששאל עצמו את אותה השאלה, ולכן קבע המשרד לפני שנים את ההוראה שלפיה בתי הספר מחויבים לדבוק ברשימת ספרי הלימוד שלהם במשך חמש שנים רצופות לפחות. ההוראה, שעוגנה בחקיקה בכנסת בקיץ 2008, נועדה להקל על העברה של ספרים בין אחים ולעודד שוק פעיל של ספרים משומשים.

חוק נוסף שנחקק לטובת ההורים קבע כי החל באפריל אשתקד, נאסר לחלוטין השימוש בחוברות לימוד - למעט בכיתות א' ו-ב', בלימודי שפה בשנה הראשונה, באנגלית עד כיתה ט' ובמתמטיקה עד כיתה ה' - כדי למנוע הוצאה כספית על חוברות חד-פעמיות שאין אפשרות להעבירן משנה לשנה.

בידי משרד החינוך אף ניתנה הסמכות לפקח על המחירים המרביים המותרים עבור ספרי הלימוד המשמשים בבתי הספר. לפי הוראת המשרד, הוצאות הספרים מחויבות להעביר אליו תחשיב מפורט של המחיר הסופי לצרכן לצורך קבלת אישור - הכולל נתונים על המשקל המרבי של הספר, היקף השימוש בהדפסה בצבע, סוג הכריכה ועוד נתונים המשפיעים על עלותו הסופית. אלא שבפועל, הורים ומורים מדווחים על עדכונים בתדירות גבוהה יותר, ונראה שבתי הספר מתעלמים במופגן מכל הוראות המשרד בנוגע לספרים.

הוצאות הספרים שמעוניינות לשמור על רווחיות בשוק של ספרים חדשים, מפעילות אנשי טלמרקטינג לאורך כל השנה, העומדים בקשר עם מורים ורכזי שכבות ושולחים אליהם ספרי לימוד להתנסות. במקרים רבים בתי הספר אינם ממתינים לאישור המשרד, הספרים נכנסים לרשימות הלימוד וההורים, שרק משפשפים את העיניים אל מול חשבוניות הקנייה, אינם מלינים על כך שהספרים נמכרים ללא חותמת המעידה על אישור משרד החינוך.

תחרות המחירים בשוק ספרי הלימוד החדשים כמעט שאינה קיימת, חנויות הספרים נהנות משולי רווח מזעריים (עד 15%) ומוזילות את הספרים לצרכן לכל היותר ב-5%. שוק הספרים המשומשים מתקשה לפרוח בשל ריבוי המהדורות והעדכונים ברשימות שמבצעים בתי הספר, אך כאשר ניתן למצוא כאלה מדובר בחיסכון בסכום לא מבוטל.

ברשימה אקראית של תלמיד כיתה ה' שנבדקה לצורך הכתבה ומורכבת מ-17 ספרים, נמצאו חמישה ספרים שניתנים לרכישה ביד שנייה - מה שהוזיל את סל הקנייה בכ-150 שקל - 20% מתוך 760 שקל. אלא שהורים שמורגלים ברכישת ספרים משומשים יודעים כי המשימה אינה קלה - בהזמנה באינטרנט הם נאלצים להסתמך על מלאי דינמי של החנויות, שלפיו כל הקודם זוכה, וייתכן שהחנות לא תוכל לספק את כל הספרים הקיימים בגרסה המשומשת. עם זאת, תמיד מומלץ להציץ באפשרויות הרכישה דרך אתרים יעודיים כמו שלגון, סקול-בוק ובוק-טרייד וגם בלוחות יד 2 ו-WinWin.

ברוח הימים האלה הוקמה בפייסבוק קבוצה המוחה נגד מחיריהם הגבוהים של ספרי הלימוד, אך הקבוצה אינה מצליחה לצבור תאוצה. נראה שנדרשת זעקה ציבורית מקורית, נוסח מחאת האוהלים, כדי לגרום למשרד החינוך לבצע אכיפה יעילה בתחום הפרוץ של ספרי הלימוד - ולא להסתפק בשליחת חוזרי מנכ"ל וריענון הנהלים.

הפיקוח הכושל של משרד החינוך

1. הכישלון בפיקוח על ספרי לימוד מאושרים לשימוש

משרד החינוך מעלה מדי שנה קובץ שבו רשימה מפורטת של הספרים המאושרים לשימוש. הקובץ פתוח לצפייה למנהלים, מורים והורים, והמנהלים אף נדרשים לשלוח את הרשימות הסופיות חזרה לאישור המשרד.

ואולם לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהוגש בפברואר 2010, שיעור השימוש בספרים לא מאושרים שנמצא בבדיקה מדגמית של משרד החינוך ב-2009 בכיתות א'-ו' גבוה מ-50%; בכיתות ז-י"ב שיעור השימוש בספרים שאינם מאושרים הוא 80%. הדו"ח מציין כי השימוש הנרחב בספרי לימוד לא מאושרים ידוע למשרד החינוך זה שנים רבות. מבקר המדינה הצביע עליו כבר לפני עשור, אך לא ננקטו צעדי אכיפה ממשיים.

גם בדיקה מדגמית של רשימות בתי הספר שהגיעו השנה לידי TheMarker, מצביעה על כך שדבר לא השתנה מאז הדו"ח - ברשימות נמצאו ספרים רבים שלא אושרו לשימוש ודגימה מרשימת תלמיד כיתה ה' המפורטת בכתבה אף הועברה למשרד לתגובה. במשרד החינוך השיבו כי "במקרים מיוחדים מאפשר המשרד להשתמש בספרים באופן זמני בלבד עד למתן אישור סופי לספרים חדשים שהותאמו לתוכנית הלימודים".

המשרד אישר כי ארבעה מתוך חמשת הספרים הלא מאושרים שהוצגו ברשימת התלמיד אושרו זמנית, אך "ספרי ההכנה למבחני המיצ"ב אינם מאושרים ללמידה אם כספרי לימוד ואם כספרי עזר. בתי הספר אינם נדרשים להכין את התלמידים למיצ"ב, מאחר שתכני הבחינה תואמים את תוכנית הלימודים ורצף הלמידה המתקיימים בכיתות". ואולם משרד החינוך לא ציין כל פעולה שינקוט בעניין הדרישה האסורה של בתי הספר.

2. היעדר פיקוח אמיתי על מחירי הספרים

משרד החינוך דורש מבתי הספר להציג לצד הספרים ברשימה שמקבלים ההורים את המחיר המרבי המותר למכירה, כדי שההורים יוכלו לזהות הפקעת מחירים. בפועל, רק רשימה אחת מתוך עשרות הרשימות שהגיעו לידי TheMarker הציגה עמודת מחירים בהתאם להוראת המשרד.

ממשרד החינוך נמסר בעניין זה כי "לנוכח מקרים שבהם מנהלים לא מיישמים את הנוהל, המשרד ריענן את ההנחיה המבהירה להם באופן חד-משמעי כי חלה עליהם החובה בדבר עדכון ההורים על המחיר המרבי של כל ספר לימוד הנרכש על ידם".

אלא שייתכן כי הבעיה עמוקה יותר וטמונה בתמחור ההתחלתי של ספרי הלימוד: בדו"ח מרכז המחקר של הכנסת הועלתה טענה של משרד התמ"ת - שדו"חות מבקר המדינה תומכים בה - כי משרד החינוך כלל אינו בודק את התחשיבים המוגשים לו (אם מוגשים תחשיבים כאלה), ומאשר את המחירים המרביים של ספרי הלימוד שהציעו לו המו"לים.

כשתמהנו על גובה ההוצאה לתלמיד כיתה ה', שהגיע ל-760 שקל לפני רכישת מוצרים קבועים כמו תנ"ך, אטלס, מחשבון ומילונים, השיבו במשרד החינוך: "אשר לאביזרים הלימודיים, יצוין כי מדובר באביזרי למידה הנרכשים באופן חד-פעמי ולא מדי שנה". ואולם במשרד לא התייחסו למחירו הגבוה של סל הספרים החד-פעמי דווקא.

3. פרדוקס הפיקוח על תדירות החלפת ספרי הלימוד

על פי הוראות משרד החינוך, בתי הספר נדרשים לדבוק בספרי לימוד שהם בוחרים וללמדם במשך חמש שנים ברציפות. בדו"ח של מרכז המחקר של הכנסת טען משרד החינוך כי מפקחיו עוקבים אחר מילוי הנחיה זו. ואולם הפרדוקס הוא כי ממצאי הבקרה של המשרד העידו שרשימות בתי הספר כוללות פעמים רבות ספרי לימוד שאינם מאושרים. מכאן שלא ברור אם אכן אישר מפקח את הרשימות ואם נבדק מועד החלפתם האחרון של ספרי הלימוד שבהן.

מתוך בדיקת הרשימות שהגיעו לידינו בשנה שעברה ובשנה הנוכחית, עולה כי ספרים רבים חודשו, מהדורות מסוימות שביקשו בתי הספר ברשימות שהגישו לתלמידיהם עתידות לצאת רק בסוף אוגוסט 2011, ויש בתי ספר שאף המליצו לרכוש מילון אנגלי-אנגלי-עברי של אוקספורד בגרסתו המעודכנת, שכן "הוסיפו השנה עוד ערכים".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה לעניין זה: "המשרד הנחה את מנהלי בתי הספר ואף הוציא ריענון נוסף להנחיה שלפיה אין להחליף ספרי לימוד למשך חמש שנים לפחות. לעניין הספרים המתחדשים, יצוין כי מדובר ברשימה מצומצמת של ספרים העומדים לצאת לאור לאחר פתיחת שנת הלימודים".

רבע מבתי הספר כבר חוסכים להורים מאות שקלים בשנה

>> פרויקט השאלת ספרי לימוד הוא צעד מבורך של משרד החינוך שנועד להוזיל את עלויות הספרים ולהקל בנטל הכספי על ההורים. לפי הפרויקט, בית הספר מקבל ממשרד החינוך תקציב ראשוני לרכישת ספרי הלימוד. התלמידים משאילים את הספרים מבית הספר ומחזירים אותם בסוף שנת הלימודים. ההורים נדרשים לשלם אגרה שנתית שמחירה בפיקוח, והיא נעה סביב 280 שקל. האגרה נועדה לממן את כל העלויות הכרוכות ברכישת ספרי לימוד חסרים, בהחלפת מהדורות של ספרי לימוד ובבלאי הנובע מהשימוש בהם.

לפי חוק השאלת ספרי הלימוד, יש צורך בהסכמה של 60% מההורים להפעלת הפרויקט בבית הספר. הפרויקט, שהחל ב-2000, פעיל כבר ב-1,040 בתי ספר ויצרף השנה לשורותיו 70 נוספים. החל משנת הלימודים הקודמת, שילש משרד החינוך את תקציב הפרויקט, מ-1.9 מיליון שקל בשנה לכ-5.5 מיליון שקל. במשרד החינוך שואפים להטמיע את הפרויקט בכלל בתי הספר בישראל, וייתכן כי זהו הפתרון לפיקוח ואכיפה אמיתיים, שכן כאשר התקציב הוא קבוע ומשותף, לבתי הספר יש אינטרס ברור שלא להתפרע עם מהדורות חדשות וניסוים על כיסי ההורים.

ברגע שבית הספר מקפיד על הצמדות לתוכניות לימוד לאורך חמש שנים כנדרש בחוק, אינו מרבה בספרים מיותרים וגם מנחה את התלמידים לעטוף ולשמור על ספרי לימוד - החיסכון הכספי שבהשאלה חוזרת אינו רק של ההורים אלא עשוי להביא גם רווחים לבית הספר. יישום נוסף של פרויקט השאלה הוא אתר Bookmarket, המנהל את ההשאלה בתנאים דומים עבור בתי ספר הרשומים דרכו.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות