תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אני לא מתביישת לומר - הריון בשבילי הוא באמת קללה"

לכתבה
THINKSTOCK IL

הם עדיין אוהבים משפחות ברוכות ילדים, אבל מוכנים לקבל אותן גם קצת פחות גדולות: מהפכת הילודה בחברה החרדית

2תגובות

"כשהבנתי שאני בהריון, היו לי רגשות מעורבים... אני לא מתביישת לומר: הריון בשבילי הוא באמת קללה, מחלה, מצב שבו אני מאבדת את עצמי ולאט לאט הופכת להיות אינקובטור אנושי שמסוגל בעיקר להחזיק את התינוק המתפתח ולא הרבה מעבר. אני לא 'פורחת', לא 'מאושרת'. אני בכלל לא אני, רוב הזמן...".

את הפוסט חושף הקרביים הזה העלתה פייני סוקניק לפני כחודש (ב־23 באפריל), כשבוע בלבד אחרי שילדה את בתה, הרביעית במניין ילדיה. למרות התצלומים הוורדרדים של התינוקת שצירפה, לסוקניק החרדית היה חשוב לספר גם על הצד הפחות ורוד והמוכחש של הריון רצוף מכאובים ובחילות מתחילתו ועד סופו. "הסוף הוא מקסים", הוסיפה, "אבל זה לא כפרה ופיצוי על הקושי".

שער וומן, יוני

הכתבה מתפרסמת בגיליון יוני של TheMarker Women

בצד האיחולים, קיבלה סוקניק, פעילה חברתית ששמה לה למטרה להעלות לשיח הציבורי נושאים כאובים ושנויים במחלוקת, עשרות טוקבקים נרגשים מנשים, מרביתן חרדיות, שהריעו לה על האומץ והכנות. "כתבת את מחשבותי", "דייקת בכל מילה", "שולחת מיד לבת שלי" – אלו היו אחדות מהתגובות לפוסט. רבות סיפרו על רגשותיהן המעורבים וקשייהן בהריונות, ומגיבה אחת אף הציעה להזמין את הבעלים להתוודע לתחושות אלו של נשותיהם.

פייני סוקניק, מייסדת ומנהלת "באשר תלכי"

פיצוץ בלון האושר של ההריון הוא מעשה הדורש אומץ, בוודאי בחברה ולדנית כמו זו הישראלית, שבה ילדים הם שמחה וברכה; אבל כשאת אישה חרדית, זו כמעט מהפכה. סוקניק כתבה את הצימוד הריון וקללה, בזמן שבעיתונות החרדית הס מלהזכיר את המילה הריון ומשתמשים במילים "מצב מיוחד". "קשה לך? תשמרי את זה בבטן", אומרת סוקניק. "הריון הוא עדיין מקודש. זה נחשב טאבו לדבר על ילודה באופן ביקורתי, ובוודאי שעל מניעת הריונות".

לא במקרה הס מלהזכיר את קשייהן של נשים חרדיות בהריון ובלידות. ילודה, וילודה גבוהה בפרט, היא מהנושאים המקודשים ביותר בחברה החרדית. קולות נשיים המדברים בביקורתיות על ילודה ובעיקר על תופעת הוולדנות (ריבוי לידות), הם חתרניים ונדירים. אבל בשנים האחרונות, הרחק מהעין הציבורית, ניצני שיח על תכנון ילודה מתחילים לחדור לחברה החרדית, ובאופן טבעי נשים מובילות אותו. זה קורה כי נשים החלו לדבר בינן לבין עצמן על קצב הלידות, והחליטו לקבל החלטות לבדן.

הוולדנות בחברה החרדית היא עניין אידיאולוגי. בעבר, מנהיגי הדור ביקשו לקומם את החברה החרדית שהידלדלה לאחר השואה, וברטוריקה החרדית, לידת ילדים נהפכה למקור עוצמתה של החברה. משימת העל הונחה על כתפי הנשים החרדיות, והן ראו בילודה עניין דתי לא פחות מנשי ואימהי. החינוך לכך מתחיל מילדות, כשהילדות החרדיות נהפכות "אמהות" קטנות לאחיהן ולאחיותיהן. בסמינרים לבנות (המקבילה לתיכונים) מרצים השכם והערב על מהותה של הבת כאישה ואם ועל החשיבות של מצוות פרו ורבו.

אסתי שושן
אוליבייה פיטוסי

כשהייתי ילדה בבני ברק, במשפחתי היו "רק" שבעה ילדים ונחשבנו משפחה ממוצעת, אבל בהמשך, המשפחות החרדיות נעשו גדולות הרבה יותר. "מגה־משפחות צמחו החל בשנות ה־70 ועד ה־90 ב'פיק' של דור הביניים החרדי. הילדות של אז הן דור האמהות של היום", אומרת אסתי שושן, פעילה פמיניסטית חרדית. היא גדלה בצפת, הבכורה במשפחה של 12 ילדים. "זה לא היה חריג", היא מספרת. "אלה היו המטרה והייעוד אז, להביא הרבה ילדים. משפחה של שמונה ילדים היתה קטנה וחמודה. היו סביבנו משפחות של 14 ילדים, 16 ויותר".

שושן ראתה את הפער בין התמונה המושלמת שהוצגה בחזית – אמא מאושרת ל־12 ילדים, כולם לבושים היטב ויש עוגה חמה בתנור – לבין המציאות, של נטל בלתי נסבל על האישה. "נשים רצו מכל מיני סיבות לקבל היתר מרב למניעה, ולא קיבלו. נשים אחרי לידה שמינית ותשיעית, שביקשו לעשות הפסקה בין הלידות, לא להפסיק ללדת לחלוטין. הרב שאל: 'יש לך ורידים ברגליים? יש לך מחלה? את בדיכאון?'. כלומר, אם את לא ממש ממש סובלת, את לא יכולה לקבל אישור למניעה".

את הביקורת של שושן על הילודה המרובה בציבור שלה היא הביעה גם בסרט הגמר העלילתי הקצר שלה בלימודי קולנוע, "עקרה" – שהוצג בפסטיבל קאן, ומספר על זוג שלא מצליח להיכנס להריון ומה קורה לו בסביבה ולדנית.

קדימון לסרט הקצר "עקרה" של אסתי שושן

כיום, היא משרטטת תמונה מורכבת: "אני לא אומרת שכל הנשים הן מסכנות או אומללות. ברוב המקרים זו החלטה שלהן ללדת והן רואות בזה אתגר רוחני, ואידיאל שעבורו הן גם מוכנות לסכן את עצמן, לפעמים אף בניגוד לדעתו של הבעל. אני מכירה מישהי שיש לה שישה ילדים שילדה בניתוח קיסרי ואמרו לה שזהו, אי אפשר יותר. היא הרגישה פספוס עצום. להיות אם למשפחה גדולה זה מלווה לעתים בתחושות מעצימות. לכן, אישה שמצליחה למרות המחירים האישיים והכלכליים, תגיד שהיא מאושרת".

"עולם הרוח הנשי החרדי הוא דל מאוד", מחדדת שושן, "כשהן יוצאות מהסמינר, יש נשים שמחפשות אתגר אידיאולוגי. כיום כמובן זה השתנה. יש כבר נשים שיחפשו אתגרים אינטלקטואליים או יעסקו בקידום הקריירה, אבל בעבר, ההקרבה הזו של האישה היולדת סיפקה את האתגר הזה".

תהליך כללי של ישראליזציה

השינויים הדמוגרפיים והחברתיים במגזר החרדי מעיבים על התמונה של האם "המתקתקת", כפי שאוהבים לומר במגזר, עם יותר מעשרה ילדים מטופחים סביבה ובית מצוחצח, והוולדנות הגבוהה כבר אינה נישאת על נס בציבור החרדי. למעשה, הנתונים מצביעים על האטה בילודה: כך למשל, בערים החרדיות מודיעין וביתר עילית חלה ירידה של 17% – ילד וחצי בממוצע – מ־8.9 ל־7.6 ילדים, בתוך 15 שנים.

אמנם המשפחה הממוצעת היא עדיין גדולה, אך ד"ר גלעד מלאך, ראש תוכנית חרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה, סבור שהירידה בילודה היא משמעותית; ובזהירות המתבקשת, הוא משער שהיא תימשך גם בשנים הבאות. עד לפני כמה שנים, הוסברה מגמת הירידה בילודה בצמצום קצבאות הילדים ב־2003. אך כיום, לדברי מלאך, ברור שהיא חלק ממגמה חברתית רחבה יותר. "אפשר לראות זאת כחלק בלתי נפרד מתהליך כללי של ישראליזציה ומודרניזציה, שבא לידי ביטוי בכניסה בשיעורים גבוהים לתעסוקה, רכישת השכלה ועלייה בגיל הנישואין", הוא אומר.

מלאך מוסיף כי לגורמים כעליית יוקר המחיה ועליית מחירי הדיור יש השפעה על הציבור החרדי. "ההורים מסייעים כלכלית לזוג הצעיר פחות מבעבר. הזוג לוקח על עצמו יותר, ולכן המסקנה הבלתי נמנעת היא שאחד מבני הזוג צריך לעבוד. וכשאתה נעשה איש עבודה, אתה מתחיל לחשוב על חייך בצורה כלכלית יותר. כשאתה אברך כולל, אתה לא מחשב ולא מתכנן אלא מקווה לניסים.

"אנחנו בהחלט רואים כיצד שינויים בהקשר לתעסוקה והשכלה מתכנסים למשהו שהוא רלוונטי למבנה המשפחה", מסכם החוקר. הוא מעריך שמספר הילדים בחברה החרדית יתייצב בסופו של דבר על חמישה־שישה, בדומה לקהילות החרדיות בארצות הברית.

לתמורות החברתיות יש ביטוי גם בשיח הפנימי המשתנה. אם בעבר, האמירה המקובלת היתה שכל ילד מביא את הברכה שלו, כיום, בחלק מהמשפחות – לרוב אלו שאינן חלק מהמיינסטרים החרדי – נשמעים שיקולים חדשים הנוגעים למבנה המשפחה. שיקול אחד שכזה הוא קישור בין מצב כלכלי לגודל המשפחה; אך גם הציפייה לגדל ילדים בנחת ובשלווה ולא בצפיפות, בזה אחר זה, נעשתה לגיטימית יותר. שיקולים אלה מובילים בחלק מהמשפחות, בוודאי הפתוחות יותר שמושפעות מהחברה הכללית, למחשבה על שימוש באמצעי מניעה. "יש הבנה שמשפחות גדולות הן עניות", אומרת שושן. "שההשלכות הכלכליות לא נגמרות. זה לא רק לגדל ולהאכיל, אלא עולה השאלה איך לחתן את כל הילדים, במיוחד אם יש שורה של בנות (בציבור החרדי, מקובל שהורי בנות ייתנו יותר כסף בחתונתן, ת"ר). זה לא היה קודם".

בעיתונות הרשמית אין רמז לשיח החתרני הזה. אבל בפייסבוק, בקבוצות סגורות המיועדות לנשים חרדיות, נשמעים קולות ביקורתיים ומתלבטים יותר. בין המלצות על קניית פאה ועל רופאים, אפשר למצוא גם פוסטים המבטאים אמביוולנטיות הקשורה לילודה, שלעתים אף אינם אנונימיים. כך למשל, שאלה אישה אם בלידת בן ובת היא יוצאת ידי חובת פרו ורבו. ובתרגום חופשי, היא שואלת, האם אני יכולה להפסיק אחרי שניים?

פוסטים מסוג זה מעוררים פולמוס ער וזוכים לתגובות רבות, ביניהן גם אמירות המבטאות את דעת המיינסטרים החרדית – בעד משפחה גדולה. אך בניגוד אליהן, נשים רבות משתפות את מחשבותיהן בנושא ריווח הפערים בין הילדים, או אפילו את רצונן לעצור את הרחבת המשפחה.

גשם קונדומים
THINKSTOCK IL

רוני שוב, בעבר עיתונאית ועורכת בעיתונות החרדית וכיום עוסקת בהשמה במגזר החרדי, טוענת ש"אין תכנון קר. אין זוגות שמראש אומרים, 'אנחנו רוצים מעט ילדים'. אבל כיום, לעומת העבר, כבר לא מעלים על נס את הילודה הגבוהה. יש יותר לגיטימציה לאמצעי מניעה. זה מתחיל אחרי הילד השני או השלישי. לא יציקו לאישה כזו בגינה ולא ירימו גבות אם היא לא תיכנס מיד להריון".

שוב, בשנות ה־40 המוקדמות לחייה, היא סבתא לנכד בן שנתיים מבתה הבכורה, ולה עצמה יש ילדים קטנים. "נשים חרדיות אינן עדר חסר בינה", היא אומרת. "ואם הן רוצות הרבה ילדים, כנראה שהן מסוגלות לזה. אני לא חושבת שהן מסכנות את בריאותן בגלל ילד נוסף".

משיחות עם נשים חרדיות עולה שרבנים מתירים כיום ביתר קלות לנשים להשתמש באמצעי מניעה. יש האומרים כי הפתח שנמצא הוא באמירה שהנשים בדור הנוכחי חלשות יותר, שכוח הסבל שלהן פחות גדול מזה של האמהות שלהן, ולכן יש להתיר. עדיין לא לגיטימי להפסיק סתם מבחירה וצריך לומר שאת סובלת; אבל מתברר שיותר ויותר נשים בוחרות לא להתייעץ כלל עם רב.

שרה בת ה־29, אם לשלושה, מספרת שאחרי ההריון השלישי שלה החליטה להשתמש באמצעי מניעה על דעת עצמה. "החלטתי שאני לא יכולה לבוא לרב ולשאול, ולפי כמות הבכי והדמעות הוא יחליט כמה זמן מניעה לתת. זאת אני שיודעת בעומק הלב שהריון עכשיו יהיה הדבר הכי גרוע למשפחה".

היא נכנסה להריון כארבעה חודשים אחרי החתונה. "הייתי ילדה תמימה וצעירה ורציתי לדעת שהכל אצלי כשורה. שמחתי בהריון, התחלתי לעבוד כמזכירה במשרד עורכי דין, בעלי היה אברך. אבל ההריון היה קשה מאוד. היתה לי חולשה מטורפת. הייתי זומבי ופשוט אחרי העבודה הייתי במיטה. אני שמחה כיום על כל ילד, אבל במבט לאחור אני חושבת שלהיכנס להריון כל כך מהר זה לא הדבר הכי טוב. במצב כזה, בני הזוג לא מקבלים הזדמנות להכיר זה את זה וללמוד לנהל בית".

שרה מתארת שינוי הדרגתי במודעות שלה לגבי מבנה המשפחה. "אחרי הלידה הראשונה לא הייתי מוכנה לעוד ילד", היא מספרת. "בעלי בא ממשפחה גדולה, הארד־קור חרדית אבל הוא אדם עם מודעות. נכנסנו להתלבטות בנושא של איך לשאול את הרב ומה לעשות. באותו זמן הרגשתי שאין לי כל כך עם מי לדבר על זה.

"כיום, אין מה להשוות. אני מרגישה שאני השתניתי וגם החברה החרדית השתנתה. אני מדברת גם עם חברות שלי וגם עם הגיסות שלי, בנות גילי. כנראה שאז זה לא היה לגיטימי. כולנו נפתחנו. גם בזכות התקשורת, הסמארטפונים והגישה לאינטרנט. יש קבוצות פייסבוק של נשים חרדיות וגם בגינה אפשר לדבר על כך".

שרה שייכת לקהילה פתוחה יותר של חרדים מודרניים. היא סטודנטית למשפטים במסלול החרדי בקריית אונו, והשפעת המגמות החדשות ניכרת בבחירות שלה. "את יכולה לראות הבדל בין הדורות ובין קהילות", היא אומרת. "אצל הנשים המבוגרות ממני עדיין רואים ילדים ברצף. בגיל 34, יש להן שמונה ילדים. ויש גם קהילות סגורות יותר, שבהן נשים ממשיכות ללדת שנה אחרי שנה".

שרה מספרת בפתיחות שאחרי שבא לעולם ילדה השלישי, סבלה מדיכאון אחרי לידה. "הרגשתי חלשה. זו לא היתה עייפות או דכדוך רגיל. נכנסתי לגוגל וראיתי שיש לי את התסמינים של דיכאון אחרי לידה", היא מספרת. היא פנתה לארגון חרדי בשם ניצ"ה, המסייע לנשים חרדיות אחרי דיכאון אחרי לידה, ונעזרה תחילה בתמיכה טלפונית ולאחר מכן בפסיכולוגית. בסופו של דבר, היא עברה תהליך של מודעות והעצמה, לדבריה.

"בדקתי ומצאתי שיותר ויותר נשים חרדיות נכנסות לדיכאון אחרי לידה", אומרת שרה. "חשוב לי להעלות את המודעות לתופעה הזו. החרדים נוטים לצבוע הכל בוורוד. כולם יגידו שהריון זה דבר מדהים, ואולי זה גם סוג של התמודדות עם המצב. אם לא מנעת הריון, לפחות תשמחי עם זה. אבל צריך להבין שיש מחירים".

חרדיות עובדות במשרדי מטריקס במודיעין
אייל טואג

"יותר ויותר נשים אומרות, אנחנו לא יכולות יותר, גם אם הן לא סובלות בהריון", אומרת סוקניק. "לצד נשים שמרגישות שהמשמעות והמהות שלהן היא היותן אמא, יש נשים אחרות שמגיעות להבנה שמותר לעצור, לתכנן. שצריך לחשוב".

ההבנה הזו, מאמינה סוקניק, כרוכה לבלי הפרד בשיח נוסף של נשים – שיח הגשמה עצמית, שנעשה לגיטימי במגזר. "במוסדות להשכלה גבוהה מקבלים גם יסודות לחשיבה ביקורתית", היא אומרת. זה לא נעצר במקצוע שאת לומדת. אישה מתחילה לחשוב: מה, אני חייבת לשאול רב ואז הוא ייתן לי הפסקה של חצי שנה? הרי אנחנו סטודנטים, שנינו מתחילים לעבוד. האם הרב יעזור לי לגדל את הילד? אז במקום להתגלגל כי ככה זה, מתחילים לעשות בחירות. יש נשים שיחליטו ללכת לרב בעצמן, כי רק הן יכולות להעביר חוויה אותנטית של קושי, דבר שגם הוא דורש אומץ; ויש כאלו שיחליטו בעצמן. יש נשים שרוצות ללדת הרבה ילדים. אבל כדי שתהיה בחירה, צריך לספק לנשים את כל המידע ואת כל האופציות, ולתת להן לבחור", סבורה סוקניק.

בשיח החדש של תכנון המשפחה, דחיית ההריון הראשון היא עדיין בגדר טאבו. "אני זוכרת מעצמי", אומרת שושן, "כשהייתי אחרי לידה ראשונה, אישה צעירה וחרדית מאוד, פנתה אלי אחות טיפת חלב ודיברה אתי על מניעה. כעסתי מאוד, איך היא מעזה לדבר אתי על זה".

שושן סבורה שלאור השינויים בחברה החרדית, לנישואים המוקדמים יש השלכות חברתיות חמורות. "אצל הרבה נשים צעירות מאוד, הנישואים עולים על שרטון מסיבות שונות, כשהן בהריון או עם ילד הראשון. אלו נשים משכילות ומודעות יותר. הן לא נשארות בנישואים בעייתיים ומתגרשות, וכך נוצרת קבוצה של אמהות חד־הוריות צעירות מאוד, שחלקן מתמודדות עם מצבי סכסוך חמור בגירושים".

החברה החרדית היא חברה במעבר, בתהליך שינוי. סוקניק מזכירה שעשוי להתעורר גל הפוך, של ריאקציה וחזרה לערכים השמרניים וללידות מרובות. "עדיין, למרות השינוי, צריך תעוזה כדי ללכת נגד הזרם. אישה שיש לה רק שני ילדים צריכה להתנצל ויש לה גם רגשות אשם אם היא מפסיקה להרחיב את המשפחה, אפילו אם זה מסיבות מוצדקות מאוד. החברה עדיין מצפה לילדים כל הזמן".

"כיום אני לא מפחד להציע דברים שפעם הדיבור עליהם נחשב לגס רוח"

ד"ר שגית אלון ארבל, רופאת נשים בכירה בבית החולים שערי צדק, מספרת על שינוי בקהילה החרדית, אותו היא מגדירה "מודעות". "גם אלו שהחליטו ללדת את הילד ה-13 וה-14 עושות את זה מתוך החלטה מודעת", היא אומרת.

אלון ארבל, המשמשת גם ראש האגף לתכנון מדיניות במשרד הבריאות, מציינת כי משרד הבריאות האמריקאי ממליץ לנשים להמתין כשנתיים בין הריון להריון, והיא מיידעת את החרדיות על כך. "יש בחברה החרדית לגיטימציה להתאושש מההריון, להכין את עצמך להריון הבא ולקבל את הילד הבא באהבה".

אלון ארבל מכירה היטב את האוכלוסייה החרדית. הקליניקה הראשונה שלה היתה בבני ברק, ובהמשך עבדה בקריית ספר החרדית ולאחר מכן בהדסה ירושלים. "הצו החברתי הוא עדיין חזק, אבל אני מרגישה שכיום יש יותר מקום לדיון על ריווח הריונות. זה תלוי מאוד בזוגות שעומדים לפני, ומה שמפתיע לטובה הוא שרוב ההחלטות נעשות בזוג, ובדרך כלל את יכולה לשמוע את ההתלבטות בתוך החדר".

לדבריה, מה שתרם לשיח הוא הנגישות הגבוהה לשירותי בריאות, המסייעת לחרדים לקבל אמצעי מניעה וייעוץ לגבי תכנון ההריון; וגם ההסברה. "בערים החרדיות יש ריכוז משמעותי של מרפאות לבריאות האישה. יש תחרות על האוכלוסייה הזו, והתורים לרופאים אינם ארוכים כמו במקומות אחרים".

ד"ר ארנון סמואלוב, מנהל אגף נשים ויולדות בשערי צדק, מדגיש שעדיין הנטייה השלטת בציבור החרדי היא לידות מרובות. לדבריו, "לפחות 20% מהנשים המטופלות אצלנו הן בלידתן השישית ומעלה". אך הוא מסכים שהשיקולים השתנו. כיום, "אי אפשר להתעלם מכך שהחיים עולים כסף".

אשר לאמצעי מניעה, לדברי ד"ר סמואלוב, "רבנים מבינים שלאישה בת 23 קשה גם לעבוד וגם לטפל בילד, לבשל ולנקות את הבית. יש לנו כיום שיחות עם רבנים מובילי מחשבה ומובילי דרך והבנות מעמיקות יותר. אם אפשר לחכות, תינתן הפסקה". לדבריו, נשים חרדיות משתמשות באמצעי מניעה המיועדים לטווח ארוך, כמו טבעות והתקנים תוך־רחמיים.

"אפשר לדבר עם האישה החרדית על דברים שהיה עליהם טאבו בעבר", מוסיף ד"ר סמואלוב. "גם על קשירת חצוצרות, שמשמעותה החלטה על הפסקת ילודה, לא היינו שומעים. זה לא גורף – אבל יש מגמה מסוימת, אחרי ניתוחים אצל אישה מעל גיל  40 . אני לא מפחד להציע דברים שפעם הדיבור עליהם נחשב לגס רוח".

שינוי נוסף הוא בנושא הבדיקות בהריון. "הציבור החרדי התנגד בעבר מכל וכל לבדיקות הקשורות לבריאות העובר, מאחר שהוא מתנגד להפלות", אומר ד"ר סמואלוב. "פעם בכלל לא הייתי מזכיר בדיקות כמו סקירה או מי שפיר, אבל כיום יש שינוי בעניין זה", הוא אומר.

עם זאת בדיקת מי שפיר היא עדיין בשוליים, והבדיקה היותר לגיטימית בקהילה היא סקירת מערכות. לדברי הרופא, זאת תוצאה של הסברה ודיאלוג פתוח עם רבנים. "אני מסביר שסקירת מערכות יכולה לתת אינדיקציות חשובות. אם יש פגם בעמוד השדרה, זה יכול להשפיע על השאלה איך ליילד את התינוק, ואם בכליה – על השבוע שבו ניילד. אם יש פגם לבבי, כדאי ליילד במרכז שיש בו שירותי לב, וכדומה".

בנוגע לבדיקות גנטיות בהריון, שבציבור הכללי מבוצעות בהמוניהן, אין שינוי: בציבור החרדי זה לא נהוג. הפתרון הוא, לדברי סמואלוב, ביצוע בדיקות גנטיות בגיל הנעורים, במסגרת הפרויקט "דור ישרים". כל נער ונערה בגיל העשרה נבדקים, וכך נבנה מאגר נתונים. בזמן שידוך בודקים גם את הנתונים האלה, כדי לשלול מחלות גנטיות.

אשר להשפעה של הריונות מרובים על בריאות האישה, גם אלון ארבל וגם סמואלוב אינם סבורים שיש סיכון מובהק בעצם הלידות המרובות. "ההפך הוא הנכון", מדגיש סמואלוב, "לידות מרובות מעידות על חוזקה של האישה. אישה שהיא סוכרתית ויש לה מחלת לב או לחץ דם לא תגיע להרבה לידות. יש גם פן חיובי לריבוי לידות – מיעוט מקרי סרטן, כי יחסית היו לאישה פחות ביוצים".

סמואלוב טוען כי הסיכון הוא לא בעצם ההריונות, אלא בגיל הגבוה ומצבי סיכון שמתלווים לכך. לדברי אלון ארבל, "רפואה לא פטרנליסטית אינה מכפיפה את עמדותיה ותפישותיה על אנשים שיש להם תפישת עולם. אנחנו זהירים, ובצדק. אני לא רוצה שתיכנס לקליניקה שלי אישה ותרגיש לא נוח. הרי מחר היא צריכה להיות במעקב והיא צריכה להיות בריאה. צריך שהיא תרגיש רצויה ושתדע שאני מכבדת את דרכה".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות