תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכל כלול, גם המתחרים שלך: "WeWork היא כמו רשת מלונות גדולה - אנחנו מלון בוטיק"

לכתבה
חלל עבודה של וויוורק בבאר שבעאילן אסייג

בעקבות הצלחת מתחמי העבודה המשותפים, מגיחים לעולם משרדי הבוטיק: מנהלים בכירים, מעצבים והורים לפעוטות, שוכרים לתקופות קצרות חלל מותאם אישית, חוסכים בקניית הציוד - ועל הדרך מרוויחים הצצה למתחרים

5תגובות

הם צצים כמעט בכל מקום ומושכים יזמים ואנשי היי־טק המחפשים מקום פנוי לעבוד בו, ובדרך גם קצת חברה: חללי העבודה המשותפים מתפשטים לכל פינה בישראל. לפי ההערכות, רק בתל אביב פועלים כיום יותר מ–70 חללים, ואפילו ברהט, בית שמש, חדרה, קרית אונו ורחובות קמו חללים כאלה.

ברוב החללים הרוכשים יכולים לבחור בכרטיסייה יומית או בתשלום חודשי, ובדרך כלל, בהתראה של 30 ימים יכול הרוכש להודיע שאיננו ממשיך.

בעוד החברות המובילות בתחום בישראל — וויוורק (WeWork), מיינדספייס (Mindspace) ומרקספייס (Merkspace) מבססות את עצמן בעזרת מיקומים מועדפים במרכזי הערים, לצד השקעה בעיצוב ופיתוח קהילה חזקה — החברות הקטנות מבינות שעבורן התחרות הזאת אבודה מראש. לכן הן מנסות לבדל את עצמן ולמשוך אליהן לקוחות בעזרת פנייה לנישות מסוימות. כך קמות לתחייה הגילדות המקצועיות של ימי הביניים בגרסת דור המילניאלס.

"וויוורק היא המיינסטרים, השחקן הוותיק והטוב. היא כמו רשת מלונות גדולה, אבל אין לה את האיכויות של מלון בוטיק. היא הולכת על מיקום מעולה, אפליקציה נגישה, ריהוט מצוין ומתוחזק — ולא מעניין אותה הנישה הקטנה", מסביר איתן זינגר, מבעלי אתר ספייסינג (spacing), מנוע חיפוש והשוואת מחירים לחללי עבודה משותפים.

"נראה כאילו השוק הישראלי הגיע למיצוי מסוים של חללי עבודה משותפים לאנשי היי־טק — רובם חדשניים, מדליקים, פתוחים מסביב לשעון ונותנים בירה — אם כי בתל אביב עדיין מדווחים על תפוסה כמעט מלאה. הדרך לבדל את עצמך מכולם הוא ליצור נישה", מסביר זינגר. "חברות קטנות יכולות ליצור אווירה ייחודית לקהל ממוקד".

היזמים הקטנים בענף חללי העבודה פועלים בדומה למודל מענף המלונאות, שבו יש באחרונה פריחה של מלונות בוטיק המתמחים בסגנונות מסוימים, ובדומה למותגי האופנה המבדלים את עצמם על ידי פנייה לקהל ולסגנון מסוימים. החברות הקטנות של חללי עבודה יצרו שני סוגי התמחויות: מקצועיים ומגזריים.

כך, מצד אחד קמו חללי עבודה מקצועיים: ליזמים בתחום הספורט, לעורכי וידיאו, לפרסומאים, למעצבים, לאמנים ואפילו לרופאים; ומצד שני התארגנו שותפויות על בסיס השתייכות מגזרית: חללי עבודה לחרדים ולחרדיות, להורים חדשים וחללים המאפשרים מפגש רק לדרגים בכירים, שרוצים להגיע אחד לשני כשהם מדלגים על המשחק המקדים המקובל. בארה"ב אפילו מדברים על מתחמים ייחודים לטבעוניים, שלא רוצים להיתקל בריח של בשר במטבח.

"חברות הנדל"ן מזהות שהתשואות בחללי העבודה המשותפים מגיעות ל–15%–16% במקומות המבוקשים בתל אביב. זה יותר מהמשרדים המסורתיים, שהתשואה בהם מסתכמת ב–6%–7% בלבד" איתן זינגר, מבעלי אתר ספייסינג

חללי עבודה נבחרים במרכז ובדרום תל-אביב

מתאימים את השירותים לקהל

אחד היתרונות של חללי הנישה המתבססים על שותפות מקצועית מתבטא ביכולת לחלוק ולשתף מידע עם אנשים המגיעים מעולמות תוכן זהים לשלך. האפשרויות להתייעץ, להרחיב את היכולות ולשתף פעולה חיונית במיוחד עבור עצמאיים וחברות בתחילת דרכן. אבל יתרון ניכר יותר של החללים הנישתיים מתבטא בדבר אחר — התאמת הציוד והאזור לצורכי כל קהילה.

"הציוד המקצועי הוא המלך כשזה נוגע לחברות הקטנות", מסביר זינגר. יש הרבה מקצועות שנדרשים בהם כלי עבודה מיוחדים. בעלי המקצוע יכולים לחסוך עליהם כסף, אם הם מוצאים אותם בחללים משותפים. בין בעלי המקצוע אפשר למצוא מעצבי מוצר ומעצבים תעשייתיים, המבקשים להשתמש בכלי עבודה גדולים ויקרים כמו מדפסות תלת־ממד; מעצבי אופנה שצריכים לעבוד עם מכונות תפירה תעשייתיות מכמה סוגים, שמחירן גבוה וקשה לאחסן אותן בפינת חדר השינה; אדריכלים ועורכי וידיאו שצריכים לעבוד עם תוכנות שקשה להתקין על מחשבי עבודה סטנדרטיים, ומטפלים למיניהם שרוצים לחסוך בעלויות של מיטות וציוד טיפול.

אורי סגל, עפר זהבי ועמית דוידוב זיהו את הפוטנציאל בתחומי העיצוב, ופתחו את וורק שופ (Work Shop) — בניין של כ–600 מ"ר עם גג פתוח למעצבים ואמנים בשכונת פלורנטין בתל אביב. בשעת אחר הצהריים המאוחרת אפשר לראות מצד אחד פגישת עבודה בחדר ישיבות אטום ושקוף, ומהצד השני לשמוע את רעש המסור החשמלי וכלי העבודה.

בתל אביב משלמים הכי הרבה
מחיר ממוצע לחלל עבודה, בשקלים לחודש

"אנחנו יודעים לתת גישה לציוד שקשה למעצבים לצבור לבד בזמן קצר", מסביר סגל. "אחרי שכשהיו סטודנטים לעיצוב הם התרגלו לכלים שהסדנאות האקדמיות מציעות, הם מתקשים לקנות לעצמם את כל הציוד הנדרש. בנוסף, לא תמיד הם בטוחים איזה ציוד הם צריכים, ואם הם יכולים להוציא עליו כסף רב".

לפיכך, בהשקעה של כמיליון וחצי שקל, אגרו בוורק שופ מלאי של מקדחות, מבגרות, שולחנות עבודה גדולים, גישה למכונות CNC (חיתוך לייזר), סטודיו לצילום ושיתוף פעולה עם חברה למדפסות תלת־ממד גדולות בשווי מאות אלפי דולרים, המוצעים למעצבים כחלק מהתשלום.

אצל המעצבים יש אתגר נוסף: היכן ממוקם הציוד. אם איש היי־טק מתחיל נדרש רק לעמדת מחשב קטנה, מעצבים עובדים עם חומרים שונים וזקוקים לחלל גדול יותר שלא יהיו בו התערבויות או הפרעות.

"זיהינו שכל התחומים הלכו לשיתופיות: Airbnb ו–welive — אבל תחום העיצוב לא לגמרי פוענח, וזה שוק שלא נגעו בו, אף שהוא הכי צריך את זה. אלה אנשים שפועלים לבד, ונקודת הפתיחה שלהם נמוכה מבחינה כלכלית. אנחנו מאמינים ביכולת שלנו להתפשט בעולם, ואנחנו עובדים עכשיו על גיוס של 10 מיליון דולר, כדי לפתוח סניפים באמסטרדם, ברלין, פריז ולונדון", מספר סגל.

"אנחנו לא רוצים להפוך לוויוורק, אבל אנחנו כן רוצים לעשות לעולם העיצוב מה שוויוורק עשתה לעולם ההיי־טק", הוא מכריז. "בהיי־טק יש כנסים שמטרתם ליצור קשרים בינלאומיים, אבל בעולם העיצוב זה לא נפוץ. לכן אנחנו מנסים לפתוח מקומות נוספים בעולם, ולטפח מנהל קהילה בכל סניף שתפקידו להיות מחובר לסצנת העיצוב המקומית. יצרנו שיתופי פעולה עם בתי הספר לעיצוב. בשנקר ערכנו תחרות עיצוב, והזוכים קיבלו פרס לעבוד בחלל שלושה חודשים בחינם".

לדברי סגל, "הייחוד יהיה בכך שהמעצבים שיישבו פה ירגישו שיש להם בית וקהילה. בהתחלה הכנסנו כל מי שרצה, והרגשנו שהגענו לתפוסה מלאה מהר, אבל פתאום ראינו שביום־יום ריק פה", מודה סגל. "הבנו שיש אנשים שמגיעים פעם בשבוע־שבועיים. זה אולי עוד 800 שקל בשבילי — אבל אם הם לא תורמים לקהילה, זה לא מעניין. אז התחלנו לעשות ראיונות למבקשים. לא כדי לקבוע אם הוא מעצב טוב או לא, אלא כדי להבין אם הוא מייצר משהו. החלטנו לתת את החודש הראשון חינם, ולראות שהמעצב באמת מגיע. סוג של מכון כושר — רק שאתה עושה הצהרת כוונות ובדיקת מחויבות לפני. אנחנו עושים את זה מכיוון שאנחנו באמת משקיעים בהם כסף".

יזמים שמפעילים את חללי העבודה הנישתיים מביאים בחשבון סיכונים שאין אצל יזמי החללים האחרים. בעלי החללים האלה צריכים לחשב עלויות של בלאי ותקלות בציוד המקצועי. אם לא ניתן לתקלות בציוד מענה — הלקוח עלול לפספס יום עבודה, וליזם זה עשוי לעלות בביטול המנוי. מה שמחפה על הסיכון בחלק מהמקומות זה יצירת ממשקי עבודה עם נותני חסויות המסבסדים את הציוד, ומפחיתים את עלויות התיקון והתחזוקה.

ממוקדי מטרה דוגמאות לחללי עבודה נישתיים

הרעיון שבו טמון הכסף

חללים הנישה מבקשים להגדיל את הכנסותיהם באמצעות מוצרים נלווים, שחברה כמו וורק שופ מבקשת למכור לקהילה שלה, כדי לחפות על הפנייה לקהל מצומצם והתחרות עם החברות הגדולות. לא רק שירותי מזכירות או הדפסה, אלא מערך שיסייע לעסק להגדיל את הרווחיות שלו.

המודל הכלכלי של וורק שופ נשען על התפישה שההכנסה מהשכרת החלל אינה ממצה את הפוטנציאל. בחברה מקימים ירידים וחנות פופ־אפ שבהם המעצבים מוכרים את מרכולתם, וכן יוצרים שיתופי פעולה עם חנויות עיצוב כמו סטורי ורזילי. בחברה מקווים כי הכסף הגדול טמון במעטפת השירותים למעצב.

"אנחנו רוצים להעניק למעצב מעטפת עבודה מלאה שאומרת לו: רק תעצב. את כל היתר אל תעשה, כי אתה לא באמת יודע איך. אתה לא באמת מצליח בזה", מסביר סגל. לדבריו, הרבה מהמעצבים הפעילים מודים שאת רוב זמנם הם מקדישים לשיווק, תמחור, ניהול והזמנות — ורק ב–10% מזמן העבודה שלהם הם באמת מעצבים. "הבנו שאם ניצור להם פלטפורמות לבניית אתרים ושיווק באינטרנט, ניצור למענם שיתופי פעולה, נעמיד לרשותם מנטור המגיע אחת לשבוע מתחומי המיתוג, שיווק, תמחור, ייעוץ משפטי, פיתוח עסקי, וכן מנטורים המתמחים בעיצוב — נקים עבורם מסגרת שהם צריכים, שתמשוך אותם לכאן, ושתניב לנו כסף".

WorkShop תל אביב
אביב פרסבורגר

זינגר, שהיה מנכ"ל זאפ השוואת מחירים, מסביר כי פיתוחים מהסוג הזה הם הכרחיים, אך לא קל למכור שירותים נלווים. "מדברים על זה הרבה, אבל רוב המקומות עוד לא לגמרי יודעים לעשות זאת. למכור עוד שירותים זה לא תמיד פשוט. אני יודע את זה גם מתפקידי הקודמים בזאפ. זה מצריך סבלנות רבה, הבנה של הקהל שעומד מולך, אמון, ומערך מורכב ומושקע".

עם זאת, זינגר מדגיש כי לחברות הקטנות אין אפשרות להעלות את המחיר עבור הציוד. "הן הרי לא יכולות להעלות את המחירים, למרות ההשקעה הנוספת בשירות שהן נותנות, מכיוון שהן מתחרות תדיר ברמת השירות של החברות הגדולות, ומפני שהמודל כולו נשען על כך שלא מתחייבים למקום. בהתראה קצרה מאוד אפשר פשוט לקום וללכת", אומר זינגר.

ומה לגבי קנאת סופרים בתחומים בהם מקוריות ויצירתיות היא הכרחית? לדברי סגל, הסודיות והחשאיות מתו. "אנחנו בעידן כזה שאם אתה לא מעלה תמונה שלך ושל מה שאתה עושה לפייסבוק ולאינסטגרם תוך כדי יצירה — אתה לא קיים. תמיד יהיה מי שיעתיק ממך, ותמיד תצטרך להוכיח חדשנות. דווקא שיתופי פעולה יכולים ליצור עניין".

הוא מספר: "יש פה מעצבת אופנה שעבדה על קולקציה עם בד מעניין. מעצבת פנים ראתה את זה, ונדלקה על הבד. הן התחילו לדבר וחברו לפרויקט עיצוב פנים של בית בסביון. אנחנו רואים הרבה מקומות שהעולמות של המעצבים נפגשים ויוצרים משהו חדש".

ואכן, היתרונות של חללי העבודה המשותפים הם גם חסרונותיהם: הארעיות של המקום שבו תעבוד, האפשרות שהשכן שלך ירעיש מאוד או יתעורר במצב רוח חברותי יתר על המידה, הצורך לקפל בסוף כל יום את הציוד, להתחשב בסביבה, ואף לעבור מקום לעתים — מקשים על העבודה. כלומר, כשמשתמשים בחללי עבודה משותפים, המקום אינו מתנהל כבקשתכם, וכל חבר קהילה כפוף לרצונותיהם של יתר הדיירים.

"אנחנו מעניקים גישה לציוד שקשה למעצבים לצבור. כשהם היו סטודנטים הם התרגלו לכלים שהסדנאות האקדמיות מציעות, אבל כעת הם מתקשים לקנות לעצמם כלים יקרים" אורי סגל, מבעלי וורק שופ

חלל עבודה של We Work בתל אביב
שירן כרמל

חללי העבודה מכפילים את התשואה על המבנה

גם חלק מחברות הנדל"ן המסורתיות והגדולות בישראל מתחילות לשקול ואפילו לפעול כדי לצאת מתבניות המשרדים המיושנות, ולהיכנס לתחום חללי העבודה המשותפים. לדברי זינגר, שלוש חברות יזמות מהגדולות בישראל התעניינו במיקומים מתאימים, במפת הביקושים ובשאלה כמה מטרים להשקיע. "הן פונות אלינו להתייעץ לגבי חללי עבודה משותפים, מגששות ומפלרטטות עם התחום, חלקן בפחד, מפני שזה שונה מעולם המשרדים שהן מכירות", הוא אומר.

"עד היום חברות הנדל"ן ידעו לתכנן חללים גדולים, לבנות מעטפת ולפעול בשיטה מסורתית גסה של מקסום היחידות והקטנת החללים המשותפים. אבל גם הן מזהות שהתשואות בחללי העבודה המשותפים מגיעות ל–15%–16% במקומות המבוקשים בתל אביב", מסביר זינגר. "זה שווה יותר מהמשרדים הישנים, שנחשבים להכנסה מניבה. נדל"ן למשרדים מגיע לתשואה של 6%–7%".

לפי הערכות של בכירים בענף הנדל"ן המניב, במיקומים מרכזיים בחללים בשטח של 2,000 מ"ר עם תפוסה של 80%, יכול החלל שיתופי להגיע להכנסה של 200 שקל למ"ר, בעוד ההכנסה הממוצעת במשרדים רגילים היא 80–120 שקל למ"ר. זו תשואה גבוהה מאוד, אם כי צריך להביא בחשבון את ההוצאות התפעוליות הגדולות יותר בחללים המשותפים.

WorkShop תל אביב
אביב פרסבורגר

החברות הגדולות פונות לפריפריה

נראה כי ענקיות החללים המשותפים נושאות את עיניהן לפריפריה ולמקומות לא מפותחים בערים הגדולות. בשל גודלן הן יכולות לקחת את הסיכון. דוגמה לכך היא סניף הזרם של וויוורק ברחוב הפלך בתל אביב, דרומית לקיבוץ גלויות, באזור תעשייתי, ללא מרכזי הסעדה ומסחר קרובים. "וויוורק יכולים להרשות לעצמם לבחור מיקומים שהם מאמינים שייהפכו למוקדי התעסוקה והמסחר הבאים, או אזורים שהם מעוניינים לפתח", אומר זינגר. "סוסא, שהם לא מהגדולים, גם לקחו מקום ברחוב שוקן, החצר האחורית של תל אביב, מתוך אמונה שזה האזור הבא שיתפתח".

חללי עבודה משותפים קיימים כיום גם בקיבוץ גינוסר בצפון וברהט בדרום. השנה הוציא המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל קול קורא לרשויות מקומיות להקמה והפעלה של מתחמי עבודה משותפים ליזמים ובעלי עסקים. באמצעות חללי העבודה מבקש המשרד ליצור קהילות תומכות של בעלי עסקים ולהוריד את דמי השכירות. במשרד מקווים להבטיח את שרידותם של עסקים קטנים בפריפריה, ולחזק את קהילות העסקים הקטנים בפריפריה.

גם תאגידי ענק רוצים ליהנות מהאיכויות ומהאווירה של חללי עבודה משותפים. "הפנים של וויוורק הם לממשק עם החברות הגדולות. יבמ פנתה אליה באחרונה, ורצתה לרכוש את המתחם שלה בלב מנהטן, אבל וויוורק לא היתה מוכנה לוותר, והציעה שיתוף פעולה. בוויוורק היו מוכנים לתפעל את המתחם בעצמם בתמורה להקצאתו רק לעובדי יבמ. פקידי הקבלה יהיו עובדי וויוורק, העיצוב יהיה של וויוורק — וכך גם הבירה ומגוון השירותים. להרגיש וויוורק, ולעבוד ביבמ", אומר זינגר.

בישראל, מיינדספייס הודיעה כי תשכיר קומה רק לעובדי מיקרוסופט. הדבר מסמל את ניצחון השיתופיות ואת החלחול עמוק שלו אפילו לתאגידים הגדולים. לדברי זינגר, "החברות הגדולות והבנקים מבינים כי אין להן את המשאבים ואת היכולות להציע את רמת השירותים שמעניקות חברות הענק של החללים המשותפים — ולכן הם מוותרים מראש ומרוויחים אווירה ושפה שהעובדים מחפשים, כשהם נפטרים מהתפעול".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סקירה יומית של שוק הנדל"ן ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות