תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"זה נשמע נהדר, בעלי יכול לנסות את זה?": הגלולה, הזריקה - והמיליארדים

לכתבה
Sarah Anne Ward

אמצעי מניעה לגברים יכולים להיות עסק של מיליארדי דולרים. הנה הסיבה שזה לא קורה

תגובות

הצרות התחילו, כמו שקורה לעתים קרובות, עם בקבוק של שיבאס ריגל. בשנות ה־50, מדענים בחברת התרופות סטרלינג דראג, שלא קיימת יותר, סינתזו קבוצת כמיקלים שגרמו לעקרות זמנית אצל חולדות ממין זכר. הם חשבו שהם עלו על משהו גדול: הגלולה הראשונה למניעת הריון – לגברים. לאחר שזיהו כמה מרכיבים מבטיחים, כולל אחד שנקרא WIN 18,446, שלושת החוקרים החלו לבחון אותם על אוכלוסייה זמינה – אסירים בבית הכלא של מדינת אורגון.

התוצאות היו מהממות. תוך 12 שבועות, ספירת הזרע של האסירים קרסה. כשהם הפסיקו לקחת את התרופות, ספירת הזרע חזרה לרמה נורמלית. הבשורות הטובות הן שלא היו כמעט תופעות לוואי.

ואז, אחד המשתתפים בניסוי שתה ויסקי שהוברח לכלא וחלה מאוד. הוא הודה בפשעו בפני החוקרים. מחקרים נוספים אישרו שהתרופה אינה מתערבבת היטב עם אלכוהול. גברים שצרכו אותם ביחד דיווחו על דפיקות לב מואצות, הזעה, בחילה והקאות. המחקר ננטש בשקט.

במשך שנים שוב ושוב נשמעה ההבטחה שפריצת הדרך בפיתוח אמצעי מניעה לגברים נמצאת מעבר לפינה, אך שוב ושוב נכשלו המאמצים. באוקטובר האחרון, לדוגמה, החוקרים דיווחו כי קוקטייל הורמונים שפיתחו הגביל את ספירת הזרע ומנע כניסה להריון. אולם הם נאלצו להפסיק את המחקר בשל תופעות לוואי מטרידות כמו תנודות במצב הרוח ודיכאון.

"הבדיחה בתחום היא שבמשך 40 שנה אמצעי המניעה לגבר נמצאים במרחק חמש שנות פיתוח", אומר ג'ון איימורי, רופא חוקר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון. סוג חדש של גלולה למניעת הריון לגברים יהיה ניצחון גדול לבריאות הציבור והצלחה כלכלית משמעותית בשוק שצפוי להגיע ליותר מ־33 מיליארד דולר עד 2023, לפי חברת המחקר גלובל מרקט אינסייטס. ב־2002 הראה סקר שערכו חוקרים גרמניים בקרב 9,000 גברים בתשע מדינות, כולל ברזיל, צרפת, גרמניה, מקסיקו וארצות הברית, כי יותר מ־55% מהגברים מוכנים לנסות גלולה. מחקר חדש יותר, של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, העריך כי הביקוש יניב 44 מיליון לקוחות בתשע הארצות הללו לבדן. ולמרות זאת מרבית חברות התרופות הגדולות נטשו את המרוץ.

ג'ון איימורי,
CHRISTOPHER GREGORY

בתחום נותר קומץ מקרי של מדענים שניסו למלא את החלל. הם העלו שלל רעיונות, החל בדברים סטנדרטיים יחסית כמו ג'ל הורמונלי, שתלים וזריקות שמדכאות זמנית ייצור זרע – ועד לאמצעים בלתי שגרתיים. גברים, תתכוננו לשיגור לייזרים לאשכים שלכם.

איימורי עצמו מנסה להקים לתחייה את התרופה שהראתה פוטנציאל גדול בניסוי באסירים. אולם הפיכתו של WIN 18,446 לגלולה למניעת הריון התגלתה כמשימה קשה לא פחות ממציאת חיים מחוץ לכדור הארץ או רתימת אנרגיה של היתוך גרעיני. "כשהייתי בתיכון, חשבתי שאהיה פיזיקאי ואפתח היתוך גרעיני", אומר איימורי. "ואז התחלתי לעבוד על אמצעי מניעה, וכעת אני תוהה מה יהיה לנו קודם: היתוך ישים או גלולה לגבר".

במה שנוגע למניעת הריון, לנשים יש מגוון רחב של אמצעים. יש דיאפרגמה וספוגיות; יש כובעונים וקונדומים לנשים; יש ג'ל, קצף, קרם ונרות קוטלי זרע; יש שלל אמצעים הורמונליים מגלולות, שתלים, זריקות, מדבקות, טבעות וגינליות והתקנים תוך רחמיים. האופציות הללו רחוקות מלהיות מושלמות – הן לא נגישות לנשים רבות – אבל לפחות הן קיימות.

לגברים יש שתי אפשרויות: קונדומים, ששיעור הכישלונות שלהם במציאות הוא כ־18%, וכריתת צינור זרע, פרוצדורה כירורגית שלעתים אינה הפיכה. תכשיר חדש למניעת הריון יעניק לגברים שליטה רבה יותר על הפריון שלהם, יקל בנטל שבו נושאות הנשים, ויפחית את שיעור ההריונות הלא רצויים, שהוא כ־40% ברחבי העולם, לפי נתוני מכון גוטמאכר.

בתחום אמצעי המניעה, לגברים יש שתי אפשרויות: קונדומים, ששיעור הכישלונות שלהם במציאות הוא כ־18%, וכריתת צינור זרע, פרוצדורה כירורגית שלעתים אינה הפיכה

מפעל לייצור קונדומים ביפן
בלומברג

נשים טוענות לפעמים – ולא באופן משכנע – כי היעדר הגלולה לגבר משקפת צביעות, אך האתגרים המדעיים והרגולטוריים הכרוכים ביצירת אמצעי מניעה אמין לגברים הם מתסכלים בפני עצמם.

לאחר שמינהל המזון והתרופות (FDA) בארצות הברית אישר את הגלולה הראשונה לנשים, שבה יש תערובת של הורמונים ומדכאי ביוץ, ב־1960 בחנו החוקרים גישה דומה של לקיחת הורמונים לגברים. ניסויים קליניים בדורות שלאחר מכן הראו כי מינון של טסטוסטרון או צירוף שלו עם פרוגסטין דיכא זמנית יצירת זרע, אך לאסטרטגיה הזו היו חסרונות. טסטוסטרון נפלט מהגוף במהירות כשבולעים אותו, כך שאמצעי מניעה הורמונלי לגברים נדרש להילקח בזריקה, השתלה או ג'ל, ולא כגלולה. יתר על כן, ההורמונים לא פועלים היטב אצל כל הגברים, ומכיוון שהם לא משפיעים רק על האשכים, הם עלולים לגרום כמו במקרה של הגלולה לנשים, לתופעות לוואי שאין להן קשר לפריון.

מחקרים למציאת פתרונות הורמונליים נמשכים, אך האתגר גרם לחוקרים לחפש תרופות שפועלות ישירות על הזרע. מדענים מאוניברסיטת קנזס ואוניברסיטת מינסוטה חוקרים תרכובת שנקראת H2-gamendazole, שמונעת מהזרע להתפתח כראוי. אפין פארמה, חברה קטנה מצפון קרוליינה, מפתחת תרופה שעוצרת את הזרע מלשחות אמצעות קשירתה לחלבון על פני השטח של התאים.

איימורי נתקל ב־WIN 18,446 במקרה. הוא הגיע לאוניברסיטת וושינגטון ב־1997, שם החל לפעול באופן שנראה כסתירה פנימית. כחוקר קליני הוא טיפל בגברים עקרים שרצו נואשות בילדים, ואילו כחוקר הוא ניסה לפתח קוקטייל הורמונים שימנע מגברים ליהפך לאבות. בסתיו 2006 הוא נתקל בפסקה הנוגעת לניסוי בכלא באורגון בפרופיל על שני מדעני פוריות חלוציים. "זה סיפור מרתק", הוא אומר בבוקר גשום אחר במארס במשרדו בבניין דמוי המבוך של הפקולטה למדעי הבריאות של האוניברסיטה. איימורי, בן 50, גבוה וחייכן, הוא גם חובב היסטוריה נלהב ומספר סיפורים. הוא מציג את הסאגה של WIN 18,446 בסדרה של גרפים שאותם הוא מלווה בסיפור.

בתחילה, הוא אומר, המדענים מסטרלינג דראג יצרו את התרכובת כדי לטפל בזיהומים הנגרמים מטפילים. אולם כשהם בחנו אותה על חולדות ממין זכר, הם הבחינו כי הם נהפכו לעקרים. "הם הפסיקו את מתן התרופה, והחולדות חזרו להיות פוריות", הוא אומר.

לאחר שמינהל המזון והתרופות (FDA) בארצות הברית אישר את הגלולה הראשונה לנשים, שבה יש תערובת של הורמונים ומדכאי ביוץ, ב־1960 בחנו החוקרים גישה דומה של לקיחת הורמונים לגברים

מחקר באמצעי מניעה לגברים בהמכון ההודי לטכנולוגיה, קארגפור
בלומברג

"הם חשבו, 'היי, אולי זה יכול להיות גלולה לגברים', זה היה לפני שהמציאו את הגלולה לנשים". מכיוון שמכרסמים אינם שותים אלכוהול, לא ידעו שיש בין התרופה לשתייה יחסי גומלין הרסניים, עד שהגברים בניסוי החלו לקחת אותה. תופעות הלוואי של WIN נשמעו מוכרות לאיימורי. במרפאתו הוא נהג לרשום אנטבוס (דיזולפירם) לטיפול בהתמכרות לאלכוהול. התרופה חוסמת אנזים בשם ALDH, שמסייע לגוף לפרק אלכוהול; כששותים אלכוהול בזמן שנוטלים דיזולפירם, התוצאה היא שילוב מאוד לא נעים של תסמיני הנגאובר. אולם ALDH גם ממלא תפקיד בהפיכת ויטמין A לחומצה רטינואידית, הדרושה ליצירת זרע. חלקי הפאזל הצטרפו: איימורי הבין כי WIN 18,446 יכול לעכב את ALDH, וזה מסביר מדוע ספירת הזרע נפלה עם נטילתו, ומדוע גברים שהשתמשו בו סבלו מתגובה קשה לאלכוהול.

הוא בדק את ההנחה שלו בארנבונים – הוא האכיל אותם סירופ בטעם קרם בננה שהכיל ב־WIN. "הארנבונים נהדרים כנסיינים כי ספירת הזרע שלהם דומה מאוד לשל גברים. הם יונקים, כמונו, ואפשר לאלף אותם לפלוט זרע לתוך נרתיק מלאכותי", הוא אומר, ומציג סרטון במחשב. "זה אני, מייצר נרתיק מלאכותי" (הנקב המלאכותי, מתברר, עשוי ממכסה פלסטיק של מכשיר אולטרסאונד ותרמוס מלא במים שמחוממים ל־37 מעלות, בערך הטמפרטורה הפנימית של ארנבת).

לאחר ארבעה שבועות רמות החומצה הרטינואידית באשכי הארנבונים צנחו; ייצור הזרע נפסק לאחר מכן. "אפשר לראות מה קרה לספירת הזרע שלהם", אומר איימורי, ושורק תוך שהוא מצביע על קו צונח. "היא יורדת עד אפס. וכשמפסיקים את התרופה, היא חוזרת ועולה". התוצאות מראות שהוא צדק: WIN מחבלת בייצור הזרע באמצעות שיבוש יצירת החומצה הרטינואידית.

הוא הסיק כי WIN היא אסטרטגיה אלגנטית לאמצעי מניעה לגברים, רק שצריך לכוון אותה טוב יותר. יש כמעט 20 צורות שונות של ALDH; הכבד מסתמך בעיקר על ALDH2 כדי לפרק אלכוהול, ואילו האשכים משתמשים ב־ALDH1A2 כדי לייצר חומצה רטינואידית. WIN משבש את שני האנזימים; מה שנדרש הוא תרופה שחוסמת רק את ALDH1A2.

כדי לשנות את WIN הוא פנה לאלכס גולדסטין, כימאי אדמוני וממושקף שנהפך לשותף־חוקר שלו. במשך שנתיים ייצר גולדסטין 100 גרסאות של התרכובת, אבל אף אחת לא היתה מספיק מדויקת. "אז ניסינו את החלופה השנייה", הוא אומר. בעזרת רובוט שמבצע סינון לתרופות, בחן הצוות שלהם 55 אלף תרכובות כימיות שונות, וזיהה 300 שחוסמות את ALDH1A2. המתחרה המוביל התגלה במהירות, כשהניסויים הראשונים אותתו שהוא מדויק יותר מ־WIN וגם חזק יותר.

בשנה שעברה הם בחנו את התרכובת, CM-121. הם העניקו לעשרה עכברים מנות יומיות במשך חמישה שבועות, ומדדו את רמות החומצה הרטינואידית שלהם, וכן את ספירת הזרע. התוצאות היו מאכזבות. תוך חמש שעות לאחר כל לקיחת תרופה, הרמות אכן צנחו – אבל חזרו במהירות לעלות. ייצור הזרע נמשך במרץ. הוא באמת חשב שזה יעבוד. אולם הוא היה מנוסה מכדי לחשוב שזה המכשול הגדול ביותר בדרכו. "יש כל כך הרבה מכשולים", הוא נאנח.

פיתוח תרופות הוא עניין מסובך מלכתחילה. רק 10% מהתרופות שמתחילות ניסוי קליני שלב 1 – המחקר שבו מעריכים המדענים את השפעת המינון והבטיחות על בני אדם – מגיעים למדפי בתי המרקחת. העלות של הבאת תרופה לשוק יכולה להגיע למאות מיליוני דולרים. אמצעי מניעה לגברים הם אתגר מיוחד. גלולות כאלה חייבות להיות אמינות במיוחד. תרופות רבות נחשבות להצלחה אם הן עובדות בחצי מהמקרים, אולם אנשים לא ישתמשו באמצעי מניעה אם הוא ייכשל בשיעורים כאלה.

אתגר נוסף קשור ליסודות הביולוגיה של הרבייה. אצל רוב הנשים הבריאות בגיל הרבייה משתחררת ביצית אחת בחודש וכשהן נכנסות להריון הביוץ מפסיק; הן יכולות לדכא את הביוץ באמצעות לקיחת הורמונים שמדמים הריון – זה בעיקרון מה שעושה הגלולה.

מטה ה-FDA במרילנד
JASON REED/רויטרס

אולם אין מפסק כזה להפקת זרע אצל גברים; גברים מייצרים זרע מגיל ההתבגרות ועד מותם. "יצירת הזרע היא אויב מרשים להתמודד מולו", אומר איימורי. "הגוף האנושי התפתח במרוצת אלפי שנים כדי לייצר כמות מרשימה. למעשה, רוב הגברים מייצרים אלף זרעים מדי שנייה".

אם החוקרים ימצאו תרופה מבטיחה, הם יצטרכו לשכנע את הרגולטורים לאשר אותה. אף אחד לא בטוח מה יידרש לשם כך. תרופות למניעת הריון לגברים מייצגות קטגוריה חדשה לגמרי, וה־FDA עדיין לא הבהיר את הנחיותיו לגביה. האם הרגולטורים יבחנו את הגלולה לגברים בדומה לגלולה לנשים, או שישוו אותה לאמצעי מניעה קיימים לגברים? האם הם ירצו שהגלולה לגבר תהיה אפקטיבית כמו כריתת צינור זרע או רק אמינה יותר מקונדום? "אף אחד לא באמת יודע, כי אף אחד לא הגיע לנקודה הזו", אומר זאהד סובחן, מנכ"ל אפין פארמה, חברה מצפון קרולינה שמפתחת תרופה שמיועדת לבלום את כושר התנועה של הזרע.

יש סיבה להאמין שקשה יותר לזכות באישור לגלולה הראשונה לגבר מאשר לגלולה הראשונה לאישה. המחקר והתקנים הרגולטוריים התפתחו מאוד ב־60 השנים האחרונות – ניסויים כמו אלה שנעשו על אסירים באורגון לא היו מאושרים כיום, וכך גם ניסויים מוקדמים שנעשו בגלולה לנשים. במחקר קריטי אחד נוסתה התרופה על נשים מעוטות הכנסה בפוארטו ריקו, שלא קיבלו מידע על הסיכונים האפשריים ודיווחיהן על תופעות לוואי הושתקו ברובם.

כמה מדענים גם העלו את ההשערה שהנוסחה המקורית של הגלולה לנשים, שהכילה מינונים גבוהים יותר של הורמונים מהמוצרים הנפוצים כיום, לא היתה מאושרת בימינו.

בנוסף, אמצעי המניעה לנשים כרוכים בסיכונים, אך גם בהריון יש סיכונים בריאותיים רציניים. הרגולטורים צריכים לשקול עלות־תועלת ולהסיק שבמקרים מסוימים, הריון לא רצוי מסכן יותר את הנשים מאשר תופעות הלוואי של מוצר חדש למניעת הריון. הגלולה לנשים גם נושאת תועלות בריאותיות מסוימות. הגלולה הראשונה, אנבויד (Envoid), זכתה באישור ה־FDA ב־1957 לטיפול בהפרעות במחזור החודשי; היא אושרה כאמצעי מניעה רק שלוש שנים לאחר מכן.

העובדה שגברים לא נושאים בסיכונים הרפואיים של הריון לא רצוי יכולה לשנות את החישוב בהערכת הרגולטורים לאמצעי מניעה חדש. כך גם העובדה שגברים, שתוחלת תקופת הרבייה שלהם ארוכה יותר, צריכים להשתמש באמצעי מניעה תקופה ארוכה בעשרות שנים מזו שנשים משתמשות בה. אם חוקרים לא יצליחו למצוא אמצעי מניעה שיש בצידו תועלת בריאותית לגברים, לרגולטורים לא תהיה סובלנות רבה לתופעות לוואי. "פתרון לאמצעי מניעה לגברים יצטרך להצטיין במיוחד", אומר סובחן.

אם תרופה תאושר ותגרום לתופעות לוואי קשות, חברות התרופות יצטרכו להתמודד עם תביעות יקרות. קרבות משפטיים הם סיכון ידוע של יצרניות תרופות, אך תרופות שמיועדות לפציינטים צעירים ובריאים לתקופות זמן ארוכות, במיוחד כאלו המשפיעות על ערכת הרבייה, יכולות להיות מטרות עסיסיות במיוחד. נשים הגישו תביעות מתוקשרות ובחלק מהמקרים זכו בהן, לאחר שטענו כי תרופות או התקנים מסוימים גרמו לנזק חמור – כולל קרישי דם, נזק למערכת השתן, פגמים בלידה, הפלות ואי פריון – או שכשל בתרופה גרם להם להיכנס להריון בלתי רצוי.

ההיקף והעומק של האתגרים מסבירים אולי מדוע חברות תרופות שפעם הפעילו תוכניות מחקר נטשו אותן לפני כעשור. "המימון של חברות התרופות לתחום הזה התייבש", אומר איימורי, שבעבר קיבל מימון מאורגנון ביוסיינסס, שרינג ובאייר. "נראה שהם החליטו שהתועלת קטנה מהסיכון". למרות שיש ביקוש לאמצעי מניעה לגברים, לא ברור אם הם ירחיבו את השוק הקיים או יעשו בו קניבליזציה. חברות שמרוויחות מהפתרונות הקיימים אולי לא ישושו להשקיע במוצרים מתחרים.

מדענים באוניברסיטאות, עמותות וחברות סטארטאפ לא נבהלים בקלות. "כל מי שפועל בתחום אמצעי המניעה לגבר הוא אנדרדוג", אומר גולדסטין. עבודתם של איימורי וגולדסטין על WIN מומנה על ידי המכון הלאומי לבריאות, אולם המענק – 1.5 מיליון דולר לחמש שנים – נגמר בסוף יוני, ואין להם מימון נוסף באופק. אפילו מענק אידיאלי רחוק מלהספיק לפתח תרופה שה־FDA יאשר לשימוש המוני. התוכנית שלהם היא למצוא מועמדת טובה וחזקה יותר לתרופה, לאסוף ראיות שהיא בטוחה ואפקטיבית, ולפנות לחברות התרופות בנוגע לשותפות. אבל זה ייקח זמן. "מדע זה עניין מסובך", אומר איימורי. "רוב הדברים לא עובדים".

כמה יזמים אומרים שהנתיב קדימה דורש חישוב מחדש של כל נושא הגלולה לגבר. "מה זה אמצעי מניעה לגבר"? שואל קווין אייזנפרטס, מייסד שותף ומנכ"ל בן 24 של קונטרליין, סטארטאפ משרלוטסוויל, וירג'יניה. "האם זו תרופה או מכשיר רפואי?". בכניסה לבניין של החברה, לא רחוק מאוניברסיטת וירג'יניה יש ציור קיר של צללית של גבר ואישה הפוסעים אל עבר השקיעה. קערה של גלולות עם הלוגו של קונטרליין בצורת זרעים מונחת על דלפק הקבלה.

אייזנפרטס, שריסיו ארוכים ופניו מנוקדים בנמשים, מתיישב לשולחן ישיבות עמוס ומציג את החברה שלו. "מה שאנחנו מפתחים הוא חלופה לא ניתוחית והפיכה לכריתת צינור זרע", הוא אומר. קונטרליין פיתחה הידרוג'ל בשם אקו־V שניתן להזריק לצינור הזרע, הגליל הדק שמעביר את הזרע מהאשכים לשופכה. עם ההזרקה, הג'ל מתמצק, חוסם את זרימת הזרע אבל מאפשר לנוזלים אחרים לעבור. אידיאלית, הוא אומר, כשגבר מוכן להוליד ילדים, רופא יכול למוסס את הג'ל.

הרעיון הזה אינו חדש. הוא שואב השראה מטכניקה שידועה בשם עיכוב הפיך של זרע שהומצאה בהודו בשנות ה־70 ונקראת ריסונג. מכון פרסמוס, עמותה מברקלי, קליפורניה, מפתחת מוצר דומה בשם וסאלג'ל. אולם בעוד שטכניקת העיכוב דורשת מרופאים לבצע חתך קטן בעור של שק האשכים כדי להגיע לצינור הזרע, קונטרליין המציאה תהליך שמאפשר לרופאים להשתיל את הג'ל באופן לא כירורגי, ולהזריק אותו ישירות דרך העור בעזרת אולטרסאונד שמכוון את מקום ההזרקה. "ללא אזמל או תפרים", אומר אייזנפרטס. "הפרוצדורה כולה נמשכת אולי שלוש דקות".

קונטרליין פיתחה הידרוג'ל בשם אקו־V שניתן להזריק לצינור הזרע, הגליל הדק שמעביר את הזרע מהאשכים לשופכה. עם ההזרקה, הג'ל מתמצק, חוסם את זרימת הזרע אבל מאפשר לנוזלים אחרים לעבור. אידיאלית, כשגבר מוכן להוליד ילדים, רופא יכול למוסס את הג'ל

קווין אייזנפרטס
CHRISTOPHER GREGORY

הרעיון עלה במוחו כשהיה בשנה האחרונה בבית הספר להנדסה ומדע שימושי באוניברסיטת וירג'יניה. הוא תכנן לשווק אותו לבעלי חיות מחמד כחלופה לסירוס. הווטרינריות אליהן פנה התלהבו – אבל לא לגבי בעלי החיים שבהם טיפלו. "הן אמרו, 'זה נשמע נהדר, בעלי יכול לנסות את זה?'", הוא צוחק.

מכיוון שאקו־V מסווג כמכשיר רפואי, קונטרליין נמצאת ביתרון על פני מתחרות המפתחות גלולה לגבר. ה־FDA דורש ניסויים קליניים גדולים ורבים יותר עבור תרופות מאשר עבור מכשור; נדרשות בממוצע 12 שנים להביא תרופה חדשה לשוק, בהשוואה לשלוש עד שבע שנים עבור מכשיר רפואי חדש. ההוצאה על פיתוח תרופות, לפיכך, גבוהה בהרבה בדרך כלל.

קונטרליין, שהוקמה במארס 2015, לא התקשתה למשוך משקיעים, וגייסה 700 אלף דולר בגיוס סיד בשנה שעברה, שאחריו הגיע גיוס סיד שני של 2.3 מיליון דולר בהובלת פאונדרס פאנד של פיטר תיל. ("בקונטרליין, אנחנו עושים רק סיד", התבדח אייזנפרטס, בכוונו למשמעות המילה, זרע).

ארגונים וחוקרים אחרים פיתחו שיטות מימון ומחקר אחרות. מכון פרסמוס מגייס תרומות פטורות ממס מהציבור ומקבל תשלומים בביטקוין. בשנה שעברה המכון, שכ־52 אלף אנשים מנויים על רשימת הדיוור שלו, הציע למממנים לתרום כל אחד "שכר של שעה" כדי לגייס את 127 אלף הדולר שנדרשו לו כדי לייצר את הג'ל לניסוי הקליני הראשון. (הקמפיין גייס 85 אלף דולר, והניסוי מתוכנן ל־2018). גם העמותה שנקראת "מיזם אמצעי המניעה לגבר" ניהלה קמפיין מימון המונים למחקריה.

חוקרים בריטיים נוקטים גישה מדעית רדיקלית יותר. הם עובדים עתה על גלולת "דף חלק" שתגרום לגברים לא לפלוט זרע במהלך אורגזמה. חברה גרמנית תכננה שסתום שניתן להשתלה ואמור להיות בגודל של "סוכריית גומי" ו"100% טבעוני" – שיאפשר לגברים להפסיק את זרימת הזרע ולחדשה בלחיצה על מתג. צוות סיני החל בפיילוט שבו מוזרקים חלקיקי־ננו מזהב לאשכים ומחוממים באמצעות לייזר אינפרא־אדום. לא סביר שמשהו מאלה יהיה זמין לשימוש מסחרי בקרוב – הם עדיין לא נבדקו על בני אדם, אם כי קלמנס בימק, הגרמני שפיתח את השסתום, השתיל לפי דיווחים כמה אבטיפוסים בשק האשכים של עצמו.

צוות המחקר של קונטרליין נמצא במרוץ כדי להיות אחד הראשונים שיגיעו לשוק עם פתרון אפשרי. החברה מתנסה בנוסחה של הג'ל, בוחנת את יעילותה והתאמתה הביולוגית לבני אדם, מתכננת מתקן הזרקה ומשפרת את פרוצדורות ההזרקה וההמסה של הג'ל. אייזנפרטס אומר כי הוא מתכנן להתחיל בניסוי טרום־קליני בחיות גדולות בשנה הבאה, ובבני אדם ב־2019, ולקבל את אישור ה־FDA עד 2021.

זהו לוח זמנים שאפתני. מפתחי הריסוג והווסאלג'ל נמצאים במשחק זמן רב יותר, ושניהם נתקלו בעיכובים וקשיים – התקוות לריסוג כבר מטופחות זה 15 שנה. אולם אייזנפרטס משוכנע כי קונטרליין יכולה להצליח. "יש אנשים שחושבים שזה קצת אגרסיבי, אך לא הייתי אומר שמישהו אי פעם הוכיח שאנחנו לא רציניים", הוא אומר. "זה בר השגה. הדרך שלנו הגיונית".

בקיר האחורי במעבדה של קונטרליין בקומה הראשונה תלויות כרזות המציגות ממצאים מסיפורי הזוועות של ההיסטוריה של אמצעי המניעה: קונדום עשוי ממעי בעל חיים, מתקן דמוי בורג שצריך להכניס לרחם, קופסה של טבליות "נגד תינוקות", ולימון.

"זה מה שהיה בעבר", אומר אייזנפרטס ומצביע על המוצגים. "וזה העתיד", הוא מסתובב ומצביע על המעבדה החדשה, שעדיין מלאה ציוד ארוז.

אחר צהריים אחד באביב האחרון, איימורי וששה חברים מקבוצת המחקר שלו נאספים לפגישת מעבדה בחדר קטן וחסר חלונות ליד משרדו. גולדסטין, הכימאי, מציג שקפים מלאי נוסחות כימיות. הוא סינתז תרכובות חדשות בחיפוש אחר תרכובת חדשה שתעכב ALDH1A2 בהצלחה. "זה טוב", אומר איימורי. "יש לך כמה מעכבים ממש טובים".

איימורי הפסיק לנסות לחזות מתי הצוות שלו יהיה מוכן לניסויים בבני אדם, שלא לדבר על גלולה מוכנה למכירה. הוא חי בשלום עם האפשרות שהם לא יהיו הראשונים עם פריצת דרך – שקונטרליין או מישהו אחר ישיג אותם בהגעה לשוק. "אני לא חושב שאנחנו במרוץ או תחרות", הוא אומר. הוא מקווה שיום אחד יהיה מגוון רחב של אפשרויות שיוצעו לגברים, כולל לשני בניו.

"החלום שלי הוא לשלוח אותם לקולג' עם שתל לחמש שנים, הפיך", מתבדח איימורי. אולם הבנים שלו גדלים מהר יותר מההתקדמות בתחום. "יש לי בן בכיתה ח', אז אני לא בטוח שנהיה מוכנים בזמן לקולג'".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות