תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מה לא בסדר איתי שאני נמשכת לגבר הזה?"

לכתבה

"חמישים גוונים של אפור" המציא מחדש את הרומן הרומנטי והפך אותו למנוע צמיחה של תעשיית הספרים המדשדשת. הכותבות מספקות לקוראות מפלט מהיומיום באמצעות פנטזיות של אהבה וסקס, אך מקפידות לשמור על הסדר הקיים ביחסי הכוחות בין המינים

2תגובות

שני ספרים בולטים שנכתבו על ידי נשים על נשים ועבור נשים, כבשו את טבלאות רבי המכר בשנים האחרונות: "לפרוץ קדימה: נשים, קריירה והרצון להנהיג" של שריל סנדברג, ו"חמישים גוונים של אפור" של א.ל ג'יימס. האחד - ספר הדרכה אוטוביוגרפי המעניק עצות מעשיות לניהול משא ומתן, בניית קריירה ולקיחת סיכונים - נכתב על ידי אחת הנשים היחידות בצמרת העולם התאגידי האמריקאי. השני הוא רומן רומנטי אירוטי על סטודנטית תמימה העושה את צעדיה הראשונים בקשר סאדו־מזוכיסטי עם מיליארדר צעיר, יהיר ושתלטן. הספר החל כ"ספרות מעריצים" (פאן־פיקשן) אינטרנטית, במחווה לרומני הערפדים "דמדומים", ויצר סביבו עדת חסידים מושבעים שאהבה את סצינות הסקס והסיומים המותחים, עוד לפני שפורסם בהוצאה עצמית של המחברת. ג'יימס הכניסה 95 מיליון דולר בשנה הראשונה לפרסום והעפילה לצמרת רשימת הסופרים המרוויחים בעולם ב־2013. 

שני הספרים האלה לא יכלו להעביר מסרים סותרים יותר: האחד אומר לנשים לתפוס את מקומן ליד השולחן, והשני אומר להן להרים את החצאית ולהתכופף. אז איך קרה שנשים ברחבי העולם שלחו את שניהם לראש רשימות רבי המכר ושמרו עליהם שם לאורך תקופה? בכתבת שער ב"ניוזוויק" כתבה קייטי רויפי כי "מה שהכי מטריד בתופעת 'חמישים גוונים של אפור', מה שמעניק לה את נימת הייאוש האמיתי, ואת אווירת סוף העולם, הוא שמיליוני נשים שנחשבות אינטליגנטיות מוכנות לסבול פרוזה ברמה כזאת". האם אלה שני סוגים שונים של קהל קוראות, או שמא הספרים האלה מצליחים לענות יחד על צרכים שונים של האישה המודרנית? 

מגזין וומן ספטמבר 2017

הספר Dangerous books for girls שכתבה מאיה רודאל, מנסה להשיב על השאלה הזאת ולהתחקות אחר המוניטין הרע שמלווה את הרומן הרומנטי מתחילת דרכו. במובנים רבים, הספר נקרא ככתב הגנה על הסוגה, שרודאל בעצמה נמנית עם כותביה; לעתים הוא סיפור אישי על הדרך שעברה המחברת מאז היתה סטודנטית בחוג לאנגלית ש"קראה את יוליסס בתיכון ואת כל כתבי פורסט בשביל הכיף" ועד 
הפיכתה למחברת של עשרות ספרים בסוגה המושמצת ביותר בספרות הפופולרית; ובתדירות נמוכה יותר מבליחה בספר גם ביקורת על התעשייה ותוצריה. 

תעשייה של מיליארדים שמנהלות נשים 

הרומן הרומנטי, ספרות שנכתבת על ידי נשים (97% מהכותבים) עבור נשים (84% מהקוראים), הוא הסוגה הנמכרת ביותר בתחום הסיפורת – יותר מספרי מתח, מדע בדיוני ופנטזיה – במונחים כמותיים וגם כספיים, עם מכירות של 1.5 מיליארד דולר בארצות הברית לבדה, קהל דיגיטלי נלהב וצמיחה אקספוננציאלית של נישות חדשות בסוגה. ב־2015 נמכרו 72 מיליון עותקים מהרומן הרומנטי בארצות הברית, 61% מהם בגרסה דיגיטלית, דבר שהופך אותה לסוגה המכניסה ביותר בשוק הספרים האלקטרונים, לפי נתוני נילסן. 

מאיה רודאל, מחברת הספר Dangerous Books For Girls.
Paul Brissman

כמעט כל אחת מהנישות בתוך הסוגה הציגה גידול שנתי עקבי במכירות בארצות הברית בשנים 2014־2016 – עכשווי, אירוטי, מתח, גותי. אולם, הצמיחה הגדולה ביותר נדגמה בנישות שוליים – כך למשל, מכירות ספרי הקומדיה הרומנטית צמחו ב־357%, המדע הבדיוני הרומנטי ב־336%, מכירות הרומן הרב־תרבותי – נישה שגיבוריה אינם לבנים מערביים – צמחו ב־123%; והרומנים הרומנטיים לקהילת הלהט"ב צמחו ב־225%, לפי נתוני נילסן. 

ההצלחה המסחררת, במקרה זה, לא פסחה על ישראל. מכירות ספרי הרומן הרומנטי מהוות 23% מכלל ספרי הסיפורת ברשת סטימצקי. איציק שלו, סמנכ"ל הסחר של הרשת, מספר כי ב־2011 מכירות ספרי הסוגה בסטימצקי היו נמוכות מ־20 אלף ספרים בשנה, ואילו ב־2012, שרק לקראת סיומה הודפס ונמכר הספר "חמישים גוונים של אפור" לציבור הישראלי, נרשמה צמיחה מטאורית של 650% במכירות – 150 אלף ספרים בסטימצקי בלבד. 

ההצלחה היתה גדולה ושונה כל כך ממה שתעשיית הספרים הורגלה אליה, עד כי ג'יימס נהפכה לסופרת הנמכרת ביותר של הרשת בעשור האחרון. מיד אחריה ברשימת הסופרות הנמכרות של סטימצקי מופיעה ג'וג'ו מויס – גם היא מחברת רומנים רומנטיים. השתיים מכרו, כל אחת בנפרד, יותר עותקים לקהל הישראלי מאשר כל מכירותיה של מרים רות – מחברת קלאסיקות הילדים "מעשה בחמישה בלונים", "הבית של יעל" ו"תירס חם" – בעשר השנים האחרונות. 

צילומים לכריכת ספר רומן רומנטי. מתוך הסרט התיעודי: Love between the covers
Joanne Lockyer

שרון אלמוג, העורכת הראשית ושותפה באתר הספרים האלקטרוני בוקסילה, מספרת כי הרומן הרומנטי מהווה כ־30% מהמכירות באתר: "אלה קוראות אדוקות שקונות שלושה וחמישה ספרים בבת אחת, ונכנסות כבר כעבור שבוע לסרוק את האתר שוב. יש להן ספריה דיגיטלית עצומה של עשרות ואף מאות ספרים, ולעתים הן אפילו קונות את אותו הספר פעמיים, דבר שלא ניתן להסביר אלא ברעב גדול לצרוך ולקרוא כל מה שיש לז'אנר להציע", היא אומרת. באופן אירוני, הקוראות האדוקות הללו מתאפיינות דווקא בהיעדר נאמנות כשזה נוגע למקום הרכישה של הספרים שלהן, ומייצרות תחרות בין אתרי הספרים הדיגיטליים: "הן מעודכנות ואקטיביות בחיפוש ופשוט קונות אצל מי שמפרסם ראשון או נותן הטבה", מסבירה אלמוג.

מו"לים וסופרות עצמאיות הבינו את ההזדמנות. לכל אחת מההוצאות הוותיקות יש גביע קדוש מהסוגה להתגאות בו – ידיעות ספרים מוציאים לאור את את ג'יימס, לכנרת זמורה־ביתן יש את מאיה בנקס וסמנתה יאנג, ולמטר יש את סילבייה דיי וג'יי קנר. 

מאז 2013 נפתחו בישראל כמה הוצאות ייעודיות עבור רומנים רומנטיים כמו א(ה)בות, סתיו, U, פנדורה, אדל, יהלומים ובוקטיק. לבסוף, גם הסופרות הישראליות הצטרפו – ב־2016 ראו אור 75 ספרי מקור מסוגת הרומן הרומנטי, לעומת 18 בלבד ב־2014, לפי נתוני הספרייה הלאומית. סופרות מקומיות של הסוגה החלו לצבור קהל מעריצות וביניהן ניתן למנות את אילת סווטיצקי, ענבל אלמוזנינו, דנה לוי אלגורד, שרון צוהר וליליאן סלמה נחום – מרביתן מוציאות את ספריהן בצורה עצמאית או דרך ההוצאות הקטנות. 

איתי נוימן, הוצאות סתיו ושלגי
גל קדר

איתי נוימן, המו"ל של הוצאת סתיו, הוא דור שלישי לרומן הרומנטי. סבו, אורי שלגי, הוא חלוץ הסוגה בישראל שתרגם מאז שנות ה־70 אלפי כותרים של הוצאת Harlequin הקנדית [1]. "הרומן הרומנטי תמיד נתפש כספרות נחותה, ואף אחד לא הוציא ספרות כזאת חוץ מסבא שלי ומ. מזרחי", הוא מספר. "התחושה שלי היתה שהוצאות חדשות עוסקות בתחום שתמיד הייתי בו, ולמה אני לא?". 

ויש מקום לכל כך הרבה הוצאות ישראליות חדשות בז'אנר? 

נוימן: "בהחלט. לרומנים רומנטיים יש מאפיין ייחודי – חוויית קריאה חיובית אחת בדרך כלל מובילה לסוג של 'התמכרות'. הקוראות אפילו מתארות את חוויית הקריאה הראשונה כעוצמתית – היתה לנו לקוחה שחיפשה בטירוף את הרומן הרומנטי הראשון שקראה, למרות שעברו כמה עשורים ומאז היא כבר קראה מאות ספרים. קצב הקריאה שלהן הוא גבוה מכל תחום ספרותי אחר. ולכן, כל הוצאה שמכניסה קוראת חדשה לסוגה, עושה לכולנו שירות נהדר".

"הספרים הדיגיטליים מתאימים לסוגה כמו כפפה ליד ועוזרים לפתוח אותה לקהלים חדשים – הם זולים, ניתנים להורדה מיידית ואף אחד לא צריך לראות מה את קוראת"

כמה תרמו הספרים הדיגיטליים להצלחת ספרות הרומנטיקה? 

"הספרים הדיגיטליים מתאימים לסוגה כמו כפפה ליד ועוזרים לפתוח אותה לקהלים חדשים – הם זולים, ניתנים להורדה מיידית ואף אחד לא צריך לראות מה את קוראת".

נשים רוצות לקרוא על סקס 

שרון אלמוג

ההגדרה המקובלת לספרי הרומן הרומנטי היא זו של ארגון כותבי הספרות הרומנטית בארצות הברית, ה־RWA – רומן שבמרכזו סיפור אהבה עם סוף אופטימי. ברומן רומנטי מובטחים מכשולים ורגעים אפלים שבהם הכל נראה אבוד, לפני הסוף הטוב – לרוב, אירוסין או נישואין. 

הרומן הרומנטי הטיפוסי מתחיל בניגוד ברור בין עולמותיהם של הגבר והאישה – העולם הגברי נשלט על ידי תחרות, תשוקה לעושר ומרדף אחרי מעמד חברתי, ואילו העולם הנשי מתאפיין בערך המיוחס לאהבה וליחסי גומלין אינטימיים בין בני אדם. במהלך הסיפור הגבר לומד את ערכם של דברים כאלה מאחר שהוא כמעט מאבד את הגיבורה. הוא מבשיל מבחינה רגשית ונעשה לאדם הדואג לה ומטפח אותה – ומכאן ההבנה של הקוראות את העלילות הללו כאגדות על ניצחונה של האישה. 

הרומן הרומנטי מתרכז בנשים: בהנאה שמרגישות נשים ובגאווה של הגיבור כשהוא מענג את הגיבורה. סצינות סקס טובות ברומנים אלה, מספרות הקוראות, מתמקדות ברגשות של הדמויות במהלך האקט, במידה שווה אם לא גדולה יותר מאשר בפירוט הגרפי שלו. 

"אלה קוראות אדוקות שקונות מספר ספרים בבת אחת, ונכנסות כעבור שבוע לסרוק את האתר שוב. לעתים הן אפילו קונות את אותו הספר פעמיים, דבר שלא ניתן להסביר אלא ברעב גדול לצרוך כל מה שיש לז'אנר להציע"

בניגוד להצלחה הפנומנלית בקרב הקוראים, הרומן הרומנטי סובל ממוניטין מפוקפקים, ולעתים מהתעלמות מוחלטת – רודאל חיפשה ללא הצלחה הגדרה ל"רומן הרומנטי" במילונים האינטרנטיים המקצועיים Dictionary.com ומרים-וובסטר וכן במילון אוקספורד למונחים ספרותיים. חסרונה של הסוגה בולט לאור הערכים המפורטים שמקבלות סוגות אחרות כמו מדע בדיוני, פנטזיה וקומיקס. בשנים האחרונות נוספו למילון אוקספורד האנגלי המונחים "סלפי", "בלינג" ו"טוורק", אך לא רומן רומנטי – סוגה שמצליחה לשבץ בעקביות רוב נשי ברשימת הסופרים המרוויחים ביותר בעולם, ומתאפיינת בכללים מובהקים ופשוטים לתיחום. 

המילון היחיד שמכיר ברומן הרומנטי הוא "המילון האורבני" שבו גולשים תורמים הגדרות למונחים מדוברים, והוא מחלק את ההגדרה לרומן הרומנטי לשניים: "פורנו ספרותי" ו"זבל". רודאל מנסה להוציא את הדיון בפורנו מהמשוואה: "בואו נניח בצד רגע את הוויכוח על 'מהו פורנו?', או 'האם רומנים רומנטיים הם פורנו?', או 'מהו פורנו גברי ומהו פורנו נשי?' ונתמקד בעובדה אחת – נשים מעוניינות לקרוא על סקס, והן מעוניינות לקרוא עליו כפי שהוא מתואר ברומנים הרומנטיים. העניין שלהן שווה יותר ממיליארד דולר", היא כותבת. "הפקת סרטי פורנו על ידי נשים עבור נשים היא אמנם טרנד צומח, אך היא עדיין לא מתקרבת בממדיה לתפוצה של רומנים רומנטיים. אזכיר לכם שרק אחת מהסוגות הללו נמכרת בוולמארט".

סטיות מיניות הן פריבילגיה גברית

הרומן הרומנטי המודרני הומצא במהלך המהפכה המינית של שנות ה־70. לאחר מאות שנים של הגבלות על המיניות הנשית, נשים יכלו להתחיל לחקור את הרצונות שלהן, הודות למגמות חברתיות גדולות יותר כמו שינוי תפישות התפקיד של האישה והשימוש הגובר בגלולות למניעת הריון. תעשיית הרומנטיקה המודרנית נולדה ב־1972 עם פרסום The Flame and the Flower ("הלהבה והפרח") של קתלין א. וודיוויס, בתקופה שבה אפילו מגזין הנשים "קוסמופוליטן" הצהיר במאמר כי "לנשים אין פנטזיות מיניות, נקודה. לגברים יש". 

"הוספנו אזהרה: 'בספר ישנה הסכמה מפוקפקת ואלימות גרפית'.המכירות היו צנועות יחסית, אבל התגובה הרווחת של קוראות היתה שהן לא מבינות מה לא בסדר איתן שהן נמשכו לגיבור החוטף"

הספר של וודיוויס אינו תורם למיתוגו של הרומן הרומנטי כז'אנר מעצים עבור נשים, והוא מספק קריאה מטרידה למדי לקורא המודרני. זהו רומן היסטורי על גיבורה שנאנסת על ידי רב חובל הטועה לחשוב שהיא זונה, נכנסת להריון ומחויבת להתחתן עם האנס שלה בהחלטת בית משפט. הזוג חווה עוד ייסורים רבים עד שהנישואים הכפויים הופכים לרומנטיקה גדולה עם סוף טוב. ואולם, הספר נחשב לתחילתה של ספרות הרומנטיקה האירוטית, שאינה נרתעת מלהציג את המין כחלק חשוב ממערכת יחסים מספקת. "בניגוד לדימויים רבים של מין בספרות, בפורנו או בסרטים, רומנים רומנטיים מתמקדים באופן מוחלט וללא מבוכה ברגשותיה של האישה, ברצונותיה ובהנאה שלה", כותבת רודאל.

ורד רווה שמואל, גלי אבני גילאור ואילת סווטיצקי
איליה מלניקוב

ורד רווה שמואל וגלי אבני גילאור, המו"ליות של הוצאת א(ה)בות, הוציאו כבר 47 ספרים בסוגה. הן מספרות כי על אף ההצלחה הגדולה של "חמישים גוונים" – הנישה החביבה על הקוראות בישראל היא הרבה פחות אקסצנטרית. "הקוראות הישראליות מעדיפות את הרומן העכשווי, סיפור אהבה המתרחש בהווה, שיורד לפרטים קטנים, החל באיך הגיבורה מכינה את הקפה בבוקר וכלה במה גורם לה להגיע לאורגזמה", לדבריהן. 

לפני כשנה וחצי הן תרגמו את הספר "שבויה באפלה", על צעירה שהתעוררה בידיו של גבר שחטף אותה כדי למכור אותה כשפחת מין. "אנחנו מכירות את הקוראות הישראליות, אבל גם אוהבות מאוד פנטזיה רומנטית ורומן רומנטי אפל", הן אומרות. "אחת המטרות שלנו היא להרחיב את המגוון על המדף הרומנטי. הוספנו מראש אזהרה בפוסטים וגם על הכריכה: 'בספר ישנם מצבים טורדי מנוחה, הסכמה מפוקפקת, שפה בוטה ואלימות גרפית'. המכירות היו צנועות מהרגיל אבל התגובה הרווחת של קוראות היתה שהן לא מבינות מה לא בסדר איתן שהן נמשכו לגיבור החוטף, ועברו איתו את תהליך השיקום".

ננסי פריידי, שחקרה פנטזיות מיניות של נשים בספר "הגן הנעלם" (My secret garden), מראה כי לנשים חיי פנטזיה עשירים, וכי אונס, כאב, השפלה ואובדן שליטה משחקים תפקיד חשוב בהזיותיהן האירוטיות. פרופ' עמליה זיו, מאוניברסיטת תל אביב, מסבירה באחרית הדבר לתרגום של הספר "סיפורה של O" מאת פולין ריאז': "אם מביאים בחשבון את העובדה שהספר נכתב בידי אישה, יש לתת את הדעת גם על מעמדו של הטקסט עצמו כפנטזיה נשית מזוכיסטית". 

את הפנטזיות המזוכיסטיות, לפי זיו, ניתן לקרוא אמנם כסימפטום של "תודעה כוזבת", כלומר כעדות להפנמה של האידיאולוגיה הדומיננטית, שלפיה האישה נחותה ונשלטת. אולם ניתן גם להציע הבנה מורכבת יותר של הפנטזיה – "לא כהפנמה של הדיכוי אלא כריאקציה לדיכוי, כניסיון להתגבר על המתח הבלתי נסבל שבין ההזדהות עם התרבות הדומיננטית, לבין התסכול וההשפלה שבקבלת הגדרת הנשיות שהתרבות הזו מספקת", כותבת זיו. "ריאז' לוקחת את ההחפצה וההשפלה הנשית רחוק הרבה יותר ממה שגבר כלשהו היה מעז, ובכך היא הופכת את עצמה לבלתי פגיעה". זיו מסבירה כי סטיות מיניות נתפשת כפריבילגיה גברית, שעל נשים לנכסה במקום לנסות להעלימה.

ספרי רומן רומנטי
Love between the covers

החברות הכי טובות 

הסופרים של הרומנים הרומנטיים מגיעים מכל מעמד כלכלי, גזע, העדפה מינית ורמת ההשכלה. לן בארוט, או בשם העט שלה – רדקליף, היא אחת הדמויות המרכזיות בסרט התיעודי "אהבה בין הסדינים" (התרגום העברי המפוספס לשם Love between the covers), והחלה לכתוב רומנים רומנטיים לסביים בזמן התמחותה כרופאה. נורה רוברטס, לעומת זאת, כוכבת הרוק של תעשיית הרומנטיקה, מעולם לא הלכה לקולג'. 

א.ל ג'יימס וג'וגו מויס הן הסופרת הנמכרות ביותר של סטימצקי. השתיים מכרו, כל אחת בנפרד, יותר עותקים לקהל הישראלי מאשר כל מכירותיה של מרים רות – מחברת קלאסיקות הילדים "מעשה בחמישה בלונים", "הבית של יעל" ו"תירס חם" – בעשר השנים האחרונות

הסרט, שיצרה הבמאית הבריטית לורי קאהן, מראה כיצד סופרות הרומנים הרומנטיים מתקשרות עם קהל המעריצות שלהן, שלעתים הופכות לחברות קרובות ולעתים אף לשותפות לכתיבה. כך למשל בוורלי ג'נקינס וקוראותיה נמצאות בקשר מתמיד בדף הפייסבוק שלה שבו הן מדברות על ספרים, פוטבול, מוזיקה והעליות והמורדות של חיי היומיום שלהן. מדי שנתיים נוסעת בוורלי לטיול עם קוראיה למקומות שבהם הרומנים שלה מתרחשים. רדקליף מזמינה סופרים מתחילים לחווה שלה בצפון מדינת ניו יורק, שבה היא מעבירה סדנאות בכתיבת רומן רומנטי; וכמה מהקוראות הנאמנות של אלואיזה ג'יימס מספרות שהן מצאו את החברות הכי טובות שלהן דרך הבלוג של הסופרת. 

הקהילה הישראלית נפגשת בשני מוקדים ווירטואלים שנולדו בשלוש השנים האחרונות – קבוצת הפייסבוק "כל הרומנטיקה הזאת" שהקימו שני ויסלברג ודנה לדרמן אזולאי; וכן האתר ועמוד הפייסבוק "הלוחשות לספרים" של רינת בן אור, שבשנה שעברה אף יזמה כנס מקומי לספרות רומנטית בשם "רומנטיכאן". כל אחת מהפלטפורמות כוללות כ־22 אלף עוקבים. קוראות הרומן הרומנטי יצרו קהילה ספרותית אקטיבית – הן מתנגדות לרומנים מסוימים, ממליצות על אחרים, מתייעצות אחת עם השנייה ויוצרות פעילות חברתית מסביב לרכישת ספרים. 

הדיונים בקבוצת "כל הרומנטיקה הזאת" מגוונים גם באופיים וגם בדמויות שלוקחות בהן חלק – קוראות, סופרות, מו"ליות ומתרגמות. בין הדיונים שהתפתחו – הצורך בהצגת תמונה של המחברת בכריכה האחורית, שילוב של בתים משירים באנגלית בספרים מתורגמים, ואפילו המסרים שלומדים גברים מפנטזיות אפלות של נשים ברומנים הרומנטיים. מתחת לפוסט 'מהו הספר הראשון שהכניס אתכן לז'אנר?' הגיבו 160 קוראות, רובן המוחלט הודו כי "להתמכרות שלהן" אחראי "חמישים גוונים של אפור".  

"אני שמחה לקרוא על גברים מסותתים וסקסיים המסוגלים לגרום לך להפוך לערמת הורמונים גועשת ורוטטת, אבל יודעת שבחיים האמיתיים הייתי מעיפה את התיק על מי שהיה מאגף אותי אל הקיר"

הדיון בקבוצה חברי, פתוח וחסר מבוכה. באחד הדיונים, למשל, התלבטו הקוראות איך ניתן לתרגם פריקאם (Precome) לעברית, כך זה נשמע: "זה שפיכה מוקדמת. מה הבעיה לנסח כך בספר?", "כי זה נשמע רע", "טיפות אהבה", "טיפות זרע שבצבצו מהזקפה המפוארת שלו", "עדויות ראשונות ללחץ גברי העומד להתפרץ... שאני אמשיך – זו קבוצה פתוחה לא?", "בשורה התחתונה את מתארת את התופעה ולא קוראת לה בשמה הישיר. גם אני מעדיפה ככה", הסופרת לימור מויאל סגרה את הדיון: "פריקאם זו מילה באנגלית שמתייחסת לנוזל סיכה שקוף שמופרש לפני האורגזמה הגברית וזה ממש לא שפיכה מוקדמת. אין מילה עברית לפריקאם כמו שאין הרבה מילים עבריות שנועדו לתאר אירוטיקה, לכן צריך לאלתר ולהיות יצירתיים ולהשתמש במטאפורות. ב'מרכבות באיילון' השתמשתי בביטוי 'דמעה שקופה' וזה ביטא את מכלול הרגשות שצפו בסצינה הזו". 

צילומים לכריכת ספר רומן רומנטי. מתוך הסרט התיעודי: Love between the covers
Joseph Friedman

 "רומן רומנטי טוב מרגיע אותי"

מעט מאוד מחקרים עסקו ברומן הרומנטי, יחסית לתוצרי מדיה אחרים, ועוד פחות בצורה בה הוא נקרא ומפורש על ידי קהל הקוראות. הבולט והחשוב שבהם הוא זה של ג'ניס ראדווי שחקרה בשנות ה־80 את החוויה והפונקציונליות שממלאת קריאת הרומנים הרומנטיים בחייהן של נשים. ראדווי מספרת כי בכל אחת מהשיחות, המרואיינות שלה התייחסו לתביעות המשפחתיות הבלתי פוסקות המוצגות להן ולמתחים שתביעות אלה יוצרות. היא מוצאת שההעדפה לז'אנר הספציפי של הרומן הרומנטי קשורה במצבן כרעיות וכאימהות: "תמיד את צריכה להיות מרי פופינס. את צריכה לשמור את הכל עצור בפנים", מספרת אחת הנשים. ראדווי מסיקה כי "הנשים פונות לקריאת רומנים רומנטיים מאחר שהפעילות מאפשרת להן להזדהות זמנית עם גיבורה הזוכה לכל תשומת הלב והדאגה של גבר יוצא מן הכלל". 

בישראל, הרומן הרומנטי נחקר עוד פחות. מחקרם של יובל יונאי ואורנת טורין בתחילת שנות ה־2000 סיפק הצצה לחוויה של הקוראת הישראלית. החוקרים ראיינו 30 נשים ישראליות יהודיות ממגוון של גילים, עיסוקים ורמות השכלה. חלקן קוראות עשרות ספרים בז'אנר בשנה, אך כמעט כולן הגדירו אותו כז'אנר ספרותי רדוד, שוביניסטי ונוסחתי, וחשו צורך להתנצל ולתרץ את המשיכה שלהן לספרים אלה. 

"הצורך להסוות קריאת רומנים רומנטיים ולהצטדק עלה בראיונות רבים", כתבו החוקרים. "וזה מעלה את השאלה מדוע המרואיינות קוראות טקסטים אלה?". הנה כמה מהתשובות שהמרואיינות סיפקו במחקר: עינת, עובדת בנק בת 29: "זה כיף לקרוא אותם. הם קלילים ומהירים. זה זורם, מובן, זה חלום; זה נותן על מה לפנטז לפני השינה". רחל, מנהלת חשבונות דתייה בת 32, הסבירה: "אני כועסת ומתעצבנת, מתווכחת עם הילדים, ורומן רומנטי טוב ירגיע אותי מאוד". 

"נשים קוראות רומנים רומנטיים לא כדי לחפש תחכום, אלא מפלט. מה שהן מוצאות כיום ברומן רומנטי אירוטי זה מה שגברים מוצאים בפורנו. נשים הן פחות ויזואליות בתפישה שלהן, הן צריכות את סיפור הרקע"

"נשים קוראות רומנים רומנטיים לא כדי לחפש תחכום, אלא מפלט", אומרת אורנה לנדאו, עורכת ספרי התרגום בהוצאת כנרת זמורה ביתן. "מה שנשים מוצאות ברומן רומנטי אירוטי זה מה שכנראה גברים מוצאים בפורנו. נשים הן פחות ויזואליות בתפישה שלהן, הן צריכות את סיפור הרקע, והרומן הרומנטי מספק להן את זה. גל הפופולריות העצום של הספרים האלה, ובעיקר היסוד האירוטי בהם, מביעים את האכזבה המסוימת של נשים מהתוצרים של המהפכה הפמיניסטית שלנו. הגברים בספרים האלה הם לא 'גברים חדשים'".

הייתי מצפה שספרות שכותבות נשים עבור נשים תעניק להן עמדה של כוח, תיקח את הפמיניזם קדימה.

אורנה לנדאו, עורכת ספרי התרגום בהוצאת כנרת זמורה-ביתן
הילה שילוני

לנדאו: "למה? פמיניזם זו תפישת עולם אבל זו לא הפנטזיה. היה שלב כלשהו שחיפשנו בהוצאה ספר רומנטי שבו דפוס היחסים יהיה שוויוני והגבר יהיה גבר שוויוני שיהיה גם אפקטיבי ומוצלח –  לא מצאנו כזה. המציאות של נשים נמצאת במקום אחד, אבל הפנטזיה הנשית לא התקדמה, אלא הלכה לכיוון השני. זו סוג של ריאקציה למציאות העכשוויות". 

הסקס לא שוויוני וממוקד בצרכים המיניים של הגיבורות? 

"האישה גומרת כל הזמן, זה תנאי הכרחי לכל הקשר, אבל השאלה היא מה מביא אותה לידי סיפוק? זה שהוא רוחץ כלים או זה שהוא נותן בוקס למישהו אחר בבר. האקט המיני הוא מתחשב, אבל איזה דפוס יחסים הקוראות אוהבות? מי מחזיק את הכוח ברומן הרומנטי – מ'גברתי הנאווה', דרך 'חלף עם הרוח' ועד 'ללכת שבי אחריך' מי החזק והעשיר? זה הגבר, וכשזה הפוך זה מרגיש מאולץ ומצליח פחות". 

רודאל מתעקשת כי הנרטיב הסטריאוטיפי של הרומן הרומנטי אינו מערער על מעמדו כמקום בטוח ונטול שיפוטיות ללמוד על מין ועל העדפות מיניות "נשים לומדות מה מדליק אותן ומה לא – וזה מעצים"[2] 

ב־2014 עבר בקליפורניה חוק המחייב אוניברסיטאות לאמץ מדיניות של הסכמה מפורשת ליחסי מין. שתיקה, היעדר התנגדות או הסכמה הניתנת בהשפעת אלכוהול או סמים אינן מעידות על הסכמה לפעילות מינית. רומנים רומנטיים החלו לשלב דיאלוגים של הסכמה מפורשת שנים לפני כן, והם עדות טובה לכך שהתפישה החדשה הזאת ממש לא "הורסת את הסקס". לדברי לנדאו, "ברומן הרומנטי קשה למצוא זוג שנכנס למיטה בלי קונדום, או מבלי לוודא שאין איידס. זה משהו שהסופרות לוקחות עליו אחריות. על חיי הפנטזיה של הקוראות, לעומת זאת, הן לא לוקחות אחריות".

ומה לגבי הפער שבין ציפיות במציאות לפנטזיות מיניות? הנה עדות של חברה בקבוצת הפייסבוק: "אני שמחה לקרוא על גברים מסותתים וסקסיים המסוגלים לגרום לך להפוך לערמת הורמונים גועשת ורוטטת ומביאים אותך לשיאים כל פעם, אבל יודעת שבחיים האמיתיים הייתי מעיפה את התיק על מי שהיה מאגף אותי אל הקיר עם נצנוץ בעיניו". 

"הקריאה ברומן הרומנטי היא לצורכי בידור, בריחה והרפיה", מסכמת רודאל בניסיון ליישב את המתח בין שריל סנדברג לא.ל ג'יימס: "אחרי יום שלם של קבלת החלטות – איך להתלבש כדי להיראות חזקה ונשית אך לא סקסית, איך להיתפש כמנהיגה אך לא כשתלטנית, איזו ארוחה בריאה להכין כדי לרצות את כולם, קל להבין מדוע נשים מוקסמות מגיבורה שלא צריכה לדאוג לכל אלה, ושהדבר היחיד שמופיע ברשימת המטלות שלה הוא כריסטיאן גריי". 

***

[1] הוצאה קנדית הנחשבת למי שהכניסה רומנים רומנטיים לסופרמרקטים, בתי מרקחת ורשתות קמעונאיות. ב– 1971 רכשה את חלוצת הז'אנר, מילס&בון
הבריטית. ב– 2014 נרכשה הרלקין על ידי הרפר קולינס תמורת 455 מיליון דולר קנדי.

[2] הסוציולוגית אווה אילוז טוענת שהיחסים הסאדו–מזוכיסטים המתוארים ב" 50 גוונים" הופכים אי שוויון למתקבל על הדעת, מאחר שמניחים שהוא מענג עבור שני הצדדים, ומוסכם שניתן להפסיקו בכל עת באמצעות מילת קוד. "במובן זה, בדס"מ הוא היישום הלכה למעשה של המצרך הנדיר ביחסים המיניים המודרניים: אמון".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות