תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הכיכר בדיזנגוף תהיה אטרקציה ברמת המדינה, כולם ידברו עליה"

לכתבה
מוטי מילרוד

הריסת כיכר דיזנגוף, שהיא השלב הראשון בשיפוצה, משכה השבוע הרבה מאוד סקרנים שהגיעו לתעד את האירוע ההיסטורי. בעלי העסקים במקום טוענים שהכיכר אמנם היתה זקוקה לשיפוץ, אבל לא בטוחים שהתוכנית לחזור אחורה בזמן היא זו שתזניק את העסקים

33תגובות

מי שעמד השבוע על גג אחד הבניינים המקיפים את הצומת שבו נפגשים הרחובות פינסקר, ריינס, דיזנגוף, בן עמי וזמנהוף בתל אביב והביט מטה, היה מתקשה להאמין שכיכר דיזנגוף הישנה שכנה פה אי־פעם. הקלות שבה הוסרה אותה גיבנת שהולבשה על הצומת הזה בסוף שנות ה–70 היתה מפתיעה. שלושה ימים אחרי שהכלים ההנדסיים הכבדים עלו על המתחם, כל שנותר הוא מגרש עפר גדול שחמישה דחפורים צהובים עבדו בו בין הפיקוסים העתיקים, כשהם מפנים מוטות מתכת שהיו פעם המעקה להולכי רגל שהקיף את הכיכר מכל עבריה.

במבט מלמעלה קשה היה שלא לחוש הקלה, כאילו הצומת שוחרר ממפלצת של בטון שנחתה עליו לפני שלושה עשורים, השתלטה על המרחב והסתירה את כל המבנים והרחובות המקיפים אותה. כבר השבוע אפשר היה לראות כיצד מתגלות כאן חזיתות של בתים שהוסתרו במשך 40 שנה.

עוברים ושבים סקרניים עצרו כדי לצלם את הזירה בסמארטפונים שלהם, אף על פי שכל מה שהעדשה שלהם קלטה היה מגרש שבו נערכות עבודות תשתית — בדיוק כמו מאות מגרשים דומים שבהם נערכות עבודות ברחבי תל אביב. אבל אסור לטעות: אף שמדובר בסך הכל בצומת גדול שעובר שינוי, היו מי שהתייחסו לשיפוץ של כיכר דיזנגוף שיצא השבוע לדרך כאל לא פחות מאירוע היסטורי. בחינה של הגורמים מאחורי המהלך עשויה להעיד כי הוא משקף תהליכים כלכליים עמוקים המתרחשים בערים שונות בישראל.

היה גם מי שהצר על המהלך שביצעה העירייה. "אני עצוב מאוד על מה שעשו פה", אומר זבולון גריידי, המחזיק כבר עשר שנים בחנות לבגדי יד שנייה בסמטה הצמודה לכיכר. "אם כבר העירייה משקיעה 60 מיליון שקל בשינוי בכיכר, מילא היו עושים בשביל זה משהו דרסטי — אבל להחזיר לפה את מה שהיה פעם לפני 40 שנה? אני נהניתי מהכיכר שהרסו פה. הייתי יושב בה בשמש כל יום. היה בה שוק עירוני פעם בשבוע. היו חיים".

לפני הרבה שנים עמד סמוך לחנות של גריידי פאב בשם "לונג ג'ון סילבר", אחר כך קמה במקום מסעדה רוסית. כרגע רק הוא נמצא כאן. הוא בן 79, כשבנו את הכיכר הקודמת הוא היה בסוף שנות ה–30 לחייו. החנות הזאת היא קריירה שלישית עבורו. "יצאתי לפנסיה לפני עשר שנים, אחרי הרבה שנים כעובד במוסד ממלכתי. עבדתי כמה שנים כנהג מונית, ואחר כך פתחתי את החנות הזאת. אני אוהב את העבודה הזאת, שלא צריך נורא להתאמץ בה ויש אקשן", אומר גריידי, היושב בחנות עם כלבו.

זבולון גריידי, בעל חנות בגדים: "נכון שהיו כל מיני הומלסים שישנו בכיכר והיו משתכרים, והיו בקבוקי בירה שבורים וזכוכיות, אבל בשנתיים האחרונות ניקו את המקום. חוץ מזה מה שקורה עכשיו יכול לקרות שוב — בכל פעם יבוא ראש עיר אחר ויחליט משהו אחר"

זבולון גריידי
אייל טואג

יכול להיות שאחרי השינוי יהיה טוב יותר.

גריידי: "איך אפשר לדעת איך תהיה הכיכר החדשה? ימים יגידו. לאחד זה יכול להיות טוב יותר ולשני פחות טוב. מה שהיה היה נהדר. מעולם לא היו פקקים למטה מתחת לכיכר. לתחבורה לא הפריע דבר".

אבל למעלה לא היה כלום. רק בני נוער שמשתכרים.

"נכון שהיו פה כל מיני הומלסים שישנו בכיכר והיו משתכרים, והיו בקבוקי בירה שבורים וזכוכיות. אני הזמנתי משטרה בעצמי כמה פעמים. אבל בשנתיים האחרונות ניקו את המקום. חוץ מזה, מה שקורה עכשיו יכול לקרות שוב — בכל פעם יבוא ראש עיר אחר ויחליט משהו אחר".

גם גריידי מודה שהכיכר היתה זקוקה לשדרוג. במפלס הרחוב המקיף את הכיכר קשה היה להתעלם השבוע מהריצוף השבור ומהקירות המתקלפים. "אני מטייל הרבה בעולם ועוד לא ראיתי כיכר עלובה כזו", אומר גריידי ומצביע מסביב על העזובה.

בהתנגדותו לשיפוץ גריידי נמצא בעמדת מיעוט. מרבית הסוחרים מסביב לכיכר בירכו השבוע על המהלך. אלי סומבול, הבעלים של שווארמה הכריש, גילה אופטימיות: "אני מאמין שאחרי שכל הבלגן של השיפוצים ייגמר — תהיה לעסקים פה הרבה עבודה", הוא אומר. "הכיכר הישנה סתם עמדה באמצע הרחוב ולא עשתה בשבילנו כלום. זה נבע מכך שראש העיר זילזל הרבה שנים ברחוב דיזנגוף".

"כאזרח אני הכי בעד השינוי הזה", אומר דן אוריאלי, בעליו של בית הקפה נחת הפעיל בכיכר מזה כשנתיים. "גם כבעל עסק — לטווח הרחוק, אני הכי בעדו בעולם. זאת תהיה אטרקציה ברמת המדינה. כולם ידברו על הכיכר הזאת, וזה יעשה טוב לעסקים שיצליחו לשרוד, עם דגש גדול על ה'לשרוד'. הכיכר הישנה — זו שהיתה פה עד שלשום — היתה הכי לא ידידותית לאזרח. עכשיו תהיה פה מזרקה ומדשאה באמצע, כמו שיש בכיכר המדינה, אבל היא תהיה בשימוש".

דן אוריאלי
אייל טואג

מה עם הפקקים שיחזרו עכשיו?

אוריאלי: "כהדיוט נראה לי שיהיו פה פקקים נוראיים. אבל אני לא מתכנן ערים".

"הכיכר הקודמת היתה מגניבה רק בדיעבד", מצטרף אמיר אביטן, בעליה של חנות הבגדים ברנדה בצפון הכיכר. "היא הפריעה לרחוב. הנדסת האנוש שלה לא היתה מתוכננת טוב. השיפוע עבור מי שיורד ממנה לרחוב היה חזק מדי. בימי גשם זה היה כמעט מסוכן לאמהות שהלכו עם עגלות או לאנשים מבוגרים. חוץ מזה היא היתה מכוערת בקטע הזוי".

בעלי העסקים המקיפים את כיכר דיזנגוף שמפנטזים על עתיד ורוד נאלצו להתמודד עם פגיעה מיידית בהכנסות. בתי המלון שסביב הכיכר עמדו השבוע סגורים כשהם סופגים הפסדים כבדים. "החלפת הכיכר היא מהלך של אסתטיקה", אומר ניר לוי, העומד בראש ועד בעלי העסקים של כיכר דיזנגוף. "לא ברור לי למה ראש העיר החליט לעשות את זה פתאום עכשיו. 15 שנה הוא התנגד למהלך, והיום הוא פתאום מוריד אותה? אם כבר להוציא 60 מיליון שקל — זה מה שדחוף? מה עם מעונות יום? מה עם גני ילדים?"

אז איך אתה מסביר את זה?

לוי: "לא יודע. קשה לשנות דעה של אדם ותיק ומנוסה כמוהו. יש בחירות בעוד שנתיים. אולי הוא רוצה להראות לבוחרים 'עשיתי'".

בעלי העסקים יקבלו פיצוי?

"אתה צוחק עלי. אני יודע שאמורה לקום קרן פיצויים עבור נפגעי הרכבת הקלה, עם כספים שיגיעו מהעירייה וממשרד האוצר — אבל בינתיים לא אלה ולא אלה העבירו את הכסף. פה אין כלום".

גם בבית הקפה נחת לא עבדו באמצע השבוע. "לפני כמה חודשים קיבלנו הודעה מהעירייה שבקרוב יורידו את הכיכר, שתהליך השיפוץ ייקח בין שנה וחצי לשנתיים ושלא נוכל להציב שולחנות בחוץ בתקופה הזאת", אומר אוריאלי. "בתגובה הקמנו ועד של 50 עסקים מסביב לכיכר, הפעלנו ח"כים ועשינו בליץ תקשורתי. ואז העירייה קראה לנו לדיון, שבו באו לקראתנו. הרחיבו את ההיתרים שיש לנו להציב שולחנות וכיסאות, הרחיבו את תאורת הרחוב. אפשר לומר שאני בהלם — לטובה — מניהול קשרי הקהילה. מה שכן, לא קיבלנו הנחה בארנונה ולא הקלה באף אגרה או היטל. על הסכך והשלט — שאיש לא יכול לראות בגלל השיפוצים — אני עדיין משלם. כרגע אנחנו בעיקר מחזיקים אצבעות שאנשים יבינו שהמקום שלנו לא סגור. ברור שתהיה פגיעה בהכנסות שלי ב–2017".

אמיר אביטן, הבעלים של "ברנדה": "הכיכר הקודמת היתה מגניבה רק בדיעבד. היא הפריעה לרחוב. הנדסת האנוש שלה לא היתה מתוכננת טוב. השיפוע עבור מי שיורד ממנה לרחוב היה חזק מדי. בימי גשם זה היה כמעט מסוכן לאמהות שהלכו עם עגלות או לאנשים מבוגרים. חוץ מזה היא היתה מכוערת בקטע הזוי"

אמיר אביטן ובר מרום
אייל טואג

"צריך לפתור את בעיית הפיפי שעושים מתחת לכיכר וזהו"

הכיכר המחודשת, שאמורה להיחנך בעוד שנה, תהיה הגלגול השלישי של כיכר דיזנגוף. הכיכר המקורית — שנקראה על שמה של צינה דיזנגוף, אשתו של ראש העיר הראשון של תל אביב — נחנכה ב–1938, תשע שנים לפני קום המדינה. האדריכלית שתיכננה את הכיכר, ג'ניה אוורבוך, הגדירה את אופיים של הבניינים המקיפים אותה כדי ליצור לה מראה אחיד, וב–40 השנים הבאות שוטטו תושבי העיר העברית הראשונה בכיכר סביב המזרקה שבמרכזה וישבו בספסלים שבמרכזה. אם היה לב פועם לתל אביב — זה היה המקום.

אלא שהעיר גדלה, ובשנות ה–70 הפקקים סביב הכיכר נהפכו לבלתי נסבלים. כך עלה הרעיון של הורדת תנועת כלי הרכב אל מתחת למפלס הרחוב והגבהת הכיכר, כדי שהולכי הרגל יוכלו לעבור בה בלי לחשוש מהמכוניות. כך נוצרה הכיכר שכולנו מכירים.

אבל משהו לא עבד בכיכר החדשה. ייתכן שהיתה זו שקיעתו של רחוב דיזנגוף, שכמו רחובות ראשיים רבים ברחבי הערים סבל מהשתלטות הקניונים על עולם הצרכנות הישראלי בשנות ה–80, וייתכן שהדבר נבע מההגבהה המוגזמת, שניתקה את הכיכר מהרחוב והביאה לכך שמי שצעד ברחובות סביב פשוט לא יכול היה לראות מה קורה שם למעלה בכיכר.

כך או כך, אוכלוסיית הכיכר החדשה אופיינה במעט פנסיונרים שישבו בה במהלך היום ובנוער שוליים שאיכלס אותה בלילות — אלה הם הפנקיסטים המפורסמים של כיכר דיזנגוף. מבחינת מרבית האנשים הפוקדים את תל אביב, מקומיים או כאלה המבקרים בעיר ליום כיף, כיכר דיזנגוף נמחקה ממפת האתרים שמגיעים אליהם כדי לחוות את העיר הגדולה. השאלה הגדולה בנוגע למהלך הנוכחי היא אם הוא יחזיר את עטרת הכיכר ליושנה.

"לדעתי זו טעות", אומר אריק דרור הניצב ליד דוכן ספרים בחלק הצפון־מערבי של הכיכר ומוכר כותרים שכתב בעצמו. דרור עדיין זוכר מצעירותו את הכיכר הישנה. "הרי בזמנו הקימו את הכיכר הזאת כי כל התנועה זרמה באטיות רבה. המון מכוניות ציפצפו פה. ואז הציעו הגאונים שכדי שהתנועה תזרום, למטה יהיו המכוניות ולמעלה יהיו הולכי הרגל. ובאמת היה יפה פה. יונים עלו על הכיכר והיתה שמש יוקדת מלמעלה. מה שלא היה יפה היה שמתחת לכיכר נהגי מוניות עצרו את המכוניות שלהם והטילו את מימיהם.

"אם בגלל זה הורידו את הכיכר השבוע — זו סיבה טובה. אבל מצד שני כיום יש בתל אביב פי 100 יותר מכוניות והתנועה בכיכר החדשה שוב תהיה אטית. בהתחלה זה יהיה יפה וחדש, אבל לא בטוח שעצם החידוש מצדיק את המטרה. מה שהיה פעם הוא לא מה שעכשיו. אז למה לחזור למה שהיה פעם? צריך לפתור את בעיית הפיפי שעושים מתחת לכיכר וזהו. בטוח תקום פה כיכר חדשה ואחר כך תהיה פה צעקה ויצטערו על מה שעשו".

דרור צודק מבחינה זו: החלום של להחזיר את עטרת הכיכר ליושנה עשוי להתנגש עם העובדה שתל אביב של שנות ה–70 כבר לא קיימת. לא רק שאריק איינשטיין ושמוליק קראוס כבר לא יישבו על הברזלים של הכיכר החדשה, ומומו ויהודל'ה, כוכבי סדרת הסרטים אסקימו לימון, לא רצים כאן עם תיק בית ספר על הגב אחרי יום לימודים, אלא שהמאסות של האנשים הפוקדים את העיר המרכזית בישראל לא דומות למה שהיה פה לפני 40 שנה. את המונח הוותיק "להזדנגף" איש כבר לא מכיר.

אריק דרור, בעל דוכן ספרים: "כיום יש בתל אביב פי 100 יותר מכוניות והתנועה בכיכר החדשה שוב תהיה אטית. בהתחלה זה יהיה יפה וחדש, אבל לא בטוח שעצם החידוש מצדיק את המטרה. מה שהיה פעם הוא לא מה שעכשיו. אז למה לחזור למה שהיה פעם? בטוח תקום פה כיכר חדשה ואחר כך תהיה פה צעקה ויצטערו על מה שעשו"

לעיריית תל אביב אין תוכנית סודית מפתיעה לבעלי כלי הרכב הפרטיים. למעשה, נראה שהכיכר החדשה היא חלק מתוכנית אב לייאש את מי שעדיין מתיימר להיכנס לעיר עם מכוניתו — במיוחד כשמשלבים את המהלך עם הנעשה בעיר בשנים האחרונות כתוצאה מחפירות הרכבת הקלה.

כיכר דיזנגוף בגלגול הראשון שלה
לע"מ

"ההחלטה להוריד את הכיכר היתה חלק מתפישה כללית של מתן פתרונות אדריכליים שמעדיפים הולכי רגל ורוכבי אופניים על פני מכוניות", אומר יואב דוד, אדריכל העיר תל אביב־יפו. "במסגרת זו מבטלים כיום בעיר כמה דברים שעשו לפני עשרות שנים, בין אם אלה אדניות שהונחו לנוי ומפריעות למעבר של הצועדים, או עבודות פיתוח המייצרות שבילי אופניים, מרחבים ומעברים נוחים להולכי הרגל.

"כיכר דיזנגוף היא אחד המוקדים המשמעותיים של העיר הלבנה, וסביבה יש מקבץ גדול של מבנים שמאופיינים בסגנון התקופתי הזה. למעשה, רק בשבוע האחרון הוועדה המקומית של תל אביב אישרה את הנחיות העיצוב והתכנון למתחם ההכרזה של אונסק"ו. בהורדה של הכיכר אנחנו עושים סוג של תיקון ומחזירים את החלל המרכזי הזה לייעוד המקורי שלו. יש לכיכר איכויות כל כך טובות בתכנון המקורי שלה. כשבנו את הכיכר תיכננו אותה עם מעטפת של מבנים, שנועדו שהצופה בהם יחווה אותם ממפלס הקרקע, לא מחצי גובה של כיכר מוגבהת. כבר עכשיו, ברגע שהיא חזרה למישור הקרקע, אתה פתאום חווה את החלל הזה. ההנמכה היא סגירת מעגל ברמות של טיפוח ושימור הכיכר".

אבל מה עם הפקקים שהכיכר נועדה לפתור?

דוד: "כשבאנו לבחון איך נתכנן את הכיכר החדשה, ניסינו לא לעשות מהפכות במערך התחבורתי ולהשאיר את אותה זרימה של מכוניות מדיזנגוף צפונה לאוטובוסים, לרחוב ריינס, ושל כלי רכב פרטיים מצפון לדרום לרחוב פינסקר. 'הרוגטקה' הזאת תישמר גם בכיכר החדשה. לא תהיה תנועה מעגלית מסביב לכיכר. נציב עמודים קטנים כדי שמכוניות לא יוכלו לעבור ויביאו לכך שהנוסעים צפונה יעשו את חצי המעגל המזרחי של הכיכר והנוסעים דרומה יעשו את חצי המעגל המערבי. ערכנו את כל הבדיקות התנועתיות בנושא מול משרד התחבורה. אני שמח לבשר שעשו פה ספירות של הולכי רגל ושל זמני מעבר שלהם את הכיכר. אם עד לפני כמה שנים בדקו איך כלי רכב פרטי יעבור את הכיכר ולא יינזק, כיום מה שחשוב הוא הולכי הרגל. בלי קשר, השינויים בזמני התנועה לכלי רכב הם זניחים".

הגישה העקרונית שלכם כלפי כלי רכב פרטי, שמתבטאת במהלך בכיכר, היא ניסיון להקשות על החיים של מי שנכנס לעיר במכונית כדי שילמד להשאיר אותה בחוץ?

דוד: "לא הייתי קורא לזה כך. הרחובות בעיר והממדים שלהם לא נותנים מענה לכל הדרישות שלנו. אנחנו רוצים גם תחבורה ציבורית מהירה וגם עצים וגם שבילי אופניים, וכל עוד אין מערכות חלופיות — צריך לתת לכלי רכב פרטיים זכות לעבור. במדרג הזה כלי הרכב הפרטי, שהוא בזבזני בשטח שהוא מנצל, ירד לתחתית הטבלה. אנחנו מעדיפים לתעדף הולכי רגל וליצור להם סביבה נעימה. אם פעם אמרו 'לא צריך עצים', כיום יש מדרכה ורוצים עץ. הדור החדש של פיתוח הרחובות שואף לא לקפח את הולכי הרגל, לא לבנות מדרכות צרות מדי, ולכן יש צמצום של נתיבים לתנועת כלי רכב פרטיים ולחנייה ברחובות — וזה לטובתנו".

אין זה מקרי שהחזרת כיכר דיזנגוף להולכי הרגל מתרחשת תקופה לא ארוכה לאחר שהוסר סמל נוסף של תל אביב, שנועד להקל על תנועת מכוניות תוך השחתת הנוף העירוני — גשר מעריב. המגמה היא אכן העדפת הולכי רגל על פני מכוניות. כפי שאומר דוד, "גם כשמדובר בדרך בגין — ציר העסקים הראשי של תל אביב — אנחנו מתכננים לצמצם בו נתיבים ולשפר מדרכות. אנחנו נמצאים במגעים מתקדמים מול משרד התחבורה ומקווים שהתכנון החדש יאושר בזמן. נכון שכלי הרכב הפרטיים ייפגעו, וזה לטובת העיר. אנשים יוכלו להגיע ממקום למקום בכלי רכב פרטי, אבל אין סיבה להקים שלושה צירים של תחבורה למכוניות פרטיות במרכז העיר".

הדמיה של כיכר דיזינגוף
הדמיה: אדריכל אית?

אז מתי תהיה חקיקה שמשאירה כלי רכב פרטיים מחוץ לעיר?

"חקיקה כזו אינה בסמכות העירייה, ואני לא רואה את המדינה ממהרת לתת הנחיות כאלה ברמת החקיקה. אני מקווה שבשנים הבאות נמצא דרכים לתעדף אופניים ותחבורה ציבורית. אני רוצה לראות עלייה במספר האנשים שמגיעים לעבודה בתל אביב באופניים. המחיר שיצטרכו לשלם על זה יהיה בנפח התנועה של כלי הרכב הפרטיים בכביש. כשיהיה ממש קשה להתנייד בהם — יותר ויותר תנועה תעבור לאופניים. יש בזה משהו לא נעים ואנחנו מפונקים, אבל זה יהיה הצורך. אנחנו מתכננים חלופה של קטע באורך ק"מ שתהיה בלי כלי רכב פרטיים בשדרות ירושלים שביפו. שם זה קורה כבר. האישורים הושלמו וזו התוכנית שיוצאת לביצוע. זה יהיה אזור שכולו יכול ליהפך למדרחוב בשעות מסוימות".

אז למה לא להפוך את זה כבר למדרחוב קבוע?

"זה קשה. אנשים פוחדים שזה יהיה נורא ואיום. אבל ביום שזה יופעל, יראו שזה לא נורא. בליבות של הערים הגדולות בעולם סוגרים כיום אזורים שלמים ולא מכניסים כלי רכב חוץ מפריקה וטעינה".

מה עם הפיקוסים שהורדתם מהכיכר? תשתלו חדשים?

"הכיכר הישנה בורכה בשתי שורות עצים שניטעו בשנות ה–30. כדי להכניס לכיכר החדשה שביל אופניים ונתיב תחבורה ציבורית החלטנו שנעתיק את טבעת העצים הקיימת. אבל נוסיף יותר מ–70 עצים לכיכר החדשה. לכל אורכה יהיה שביל אופנים שנפריד מתנועת כלי הרכב באמצעות עצים. גם בלב הכיכר יהיו שטחי גינון".

אילו סוגי עצים?

"העצים שיפרידו בין האופניים לכלי הרכב יהיו עצי מילה, ובלבה של הכיכר נשלב צאלונים, עצי תות דולבני, דקלים ואולי ברושים. אנחנו רוצים עצים עם אופי תל־אביבי, שייתנו גם צל וגם תחושה חופשית ויזכירו גינון שכונתי מהעבר".

"בחיים לא נפתח חנות בקניון"

הצלחתו של שיפוץ הכיכר תימדד, בין היתר, בעלייה של רחוב דיזנגוף כולו, שכרוכה במאבק המתמשך בישראל בין הרחוב הראשי לבין הקניונים. עד לפני כמה שנים היה ברור שבתחרות בין השניים ניצחו האחרונים, אך בשנים האחרונות שיווי המשקל משתנה.

אביטן מ"ברנדה" ואשתו בר מרום מאמינים ברחוב. את החנות שלהם הם פתחו לפני שנתיים במקום בית מרקחת מיתולוגי ששכן במקום. "זה מקום מרכזי עם נראות גדולה. מגיעים לפה תל־אביבים וגם אנשים מכל הארץ", הם אומרים.

מה ההבדל בין דיזנגוף לאזורי קניות אחרים, כיכר המדינה למשל?

אביטן: "לעולם רחוב דיזנגוף יהיה ציר שמתאפיין יותר ב'מאסה' של הולכי רגל יותר מכיכר המדינה. לא יכול להיות פה שירות חנייה פרטי כמו בכיכר המדינה. אבל יש פה גם קהל של כיכר המדינה. דיזנגוף מבחינתנו זה האירוע המרכזי של מדינת ישראל. הוא חזק פי 50 מבחינת הולכי רגל ומספר עסקים מרחובות אחרים. זה סוג של לה רמבלה (השדרה המרכזית של ברצלונה; ח"ע), רק בלי התיירות. יש פה את כל הביגוד למי שצריך לחתונות. מדיזנגוף סנטר והלאה יש הרבה אופנה צעירה. יש מוצרים כמו משקפים, תכשיטים, זה המקום הכי מרוכז בארץ. השכירות פה נמוכה יותר: אנחנו משלמים 400 שקל למטר — חצי ממה שמשלמים בקניון רמת אביב".

מרום: "אם לפני עשור הרשתות הרגו את הבוטיקים, כיום אנשים רוצים להיות מיוחדים. יותר ויותר רשתות גדולות סוגרות חנויות בקניונים. אנחנו מתים על הרחוב הזה. בחיים לא נפתח חנות בקניון. התנועה של האנשים פה ממשיכה בטירוף גם עכשיו".

אלי סומבול
אייל טואג

"בחדשות ובפרסומות מודיעים שמשפצים את הכיכר ושכל העסקים מסביב סגרו, אז זה משפיע עלינו לרעה. נקווה שאחר כך התנועה תתחדש כרגיל", אומר אלי סומבול, הבעלים של שווארמה הכריש שעל הכיכר. "זה אזור שאין בו הרבה בנייני משרדים. מה שכן יש בו זה עוברי אורח. אני מאמין שאחרי שכל הבלגן ייגמר תהיה לנו הרבה עבודה. הכיכר הישנה סתם עמדה באמצע הרחוב ולא עשתה כלום. זה היה חלק מזה שראש העיר זילזל הרבה שנים ברחוב דיזנגוף. הוא שם פה עמודים כדי שלא יחנו פה, ורחוב דיזנגוף ירד. אני מקווה שעכשיו הרחוב יעלה, כי זה רחוב טוב. זה לא כמו רחוב אבן גבירול. זה רחוב של תיירות".

"אנחנו רואים כיום חזרה של כוח קנייה למרכזי הערים", אומר תמיר בן שחר מחברת הייעוץ הכלכלי צ'מנסקי בן שחר ושות'. "זה תהליך שמתעצם בישראל כולה — מעבר של אנשים חזרה למרכז העיר. גם בתל אביב רואים שיותר ויותר אנשים מבלים במקום שבו הם גרים, בין היתר, כי נהיה קשה לנוע בתל אביב. יותר אנשים צועדים ברחובות, וברחובות המרכזיים המסחר מתעצם. אנשים מעדיפים לפתוח חנויות ומסעדות ברחוב ולא להתמקם בקניון. בהתאם לכך, בשנים האחרונות דיזנגוף חוזר למעמד שלו, ויותר ויותר עסקי מזון, מסעדות מיוחדות ומותגים פותחים בו עסקים. אתה מרגיש את השינוי בכמות האנשים, בהיקפי הפדיון ובדמי השכירות שנגבים. זה קורה גם במרכז ירושלים, גם ברחוב המרכזי בנתניה וגם בנהריה. כולם מבינים שהלב הפועם של העיר צריך לחיות.

מוטי מילרוד

"כיכר דיזנגוף הישנה יצרה נתק ברחוב. דמיין לעצמך שאתה הולך בקניון וכדי להמשיך לצעוד בו אתה חייב לעלות במעלית לקומה שלישית ולרדת חזרה כדי להמשיך. זאת היתה המשמעות של הכיכר. לא יכולת להמשיך ללכת — או שעקפת אותה או שעלית וירדת ממנה. המהלך הנוכחי יוצר המשכיות גם עבור הצועדים וגם עבור העסקים. באותה מידה אם יורידו את כיכר אתרים, תיפתח הדרך לים. וזה עדיף — אף אחד לא צריך הפתעות בדרך ליעד שלו. אני מקווה שיבנו בכיכר החדשה מדרכות נעימות כמו שעשו בעיר התחתית בחיפה".

אייל טואג

ואכן, מבחן הביצוע יהיה המבחן העיקרי שיעמוד בפני העירייה בהקמתה של כיכר דיזנגוף החדשה. בהדמיות היא נראית כגן עדן להולכי רגל, אבל הדרך שבה ייעשה הגימור של הכיכר וההקפדה על כך שהולכי הרגל אכן יקבלו קדימות על פני המכוניות הם שיקבעו אם הכיכר החדשה — בשילוב הרכבת הקלה ומגוון פרויקטים ברחבי העיר — תקבע את פניה של תל אביב החדשה, שמתחרה בבירות אירופיות שמתחמי ההליכה להולכי רגל בהן כמעט בלתי נגמרים.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות