תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המדען ש"קורא במדדים" מנבא: היכונו לקריסה חברתית

לכתבה
עימות בין המשטרה למפגינים בהפגנה לציון שנה למהומות בפרגוסון, מיזורי, אוגוסט 2015ריק וילקינג/ רויטרס

מודאגים מבחירתו של דונלד טראמפ? חכו, עוד לא ראיתם כלום. המדען פרופ' פיטר טורצ'ין מזהיר מפני גל של טלטלות חברתיות, כלכליות ופוליטיות, שיגיע לשיאו רק בשנות ה-20 של המאה הנוכחית. השורשים של הטלטלה בעולם המערבי כעת, הוא אומר, נעוצים במתח הגובר בין האליטות לבין עצמן

53תגובות

המשבר ההיסטורי שעובר בשנים האחרונות על הדמוקרטיה המערבית הסלים ב-2016 לכדי בעיה קיומית. בתוך פחות משנה, המצביעים בבריטניה בחרו לעזוב את האיחוד האירופי, דונלד טראמפ נבחר לנשיאות ארצות הברית, והאיטלקים שלחו את ראש הממשלה מתאו רנצי הביתה. ברחבי אירופה מתחזקות והולכות תנועות ימין קיצוניות כמו "הליגה הצפונית" האיטלקית, "החזית הלאומית" הצרפתית בראשות מארין לה פן, ו־AfD הגרמנית; ובארצות הברית עולה כוחם של בריוני ה"אלט־רייט". בשמאל ובימין פושה האמונה שהמערכת מושחתת וחסרת תקנה, ואובדן האמון במערכת מיתרגם למרד נגד האליטות המנותקות. בארצות הברית, הזעם הזה התבטא בשנה האחרונה הן בקמפיין פורץ הדרך של ברני סנדרס, והן בזעם האנטי־ממסדי שהוביל את טראמפ לשלטון.

במהלך 2016 פירסמו החוקרים יאשה מונק מאוניברסיטת הרווארד ורוברטו פואה מאוניברסיטת מלבורן מחקר שבדק את איתנותן של הדמוקרטיות המערביות, וגילה שהדמוקרטיה המערבית, כפי שאנו מכירים אותה, נמצאת בסכנה ברורה ומוחשית. "נורות האזהרה האדומות מהבהבות", אמר מונק ל"ניו יורק טיימס" בנובמבר. במחקרם, הציעו מונק ופואה שלושה מדדים למצבה של הדמוקרטיה: הראשון, איזו מידה של חשיבות מייחסים האזרחים לכך שארצם תישאר דמוקרטית; השני, עד כמה פתוח הציבור לצורות שלטון לא־דמוקרטיות, כמו משטר צבאי; והשלישי, אם מפלגות ותנועות אנטי־ממסדיות שהמסר העיקרי שלהן הוא דה־לגיטימציה של השיטה הנוכחית צוברות תמיכה. נמצא כי בארצות הברית ובדמוקרטיות מערביות אחרות כמו בריטניה, אוסטרליה, הולנד ושוודיה, צנחה התמיכה בדמוקרטיה, במיוחד בקרב הצעירים.

כל זה לא מפתיע את המדען והסופר פיטר טורצ'ין. בעשר השנים האחרונות הוא מזהיר כי אותן מגמות שהובילו לעלייתו של טראמפ ולהיחלשות הדמוקרטיה בארצות הברית יובילו לאי יציבות פוליטית והתפוררות חברתית. טורצ'ין, פרופסור במחלקה לאקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית באוניברסיטת קונטיקט, מתמחה בהתפתחותן של חברות היסטוריות, והוא אבי ה"קליודינמיקה", שיטה מתמטית לניתוח התפתחויות היסטוריות, כלכליות ותרבותיות, למשל עלייתן ונפילתן של אימפריות, באמצעות מודלים וניתוח סטטיסטי.

פרופ' פיטר טורצ'ין: "עודף היצע של עובדים גורם לקיפאון או ירידה ברמת החיים של רוב האוכלוסייה, בנוסף, יש יותר מדי צעירים עם תארים מתקדמים, שמעוניינים באותו מספר קבוע של משרות פוליטיות. כתוצאה, חברי האליטות השאפתניים בוחרים לשמש יזמים פוליטיים שמניעים את ההמון באמצעות ססמאות פוליטיות"

בשנים האחרונות, טורצ'ין מתעניין במיוחד באי־שוויון ובהשפעתו על החברה האמריקאית. הניתוח ההיסטורי שלו, שאותו הוא פורש בהרחבה בספרו החדש, Ages of Discord ("עידנים של סכסוך"), לא מבשר טובות לארצות הברית או לדמוקרטיות אחרות שדומות לה. חברות אנושיות, הוא גורס, נוטות להיות מושפעות על ידי גלים חוזרים וניתנים לחיזוי של אי־יציבות פוליטית: תקופות ארוכות של שגשוג כלכלי ויציבות פוליטית נוטות להתחלף בתקופות ממושכות של חוסר יציבות ואלימות, ולתקופות אלה ישנם מאפיינים משותפים שמאפשרים לחזות אותן. בספר דן טורצ'ין ב־40 מאפיינים כאלה, בהם עלייה באי השוויון, ירידה או קיפאון ברמת החיים, פילוג פוליטי גובר וחוסר תפקוד ממשלתי. כל הגורמים האלה, בפני עצמם, מוכרים היטב לחוקרים אקדמיים, אולם אלה נוטים להתמקד בכל מדד כזה בפני עצמו. החידוש במודל של טורצ'ין הוא הניסיון לכמת את הקשר ביניהם.

השיא עוד לפנינו

חברות אנושיות, מסביר טורצ'ין, הן שבריריות ומוחזקות יחדיו על ידי רשת בלתי נראית של אמון הדדי. כשהרשת הזאת מתפוררת, התוצאה היא אי יציבות, ולעתים גם קריסה חברתית. אלה מחזורים היסטוריים של דעיכה שהתפתחותם עשויה לארוך עשרות שנים, ועשרות שנים נוספות דרושות כדי להיחלץ מהם. ארצות הברית, למשל, נוטה לחוות תקופות של מתיחות פוליטית וגזעית מדי כ-50 שנה: שלושת הגלים האחרונים הגיעו לשיאם בשנות ה-70 של המאה ה-19, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ובשנות ה-70, אז גם חלה נקודת המפנה שמובילה לגל המשברים הנוכחי, כאשר השכר הפסיק לגדול בהתאם לפריון והפער בין המאיון העליון לשאר הציבור החל להתרחב. התרחבות הפערים, היווצרותו של עודף היצע של צעירים עם תארים מתקדמים, וגידול עצום בחוב הציבורי, הם מאפיינים מובילים של אי יציבות, קבע טורצ'ין במאמר שפירסם ב־2010 בכתב העת המדעי "נייצ'ר", וצפה שהעשור הבא בארצות הברית ובמערב אירופה יהיה תקופה של אי יציבות גוברת.

בחירתו של טראמפ, כתב טורצ'ין לאחרונה במאמר בבלוג הכלכלי Evonomics, מאשרת את התחזיות שלו. ואם קיוויתם שהיא מייצגת את שיא הטלטלות הפוליטיות שחווה העולם, לטורצ'ין יש חדשות רעות עבורכם: זוהי רק ההתחלה. לדבריו, תקופת חוסר היציבות, המשברים הפוליטיים והטלטלות החברתיות שפוקדת את ארצות הברית תגיע לשיאה רק בשנות ה־20 של המאה הנוכחית. במילים אחרות: כדאי שתתחילו להתרגל למהומות ברחובות, בלאגן בשווקים ופופוליסטים בפרלמנט.

"בארצות הברית המאפיינים של שלב הטרום־משבר ברורים מאוד", מסביר טורצ'ין בראיון למגזין TheMarker, שנערך באימייל. "בספר אני עוסק ב־40 מדדים, וכולם מצביעים בכיוון שלילי: רמת הרווחה בירידה: מבחינה כלכלית, ביולוגית וחברתית. בתוך האליטות יש תחרות תוך־קבוצתית עזה במיוחד, שמובילה להתמוטטות שאנחנו רואים בנורמות החברתיות שבמסגרתן מתנהל התהליך הפוליטי והשיח הציבורי". תחרות זו, הוא אומר, היא מאפיין נוסף של תקופות משבר שאותו נוטים לפספס הפרשנים וההיסטוריונים. אם רוצים לחפש את השורשים לטלטלה הפוליטית שחווה העולם המערבי כרגע, כדאי להסתכל על מה שקרה בתוך האליטות.

אי שוויון, מסביר טורצ'ין, לא מתבטא רק בכך שהעשירים נעשים עשירים יותר. הוא גם מוביל לגידול מסוים במספר העשירים: יש כיום יותר מיליונרים ומיליארדרים בארצות הברית מכפי שהיו לפני 30 שנה, למשל. הקבוצה הזאת נוטה לעסוק בפעילות פוליטית יותר משאר האוכלוסייה: אנשים אמידים תורמים יותר לפוליטיקאים, וגם נכנסים לפוליטיקה בעצמם. אולם מאחר שמספרן של משרות הכוח הפוליטיות נותר מוגבל, ומספרם של הבוגרים השאפתניים של אוניברסיטאות יוקרתיות שמעוניינים להשתלב במעגלי הכוח וההשפעה רק הולך וגדל, נוצרת יריבות עזה בתוך האליטות. את התופעה הזאת מכנה טורצ'ין "ייצור יתר של אליטות" (Elite Overproduction). "אחת התוצאות של העלייה באי־שוויון היא תהום הולכת וגדלה בין האליטות לבין שאר האוכלוסייה", אומר טורצ'ין.

"רוב הפרשנים הפוליטיים מבינים זאת כעת, אך רבים עדיין אינם מבחינים בכך שאי־השוויון גדל גם בתוך האליטות, ושהתחרות בקרב האליטות יוצרת סכסוך תוך־קבוצתי. כתוצאה מהתהליך הזה, הנורמות החברתיות שבמסגרתן התנהל השיח הפוליטי מתפוררות, והדבר מוביל לדה־לגיטימציה נוספת של האליטות בעיני הציבור".

בוגרים של בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד
Steven Senne/אי־פי

התופעה הזאת, הוא מסביר, היא אחד מהכוחות המבניים החזקים שמניעים את חוסר היציבות הפוליטית הנוכחי בארצות הברית. ניתן לראות את הסימנים שלה בפילוג הפוליטי והקיטוב הגובר בין המפלגות, כמו גם בהתפצלות בתוך המפלגות עצמן. ניתן גם לראות אותה במספר ההולך ועולה של בוגרי פקולטות למשפטים שנכנסים לשוק עבודה שבו אין מספיק משרות עבורם, וכאשר הם עדיין מתמודדים עם חובות הענק שצברו במהלך הלימודים.

"יש עודף היצע של עובדים שגורם לקיפאון ואפילו לירידה ברמת החיים של רוב האוכלוסייה, וגם לעלייה באי השוויון. בצירוף העובדה שאנו מפיקים כיום יותר מדי צעירים עם תארים מתקדמים (במיוחד תארים במשפטים), זה יוצר יותר מדי אנשים שמעוניינים באותו מספר קבוע של משרות פוליטיות", הוא אומר. "השילוב בין שני אלה יוצר תנאים שבהם חברי האליטות השאפתניים בוחרים לשמש יזמים פוליטיים שמניעים את ההמון באמצעות אימוץ של ססמאות פוליטיות. ראינו את זה בחברות רבות במהלך ההיסטוריה, וכעת אותה דינמיקה מתרחשת בארצות הברית".

לא הכל אבוד

השיטות של טורצ'ין, והמסקנות מרחיקות הלכת שהוא גוזר מהן, לא משקפות את המיינסטרים של החשיבה האקדמית. רוב ההיסטוריונים דוחים את הגישה הרואה בהיסטוריה מדע מדויק, אותה הם מבקרים כפשטנית. אולם בתקופה שבה כשלו הרוב המוחלט של החוקרים, הפרשנים והעיתונים, טורצ'ין הוא אחד הבודדים שחזו את המגמות החברתיות והפוליטיות שהולידו את התמורות שעוברת ארצות הברית כיום. כעת, הוא אומר, החברה האמריקאית מצויה במצב דומה לזה של שורת מדינות לאורך ההיסטוריה, לפני שעברו תמורות פוליטיות משמעותיות: ארצות הברית שלפני מלחמת האזרחים, אנגליה של שושלת סטיוארט בשנות ה־30 של המאה ה־17, וצרפת ערב המהפכה הצרפתית.

טורצ'ין מדגיש שהתחזית העגומה שהוא מציע עוסקת בשלב זה רק בארצות הברית. "אנחנו מיישמים את השיטה המדעית לחקר ההיסטוריה", הוא מסביר. "מנסחים השערות, בונים מודלים מתמטיים, מפיקים תחזיות כמותיות ובוחנים אותן באמצעות נתונים. זהו מדע אמיתי, ולא 'תיאוריות ספה', לכן נדרשות שנים לאסוף ולנתח את המידע כדי להבין לעומק את התבניות".

האם אתה מזהה דמיון בין המצב בארצות הברית לבין המתרחש באירופה?

"אין לי חומר אמפירי על האיחוד האירופי, אבל נראה שהוא נמצא באותו מסלול של התרוששות חברתית, תחרות תוך־קבוצתית בקרב האליטות, וקונפליקט. מה שמחבר בין כל המשברים האלה הם גורמים מבניים עמוקים דומים של אי־יציבות פוליטית וחברתית".

למרות הפסימיות שבניתוח הקודר שלו, טורצ'ין מדגיש שהוא אינו נביא, והשיטה שלו לא מתיימרת לחזות התפתחויות פוליטיות באופן מדויק, אלא רק לאבחן את המגמות המבניות שמובילות להתרחשותן. עוד ניתן לצמצם משמעותית את נזקי עידן האלימות הקרב, הוא אומר. כיצד? טורצ'ין נמנע מלהציע פתרונות אפשריים, אבל מצביע על דוגמה אחת מוצלחת: הרפורמות שננקטו במהלך העידן הפרוגרסיבי בארצות הברית, בין העשור האחרון של המאה ה־19 לשנות ה־20 של המאה ה־20, אז נאבקו הנשיאים תיאודור רוזוולט וודרו וילסון, שופט בית המשפט העליון לואיס ברנדייס ורפורמיסטים אחרים – פעילים, עיתונאים, ואנשי עסקים – בטייקונים המונופוליסטיים ובקרטלים ששלטו בכלכלה האמריקאית, והובילו שורה של רפורמות שנועדו להילחם בשחיתות ולצמצם את הנזקים שנגרמו לחברה האמריקאית על ידי התיעוש, המקורביזם וההגירה המואצת לארצות הברית באותה תקופה.

המציאות של ארצות הברית כיום שונה במובנים רבים מזו שעמה התמודדו הפרוגרסיבים המקוריים בסוף המאה ה־19. אולם העקרונות שהנחו אותם עדיין נכונים, אומר טורצ'ין. בתקופה ההיא, הוא אומר, "המנהיגים הפוליטיים והעסקיים הסכימו באופן קולקטיבי (וללא הרבה התנגדות) על סדרה של רפורמות. הם הגבילו את ההגירה, ובכך צמצמו את עודף ההיצע של עובדים. הם הפכו את איגודי העובדים לחוקיים, מה שסייע לחלק באופן שוויוני יותר את פירות הצמיחה הכלכלית. אנחנו נמצאים במצב שונה כיום, ולכן צריכים לאמץ סט שונה של אסטרטגיות. אך אנחנו בהחלט יכולים להפיק מהם לקחים כלליים שיאפשרו לנו לצאת מהמשבר הנוכחי. שום דבר אינו בלתי נמנע".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות