תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מהפכת השקופים: האיחוד של בת ים ותל אביב זה רק הפתיח

לכתבה

משרד הפנים עובר מהפכה ניהולית: הפיקוח על הרשויות המקומיות ישתנה בהתאם לאיכות הניהול של הרשות וכל סכסוכי הגבולות בין רשויות מקומיות יטופלו מעתה באופן קבוע ■ ראיון ראשון עם מי שמוביל את המהפכה הזו, מ"מ מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן

9תגובות

בשבוע שבו המליצה ועדת גבולות מיוחדת מטעם שר הפנים על איחודן של בת ים ותל אביב - למעשה, בליעתה של בת ים על ידי תל אביב, למורת רוחה של הראשונה - ממלא מקום מנכ"ל משרד הפנים וראש מינהל השלטון המקומי במשרד, מרדכי כהן, מסרב להתרגש. מבחינתו של כהן, שמתקשה להסתיר את תמיכתו בהמלצה הדרמטית, בת ים היא רק תחילת המהפכה שמשרד הפנים, תחת השר אריה דרעי, מתכנן לבצע. 20 שנים אחרי שסיים בכלא את תפקידו כשר הפנים, ולאחר שחזרתו לאותו התפקיד לוותה בביקורת ציבורת נוקבת, נראה שהחמאה על ראשו של דרעי גורמת לו להיות נחוש להוכיח כי הוא ראוי לתפקיד, ולהעז לגעת בתפוחי האדמה הלוהטים שמשרד הפנים לא נגע בהם עשרות שנים. מי שמבצע את המשימות הרגישות האלה עבור השר הוא כהן.

מה הבעיה של בת ים?

בת ים-ת"א
ניר כפרי

כהן: "בת ים היא מלבן כלוא, מוקף רשויות חזקות, ובלי מקורות הכנסה עצמאיים. הבעיה הזו מוכרת כבר שנים ארוכות, ושתי ועדות שפעלו בשנות ה–2000 לא הצליחו לספק פתרון לבעיה. לאיש לא היה האומץ הפוליטי הנדרש כדי לפתור אותה".

זה מצחיק, לא? בת ים היא עיר של 160 אלף תושבים, ללא ספק גדולה מספיק כדי להחזיק עצמה כלכלית, ודווקא אותה המדינה רצה לאחד ראשונה?

הומלס ליד דואר ישראל
אייל טואג

"הבעיה של בת ים היא המיקום שלה, והמהפך שהיא עברה בתקופת ראש העיר שלמה לחיאני. לחיאני, בצדק רב, העביר את העיר תהליך של ניעור ופיתוח, והעלה את רמת השירותים בה לאלה של עיר מפותחת במרכז הארץ. בת ים לקחה על עצמה, ושוב בצדק רב, לספק שירותים עירוניים באותה רמה כמו שכנותיה חולון וראשון לציון. זה באמת לא סביר שבתוך כל הסביבה העירונית המפותחת הזו תהיה עיר אחת נידחת, ועם רמת שירותים ירודה, אבל התוצאה של ההחלטה הזו היתה גירעון שוטף עצום של העיר. הדרך של בת ים להתמודד עם הגירעון השוטף היה למכור את נכסיה, את מעט הקרקעות הפנויות שהיו לה, אלא שגם המשאב הזה הסתיים - ולא נותרו לעיר מקורות הכנסה שמאפשרים לה להתאזן.

"בשלב הזה היו שלושה פתרונות אפשריים: חלוקת הכנסות עם הערים השכנות, יצירת עיר מאוחדת בת ים־חולון־ראשון לציון, או איחוד עם תל אביב. לו היה אומץ פוליטי לפני עשור, אפשר היה לעשות חלוקת הכנסות עם ראשון לציון, באמצעות העברת חלק מהקרקעות הפנויות של ראשון לבת ים. רק שההחלטה הזו לא התקבלה, ובינתיים ראשון לציון כבר פיתחה את מרבית הקרקעות שלה, כך שהחלופה הזו די ירדה מהפרק. לכן, בתוך החלופות שנותרו הוועדה שקלה והמליצה על איחוד עם תל אביב. עם זאת, הוועדה ניסתה לאזן את האינטרסים כך שהאיחוד לא יהיה בלי תנאים. האיחוד יחייב עריכת בחירות משותפות ב-2018, ועד לאיחוד מחויבת תל אביב להעביר הכנסות לבת ים וגם לאחד את המסים עמה, כי כרגע בבת ים, בגלל המצב הירוד, משלמים מיסי ארנונה גבוהים מאוד".

העמדה של תל אביב, שהסכימה לבלוע את בת ים הענייה בהרבה ממנה, הפתיעה אותך?

"מאוד. לכאורה אפשר לראות בה אימפריאליזם של העיר הגדולה שבולעת את העיר הקטנה, אבל מנגד זה כאב ראש לא קטן לתל אביב - ועובדה שכבר עכשיו הם צריכים להתחלק בהכנסות עם בת ים".

נשמע שאתה תומך נלהב. אז ההמלצה תאומץ?

"השר דרעי קבע שאף החלטה לא תתקבל לפני שנערוך שימוע לראשי שתי הרשויות".

יש סיכון בהמלצה הזו?

"הסיכון שזה לא יצליח, בגלל חוסר אמון או הבדלי תרבות ארגונית, ויהיה לזה אפקט הרסני על כל איחודי הרשויות בעתיד".

מרדכי כהן
ליאור מזרחי

"דין תל אביב כדין ג'לג'וליה - זה לא חכם"

המשפט האחרון של כהן מרמז לבאות: בת ים היא רק ההתחלה של המהפכה ששר הפנים דרעי, ביחד עם כהן, מתכננים: שינוי דרמטי בשיטת הפיקוח של משרד הפנים על השלטון המקומי, ובדרך שינוי של כל כלי התמרוץ והתקציב העיקריים שבאמצעותם שולט משרד הפנים בשלטון המקומי בישראל - נוסחת הארנונה ונוסחת מענק האיזון. לראשונה זה עשרות שנים משרד הפנים המנומנם, שנתפש כל השנים כנשלט בידי אינטרסים פוליטיים ולכן מנוהל רע מאוד וגם מנהל רע מאוד את השלטון המקומי, נראה כנמצא בתנופה של שינויים.

פעילים למען הורדת ארנונה
מוטי מילרוד

מי שמוביל את תנופת השינויים הזו הוא כהן, 47, שמכהן מאז 2012 כראש מינהל השלטון המקומי במשרד הפנים, וקודם לכן היה סמנכ"ל בקרן רש"י המסייעת בקידום החינוך ברשויות חלשות. הבחירה של דרעי בכהן להוביל את משרד הפנים אינה מובנית מאליה - כהן הוא איש מקצוע שצמח בתוך המשרד, ואינו מזוהה פוליטית עם דרעי. הסיכום בין דרעי לכהן, אם כך, הוא שכהן מחזיק בינתיים בתפקידו כממלא מקום מנכ"ל משרד הפנים, במקביל להמשך ניהול מינהל השלטון המקומי על ידו, לתקופת ניסיון של עוד חודשיים - שבמהלכה יחליטו השר והמנכ"ל אם הם רואים עין בעין, ואז ימונה כהן סופית למנכ"ל. בכל מקרה, עצם הבחירה באיש מקצוע שמתמחה בניהול השלטון המקומי, מלמדת על הכיוון שאליו מושך דרעי את משרד הפנים: משרד מקצועי, שמתמחה בסוגיות של השלטון המקומי.

"בחלוף עשור וחצי ממשבר 2003 בשלטון המקומי, משרד הפנים נדרש לשאלה המאוד גדולה של מהו תפקידו", אומר כהן. "במהלך העשור הזה המשרד השתנה דרמטית - מינהל התכנון, רשות המים ותחומי איכות הסביבה יצאו ממנו, כך שהמשרד התכווץ. השר הבין, ואני מסכים אתו, שעיקר המומחיות של של המשרד היא ניהול השלטון המקומי: חירום, פיתוח, ניהול, רגולציה, הון אנושי. יש כיום 257 רשויות מקומיות בישראל, בלי הרשויות התעשייתיות מדובר ב-255 רשויות. כל ה-255 האלה מנוהלות יחדיו, דין תל אביב כדין ג'לג'וליה. ברור שזאת רגולציה מאוד לא חכמה. השר הקודם, גדעון סער, כבר הבין זאת, ולאור הכישלון של חוק העיריות בשנות ה-2000 הוא הבין שיותר נכון יהיה להתחיל ולסווג את פעילות המשרד למגזרים. המהלך הראשון היה חוק הרשויות האיתנות, ששיחרר את 24 הרשויות החזקות בישראל מהפיקוח של המשרד - למשרד הפנים הרי אין באמת מה ללמד את תל אביב. הבעיה היא שהמהלך נעצר בכך, לא המשכנו את הטיפול המתבקש בשאר 250 הרשויות, שעדיין כרוכות יחדיו למרות ההבדלים הגדולים ביניהן".

שביתת ארנונה בגני תקווה
ניר קידר

אז מה המהלך הבא?

"לסווג את כל הרשויות בישראל לארבע־חמש קבוצות, לפי רמת הפיתוח והחוסן הפיננסי והניהולי שלהן. כל קבוצה תקבל רמת רגולציה אחרת לחלוטין. נתחיל עם קבוצת הרשויות היציבות, שהן רשויות שלא תלויות משמעותית בסיוע של המדינה, ועם רגולציה נכונה הן יכולות להתפתח וליהפך לאיתנות".

כהן, נשוי ואב שלושה, מתגורר בכפר סבא. הוא נולד בעיירת הפיתוח הענייה חצור הגלילית, ואינו מסתיר כי שורשיו בפריפריה הענייה משפיעים על עמדותיו גם כמנכ"ל משרד הפנים. "אבי", הוא אומר, "היה עובד תברואה בחצור הגלילית, ואני לא שוכח את התקופות האלה, שבהן לא ידענו אם יהיה אוכל בבית בגלל המשברים המתמשכים ברשות המקומית, שפעם אחר פעם לא שילמה משכורות בזמן. אני נמצא במשרד הפנים מאותה תפישת עולם: אין שום סיבה שילד בחצור הגלילית יקבל פחות מילד בתל אביב".

ומה עם הרשויות החלשות?

"זהו לב העניין. בעשור האחרון משרד הפנים עבד בצורה מצוינת, והצליח לצמצם את קבוצת הרשויות החלשות - אלה שנמצאות בגירעונות כרוניים, על סף קריסה - מכ-150 ל-50. היינו חדר מיון מעולה, שזיהה את החולים, מיין אותם, והעביר אותם למחלקות המתאימות. הבעיה היא שבאגוז הקשה, 60-50 הרשויות החלשות באמת, לא הצלחנו להתקדם. כלי הסיוע שיש לנו לסייע לרשויות החלשות מיצו את עצמם. יש תוכניות הבראה, אבל הוכח שהתוכניות האלה מצליחות רק לסתום את הגירעון הקיים - בלי לטפל בבעיות השורש של הרשויות החלשות. מרגע שהן מסיימות את תוכנית ההבראה הן שוקעות שוב בקשיים. ניסינו להשתמש גם בכלים של חלוקת הכנסות, מענקי איזון, תוכניות התייעלות, רזרבת שר, עודדנו רשויות לחוקק חוקי עזר. הכל נעשה, והבעיה לא נפתרה. לכן לא נשאר אלא לשנות גישה לחלוטין - לעבור לכלים של שינוי גבולות, חלוקת הכנסות ואיחוד רשויות, אבל באופן שיטתי וקבוע".

יש גם כיום ועדות לחלוקת הכנסות או שינוי גבולות, ראה המקרה של בת ים.

"נכון, אבל כל הוועדות עד היום הוקמו אד-הוק, ופעמים רבות השרים נמנעו מלהקים אותן בגלל חשש פוליטי. סער עשה פיילוט ראשון כאשר ערך בחינה כוללת של כל הרשויות בדרום - שלוש ועדות גבולות פעלו בו־זמנית, וקיבלו החלטות דרמטיות לגבי כל הרשויות בדרום, לרבות החלטות כמו שיוך בסיסים צבאיים, טיפול ברשויות הבדואיות ועוד. זאת היתה הצלחה, אבל גם ההצלחה הזו היתה חד־פעמית. לכן דרעי החליט על מדיניות חדשה לגמרי: חלוקת ישראל לשישה אזורים גיאוגרפיים, כשבכל אזור כזה תפעל ועדה קבועה לשינוי גבולות, הכנסות או איחוד רשויות. כל ועדה תמונה לחמש שנים, הראשונה כבר הוקמה בחיפה בראשות עמרם קלעג'י, מנכ"ל משרד הפנים לשעבר, והחמש הנוספות יוקמו במהלך דצמבר.

"השינוי הדרמטי הוא שהוועדות האלה יפעלו כל הזמן, בלי שיקול דעת לשר אם הוא כן מקים כזו או לא, ויבחנו את הצרכים של האזור שלהן באופן שוטף. זה יאפשר לוועדות לקבוע סדר יום חדש לכל תא שטח כזה, לקבוע תעדוף צרכים לטווח הארוך - כיום רשות מקומית רוצה להתחיל לפתח שטח פנוי שיש לה, אבל היא חוששת שמחר תוקם ועדה והשטח יילקח ממנה. עכשיו זה לא יקרה יותר. זה נותן ודאות לתא השטח, זה נותן יכולת לבחון את הצרכים באופן כולל, וזה מעניק עוצמה מקצועית להמלצות של הוועדות".

ערימת זבל ברחוב
דודו בכר

נכון, ועדיין מדובר רק בהמלצות שהשר לא חייב לאמץ. זכורות במשרד הפנים תקופות בעייתיות, כמו שהיו בזמן השר אלי ישי, שאימץ או דחה המלצות לפי שיקול דעתו הפוליטי.

"עד היום שרים בעיקר נמנעו מלהקים ועדות גבולות, כדי שלא יצטרכו להיכנס לעימות הפוליטי עם רשויות חזקות. מעכשיו זה לא יקרה. למעשה, דרעי ויתר על חלק ניכר משיקול הדעת שלו כשר, בכך שהוא כבר לא קובע איזה סכסוך גבולות ייבחן ואיזה לא. נכון שההחלטה עדיין נתונה לשר, אבל יהיה קשה מאוד להתעלם מהמלצות של ועדות קבועות מקצועיות, שבוחנות את הצרכים של השטח שלהן באופן שוטף ומבינות היטב את כל המגבלות בשטח. השר משלם מחיר במודע, כדי לקדם את הטיפול בשלטון המקומי".

הצד המפתיע ביותר בהקמת ועדות גבולות קבועות הוא שמשרד הפנים מחזיר לדיון את המהלך הדרמטי ביותר בנוגע לטיפול בבעיות של הרשויות המקומיות בישראל: איחוד רשויות. בת ים ותל אביב הן רק סנונית ראשונה. התוכנית של דרעי, ביחד עם כהן, היא להחזיר את הכלי הזה לסל הפתרונות המוצעים לרשויות מקומיות חלשות, אף שהמהלך הזה כבר נוסה בשיאו של משבר 2003, וכשל. מרבית איחודי הרשויות שבוצעו אז פורקו מחדש בסופו של דבר. הכישלון ההוא הוביל למסקנה שבישראל אין היתכנות פוליטית לבצע איחודי רשויות.

הרעיון כשל ב-2003, כאשר היינו בשיא המשבר והיתה לכך רוח גבית מרבית, מדוע שזה יצליח היום?

"זה אכן כשל, ובאופן פרדוקסלי דווקא בקרב הרשויות הערביות. היו כמה איחודי רשויות יהודיות שהחזיקו, כמו מכבים־רעות־מודיעין ויהוד־נוה מונוסון, ודווקא האיחודים שנעשו ברשויות הערביות, שללא ספק זקוקות לכך מכל, פורקו בגלל לחצים פוליטיים. ובכל זאת, אין ברירה אלא לאחד. 255 רשויות, למדינה של 8 מיליון אזרחים, זה יותר מדי. יש יותר מדי רשויות קטנות שנאבקות לספק שירותים לתושבים שלהן, ואובייקטיבית הן פשוט לא מסוגלות לכך".

שכונת גני הדר, לוד
עופר וקנין

זה לא מדויק. מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שערכו אבי בן בסט, מומי דהן ויניב ריינגוורץ, קבע שהיתרון לגודל בניהול רשות מתמצה ב-7,000 תושבים, ומעבר לכך כבר אין יתרונות באיחוד.

"נכון, והיו אפילו מחקרים שהציבו את הרף במספר תושבים נמוך עוד יותר. לכן לא נקבעה אג'נדה לוועדות הקבועות של איחודי רשויות, אנחנו לא בעניין של החלטה פופוליסטית בעד או נגד. הוועדות הקבועות יצטרכו לבחון את הנתונים, ולהחליט אם יש הצדקה לאיחוד רשויות קטנות מאוד או לא. נאחד רק כשיהיה יתרון ברור לגודל. יש בישראל עשרות רשויות ברף של 5,000-3,000 תושבים, וספק רק אם יש להן הצדקה כלכלית. כמובן שנצטרך להתחשב גם במציאות הדמוגרפית - לא נכפה איחוד של רשויות ערביות ויהודיות. גם אסור לשכוח שיש כיום דור חדש של ראשי רשויות שהניחו בצד את הדמגוגיה וההתלהמות, והבינו שצריך שיתוף פעולה אזורי. שיתוף הפעולה במסגרת אשכולות של רשויות הוא חלק חשוב מזה".

ואולי האשכולות הם הפתרון למיצוי היתרון לגודל, ואין צורך לאחד רשויות?

"ייתכן שהאשכולות מייתרים את האיחודים, אבל אני לא בטוח שהאשכול עונה על כל הצרכים. בכל מקרה אנחנו נשארים פתוחים לכל פתרון שהוועדות הקבועות יציעו".

"לא נעלה את הארנונה"

העובדה שדרעי וכהן החזירו את הכלי של איחוד רשויות לשולחן הדיונים מסבירה את העמדה האוהדת הבסיסית שלהם לאיחוד של בת ים ותל אביב, הגם שעוד לא נקבעה עמדה סופית של המשרד בנושא, וגם את החשש ממה שעלול לקרות במקרה שהאיחוד ייכשל. ברוח הזו, כהן מסכים לדבר אפילו על צעד מרחיק לכת עוד יותר של מטרופולין־על, כלומר אסופת עיריות שמתקצבות יחדיו תחת עיר אחת גדולה, כפי שקיים למשל בלונדון.

אולי הפתרון הוא בכלל לא איחוד בת ים ותל אביב, אלא הפיכת כל גוש דן למטרופולין אחד?

שיפור מתמשך ברשויות המקומיות

"מטרופולין-על הוא פתרון חשוב, אבל הוא דורש שינוי של כל מערכת הסמכויות בין השלטון המקומי והמרכזי. זה אומר להעביר לשליטת הערים את סמכויות התכנון, התחבורה, החינוך, בתי החולים. זה דורש כבר ראש ממשלה עם סדר יום חדש. כל עוד זה לא קורה, עדיף לבצע מהלך אבולוציוני של שחרור כמה שיותר סמכויות ממשרד הפנים לשלטון המקומי, כפי שהשר מתכנן כעת באמצעות סיווג הרשויות לכמה דרגות של רגולציה ופיקוח שונות".

בינתיים אנחנו רק לוקחים סמכויות לרשויות, כמו נטילת הסמכות לטפל בתחומי המים והביוב באמצעות הקמת תאגידי המים.

"בניגוד לדעה הפופוליסטית, אני לא חושב שהקמת תאגידי המים היתה טעות. רשויות חלשות הזניחו את משק המים והביוב שלהן, וזה היה בזבוז כספי ציבור משווע. לאותן רשויות תאגידי המים הם פתרון מצוין, וכל הביקורת על שחיתות בתאגידי המים היא פופוליסטית. עם זאת, לא צריך לנקוט גישת שחור או לבן, ומבחינתי רשויות חזקות שיודעות לנהל היטב יכולות לקבל מחדש את ניהול משק המים שלהן. היינו צריכים לעבור מקיצוניות אחת לקיצוניות שנייה כדי למצוא את הפתרון המאוזן".

ומה עם העברת הסמכות לקבוע את המיסוי העירוני, הארנונה, לידי השלטון המקומי? אנחנו מתפרצים לדלת פתוחה, כי במסגרת שידוד המערכות הכולל שדרעי יוזם במשרד הפנים, הוא הקים שתי ועדות לבחינת מקורות ההכנסה העיקריים של השלטון המקומי בישראל: הארנונה ומענקי האיזון. שתי הוועדות אמורות להגיש המלצות בקרוב, המלצות שככל הנראה יהיו מתקדמות מאוד, ובכל זאת לא מהפכניות.

"ועדת הארנונה משותפת למשרדי הפנים, האוצר וראש הממשלה, והיא מנסה לצלול אל תוך הטלאי על טלאי של נוסחת הארנונה הקיימת. קשה להאמין עד כמה נוסחת הארנונה עמוסה בעיוותים, ולכן הצוות מנסה למצוא נוסחה שתהיה אמיצה אבל גם יישומית - כדי שלא ניכשל, כפי שנכשלה בעבר ועדת ברזילי לבחינת מבנה הארנונה בישראל.

"זיהינו ארבעה עיוותים מרכזיים: הראשון הוא שאין שיטה אחידה, וכל רשות מודדת ברוטו ונטו אחרת. השני, שיש אלפי סיווגים שונים בתחום הארנונה העסקית. השלישי, השילוב של היעדר אחידות ואלפי סיווגים מביא לכך שתעריפי הארנונה לא אחידים, גם בין רשויות סמוכות. ולבסוף, המורכבות של המס הזה היא בלתי אפשרית, ומחייבת מומחיות כדי להבין על מה משלמים ואיך.

"לכן הוועדה תמליץ כנראה על שיטת חישוב אחידה של הארנונה, עם גמישות בתעריפים. רשות חזקה תוכל לגבות איקס אחוזים יותר או פחות מהתעריף שנקבע, ולרשות חלשה תהיה גמישות יותר נמוכה - כדי שהיא לא תיצור גירעונות באמצעות הפחתת תעריף הארנונה שלה. ניצור כלי מאוזן".

לא ציינת את מה שנראה כעיוות המרכזי: העובדה שהשלטון המרכזי קובע את סכומי הארנונה, אף שמדובר במיסוי מקומי בכלל.

"זה נכון, יש גם שאלות גדולות של אם הרשויות המקומיות גובות ואם זהו מקור ההכנסה שלהן. האם מקור ההכנסה הזה צריך לממן סל שירותים מחייב? לצערי, האוצר מתנגד בתוקף לסל שירותים מחייב, ולכן לא דנו בשאלה הזו".

לא ענית לשאלה.

"השלטון המרכזי הוא הקובע את תעריפי הארנונה כיום בגלל המשבר שהיה בשנות ה-90, אז הממשלה התערבה והקפיאה את כל סכומי הארנונה. מאז, במשך יותר מ-20 שנה, הארנונה נשארה קפואה. זה מוביל לאינספור עיוותים וביורוקרטיה - יש צוות מיוחד במשרד הפנים שדן במאות בקשות של רשויות מקומיות מדי שנה לשנות את סכום הארנונה שלהם, והרבה פעמים אנחנו נאלצים לדחות את הבקשה בגלל חשש להעמקת פערים בין רשויות סמוכות, ולא בגלל טיעון מקצועי שנוגע לרשות שהגישה את הבקשה".

נו, זה עוד יותר מחזק את הפרדוקס שהשלטון המרכזי בכלל קובע את הארנונה, ואיך אפשר לדבר על האצלת סמכויות לשלטון המקומי כשהסמכות הבסיסית, לקבוע את ההכנסה של הרשות, לא נתונה לה?

שר הפנים אריה דרעי
אמיל סלמן

"חייבים למנוע העמקת פערים דרך המיסוי המוניציפלי. אחרת רשות חזקה תעמיס את ההכנסות שלה על בתי העסקים, ותפגע בהם".

אז העסקים יעזבו אותה, ויעברו לעיר סמוכה שתציע להם מס נמוך יותר. למה משרד הפנים צריך להתערב ולקבוע את תעריף הארנונה?

"בשלב זה אנחנו לא נתערב בזה".

ומה לגבי הארנונה למגורים? אנחנו יודעים שחלק נכבד ממשבר הדיור נובע מכך שהרשויות לא רוצות לאשר בנייה למגורים, כי הארנונה למגורים לא מכסה את ההוצאות על תושב. האם לא הגיע הזמן לייקר משמעותית את הארנונה למגורים?

"לא נדון בזה, כי אנחנו לא עוסקים יותר בתכנון. מינהל התכנון עבר למשרד האוצר".

מה זה קשור? אם תעריף הארנונה אינו ריאלי וגורר עיוותים, צריך לטפל בו.

"אם הציפייה היא שדרך ועדת הארנונה יתבצע מהלך של ייקור הארנונה למגורים, אז מי שצפה לכך יתאכזב. אנחנו לא רוצים לתרום את חלקנו ליוקר המחיה בישראל באמצעות העלאת הארנונה".

החלופה היא שיוקר מחירי הדיור מרקיע שחקים. זה יותר טוב?

"כיום אי אפשר לקיים דיון בשאלת התעריף הכלכלי של הארנונה, כי אין לנו כלים לנתח את עולם הארנונה מרוב שהוא מבורדק. קודם נעשה הסדרה של התעריפים, ואחר כך נוכל לבדוק ולהשוות".

"ניקח מהחזקות, וניתן לחלשות יותר"

הדיון ביוקר מחירי הדיור, וחלקו של משרד הפנים במשבר הזה באמצעות תמרוץ שגוי של הרשויות המקומיות, אינו מתמצה בעיוותי הארנונה. גם בהיטל ההשבחה, המשולם לרשויות בגין בנייה פרטית בקרבן, מעלה בעיות קשות: המס נגבה משווי הקרקע, וזה אומר שרשויות חזקות עם קרקעות יקרות במרכז מצליחות לגבות היטלי השבחה גדולים בהרבה מאשר בפריפריה. מאחר שהיטל ההשבחה אמור לממן את פיתוח התשתיות העירוניות, הרי שהיטל ההשבחה לבדו מגדיל פערים ופוגע ביכולת של רשויות חלשות לפתח את עצמן.

"יש בעיה עם היטל ההשבחה, וחלף ההשבחה שניתן לרשויות בפריפריה כפיצוי לא באמת מפצה אותן", אומר כהן. "אין ברירה אלא להגדיל את הסיוע של משרד הפנים בתקציבי הפיתוח של הרשויות המקומיות - יש לנו כיום 300 מיליון שקל תקציבי פיתוח, שאמורים לסייע ל-200 רשויות. זה בקושי מספיק לבניית כיכר אחת בכל עיר. ברור שזה תקציב לא מספק, ולצערי נכשלנו בהגדלת התקציב, משרד האוצר סירב לכך. לפחות יש לנו הישג חשוב אחד, והוא שבמסגרת החלטת הממשלה לקידום הכלכלי של הרשויות הערביות הצלחנו לשריין 800 מיליון שקל לחמש שנים לשם השקעה בפיתוח ברשויות הערביות. שם לפחות יש פריצת דרך".

אם על עיוותי נוסחת הארנונה אפשר להתווכח, הרי שעל העיוות של נוסחת מענק האיזון אין כל מחלוקת. גם כהן מודה בכך בריש גלי. הנוסחה הנוכחית של מענק האיזון, נוסחת גדיש, נקבעה בתחילת שנות ה-2000 על סמך נתונים מתחילת שנות ה-90. מרבית הנתונים שעליהם היא מתבססת כבר אינם רלוונטיים, והתוצאה היא שמענק האיזון, שאמור לפצות רשויות חלשות על היעדר הכנסות ולאפשר להן לספק סל שירותים בסיסי לתושביהן, לא ממלא את תפקידו. הוא מקטין פערים בין רשויות חזקות וחלשות, אבל במידה חלקית בלבד. כדי להוסיף חטא על פשע, הרי שהקיצוצים הגדולים במענק האיזון במשבר של 2003 מעולם לא בוטלו סופית, וגם כיום המדינה משלמת כל שנה רק חלק מהסכום המתחייב מהנוסחה.

"מענקי האיזון בתקציב 2018-2017 מסתכמים ב-87% ממענק המודל. חסרים לנו 300-200 מיליון שקל כדי לשלם את המענק המלא. זאת רק חלק מהבעיה בנוסחת מענק האיזון, שמבוססת על נתונים משנות ה-90, ושברור שהיא עושה עוול לרשויות המקומיות החלשות בדרישה מהן להניב מינימום הכנסה. קבעו את מינימום ההכנסה כדי לתמרץ רשויות חלשות לגבות ארנונה - רק שהרשויות החלשות השתפרו מאוד בגביית הארנונה שלהן, וגם אם הן יגבו את מלוא הארנונה הן לא יוכלו להגיע למינימום ההכנסה שנקבע להן. אנחנו קונסים את הרשויות החלשות דרך הנוסחה לשווא, ומי שנפגע מזה במיוחד הן כמובן בעיקר הרשויות הערביות. זאת הסיבה שהשר קיבל את ההחלטה התקדימית לבחון את הנוסחה מחדש, וזה תחת האילוץ שלא ניתן להגדיל את תקציב מענק האיזון".

ברצינות? כלומר כל מה שאנחנו עושים זה לוקחים את עוגת מענק האיזון, שאינה ממלאת את הצרכים מלכתחילה, ורק מחלקים אותה מחדש?

"תהיה כנראה תוספת למענק, של כמה מאות מיליוני שקלים. עוד לא קבענו בדיוק כמה. אבל עיקר השינוי לא יהיה פריצת המודל, כי אם הסטה בין קבוצות. ניקח מהחזקות, וניתן לחלשות יותר".

ומי החזקות שייפגעו?

"בעיקר המועצות האזוריות. עם זאת, צריך להבחין שזה לא יתפתח להתקפה על המועצות האזוריות, שגם כך במסגרת הוועדות הקבועות הן אלה שיצטרכו לשלם יותר בחלוקת הכנסות וגבולות, ועכשיו לוקחים להן גם את מענקי האיזון. נצטרך למצוא דרך לאזן כאן".

התושבים השקופים של הנגב

הדאגה למועצות האזוריות מובנת על רקע כוחן הפוליטי של הרשויות החזקות. עם זאת, כהן יודע, וכמוהו יודעים כולם, כי עיקר הבעיה של משרד הפנים היתה ונשארה ברשויות החלשות ביותר - הרשויות הערביות. בדירוג החברתי-כלכלי הנמוך ביותר בישראל נמצאות רק רשויות ערביות (למעשה, רק בדואיות), וגם בעשירון השני והשלישי מלמטה הרוב המוחלט של הרשויות הוא ערבי.

חולשת הרשויות הערביות נחשפה במלוא עוצמתה לאחר משבר 2003-2002, כאשר הקיצוץ החד במענקי האיזון, ביחד עם ניהול כושל, ריסקו את הרשויות הערביות. התוצאה היתה גירעונות ענק ועשרות רשויות ערביות שהוכנסו תחת הליווי של חשב מלווה ושל ועדות ממונות. המהלכים האלה החריפו לא מעט את המתח היהודי־ערבי, כאשר האזרחים הערבים הרגישו כי המדינה נטלה מהם גם את מעט השלטון העצמי שנותר להם.

"אני גאה מאוד שחיסלנו את כל הוועדות הממונות. אני לא חסיד של הכלי הזה. עולה ממנו ניחוח שהריבון מנהל את הילידים, ובמיוחד שחלק הארי של הוועדות הממונות היה ברשויות הערביות. לא בשביל זה יש בחירות לשלטון המקומי. זאת הצלחה גדולה שאיזנו את הרשויות הערביות ולהחזיר אליהן את השלטון".

יש בעיה של איכות ההון האנושי ברשויות הערביות?

"אין ספק שהדבר החשוב ביותר בשלטון המקומי הוא איכות הניהול, וזה האתגר הגדול ביותר של משרד הפנים. בשנה האחרונה נקטנו כמה מהלכים חשובים לשיפור ההון האנושי: כל 100 ראשי הרשויות החדשים שנבחרו נשלחו להשתלמות באוניברסיטה העברית. בנוסף עשינו את תוכנית צוערים לשלטון המקומי, ובה הכשרנו צעירים חדורי מוטיווציה והצנחנו אותם למשרות בשלטון המקומי. בהתחלה זה עורר התנגדות, כי הצנחנו אנשים מבחוץ, אבל לאור ההצלחה יש היום תור של רשויות שמבקשות ליהנות מכוח האדם האיכותי הזה. ועדיין, אני לא מרגיש שהצלחנו לפצח את החידה איך הופכים את השלטון המקומי ליעיל יותר באופן שיטתי".

מה עם קרן הארנונה, שאמורה להעביר ארנונה ממשלתית מרשויות חזקות לחלשות, בעיקר לערביות?

"קרן הארנונה נמצאת עדיין בדיונים בכנסת, ויש לחץ גדול של הח"כים שהם יקבעו את הקריטריונים לחלוקת הכסף, ולא אנחנו. הרגעתי את הח"כים שאני לא מתכוון לפגוע ב-62 הרשויות שהוגדרו ערי עולים, ולכן נהנו מארנונה ממשלתית מוגדלת. אנחנו ניצור לערים האלה תוכנית גמילה הדרגתית מהארנונה הממשלתית. עם זאת, את הקצאת הכסף אנחנו נקבע לפי הקריטריונים שמקובלים עלינו, שהם כמובן קרובים לאלה של חלוקת מענק האיזון.

"בכלל בתחום הארנונה אני חייב להפנות תשומת לב לתופעה העצובה של תושבים שקופים - עשרות אלפי תושבי הפזורה הבדואית לא משויכים לאף רשות מקומית, ולכן גם לא משלמים ארנונה אבל גם בקושי מקבלים שירותים עירוניים, וגם אף רשות לא מקבלת בגינם מענק איזון. מדובר בתושבים שאינם נספרים, ואי אפשר להשלים עם כך. לכן אנחנו בוחנים עכשיו להכניס את תושבי הפזורה לתוך נוסחת מענק האיזון של הרשויות הבדואיות - כדי שהרשויות יקבלו תקציב בגינם וגם יוכלו לשפר את רמת השירותים. לא מדובר יהיה בתשלום מלא של מענק איזון, כי זה ידרוש מהרשויות הבדואיות להעניק שירות מלא - וזה בלתי אפשרי. הבעיה של הפזורה הבדואית צריכה להגיע לפתרון דרך המדינה, ולא באמצעות העמסתה על כתפי הרשויות הבדואיות".

המדינה משקיעה עכשיו 3 מיליארד שקל בסיוע לרשויות הבדואיות.

"זאת תוכנית חשובה, כי היא מתמקדת בחיזוקן. למצב הרעוע של הרשויות הבדואיות יש אחריות משותפת של המנהיגות המקומית והממשלה - ראינו איך מנהיגות מקומית אחראית, כמו שיש בחורה, מצליחה לשפר את מצב היישוב. אבל ברור שעיקר נטל הסיוע חייב ליפול על כתפי הממשלה".

ומה לגבי הערים המעורבות?

"עכו השתפרה מאוד בשנים האחרונות, בזכות ניהול עירוני מצוין. ועדיין, אין ספק כי הערים המעורבות הן אתגר לאומי שצריך למצוא דרך להתמודד אתו".

אתה חושב ששר כלשהו יעשה את זה? אפרופו הטענה על פוליטיזציה שלא מאפשרת למשרד הפנים לתפקד באופן מקצועי וראוי, ושצריך להחליפו ברשות מקצועית.

"אני לא מקבל את ההצעה הזו, והראיה היא ששר פוליטי כמו דרעי מקדם את המשרד מאוד. אין ספק שמשרד הפנים היה זקוק לטלטלה, ודרעי מבצע בדיוק את הטלטלה הזו".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות