תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

זהירות, חינוך פיננסי!

לכתבה

זה נשמע נהדר: הממשלה תפעיל תוכניות לחינוך פיננסי, וכולנו נדע יותר על חיסכון ופנסיה, וננהל בתבונה את התקציב השוטף. אלא שכלכלנים מזהירים כי תחת הכסות של הקניית ידע להמונים, המדינה מסירה מעצמה את האחריות לגורלם הכלכלי, נוטעת בהם תחושת ביטחון כוזבת, ושולחת אותם להרפתקאות מסוכנות

5תגובות

המשבר הפיננסי הכלל־עולמי של העשור הקודם היה נקודת מפנה ביחסן של מדינות כלפי ההבנה הפיננסית של אזרחיהן. הטראומה דחפה את נשיא ארצות הברית אז, ג'ורג' וו. בוש, להורות על הקמת גוף חדש – מועצה לאומית בנושא אוריינות פיננסית, שתפעל להקנות לאזרחים יכולת לקבל החלטות מושכלות בתחום הכלכלי. לפי התפישה שביטא בין השאר הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), חינוך פיננסי לא רק יקנה לאזרחים כלים וידע להתנהלות כלכלית נבונה – באמצעות חיסכון גדול יותר, תנאי פנסיה משופרים, יכולת לקבל הלוואות טובות יותר ועוד – אלא גם ישפר את הצמיחה העולמית ויצמצם את העוני.

מחקרים שבדקו את רמת הידע הפיננסי בציבור הרחב העלו כי רבים מתקשים לענות על שאלות פיננסיות פשוטות בנושאים כמו ריבית וריבית־דריבית, אינפלציה, משכנתאות, פיזור סיכונים, מניות, אג"ח וקרנות נאמנות. במחקר שפרסמו ב־2005 הכלכלניות אנה מריה לוסרדי מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ואוליביה מיטשל מאוניברסיטת פנסילבניה, רק מחצית מהנשאלים, אמריקאים בני 50 ומעלה, ענו נכונה על שאלות פיננסיות פשוטות הנוגעות להיבטים רבים בחייהם. חוסר ההבנה הכלכלית של האוכלוסייה בולט על רקע המגמה שבה ממשלות מצמצמות את מידת אחריותן הכלכלית כלפי אזרחיהן. מתוך כך נולד הצורך להקנות "חינוך פיננסי לכל" – ולסייע לאזרח הפשוט להרחיב את הידע שלו בנושאים כמו ניהול תקציב משק הבית, ניהול חסכונות, אשראי והשקעות.

אלא שלא כל המומחים משוכנעים כי ידע פיננסי רחב אכן חיוני לכלל האוכלוסייה. פרופ' דויד לייזר, מומחה לפסיכולוגיה כלכלית מהמחלקה לפסיכולוגיה ומהמרכז לפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית באוניברסיטת בן גוריון, טוען כי תרומתו של החינוך הפיננסי להצלחתו הכלכלית של הפרט זניחה לחלוטין. לדבריו, אף שחוקרים רבים אכן מצאו מתאם חיובי בין רמת ההבנה הפיננסית של הפרט לבין פעולותיו בתחום, בהמשך התברר כי מתאם זה כלל לא מצביע על סיבתיות. "זו היתה אכזבה גדולה עבור הנוגעים בדבר", אומר לייזר למגזין TheMarker. "עלתה השאלה אם אנחנו יודעים שאוריינות פיננסית היא זו שמשפרת את מצבו הכלכלי של הפרט, או שמא זו הצלחתו הכלכלית האישית שעושה זאת. מטא־אנליזה של יותר מ־180 מחקרים הראתה כי אין קשר סיבתי בין השניים, ולא נמצאה השפעה של הכשרה וידע פיננסי על התנהגות כלכלית נכונה".

עופר וקנין

פרופ' אביה ספיבק, אוניברסיטת בן גוריון: "ישנם נושאים שאנחנו לא יכולים להחליט בעצמנו לגביהם, ואנחנו צריכים עבורם מומחים. השכלה כלכלית היא כמובן דבר טוב, אבל מכאן ועד לחשוב שהאזרח יידע להחליט בעצמו כיצד למקסם את המצב הכלכלי שלו המרחק רב מאוד"

כדוגמה, לייזר מצביע על מחקר שערכו ב־2014 חוקרים מאוניברסיטת חוקרים מאוניברסיטאות רוטרדם, וירג'ינה וקולורדו, שגילה כי לחינוך פיננסי השפעה זניחה וקצרת טווח. על פי מחקר זה, תועלתן המיידית של שש שעות לימוד בנושאים פיננסיים בסיסיים התבטלה כמעט לחלוטין בתוך פחות מעשרה חודשים, ואילו התועלת שהפיקו תלמידים שעברו קורס בן 24 שעות (שווה ערך לסמסטר אקדמי), התבטלה לאחר כ־18 חודשים. "מומחים בכל העולם תמימי דעים בנושא זה", הוא אומר. "אוריינות פיננסית אולי נשמעת כדבר חשוב שעשוי לתרום לאזרח להבין את המנגנונים הכלכליים המתרחשים סביבו, אך אין בה תועלת של ממש בהכשרת האנשים על ידי סמינרים או לימוד אוריינות פיננסית".

לדעה הזו מצטרף גם פרופ' אביה ספיבק מאוניברסיטת בן גוריון, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, ומראשי הצוות שייעץ לראשי המחאה החברתית בקיץ 2011. לדבריו, מרבית האזרחים אינם מתעניינים בנושאים כלכליים־פיננסיים (בעיקר אלה הנוגעים לעתיד הרחוק), ואין ביכולתם להבין אותם באופן מספק כדי לקבל החלטות מושכלות. "ההנחה שאנשים ילמדו חינוך פיננסי ויידעו להשתמש בכלים הללו היא פשוט לא במקום", אומר ספיבק. "יש נושאים שלגביהם אנחנו לא יכולים להחליט בעצמנו, ונזקקים למומחים. השכלה כלכלית היא כמובן דבר טוב, אבל מכאן ועד לחשוב שהאזרח יידע להחליט בעצמו כיצד למקסם את המצב הכלכלי שלו – המרחק רב מאוד".

בשוודיה, אומר ספיבק, החליטה הממשלה כי הציבור צריך לחסוך בפנסיה צוברת (DC), ולאזרחים ניתנה האפשרות לבחור בקרן הפנסיה שלהם מתוך כ־600 קרנות, לאחר בחינת כל נתוני התשואות ודמי הניהול. "גם לאחר שהנתונים הוצגו באופן המסודר ביותר, 80% מהאזרחים בחרו בברירת המחדל ולא עברו על הנתונים. הווה אומר, גם כשהממשלה נתנה את כל התנאים ללמוד – השוודים פשוט לא רצו בכך", הוא אומר.

 

שהאזרחים ידאגו לעצמם

אין עוררין על כך שגם למדינה עדיף מצב שבו האזרחים מתנהלים נכון מבחינה כלכלית. אזרח שנוהג כך יחסוך יותר כסף, יתרום יותר לתוצר המדינה – וימנע את הצורך לתמוך בו בזקנתו. להבנה כלכלית יש יתרונות נוספים. למשל, היא מאפשרת לציבור להבין את הדילמות הכלכליות של הממשלה, ולו ברמה בסיסית. אך מהיכן הגיע, בעצם, הצורך במעורבותו של הפרט בתחומים כלכליים מסובכים, ובפרט בנושא החיסכון שלו?

רפורמת בכר מ־2005, שבין השאר הגבירה את התחרות בשוק הפנסיה, הגדילה את האחריות המוטלת על כתפי האזרחים בנוגע לחיסכון הפנסיוני שלהם ועתידם הכלכלי. הרגולטור ביצע כמה מהלכים נוספים לטובתו של החוסך, ובהם רפורמות הניוד שמאפשרת להעביר את הפנסיה מבית השקעות אחד לאחר (ללא קנסות), השקת קרנות ברירת מחדל בעלות דמי ניהול נמוכים במיוחד וחקיקה המאפשרת איחוד חסכונות פנסיה שתאפשר לשמור על רצף ביטוחי במעבר בין עבודות. אלה כמובן פעולות חיוביות, אך אין בהן די, וכדי למקסם את תועלתו האזרח נדרש לביצוע פעולות אקטיביות.

על רקע התהליכים הללו, ולאור קריאתו של ארגון ה־OECD בנושא, ב־2011 הוציא לפועל אגף שוק ההון במשרד האוצר את החלטת הממשלה בדבר קידום החינוך הפיננסי. "קיימת הבנה לפיה ככל שלומדים בגיל צעיר יותר את תחום האוריינות הפיננסית – מתקבל צרכן פיננסי מוצלח יותר", אומר מקור ברשות שוק ההון, ומוסיף כי אזרחים רבים חסרים אפילו את הידע המינימלי הדרוש להם כדי להתייעץ עם מומחים: "אנחנו רוצים לתת את הידע הבסיסי, כך שכל אדם ידע מהו חיסכון פנסיוני, באיזו שיטה הוא חוסך ואילו ביטוחים יש לו – תוך מניעת מצב של ביטוחים כפולים או מיותרים". מהלך נוסף של האוצר בנושא זה היה שינוי הדו"חות השנתיים של הפנסיה, כך שיציגו בעמוד בודד ובאופן פשוט ונוח את כל המידע הרלוונטי לכל חוסך. עם זאת, לדברי גורמים ברשות שוק ההון, נראה כי רבים כלל אינם פותחים את הדו"חות השנתיים, לא כל שכן קוראים אותם ומבינים את משמעותם. "הציבור צריך להבין את התחום הזה, ואנחנו מנסים לעזור לו, אך הטמעת התנהלות שכזו היא תהליך שדורש זמן", אומרים גורמים ברשות שוק ההון.

לפני כשלוש שנים הצטרף למגמה גם בית ההשקעות הגדול בישראל, פסגות, המנהל כ־200 מיליארד שקל של ציבור החוסכים, כשהקים את "מרכז הידע לחינוך פיננסי". קרן ברנע, סמנכ"לית שיווק ופרסום בפסגות, אומרת כי המחאה החברתית שימשה קטליזטור להחלטה לפעול להנגשת הנושא לציבור. "המחאה העלתה את השיח הכלכלי בתקשורת ואת המודעות בקרב הציבור", אומרת ברנע. לדבריה, ידע נוסף והתנהלות כלכלית נכונה ייטיבו עם הציבור, במיוחד על רקע השינויים הרגולטורים בתחום הפנסיה והעברת האחריות לחוסך, יחד עם סביבת הריבית הנמוכה (המחייבת את החוסך 'לחפש תשואה' באפיקים מסוכנים יותר כמו שוק ההון; ג"א).

"היה במעשה הזה מן האלטרואיזם, אך גם אינטרס עסקי ברור", אומרת ברנע. "חוסך שיודע יותר עושה פחות טעויות פיננסיות. הדוגמה המובהקת לכך היא ההתנהלות בתחום החיסכון ארוך הטווח בשוק ההון: משיכת כספים המושקעים בשוק ההון בזמן משבר מובילה לפספוס התיקון מעלה שחל לאחר מכן; ומשיכת קרנות השתלמות ברגע שאפשר – מביאה להפסד הטבות מס עתידיות. הבנה פיננסית תמנע או תצמצם התנהגות זו. בטווח הארוך, החוסך ירוויח יותר, וגם אנחנו כבית השקעות נצא נשכרים מדמי הניהול שימשיך החוסך לשלם".

David Leiser

פרופ' דויד לייזר, אוניברסיטת בן גוריון: "האם אוריינות פיננסית משפרת את מצבו הכלכלי של הפרט, או שמא זו הצלחתו הכלכלית האישית? מטא–אנליזה של יותר מ–180 מחקרים הראתה כי אין קשר סיבתי בין השניים, ולא נמצאה השפעה של הכשרה וידע פיננסי על התנהגות כלכלית נכונה"

 

לא טוב לדעת יותר מדי

ביקורת נוספת על הניסיונות להנגשת החינוך הפיננסי לאזרחים מתייחסת לאחריותה של המדינה כלפי האזרחים. לכאורה, הקניית ידע פיננסי נועדה לסייע לנו להתמודד עם ניהול נכסים וחסכונות במציאות כלכלית מורכבת, ואולם לדברי לייזר, בכך המדינה למעשה מתחמקת ממילוי תפקידה, כיוון שהיא מעבירה את האחריות לאזרחים במקום לתקן עיוותים ולדאוג לכך שהרגולטור יעשה את עבודתו.

לדברי לייזר, "גם הבנה בתחום הבריאות היא קריטית. אבל גם אם תקרא מחקרים רפואיים בעצמך – האם תבחר לטפל בעצמך או ללכת לרופא? הרי אף אחד לא מצפה ממך להבין בנושא הזה ללא תואר דוקטור. בדומה לכך, יש יועצי פנסיה ומשכנתאות, ואני מצפה שאנשים יילכו אליהם בטרם יקבלו החלטה פיננסית, ולא יחליטו על דעת עצמם בעקבות קורס כזה או אחר שלמדו. האם היית קונה דירה ללא עורך דין או פותח עסק ללא רואה חשבון? בכל תחום אנחנו יודעים לפנות אל המומחים, ודווקא בתחום הכלכלי קיימת אמונה כאילו אפשר להסתדר לבד".

למי מופנית הקריאה שלך?

"הן לאזרחים והן למדינה. האזרחים צריכים להפנים שהם לא מבינים בנושאים הללו – ועליהם לפנות למומחים שאינם תלויים ואינם בעלי עניין, שיעזרו להם לקבל את ההחלטה האידאלית עבורם. במקביל, המדינה צריכה לאתר את המקומות שבהם הגופים הפיננסיים מנצלים את הא־סימטריה בידע בין האזרח לבין היועצים, למשל במקרים של תשלום דמי ניהול מרביים או ביטוחים מיותרים. סוכני הביטוח יודעים ללחוץ על הכפתורים הנכונים ולפרוט על חששות החוסכים, וכך מוכרים לנו ביטוחים מיותרים. אנחנו מפסידים בשל חוסר הידע שלנו מול היועץ שהוא בעל אינטרס, בהגדרה. אלה סוכנים של חברות הביטוח, והם לא באים לעזור לך, אלא למכור לך כמה שיותר.

"יש טענה שהמדינה לא צריכה להתערב יתר על המידה כי אז היא נהפכת לחלק מהבעיה. הדבר אולי נכון בשוק משוכלל, אם אנשים יודעים להתנהל נכון. אבל בפועל המוצרים הפיננסיים מסובכים מאוד, וקיימות כל כך הרבה הטיות רגשיות ואינטלקטואליות שמעיבות על ההחלטה – כך שהנושא לא מתפקד כמו שוק, ואינו מגיע למצב האופטימלי. המדינה בעצם מסירה ידיה מהפיקוח, מסירה מעצמה אחריות, ומאמינה כי התחרות בין בתי ההשקעות תביא לדמי ניהול נמוכים יותר. בפועל – החזקים מצליחים להתמקח ולהשיג תנאים נוחים, בעוד דווקא העניים משלמים יותר. כשאתה עומד מול גוף פיננסי לקראת קבלת החלטה כלכלית, הוא יודע הרבה יותר ממך, וחייבים להגן על הציבור מהגופים הללו".

בנוסף לכך, אומר לייזר, לאוריינות פיננסית עלולה גם להיות השפעה שלילית על הפרט, בשל "ביטחון יתר" שהוא עשוי לחוות, מה שיגרום לו לטעויות כלכליות בתחום ההשקעות. אמנם בשיחותינו עם הגופים התורמים להגדלת האוריינות הפיננסית בישראל הדגישו כולם כי העברת הידע בתחום מלווה בהבהרות כי הלומד אינו נהפך למומחה בסיום הלמידה, ועליו להתייעץ עם מומחים, אך האם למידה שכזו לא תמלא את האדם הממוצע בתחושה כי הוא מוכן ומזומן לצאת להרפתקאות בשוק ההון – רק כדי לגלות בדרך הקשה כי ה"לימוד הפיננסי" שרכש עלה לו הרבה יותר ממה שתכנן?

הן המצדדים בלימוד אוריינות פיננסית והן המתנגדים לא יוצאים כנגד לימוד נושאים פיננסיים באופן עקרוני. "ידע הוא כוח", שבו ואמרו כל האנשים שעמם שוחחנו, ולו בכדי לדעת לשאול את השאלות הנכונות. ומאחר שהמגמה העולמית של הסרת אחריותן של מדינות כלפי אזרחיהן בתחום הכלכלי לא צפויה להשתנות בקרוב, המסקנה היא שעל כל אזרח מוטלת כעת האחריות להבטחת עתידו הכלכלי, על אף פעולותיו החיוביות של הרגולטור בנושא. סביר כי מעולם לא הצטער אדם על דבר שהוא למד – כל עוד ידע לפעול באופן אחראי. אבל כשם שתעדיפו כנראה ללכת למוסך כדי לתקן תקלה ברכב ולא לנסות לתקן אותה בעצמכם – כדאי שגם את תחום הפנסיה תשאירו למומחים חיצוניים. במקרה הרע – תמיד תוכלו להאשים אותם ולא את עצמכם.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות