תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך עשה שמעון פרס את הבלתי ייאמן - והציל את כלכלת ישראל מפשיטת רגל

לכתבה
שמעון פרס ב-2015אי־פי

ב-1 ביולי 1985 קיבלה הממשלה, בראשות ראש הממשלה דאז, שמעון פרס, את ההחלטה על תוכנית הייצוב הכלכלית ■ ביום ההוא נולדה כלכלת ישראל המודרנית ■ רק תעוזה ויכולות פוליטיות כמו של שמעון פרס יכלו לגרום לזה לקרות

89תגובות

קו פרשת המים של הכלכלה הישראלית הוא 1 ביולי 1985. זה היה היום שבו נולדה כלכלת ישראל המודרנית: ישראל הסוציאליסטית של שנות ה-50 וה-60 פשטה את הרגל, ובמקומה נולדה ישראל הקפיטליסטית. המפנה ההיסטורי הזה הוכרז בשעות הבוקר, בתום ישיבת ממשלה שנמשכה 19 שעות רצופות. מי שניהל את ישיבת הממשלה הזו, ומי שניהל את כל המהלכים הארוכים והסודיים שקדמו לישיבת הממשלה, ומי שנחשב עד היום לאדריכל של תוכנית הייצוב של 1985 היה אחד ויחיד. ראש הממשלה דאז, שמעון פרס.

תוכנית הייצוב של 1985 הצילה את מדינת ישראל. ערב התוכנית ישראל היתה דה פקטו בקריסה כלכלית. האינפלציה המשתוללת הגיעה לערכים של 450% בשנה ויותר - בחודשים האחרונים שלפני הייצוב עליית המחירים כבר היתה כנראה בקצב של קרוב ל-1,000%, ורק בזכות הייצוב הממוצע השנתי ירד ל-450%. הגירעון הגיע ל-12%-15% מהתוצר, החוב הלאומי ככל הנראה עלה על 220% (לשם ההשוואה, החוב של יוון, שכידוע קרסה כלכלית, עמד ערב קריסתה על 180%), ארבעה מתוך חמשת הבנקים קרסו שנה קודם לכן והולאמו בידי המדינה וזאת אחרי שגם הבורסה עצמה קרסה, הצורך המתמיד של המדינה למממן את חובותיה הביא להלאמת שוק ההון ולדחיקת המגזר העסקי דבר שדירדר קשות את ההשקעות והצמיחה, והציבור כולו היה עסוק בלהגן על עצמו מפני האינפלציה באמצעות רכישת דולרים. התוצאה היתה שרזרבות המט"ח של ישראל התרוקנו במהירות, ובמשרד האוצר כבר הכינו תוכניות מגירה ליום שבו יאזל הדולר האחרון במרתפי בנק ישראל.

בשלב הקריטי הזה בוצעה תוכנית הייצוב, שנחשבת עד היום למופת של ניהול מדיניות כלכלית. מהלך מבריק, שכלל חמש פעולות קשות שבוצעו בו זמנית: המחירים הוקפאו בצו, התקציב קוצץ בהיקף של 4%-10% (היקף חסר תקדים בהיסטוריה של המדינות הדמוקרטיות) שחלק גדול ממנו היה ביטול הסובסדיות על כל מוצרי המזון החיוניים דבר שהביא לזינוק אדיר במחירם, השכר נשחק - תחת איום של שימוש בצו מנדטורי, בגלל אי שיתוף פעולה מצד ההסתדרות - בשיעור ריאלי של 12%-14% , שער השקל פוחת מול הדולר ואז קובע, והריבית זינקה לשערים רצחניים של 30%-80% ריאלי.

כל אלו יחד הצליחו להוציא את ישראל בבת אחת מהסחרור הכלכלי שהיא היתה נתונה בו. עד לתום 1985 האינפלציה ירדה ל-20%, הגירעון בתקציב אוזן, וישראל שקעה במיתון שהביא לקריסתם של עסקים, קיבוצים ומושבים. מן החורבות הללו צמחה כלכלה ישראלית חדשה, שלא חזרה מאז לסבול מאינפלציה, מחובות ממשלתיים אדירים או מגירעון משתולל בתקציב. לההצלחה יוצאת הדופן הזו, שנלמדת עד היום בבתי ספר לכלכלה ברחבי העולם, יש אבות רבים - אבל אין מחלוקת שהראשון בין שווים הוא פרס.

פרס מודיע על התכנית לייצוב המשק
חנניה הרמן / לע"מ

"כולנו היינו אדריכלי תוכנית הייצוב, אבל לא היה ספק שלתוכנית היה מצביא אחד - שמעון פרס", אומר אמנון נויבך, כיום יו"ר הבורסה לניירות ערך, ובשנת 1985 יועצו הכלכלי של ראש הממשלה דאז, שמעון פרס. אין איש שחולק על הקביעה הזו של נויבך. תוכנית הייצוב היתה התוכנית הכלכלית הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל. למעשה מדובר היה במלחמת יום הכיפורים של הכלכלה, אבל להבדיל מגולדה שהיתה אחראית לאסון המלחמה אבל גם מי שהצליחה לנווט את ניהול המלחמה לאחר שהיא פרצה, פרס לא היה אחראי למדיניות הכלכלית הרת האסון שהביא את ישראל אל סף פשיטת הרגל בשנת 1985.

פרס הגיע לראשות הממשלה לאחר הבחירות, שהולידו את ממשלת הרוטציה בשנת 1984, ומשלב זה ואילך הוא היה הפוליטקאי שקיבל על עצמו את הצורך בביצוע תוכנית חירום שתציל את ישראל מפשיטת רגל, ובסופו של דבר הוא היה המנהיג שלקח על עצמו את האחריות לקבל את ההכרעות הקשות, הכואבות והמסוכנות מנשוא שהיו כרוכות בתוכנית. ספק אם היה לפניו, או אחריו, מנהיג כלשהו שהיו לו התבונה והתעוזה להוביל לקבלת החלטות מורכבות, כואבות, וחשובות כל כך.

זה לא קרה בקלות, כמובן. פרס, פוליטיקאי מיומן ומשופשף, לא שש לקחת על עצמו תוכנית כלכלית שהיה ברור שהיא סוג של התאבדות פוליטית. "פרס פחד פחד מוות מתוכנית כלכלית מקיפה", מספר נויבך, "הוא חשש שאנחנו מובילים אותו אל פי התהום הפוליטית. לכן השתמשנו באמריקאים כדי להפעיל לחץ עליו. למעשה, הכלכלנים האמריקאים - סטנלי פישר והרב סטיין - היו מתואמים עם הכלכלנים הישראלים, בעיקר עם מיכאל ברונו ואיתן ברגלס, ושימשו זרוע ארוכה שלהם".

השילוב יוצא הדופן של צוות כלכלנים ישראליים מבריק, שמונה על ידי פרס, ביחד עם לחץ פיזי לא מתון מצד האמריקנים שהיו מודאגים מאד מההידרדרות הכלכלית של ישראל, וכן התגייסות של האמריקאים להציע לישראל את הפיתוי האולטמטיבי - פרס של 1.5 מיליארד דולר שינתנו לישראל, אם תבצע תוכנית הצלה כלכלית, ויצילו את רזרבות המט"ח המדולדלות שלה - חברו כדי לשכנע את פרס הספקן להתקדם עם תיכנון תוכנית הייצוב.

חנניה הרמן / לע"מ

גם בתהליך ההתקדמות, עם זאת, פרס המשיך לשחק משחק פוליטי מתוחכם. כך, למרות שתוכנית הייצוב היתה מוכנה להפעלה כבר בתחילת 1985, פרס דחה אותה לחודש יולי. הסיבה: במאי התקיימו הבחירות להסתדרות, ולפרס היה חשוב להבטיח כי סיעת מפלגת העבודה בהסתדרות, בראשותו של ישראל קיסר, תנצח. האמריקאים, שגילו קוצר רוח לנוכח משיכת הזמן הישראלית, שוכנעו כי כוונותיו של פרס רציניות, וכי הדחייה בתוכנית היא זמנית בלבד.

המשחקים הפוליטיים של פרס היו חלק מאופיו של האיש, אבל הם גם אלו שאיפשרו לפרס להצליח בסופו של דבר במשימה האדירה של קבלת אישור הממשלה לתוכנית הכלכלית הקשה אי פעם (ללא ספק הקשה ביותר מאז הצנע). הסיכונים המונחים על הכף היו עצומים: במהלך שנת 85' הגיעו הממשלה וההסתדרות לשתי עסקאות חבילה, בנסיון לבלום את האינפלציה, ושתיהן כשלו. שני הכשלונות הביאו לעלית מדרגה נוספת בשיעורי האינפלציה, ולאובדן מוחלט של אמון הציבור ביכולת הממשלה להוציא אל הפועל תוכנית כלכלית רחבת היקף.

על רקע אובדן האמון, לא נותרו ברירות אלא לנקוט במהלכים דרמטיים שישכנעו את הציבור ברצינות כוונותיה של הממשלה. את המהלכים הללו תיכנן צוות הכלכלנים שהקים פרס, בראשותם של ברגלס וברונו ובתמיכת האמריקאים, אבל מי שצריך היה לקחת את האחריות העצומה והסיכון העצום שכרוכים בה היה ראש הממשלה, פרס.

כדאי להזכיר כי שר האוצר, יצחק מודעי, כמעט ולא היתה בתמונת תוכנית הייצוב - הוא השאיר את המשימה הקשה הזו לפרס. גם בנק ישראל לא היה בסוד התוכנית, אבל זאת בגלל סכסוכים אישיים בין צמרת בנק ישראל דאז וצמרת האוצר. ההסתדרות בראשותה של מפלגת העבודה לא שיתפה פעולה גם היא. ישראל קיסר סירב למהלך של שחיקת השכר, ורק לאחר שאיימו עליו בשחיקת שכר בצו - בפעם הראשונה בכל תולדות ישראל - ולאחר משא ומתן סזיפי עם פרס, שנערך תוך כדי הלילה הארוך של ישיבת הממשלה, התרצתה ההסתדרות בסופו של דבר.

חנניה הרמן / לע"מ

בדרך נשקלו לא מעט רעיונות חסרי תקדים, כמו שחיקת חסכונות הציבור בצו (היועץ המשפטי לממשלה דאז, יצחק זמיר, התנגד בטענה כי מדובר בצעד לא חוקתי - וכך שכר העובדים נשחק חדות בתוכנית, ואילו בעלי ההון רק הרוויחו ממנה), וכמו אישור התוכנית באמצעות כלי חירום מנדטורי המאפשר להעביר סל של חוקים במסגרת חוק יחיד (את זה זמיר אישר, ועד היום אנחנו משתמשים בכלי הזה - קוראים לו חוק ההסדרים).

"היתה פגישה רבת משתתפים אצל פרס, שבה דנו באפשרות של פגיעה בחסכונות הציבור", מספר נויבך. "היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, התנגד לכך בטענה שמדובר יהיה בצעד רטרואקטיבי - ואסור לבצע חקיקה רטרואקטיבית. פרס, שניווט את התהליכים יפה מאוד, לא קיבל אף החלטה לפני שהוא שמע מגוון דעות לגביה. בניהול תוכנית הייצוב הכלכלית, פרס התגלה ממש כראש ממשלה סופרסטאר, שניווט את התהליך בצורה מדהימה. גם בנוגע לחסכונות הציבור הוא שמע את כל העמדות ובסוף הכריע שהחסכונות לא ייפגעו".

מעל כל אלו ריחפה כמובן המכשלה הפוליטית - פרס עמד בראש ממשלת רוטציה, כשמחצית משרי הממשלה הם שרי ליכוד שרק מחכים להזדמנות להפיל את הממשלה בראשות פרס, מתוך תקווה שאולי הם יצליחו להגיע לממשלה בשליטתם ובלי חלוקת השלטון עם מפלגת העבודה. בפועל, פרס הגיע לישיבת הממשלה הדרמטית מבלי שמובטח לו רוב בהעברת התוכנית, שגם כך היתה קשה לעיכול לכל פוליטיקאי. השחיקה הדרמטית בשכר, הקיצוץ העצום בתקציב, ביטול כל הסובסידיות על מוצרי מזון, הפעלת צווי החירום כדי להקפיא את כל המחירים במשק - גם בממשלה אוהדת זו משימה כמעט בלתי אפשרית לקבל תמיכה בצעדים כאלו, בוודאי ובוודאי שמדובר בממשלה שמחציתה עוינת.

צריך היה את הנחישות והתעוזה של פרס, ביחד עם המיומנות הפוליטית יוצאת הדופן שלו - המשא ומתן עם שרי הליכוד התנהל במקביל למשא ומתן עם ישראל קיסר, כאשר פרס מדלג מחדר לחדר, בלילה לבן ללא שינה - כדי להצליח ולהביא את התוכנית אל קו הסיום שלה. בסיומו של הלילה הארוך מרבית שרי הליכוד הצביעו נגד התוכנית, אבל תמיכה של כמה שרים ליכוד רציניים והגונים יותר - מודעי, שמיר וגם קורפו - הביאה את הרוב הנדרש. הללו גם קיזזו את ההמנעות של שר הבטחון מטעם מפלגת העבודה, יצחק רבין, שלא אהב את הקיצוץ האדיר בתקציב הביטחון שכללה התוכנית וגם הצליח לצמצם במידה ניכרת את היקף הקיצוץ המתוכנן.

ב-1 ביולי 1985 התעוררה מדינת ישראל אל מציאות כלכלית חדשה. פרס, שמלכתחילה נגרר לתוכנית הזו בעל כורחו ותחת לחץ אמריקאי כבד, עשה את הבלתי יאומן: הוא קיבל את ההחלטות הכלכליות הקשות ביותר שקיבל ראש ממשלה בישראל אי פעם, קבע תקדימים היסטוריים יוצאי דופן, הצליח להשית על הציבור צעדים כלכליים הרסניים מבלי לאבד את אמון הציבור, וניווט את כל זה דרך מערכת פוליטית עוינת, גם מצד שרי הליכוד בממשלתו וגם מצד ההסתדרות. ספק אם היה עוד מנהיג בתולדות ישראל שהיה לו את מכלול התכונות שאיפשרו לכל זאת לקרות - תעוזה, נחישות, אומץ לב וגם תחכום פוליטי - ובזכות מכלול התכונות הללו של פרס ישראל יצאה באותו בוקר לדרך חדשה. דרך שאנחנו צועדים בה עד היום. יהי זכרו ברוך.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות