תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חשבון הנפש של הרמאים הגדולים בעולם: למה הם עשו את זה?

לכתבה
ברנארד ברני מיידוףאי־פי

הם הגיעו לפסגת העולם העסקי ונהנו מכסף גדול, כוח והשפעה, וממנעמי החיים באלפיון העליון. מה גרם להם לסכן את כל זה ולבצע במשך שנים הונאה פיננסית שריסקה את חייהם ואת החיים של הסובבים אותם? החוקר יוג'ין סולטס מאוניברסיטת הרווארד מנסה לענות על השאלה הזאת בספר חדש, שכולל ראיונות מפתיעים בכנותם עם האנשים עצמם, ומספק הצצה נדירה למוחות של כמה מהעבריינים הפיננסיים הגדולים בהיסטוריה

10תגובות

"באמת שלא הצלחתי להבין איך נתתי לעצמי לעשות את זה. האם יש בי איזה מום?" (ברני מיידוף, מתוך הספר "למה הם עושים את זה")

הרבה לפני שברני מיידוף הודה ב־2009 בניהול הונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה ונשלח לכלא לשארית חייו, היה לו ברור כי הוא לא יוכל לטעון בפני השופט שלא ידע מה הוא עושה. "אני מכיר את החוקים והרגולציות טוב יותר מרוב האנשים, בגלל שאני ניסחתי את רובם", הסביר מיידוף לרגולטורים ההמומים, בטרם הודה ב־11 סעיפי הונאה והלבנת הון. "החדשות הרעות מבחינתי היו שאם הפרתי את החוקים, לא יכולתי לומר שלא ידעתי את זה".

מאז שהתרסק יחד עם וול סטריט בסוף העשור שעבר, נהפך מיידוף לרמאי הגדול והנודע ביותר בעידן הנוכחי. סיפורו כבר סופר וסוקר מכל זווית אפשרית: אינספור מאמרי עיתונות, שישה ספרים, תוכניות טלוויזיה וראיונות מיוחדים עם המולטי־מיליונר שגרם להפסדים של 65 מיליארד דולר למשקיעים שלו, ובמו ידיו חיסל את כל מה שהיה לו – והיה לו הכל. אולם גם אחרי העיסוק הקפדני של התקשורת בהונאת מיידוף, שאלה אחת נותרה פתוחה – למה הוא עשה את זה?

Russ Campbell for Harvard Busine

ייתכן שהשאלה הזאת תנקר במוחו של מיידוף עד יומו האחרון, והיא מסקרנת במיוחד במקרה שלו – לא רק בשל ההיקף האדיר של ההונאה, ולא רק משום שהוא הריץ אותה בהצלחה כל כך הרבה שנים, אלא גם בגלל שמיידוף ידע בדיוק אילו פשעים הוא מבצע. מדוע אדם שטיפס לראש הפירמידה, ניהל מיליארדי דולרים בכל רגע נתון, היה מושא לחיקוי והערצה ונהנה ממנעמי החיים באלפיון העליון, יחליט לסכן הכל, שוב ושוב, ובסופה של התרסקות קולוסאלית יגיע למצב שבו הוא מקבל 9 סנט לשעה במדי אסיר בתמורה למתן שיעורים פרטיים לאסירים אחרים? בשאלה הזאת מתחבטים כנראה גם אנדרו פסטואו, סמנכ"ל הכספים לשעבר של אנרון; סקוט הרקונן, מייסד ומנכ"ל חברת הביוטק CoMentis, סטיבן הופנברג, יו"ר חברת הפיננסים טאואר־אינבסטרס; דניס קוזולובסקי, מנכ"ל טייקו אינטרנשיונל; סטיבן ריצ'רדס, מייסד ומנכ"ל וקומפיוטר אסוסייטס; ורוברט אלן סטנפורד, שעמד בראש קבוצת הפיננסים שנקראה על שמו. כולם היו אנשים מהמוכשרים והטובים בתחומם שטיפסו מעלה בזכות השקעת כל מרצם, וכולם נפלו פחות או יותר באותה צורה – הם נתפסו בניהול הונאות ענק, נשפטו, הורשעו ונשלחו לעונשי מאסר כבדים, ולעתים כבדים פחות.

על השאלה המטרידה "למה עשיתם את זה?" הם הסכימו להשיב לחוקר צעיר מהרווארד, תוך שהם חושפים וידויים יוצאי דופן. יוג'ין סולטס, מרצה זוטר בבית הספר למינהל עסקים בהרווארד, ניהל עם חבורת הרמאים הזאת חליפת התכתבויות ארוכה בשנים האחרונות, וכעת קיבץ את המכתבים בספר מטלטל, Why They Do It: Inside the Mind of the White-Collar Criminal ("למה הם עושים את זה: בתוך מוחם של עברייני הצווארון הלבן"). הספר הוא אוצר בלום של אינספור ציטוטים נדירים בכנותם של עבריינים מורשעים, שהיו מהאנשים החזקים והעשירים במגזר העסקי של הכלכלה החזקה והעשירה ביותר. לעתים מתעורר הרושם כאילו בכל עמוד אקראי שתפתחו בו, תוכלו לקרוא וידוי של מנכ"ל שיושב כיום בכלא.

סולטס (35) הגיע לנושא לגמרי במקרה. בשלהי העשור שעבר, עוד לפני המשבר הפיננסי, הוא צפה בתוכנית טלוויזיה שבה סיפרו פושעים על הסיבות והנסיבות שהובילו אותם למעשים כמו רצח, אונס ושוד מזוין. באותם ימים סוקרו בהרחבה פרשות ההונאה החמורות בחברות כמו אנרון, וורלד.קום וטייקו, וסולטס חשב שזה רעיון לא רע אם המנהלים של אותן חברות יסבירו את הפשעים שהם ביצעו בדרך דומה. "כתבתי מכתב קצר עם 12 השאלות הראשונות שעלו בראשי, פשוט מתוך סקרנות, ושלחתי אותו לכמה מנהלים שישבו אז בכלא", הוא כותב בספר. להפתעתו, כעבור כמה שבועות הוא החל לקבל תשובות מאחדים מהם. ואז מעוד כמה אסירים. התשובות התפתחו לחליפות מכתבים, שיחות טלפון שבועיות וביקורים קבועים של סולטס לאורך כמה שנים. בסך הכל עמד סולטס בקשר עם יותר מ־40 מנהלים בכירים, שהיו אחראים לכמה מההונאות הגדולות בהיסטוריה. "רבים מהם הכרתי רק מבעד לסורגים, אבל עם אחרים ביליתי זמן רב לפני ואחרי המעצרים, בבתיהם ועם בני משפחתם".

מעצר דניס קוזולובסקי, לשעבר מנכ"ל טייקו אינטרנשיונל.
בלומברג

מה שהניע את סולטס היה לא רק הרצון לפרסם את גרסתם של העבריינים המורשעים האלה ללא מסכות – בגוף ראשון, באופן בלתי אמצעי, מתוך תא בית הסוהר ובשעתם הקשה ביותר – אלא גם משום שלא היה שבע רצון מההסברים המקובלים למה שמניע אנשי עסקים עשירים, חזקים ומצליחים לבצע הונאות שמסכנות את כל מה שיש להם. "בקרב שופטים פדרליים, כלכלנים, קרימינולוגים ורבים בתקשורת, ההסבר של עלות מול תועלת נהפך לרציונל המועדף להבנת פשעים תאגידיים", הוא כותב בספר. "אבל בסופו של דבר, אלה אינם סיפורים פשוטים של היבריס, תאוות בצע או שאפתנות, וגם לא סיפור על מנהלים בכירים שסבלו מסטיות פסיכולוגיות או ניהלו חישובים מושכלים כשעברו על החוק".

סולטס טוען כי הריחוק, הניתוק והניכור ששוררים בתעשיית הפיננסים אדירת הממדים הם בין הגורמים שאפשרו לאנשים אלה לבצע הונאות בהיקף כה גדול, במשך זמן רב. "קשה להבין כיצד מנהל אינטליגנטי לא מצליח לראות את הנזק שנגרם בשל הונאה, מעילה או תיאום מחירים, בעוד שעבור הקורבנות ההשלכות השליליות של פשעים כאלה כה ברורות", כותב סולטס. "להונאה תאגידית יש אמנם את אותו אפקט פיננסי כמו גניבת כסף מארנקו של המשקיע, אך יש הבדל קריטי בין שני סוגי הפשעים האלה מנקודת המבט של העבריין. גניבת כסף מארנק מחייבת רמה גבוהה של אינטימיות. העבריין רואה את הקורבן, נוגע פיזית בנכס שלו, ורואה את תגובתו מיד אחרי ששדד אותו. לעומת זאת, הונאה תאגידית נעדרת את כל התחושות הקשורות לגניבה. מנהלים לעולם לא צריכים להתקרב – פיזית או פסיכולוגית – לקורבנות שלהם. במקום זאת, הקורבנות של הפשעים הפיננסיים לרוב נותרים אמורפיים ומרוחקים".

ביטוי למידת הניכור והניתוק של מנהלים בוול סטריט מהלקוחות שלהם ניתן במקרה של סטיבן הופנברג, מייסד ויו"ר חברת הפיננסים טאואר־אינבסטורס והבעלים לשעבר של "ניו יורק פוסט", שהודה ב־1995 בהונאת משקיעים בסכום של 475 מיליון דולר. סולטס כותב כי "במהלך השיחות שלנו, הופנברג אמר כי הוא ראה בהונאת הפונזי עוד בעיה עסקית שצריך לדאוג לה. אף שכיו"ר ומנכ"ל הוא ידע שהוא אחראי להשלכות ההונאה, סדר הגודל של הבעיה מעולם לא הדהד אצלו באופן רגשי. הוא לא ראה עצמו כמי שאישית מכר ניירות למשקיעים. הוא לא היה רואה החשבון של טאואר שיצר את ההתאמות הכוזבות בדו"חות הפיננסיים. הוא לא היה זה שהדפיס את ההודעות הפיננסיות עם הנתונים השקריים. זה כאילו שהוא מרגיש שהוא לא ביצע את ההונאה, אלא היה רק מתבונן מהצד להחלטות שהוא עצמו קיבל".

The Perseus Books Group

אולם למרות המורכבות הרבה של התעשייה, של ההונאות, ופעמים רבות גם של הפרופיל הפסיכולוגי של האנשים שביצעו אותן, המסקנה שאליה הגיע סולטס בתום המחקר פשוטה ביותר, אם כי לא בהכרח משכנעת. לשיטתו, "האנשים האלה פעלו מתוך אינטואיציה ומתוך תחושת בטן פרימיטיבית – ואלה הם מדריכים מאוד גרועים בעולם העסקים המודרני", הוא כותב.

בראיון למגזין TheMarker, שנערך לקראת צאת הספר (מהדורה ראשונה תפורסם בארצות הברית באוקטובר), מספר סולטס בהרחבה על הקשר המיוחד שנרקם עם אותם אנשים, התחושות שהתעוררו בו במהלך העבודה מולם, והלקח המוסרי שכולנו יכולים ללמוד מהם. גישתו כלפיהם מפויסת. "ברגע שאנחנו מגלים שמישהו עסק בהונאה, אנחנו בדרך כלל נרתעים, מתרחקים ממנו וטוענים שהוא שונה מאיתנו ומהחברים שלנו", הוא אומר. "כולנו נוהגים בחשדנות כלפי השגיאות שהמנהלים האלה ביצעו, אבל במקרים רבים זוהי אשליה. אמנם כלל לא בטוח שהיינו פועלים כמותם בסיטואציה דומה, אבל לא צריך להזדרז ולהסיק מכך שהמצפן המוסרי שלנו היה עומד בלחצים שהאנשים האלה נתקלו בהם בעולם העסקים כיום. בנוסף, לעתים קל לקבל רושם מוטעה שהחלטות עסקיות הן עניין של שחור ולבן. רבות מההחלטות הקשות והמשפיעות ביותר שמנהלים מקבלים נמצאות באזור האפור. למשל, אם מנהל בבנק רואה משבר מתקרב בפיקדונות של הבנק, האם עליו לספר זאת לבעלי המניות? תגובה כזאת עלולה להחמיר את הבעיה ואפילו ליצור בריחת פיקדונות מהבנק. בה בעת, אם המנהל מנסה להרגיע את המשקיעים שהכל בסדר ולאחר מכן הבנק קורס, אנשים יכולים בקלות להצביע על האופטימיות שהוא ביטא ולומר שהוא נהג בצורה מטעה ואולי אפילו בהונאה".

ברני מיידוף, בן 78 , מיידוף אינווסטמנט סקיוריטיס: "ברור שהייתי אאוטסיידר בממסד של וול סטריט. לא הגעתי ממשפחה עם כסף או קשרים. אבל כשהקמתי את החברה שלי, פתאום נכנסתי להלך רוח שבו הרגשתי שאני יכול להשיג כל דבר בחיים".
אי־פי

מה יחסך לאנשים האלה?

"כאיש אקדמיה, אתה תמיד מנסה לשמור על מידה ראויה של ריחוק. אבל בה בעת אני גם בן אנוש כמותם, שבילה זמן איתם ופעמים רבות גם עם בני משפחותיהם ברגעים הקשים ביותר בחייהם. זה היה מחזה מעורר ענווה להתבונן באנשים האלה, חלקם בין בעלי העוצמה והעושר הגדולים ביותר, דומעים כשהם מפנימים פתאום את ההשלכות של המעשים שלהם. התחושה היא של טרגדיה יוצאת דופן, משום שכל האנשים האלה יכלו לעשות טוב לעצמם, למשפחתם ולחברה בכללותה אם הם רק היו מקבלים החלטות אחרות".

מה היה הדבר הקשה ביותר בנפילה שלהם, בהתבסס על הדברים שהם אמרו לך?

"ההשלכות של הבחירות שהם קיבלו על יחסיהם עם בני משפחותיהם. הדברים הקטנים – להפסיד את טקס סיום הלימודים של הילדים, ימי הולדת, יום המעבר לקולג' – אלה הסנקציות שגרמו לנפילה שלהם להיות קשה כל כך. הם ידעו שהם יכולים לחיות בלי הכסף, היוקרה ואפילו החברים – אבל להחמיץ חמש או עשר שנים מההתבגרות של הבן או הבת שלהם – זה משהו שהם ידעו שהם לעולם לא יוכלו להחזיר או לפצות עליו".

סולטס מספר כי קשר מיוחד נוצר בינו לבין מיידוף, שבנו מארק התאבד ב־2010 בעקבות הפרשה. "בחמש השנים שחלפו מאז דיברנו לראשונה, מיידוף ואני החלפנו מכתבים ותכתובות אימייל של כמה מאות עמודים, ובדרך כלל היינו מדברים בטלפון מדי יום רביעי. הקשר שלי איתו היה אחד האינטימיים והאישיים ביותר. בכל האינטראקציות שלנו הוא תמיד היה לבבי ומסביר פנים – תכונות אופי שללא ספק הקלו על יכולתו לנהל הונאת פונזי כה הרסנית במשך זמן כה רב. יש לו זיכרון יוצא דופן, ולעתים קרובות נדהמתי כשהוא היה יכול להיזכר בעיתוי המדויק של שינויים רגולטוריים מעורפלים שהתרחשו כמה עשרות שנים קודם לכן. במובן מסוים, ניתן לומר שהאינטליגנציה הגבוהה שלו היא שסיבכה אותו, משום שאי אפשר להסביר תבנית של הונאה במשך זמן כה רב רק באמצעות טעות בשיקול הדעת. היתה לו הערכה להונאה שלו כל עוד היא נמשכה, אבל הוא לא ידע איך הוא יוכל להימלט ממנה. עם זאת, כפי שתיארתי בספר, מיידוף התקשה להבין את עצמו ואת מעשיו".

מעצר אלן סטנפורד
F. Carter Smith / Bloomberg

איך ניתן להסביר את העובדה שכל האנשים שביצעו את ההונאות הגדולות ב־15־20 השנים האחרונות הם גברים, לרבות כל המרואיינים שלך?

"ברמת הניהול הבכיר, גברים אחראים באופן כמעט מוחלט לביצוע הונאות. כיום אי אפשר כבר לתרץ את זה בהיעדר הנשים ברמות הניהול האלה, כי יש לא מעט נשים מנכ"ליות. חלק גדול מההונאות נובע מהכישלון של אותם אנשים לראות את הנזק שייגרם כתוצאה מההתנהגות שלהם. אם מניחים שנשים טובות יותר באמפתיה כלפי אחרים, כפי שהוכיחו מחקרים רבים בעבר, עלינו גם לצפות שנשים יהיו בעלות סיכוי נמוך יותר לעסוק בהונאה. אם זה נכון, זאת סיבה נוספת לתמוך במינוי נשים לתפקידי ניהול בכירים".

האם אתה סבור ששיטות ההונאה האלה היו בין הגורמים שחוללו את המשבר הפיננסי, והאם אתה סבור שהן עדיין מהוות חלק משמעותי מתעשיית הפיננסים כיום?

"יש הרבה תעשיות שבהן מתיחת הגבולות זוכה לתגמול מופלג, וסוגים רבים של עסקות שהן חוקיות אנשים יגדירו כהונאה. במיסוי ופיננסים הדברים נפוצים במיוחד. היו הרבה עסקות שקדמו למשבר הפיננסי והיו הונאה לכל דבר, אבל הן היו חוקיות בזמנן וסייעו לזרז את בוא המשבר הפיננסי. רגולציה מסייעת למנוע מאנשים להנדס עסקות כאלה אף שהם סבורים שהן לגיטימיות כי הן חוקיות, אך ההיסטוריה מלמדת שאנשים תמיד ימצאו הזדמנויות עסקיות שהרגולציה לא צפתה".

האם יש דרך למנוע את ההונאות האלה?

אי־פי

"עוד רגולציה ואיסור על סוגים מסוימים של התנהלות יהיו בעלי השפעה רק אם אנשים בעולם העסקים יפנימו את הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת הכללים. אם הם לא יבינו זאת, אנשים פשוט ימצאו דרך אחרת לעשות את אותם הדברים מבלי להפר טכנית את החוק. זאת אותה התנהגות שסיבכה את בכירי אנרון וזאת הסיבה שבגללה אפל ניצבת כיום מול אותן בעיות, למרות שלא באותו סדר גודל".

סולטס מביע ספקנות לגבי החמרת העונשים על עבירות צווארון לבן כאמצעי הרתעה. "אני סקפטי לגבי היעילות של זה, משום שרוב המנהלים שביצעו הונאות לא עשו חישובי עלות־תועלת כשהם קיבלו החלטות הרסניות. אם הם היו מביאים בחשבון את העלות האפשרית של לשבת אפילו חודש בכלא, כנראה שהם היו מקבלים החלטות אחרות. מנהלים, כמו רובנו, לא מסוגלים אפילו לדמיין איך זה לשבת בכלא, כך שזה אף פעם לא משוקלל בקבלת ההחלטות שלהם".

הספקנות של סולטס תקפה גם לניסוח קודים אתיים במגזר העסקי. "פעמים רבות מדי מדובר בהצהרות חלשות, שאינן משקפות את הנורמות האמיתיות הנהוגות בחברות עסקיות. כדי לשנות את ההתנהגות ולהפחית את היקף ותדירות ההונאות, עלינו להתחיל מהיסודות ולבנות תרבות עסקית ונורמות שגורמות לאנשים להתנהג טוב יותר בתוך פירמות. עלינו גם לטפח ענווה ולהעריך היכן טמונות החולשות שלנו. כשאנחנו נכנסים לסיטואציות שבהן נפגעת קבלת ההחלטות שלנו, אנחנו זקוקים לאנשים שקרובים אלינו ושאנחנו מעריכים שיכולים לשמש כאנשי אמון. אלה האנשים שיאתגרו אותנו להמשיך ולהיות סוג האנשים שאנחנו רוצים להיות, גם בזמן לחץ".

במהלך העבודה על הספר ובהתבסס על הידע שרכשת, האם התחלת לחשוד במנכ"לים בולטים שעומדים בראש חברות כיום?

"מנהלי חברות שאינם מוכנים או יכולים להודות בטעויות חשודים בעיני. כי כשהם נאלצים בסופו של דבר להתמודד עם בעיה אמיתית, הם נוטים פחות לראות את הנזק שהניהול שלהם יצר מסביב לבעיה ונוטים לפעול בדרכים לא ישרות".

סטיבן הופנברג
Danny Johnston / AP

ומי מבין המועמדים לנשיאות יכול להתמודד טוב יותר עם הצורך להגביר את השקיפות והאמינות בוול סטריט ומגזר הפיננסים?

"בתור כלכלן, אני תומך נלהב של מערכת סחר חופשית ובינלאומית. באופן היסטורי, המפלגה הרפובליקאית תומכת במדיניות הזאת, אבל דונלד טראמפ מחזיק בגישה הפוכה מבלי לספק כל חזון אלטרנטיבי כלכלי קוהרנטי. כשאנשים מתחילים להציע מדיניות כלכלית מתוך תחושת בטן במקום להשתמש בראש שלהם, זה מדאיג. תראה, אף אחד משני המועמדים לנשיאות לא הקדיש יותר מדי לרגולציה או מדיניות שיוכלו לשפר את השקיפות והאמינות של המגזר הפיננסי. אם הילרי קלינטון תיבחר, אני יכול לראות מישהי כמו הסנאטורית אליזבת וורן מקבלת תפקיד משפיע ברגולציה על וול סטריט, מה שיוכל להוביל לשינויים רגולטוריים משמעותיים".

ומי מבין המועמדים לנשיאות הוא אדם אמין וישר יותר? אני שואל משום ששניהם סוחבים קופת שרצים לא קטנה.

"רמת ההטעייה וחוסר האחריות של המנהיגים הפוליטיים שלנו מטרידה. האנשים האלה אמורים לקבוע סטנדרטים של התנהלות שעלינו לחקות, ושאנחנו צריכים לקוות שילדינו ישאפו אליהם. במקרה של מנכ"ל הביוטק סקוט הרקונן, שאני מתאר בספר, התובעים ביקשו עונש מאסר של עשר שנים כי הוא הוציא הודעה לעיתונות ובה טען שיש לו נתונים שמוכיחים הצלחה בטיפול, במקום לכתוב שהנתונים עשויים להוכיח הצלחה בטיפול. אם מנהיגים פוליטיים היו פועלים לפי סטנדרט כזה – ואני חושב שכך עליהם לעשות – שני המועמדים לנשיאות היו היום בצרות".

כתבת ספר שלם כדי לנסות ולהשיב על השאלה למה הם עשו את זה. אבל מן הראוי גם לשאול אותך – מדוע אתה עשית את זה? מה גרם לך לצלול עמוק לסוג המחקר הזה?

"אחד החלקים האהובים עליי בספר הוא פרק המסקנות – אני כותב כיצד לעולם לא נוכל באמת לדעת איך היינו פועלים אם היינו מוקפים בנורמות שלהם ומתמודדים עם הלחצים והתמריצים שהם חיו איתם. כולנו היינו רוצים לחשוב שהיינו פועלים אחרת, אבל פשוט אין דרך לדעת בוודאות. אני חושב שתחושה של צניעות שכולנו יכולים לעשות טעויות היא הצעד הראשון להצבת בלמים ואיזונים שנדרשים כדי לנסות ולמנוע מהטעויות האלה לקרות שוב".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות