תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חשיפה: כך בוזבזו מיליונים במקום שאמור להילחם ביוקר המחיה

לכתבה
קניון עזריאליניר קידר

עובדים ממורמרים ששונאים אחד את השני, כאוס ארגוני וכספים שמושקעים בפרויקטים מיותרים: הפרוטוקולים של חברי הדירקטוריון החדש של המועצה לצרכנות, הנחשפים כאן לראשונה, מגלים מה התרחש במקום שאמור היה להגן על הכסף שלנו - ומספקים כנראה את הסיבה להתפטרותו המפתיעה של המנכ"ל, אהוד פלג

57תגובות

אחרי תשע שנים וחצי בתפקיד מנכ"ל המועצה לצרכנות, כינס בשבוע שעבר אהוד פלג את העובדים בחדר הישיבות הגדול של המועצה ברחוב מנחם בגין בתל אביב, ובישר להם שהוא מתפטר. "ניסיתי לעשות הכי טוב שאני יכול", אמר לעשרות העובדים שהתאספו סביבו. מאוחר יותר הם תיארו את הנאום כ"חריג". "הוא היה קצר, ענייני, נטול הפאתוס שבדרך כלל מאפיין את דבריו", סיפרו לנו. מרביתם מעידים כי הם קיבלו את הבשורה בהפתעה מוחלטת. 

תומר אפלבאום

כאשר יצא מהאסיפה, שיגר פלג הודעה לתקשורת: "צריך להמשיך ולחזק את המועצה כדי שתוכל לפעול בעוצמה מול גילויי חוסר ההגינות הנפוצים מדי בחיי המסחר בישראל", הוא כתב. אלא שגם תפקודו של פלג תרם למצב הנוכחי. בתי עסק רבים בישראל לא ממש מתרגשים מהמועצה לצרכנות — חברה ממשלתית שהוקמה כדי להגן על הצרכנים ולהביא למיצוי זכויותיהם על פי חוק מול גופים פרטיים וציבוריים.

פלג סיפר לעובדים שבמשך שנים הוא נלחם על תקציב המועצה ועל שמירת מקומות העבודה שלהם. ואכן, כשנכנס לתפקיד ב–2007, המועצה היתה גוף קטן עם 13 עובדים ותקציב של פחות מ–4 מיליון שקל בשנה. במהלך כהונתו התרחבה המועצה ל–50 עובדים, ותקציבה השנתי תפח ל–10–14 מיליון שקל. ואולם הגידול החד בתקציבה ובמצבת כוח האדם שלה, לצד השינוי התודעתי העמוק שחל בציבור מאז המחאה החברתית בקיץ 2011, אמורים היו להפוך את המועצה לצרכנות לשחקן מרכזי בזירה הציבורית — והארגון כשל בכך כישלון חרוץ. לאורך כהונתו הארוכה של פלג, לא יצא הארגון לשום מאבק צרכני גדול, ולא חולל שינוי משמעותי במשק.

בתחקיר על המועצה שפורסם ב–TheMarker במאי 2015 עלה כי מדובר בגוף שעסוק בעצמו יותר מאשר במטרה שלשמה הוקם. כך, ב–2014 המועצה השקיעה יותר מ–400 אלף שקל עבור שירותי יחסי ציבור, שפעלו לצד שלוש משרות קבועות במערך הדוברות הפנימי שלה. במקביל, היא קיצצה בשני תקנים של מטפלים בתלונות, ומאז היא נאלצת למחוק אלפי תלונות צרכנים בשנה — פשוט מפני שהיא לא מספיקה להגיע אליהן.

בנוסף, למרות סוללת עורכי דין שמועסקת במועצה — היא ממעטת לנקוט הליכים משפטיים כמו עתירות לבג"ץ ותובענות ייצוגיות — תפקידים מהותיים שהוגדרו לה לפי חוק; ולמרות הגידול במצבת עובדיה — את החלק המשמעותי מעבודתה מבצעים גורמים חיצוניים תמורת תשלום גבוה. "זה ארגון שלא מטפח את העובדים שלו", אמרה לנו עובדת לשעבר. "הרעיון הוא שמי שבפנים לא מספיק טוב ושלדברים חשובים לוקחים אנשים מבחוץ". 

ד"ר אורנית רז

יו"ר הדירקטוריון, ד"ר אורנית רז, להנהלת המועצה: "לא ברור כיצד מצד אחד אתם שופכים מיליונים על מערכת מידע, ומצד שני לא דואגים שהעובדים יידעו לתפעל אותה - ולמערכת הדרכה מינימלית"

לפני שנה, ביקשנו לבחון את תוכנית העבודה של המועצה. ציפינו לקבל חוברת של כמה עשרות עמודים עם יעדים, מכסות והערכות תקציב. במקום זה, נשלחה אלינו רשימה בת שני עמודים עם חלוקה של משפטים קצרים שמתאימים יותר לתזכורות בסלולרי. למשל, "ייזום וקידום חקיקה צרכנית"; או "ביצוע מחקרים על בסיס מאגר תלונות צרכנים". מהתחקיר עלה כי לפחות שליש מתקופת כהונתו של פלג כמנכ"ל התנהלה המועצה ללא דירקטוריון.

במארס האחרון, בלחץ הביקורת הציבורית, מונו למועצה שבעה חברי דירקטוריון שהחלו לעבוד ברצינות — וחשפו לא מעט מהכשלים שעלו גם בתחקיר TheMarker. יו"ר הדירקטוריון היא ד"ר אורנית רז, שהיתה מנהלת איגוד המזון בהתאחדות התעשיינים, ולצדה יושבים בדירקטוריון השר לשעבר פרופ' שמעון שטרית מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית; דלית שטאובר, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך; עו"ד רחל בן ארי, שכיהנה עד לאחרונה בוועדה למינוי שופטים; ומרדכי כהן, מנהל המינהל לשלטון מקומי במשרד הפנים. כמו כן, יושבים בדירקטוריון נציג משרד הכלכלה עוז כ"ץ, מנהל תחום מדיניות במשרד הכלכלה ולשעבר רכז ועדת לנג להגברת התחרות והסרת חסמים; ונציג הציבור בדירקטוריון, העיתונאי יעקב אייכלר.

לאחר חודש וחצי של למידה אינטנסיבית, השבעה הגיעו למסקנה כי במועצה שורר "כאוס ארגוני" ו"משבר אמון בין העובדים". הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון, שנחשפים כאן לראשונה, מתארים מה קרה בחדרי חדרים. קריאה בהם מעלה תמונה עגומה, המשרטטת כיצד התנהל ארגון הצרכנים הממשלתי, במימון של 80 מיליון שקל במשך עשור, באין מפריע.  

"לא עוסקים בפנקסנות" 

פרוטוקול יום ג', 12 באפריל 2016.  

הפרוטוקול הראשון של ועדת הביקורת קובע כי במועצה אין תרבות של תיעוד או תעדוף של משימות, תוכנית העבודה לא ממוקדת, חלוקת הסמכויות של העובדים לא ברורה, ובאופן כללי — העובדים גם לא כל כך אוהבים לשתף פעולה אלה עם אלה. אחד העובדים סיפר לדירקטוריון כי "לא נתקל בשנאה כמו שיש פה".
כאשר שאלו חברי הדירקטוריון את ההנהלה מדוע אין תיעוד של ישיבות הנוגעות לתקציב או להצגת עמדת ציבור הצרכנים בכנסת, האחרונים השיבו שאין להם זמן — הם "לא עוסקים בפנקסנות".

פרוטוקול יום ב', 9 במאי 2016.

אולי הסלידה מפנקסנות מאפשרת למועצה להתנהל כפי שהיא מתנהלת — בבזבוז משאבים משווע, והדירקטוריון לא התקשה למצוא דוגמאות לכך. מערכות המחשוב של המועצה עולות למשלם המסים בין רבע לחצי מיליון שקל בשנה, ומאפשרות לה לנהל ולמדוד את מערכת הטיפול בתלונות, לזהות מגמות ולבצע חיפושים מורכבים במידע יקר הערך שמגיע לארגון — כ–40 אלף תלונות צרכנים בשנה. ואולם מתברר כי העובדים כלל אינם מנצלים את היכולות הללו. "לא ברור כיצד מצד אחד אתם שופכים מיליונים על מערכת מידע, ומצד שני לא דואגים שהעובדים יידעו לתפעל אותה — ולמערכת הדרכה מינימלית" אומרת רז בישיבה. 

בנוסף, המועצה מוציאה יותר מ–180 אלף שקל בשנה על מוקד טלפוני אנושי שניתן לה במיקור חוץ. המועצה טוענת כי המוקד עונה לכ–60 אלף שיחות בשנה, אך כל תפקידו הוא להעביר את מספרי המתקשרים למטפלי התלונות, כדי שהם יחזרו אליהם בזמנם הפנוי. משיבון היה עשוי לספק את אותה התועלת. 

התרשים מציג הוצאות נבחרות של המועצה לצרכנות בשנים האחרונות: 
1. 3.8 מיליון שקל על סיירת לבדיקת מחירים בסופרמרקט (סמל) בשנים 2013-2015
2. 940 אלף שקל על יחצ ודוברות ב-2014. מתוכם 18 אלף שקל לאימוני חיזוק תקשורתי למנכ"ל, ו-68 אלף שקל למעקב אחר פרסומים בתקשורת
3. 530 אלף שקל על סקרים ב-2014. מתוכם 23 אלף שקל על סקר טעימות פיצות שקבע שהפיצות הטעימות ביותר אינן בהכרח היקרות ביותר ועוד 11 אלף שקל לסקר שקבע שהצרכנים אינם מרוצים ממצוקת החניה בתל אביב. 
4. 180 אלף שקל ב-2015 על מוקד טלפוני במיקור חוץ שכל יעודו להעביר את פרטי ההתקשרות של המטלפנים למטפלים בתלונות
5. 120 אלף שקל ב-2014 על "קשרים בינלאומיים" שלא ברור כיצד הם מנוצלים

גם פרויקט סמ"ל (סיירת המועצה לצרכנות) העלה תהיות אצל חברי הדירקטוריון. מדובר בפרויקט הדגל של המנכ"ל פלג, שבמסגרתו נשלחים סיירים לדגום מאות נקודות מכירה ברחבי המדינה מדי שבועיים וקובעים היכן נמצא סל המוצרים הזול ביותר. הפרויקט החל ב–2013 והושקעו בו כבר 3.8 מיליון שקל, אך הדירקטוריון מציין כי מעולם לא נעשה לו ניתוח של עלות־תועלת.

רו"ח חן שרייבר

עם כניסתו של פרק שקיפות המחירים בחוק המזון ביוני 2015, שבמסגרתו מחויבות הרשתות לפרסם את מחירי כל המוצרים שלהן בקובץ אלקטרוני, נכנסו לענף כמה גופים מסחריים, בהם אתרי השוואת המחירים מייסופרמרקט, זאפ ופרייסז, שנלחמים כעת להביא את המידע לצרכנים ובחינם — עולה השאלה מדוע המדינה צריכה להמשיך ולתחזק פרויקט יקר כל כך.

במקרים מסוימים, מתגלה כי המועצה אדישה לתקציב הציבורי, אחרת לא ניתן להסביר מדוע מבקש המנכ"ל פיצוי של שני חודשי עבודה, כ–19 אלף שקל, עבור סיום ההתקשרות עם לוביסטית שהועסקה על ידי המועצה. בבירור שערך הדירקטוריון התברר כי הלוביסטית נשכרה תחת חוזה עבודה לא מוסדר, שלא נקבעו בו נקודות יציאה. "איפה היה היועץ המשפטי כשזה אושר?", שאלו הדירקטורים, "האם כך היית נוהג בכספך הפרטי?". 

"אתם לא מבינים את תפקידכם"

משרדי המועצה נפרשים על פני 490 מ"ר. המנכ"ל, הסמנכ"ל, מנהלת משאבי האנוש, מנהלת המשרד, היועמ"ש ויחידת הדוברות אמנם יושבים בחדרים נפרדים, אך המועצה סיווגה בדו"חות הכספיים רק 1.5% מהוצאות השכירות, המסים והאחזקה להוצאות ההנהלה. רו"ח חן שרייבר: "הדבר שקול לטענה כי כל חברי ההנהלה מצטופפים יחדיו בחדרון בודד בגודל של 7 מ"ר"

פרוטוקול יום א', 15 במאי 2016.

המועצה מתקשה למצב את עצמה כמובילת דעה, ונוטה להתערב בבעיות שעל סדר היום רק לאחר שהן כבר קיבלו תהודה ציבורית. הדבר בולט בכל הנוגע לייצוג ציבור הצרכנים בישיבות הכנסת. מתברר כי המועצה פוקדת את הדיונים פעמים רבות, אך לא פעם היא אינה טורחת להשמיע את קולה. שיא האבסורד היה בוועדה לפניות הציבור, שהתכנסה לדון בתקלה ההמונית שהתרחשה ברשת פלאפון במארס 2016. אף שהמועצה היא שיזמה את כינוס הוועדה — היא לא הציגה בה אף עמדה מטעם הצרכנים. "הגענו לדיון, אך לא היתה עמדת מועצה", מודה פלג בישיבה, והיו"ר רז משיבה: "אני חוששת שאתם לא מבינים את תפקידכם ומשמעות ההופעה של נציגי המועצה בכנסת".

בדירקטוריון סבורים כי המועצה אינה נתפשת כגוף בעל השפעה ונראות משמעותית. "הגעתי מהרשות לבטיחות בדרכים, המתמודדת עם בעיה שרוב הציבור מכיר את עמותת אור ירוק ולא את הרשות", אמר אייכלר בפורום הדירקטוריון. "אני רוצה שהמועצה לא תהיה כמו הרשות, אני רוצה שכולם יגידו שהמועצה לצרכנות מטפלת בצרכנים ולא גוף אחר. לא אמון הציבור ולא ההסתדרות". 

מי שעוקב אחר פעילות המועצה, אינו מופתע שהיא אינה מקבלת את ההכרה הציבורית שעליה מדבר אייכלר, פשוט מפני שהיא מתקשה לתקוף גופים ובתי עסק שפוגעים בצרכנים. חלק מהעובדים מפנים את האצבע לתפקודו של היועץ המשפטי, עו"ד זאב פרידמן. פרידמן נמצא בתפקידו 11 שנה, והעובדים מספרים על אדם עייף ונרפה, שחושש מעימותים ו"מפחד מבתי משפט". גם כאשר נציגי המועצה מעוניינים להביע דעה נוקבת ונחרצת בעניינים חשובים — הם אינם מקבלים את אישורו של היועץ המשפטי. "הוא זהיר מדי ומסויג, כך אי אפשר להוביל שינוי", אומר אדם המעורה בעבודת המועצה.  

.

שיתוף פעולה שנעשה בעבר עם אחד מגופי התקשורת לבדיקת מחירים בחנויות הנוחות עשוי להמחיש את הבעיה. באותו מקרה סולקה אחת מעובדות סמ"ל מחנות לאחר שמנהליה הבחינו כי היא מבצעת השוואת מחירים. העובדת לא קיבלה רשות להמשיך את הבדיקה אף שהציגה עצמה כנציגת המועצה לצרכנות. במקום שהמועצה תביע הסתייגות נחרצת מהמעשה, פרידמן ביקש בתוקף להצניע את הפרסום ו"לא לצאת נגד אותה רשת".

הדיון עם העיתונאית בעקבות העניין התפתח לוויכוח קולני על תפקידה הציבורי של המועצה במיגור התופעה של סילוק צרכנים שמבקשים להשוות מחירים, ובשלב מסוים, כאשר לפרידמן לא היה נוח מהביקורת, הוא טען כי כבר אינו בטוח בדבריה של העובדת. 

חלק מהעובדים מקווים כי עזיבתו של פלג תלווה גם בהחלפה של בכירים נוספים וכי הדם החדש בהנהגת המועצה יפיח בה חיים ויהפוך אותה לגורם אסרטיבי, אמיץ ומשמעותי יותר בהגנה על הצרכן. 

למה המועצה מייפה את הדו"חות הכספיים?

פרוטוקול יום ג', 17 במאי 2016. 

ההנהלה לא מתרעננת. תקופת הכהונה של בכירי המועצה:
1. גדעון פרי, מנהל כספים - 34 שנה
2. זאב פרידמן, היועץ המשפטי - 11 שנה
3. ציפי קיברסקי, מזכירת החברה, מנהלת משאבי האנוש ומנהלת מחלקת הטיפול בתלונות - 15 שנה
4. אהוד פלג, מנכ"ל - 10 שנים
5. צביקה וושלר, סמנכ"ל - 5 שנים

"שימו לב שמדובר בבעיה של ניהול ואופן הקצאת המשאבים", אמרה היו"ר, אורנית רז להנהלה באותה ישיבה. זוהי האבחנה הנחרצת שחזרה על עצמה פעמים רבות במהלך הדיון. "מדובר בבעיה ניהולית — לא תקציבית", "יש בעיה חמורה של ניהול", "מחדל ניהולי". 

כאשר חברי ההנהלה ניסו להסביר שגם העובדים שלהם בעייתיים, חלקם "חסרי מוטיבציה" ו"כמה מהם צריכים ללכת הביתה", השיבה הדירקטורית דלית שטאובר: "יש ארגונים ששינו את התרבות הארגונית ונהפכו למצוינים עם אותו הצוות". שטאובר המשיכה: "בבית ספר שבח מופת אף אחד לא רצה ללמוד, הוא עמד בפני סגירה ובניהול נכון של מנהל חדש עם אותו הצוות הוא עלה עד כדי כך שבוגריו נהפכו להיות חתני פרסים. אין לנו מנדט לשנות עובדים, אך יש לנו מנדט לשנות את ההנהלה".   

פרוטוקול יום ה', 9 ביוני 2015.

אבל כל אלה בטלים בשישים לעומת מה שגילו חברי הדירקטוריון כאשר נקראו לאשר את הדו"חות הכספיים של המועצה ל–2015: התברר להם כי המועצה ממיינת סעיפים מתוך "הוצאות הנהלה וכלליות" ל"הוצאות הפעילות". במלים אחרות, הנהלת המועצה ניסתה להסתיר את הוצאות ההנהלה הגבוהות. "זו דרך לווסת הוצאות הנהלה לא סבירות כדי להפחית ולצמצם מאוד את האפשרות שההנהלה תידרש להתייעל", אומר רו"ח חן שרייבר, דירקטור בלשכת רואי החשבון, שבחן עבורנו את הדו"חות הכספיים.

במקרים מסוימים, מתגלה כי המועצה אדישה לתקציב הציבורי, אחרת לא ניתן להסביר מדוע מבקש המנכ"ל פיצוי של שני חודשי עבודה, כ–19 אלף שקל, עבור סיום ההתקשרות עם לוביסטית שהועסקה על ידי המועצה. בבירור שערך הדירקטוריון התברר כי הלוביסטית נשכרה תחת חוזה עבודה לא מוסדר, שלא נקבעו בו נקודות יציאה. "איפה היה היועץ המשפטי כשזה אושר?", שאלו הדירקטורים, "האם כך היית נוהג בכספך הפרטי?".

בניגוד להוצאות הנהלה, הנחשבות לכאלה שניתן לקצץ בהן, למשל, משרדים פחות מפוארים, תוכנית טלפון חסכונית יותר, הוצאות נסיעה מתונות, אנשי מקצוע במחירים נוחים או הפחתת תקציבי פרסום. הוצאות הפעילות הן לב־לבו של הארגון — והן אמורות לבטא את המטרה שלשמה הוקם. כאשר הוצאות ההנהלה מנופחות, עולה חשש שניהול העסק יקר מהתפוקה עצמה — וצריך לשאול אם הארגון מצדיק את קיומו.

איך מחליטים אם הוצאות ההנהלה סבירות או מנופחות? אחת האינדיקציות היא אמות המידה שקבע החשב הכללי באוצר, שלפיה בארגונים שהכנסותיהם עד 10 מיליון שקל בשנה, תקרת ההוצאות הסבירה של הנהלה וכלליות היא 22% מההכנסות. לארגונים שהכנסותיהם בין 10 מיליון שקל ל–25 מיליון שקל, התקרה יורדת ל–18%. שיעור גבוה מאמות המידה האלה מלמד על הוצאות שאינן סבירות ועל הצורך בהתייעלות — אחרת החשב הכללי אינו מאשר לארגון תמיכה מהמדינה. 

לאורך השנים המועצה מיינה מחדש יותר ויותר סעיפים משורת הוצאות ההנהלה לשורה של הוצאות הפעילות — 80% מהוצאות הטלפון, המחשוב, ההדפסות והדואר, 96%–98.5% מהוצאות השכירות, המסים, החשמל, המים, האחזקה והניקיון. המיון הזה סייע לה לשמור על הוצאות הנהלה של 11%–16%. בלעדיו, השיעור היה חורג מאמות המידה ונע בין 21% ל–31%. 

"העמסה של חלק מההוצאות, שבהגדרתן המסורתית שייכות להנהלה, על סעיף הפעילות היא מקובלת בכללי התקינה החשבונאית", אומר שרייבר, "ובאמת, אם המשרדים משמשים גם את ההנהלה וגם את המטפלים בתלונות, ניתן לסווג חלק מהעלויות שלהם לסעיף הפעילות, אך צריך תירוץ טוב להצדיק את החלוקה. ל–98.5% — כפי שהציגה המועצה, לעולם לא יהיה תירוץ, גם ל–96% לא".

אבל לא צריך להיות רואה חשבון כדי להבין את האבסורד, מספיק לבקר במשרדי המועצה. המשרדים החדשים של המועצה נפרשים על פני 490 מ"ר. המנכ"ל, הסמנכ"ל, מנהלת משאבי האנוש, מנהלת המשרד, היועץ המשפטי ויחידת הדוברות אמנם יושבים בחדרים נפרדים, ומנהלים את פגישותיהם בשני חדרי ישיבות, אך המועצה סיווגה רק 1.5% מהוצאות השכירות, המסים והאחזקה להוצאות ההנהלה. "הדבר שקול לטענה כי כל חברי ההנהלה מצטופפים יחדיו בחדרון בודד בגודל של 7 מ"ר", אומר רו"ח שרייבר.

התקציב השנתי יגדל ביותר מ–50%?

בחצי שנה האחרונה נצפה פלג כמה פעמים במסדרונות הכנסת. הוא ניסה לקדם הצעת חוק שתבטיח את תקציב המועצה לצרכנות. להצעה קוראים "ודאות תקציבית", והיא מבקשת לקבוע תקציב מינימלי למועצה, לפי מפתח של 2 שקלים על כל אזרח. העברה של הצעה כזו בכנסת תקפיץ את תקציבה השנתי של המועצה ביותר מ–50%, ל–17 מיליון שקל. לפלג גם היתה סיבה טובה להיות אופטימי — 61 חברי כנסת חתמו על ההצעה, מכל הסיעות. ובאמת, למה שמישהו, מכל צד של הקשת הפוליטית, יתנגד לתמיכה בארגון הצרכנים הממשלתי? על הנייר זה נראה נהדר. 

המועצה אכן זקוקה לוודאות תקציבית. בשיטה הנוכחית היא נסמכת על תוספות תקציב ממשרד הכלכלה, שלעתים נמצא עמה בניגוד עניינים — שר הכלכלה צריך לדאוג לאינטרסים של בעלי העסקים והחברות במשק. חלק מאוזלת ידה של המחלקה המשפטית של המועצה נובעת מחשש כי יהיה עליה לשאת בהוצאות משפט שיילקחו מתקציבה השנתי ויפגעו ביתר פעילותה. 

ואולם לפני שחברי הכנסת מעבירים לה מיליונים נוספים מהתקציב הציבורי, כדאי להם לפנות לפרוטוקולים של הדירקטוריון מהחודשים האחרונים. 

/

מהמועצה לצרכנות נמסר בתגובה: "מיון הוצאות ההנהלה וכלליות להוצאות הפעילות בוצע לפי מפתח שנמסר ב–2010 למשרד המבקר החיצוני (משרד רו"ח ספורטה פן חן) על ידי מנהל הכספים, שהתבסס בעיקרו על כך שכ–96% משטחי המשרדים של המועצה משמשים לפעילות הישירה שלה, ואילו משרדו של המנכ"ל יוחס להוצאות המנהלה. עם המעבר למשכן החדש של המועצה ב–2012, גדלו שטחי הפעילות הישירה וכך גם שיעורי ההעמסה של הוצאות השכירות, מסים ואחזקה על הוצאות הפעילות (97% ב–2013, ו–98.5% ב–2014). 

"בנוסף, בשל המאמצים לחיסכון, מנהל הכספים הוא חיצוני ולא יושב במשרד, וכמה עובדים ממלאים כמה תפקידים. לדוגמה, מנהלת כוח האדם ומזכירת החברה היא גם מנהלת המחלקה לטיפול בתלונות — ולכן חדרה משויך לפעילות. שאר ההוצאות מוינו לפי יחס של 80% לפעילות ו–20% למינהלה, לפי חלוקה פונקציונלית של העובדים. שיטת ההעמסה אושרה על ידי הדירקטוריונים הקודמים ורשות החברות הממשלתיות. החל בדו"חות 2015 שונתה שיטת ההעמסה של הוצאות המינהלה בהתאם להחלטת הדירקטוריון הנכנס, ובניגוד להמלצת המבקר החיצוני".

על שאר הטענות בכתבה סירבו במועצה לצרכנות להגיב.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות