תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפוטנציאל הבלתי ממומש של שביל ישראל

לכתבה
שביל ישראלניר כפרי

הנה כל הבעיות שמהן סובל המסלול, שהוכתר על ידי ה"נשיונל ג'יאוגרפיק" כאחד מ–20 השבילים הטובים בעולם

28תגובות

הבוקר השלישי של תמר פול כהן (51) בשביל ישראל התחיל במצב רוח מחויך ובאווירה פסטורלית. היא הצטיידה בלחמנייה וקוטג' שקנתה בכל־בו של רמות נפתלי, ויצאה לדרך. אלא שהלילה הקודם היה גשום במיוחד, ואת השעות הבאות היא בילתה בהחלקה בדרך, מנסה לשווא להיעזר במקל הליכה, אך מוצאת עצמה נופלת לביצות כמה פעמים לאורך המסלול. זו לא היתה ההפתעה היחידה שלה באותו יום.

בירידה התלולה לנחל דישון, היא שמעה לפתע נהמה. "קפאתי במקומי. זכרתי שלא יורים - וגם זכרתי שאין לי עם מה לירות", כתבה בהומור בפוסט שהעלתה לעמוד הפייסבוק שלה. "מיד שלפתי את הגז המדמיע שבעלי ביקש שאקח, זה בטוח יעזור להבריח דובה ששומרת על גוריה. את מקל ההליכה העברתי לתנוחת חנית והמתנתי".

צפו: שביל ישראל במלואו בגוגל street view

ואולם לא דובים ולא גורים הופיעו מולה, אלא חזירת בר, ולמרות כל ההכנות ההרואיות לקרב, היא החליטה לעשות מה שכל אדם סביר היה עושה - וברחה, לא לפני שהספיקה לצלם אותה. אחרי הכל, אם זה לא מצולם - זה לא נחשב.

באותו יום עברה פול כהן מסלול של 17.5 ק״מ עם תיק ששוקל 16 ק"ג. הטיול שלה בשביל נמשך חמישה ימים, שבהם הספיקה להגיע מקיבוץ דן ועד לצפת ורק ביום החמישי והאחרון הצטרפה אליה חברה. "הרבה אנשים הרימו גבה כששמעו שיצאתי להרפתקה הזאת לבד, אבל מבחינתי זה היה נהדר - בלי הצורך לדבר ובלי הצורך לשמוע. כשעושים את זה עם מישהו, לא שומעים ורואים את הסביבה כמו שחווים אותה כשנמצאים לבד. נהניתי מכל תצפית, שיח ועץ שראיתי בדרך".

למה החלטת לצאת לטיול בשביל?

"זו פנטזיה שרציתי לממש. כל הזמן אמרתי לעצמי, 'אולי בשנה הבאה, אולי עם החברה ההיא', ואז היה בוקר אחד שהבנתי שאם לא אחליט שאני פשוט עושה את זה, אפילו לבד, זה לא יקרה. אז פתחתי את היומן, דחיתי פגישות, וזהו".

כמו כהן פול יש עוד עשרות אלפים, ישראלים ותיירים, שחצו את שביל ישראל במקטעים או ברציפות. השביל הוא מסלול של כ–1,000 ק"מ, החוצה את מדינת ישראל לכל אורכה, מדן ועד אילת, ועובר באזורים מגוונים מבחינה גיאוגרפית, תרבותית, חברתית ודתית. החברה להגנת הטבע היתה זו שיזמה את הקמתו של השביל, שחוגג השנה יום הולדת 21 וכבר מוכר לא רק בישראל. לפני כארבע שנים הגדיר אותו המגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" כאחד מ–20 השבילים הטובים בתבל, המיועד לצועדים האוהבים היסטוריה קדומה.

בתחילת השנה אף עלתה גירסה מצולמת של שביל ישראל לשירות המפות של גוגל. השביל צולם במשך כשלושה חודשים על ידי 250 אנשי צוות מהחברה להגנת הטבע וגוגל, ובכך הוא הצטרף למסלולי טיולים מובחרים אחרים שעברו את הצילום הפנורמי שמספק ה–Street View, כמו הגרנד קניון בארה"ב, הפירמידות בגיזה במצרים, הר האוורסט בנפאל ואחרים - אך המסלול הישראלי הוא הארוך ביותר שעלה עד כה לאפליקציה.

עם כל התארים, גם משרד התיירות מתחיל להבין שיש לו ביד משהו שיכול למשוך תיירים להגיע לישראל. כדי ללמוד את הפוטנציאל התיירותי, ד"ר נגה קולינס־קריינר ומיכל דמסקי מהחוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה ערכו מחקר בנושא עבור משרד התיירות.

תמר פול כהן

במחקר נעשתה פנייה ישירה אל ה"שביליסטים", באמצעות שאלונים מקוונים שהופצו ברשתות החברתיות, פורומים ייעודיים למטיילים ובאופן ממוקד באמצעות דואר אלקטרוני. מאות אנשים נחשפו לשאלון, ו–276 מהם ענו על השאלות.

"שביל ישראל הוא בעל פוטנציאל תיירותי גדול", אומר אמיר הלוי, מנכ"ל משרד התיירות. "כמו שיש את טור דה מון בלאן באירופה - כך גם שביל ישראל יכול להתפתח. זה מוצר שמשלב חופים, מקומות קדושים ואפילו מדבר".

לדבריו, "יש תיירים שמגיעים לישראל במחלקת עסקים, ובכל זאת ישמחו להשלים את החופשה שלהם בשביל ישראל כדי לקבל חוויה אחרת. זה התייר החדש שאנחנו צריכים להכין תשתיות בשבילו - של לינה, הקפצות מים ואוכל, ושילוט. זה האתגר הגדול שלנו - לאפשר לתיירים תשתית בשביל ישראל כמו בשבילים אחרים בעולם, שירגישו שיש כאן סטנדרט עולמי.

"מלאכי השביל (מתנדבים שעוזרים למטיילים בשביל; ר"ר) עושים עבודה נהדרת ועוזרים למטיילים בכל הקשור ללינה", מוסיף הלוי, "אך צריך להרחיב את זה. זה קהל שצריך שירותים נורמליים, כמו מקלחות ומקומות לאכול בהם. בדרום כבר יש מקומות שמתקרבים לזה, והכוונה שלנו היא לחבור לחברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים וקק"ל כדי להקים תשתית שתתמוך בזה".

בשלב זה לא תראו את שביל ישראל מככב בקמפיינים של משרד התיירות בחו"ל. הלוי טוען כי במשרד התיירות מתכוונים לשלב את השביל בפעילות השיווקית רק לאחר שהתשתית סביבו תהיה שלמה, ולכן הוא עדיין לא על המפה, ואפשר להניח שמרבית התיירים לא יודעים על קיומו, ולכן לא יכולים להביא אותו בחשבון כשהם שוקלים איפה לעשות את טיול הטבע הבא.

חוסר שביעות רצון בולט מהתשתיות

שביל ישראל
טס שפלן

כשמסתכלים על התמונה הכללית שמציג המחקר של קולינס־קריינר ודמסקי לגבי מצבו של השביל, רואים כי במרבית התחומים רמת התשתיות אינה עומדת בציפיות של המטיילים בשביל, ותחום זה דורש שיפור. לפי המחקר, רק חמש מתוך 16 תשתיות שנבחנו בסקר דורגו על ידי השביליסטים בציון גבוה של יותר מ–60% בשביעות הרצון.

המטיילים מרוצים מההליכה בשביל בהיבט האנושי, למשל מלאכי השביל (כ–22% מהשביליסטים נעזרו במלאכי השביל לצורכי לינה, וכ–91% מהם הביעו שביעות רצון גבוהה מאוד מהם), ההתגברות על המכשולים והחברותא, אך בכל הקשור לתשתיות עצמן, כמו נקודות מים, מקומות לינה, פינוי אשפה ומידע במהלך ההליכה, יש חוסר שביעות רצון בולט.

פול כהן נעזרה במלאכי השביל וגילתה שזה לא ממש בשבילה. "עבורי, חדרי השינה שמציעים מלאכי השביל לא מתאימים. אני חושבת שזה קשור לגיל שלי - מצאתי את עצמי ישנה בשק שינה וצוחקת על עצמי. זה פרויקט נהדר לצעירים שעושים את השביל, אך לא מתאים לאישה בת 51, כמוני".

קיים הבדל מובהק בשביעות הרצון של השביליסטים לגבי התשתיות השונות לאורכו, לפי המקטעים הגיאוגרפים - בין הצפוניים לדרומיים. כך, 80% מהמטיילים הביעו שביעות רצון גבוהה מהתשתיות במקטעים הצפוניים, שכוללים את אזור הגליל והעמקים, כרמל ומישור החוף, לעומת 45% מהמטיילים במקטעים הדרומיים (נגב והרי אילת), שהביעו שביעות רצון מהתשתיות באזורים אלה.

שביעות הרצון הגבוהה במקטעים הצפוניים נובעת בעיקר מתשתיות תלויות אדם, כמו מלאכי שביל וזמינות נקודות יישוב להצטיידות במזון ובמים, בעוד שביעות הרצון במקטעים הדרומיים נובעת מתחזוקו הטוב של השביל, כמו סימון ברור בשטח והתאמה למפה.

אחת הבעיות שעלו במחקר היתה נושא המים, שאתו נדרשים המטיילים להתמודד עם היציאה לשביל. סחיבת ליטרים של מים על הגב אינה ריאלית לרבים מהמטיילים, ולכן היכולת להגיע לנקודות חלוקת מים תוך כדי הטיול היא קריטית - ולפי הסקר אינה מטופלת בצורה מספקת. 49% מהנשאלים הביעו חוסר שביעות רצון בכל הנוגע לתשתיות של נקודות מילוי מים לאורך שביל ישראל, לעומת כ–20% שהעידו כי היו שבעי רצון בעניין זה. המחסור במים בא לידי ביטוי בעיקר בחלקים הדרומיים של השביל.

עדי וירון בלזר

"מרבית המשתתפים ציינו כי היעדר מים באזור הנגב ודרומה בואכה אילת היווה עבורם בעיה קשה במהלך הצעידה, זאת משום שהפתרונות המקובלים הם הטמנת מים או הקפצת מים למסלול על ידי אנשים בעלי רכבי שטח, שמסוגלים להיכנס אל תוך תוואי השטח, שירותים שעולים לא מעט", נכתב במחקר.

אחד ממשתתפי הסקר שטייל במקטעים הדרומיים ציין בפני החוקרות כי "באזור הנגב והרי אילת יש אזורים שבמשך כמה ימים אין מקום שאפשר למלא בו מים, מה שמכריח את המטיילים לעשות הטמנות ולשלם על זה הרבה כסף. זה למעשה השלב היחידי בשביל שחייבים לשלם בו על משהו, וזה לא מעט כסף".

מקטעים לא נגישים

רבים מהמטיילים שמו לעצמם למטרה לעבור את שביל ישראל לכל אורכו, ולא מסתפקים במקטע אחד. 43% מהמשתתפים בסקר אמרו כי צעדו את השביל כולו ברציפות בפעם אחת, ו–17% עשו זאת עם הפסקות על פני תקופות זמן שונות.

עבור אלה שמטיילים לאורך השביל ברציפות, יש לדאוג לסידורי לינה מתאימים. רוב השבילסיטים לא מסתמכים על מקומות לינה מסודרים לאורך השביל ללינה, ומסתדרים בדרכים שלא כרוכות בתשלום. כשליש מהלינות התבצעו בשטח, כרבע מהלינות נערכו אצל מלאכי השביל, ו–15% מטיילים ציינו כי לנו אצל קרובים. רק 21% מהמטיילים ציינו כי בילו את הלילה במקומות לינה מוסדרים בתשלום, כמו בתי ספר לשדה ואכסניות, הכוללים מקלחות, מטבח וחשמל.

בהתאם, אחת מהמלצות המחקר היא להסב מתקנים קיימים בתוואי השביל ללינה עבור הצועדים - "יש לפתח את חניוני הלילה לאורך השביל, ולהוסיף בהם תשתיות שכיום חסרות ברוב החניונים, כמו הוספה של נקודות מים בחניונים, בעיקר במקטעים הדרומיים הסובלים באופן חמור ממחסור בנקודות מילוי מים, הסדרת פינוי אשפה ופחים עמידים בפני בעלי חיים, התקנת מקלחות מטיילים לפחות בחלק מן החניונים, הנגשת נקודות חשמל, מטבחי מטיילים ועוד", מציין המחקר.

שיעור שביעות הרצון מתשתיות לאורך שביל ישראל
מלאכי שביל - 91%
ניקיון השביל - 49%
נקודות מים - 20%

היבט נוסף שעלה בסקר הוא האטרקציות - שעליהן נאלצים המטיילים לשלם סכומים גבוהים. 56% הביעו חוסר שביעות רצון מנושא עלויות הכניסה לאתרים השונים לאורך שביל ישראל. חלק מהעונים העידו כי הדרישה לתשלום באתרים מסוימים, במיוחד על ידי רשות הטבע והגנים, אינה מאירה פנים לשביליסטים ומהווה אכזבה עבורם.

נושא נוסף שאותו נדרשים המטיילים לפתור לפני היציאה לשביל הוא דרכי ההגעה - איך מגיעים לתחילת המסלול ואיך חוזרים הביתה בסוף המקטע, אם לא ממשיכים למקטע הבא. מכיוון שלא מדובר במסלול מעגלי, מישהו צריך להסיע את המטיילים לנקודת היציאה ולאסוף אותם מנקודת הסיום. 59% מהמטיילים טענו כי הם מרוצים מדרכי הגישה המובילות אל השביל לעומת 13% בלבד שלא היו מרוצים וטענו כי "אחד החסמים העיקריים הוא ההיערכות הלוגיסטית. קווי ההגעה או היציאה מהשטח צריכה להיות נגישה לתחבורה ציבורית".

גם ירון (48) ועדי (47) בלזר מתל אביב מתמודדים עם העניין בכל פעם שהם יוצאים לדרך. סיפור האהבה שלהם עם השביל התחיל לפני כשנתיים, אז יצאה עדי לטיול מהעבודה בנחל יבנאל ובמושבה כנרת, שהשביל עובר בהם. "אחד מהמשתתפים סיפר לי שהוא כבר היה שם באחת הפעמים שיצא לעשות את השביל. הבנתי שהוא עושה את השביל במקטעים וזה גרם לי לרצות לעשות את זה גם. אנחנו עוד רחוקים מהיעד הסופי, אבל בדרך לשם", היא אומרת בחיוך.

מאז, עדי וירון יוצאים פעם בחודשיים־שלושה וחוצים עוד מקטע ועוד מקטע מהשביל. הם קמים מוקדם בשבת, משאירים את שלושת ילדיהם הקטנים בחסות הילדה הגדולה ויוצאים לדרך. הם מגיעים לנקודת היציאה עם רכבם הפרטי, ואחרי סיום המקטע נאלצים להשתמש בשירותי מוניות כדי לחזור אליו. "יש קושי בהגעה לנקודת היציאה. אתה מסיים וצריך למצוא בעצמך איך לחזור", אומרת עדי.

למרות הסרבול הכרוך בהגעה לשביל ישראל הם כבר עברו כ–220 ק"מ ממנו, ומתכננים להמשיך ולעשות עם הזמן את כולו. "יצאנו למסע כדי לעשות משהו משותף לשנינו. אין כמו להסתכל לאחור מהפסגה ולהתרשם מההישג של אותו היום. כל הר שטיפסנו, כל קילומטר שהלכנו - זה הישג. פוגשים הרבה אנשים בדרך, צמחייה ובעלי חיים. זה מרגש ומשהו שלא חווינו".

יש להקים מינהלת מקצועית וחסרת פניות

בכל הנוגע לסימון ושילוט השביל והתאמתו לשטח מציג, רמת שביעות הרצון בקרב המטיילים גבוהה יחסית. 67% מהנשאלים הביעו שביעות רצון מסימון השביל והשילוט, לעומת 7% בלבד שהעידו כי אינם שבעי רצון מתחום זה.

ירון קמינסקי

גם מטיילים שטיילו בחו"ל טענו כי למרות נקודות בעייתיות של היעדר הסימון או טשטושו, השביל מסומן ברמה גבוהה מאוד: "הייתי בטרק בנפאל ובפרו וסימון השבילים בישראל הוא היתרון הגדול של השביל ביחס לחו"ל", סיפרה במחקר אחת המטיילות.

לצד המרוצים מהסוגיה, יש כאלה שטענו כי אחד מהחסמים התבטא באופן הופעתו של השביל בשטח וסימונו. "הנשאלים בסקר העידו כי באזורים רבים השביל אינו ברור בשטח מסיבות שונות, כמו צמחייה עבותה, סימונים מחוקים או סימונים שהוזזו ממקומם. כל אלה מייצרים בלבול וגורמים לעקיפות", נכתב במחקר. חלקם סיפרו כי בשל סימון לא ברור טעו במסלול, ורק באמצעות המפה הצליחו להבין מהי הדרך הנכונה.

החוקרות ביקשו את חוות דעתם של מטיילים שהתנסו בהליכה בשבילים בחו"ל כדי לקבל פרספקטיבה אחרת על השיפורים הנדרשים בשביל. כך למשל, ציינו המטיילים כי בחו"ל מקובל למצוא בסוף כל מקטע הליכה יומי, בקתת מטיילים (חלקן מצריכות רישום מראש), שבה יש אפשרות לנוח ולהצטייד במים. "ליד כל בקתה בניו זילנד יש מכל ענק של מי גשמים. אפשר לאמץ את עניין המכל שיהיה על מה להסתמך במקום הטמנות", אומר אחד מהם. מטייל אחר מוסיף כי "הלינה בבקתות בחו"ל היא בחינם או בעלות נמוכה, והתשתית בהן מינימליסטית. בארץ אין צורך בכך, כי לא כל כך קר ואין בעיה לישון בחוץ ללא תשתית, אך זה יכול להגדיל את מספר האנשים שהולכים בשביל".

אחת המסקנות שעולות מהמחקר היא שיש להקים מינהלת מקצועית ונטולת אינטרסים, שתפקידה יהיה ניטור השביל והצועדים בו, מחקר, פיתוח תשתיות, חינוך והסברה על השביל. "נחיצותו של גוף זה נובעת מהעובדה כי כיום שביל ישראל משיק לתחום פעילותם של גורמים כמו החברה להגנת הטבע, קק"ל ורשויות מקומיות. משום כך, על המינהלת להיות גוף ייעודי, המנוהל באופן מקצועי בצורה שתאפשר את פיתוח השביל ברמה האופטימלית", מציינים במחקר.

במחקר גם מצוין הצורך בפיתוח התשתיות הקיימות כמו גם יצירת תשתיות חדשות, כשהכוונה היא לפיתוח מתחמי לינה, הסדרת נקודות מים והצטיידות במזון והנגשת דרכי הגישה אל השביל.

לפי המחקר, 30% מהמטיילים עשו את ההכנה לצעדה באמצעות אתרי אינטרנט בהם פורומים ייעודיים לשביליסטים. שיעור דומה של מטיילים נעזרו בספרי הכנה שנכתבו במיוחד עבור שביל ישראל, ו–20% נוספים נעזרו בהמלצות של משפחה וחברים. על כן, ההמלצה היא להקים אתר אינטרנט רשמי, ובו ריכוז כל המידע הנחוץ לצעידה בשביל, הכולל בין היתר חלוקה ברורה של מקטעים, עדכונים מהשטח, דירוג אחיד של מקטעים על פי מידת עניין ומידת קושי, רשימות מעודכנות של מלאכי השביל, מפות עדכניות שעליהן מצוינות נקודות לינה, הצטיידות במים ואטרקציות ודרכי הגעה למקטעי השביל.

חיים טרגן

כך למשל, עדי וירון מטיילים לפי ספר וממליצים לאחרים לעשות כמותם. "חשוב לדעת לקראת מה הולכים, מתי מגיעים לנקודת הסיום כדי לא להיקלע לחשיכה, ואם מדובר במסלול אתגרי. אנו משתמשים גם באפליקציה שמראה כמה קילומטרים עברנו, וזה נותן תחושה של ודאות".

הצעה נוספת שעולה מהמחקר היא האפשרות לפיתוח תיירותי מקומי, תוך שיתוף האוכלוסייה המקומית. הכוונה לשינוי תוואי השביל בסמוך ליישובים, והכנסתו לתוך אלה שיהיו מעוניינים בכך, כדי שיתרום הן לפיתוח הכלכלי והתיירותי והן למפגשים חברתיים - למשל אתרי לינה מיועדים, התנדבויות מטיילים בתמורה לאירוח מקומי או מקומות לרכישת מזון.

כשפול כהן שומעת על הרצון של משרד התיירות לבדוק שינויים אפשריים ותוספות לשביל היא מוסיפה את המלצתה: "צריך להשאיר את השביל אותנטי. אם יהפכו אותו ליותר מדי ממוסחר, זה לא יהיה טוב. אני לא הייתי הופכת אותו לשביל VIP".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות