תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עשיר, כריזמטי, יהיר, צועק ומקלל: מי אתה אראל מרגלית? קיבינימט

לכתבה

אחרי שעשה מיליונים בהיי-טק, ח"כ אראל מרגלית, שמקור השראתו הוא דוד המלך, מתכנן לכבוש בעזרת גדודי יועצים את ראשות מפלגת העבודה ■ האם באמת יש לו סיכוי?

89תגובות

מאי 2014, מתחם קרן ההון הסיכון JVP בירושלים. ח"כ אראל מרגלית מרצה בלהט באנגלית עסקית מהוקצעת בפני קהל של אנשי עסקים שהגיעו לרגל ביקורו בישראל של רוברט סקובל, אחד הבלוגרים המובילים בעולם בתחום ההיי־טק והטכנולוגיה. הנוכחות של מרגלית באירוע אינה מקרית. אחרי הכל, JVP היא קרן ההון הסיכון שהקים באמצע שנות ה-90, הפך אותה לקרן ענקית שמנהלת מיליארדי דולרים וגרף באמצעותה הון אישי של עשרות מיליוני דולרים.

בפברואר 2013 נבחר מרגלית לכנסת, ולפי חוק החסינות היה אמור לנתק את עצמו לחלוטין מהפעילות בחברה העסקית שהקים. מרגלית אמנם מינה נאמן שינהל את כל פעילות החברה, אבל מי שמכיר את פעילותה מאז יודע לספר כי הקשר הזה לא נותק עד תום. במשך שנים מרגלית - המכהן כיו"ר שדולת הידידות ישראל־סין, והקרן שלו, JVP, עושה עסקים רבים עם סין, בעיקר בתחום הסייבר - הופיע לא פעם באירועים שאירגנה JVP, שבהם ביקרו גם אנשים רמי מעלה. כך למשל, כמה חודשים לאחר הבחירות ב-2013 נכח הנשיא דאז שמעון פרס באירוע שעליו דיווח מרגלית, כח"כ במלים: "ביקר אצלנו בקרן".

לאחר אותו אירוע נכח מרגלית במתחם JVP בעת שביקרו בו אנשי עסקים מסין ומשלחת של בכירים מממשלת שוודיה. פרט לכך, הוא השתתף כדובר בכנסים ובאירועים שבהם JVP נתנה חסות, כמו כנס לתעסוקת חרדים בהיי־טק שהתקיים בדצמבר 2014 - חודשיים לפני הבחירות האחרונות.

"הוא לא באמת התנתק מהביזנס שלו", אומר מקור בענף ההיי־טק. "אם הוא היה מעורב בהיי־טק, בכל ההיבטים שלו, אז מילא. אבל הוא מתייצב בעיקר באירועים שקשורים ל-JVP. כח"כ הוא גם התבטא בעד הגדלת תקציב החממות הטכנולוגיות והמדען הראשי, בזמן של-JVP יש שתי חממות שמקבלות תקצוב מהמדינה. אם מגדילים את תקציב החממות - גם JVP נהנית מכך".

יתרה מכך, בתביעה שהוגשה בדצמבר האחרון לבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי מנכ"ל וסמנכ"לית בחברת אניקליפ, אחת מהחברות שעובדות תחת קרן JVP, בעילה של פיטורים לא חוקיים ותשלומים שלכאורה הגיעו להם - הם טוענים כי מרגלית מעולם לא ניתק את קשריו עם JVP. "מרגלית מנהל את עסקיו באמצעות אנשי קש ובאמצעות חברה הרשומה באיי קיימן כמקלט מס", נכתב בתביעה. "מרגלית עצמו מנהל את עסקיו מאחורי הקלעים כאשר הוא מסתתר מאחורי גופים שונים, לרבות מאחורי עו"ד דורון שטרן שבאחרונה נרשם באופן פורמלי כמחזיק המניות של החברה שבבעלות מרגלית והרשומה באיי קיימן. מרגלית הוא בעל השליטה בחברת JVP עד היום, מעורב באופן יומיומי בניהול החברה ובניהול JVP, מעורה בפעילותן לפרטי פרטים, ועל פיו יישק דבר".

בפוסט חריף בפייסבוק הכחיש מרגלית בתוקף את הדברים וטען כי מדובר בנקמנות מצד שני עובדים שהתנהלו בצורה בעייתית מאוד בחברה. מרגלית הוסיף כי "אם הייתי צריך עוד כסף, הייתי נשאר בעולם העסקים". שטרן מסר בתגובה כי הדברים הכתובים בתביעה אינם נכונים: "האמור בכתב הבתיעה אינו אמת והמצטט ממנו ביודעו שאינו אמת - מוציא את דיבתי רעה. איני רשום כבעל מניה של חברה קיימנית שבבעלות מרגלית ומחזור הבדותא הזה פוגע בי ובמוניטין שלי". באחרונה הסתיים הסכסוך המשפטי, שכלל גם תביעה של אניקליפ נגד עובדי החברה לשעבר, בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.

מרגלית, הממוקם במקום 12 ברשימת המחנה הציוני, זוכה בשבועות האחרונים לתשומת לב רבה בזכות סרטון פרובוקטיבי, שבו הוא נשמע מקלל וצועק בבוטות. הסרטון זכה כבר ליותר ממיליון צפיות ביוטיוב ודיונים מתנהלים בעקבותיו בערוצי התקשורת השונים. מרגלית, בעזרת יועצו החדש משה קלוגהפט, איש אמונו של נפתלי בנט, היטיב לזהות את העידן הנוכחי שבו כדי לזכות בהכרה כדאי להיות פרובוקטור. אלא שאנשים שעבדו עמו מעידים כי הוא נוהג להתבטא כך גם כשמדובר בישיבות פנימיות - בחדות, בבוטות, תוך כדי שהוא צועק ומגדף אנשים סביבו.

מעבר לכך, נראה כי מרגלית הוא פשוט בן אדם שעושה מה שהוא רוצה. כך למשל, במהלך השנים, כפי שיפורט בהמשך, נוהלו קמפיינים פוליטיים שונים של מרגלית גם מתוך משרדי JVP בירושלים.

במובנים מסוימים, בעיקר ססגוניים, הוא דומה לדונלד טראמפ: מיליונר עם ביטחון עצמי רב, המדבר בבוטות ולא דופק יותר מדי חשבון. חבריו לסיעה מציינים כי גם בסרטון המדובר יש את אותה רוח פוליטית שמציג טראמפ.

מרגלית רחוק מאוד מהגזענות האיומה של טראמפ והכוונות שלו הן באמת טובות - לפעול למען תעשיית ההיי־טק, למען ירושלים ולמען פיתוח הפריפריה. ואולם הכווונות והמעשים שלו גם הולכים יד ביד עם האדרתו האישית ואופיו השחצני. מרגלית, שהעיד על עצמו בשיחה סגורה כי מקור השראתו הוא דוד המלך, נושא את עיניו באופן ממוקד למקום מובחן אחד: כיסא ראש הממשלה.

"נטע זר במפלגת העבודה"

על פניו, למרגלית יש את הפוטנציאל הנדרש כדי להצליח בפוליטיקה: הוא כריזמטי, מצויד בתואר דוקטור בפילוסופיה מאוניברסיטת קולומביה ועם רקורד עשיר של עשייה במגזר העסקי, שבו הצליח מאוד. יתרה מכך, מרגלית ידע לייצר לעצמו תדמית של מצליחן.

עמיר פרץ. ב-2006 הכריז מרגלית על תמיכתו במעומדותו לראשות העבודה

רמז ראשון לנטייתו של מרגלית לפוליטיקה היה כבר ב-2006, כאשר הצהיר על תמיכתו במועמדותו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה, כשזה התמודד בפריימריז מול פרס ומתן וילנאי - שגם לו תרם מרגלית כסף - וזכה. ואולם הוא העדיף לחזור לעולם העסקי ועבר לפוליטיקה רק כעבור חמש שנים.

מאז כניסתו הרשמית לפוליטיקה מרגלית לא ממש הצליח להתרומם: ב-2011 הוא ניסה להתמודד על ראשות מפלגת העבודה ונכשל, וב-2013 התמודד לראשונה לכנסת והגיע למקום 10 ברשימה מתוך 15. לפני כמה שבועות, עוד לפני קמפיין הצרחות שלו, בוצע במפלגת העבודה סקר פנימי שהוזמן על ידי גורם אחר במפלגה שלפיו שיעורי התמיכה במרגלית בקרב מתפקדי המפלגה במגזר היהודי הגיעו ל-4% בלבד.

בסיעת העבודה מרובת האינטריגות והסכינאות מציינים כי מרגלית אינו פרלמנטר מבריק ביותר. כדוגמה לכך צוין מקרה שבו מרגלית, כמרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, הסכים בערב מרתוני של דיוני תקציב להצעת משרד האוצר להפחית את זיכוי המס לפנסיה מפי 2.75 מהשכר הממוצע במשק לפי 2.5 מהשכר הממוצע, לכלל האזרחים. לאחר מכן הודה מרגלית כי לא הבין בדיוק על מה ההצבעה.

"ההתנהלות שלו בכנסת מאכזבת", אומר ח"כ ממפלגת העבודה. "הוא אדם חכם עם תואר דוקטור, ובכל זאת הוא לא מבין את המטריה הבסיסית של ההתנהלות הפרלמנטרית. אדם שרוצה להנהיג מפלגה, ובוודאי מדינה, צריך להיות מצוי בסוגיות הבסיסיות, בוודאי המרכזיות. לפעמים נדמה שאין לו מושג בסיסי בנושאים הנדונים בכנסת". לדברי אותו ח"כ, "מרגלית הוא נטע זר במפלגת העבודה. לא הצליח להתחבר אליה - לא רעיונית ולא חברתית".

גם מי שהיתה יועצת התקשורת שלו במשך שנה וחצי, דנה אדמוני, מודה כי עבודת הכנסת השוטפת היא לא הצד החזק של מרגלית. "הוא לא פרלמנטר גדול. היתרון העצום שלו הוא ביכולת עשייה", היא אומרת. "אם יהיה בידיו תקציב, ולא משנה באיזה משרד, הוא יעשה נסים ונפלאות. בגלל ההון האישי שיש לו הוא לא צריך אף אחד, וזה משחרר אותו מכבלים שיש לפוליטיקאים אחרים".

לדברי סגנית ראש עיריית גבעתיים, איריס אברהם, שעבדה עבור מרגלית לפני הפריימריז האחרונים, "הוא איש יצירתי, עם שאר רוח ומעוף. מה שחזק אצלו אלה החזון, העשייה והפיתוח. הוא כל הזמן עושה. כשהוא נוסע ליישוב, הוא באמת בודק איך הוא יכול להביא את החיבורים הנכונים, לעשות את השיח הנכון ולעשות כסף. אני בטוחה שבתפקיד של שר הכלכלה הוא יכול לעשות שינוי טוב וחיובי". ואולם בינתיים מתבטא מרגלית בלהט נגד כניסה לממשלת אחדות, מה שמרחיק אותו מהתפקיד.

הודה כי לא הבין בדיוק על מה ההצבעה. דיון וועדת הכספים בכנסת

כשתומכיו של מרגלית מדברים על ביצוע ועשייה הם מזכירים יוזמות שונות שהעלה מרגלית בשנים האחרונות. חלקן התחילו בימיו כאיש עסקים ונמשכו בכנסת. כך לדוגמה, מרגלית, עוד בתקופתו ב-JVP, היה אחד הפעילים בהקמת מרכז הסייבר בבאר שבע. במסגרת זו פעל מרגלית להקמת סניף של הקרן שיתמקד בסייבר ולהקמת חממה טכנולוגית המקבלת תקציבים מהמדען הראשי. בשנה האחרונה מצא מרגלית מוקד אחר לשאיפותיו: חיזוק הגליל. מרגלית עושה זאת על ידי חיזוק חזון הפוד־טק - ריכוז תעשיות מחקר שונות בגליל.

מרגלית, כפי שאפשר לראות בפרסומים שונים שלו בפייסבוק, מרבה לדבר על העשייה הזאת וגם מקדיש לכך הרבה ממרצו. "מי שהקים את הסייבר בבאר שבע זה הוא", אומרת אדמוני. "גם בזכות הקמת החממה וגם משום שהוא הביא חברות מחו"ל לבאר שבע". ואולם לדבריה, מרגלית לא זכה לקבל על כך קרדיט: "לפני שנתיים נערך כנס שבו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר כי באר שבע תהיה עיר הסייבר. כמובן שזה תפס כותרות בעיתונים וזוהה עם נתניהו. באותו יום אמרתי לו: 'הנה, תראה איך ביבי מקבל על זה את הקרדיט'. עוד יועצים העירו לו בעבר על כך שהוא באופוזיציה ומקדם דברים שנתניהו מקבל עליהם קרדיט. הוא התעקש להמשיך. כנראה שזה בנשמתו הדברים האלה".

ואולם לדברי מקור בענף ההיי־טק, "כולם מתפעלים מפארק הסייבר בבאר שבע ולא מדברים על כך שאנשים נוסעים לשם כל יום מתל אביב, ומבזבזים על כך זמן ודלק". לדבריו, כמעט כל היזמים שפועלים במשרדי JVP בבאר שבע מגיעים מהמרכז, ונוסעים הלוך וחזור כל יום. "במשך שנים אראל שלח אנשים מתל אביב וגוש דן לירושלים, וכעת אנשים נוסעים לבאר שבע".

בקרוב עשויים גם חוקרי מכון וולקני לבלות זמן בדרכים. במסגרת חזון הפוד־טק של מרגלית, הוא העלה רעיון להעביר את מכון וולקני לצפון. יוזמה זו מעוררת התנגדות רבה בקרב חוקרי המכון, הטוענים שהדבר יפגע במחקר החקלאי, במיוחד בדרום, ומדגישים כי 91% מהחברות שעמן הם עובדים נמצאות במרכז. מבירור שנערך עם עובדי המכון עולה כי מרגלית לא התייעץ עם אף גורם במכון לפני שהחל לקדם את היוזמה שלו.

עוד לפני פעילותו בבאר שבע, מי שהיתה בנשמתו של מרגלית היא ירושלים, שבה הוא מתגורר בווילה נאה בשכונת עין כרם. מרגלית תרם לפיתוח תעשיית ההיי־טק בעיר בזכות התעקשותו כי JVP תפעל מירושלים ומשום שעודד חברות של JVP לפעול מהעיר - כפי שעשה אחרי כן בבאר שבע. "למרגלית יש אובססיה לירושלים", מסביר מקור בענף ההיי־טק. "במשך השנים הוא הכריח את היזמים שלו לשבת בירושלים. זה לא היה חיבור אותנטי. ברגע שהם יכלו, הם ברחו למרכז. מי שנשאר הם אלה שגם כך התגוררו בירושלים".

ההתעקשות של מרגלית כי משרדי חברות של JVP ימוקמו בירושלים עלתה גם בתביעה של מנהלי אניקליפ. בתביעה נטען כי התעקשות זו היתה בניגוד לרצונם של המנכ"ל והסמנכ"לית, בין היתר בגלל אינטרס עסקי: דמי השכירות, שהיו גבוהים מהמקובל, לפי כתב התביעה, והגיע ישירות לכיסו של מרגלית, בעליו של בניין המשרדים.

משרדי חברת אניקליפ בירושלים נמצאים בדרך חברון 24, במתחם שבעבר היה המדפיס הממשלתי. מרגלית קיבל לידיו את המתחם הזה ב-2008, בפטור ממכרז, באישור מנהלת ההשקעות במשרד התמ"ת, בכפוף לתנאי כי רוב המבנים ישמשו למטרת תעשייה. כפי שפורסם בעבר, בעיתון "כל העיר", השטח הזה היה מבוקש על ידי כמה גורמים בירושלים, אך מרגלית זכה בו.

משרדי JVP בירושלים. "למרגלית יש אובססיה לירושלים"
בלומברג

במשך השנים התברר כי JVP השתמשה במתחם גם כמקור הכנסה מנדל"ן: במקום מושכרים משרדים לגורמים שאין ביניהם לתעשייה שום קשר, ובהם החברה להגנת הטבע, לשכת מתווכי המקרקעין, סטודיו לעיצוב וללימודי עיצוב ובעבר גם לעיתון "טיים־אאוט". "הוא קיבל את השטח הזה כדי להקים חממות טכנולוגיות והיי־טק", אומר בכיר לשעבר בעיריית ירושלים. "כיום מושכרים שם משרדים לכל דיכפין. זה בעייתי".

מרשות מקרקעי ישראל נמסר: "מבנה המדפיס הממשלתי הועבר לשימוש הגורם המחזיק בו כיום בעקבות המלצה של מנהלת ההשקעות במשרד הכלכלה. בשום שלב לא דובר על הקצאה למטרות שימוש ציבורי. לרשות הועבר אישור כי מניות אראל מרגלית מוחזקות עבורו בנאמנות עיוורת בשל כהונתו כח"כ. התנאים מחייבים אותם כי לפחות 70% מהמבנים יהיו למטרת תעשייה ובכך הם עומדים. הדברים נבדקו הן על ידי משרד הכלכלה הן על ידי הפיקוח של הרשות".

"בעל מגע יד הזהב"

מרגלית, 55, גדל בבית מהמעמד הבינוני, עם אמא מורה, ואבא פעיל בתחום המתנ"סים. הוא נולד בקיבוץ נען שליד רחובות, אותו עזב עם משפחתו כאשר היה בן שמונה בגלל שליחות של אביו מטעם הסוכנות היהודית בארה"ב. המשפחה חזרה לכרמיאל ולאחר מכן כשהיה בן 13 השתקעה בירושלים, בשכונת הגבעה הצרפתית. מרגלית סיים בגרות בתיכון רנה קאסן והתגייס ליחידת עורב של גולני בשיא ימי התופת של מלחמת לבנון. כשהשתחרר החליט לשלב מתמטיקה, פילוסופיה וספרות אנגלית בלימודים לתואר ראשון באוניברסיטה העברית. בלימודיו הכיר את דבי, סטודנטית אמריקאית, והשניים התחתנו כעבור שש שנים.

לאחר סיום התואר נסע מרגלית להמשך לימודים בארה"ב. כסטודנט מימן את לימודיו מעבודה כסבל בחברת ההובלות הישראלית המפורסמת מוישס. הוא המשיך ללימודי דוקטור באוניברסיטת קולומביה ובשלב מסוים אף נהפך למרצה ללוגיקה. זה נראה כמסלול אקדמי מבטיח, אך ב-1990 החליט לחזור לישראל, ובאמצעות חברת כוח אדם מצא עבודה ברשות לפיתוח ירושלים - רשות ממשלתית שנועדה לחזק את ירושלים והוקמה על ידי טדי קולק ועוזי וכסלר, שבמשך שנים היה בכיר בעיריית ירושלים ובמינהל מקרקעי ישראל.

"הציעו לו עבודה בסוכנות או הרשות לפיתוח ירושלים", אומר אדם שהכיר אותו בתקופה ההיא. "הוא העדיף את הרשות, שם שילמו לו 500 שקל יותר לחודש". בדיעבד, ההחלטה הזאת התבררה כשווה מיליונים: כעובד ברשות הוטלו על מרגלית משימות שונות, ובהן את המשימה למצוא משקיעים לקרן חדשה שהוקמה ברשות לפיתוח ירושלים, ונועדה למשוך חברות לפעול בעיר. הקרן שהוקמה היא JVP, שנקראה אז בשם אחר.

הרשות, שהיא גוף ממשלתי, החליטה להוציא את הקרן, שמהות עיסוקה הוא מסחרי, ליזם חיצוני. ב-1993, במקביל לעזיבתו את התפקיד ברשות, החליט מרגלית לקפוץ על המציאה. הוא הצליח להעביר את הקרן אליו, אף שבאותה תקופה הממון לא היה בכיסו. "אז הוא עשה את מהלך חייו, שהתגלה בהמשך כהברקה של ממש", אומר אותו גורם. "הוא הציע לקחת את הקרן לניהולו ולשלם לה בעתיד, תמורת אחוזים מאקזיטים שתבצע. בתקופה ההיא פחות דיברו על מכרזים ודברים כאלה, ואנשי הרשות הסכימו להצעה. בהמשך הוא באמת שילם לרשות את האחוזים שקיבל באקזיטים".

ואכן, כעבור שנים ספורות בלבד נהפך מרגלית למיליונר. לזכותו ייאמר כי הוא קיבל את JVP בנפח פעילות קטן ויחסית, והפך אותה לאחת מקרנות ההון סיכון המובילות בישראל ובעולם. בתחילת 2000 הוא ביצע את מה שהיה אז עסקת ההיי־טק הגדולה בתעשייה הישראלית: מכירת חברת האופטיקה כרומטיס, שבה השקיעה JVP, לענקית האמריקאית לוסנט. העסקה היתה שווה אז 4.7 מיליארד דולר, אם כי בהמשך שוויה ירד בהרבה בשל ירידת שווי המניות.

עד היום עסקת כרומטיס־לוסנט נחשבת ל"פאשלה" בקריירה של מרגלית. לוסנט רכשה את כרומטיס כאשר אחזקותיה של JVP היו שוות 700 מיליון דולר, אך מרגלית לא מיהר להפיץ את מניות לוסנט לשותפים, והעדיף להגיע להסדר עם מס ההכנסה הישראלי, שרצה להטיל על העסקה מס של 50%.

בינתיים בועת ההיי־טק של תחילת שנות ה-2000 התפוצצה. המניות נמכרו בפברואר 2001, שבעה חודשים לאחר העסקה המקורית, ושווי מניית לוסנט צנח ב-67%, כאשר המשקיעים קיבלו חבילת מניות בשווי 200 מיליון דולר בלבד. מרגלית זכה בעקבות כך לביקורת חריפה בעיתונות הכלכלית, וחלק מהפרשנים מכוונים להיבריס והשחצנות שלו ככאלו שעמדו לו לרועץ. מרגלית, באחד הראיונות שנתן כמה שנים אחרי כן, הכה על חטא ואמר כי היה צריך לחלק את המניות - ורק אז לפתוח במשא ומתן עם מס הכנסה.

ואולם הירידה בשווי החברה לא פגע בתדמית המצליחן של מרגלית, שזכה מספר מפעמים בתואר "בעל מגע יד הזהב" של מגזין העסקים "פורבס ישראל". במקביל לעבודה ב-JVP הוא התחיל לעסוק בפילנתרופיה בשכונות שונות בירושלים באמצעות עמותת JVP קהילה, שפעילה עד היום. בנוסף, הוא החליט לפתח חזון שהיה לו בתחום התרבות, במתחם תחנת הרכבת הישנה שליד דרך חברון, וב-2003 חנך את תיאטרון המעבדה בטקס מפואר: תחילה חולקו פרסים לבכירי JVP ולאחר מכן הוא, אשתו ושלושת ילדיו נכנסו למתחם כאנשי כבוד.

"היה בזה הרבה טעם לפגם", אומר גורם שנכח בטקס ההוא, "הוא בא כפילנתרופ, אבל באירוע הזה היה כולו האדרה שלו ושל החברה שהקים. מצד אחד, היתה התלהבות ממתחם תרבותי חדש. מצד שני, אכזבה מהסגנון הזה, שהיה בו משהו אמריקאי מאוד ולא מחובר לעיר ולאנשים".

בראייה לאחור, החזון התרבותי הזה לא התרומם וכיום תיאטרון המעבדה מופעל על ידי רשת מועדוני ההופעות זאפה. הסיבות לכך נעוצות, בין היתר, במתיחויות בין מנהלי תיאטרון המעבדה לבין מרגלית. אחד מהם, השחקן עודד קוטלר, נדרש על ידי מרגלית להגיע מדי יום מביתו שברמת השרון לירושלים. בתגובה לכך אמר קוטלר בעוקצנות ל"כל העיר" כי "רבים מהאמנים נמצאים בשפלה הדוויה, בתל אביב האיומה, אז כשהייתי שם נפגשתי אתם ומנעתי מהם הוצאה כספית נוספת של נסיעה לירושלים. זה מה שנקרא להיות אחראי למשהו ולא גיאוגרף".

אפשר לראות באפיזודה הזאת דוגמה נוספת לאובססיה של מרגלית כלפי ירושלים. ואולם פעילים חברתיים שעבדו עם מרגלית במשך השנים מציינים לשבח את פעילותו החברתית בעיר. לדברי צבי טשרניחובסקי, שהיה מראשי חברת המתנ"סים בעיר, קבוצת פעילים חברתיים הציעה לו לרוץ לראשות העיר ב-2013, אך הוא דחה את ההצעה. "זה אדם עם תפישת עולם חברתית אמיתית", הוא אומר. "יש לו רגישות לחלש, לעני, לשכונות במצוקה. יש לו גם יכולת להכיל את הרבגוניות של ירושלים, וגם הרבה סובלנות. לנוכח המחויבות הגדולה שלו לירושלים, לא הצלחתי להבין למה הוא דחה את ההצעה. כנראה שהיו לו שיקולים משלו". מקור אחר בזירה הפוליטית מסביר כי מרגלית בחן את הדברים באמצעות סקרים והבין שאין לו סיכוי.

אכזבה ירושלמית אחרת, בתחום העסקי, נחל מרגלית ב-2012 כאשר הפסיד ליזם אבי מורדוך במכרז שהוציאה העירייה להפעלת מתחם התחנה, הסמוך לתיאטרון המעבדה ולמתחם המדפיס הממשלתי, דבר שהיה עשוי ליצור לו רצף גדול של עסקים בבעלותו.

"מי אמור להצביע לו? אותם אנשים שקלוגהפט הסית נגדם"

יצחק (בוז'י) הרצוג
איליה מלניקוב

חלק בלתי־נפרד מהסיפור של מרגלית הוא אופיו. אנשים שעבדו עמו בעבר, בתחום הפוליטי או העסקי, מתארים אדם שקשה להיות בסביבתו בשל התפרצויות זעם ורגעים שהם פשוט לא נעימים. "הוא אחד האנשים הכי מגלומנים שיצא לי לפגוש. אם מסתכלים על הרזומה שלו, הוא היי־טקיסט שעשה דברים טובים מאוד, תורם לפריפריה ואיש חזון. אבל הוא בן אדם בלתי־נסבל, אגו־מניאק ואמוציונלי. אנשים לא מזהים את זה מרחוק", אומר אדם שעבד מולו בהיי־טק בעבר. לדברי יועץ תקשורת שעבד עמו, "הוא מסוגל ממש להשפיל בן אדם מול כולם. אם אתה עם אגו, לא תסבול את זה לאורך זמן, ולכן התחלופה אצלו גבוהה. גם בהיי־טק עזבו אותו. הוא One Man Show".

לדברי פעיל ותיק במפלגת העבודה, ההתנהלות הזאת מזיקה למי שמבקש להגיע לצמרת. "יצחק (בוז'י) הרצוג הוא איש של אנשים וזה בולט. מרגלית לא בא מהמקום הזה", הוא אומר. "פוליטיקה זה לא היי־טק. יחסי האנוש מתישהו מתנפצים החוצה. בפוליטיקה גדלים ביחד - אתה מתחבר למישהו כי אתה יודע כמה זה יעשה שינוי טוב למדינה, לרעיון, אבל גם אוהב את הבן אדם ומוכן להתאבד בשבילו, לרוץ בשבילו בשוחות כי אתה מת עליו. למרגלית אין אנשים כאלו. הוא משלם לאנשים כדי שיביאו אותו למעלה, ובפריימריז האחרונים הוא שילם למזכירי סניפים ופעילים בכירים יחסית כדי שיעבדו עבורו. זה לא דבר שקורה כל יום".

אדמוני מודעת לחסרונות האלה של מרגלית, אבל מבקשת להעמיד את הדברים בפרופורציות. "כאדם, הוא לא קל", היא אומרת, "אבל ייאמר לזכותו שלי הוא אמר מההתחלה: 'אני לא מחפש יס־מנים. אם יש לך מה להגיד, תגידי. אם אני מרים את הקול, תרימי את הקול גם את'. היו פעמים שהרמתי את הקול, וגם הוא. אבל זה בא ממקום שהוא עם כל הלב והנשמה בתוך זה. אני לא התרגשתי מזה".

דוגמה נוספת לכך שמרגלית מרשה לעצמו יותר מאחרים הוא זהות איש התקשורת שהוא שכר לעצמו. משה קלוגהפט הוא מקורב של בנט ומי שניהל את הקמפיין של הבית היהודי בשנים האחרונות. אבל קלוגהפט, או "קלוגי" בלשון הברנז'ה, הוא הרבה מעבר לכך. הוא האיש שבאמצעות כמה קמפיינים שניהל בשנים האחרונות - ובהם קמפיין הקרניים של נעמי חזן והקרן החדשה לישראל והקמפיין שתוקף את תומכי מתווה ששינסקי בטענה כי מדובר בשמאלנים אוהבי ערבים - דירדר את השיח הציבורי תוך שהוא מסית נגד ציבורים שלמים של מצביעי שמאל, כלומר הקהל של מפלגת העבודה.

יו"ר מפלגת הבית היהודי, נפתלי בנט, עם יועץ התקשורת משה קלוגהפט

"זה דבר שלא ייעשה", אומר יועץ אסטרטגי המקורב למפלגת העבודה. "הרי מי אמור להצביע לו? אותם אנשים שקלוגי הסית נגדם והשמיץ אותם במשך שנים. מרגלית מכיר היטב את ארה"ב - האם שם יעלה על הדעת שיועץ רפובליקאי יעבוד בשביל דמוקרטי?"

"יש לו כסף בלי הגבלה"

"מרגלית הוא ריכוזי מאוד", אומר יועץ שעבד אתו בעבר ועבר לא מעט "שעות מרגלית", כדבריו. "אין צ'ק במערכות שהוא הפעיל עד היום שהוא לא ידע עליו, וזה אדם שניהל אימפריה של מיליארדים. זה לא אדם של 'שגר ושכח'".

התיאורים האלה ראויים לתשומת לב כשנתקלים בעדויות על מה שקרה בתוככי הקמפיינים של מרגלית, שהצביעו על הקשר שהוא מקיים בין עסקיו לפוליטיקה. כך לדוגמה, בתחקיר של אבנר הופשטיין בגלי צה"ל מהקיץ האחרון נחשף כי מרגלית מימן חגיגת יום הולדת גדולה לפעיליו במפלגת העבודה, ימים ספורים לפני הפריימריז - ולא דיווח על כך למבקר המדינה כהוצאות קמפיין. כמו כן, לפי תחקיר זה עולה כי יועציו של מרגלית הועסקו על ידי חברות בנות של JVP.

מטעמו של מרגלית נמסר לגלי צה"ל כי "האירוע ב-2015 לא היה שונה מאירועים בשנים קודמות, ומרגלית לא בחר את מועד הפריימריז כך שיהיה בסמוך ליום הולדתו". לגבי העסקת היועצים נמסר כי "במקרים שבהם השכר הועבר לעובדים באופן טכני באמצעות חברה שבבעלותו המלאה של מרגלית, באופן שהבטיח תשלום הכולל את הזכויות הסוציאליות - התשלום יצא מכיסו הפרטי".

בעקבות ממצאי התחקיר, ועדת האתיקה של הכנסת דנה בנושא וקיבלה הסבר ממרגלית בדבר אופן העסקת אותם יועצים "שלא תאם במדויק את ממצאי התחקיר", אך סברה שגם הסבר זה היווה הפרה של ההסדר, שנועד להבטיח ניתוק בין מרגלית לבין החברות שהקים בעבר. מרגלית הסביר לוועדת האתיקה כי התשלום ליועציו נעשה באמצעות חברת נכסים שבבעלותו המלאה, אך מחשבונו הפרטי. הוועדה לא מצאה לנכון להטיל עליו סנקציה והסתפקה בהערה בלבד.

גם בקמפיין 2013, שבו נבחר מרגלית לכנסת בפעם הראשונה, התגלו בעיות. בקמפיין זה נקנס מרגלית ב-3,000 שקל על ידי מבקר המדינה, שכן לא שיקף בחשבונותיו את כל ההכנסות וההוצאות. "אני זוכרת שבקמפיין הזה היה ערבוב בין המטה הפוליטי לבין החברות של מרגלית", מספרת 
פעילה שעבדה בקמפיין. "לדוגמה, פגישות בנושאים הקשורים לקמפיין התקיימו במטה JVP. גם כשהיה צריך להוציא חשבוניות, זה נעשה מול עובדים של JVP. אני זוכרת שבכירים בקמפיין הסתובבו עם הרבה כסף במזומן. בפגישה שלי עם אחד מהם הוא הציע לי, בנוסף למשכורת, גם תוספת מהצד במזומן".

אותה פעילה מספרת גם על אופן הפעולה של מרגלית, שלפיו פעילים של מפלגת העבודה מקבלים 3,000-2,000 שקל לקמפיין כדי שיפעלו לטובתו בשטח, ברשתות חברתיות ובקבוצות ווטסאפ.

יש לציין כי תשלום כספים, גם במזומן, הוא מותר - גם בתקופת בחירות. בתקופת בחירות הדבר צריך להיות מדווח למבקר המדינה ויש הגבלות על סכומים שניתן להוציא, וכמובן שהכל צריך להיות מדווח לרשויות המס.

כיום מעסיק מרגלית את יועצי התקשורת הכי יקרים בשוק: קלוגהפט והפרסומאי ספי שקד. בשנים האחרונות עברו אצלו, בין היתר, רונן צור, מיה בנגל, דנה אדמוני ונדב גלאון. מעבר ליועצי תקשורת מרגלית מעסיק יועצים לעניינים שונים, ובהם ישראל אוזן, שמוגדר יועץ לענייני חרדים. באותו תחקיר של גלי צה"ל נטען כי בתקופה מסוימת הועסקו אצל מרגלית 10-8 יועצים שונים. "זו לקונה שצריך לתקן", אומר ח"כ ממפלגת העבודה. "כל הדבר הזה נותן יתרון משמעותי למועמדים עם כסף. לא סתם רואים הרבה את מרגלית בסרטונים ממומנים בפייסבוק. יש לו כסף בלי הגבלה, בזמן שאחרים נעזרים במתנדבים ובשלושת היועצים שהכנסת מעסיקה עבורם".

בעיות בקמפיינים של מרגלית התגלו כבר עם כניסתו לפוליטיקה, ב-2011. לידי Markerweek הגיעו עדויות כי בקמפיינים שניהל היה ערבוב בין המטה הפוליטי לבין JVP. בסוף 2012 נתבע מרגלית בבית הדין על ידי יועצת שעבדה אצלו בגין אי־תשלום שכר, הלנת שכר ואי־החזר הוצאות בסך כולל של 55 אלף שקל. היא תבעה, בנוסף למרגלית, גם שלוש חברות בנות של JVP, וחברה לתועלת הציבור בשם י.א יזמות אזרחית. בכתב ההגנה הכחיש מרגלית כי החברות היו מעורבות בתשלום הכספים. בסופו של דבר הצדדים לא הודו בטענות והגיעו לפשרה שבמסגרתה קיבלה היועצת 15 אלף שקל.

ואולם מפרוטוקול הדיון עולה כי מי שהיה אמור לשלם את הכסף היו מרגלית עצמו והחברה. י.א יזמות אזרחית, כך לפי דו"ח החברה המופיע באתר משרד המשפטים, הוקמה על ידי ירון אוזן, שהוא חבר ילדות של מרגלית. לפי הדו"ח, משרדי החברה מצויים בכתובת דרך חברון 24 - אותה הכתובת של משרדי JVP - ורשומה אצל עורך הדין דורון שטרן, מקורב של מרגלית ועורך דינו, שמוזכר בתביעת אניקליפ. מטרותיה, לפי דו"ח החברה, הן להשפיע על יזמים ואזרחים להיות מעורבים פוליטית.

"אולי הוא עובד עם אינטואיציה, אבל תחושת הבטן שלו נכונה"

יש להניח כי העימות בבית הדין לעבודה עם היועצת הפוליטית, שטרחה להציג טבלאות עם קילומרטאז' נסיעות ויומני פגישות עם פעילים, היה דבר חדש עבור מרגלית. עד אז המיליה שאליו התייחס היה מורכב מאנשי ההיי־טק הבינלאומי. מלבד כרומטיס רשומות על שמו הצלחות, ובהן השקעה בקליקווי, חברה שוודית שבה השקיעה JVP כ-2 מיליון דולר (25% מהחברה) והונפקה בנאסד"ק ב-2010 לפי שווי של 700 מיליון דולר. כיום שווי השוק של החברה הוא 2.9 מיליארד דולר; חברת קוג'נט, שבה השקיעה JVP ב-2000, הונפקה לאחר מכן בנאסד"ק וכיום היא נסחרת לפי שווי של 1.7 מיליארד דולר; וההצלחה האחרונה - חברת הסייבר הישראלית סייברארק, שההשקעה בה בוצעה ב-1999 והונפקה בנאסד"ק בספטמבר 2014, לפי שווי של 470 מיליון דולר, וכיום שווי השוק שלה הוא 1.3 מיליארד דולר.

עם זאת, מרגלית נחל גם כמה כישלונות צורבים, שאחד הגדולים שבהם הוא פרויקט אנימציה. בסוף העשור הקודם הטיל מרגלית את מלוא יהבו על פרויקט שהוקם באותו מתחם בדרך חברון. כתבות בעיתונים, ביוזמת אנשי יחסי ציבור חרוצים, חזו עתיד ורוד למיזם, שהיה אמור להפיק סרטי אנימציה באורך מלא מהמתחם בירושלים. ואולם למרות ההשקעה והציפיות, המיזם כשל.

"החזון הזה היה חצי מופרך", אומר מקור בענף ההיי־טק. "כשזה לא עבד, מרגלית עבר לדבר על סייבר. ככה זה עובד ב-JVP כבר שנים - בהתחלה, בימים של כרומטיס, הם מיתגו את עצמם כקרן אופטיקה. אחרי כן הם התמחו בתחום התוכן, אחר כך באנימציה וכעת הם חזק בסייבר. זה בעיקר לצורכי מיתוג ושיווק. אפשר לראות הרבה מזה בפרסומים שלהם באנגלית. בימים שמרגלית עוד היה בקרן, הם עשו כל מה שצריך לכדי למתג את הקרן הזאת כקרן סייבר. במובן מסוים, זה הצליח להם - הסינים, לדוגמה, מאוד אוהבים את JVP בגלל מיתוג הסייבר. אבל אם תבחן היטב את פעילות הקרן, תגלה שלא כל החברות שלה הן סייבר".

לדברי מקור אחר בתחום ההיי־טק, מרגלית הוא יזם שפועל לעתים באימפולסיביות, מתוך תחושת בטן. בשל כך לא פעם קרה ש-JVP השקיעה הרבה כסף מיותר בחברות שאפשר היה לסגור קודם לכן.

"עסוק בחודש האחרון בליצור אלנטרנטיבה להחליף את נתניהו". מרגלית עם ראש הממשלה

ואולם אדי שלו, יו"ר קרן ג'נסיס, סבור כי במכלול הדברים מרגלית הוא אחד מסיפורי ההצלחה בהיי־טק הישראלי. "אני מסיר את הכובע בפניו", הוא אומר, "וגם בגלל העשייה הציבורית בירושלים, שם הוא עשה עבודה טובה מאוד. יכול להיות שהוא עובד עם אינטואיציה, אבל תחושת הבטן שלו נכונה. היי־טק זה אנשים, ואתה צריך להמר על אנשים. אין בזה מדע, אתה קופץ למים עם אינטואיציה ותחושות בטן".

ואולי דווקא ההבחנה הזאת מקפלת בתוכה את הפוטנציאל של מרגלית שמומש בתחום העסקי, אך עדיין לא בתחום הפוליטי. תקראו לזה תחושת בטן, אינטואיציה או חזון - מרגלית כנראה מזהה דרך שבה צריך ללכת, אם כדי לזכות בפופולריות או בזיהוי הדבר הגדול הבא כמו סייבר בבאר שבע, ומסתער על המטרה.

מלשכתו של מרגלית נמסר: "הדברים שבכתבה מרתקים, אך אינם נכונים. לאחר שנים של עשייה, הצלחה ותרומה לקהילה, מרגלית ידע שכניסה לפוליטיקה תלווה במתקפות, ומקבל אותן באהבה. מרגלית עסוק בחודש האחרון בליצור אלנטרנטיבה להחליף את נתניהו, ונתון לפתע תחת ניסיונות השמצה בלתי פוסקים. גם עשרות כתבות ב-TheMarker לאורך השנים סותרות את הדברים השליליים בכתבה זו. נאמר לכל אותם פוליטיקאים שנבהלו מעשייתו של מרגלית: מי שרוצה יעבוד, ומי שרוצה ישמיץ - כל אחד יעשה מה שהוא טוב בו".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות