תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי אמר שבייקון זה רע?

לכתבה

זרוע של ארגון הבריאות העולמי עוררה בהלה כשסיווגה בשר מעובד כחומר מסרטן, אך יש המטילים ספק ביעילות התהליך שמוביל לניסוח חוות דעת כאלה. הציבור, 
בינתיים, מבולבל

15תגובות

הודות למדענים שעובדים תחת חסות ארגון הבריאות העולמי (WHO), אתם יכולים להיות כעת בטוחים למדי שמברשת השיניים שלכם לא מסרטנת. במשך ארבעה עשורים, סוכנות המחקרים של WHO בדקה 989 חומרים ופעילויות – החל ביסוד הרעיל ארסן וכלה בתכשירים לעיצוב שיער, ומצאה כי רק אחד מהם "ככל הנראה" אינו בעל סבירות לגרום לסרטן. היה זה רכיב של ניילון שמשמש לייצור מכנסי יוגה וזיפי מברשות שיניים. בכל יתר 988 החומרים, לעומת זאת, יש מידה מסוימת של סיכון, ולכל הפחות נדרשת בבדיקה נוספת, לפי הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC), זרוע של ארגון הבריאות העולמי.

חלק מהדברים שדורגו בקטגוריה הגבוהה ביותר של קרצינוגנים (גורמים מסרטנים) על פי IARC הם די ברורים מאליהם: פלוטוניום, גז חרדל ועישון טבק; גורמים אחרים הם מפתיעים יותר: בין המדורגים בקטגוריה הגבוהה ביותר של "קרצינוגנים מקבוצה 1" היו, למשל, אבק עץ ודגים סיניים מומלחים. בדו"ח של IARC נאמר גם כי עבודה כצייר גורמת לסרטן, וכך גם השימוש בטלפון סלולרי. זאת, בעוד שעבודה במשמרות של טייסים או של אחים בבתי חולים, למשל, היא רק "ככל הנראה קרצינוגנית".

באוקטובר שעבר דירגה הסוכנות בשר מעובד בקטגוריה הגבוהה ביותר של קרצינוגנים ידועים, לצד פלוטוניום. הממצאים עוררו תדהמה, לפחות בקרב מי שאינם מדענים אשר היו מבולבלים לגבי משמעות הדירוגים של IARC. כסמכות עולמית בכל הנוגע לסרטן – מחלה שהורגת יותר מ־8 מיליון אנשים בשנה ועם יותר מ־14 מיליון מקרים חדשים שמאובחנים מדי שנה – יש לסוכנות השפעה עצומה וגם כבוד רב, אפילו מצד מבקריה. עם זאת, מומחים מהאקדמיה, מהתעשייה ומתחום בריאות הציבור אומרים כי IARC מבלבלת את הציבור ואת מקבלי ההחלטות. חלק מהמבקרים אומרים שהדרך שבה היא בודקת אם חומרים מסוימים הם מסרטנים שגויה וזקוקה לשינוי.

אפילו ארגון הבריאות העולמי, שמפקח על IARC, נתפס לא מוכן עם ההודעה של הסוכנות לפיה בשר אדום ובשר מעובד צריכים להיות מסווגים, בהתאמה, כקרצינוגנים כנראה ובוודאות. הדובר הרשמי של WHO, גרגורי הארטל, הוציא הודעה שבה נאמר כי מטה WHO בז'נווה הוצף בשאלות ובקשות להבהרה. לדבריו, אין להסיק מפסיקת IARC שיש להפסיק לאכול בשר. כשנשאל לגבי היחסים בין IARC ל־WHO, אמר הארטל לרויטרס: "הארגונים עובדים כדי לשפר את שיתוף הפעולה ביניהם".

על כף המאזניים עומדות החלטות שיכולות להשפיע על חייהם של מיליוני אנשים ועל הפעילות הכלכלית של מדינות ושל חברות בינלאומיות. הפסיקה של IARC משפיעה על דברים רבים – ממתן רישיונות לשימוש בכימיקלים מסוימים בתעשייה ועד לבחירה של צרכנים במוצרים או בסגנון חיים מסוים. אבל השיטות של הסוכנות לא מובנות במיוחד ואינן משרתות היטב את הציבור, אומר בוב טארון, סטטיסטיקאי שעבד בעבר במכון הסרטן הלאומי של ארצות הברית וכיום משמש כמנהל ביוסטטיסטיקה במכון הבינלאומי לאפידמיולוגיה. על דרך העבודה של IARC הוא אומר: "זה לא טוב למדע, זה לא טוב לסוכנויות הרגולטוריות. ולאנשים? ובכן, זה פשוט מבלבל אותם".

פאולו בופטה עבד ב־IARC במשך 19 שנים, שם התקדם עד שנהפך לראש מחלקת גנטיקה ואפידמיולוגיה, והוא מתאר את עצמו עדיין כ"תומך גדול בסוכנות". עם זאת, בופטה, שכיום עובד בבית הספר לרפואה מאונט סיני, אומר כי הגישה של IARC לפעמים חסרה "קפדנות מדעית", משום שההחלטות שלה תלויות במומחים שבוחנים את המחקרים של עצמם או של עמיתיהם. חלק מהמוסדות גם התעמתו עם IARC. בימים אלה הסוכנות מנהלת ויכוח צורם מול הרשות האירופית לבטיחות מזון (EFSA) לגבי גלייפוסט, רכיב שנמצא בחומרי הדברה רבים. IARC טוענת שגלייפוסט "ככל הנראה קרצינוגני". EFSA טוען שלא. המחלוקת לגבי גלייפוסט עוררה חששות לניגוד עניינים ב־IARC, היות שליועץ של הסוכנות יש קשרים הדוקים עם הקרן להגנת הסביבה, ארגון אמריקאי שמתנגד לחומרי הדברה.

קורט סטרייף. ראש תכנית הסיווגים של IARC
ROBERT PRATTA/רויטרס

IARC מגינה בעקשנות על השיטות והכוונות שלה מול הביקורת שנמתחת עליה. "זה באמת תהליך הבדיקה הכי קפדני שיש", אומר קורט סטרייף, ראש תוכנית הסיווגים של IARC, כשהוא נשאל לגבי האופן שבו הסוכנות מעריכה את הגורמים האפשריים לסרטן. המנהל של IARC, כריס ויילד, הגן אף הוא על הסוכנות מול הביקורת של כתבי העת המדעיים. במכתב לאחד מהם, הוא כתב כי המדענים שהיו מעורבים בהחלטות הסיווגים "מונעים מרצון לשפר את בריאות הציבור באמצעות זיהוי הגורמים לסרטן בבני אדם, כדי לתרום למניעת מחלות".

ריצ'רד סאליבן, פרופסור למדיניות סרטן ובריאות גלובלית בקינג'ס קולג' בלונדון, אומר כי אם יש בלבול, הרי שהוא נובע מאי הבנה לגבי תפקידה של IARC. "הסוכנות נמצאת שם אך ורק בשביל לערוך את הבדיקה המדעית. והמדע בסדר גמור", הוא אמר לרויטרס. "אבל ישנו נתק בין המדע הטהור לבין המדיניות והמסר לגבי בריאות הציבור. שם מתעוררות הבעיות".

 

סוכנות מנותקת למחצה

מתחילת דרכה היתה IARC תוצר של פשרה. היא נולדה כיוזמה צרפתית, ואמורה היתה להיות סוכנות עצמאית בעלת תקציב עצום. בסופו של דבר היא נהפכה לחלק מארגון הבריאות העולמי עם תקציב צנוע. ל־IARC, שמשרדיה נמצאים בליון, היו הכנסות של כ־30 מיליון יורו (34 מיליון דולר) ב־2014, בעוד שלארגון הבריטי לחקר הסרטן היו באותה תקופה הכנסות של 875 מיליון דולר, ולמכון הלאומי של הממשל האמריקאי לחקר הסרטן היה תקציב של 4.9 מיליארד דולר.

למרות כוחה הכלכלי המוגבל, IARC היתה חלוצה וביססה את עצמה כסמכות עולמית מובילה. להערכות שלה לגבי חומרים שגורמים לסרטן מקשיבים מקבלי ההחלטות והציבור.

כדי לייצר את ההערכות האלה, מרכיבה IARC קבוצות של מומחים שבוחנים את הראיות המדעיות הקיימות ואחר כך מכניסים את החומר או הפעילות לאחת מחמש קטגוריות: קרצינוגני לבני אדם; ככל הנראה קרצינוגני; אולי קרצינוגני; לא ניתן לסווג כקרצינוגני; וכנראה לא קרצינוגני. הדיווחים האלה ידועים כ"מונוגרפיות".

הציבור לפעמים לא מבין כראוי למה מתכוונת הסוכנות בסיווגים שלה. היא אומרת כי היא מעריכה "סכנה" לפי חוזק הראיות באשר ליכולת של חומר או פעילות לגרום סרטן באופן כלשהו. היא לא מביאה בחשבון את רמת החשיפה או הצריכה הטיפוסית של בני אדם לחומר או לפעילות. לכן היא לא אומדת את הסיכון או הסבירות לכך שאדם יחלה בסרטן כתוצאה מחשיפה לחומר כלשהו. IARC לא נותנת שום חוות דעת לגבי רמות הסיכון היחסיות ללקות בסרטן, למשל, מפלוטוניום או מאלכוהול; מה שהיא כן אומרת הוא שישנן ראיות ברורות לכך ששניהם מסוגלים לגרום לסרטן. לפיכך שני החומרים מדורגים בקטגוריה הגבוהה ביותר של קרצינוגנים.

ג'פרי קאבאט, אפידמיולוג של סרטן במכללת אלברט איינשטיין לרפואה בארצות הברית שמתח ביקורת פומבית על IARC, אומר כי הסיווגים האלה הם שירות רע לציבור. "מה שהציבור רוצה לדעת הוא אילו סוכנים בסביבתנו עלולים להיות בעלי השפעות ממשיות על בריאותנו – לא חשיפה תיאורטית שאולי, בתנאים מסוימים ולא ידועים, עלולה להיות לה השפעה", אומר קאבאט.

את הבעיה של אי ההבנה ניתן היה לראות בתגובת התקשורת להודעת IARC לגבי הבשר המעובד. האתר "האפינגטון פוסט" הכריז: "בשר הוא הטבק החדש"; העיתון הבריטי "דיילי מייל" דיווח כי "בכירי הבריאות החליטו שבשר מעובד הוא באותה רמת סיכון כמו סיגריות". פרשנויות כאלה הן מטעות, לטענת IARC. סטרייף אומר כי בבלבול אשמים התעשייה, ארגוני אקטיביסטים והתקשורת. "ישנם בעלי עניין שונים שרוצים לגרום לנושא להיראות מגוחך", הוא אומר. "ארגוני אקטיביסטים למשל רוצים לומר 'זה עכשיו קרצינוגן לפי IARC ואנחנו צריכים לנקוט בכל פעולה אפשרית נגדו'. לתקשורת יש אינטרס לייצר סנסציות". סטרייף הגן על ההחלטה להכניס בשר מעובד לאותה קטגוריית סיכון כמו פלוטוניום, בטענה כי "בשני המקרים יש ראיות ברורות לכך שאלה חומרים שגורמים לסרטן בבני אדם".

 

JORGE SILVA/רויטרס

"נאיבי, אם לא אנטי–מדעי"

חלק מהמדענים אומרים שהבעיות במונוגרפיות של IARC מתחילות הרבה לפני שהן עולות לכותרות. החששות שלהם מתמקדים בהרכב של אותן "קבוצות עבודה של מומחים" שמחליטות באילו קטגוריות לסווג חומרים או פעילויות. המומחים האלה הם לפעמים אנשים שבמשך שנים הוציאו מחקרים לגבי היכולת של חומרים או פעילויות מסוימות לגרום לסרטן. הם יכולים להיות חלק מקבוצות העבודה של IARC שבוחנות את המחקרים שלהם עצמם או של עמיתיהם.

בשנים 2012־2015, למשל, IARC פרסמה או החלה בעבודה על 18 מונוגרפיות שבהכנתן היו מעורבים 314 מדענים. ניתוח של רויטרס מצא כי לפחות 61 מבין המדענים האלה עבדו בקבוצות עבודה של מונוגרפיות שבדקו מחקרים מדעיים שהם כתבו. הניתוח לא כלל את מספר המדענים בקבוצות העבודה שבדקו מחקרים של עמיתים קרובים שלהם. במכתבים, הערות ומאמרים בכתבי עת מדעיים, טארון מהמכון הבינלאומי לאפידמיולוגיה ומדענים אחרים תהו אם אנשים כאלה "הם האנשים הטובים ביותר לשפוט את התוקף והיציבות המדעית של המחקרים שלהם ושל חבריהם".

סטרייף מ־IARC אומר כי קבוצות העבודה של הסוכנות מורכבות מ"המומחים הטובים בעולם", וכי הן בודקות באופן ביקורתי את הראיות המדעיות ואינן מושפעות מממצאים קודמים של העבודות של המדענים החברים בהן או עמיתיהם. "IARC מאמינה, ומסיבה טובה, כי מי שיודעים הכי הרבה לגבי מידות חשיפה מסוימות הם מי שחקרו את מקרי החשיפה האלה", הוא אומר. סטרייף אומר כי נהלי ה־IARC מבטיחים כי אף מחבר מחקר או עמית שלו לא יוכל להעריך באופן ישיר מחקר שהוא פרסם. הנייטרליות מובטחת, לדבריו, משום שבדיונים יש 20 או 30 אנשים בסביבה שבה "אין שום סובלנות לסנגוריה מכל סוג שהוא".

ואולם טארון אומר כי ההנחה של 
ה־IARC לפיה כל המומחים יהיו אובייקטיביים ועצמאיים היא "נאיבית, אם לא אנטי־מדעית". הוא אומר לרויטרס: "זה מגוחך לטעון שאין שום בעיות של דעות משוחדות בשל אינטרסים אישיים. זה לא מכוונות רעות, זה פשוט טבע האדם". לדבריו ולדברי מבקרים אחרים, IARC אינו עקבי בטיפול שלו בניגודי עניינים פוטנציאליים. הדוגמה המובהקת לכך, הם טוענים, מצויה במחקר על קרינה שנפלטת מטלפונים ניידים. ביוני 2011, IARC הסיקה כי קרינה כזו "עלולה להיות קרצינוגנית". הסיווג הזה הכניס את השימוש בטלפון נייד לאותה קטגוריה כמו עופרת וכלורופורם.

אנדרס אהלבום, פרופסור בכיר במכון קרולינסקה בשוודיה, הוזמן במאי 2011 לעמוד בראש קבוצת עבודה לגבי תדרי רדיו אלקטרומגנטיים. עם זאת, אהלבום, שחושב שאין הרבה ראיות לכך שטלפונים ניידים גורמים לסרטן, התבקש שלא להתמנות לתפקיד שבוע לפני שהפגישה אמורה היתה להתחיל, וזאת לאחר שדיווח ל־IARC שעיתונאי יצר עמו קשר. העיתונאי שאל אותו לגבי חברותו בדירקטוריון של חברת הייעוץ של אחיו, שעוזרת ללקוחות לעשות לובינג בנושאי טלקום. IARC החליטה שאהלבום נמצא בניגוד עניינים. הוא קיבל את ההחלטה, אם כי אמר שאין שום ניגוד עניינים משום שאין לו אינטרסים כלכליים בחברה של אחיו. אהלבום אומר כי העזיבה שלו שינתה את האיזון בקבוצת העבודה של IARC, אשר לדבריו ולדברי חמישה מדענים אחרים, כללה חוקרים שכבר העריכו כי טלפונים ניידים כנראה מגדילים את הסיכון לגידולים במוח. "נראה ש־IARC מטפלת בניגודי העניינים בהתאם לאדם שבו מדובר וה'צד' הוא אמור לייצג", אומר אהלבום.

סטרייף אומר כי IARC "לוקחת את עניין ניגודי עניניים ברצינות, ללא קשר לאנשים או הארגונים הנוגעים בדבר". לדבריו, עזיבתו של אהלבום את קבוצת העבודה לא הותירה אותה במצב של חוסר איזון. "קשה לראות כיצד קבוצת עבודה חזקה של 32 חוקרים בעלי שם עולמי תהיה פתאום לא מאוזנת רק בגלל חוקר אחד שהיה בניגוד עניינים", הוא אומר.

 

בלומברג

אדום בעיניים

בפגישות של קבוצות העבודה של IARC, מורשים להשתתף משקיפים בעלי "המלצות מדעיות רלוונטיות". אבל עליהם לחתום על הסכמי סודיות ואסור להם לדון בתהליכים. סטרייף אומר כי זה נועד להבטיח שהמדענים יוכלו לדבר בחופשיות, מבלי לחשוש שחילוקי הדעות או הוויכוחים ידווחו בחוץ ללא הסכמתם. אחד המשקיפים, מומחה למזון ולמדעי בעלי החיים שהשתתף בקבוצת העבודה לגבי הבשר האדום והמעובד ב־2015, הסכים לשוחח עם רויטרס בעילום שם. הוא טוען כי נראה היה שפאנל המומחים שבחן את הראיות המדעיות כיוון לתוצאה מסוימת.

בחוות הדעת שלה לגבי הבשר חרגה IARC מהמשימה הרגילה של הערכת הסכנה, ולא הסיכון. היא הוציאה אזהרות מסוימות לגבי הסיכון שבאכילת מוצרי בשר אדום ובשר מעובד. IARC אמרה, למשל, כי על כל חתיכה של 50 גרם של בשר מעובד שאדם אוכל ביום, הסיכון שלו לפתח סרטן במעי גדל ב־18%. המשקיף אומר כי נראה שהנתונים האלה "צצו משום מקום, בן לילה". לדבריו, "ציפיתי שהמדע ייבחן ברמה גבוהה של קפדנות. אבל למען האמת, בסופם של עשרת הימים, מנקודת המבט המדעית הייתי מזועזע למדי".

סטרייף אומר כי הנתונים מגיעים כתוצאה מניתוח משולב של המחקרים המדעיים שנבדקים, ואשר פורסמו על ידי IARC משום שהיו מספיק ראיות במחקרים אפידמיולוגים אנושיים כדי שהמומחים בקבוצות העבודה יחושו בטוחים איתן. לדבריו, ייתכן שחלק מהמשקיפים החמיצו דיונים של קבוצת העבודה. "באמת עבדנו מסביב לשעון, עד מאוחר בלילה ובסופי שבוע, כך שאני לא בטוח שהמשקיפים היו שם כל הזמן". באימייל ששלח לאחר מכן לרויטרס, הוא כתב כי הערכות הסיכונים והמחקרים המדעיים הנוגעים לכך היו חלק מדיוני המונוגרפיה מ"טיוטות העבודה הראשונות ולאורך כל התיקונים". לדבריו, "קשה מאוד להבין כיצד אחד מהמשתתפים יכול היה להחמיץ את הדיון".

אף שארגון הבריאות העולמי אינו חולק על ההערכה של IARC לגבי בשר כקרצינוגן, מטה הארגון פרסם שורה של ציוצים שהכניסו את המסקנות להקשר. ה־WHO הדגיש כי "הסיכונים הבריאותיים של בשר מעובד שונים מאוד מאלה של סיגריות או אסבסט", וכי "בשר מספק מספר רכיבים תזונתיים חיוניים, וכאשר צורכים אותו במתינות יש לו מקום בתפריט בריא".

המחלוקת העלתה שאלות במטה 
ה־WHO לגבי השליטה של הארגון ב־IARC. "אנשים מדברים עכשיו על הצורך לרסן את IARC", אומר מקור בתוך ארגון הבריאות בז'נווה.

צ'רלס קליפט, מומחה עולמי לבריאות הציבור במרכז לביטחון בריאותי גלובלי בצ'טהם האוס בבריטניה, אומר כי WHO צריך היה ליטול חלק גדול יותר בהצגת המסקנות של IARC לגבי בשר אדום ומעובד. "ה־WHO צריך היה לתת הנחיה סמכותית", הוא אומר. "לא רק לאשר שניתן לפרש בצורה מוטעית את ההחלטות של IARC או של מישהו אחר".

דובר ה־WHO הארטל אומר כי IARC היא סוכנות שפועלת באופן עצמאי, וכשהיא מזהירה לגבי סכנות בריאותיות, "WHO מעריך או מעריך מחדש את רמות הסיכון הנוגעות לסיכונים האלה. בהתבסס על הערכת הסיכון שלנו, WHO מאשר מחדש או מפרסם הנחיות שמטרתן לשמור על בריאות הציבור". סטרייף מ־IARC אומר: "אני מרוצה מאוד מהאופן שבו אנחנו עושים דברים. אנחנו באמת נמצאים בראש הקהילה המדעית".

 

תרגום: רונית דומקה

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות