תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החמצה ענקית בחוף הים: מה יציל את העיר הצפופה בישראל?

לכתבה


במקום להיות פנינה נדל"נית, נמצאת בת ים בגירעון מתמיד ומוכרת נכסים כדי לשרוד ■ האם איחוד עם תל אביב יציל אותה?

53תגובות

"שלילי מוחלט. למה שלא נאחד אותם אבל ש'בת ים' יהיה השם של העיר המאוחדת? מי קבע שטוב יותר לחיות בתל אביב? אני רואה בזה בהשתלטות. לא מספיק מה שיש להם בתל אביב - הם רוצים לבלוע עוד"

"מי קבע שטוב יותר לחיות בתל אביב?". שמעון שוקרון

שמעון שוקרון, תושב בת ים


שתי גדות יש לרחוב שמחה הולצברג, המסמן את קו הגבול בין בת ים לדרום יפו, ולכן מכונה גם "רחוב הגבול". למרות המטרים הבודדים המפרידים ביניהן, התחושה היא כי מדובר ביקומים מקבילים. מהעבר האחד עצים מוריקים, גינות וספסלים, ניקיון יחסי, פיקוח חנייה מחמיר - ושאר הדברים שהמכונה המשומנת של עיריית תל אביב יודעת לבצע. הצד הבת־ימי, לעומת זאת, חשוף לשמש בהיעדר כמעט מוחלט של צמחייה. עזובה ולכלוך, לעומת זאת, יש בו בכמויות גדולות הרבה יותר.

רמת השירותים העירוניים שמקבל כל אחד מהתושבים עומדת ביחס הפוך לגובה מסי הארנונה שמשלמים תושביו של כל אחד מצדי הרחוב.תושבי בת ים משלמים מסי ארנונה שנתית ברמה של 61 שקל למ"ר, ואילו מקביליהם מהעבר הצפוני של הרחוב משלמים ארנונה של 38 שקל למ"ר. כך, תושב בת ים המתגורר בדירת 80 מ"ר ישלם מדי שנה כ-4,900 כמיסי ארנונה, ואילו שכנו היפואי ישלם כ-3,000 שקל בלבד עבור דירה בגודל זהה.

"ההבדלים בין שני עברי הרחוב ניכרים לעין", מתאר עו"ד אבי אריה, תושב הצד הבת־ימי. "אם זה ברמת הניקיון, הטיפוח, רמת האכיפה של חוקי החנייה. על אף שהצד התל־אביבי נחשב לאזור מצוקה של דרום יפו, יש בו גן ציבורי מטופח מאוד, מרושת במצלמות שמגנות עליו מפני ונדליזם, ופקחים עירוניים".

הפער בין שני צדי הרחובות מסמל בעיני אריה את הפער בין שתי הערים, תל אביב ובת ים, שהולך ומחריף. זאת הסיבה לכך שהוא מצדד ביוזמה לאיחוד בין השתיים, רעיון שמתגלגל כבר שנים רבות וזוכה לתמיכה במשרדי הממשלה ובתל אביב, אך לא מעורר התלהבות בעיריית בת ים ובקרב חלק גדול מתושביה.

רחוב שמחה הולצברג: מימין הצד היפואי, משמאל הצד הבת־ימי. מציג את ההבדל בין שתי הערים

גרשון כ"ץ, מתווך נדל"ן מחברת רימקס העובד בעיר, מאמין שהפתרון לא טמון באיחוד. "היה רעיון שנתאחד עם חולון והם זרקו אותנו, גם ראשון לציון זרקו אותנו - ונשאר רק לחבור לתל אביב. אבל תגיד לי אתה. אתה מכיר את דרום תל אביב? את יפו? הרי אם יחברו אותם לבת ים - הם ייהפכו לצפון העיר, ומה אנחנו נהיה אז?"

שוקרון מצטרף: "אם התל-אביבים לא הצליחו לשפר את יפו ב-100 שנה ששתי הערים האלה ביחד, למה שיצליחו פה? הרי מי בא ליפו? האוכלוסיה החלשה. קח אנשי קשי יום ותרכז אותם במקום אחד, לא משנה איזה מקום - תקבל את אותה תוצאה. כך יקרה בבת ים אם הן יחוברו".

"הרי אם יחברו אותם לבת ים - הם ייהפכו לצפון העיר, ומה אנחנו נהיה אז?". גרשון כ"ץ

שיחה עם בעלי עסקים בעיר מעלה תגובות מתונות יותר. "המיזוג חייב להתבצע", אומר ג', מוכר בחנות בגדים ברחוב רוטשילד. "לתל אביב יש הרבה יותר עוצמה, היא חזקה בכמה רמות מבת ים. איחוד כזה יכול לשפר את הלוגיסטיקה והתשתיות בעיר. הנה, בגלל הפגמים במדרכה הזאת לידנו נפלו המון אנשים מבוגרים עד היום. תראה איזה תיקונים עשו פה", הוא אומר ומצביע על גושי טיח ותיקון מרושל שנעשה במדרכה. "עבודה כזו לא תראה בתל אביב בחיים".

לא מכסה את ההוצאות

בלשכתו הקטנה יושב מנכ"ל עיריית בת ים ארז פודמסקי־שקד ומעיין בתקציב העירייה ל-2016. כאשר הוא מגיע לסעיף התמיכות לתנועות הנוער בעיר - 100 אלף שקל בלבד לשנה כולה - הוא מפטיר: "אני מקווה שזה יספיק לשליחת מענה שלילי לכל תנועה שתפנה אלינו לקבלת תמיכה", ומחייך חיוך מריר. מדובר בהצעת תקציב בלבד, שאותה נמנע משרד הפנים מלאשר, חודשיים וחצי לאחר תחילת השנה. הסיבה: הגירעון הקשה שבו נמצאת העירייה.

למרות ניסיונותיה לקצץ ולצמצם במקומות שאינם קריטיים לתפקודה התקין, העירייה נמצאת בגירעון שנתי של 77 מיליון שקל - וגם זה רק מפני שהיא צפויה לקבל ממשרד הפנים מענק איזון של 35 מיליון שקל. לולא המענק היה גירעונה השנתי של העיר חוצה את רף 100 מיליון השקלים. אם לא די בכך, כנראה שבת ים עוד לא ראתה את הגרוע מכל. בדו"ח שהכינה ב-2013 חברת הייעוץ הכלכלי צ'מנסקי בן שחר עבור העירייה, היא הזהירה כי מצבה הכלכלי של העיר צפוי להידרדר בשנים הבאות, וללא התערבות חיצונית עלול להגיע לגירעון מצטבר של 2.1 מיליארד שקל עד 2035.

את האשמה למצב הקשה תולה אותו דו"ח במחסור חריף של בת ים בשטחים מניבים ביחס לכמות האוכלוסיה המתגוררת בעיר. הכוונה היא לשטחים הבנויים המיועדים למסחר ותעסוקה - בנייני משרדים, קניונים ומרכזים מסחריים, אזורי תעשיית היי־טק ותעשייה רגילה. שטחים אלה מכניסים לרשויות המקומיות שבתחומן הם מצויים כסף רב מארנונה, בניגוד לשטחים המיועדים למגורים שהארנונה שגובה הרשות, שבגינם היא גירעונית בהגדרתה, לאור העובדה שהיא אינה מכסה את הוצאותיה בתחומי החינוך, הרווחה, התברואה, הגינון, התרבות והדת.

שיטת מימון הרשויות המקומיות בישראל קובעת כי הכנסותיה של העיר משטחי התעסוקה והמסחר שלה יסבסדו את השירותים העירוניים לתושבים. שטחים מניבים רבים משמעם עיר חזקה, שמעניקה רמת חיים גבוהה לתושביה. זה המצב ברשויות המקומיות העשירות בישראל, ובראשן תל אביב. בהיעדר שטחים כאלה תמצאו עיר הנסמכת על מענקי איזון מהממשלה, שמצליחה להעניק לתושביה את מינימום השירות ההכרחי - וגם זה לא תמיד. זה המקרה של בת ים. כמוה, רוב הרשויות המקומיות בישראל משתייכות לסוג השני, ונתמכות על ידי המדינה, כך שלפתרון שיימצא לעיר יכולות להיות השלכות על השלטון המוניציפלי ברחבי הארץ.

"כיום מכוונים לנו אקדח לרקה, והברירה היא או להסכים לאיחוד או פשיטת רגל". ארז פודמסקי

עבור בת ים, שכבר כיום נחשבת לעיר הצפופה בישראל עם 130 אלף איש המתגוררים בשטח של 7,000 דונם, השלכותיה של שיטת תקצוב זו קטלניות. לפי משרד האוצר, כדי שעיר תגיע לאיזון תקציבי נדרש יחס של 55 מ"ר בנוי למגורים לעומת 45 מ"ר בנוי בייעוד מסחר ותעסוקה עבור כל 100 מ"ר של שטחים בנויים סחירים. בבת ים היחס הוא 82 מ"ר בנוי בייעוד מגורים לעומת 18 מ"ר בנוי בלבד המיועד למסחר ותעסוקה.

מיקומה של בת ים - 10 דקות נסיעה מתל אביב, ליד אחד החופים היפים בישראל - היה יכול להפוך אותה ליישוב יוקרה. אלא שבת ים נמצאת בעמדת נחיתות מול שכנותיה בכל פרמטר. זאת העיר הצפופה ביותר באזור, עם יחס שטח לתושב של 63 מ"ר, וללא שטחים נוספים שאפשר להתרחב אליהם - זאת לעומת 101 מ"ר לתושב בחולון, 126 מ"ר לתושב בתל אביב ו-247 מ"ר לתושב בראשון לציון עתירת הקרקעות.

יחס שטחי ארנונה מניבה לתושב מגלה תמונת מצב עלובה אף יותר, עם 4 מ"ר של שטחי מסחר ותעסוקה בלבד לתושב בבת ים, לעומת 10 מ"ר לתושב בראשון לציון ו-18 מ"ר של ארנונה מניבה לתושב בתל אביב. ההכנסות בהתאם: תל אביב נהנית מהכנסות ממוצעות של 7,109 שקל מכל תושב על ארנונה ואגרות, בת ים נהנית מ-2,539 שקל בלבד.

ההשלכות על תושבי בת ים לא מתמצות במתן שירותים עירוניים לקויים או חלקיים, כי אם גם בתשלומים גבוהים הרבה יותר של ארנונה למגורים עבור אותם שירותים לקויים וחלקיים, כדי לכסות במשהו על היעדר שטחי תעסוקה ומסחר מניבי ארנונה גבוהה.

הזדמנות פז לאיחוד רשויות

במשך שנים רבות סובלת בת ים מסטיגמה שלילית. בחינת הפרופיל הסטטיסטי של העיר מעלה כי אכן מדובר בעיר קשה: על פי נתוני הלמ"ס, משויכת העיר לאשכול 5 במדרג הסוציו־אקונומי, ושליש מאוכלוסייתה הם עולי שנות ה–90 וצאצאיהם. ב-2013 היה השכר החודשי הממוצע בעיר 6,594 שקל, נמוך משמעותית מהממוצע הארצי - שהיה 8,724 שקל לחודש באותה שנה.

כמו כן, סובלת העיר מזה לפחות עשור וחצי ממאזן הגירה שלילי, וב-2014 נטשו את העיר 5,834 איש ורק 4,060 תושבים היגרו אליה. כתוצאה מההגירה 
השלילית המתמשכת, נשחקת כמות האוכלוסיה בעיר באטיות. בסוף 2014 מנתה 128.5 אלף איש, כ-1,000 איש פחות משמנתה שנתיים קודם לכן, בסוף 2012.

פחות תעשייה, פחות ארנונה:
20 מפת השימושים של בת ים

הדרגים המקצועיים בממשלה העוסקים בשלטון המקומי סבורים כי איחוד רשויות הוא צעד מתבקש, שעשוי להשיג כמה מטרות חיוביות, כמו צמצום מספר המנגנונים המוניציפליים (256 כיום) בישראל ואגב כך הגדלת התפוקה של כל אחד מהם, וכן קיום מדיניות עירונית ותכנונית הגיונית במרחבים שבהם, כמו בגוש דן או באזור הקריות, בלאו הכי כמה רשויות יצרו מרחב אורבני אחד.

במשך שנים התנפצו הניסיונות לאיחוד הרשויות על החומה הבצורה של כוחם הפוליטי של ראשי הרשויות, והנה, כמו משמים הגיעה קריסתה של בת ים וסיפקה לממשלה הזדמנות פז לביצוע איחוד כזה, והפעם מפאת חוסר ברירה - ועוד במקום היוקרתי ביותר בארץ, לב גוש דן. תל אביב, העשירה בערי ישראל, כבר נתנה את הסכמתה לקלוט לחיקה את שכנתה הענייה מדרום, וכיום ממתינים לסיום עבודתה של ועדה שהקים בנושא גדעון סער, שר הפנים לשעבר, שמתמהמהת בהגשת מסקנותיה.

את הוועדה, בראשות ראש עיריית אשקלון לשעבר בני וקנין, הקים סער באוגוסט 2014 במטרה לבדוק אפשרות לאיחוד בת ים עם תל אביב או חלוקת הכנסות משטחים מניבי ארנונה בין שתי הערים. כשפנינו למשרד הפנים בשאלה מתי מתעתדת הוועדה לסיים את עבודתה נענינו כי הדבר יקרה בחודשים הקרובים.

הוועדה הנוכחית רחוקה מלהיות הפעם הראשונה שבה המדינה נדרשת למצבה של בת ים - בעשור האחרון פעלו שלוש ועדות בנושא. התמהמהות המדינה במציאת פתרונות גורמת נזק כבד לעיר: מזה כמה שנים, כדי להגיע לאיזון תקציבי, נאלצת עיריית בת ים למכור נכסי מקרקעין שברשותה בהיקף של 80-70 מיליון שקל מדי שנה. עד כה, במצטבר, מימשה העירייה נכסים במאות מיליוני שקלים, וזאת רק כדי להגיע לאיזון תקציבי. מדובר כמובן בהתנהלות כלכלית לא הגיונית, שכן סופו של כל גוף, פרטי או ציבורי, המחסל את נכסיו רק כדי להישאר במצב מאוזן, להגיע לפשיטת רגל לאחר שיכלה את נכסיו. זה בדיוק מה שקרה לעיריית בת ים, שכילתה את כל נכסי המקרקעין שלה, וניצבת בפני גירעון בלתי ניתן לאיזון בשנת התקציב 2016.

התנהלות כזו למעשה אסורה על פי פקודת העיריות, אלא באישור מיוחד שניתן על ידי משרד הפנים. ואכן, במשרד הפנים, שם היו מודעים למצוקתה ארוכת השנים של העיר ונכשלו עד כה בגיבוש פתרונות מספקים, אישרו לעיר למכור את נכסיה. "מה שהעירייה הזו עשתה זה סקנדל, והעובדה שמשרד הפנים אישר את זה רק הופכת את הסקנדל לגדול יותר", אומר מקור בשלטון המקומי. "אני לא מכיר עוד מקרה כזה, לא בסדרי גודל של קרקעות במאות מיליוני שקלים. הם חיסלו את כל הנכסים שבבעלותם תוך ניפוח התקציב העירוני שלהם, עד שהגיעו למצב שהנכסים נגמרו".

גם לראש עיריית ראשון לציון, דב צור, שנאלץ להתמודד עם התנגדויותיה של בת ים לתוכניות המקודמות בעירו ועם תביעותיה לתיקוני גבולות וחלוקת הכנסות, יש בטן מלאה על התנהלות העירייה. "האמירה שבת ים במצב קשה בשל מציאות אובייקטיבית שמחוצה לה היא שגויה. זאת פשוט עירייה שלא מתנהלת נכון, שעובדת עם גירעון שנתי קבוע של 80-70 מיליון שקל, ושלא עשתה דבר כדי להתייעל", הוא תוקף.

"זאת עירייה שלא מתנהלת נכון, שעובדת עם גירעון שנתי קבוע של 80-70 מיליון שקל". דב צור
חן גלילי

"מה היתה צריכה בת ים לעשות מהרגע שבו זיהתה את מצבה, כלומר לפני שנים רבות? היה עליה להפסיק לבנות דירות ולהתמקד בפיתוח שטחי תעסוקה. בפועל הם פועלים הפוך, וכל הזמן בונים עוד ועוד דירות. הרי כבר ניתנה להם תוספת שטחים מראשון לציון בשנות ה-70. חזרתי אל הפרוטוקולים של הוועדה מאותה התקופה ומצאתי בדיוק את אותן טענות - מצב כלכלי קשה, צורך במבני תעסוקה. אבל מה עשו באותם שטחים? במשך 40 שנה הם עמדו ריקים, ובעשור האחרון החלו לבנות בהם מגורים באופן מסיבי (הכוונה לשכונת פארק הים, הנבנית כיום בחלקו הדרומי של קו החוף של בת ים ומצפון לראשון לציון, נ"ב) מאות ואלפי דירות שרק יעמיקו את הגירעון העירוני. מוזר בעיניי שהוועדה המחוזית, שמכירה את בעיותיה של בת ים, אישרה דבר כזה. לא יוצאים מגירעון כרוני באמצעות הגדלה נוספת של הצפיפות".

לדברי צור, המודל של בת ים צריך להיות בני ברק, עיר בעלת מאפיינים דומים. "גם בבני ברק יש רמת צפיפות גבוהה, גם היא תחומה מכל עבריה על ידי רשויות עירוניות חזקות בעלות היצע רב של שטחי מסחר ומשרדים, ובמרחק לא גדול ממרכז תל אביב. זאת עיר שבתנאים לא פשוטים, ועם אוכלוסיה במצב סוציו־אקונומי קשה יותר מזה של בת ים, הבינה את מצבה, קיבלה החלטות אמיצות והחלה לקדם מדיניות תכנון שנועדה להוציא אותה מהמצב הגרעוני. כיום מקימים בבני ברק את אחד ממרכזי התעסוקה והמסחר הגדולים והמרשימים בארץ".

"יקפחו אותנו כמו את יפו"

ספק אם בת ים, שראש העירייה הקודם שלה שלומי לחיאני מרצה עונש מאסר בגין הפרת אמונים, נהנתה מניהול אופטימלי לאורך השנים. גם נגד ראש העירייה הנוכחי, יוסי בכר, עלו טענות: לפני כשבוע פנה התובע בעיריית בת ים ליועץ המשפטי לממשלה והתלונן כי בכירים בעירייה נתנו שוחד בחירות והפעילו עליו לחץ פסול במטרה להביא לבחירתו של בכר.

גם אם היא התנהלה כראוי וגם אם לא, כעת ברור לכל העוסקים בנושא כי הפתרון, יהיה אשר יהיה, חייב להימצא במהירות, שכן לבת ים אין עוד נכסים לממש, ואין עוד דבר שיכסה על הגירעון השנתי הכבד.

"איחוד עם תל אביב הוא פתרון מצוין. הוא ישפר את רמת השירותים של תושבי בת ים לאין ערוך ויתרום להתייעלות וחיסכון", אומר מקור במשרד האוצר. "אם הפתרון הזה לא יתקבל, יהיה צריך לחשוב על חלוקת הכנסות עם הרשויות השכנות. בכל מקרה, המדינה לא תגיד לבת ים 'זאת הבעיה שלכם, תיחנקו אתה'. אבל שר הפנים החדש צריך לקצוב את עבודת הוועדה לזמן ריאלי, ולקבל החלטות. נגמרו הנכסים הידועים של העירייה, אין עוד זמן למשוך. אם לא יוחלט במהרה על צעד זה או אחר, הפתרון יהיה קיצוץ דרסטי ברמת השירותים שהתושבים התרגלו אליה".

עוזבים את העיר הגירה אל ומבת ים, באלפים

"אין ספק שהתחלופה התכופה של השרים בשנתיים האחרונות פגעה ביכולת לקדם פתרון לעיר", אומר ד"ר שוקי אמרני, שהיה מנכ"ל משרד הפנים בתקופתו של גדעון סער כשר. "סער פרש זמן קצר לאחר הקמת הוועדה, החליף אותו גלעד ארדן לכמה חודשים, לאחר הבחירות מונה סילבן שלום ולפני כחודש החליף אותו אריה דרעי. לכל שר יש גישה שונה ומדיניות חדשה שהוא מנסה לקדם. עם זאת, חשוב מאד שבמקרה של בת ים הפתרון למצב יתקבל במהירות, שכן ככל שחולף הזמן הנזק שנגרם לעיר ולתושביה - שאינם אשמים בדבר - הולך ומתעצם. גם המחיר שהמדינה תיאלץ לשלם בסופו של דבר יהיה גדול יותר ככל שתתעכב במציאת הפתרון".

על אף שבאוצר היו רוצים לראות את פתרון האיחוד עם תל אביב מתממש במהרה, וגם עיריית תל אביב נתנה את הסכמתה למהלך, דווקא בעיריית בת ים מנהלים מערכה נגד היוזמה וטוענים כי בכל מקרה לא מדובר אלא ביוזמה נוספת שלא תצא אל הפועל, ושעצם קידומה הוא שיטה לדחות פעם נוספת את הטיפול בבעיות היסוד של העיר. בתוך כך, העירייה מגישה התנגדויות לוועדות התכנון וכן עתירות לבג"ץ נגד כל תוכנית חדשה שכוללת הגדלת אזורי תעסוקה ומסחר אצל כל אחת משכנותיה - תל אביב, חולון וראשון לציון - בטענה שכל עוד המדינה לא פותרת את מצוקת שטחי התעסוקה שלה, אל לה לקדם תוכניות המגדילות שטחי תעסוקה מניבי ארנונה גבוהה אצל השכנות.

תוכנית המתאר החדשה של תל אביב, שאושרה באחרונה, מצליחה במיוחד להוציא את אנשי עיריית בת ים מכליהם. "בכל גוש דן יש ביקוש לתוספת של 280 אלף מ"ר נדל"ן מניב בשנה. זה מה שהאזור כולו - מראשון לציון בדרום ועד הרצליה בצפון ופתח תקוה במזרח - צריך ברמה השנתית. תוכנית המתאר של תל אביב נותנת לה פוטנציאל תכנוני של תוספת של 10 מיליון מ"ר של מסחר ותעסוקה. אתה מבין את המשמעויות?", שואל בכעס מנכ"ל העירייה פודמסקי־שקד. "גם כך לתל אביב כבר יש את יתרון הגודל. גם כך היא כבר מוכרת על ידי כולם כלב העסקי, התרבותי והמסחרי של המדינה כולה. את כל היתרונות כבר יש לה. אז באות ועדות התכנון ומעמיסות עוד ועוד שטחי תעסוקה ומסחר מניבי ארנונה בגבולותיה. איזה מין תכנון זה?".

בוועדת התכנון המחוזית לא התרשמו מהטענות של עיריית בת ים, ואישרו בקיץ 2015 את תוכנית המתאר של השכנה מהצפון. גם ערר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה לא הועיל. ערר דומה שהגישה בת ים נגד תוכנית מתחם ה-1,000, אזור התעסוקה החדש של ראשון לציון, נדחה לפני כשבועיים גם הוא.

לטענת פודמסקי־שקד, החלטות ועדות התכנון שגויות וגוזרות על העיר כליה: "המדינה לא יכולה להתחמק מהאחריות שלה ליכולת של רשויות לתפקד. האחראית הראשונה היא רשויות התכנון. תכנון טוב צריך לדאוג לכך שלכל יחידה מוניציפלית יהיו המשאבים הכלכליים לספק את השירותים הנדרשים לתושביה. אבל מה התוצאה שיוצרת מערכת התכנון בישראל? פערים עצומים בין הרשויות המקומיות מצד אחד וחסם ענק בפני בנייה למגורים מצד שני, כי כולם רוצים רק מסחר. משבר הדיור החריף הוא במידה רבה תולדה של מערכת התכנון, לא מפני שאין מספיק דירות, אלא כי לערים אין יכולת כלכלית לשאת תוספת של תושבים.

"המדינה בחרה לקבוע חלק אדיר ממשרדי הממשלה בתל אביב, ומשלמת לעירייה מדי שנה ארנונה של 200 מיליון שקל, והיא גם כך העיר העשירה בישראל. זהו עיוות שאין כדוגמתו. רוצים לאחד בין הערים? אנחנו לא מתנגדים אוטומטית. אבל ברור שזה מהלך מורכב שצריך לדבר עליו בנחת, וליישם אותו תוך הקפדה מקסימלית על זכויות תושבי בת ים, ודאגה שלא ייהפכו לחצר האחורית של תל אביב. כיום מכוונים לנו אקדח לרקה, והברירה היא או להסכים לאיחוד או פשיטת רגל. זה לא מקובל עלינו. כפתרון ביניים המדינה צריכה לקבוע מנגנון של חלוקת הכנסות - למשל לקבוע שאותם 200 מיליוני השקלים שמשלמת המדינה כל שנה לתל אביב יחולקו בין הערים - ואז נוכל לדבר ולהחליט מה הפתרון לטווח הארוך. יכול להיות שהאיחוד הוא באמת הפתרון המתאים, ואולי יש פתרונות אחרים".

כדוגמה לקיפוח שממנו הוא חושש מציג פודמסקי־שקד את יפו, שגם היא סופחה לפני עשורים רבים לתל אביב. "רק בשנים האחרונות היחס העירוני כלפיה משתנה והשקעות עירוניות מתחילות לזרום אליה", הוא טוען.

האחות העשירה מצפון
התקציבים של תל אביב מול בת ים, 2015 ,
במיליוני שקלים

בעוד שאת טענותיו של מנכ"ל העירייה לגבי חוסר בצדק שבחלוקת המשאבים אפשר להבין ואף להזדהות ולהסכים, הרי שהתנגדותו לאיחוד עם תל אביב מובנת הרבה פחות. אם ללכת לפי קו המחשבה שלו, המעודד צדק חלוקתי, הרי מה צודק יותר מאיחודה של עיר עתירת שטחי תעסוקה ומסחר ומקורות כספיים עצומים כמו תל אביב, עם עיר עתירת אוכלוסיה אך נעדרת שטחי תעסוקה כמו בת ים? על פניו נראה כי איחוד כזה עשוי להוות ברכה של ממש לתושביה של העיר, ולחסל אחת ולתמיד את הקרבות הבלתי פוסקים על משאבים בין בת ים לשכנותיה.

בניגוד לפודמסקי־שקד, בעיר יש לא מעט תושבים שהיו שמחים להתאחד עם תל אביב. עמוד הפייסבוק שהקים אריה, "אומרים כן לאיחוד בת ים עם תל אביב", נהפך למוקד לדיונים של תושבי העיר המצדדים באיחוד, ומונה כיום 260 חברים. "הקמתי את הוועד לפני כשנה וחצי", מספר אריה. "כתושב המטרופולין, שגר בבת ים אך נמצא ברוב שעות היממה בתל אביב, אני חושב שיהיה נכון לבת ים ולתושביה לחבור להצלחה האדירה של תל אביב בשנים האחרונות, ולמנף את ההצלחה לטובת כלל המטרופולין".

לטענת אריה, עיריית בת ים ומועצת העיר בבת ים פועלות באופן אינטנסיבי לסיכול האיחוד, בשל סיבות פוליטיות והרצון שלא לאבד את מוקדי ההשפעה האדירים בעיר. "עיריית בת ים ונציגי הציבור בבת ים מפעילים על התושבים בעיר מכבש תעמולתי אדיר, כדי לשכנע אותם להתנגד לאיחוד. בעיר מופצות שמועות כזב שמטרתן להפחיד את התושבים. אחת השמועות הנפוצות היא ש'חולדאי רוצה לספח את בת ים כדי להעביר אליה את כל הסודנים'".

אריה דוחה על הסף את הטענות שתושבי בת ים יקופחו בעיר המאוחדת: "היופי באיחוד ערים הוא שלא תמיד אם צד אחד מרוויח, הצד השני בהכרח מפסיד. להפך, לדעתי אין מחלוקת שהחיבור בהכרח יביא לשיפור משמעותי במצב של תושבי בת ים, ואם עיריית תל אביב גם היא מעוניינת בו מסיבותיה אז שני הצדדים מרוויחים. הטיעון לאפליה נגד תושבי בת ים לא הגיוני. הם הולכים להצביע בבחירות למועצה ולראשות העיר כמו כל תושב אחר, אז איזה היגיון פוליטי יהיה בלקיים מדיניות של קיפוח נגדם? 130 אלף תושבים זה כוח שאף ראש עירייה לא יוכל להתעלם ממנו".

שלוש ועדות, אפס יישום

ועדת וקנין היא רק האחרונה מבין שלוש ועדות שקמו במהלך העשור האחרון במטרה לגבש פתרונות למצבה הקשה של בת ים, אך המדינה לא יישמה שאת מסקנותיהן של אף אחת מהן.

כבר ב-2005 מונתה ועדה בראשות הגיאוגרף פרופ' אריה שחר, שבחנה אפשרות של תיקוני גבולות בין בת ים לשכנותיה, וב-2006 המליצה על העברת חטיבת קרקע בת 250 דונם במיקום אטרקטיבי - מערבית לנתיבי איילון בצמוד למחלף קוממיות - מחולון לבת ים. השטח מוקף על ידי בת ים מכל עבריו, ובהיותו צמוד לעורק תחבורה מרכזי, הוא מתאים להקמת אזור תעסוקה חדש שעשוי היה לסייע לעיר. למרות תמיכה מצד שר הפנים דאז, רוני בר־און, שורת אירועים שקרו במקביל, בהם עתירה שהגישו חולון וראשון לציון לבג"ץ נגד מסקנות הוועדה, סירוב של שניים מחברי הוועדה לחתום על מסקנותיה ופטירתו של שחר זמן קצר לאחר סיום עבודת הוועדה, הביאו כולם לגניזת המסקנות.

גדעון סער

ב-2009 הוקמה ועדה שנייה בראשותו של פרופ' ערן רזין. גם ועדה זו הוציאה תחת ידיה מסקנות שאמורות היו לשפר את מצבה הכלכלי של בת ים, והפעם באמצעות קביעת מנגנוני חלוקת הכנסות שיניבו אזורי תעשייה ומסחר הצמודים אליה, בחולון ובראשון לציון. "יש בסיס לטענותיה של בת ים המתייחסות ל'צדק חלוקתי', דהיינו לנחיתותה האובייקטיבית לעומת ראשון לציון וחולון בכל הנוגע למשאבי קרקע, בסיס מס, מצוקות חברתיות וכדומה", קבעה אז הוועדה, "הפער (בין בת ים לשכנותיה, נ"ב) במשאבי קרקע ובשימושי קרקע עסקיים הוא עצום, ומהווה סוגיה שעולה בהקשרים שונים מזה עשרות שנים".

הפעם היה אלי ישי השר שקיבל לידיו את ההמלצות לחתימתו בסוף 2009, אך לא עשה עמן דבר. ב-2013 החליט שר הפנים הנכנס גדעון סער לגנוז גם את ההמלצות הללו. שנה לאחר מכן הודיע סער על הקמת ועדה חדשה, והפעם כדי לבחון את איחודה של בת ים עם תל אביב.

ד"ר שוקי אמרני, שכיהן כמנכ"ל משרד הפנים תחת סער, מספר כי לפני שסער החליט על בחינת האיחוד עם תל אביב, נשקלו כמה חלופות. "היה ברור שניצבת בפנינו בעיה ייחודית שדורשת פתרון לא שגרתי. חלופה מרכזית אחת היתה איחוד רשויות, וגם במסגרתה היו כמה אלטרנטיבות: איחוד של בת ים עם ראשון לציון, איחוד של בת ים עם חולון, איחוד עם תל אביב, או חלוקת שטחיה בין שלוש הערים האלה. החלופה השניה היתה חלוקת הכנסות".

לדברי אמרני, לאחר מספר רב של ישיבות שכללו שיחות מקדימות עם ראשי העיריות המקיפות את בת ים, הוחלט להשאיר רק את האופציה התל־אביבית על השולחן. "ראש עיריית תל אביב רון חולדאי היה היחיד שהסכים לקבל אליו את בת ים בחטיבה אחת, בעוד ראשי העיריות ראשון לציון וחולון סירבו", חושף אמרני.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות