תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בית כנסת בקומה 3, בי"ס בקומה 8: "אני רגיל לשמונה משפחות גג - יהיה מוזר לגור עם 100 משפחות באותו בניין"

לכתבה

תושב רמלה שיילך לישון כיום ויתעורר בעוד 15 שנה לא יכיר את העיר, שאזורים נרחבים בה מיועדים להריסה ובנייה מחדש ■ הפרויקט השאפתני נועד להזרים דם חדש בעורקיה של העיר שסובלת מהזנחה רבת שנים, לשפר את איכות חייהם של התושבים הוותיקים, ולא פחות מכך, לשמש מודל לערים אחרות

14תגובות

בבוקרו של יום חורפי, עומד בני 
גילברג במטבחו הישן והמוכר ושופת קומקום לכוס תה נוספת, כפי שעשה אינספור פעמים לאורך העשורים האחרונים. בקרוב יציינו הוא ורעייתו 50 שנה ליום שבו רכשו את דירתם בבניין חדש במיקום שנחשב אז לאטרקטיבי, רחוב יוספטל שבמרכז העיר רמלה. כיום בניין הרכבת הוותיק נושק למרכז המסחרי, ועל מידת האטרקטיביות הנוכחית של הלוקיישן אפשר להתווכח. "להרבה דברים אפשר יהיה להתרגל. אבל הולך להיות מוזר מאוד לגור באותו הבניין עם עוד 90 או 100 משפחות", אומר גילברג בן ה־70 ומחייך, "אני רגיל לשמונה משפחות גג".

אלה הם ימים של ציפייה עבור משפחת גילברג, כמו גם עבור עשרות אלפים נוספים מקרב תושבי רמלה. כ־20 אלף דירות קיימות כיום בעיר, וכמעט מחציתן נכללות בו־זמנית בתוכניות הריסה ובנייה מחדש, במסגרת פרויקטים של התחדשות עירונית. במהלך חסר תקדים בהיקפו, חולקו האזורים המיועדים להריסה ולבנייה מחדש ל־16 מתחמים, ועבור מרביתם כבר מקודמות תוכניות על ידי יזמים ואדריכלים. כשבוע לפני המפגש בדירתו נכח גם גילברג בכנס שארגנה הקבוצה היזמית הפועלת בשכונת מגוריו, "מתחם יוספטל". באזור זה לבדו מתכננים היזמים (שותפות בין האדריכל משה צור, עו"ד אייבי נאמן וחבר הכנסת לשעבר רפי אלול) לבנות כ־5,000 דירות במקום 820 הדירות הקיימות, שעתידות להיהרס.

היחס בין מספר יחידות הדיור הקיימות לאלה המתוכננות דומה גם בשאר המתחמים, שבכולם מקודמות כיום תוכניות פינוי־בינוי על ידי יזמי נדל"ן שונים, בהם חברות הבנייה הוותיקות י.ח. דמרי, הכשרת הישוב ועוד. בסך הכל, מתוכננת הריסתן של עד כ־9,000 דירות ישנות, ובנייה של כ־54 אלף דירות חדשות במקומן, לפי מכפיל שנקבע על שש דירות חדשות שייבנו כנגד כל דירה ישנה שתיהרס.

את היוזמה לקידום המהלך העצום בהיקפו החל לקדם ראש עיריית רמלה, יואל לביא, בימי המחאה החברתית. "פתאום ב־2011 ראיתי עשרות אלפי צעירים יוצאים לרחובות כדי למחות על יוקר המחיה ועל דהרת מחירי הדירות, וזה הפיל לי אסימון", הוא אומר למגזין TheMarker. "הבנתי שיש ביקוש אדיר בקרב הדור הצעיר לדירות במחירים בני השגה, ושיש פה הזדמנות: גם מענה לבני הדור הצעיר, וגם אפשרות לשדרג את תנאי המחיה לתושבים המקומיים שסובלים מסטנדרט מגורים נמוך. חלק גדול מאוד מתושבי רמלה מתגוררים במה שאני מכנה 'ארבע על ארבע' – בנייני שיכון מאורכים עם ארבע כניסות וארבע קומות. אלה מבנים ישנים מאוד, לעתים ברמת תחזוקה ירודה, ללא מיגון נגד טילים או רעידות אדמה. תמ"א 38 – הפתרון שגיבשה המדינה למיגון דירות ישנות – עובד בצפון תל אביב, לא אצלנו. באותה הזדמנות אני מרוויח פתרונות חברתיים, שינוי של חזות העיר, ושינוי בדימוי שלה".

הציבור הערבי שמהווה כיום כ־23% מאוכלוסיית רמלה ייהנה חלקית מהשינוי הגדול. לטענת העירייה שיעור התושבים הערבים במתחמים המיועדים לפינוי בינוי נע בין 8% ל־%13. עוד הוסיפו כי בשתי השכונות בעלות הרוב הערבי־מוסלמי, ג'ואריש וגן חק״ל, לא נכללות בהתחדשות העירונית, זאת כיוון ש"תרבות הדיור במגזר ברובה צמודת קרקע, והמבנים מחודשים או חדשים".

"צריך לאייד את השכונה הזו"

לרמלה, אחת הערים העתיקות בישראל, היסטוריה עשירה שראשיתה במאה השמינית לספירה, אז נבנתה כבירה של נפת (ג'ונד) פלסטין בח'ליפות האומיית – האימפריה המוסלמית שמשלה אז בארץ. ההחלטה על הקמת הבירה דווקא בנקודה זו נבעה בין היתר ממיקומה, על אם הדרך שחיברה בין הערים המרכזיות יפו וירושלים. לאורך השנים התחוללו כמה תהפוכות בעיר, אך היא שמרה על מעמדה כנקודת יישוב מרכזית וכמרכז שלטוני. ערב מלחמת העצמאות מנתה אוכלוסייתה הערבית כמה עשרות אלפי תושבים, אולם בתום המלחמה, בריחה או גירוש חלק הארי של האוכלוסייה, מנו תושביהן הערבים של לוד ורמלה יחד כ־2,000 איש בלבד.

במקביל לנטישת הציבור הערבי החלה מדינת ישראל הצעירה ליישב את רמלה באוכלוסייה יהודית, ברובה עולים חדשים. מאז ועד היום נחשבה העיר לאחת הפעילות ביותר בקליטת עלייה, ובזכות גל העלייה ממדינות חבר העמים גדלה אוכלוסייתה בכשליש. עם זאת, משימת שיכון העולים במהירות, במיוחד בראשית ימי המדינה, גבתה מחיר שאותו משלמת האוכלוסייה המקומית עד היום – חלק ניכר מהבנייה באיכות ירודה, בשיכוני רכבת ובבנייה טרומית.

הבניינים ברחובות צה"ל, הצנחנים והשריון, אזור המכונה "מתחם גיורא", ממחישים עד כמה זקוקים תושבי רמלה לפרויקט התחדשות עירונית, ובמהירות המרבית. בשכונה הוותיקה יש בעיקר דירות שני חדרים קטנות בנות כ־50 מ"ר, שנבנו בשנות ה־50 בשיטה הטרומית, ובאיכות נמוכה. "האוכלוסייה פה קשת יום. במעמד סוציו־אקונומי נמוך", מעיד ינון נהרי, תושב השכונה. "קשישים, אלמנות, נכים, חד הוריות וכן הלאה. שכונה קשה". לדבריו על אף היותן של הדירות ישנות ולא מתוחזקות, עד כדי הוצאת צווי מבנים מסוכנים נגד חלק מהמבנים על ידי עיריית רמלה – לאוכלוסייה המקומית אין כסף להשקיע בתחזוקה. "ביקשנו סיוע ממשרד השיכון. אתה לא יכול לצפות שמישהו פה יוכל לשפץ כי לאנשים פשוט אין איך. היתה תקופה שבאחד הבניינים המדרגות התפרקו ולא ניתן היה לעלות בהן", מספר נהרי. "התשתיות ישנות, צנרת הגז חשופה, תקלות ביוב וצנרת הם דבר שבשגרה".

לנהרי אין ספק בצורך הדחוף בהתחדשות עירונית במקום. "צריך לאייד את השכונה הזו – וכמה שיותר מהר, אחרת יהיו פה אבידות בנפש", הוא אומר ומזהיר גם מפני היעדר מיגון בדירות. "ב'צוק איתן' לא היה לאן לברוח. אין חדרים ממוגנים, אין מקלטים, רק לעמוד ולהתפלל. זו יוזמה ברוכה למען התושבים והעיר. לכל הצדדים. אני מרוויח דירה חדשה עם מרפסת – בשבילנו זה חלום".

שכונת נוה דוד, רמלה

לא רק תנאי המחיה צפויים להשתפר בעקבות פרויקט של פינוי־בינוי. לתושבים ברור כי מהלך כזה גם ישפר משמעותית את מצבם הכלכלי. זאת, כיוון שבמקום דירותיהם הקיימות, שערכן לא עולה על כחצי מיליון שקל, הם יזכו בדירות מרווחות וחדשות. על פי המפתח שנקבע על ידי העירייה, השטח נטו של כל אחת מהדירות החדשות שיקבלו התושבים חייב להיות גדול פי 1.5 משטח דירתם הנוכחית. כלומר, את דירות ה־50 מ"ר צפויות להחליף דירות 75 מ"ר, זאת בנוסף למרפסת וחניה.

"יש לי שני בנים בצבא, אחד בקבע והשני בשירות סדיר. שניהם עדיין גרים אתי", מספר נהרי. "הפרויקט הזה ייתן לנו אוויר 
לנשימה. אני מסתכל מה יהיה לי לתת להם בעתיד, איך אוכל לעזור להם, וזה דבר אדיר. אני רק מתפלל שזה יקרה כמה שיותר מהר".

בלב המיזם העירוני עומד עיקרון בעל משמעות חברתית מהמעלה הראשונה – מתן אפשרות לאוכלוסייה המקומית להמשיך ולהתגורר בשכונות לאחר חידושן, על אף ההתייקרות הצפויה בעלות אחזקת הבניינים העתידיים – בהם מגדלים של 35 ואף 40 קומות. תהליכי פינוי־בינוי בשכונות ותיקות, בעלות חתך סוציו־אקונומי נמוך במרכז הארץ (דוגמת מורשה ברמת השרון או נווה שרת בתל אביב) יצרו הליך מואץ של ג'נטריפיקציה, שבמסגרתו נאלצת האוכלוסייה מעוטת ההכנסה למכור את דירותיה, שכן תחזוקתם של מגדלים, לא כל שכן מגדלי יוקרה הכוללים לא פעם חדר כושר ובריכה, מצריך שכירת שירותי חברת ניהול שגובה מכל דייר מאות שקלים מדי חודש.

בכדי למנוע תרחיש כזה גיבשו ברמלה פתרון מבעוד מועד. "שאלנו את עצמנו איך מי שלא היו לו עד עכשיו 100 שקל לוועד הבית, יהיו לו 450 שקל או אפילו 700 שקל לחברת ניהול?", אומר ראש העיר לביא, "והחלטנו להכניס סעיף מחייב בהתקשרות עם היזמים שיבנו כאן, ולפיו שיעור מסוים מרווחיהם מהפרויקט יופרש לקרן, שתפקידה יהיה לממן את עלות תחזוקת המבנים עבור דיירי המבנים הקיימים, לתקופה של 20 שנה".

עיריית רמלה הצליחה להימנע ממכשול 
נוסף כשחסמה את דרכם של "קבלני החתימות", מאכערים המציגים עצמם בפני התושבים כיזמי בנייה המתמחים בפינוי־בינוי, על אף שהם חסרים כל יכולת מקצועית או פיננסית לקדם פרויקט שכזה, ומחתימים אותם על מסמכים והתחייבויות חוזיות שונות כלפיהם. כאשר החלו אלה לפשוט על השכונות הוותיקות, הפיצה העירייה הודעות לתושבים שבהן הורתה שלא לחתום על דבר עם איש, מלבד עם העירייה עצמה. במקביל, הוקמה חברה עירונית לקידום הליך הפינוי־בינוי, והיא זו שמייצגת את התושבים מול היזמים בכל הליך והליך. כלומר, בניגוד לתהליך שמתרחש בכל מקום אחד בארץ, שבו נקשרים התושבים ישירות עם הקבלן המבצע – הליך שכולל לא פעם משא ומתן ממושך ומשברים שונים הנובעים בעיקר מתוך חשש וחשדנות הדדית – הרי שבמקרה של רמלה, קיים גורם מתווך המייצג את התושבים בפני הקבלן ולהיפך.

רחוב השריון, רמלה

לצורך הנעת המהלך ולאור ממדיו העצומים, החליט לביא על הקמת מינהלת מיוחדת לפרויקט הפינוי־בינוי, שתנהל אותו מטעם הרשות המקומית, וזו הוקמה לפני כחצי שנה. לצורך כך גויסו כמה מאנשי המקצוע הוותיקים והבכירים בתחום הבנייה בישראל. בראש המינהלת עומדת עו"ד שרית דנה, שכיהנה עד לפני שנתיים כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה; על הפן התכנוני־אדריכלי מופקדים מהנדס העיר תל אביב לשעבר, חזי ברקוביץ', ורעייתו האדריכלית מיכל ברקוביץ'; כמו כן חברים במינהלת יו"ר חלמיש לשעבר, רחל תורג'מן והשמאית אסתי כהן. "אף אחד מאתנו לא מובטל, כולנו התגייסנו לפרויקט הזה מתוך הבנה שזו פריצת דרך", אומרת דנה. "זהו פרויקט משנה עיר, משנה מציאות ומשנה חברה, שאומר שלא צריך להשאיר אף אחד מאחור".

"מי שגר בקומה ה-30 
במנהטן צפוף לו?"

אולם לאחר כל אלה, לאנשי העירייה נותר עדיין אתגר מרכזי אחד להתמודד עמו, והוא שאלת כדאיותם הכלכלית של הפרויקטים. אם זו לא תובטח, יישארו תוכניות ההתחדשות, מרשימות ככל שיהיו, על הנייר. ככלל, פרויקטים של פינוי־בינוי הם מורכבים ויקרים יותר לביצוע עבור יזמים, בהשוואה לבנייה על קרקע בתולית. בנוסף לכך, בשל תדמיתה של רמלה ובשל החתך הסוציו־אקונומי הנמוך כיום של אוכלוסייתה, שווי הקרקע בה נמוך יחסית, דבר שמפחית גם הוא את כלכליות הפרויקטים. לכל זאת יש להוסיף את הקמת קרן אחזקת המבנים עבור התושבים – עלות נוספת שצפויה להתגלגל על היזם.

בשקלול המרכיבים הללו, ניתוח כלכלי שנעשה בעיריית רמלה לפני כשנתיים מצא כי המכפיל הנדרש כדי להביא את מיזמי ההתחדשות העירונית לכדאיות הכלכלית המצופה הוא 1 ל־6. כלומר, בכל אחד מהמתחמים הוגדרו ליזמים זכויות של שש דירות חדשות שייבנו במקום דירה אחת שתיהרס.

יחס זה פותר אולי את בעיית הכדאיות הכלכלית של הפרויקטים אך הוא גם יוצר אתגר מורכב חדש בפן האדריכלי. זאת משום שכבר כיום נחשבות שכונותיה הוותיקות של רמלה ככאלה הבנויות ברמת צפיפות גבוהה יחסית לבנייה ישנה, כ־16 יחידות דיור לדונם בממוצע. כדי לא להגיע לרמת צפיפות חסרת תקדים במגרשים החדשים – כ־100 יחידות לדונם – הוסיפה העירייה קרקעות פנויות והקטינה את רמת הצפיפות לכ־80 דירות לדונם, עדיין צפוף מאוד.

בני גילברג, תושב רחוב יוספטל

לשם השוואה, באזורים הצפופים ביותר של תל אביב מגיעה רמת הצפיפות כיום לכ־50 יחידות לדונם, וגם זה באתרים נקודתיים, ולא בפרישה על פני רובעים שלמים, כפי שמתוכנן כעת ברמלה. עם זאת, בניגוד למשמעות השלילית הניתנת למושג "צפוף" בשיח היומיומי, בעולם התכנון נחשבת רמת צפיפות גבוהה ליעד שיש לשאוף אליו, בוודאי בסביבה עירונית. השאלה היא היכן עובר הגבול בין צפיפות מבורכת למזיקה. ברור גם כי כל פתרון שיימצא יצריך את "מיגדולה" של העיר ואת הרמת קו הרקיע שלה לגובה של 40 קומות בממוצע.

תוכניות הבנייה השונות בעיר צפויות להגיע לפתחן של הוועדות המחוזיות החל בשבועות הקרובים ובמהלך השנים הבאות. לביא מצפה מהן לפתיחות מחשבתית. "משאב הקרקע הוא יקר", הוא אומר. "כיום בוועדות המחוזיות נהוג להעניק לכל שימוש – מגן ועד בית כנסת – בין חצי דונם לדונם. מי אמר שכך זה צריך להיות? בערי מגדלים כמו שיקגו אתה יכול למצוא שימושים ציבוריים, מבית כנסת ועד אוניברסיטה, משולבים בתוך גורדי השחקים. צריך להתייחס לקרקע באופן ורטיקלי. זה בסדר גמור שיהיה בית כנסת בקומה השלישית ובית ספר בקומה השמינית".

עוד מוסיף לביא כי "הניסיון העולמי מוכיח כי הערים שעלו לגובה הן אלה הנהנות מרמת החיים העירונית הגבוהה ביותר. מי שקונה דירה בקומה 30 פלוס במגדל במנהטן צפוף לו? צפיפות היא עניין פסיכולוגי".

אדריכל המינהלת, חזי ברקוביץ' רואה את המשימה האדריכלית ב"ביצוע ציפוף 
איכותי במרקם עירוני על תשתיות ישנות". מטרתו היא למצוא פתרונות שונים שיאפשרו רמת צפיפות של 55־60 דירות לדונם. "השאלה היא איך לספק רמת חיים גבוהה בכאלה רמות של צפיפות. ציפוף עושה את הפתרונות למורכבים ויקרים יותר. מבני הציבור הם לא מבני ציבור רגילים. זה דורש פתרונות מיוחדים שלעתים קרובות עולים יותר. גם לגבי שטחים פתוחים החשיבה צריכה להיות שונה. אפשר לנצל לשם כך שטחי גגות ורחבות עירוניות".

מי שעובדת באופן הדוק עם אנשי המינהלת והעירייה על מציאת פתרונות לנושא זה היא מתכננת מחוז המרכז במינהל התכנון, דניאלה פוסק. לטענת לביא, אם יסרבו הוועדות המחוזיות לאשר את התוכניות ברמת הצפיפות המוצעת, הן יכניסו את עצמן לבעיה: "הוועדה המחוזית לא יכולה להגיד לא לתוכנית, כי משמעות הסירוב תהיה שהיא משלימה עם העובדה שכ־9,000 דירות יישארו ללא מיגון. אם לא אישרתם, תגידו בבקשה אתם מה הפתרון".

הדמיה של פרויקט התחדשות עירונית במתחם גיורא, רמלה
אורי בלומנטל אדרי

בונים על תחבורה ציבורית

סימנים לפתרון אפשרי נראו בדיוניה האחרונים של ועדת הרפורמות בכנסת, בראשותו של ח"כ אלי כהן (כולנו). בימים אלה דנה הוועדה בהצעת חוק להקמת רשות ממשלתית להתחדשות עירונית. אחת מהמלצות הוועדה תהיה תוספת קרקעות פנויות ליזמי הפינוי־בינוי, במקרים שבהם נדרש הדבר על מנת להפוך את הפרויקט לכלכלי. כך יוכלו היזמים לבנות בצפיפות של עד 60 דירות לדונם, וליהנות מזכויות בנייה נוספות בקרקעות פנויות שיימסרו להם.

לדברי ראש המינהלת ברמלה, שרית דנה, יידרשו לשם כך החלטות ממשלה: "כבר כיום מתקיימת מדי חודש ישיבה עם אביגדור יצחקי, משרד השיכון, רשות מקרקעי ישראל וכל המשרדים הרלוונטיים. היחס לנושא הוא כאל פרויקט לאומי, ולכולם ברור שיש צורך 
בתוספת קרקעות כדי לאפשר להתחדשות העירונית לקרות. אנחנו ממתינים לראות אילו פתרונות יגובשו".

נושא נוסף שעל ועדות התכנון לבחון הוא האם התשתיות בעיר, תחבורתיות ואחרות, יוכלו לתמוך במהלך שצפוי להביא לגידול משמעותי באוכלוסיית העיר, שמונה כיום כ־75 אלף תושבים, עד כדי הכפלתה. זאת, כאשר לצד הליכי הפינוי־בינוי חתמה העיר באוגוסט האחרון על הסכם־גג לבניית 7,500 דירות נוספות בשטחים פנויים. בחינת חיבוריה התחבורתיים של רמלה מעלה מקום רב לאופטימיות, שכן כבר כיום מחוברת רמלה למספר רב של עורקי תחבורה ראשיים, באופן שערים אחרות יכולות להתקנא בו. העיר מחוברת ישירות לעורקי התחבורה הראשיים 431, 40 ו־44 המחברים אותה ישירות לתל אביב, ולכבישים 1 (ירושלים־תל אביב) ו־6, שחולפים גם הם בסמוך לה.

עם זאת, גידול כה משמעותי באוכלוסייה יצריך השקעות נוספות להגדלת שירותי התחבורה ציבורית ולהפחתת השימוש ברכב הפרטי בעיר. בשל רמת הצפיפות הגבוהה, תקן החניה שנקבע בתוכניות הפינוי הוא מקום חניה אחד לכל יחידת דיור, ולא 1.5 כפי שנהוג כיום בבנייה חדשה. גם בתחום התחבורה הציבורית המצב ההתחלתי של העיר אינו רע. כבר כיום יש בעיר תחנת רכבת פעילה, ותחנה שנייה מתוכננת להיבנות בעתיד בשכונת קריית האמנים (מצליח). ולבסוף – תוואי הקו החום של הרכבת הקלה מתוכנן לחבר את רמלה לתל אביב. אמנם לא כל הפתרונות הללו יהיו זמינים מחר בבוקר, אך גם תוכניות הבינוי בעיר יתפרשו בסופו של דבר על פני 15־20 השנים הבאות, ולא יבוצעו בבת אחת.

"צריך להרוס את כל 
ה'הרצלים' וה'ויצמנים'"

למרות האתגרים הרבים הכרוכים בקידום התוכניות, היזמים הפועלים במתחם אופטימיים מאוד באשר לסיכויי ההתממשות של חזון הפינוי־בינוי השאפתני. "המהלך הזה יקרה כי הוא מתבקש", אומר בביטחון אלכס מריאש, סמנכ"ל פיתוח וניהול נכסים בהכשרת הישוב, "כעת צריך לצלוח את מוסדות התכנון. תהליכי התכנון בישראל ארוכים מאוד, אבל העובדה שהוקמה ברמלה מינהלת שמקבלת את כל ההחלטות בנושא, יש בה כדי לקצר טווחים".

יואל לביא
ניר קידר

בהכשרת הישוב עובדים כיום על תוכנית למתחם בן כ־21 דונם הידוע כ"מתחם אשכול", לבניית 1,200 יחידות דיור במגדלים של עד 30 קומות, שיחליפו 184 דירות הבנויות כיום בשישה מבני רכבת. על השאלה למה צריכות חברות יזמיות את כאב הראש של פינוי־בינוי כשיש להן אופציות לבנייה בקרקע פנויה, מריאש מסביר: "אין כיום בישראל שיווק של שטחי קרקע עם זכויות בנייה בהיקפים גדולים כל כך, שיוצאים בבת אחת לשוק, כפי שיש במקרה הזה. אלה עשרות אלפי יחידות דיור שנבנות באזור אטרקטיבי. מעבר לכך, יש בזה גם אמירה. כחברה שהוקמה ב־1909 לצורך גאולת קרקעות, זו המשכיות של אותו הייעוד. כשהחברה הוקמה על ידי יהושע חנקין המטרה היתה ליישב את הארץ, וכיום אנחנו מחדשים אותה. זו תרומה למאמץ הלאומי".

תומר כץ, סמנכ"ל ההשקעות והפיתוח העסקי בחברה, מוסיף: "אנחנו מאמינים ברמלה. היא קרובה לאזור המרכז. כיום יש לה בעיה תדמיתית, אבל הפרויקטים שמקודמים בה כעת הם פרויקטים משני־מציאות. מי שנכנס לפרויקט כזה צריך לדעת להסתכל על המחירים כיום ובעתיד. ברגע שפני השטח ישתנו, אין סיבה שהמחירים לא יעלו משמעותית".

לדברי חברת המינהלת העירונית רחל תורג'מן, היזמים נהנים מהיענות גבוהה 
לכנסים שהם מקיימים בעיר לשם החתמת התושבים. "בכנס שנעשה עבור תושבי מתחם יוספטל הושגו חתימות של 160 משקי בית בתוך שעתיים", היא מדווחת. "כולם מבינים שזה הסיכוי שלהם לשדרג את הנכסים שברשותם, להעלות את רמת החיים ולהוריש משהו בעל ערך לילדים". גם יוסי עזרא, היזם הפועל בשותפות גמול נדל"ן במתחם רחובות השריון והצנחנים – אחד החלשים ביותר מבחינה סוציו־אקונומית – מדווח כי יותר מ־90% מבעלי הנכסים חתמו על הסכמתם לתוכנית.

מבין כלל היזמים, נמצא כיום עזרא בשלבים התכנוניים המתקדמים ביותר. בתחילת נובמבר אישרה הוועדה המקומית של רמלה את התוכניות שהגיש לבניית 4,374 דירות במקום 625 דירות שייהרסו. בשבועות האחרונים הועברו מסמכי התוכנית לוועדה המחוזית, שתתכנס בשבועות הקרובים לדון בהפקדתה. "העירייה תומכת מאוד, והציפייה היא שההנהגה ברמה הלאומית תיקח מכאן את המושכות. שידחפו את זה קדימה באותה מהירות ונחישות כפי שעשתה עיריית רמלה", הוא אומר. "הבניינים הקיימים כיום עלולים להביא חלילה עוד כמה שנים לאבידות בנפש אם לא יטופלו – הם פשוט מתפוררים. אין לדברים כאלה מקום בישראל של היום, ומי שלא מבין זאת, שיעבור לגור בהם".

כמו רוב הגורמים המעורבים בפרויקט, גם עזרא חש שהוא לוקח חלק באחת התוכניות המשמעותיות ביותר שתוכננו בישראל בשנים האחרונות. "דבר בסדר גודל כזה לא נעשה במדינת ישראל. זו תוכנית שעוד ידברו עליה רבות", הוא אומר בביטחון.

וברקוביץ' מוסיף: "זהו פרויקט דגל שיסמן את הדרך לכל הערים הוותיקות. במקום להשחית עוד שטח פתוח לבנייתה של עוד שכונה פרברית מנותקת, בשנים הקרובות צריך להרוס את ה'הרצלים', ה'ויצמנים' וה'סוקולובים' של מרכזי הערים הוותיקות. המודל הזה מתאים כמעט לכל עיר ותיקה – פתח תקווה, רחובות ואפילו הרצליה. את כולן יהיה צורך לחדש בשנים הקרובות – ורמלה תהיה המודל".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות