תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אינספור חרדים יקימו סטארט-אפים שיהיו שווים מיליארדים"

לכתבה

איש העסקים היהודי-בריטי ליאו נואי משקיע עשרות מיליוני דולרים כדי שצעירים חרדים ירכשו השכלה, ייצאו לעבוד ולא יזדקקו יותר לתרומות ■ "הפריע לי שאנשים התדפקו על דלתי ואמרו לי: אני צריך להאכיל את אשתי"

7תגובות

סמוך לדלת משרדו של איש העסקים היהודי-בריטי ליאו נואי, ברחוב ויגמור היוקרתי במרכז העסקים של לונדון, תלויים שני ציורים קטנים יחסית, זה מעל זה. מופיעים בהם אנשים בעלי מראה יהודי בולט, יושבים על ספסלי עץ, ספרי לימוד מונחים לפניהם והם מתווכחים בלימוד תורה. על רקע שאר הציורים המופשטים שממלאים את קירות חדרו של נואי, בעלי קווים עדינים יותר, שני הציורים האלה בולטים בחריגותם. כששואלים את נואי אם בחר בהם דווקא בגלל העיסוק של אותם יהודים בתמונות, לימוד התורה, הוא מוחה בתנועת ביטול: "זה סתם קיטש".

אלא שהיחסים של נואי - אחד מעשירי בריטניה שהונו האישי הוערך ב-500 מיליון ליש"ט - עם קהילת לומדי התורה, מורכבים יותר. מצד אחד הוא יהודי אורתודוקסי, המשתייך לחסידות ערלוי ותורם לה לא מעט. מצד שני, נואי הוא כנראה האיש שהניע יותר מכל אחד אחר את מהפכת ההשכלה והתעסוקה במגזר החרדי בעשור האחרון. הוא הזרים עד כה כ-120 מיליון שקל מהונו האישי עבור המהפכה הזאת - למלגות וסיוע לאלפי סטודנטים חרדים באמצעות ארגון קמח (קידום מקצועי חרדי). בלעדיו הם היו נשארים בגטו החרדי ללא יכולת להתפרנס.

את האנגלית שלו הוא מתבל במשפטים מהמקורות היהודיים בעברית ובמונחים עסיסיים ביידיש, בעיקר כדי לבקר בשפה בוטה ובלי יותר מדי פוליטקלי קורקט. "משיגעס", משוגע ביידיש, היא המלה האהובה עליו כדי ללעוג למי שאינו מוצא חן בעיניו. אבל האמת היא שנואי עצמו קצת משיגעס. אחרת כל זה לא היה קורה. במקום לנהוג כמו חבריו האמידים, "הנגידים", כפי שהם מכונים בחברה החרדית, לציית לגדולי הרבנים ולהזרים את כספי הצדקה שלו למוסדות החרדיים הקלאסיים, הישיבות והכוללים, הוא החליט ללכת נגד הזרם ולהפוך את המגזר החרדי ליצרני ומועיל.

"זה הפריע לי הרבה זמן", הוא מספר. "הפריע לי שאנשים הידפקו על דלתי ואמרו לי 'אני צריך להאכיל את אשתי', 'אני צריך לערוך חתונה לילד שלי'. 'אנחנו צריכים לקנות דירה לילד'. למה אתה צריך לקנות דירה? יש אינספור אנשים ששוכרים דירה, אז למה אתה צריך לקנות? למה אתה צריך לשלם 200 אלף דולר בשביל לקנות דירה? משיגעס, האם אני נותן צדקה כדי לעשות אותך מיליונר?"

אז הפסקת לתרום להם?

"היו באים לבקש להאכיל את ילדיהם. ואז אתה חושב לעצמך שזה שגוי, אבל האיש מתחנן והוא עדיין צריך להאכיל את הילדים שלו, אז אתה נותן לו. שאלתי את עצמי למה זהו המצב. התשובה היא שאחרי השואה, הרבנים היו צריכים לבנות מחדש את עולם היהדות. הם היו חייבים לעשות את זה כי כל הדור הזה אבד בשואה. המשמעות היא לא רק להקים מחדש את עולם הישיבות, אלא את היהדות כולה. ההורים שלי שניהם ניצולי שואה, אין לי בן דוד, אין לי דוד, ואף פעם לא היה לי. היו חייבים לבנות את זה מחדש. אבל השאלה היא מה עושים אחרי שהם הצליחו והקימו מחדש את היהדות".

ובכל זאת, אתה עדיין תורם למוסדות חרדיים.

"זה לא משנה איזה מוסד, מעניין אותי מה האנשים עושים בו. אני תומך באופן ספציפי באנשים בישראל שלומדים בישראל במטרה לעשות משהו. צריך שתהיה תכלית בכל דבר בחיים. יש מעט מאוד אנשים שצריכים לשבת וללמוד בלי תכלית. החזון איש (ממובילי היהדות החרדית, נפטר ב-1953, נ"ט) היה צריך ללמוד עד גיל 50 ויותר, אבל הוא יחיד בדורו. אני תורם לאנשים שלא רוצים רק לקחת - אלא הם הולכים לתת חזרה. גם אם הם לומדים דוקטורט כעת, אני תורם. למה הם צריכים להיחשב גרועים יותר? מי שהולך להיות רב או מי שהולך להיות דיין לא גרוע ממי שיושב באוניברסיטת בר אילן או בן גוריון, מה הם שונים? צריך אותם, יש להם משהו לתת".

המנהג החרדי הנפוץ כיום בישראל הוא שצעירים לומדים בישיבות קטנות וגבוהות, ללא לימודי ליבה. אתה מסוגל להבין מדוע זה כך?

"מתי בכל ההיסטוריה היהודית היו כל כך הרבה אנשים שלמדו תורה? תמיד הורים היו מחנכים את ילדיהם למקצוע, ללמוד לסחור. בארה"ב זה אותו דבר וגם בבריטניה לרוב זה אותו דבר, ורק בישראל זה שונה. כפי שאי-אפשר לצפות מחילוני לשמור על הדת, מפני שהוא לא למד בבית הספר על יהדות ואין לו בחירה, איך אפשר לצפות מחרדי שלא יודע דבר על העולם הכלכלי להצטרף לשוק העבודה? אנחנו חייבים לתת להם חינוך".

לואי נואי. "אם אתה רוצה הזדמנות לפרנסה בכבוד - ניתן לך אותה"
ג'ון ריפקין

אז מה קרה בישראל? למה דווקא בישראל החרדים לא מעורבים בשוק העבודה?

"זה לאו דווקא בישראל, אבל בישראל זה הרבה יותר משמעותי. אני לא פוליטיקאי ולא פילוסוף. יש לי רק את המחשבות שלי".

יש רבים שמאשימים את הממשלה וגם את הפוליטיקאים החרדים. היא מעניקה כסף לחינוך ללא לימודי ליבה, ולא מכשירה אנשים לשוק העבודה.

"דבר אחד אני אגיד: המערכת הפוליטית בבריטניה היא הכי לא דמוקרטית בכל הקשור לדרכי ההצבעה, אך כזו שמייצרת את הממשלה הכי דמוקרטית עם ממשלה לחמש שנים. בישראל זה הפוך לגמרי. מערכת הבחירות היא בין הכי דמוקרטית שיש. כל אידיוט וכל שמוק יכולים לקבל מושב בכנסת. אבל הממשלה שקמה היא הכי לא דמוקרטית שיש ומתחלפת כל הזמן. כדי שתוכל לשרוד היא צריכה לתת שוחד כל הזמן, או איך שלא תקרא לזה. לכן יש סיבה לפנות בטענות יותר לחרדים עצמם בנושא הזה. צריך לדרוש מהם לשנות את המצב. אני לא יכול לדרוש מהפוליטיקאים החרדים לעשות משהו - אני בריטי".

שינוי מהפכני מתרחש רק בזכות מהפך פנימי

קשה להפריז בחשיבות המהפכה שעשתה קמח במגזר החרדי. זה לא רק הכסף. זה בעיקר האיך והמי. ארגון כמו קמח הגיע מתוככי החברה החרדית. נואי הוא הספונסר המרכזי ומתחתיו אישים בכירים ומוכרים בקהילה החרדית - יו"ר הקרן הוא יוסי דויטש, עסקן בכיר וסגן ראש עיריית ירושלים מטעם יהדות התורה, המנכ"ל הוא אברהם פלדשטיין והמשנה למנכ"ל הוא אברהם יוסטמן, כולם בנים למשפחות המושרשות עמוק בקהילה חרדית. העובדה שקמח צברה הצלחה כזו מוכיחה שוב ששינויים מהפכניים בחברות סגורות יכולות להתרחש רק כאשר מחוללי השינוי מגיעים מבפנים, ולא מבחוץ - בכפייה או ברצון.

"הם לקחו סיכון ענק", אומר נואי על אנשיו בישראל. "היחס של החברה החרדית אליהם היה עלול להיות קשה מאוד. אבל כיום אנשים מכבדים אותם. בכלל, היחס כעת של החברה החרדית לחרדים עובדים טוב משמעותית עכשיו מאשר היה לפני 15 שנה. זה כמו שבעבר כאשר צעיר מבני ברק הלך לבסיס הצבאי הוא נאלץ ללבוש את המדים רק בכניסה לבסיס ולהוריד אותם בבני ברק. היום כשהוא מגיע לבני ברק הוא לובש את המדים, ובבסיס אין לו בעיה להסתובב עם הקפוטה. כיום זה הרבה יותר מקובל".

באופן מוצהר החזון הוא לא להעשיר את המגזר החרדי בידע ובהשכלה, אלא רק לפתור מצוקות כלכליות באמצעות פרנסה. לפי העמותה, עד כה 11,500 תלמידים קיבלו מלגה, 3,900 כבר סיימו את לימודים ו–7,150 עדיין בשלבי לימודים. שיעור הנשירה לפי קמח הוא נמוך - רק 5%.

היעד המוצהר הוא לאפשר גם לגברים להשתלב בשוק העבודה. נתוני הלמ"ס האחרונים אכן מלמדים על זינוק משמעותי בהשתתפות בשוק העבודה של גברים חרדים ל-56% ב-2013, לעומת 40%-50% ב–2002-2011. בקרב הנשים החרדיות, שיעורי התעסוקה ב-2002-2011 היו בסביבות 50%, והחל ב-2012 הם זינקו עד 68% ב-2013. בהתאם, 72% מהמלגות של קמח מופנות לגברים, ורק 28% לנשים.

חרדים עובדים בבורסה

ובכל זאת, התחושה היא שהתהליך הזה תקוע. שאין באמת השתלבות בהיקפים גדולים, גם משום שמקומות עבודה חילוניים לא ממהרים לפתוח את השערים בפני החרדים.

"זאת אכן בעיה בימינו. אתה צריך ללמד את החרדי שהעבודה שלו חשובה. כשמישהו יושב בכולל ולבן דוד שני שלו נולד בן והוא חוגג ברית, הוא הולך לברית. אבל כשהוא עובד, הוא צריך להבין שהוא לא יכול ללכת לברית. הוא צריך לעבוד. הגמרא בעצמה אומרת שכאשר אתה עובד של מישהו אתה לא חייב להתפלל מנחה, מפני שאתה מתפלל על חשבון הזמן שלו. הוא משלם לך. חייבים ללמד את החרדים מחדש את הנושא הזה. פגשתי פעם חרדים שדרשו שבמקום העבודה יהיה להם מקום להתפלל וללמוד. אמרתי להם - למה אתם צריכים את זה? יש לך זמן ארוחת צהריים, תעשה בזמן הזה מה שאתה רוצה, געזונטע הייט (תהיה בריא, נ"ט). למה הם צריכים לעשות משהו מיוחד עבורך?"

אתה חושב שהקהילה העסקית עושה מספיק כדי לגייס את אותם חרדים לעבודה?

"זה עניין של אמון. העובדים האלה הם האמינים ביותר שיש. אני יכול לתת דוגמה רק מבריטניה: אם מדברים עם כל פירמה של עורכי דין או כל חברה, הם מספרים שהם אוהבים להעסיק יהודים דתיים. אני שואל אותם למה, הרי הם הולכים ביום שישי מוקדם הביתה. והם עונים שנכון, אבל הם עובדים מאוחר יותר בימות השבוע ואם צריכים אותם בימי ראשון - הם יהיו שם. הם הכי נאמנים ומוכנים לעבוד קשה. יש להם הכרת הטוב. הם ממוקדים במטרה הם מצוינים. מוחם של החרדים חד מאוד מפני שהם למדו שנים רבות. אני מסכים שבישראל צריך לבנות את מערכת יחסי האמון הזאת, והיא אכן נבנית. יותר מ-90% מהבוגרים שלנו עובדים כיום".

הבעיה היא שהחרדים והחילוניים כמעט שלא נפגשים. כל אחד במרחב המחיה שלו.

"זאת הנקודה. החרדי שהולך בפעם הראשונה בחייו לעבודה ביום ראשון בבוקר מגיע הביתה בערב, ואשתו שואלת אותו: 'יענ'קלה, איך היה ביום הראשון בעבודה? והוא עונה: את יודעת, זה מעניין, בחיי לא עבדתי כל כך קשה'. באותו יום החילוני חוזר הביתה מהעבודה, ואשתו שואלת אותו: 'נו, איך היה היום? ואז הוא מספר שהגיע לעבודה חרדי עם פאות וזקן שהתחיל לעבוד אצלם ביומו הראשון. יש לו שמונה ילדים. הוא איש נחמד, ויש לו בדיוק את אותן בעיות שיש לי'. זה נקרא סובלנות. תוך יום אחד יש לך סובלנות אם אתה משנה את הגישה.

"הנושא הזה של סובלנות בין החרדים לחילוניים הפריע לי. זו לא הדרך שבה ה' רוצה שנתנהג. אתה רואה חרדי זורק אבנים בשבת בכביש בר אילן, ואתה רואה חילוני נוהג דרך מאה שערים. שניהם טועים. לו אין סיבה לנסוע דרך מאה שערים, ולא אין סיבה לזרוק אבנים בכביש מרכזי ולגרום לאנשים לא לנסוע שם. זאת סובלנות".

התייעצת עם רבנים על קמח?

"מעולם לא דיברתי עם רבנים על זה. יש להם את הבעיות שלהם. אני לא צריך ליצור להם בעיות נוספות. מצד שני, אנשי קמח בישראל הם אלה שמדברים עם הרבנים, ומעולם אף רב לא אסר את הפעילות של קמח. לא היה רב שאמר שאנחנו טועים. להפך. כולם אמרו לנו שאנחנו צודקים".

אבל הם לא רוצים להגיד את זה בקול רם.

"נכון. כי רבנים אחרים יהרגו אותם. הם חוששים גם מהקהילה שלהם".

חרדי בלונדון

היינו מצפים ממנהיגי הקהילה להוביל את הקהילה למקום הנכון, לא להיות מובלים.

"אתה צודק ב-100%. זה נושא פוליטי ואתה עיתונאי, ואני לא אגיד לך את עמדתי בנושא. אפשר לבקר כל אחד, אבל אני יודע שמנהיגים תפקידם להנהיג ולהדריך. ובכל זאת, עדיין לא ראיתי אפילו רב אחד שהביע התנגדות לקמח, מפני שקמח לא אומרת לאנשים לצאת החוצה מהמסגרות התורניות. קמח אומרת לאנשים: אם אתה רוצה הזדמנות לפרנסה בכבוד, אנחנו מוכנים לתת לך אותה".

"דת היא דבר אישי"

משרדיו של נואי אמנם ממוקמים ברחוב היוקרתי, אבל מבפנים הם צנועים ונראים כמו משרד תיווך נדל"ן - ולא כמו קרן שמנהלת נכסים בסכומי ענק. כן, יש יצירות אמנות על הקירות, אבל אין שם ריהוט עץ כבד, לא כורסאות עור ולא שטיחים מקיר לקיר. נואי יושב בחדר מרווח אך לא גדול, ולא מתאמץ לנקר עיניים. הוא בן 64, ואת הסיגריה שהיתה בעבר צמודה לשפתיו במשך חלק גדול משעות היום מחליף כעת סיגר אלקטרוני שלא מש מידו.

האגדה מספרת על כך שעיקר ההון המשפחתי נוצר בזכות אביו, שהגיע ללונדון ממזרח אירופה ורכש בזול דירות רבות מעל גבי חנויות - "אפר סטוריז". עם עליית שווי הנדל"ן, המשפחה התעשרה. "זה קוואצ'ז. ראביש. שטויות", מגיב נואי כששואלים אותו אם כך הכל התחיל. "הוא אכן עשה את זה. אבל הדרך שבה מציגים את זה היא פשוט שטויות".

אבל אפשר לומר שהכסף הזה עזר לך לפתח את האימפריה שלך.

"לא רק. היו בנקים שהיו טובים אלי, היו אנשים שהיו טובים אלי. היו סיכונים שאני לקחתי לפני 40 שנה ולא הייתי לוקח היום. אין ספק".

הוא מתעקש לא לכנות את עצמו חרדי. אז מה הוא כן? "אני לא אוהב להגדיר את עצמי", הוא אומר. "התיוג לא עוזר שום דבר. אני רוצה להאמין שהקב"ה באופן כללי שמח עם מה שאני עושה. יש לי שני ילדים שגרים בישראל ושלושה ילדים שגרים בבריטניה. הבנים שלי בבית שמש מוגדרים דתיים-לאומיים".

הוא לבוש בקפידה, ועל ראשו כיפה שחורה סרוגה קטנה, מוצמדת בסיכה. כמו רבים מהיהודים הדתיים בחו"ל, הוא פשרן בכל הנוגע לכיפה. "לפעמים היא על הראש לפעמים לא", הוא מודה. "במשרד אני תמיד עם כיפה. בחוץ לא תמיד. דת היא דבר מאוד אישי וכל אחד מפרש אותה כראות עיניו ועושה כפי שהוא מוצא לנכון".

הדור הבא - בנו שעובד עמו במשרד - דווקא אדוק יותר. "נסעתי אתו לפינלד, קוריאה הדרומית, סין, הונג קונג ומקומות רבים נוספים. היינו אני, ה-CEO שלי שהוא יווני ואינו יהודי והוא. בני חבש כל הזמן כיפה, ואני לא חבשתי כיפה. רציתי להגיד לבן שלי: מי המשוגע כאן, אני או אתה? התשובה היא שאני המשוגע. אני נמצא אתו והוא עם כיפה, אז למה אני בלי?"

אנשי אבטחה חרדים בלונדון. שילוב של לימודים, תורה ועבודה
אי־אף־פי

בישראל מסתכלים על הכיפה יותר כמו סמל. חלק מהעובדה שחרדים לא משתלבים לעבודה זה בגלל הסמלים שלהם - הכיפה, החליפה והפאות. זה מקטלג אתם כזרים.

"יש לי עורכת דין בישראל, חילונית לגמרי, תל-אביבית קלאסית. אשה נחמדה מאוד, לא אגיד את שמה. היא התחילה לדבר אתי על כל הנושא של החרדים, שהם לא עובדים וכו'. שאלתי אותה איך היא מגדירה אותי, איפה היא שמה אותי. היא אמרה לי 'אתה שונה'. כלומר, זה לא סביב העובדה שהם חרדים או לא. זאת התפישה שלך לגבי מה שהם עושים למען החברה. זה מה שגורם לך לכעוס. וזה לא נכון".

לנואי יש יותר מ-2,500 קופסאות בשמים המיועדות לטקס ההבדלה במוצאי שבת. "זה שיגעון שלי", הוא אומר בחיוך. "אולי זה התחיל אחרי שגנבו להורים שלי את קופסת הבשמים שהיתה להם, ופעם אחת ראיתי קופסה דומה וקניתי. מאז אני קונה וקונה בלי הפסקה, כמו משוגע".

הוא אוהב יודאיקה, וכמו יהודי טוב חלק מהונו מופנה לצבירת עוד ועוד יצירות אמנות, אבל הוא מצהיר שהוא לא מבין בזה יותר מדי. "יש לי אנשים שמבינים באמנות יותר טוב ממני", הוא מודה. "גם בעסקים יש אנשים שעובדים אתי שמבינים יותר טוב ממני. החכמה היא לדעת להעסיק אנשים כאלה שטובים ממך".

את הבית שהיה לו בממילא בירושלים הוא מכר, וכיום הוא מתגורר בווילה ענקית שהוא בנה בשכונת קטמון בירושלים - לשם הוא מגיע בפעמים הלא מעטות שהוא מבקר בישראל. "התענוג שלי הוא שהבית מלא בילדים ובנכדים", הוא אומר.

ראייה כלכלית טהורה

בעוד הרומן של נואי עם ישראל ממריא בכל מה שקשור לפילנתרופיה, בעסקים המצב שונה לחלוטין. בשנים האחרונות היה נואי, ששלט בקבוצת בריטיש ישראל, עסוק בעיקר במימוש נכסים ובמכירה, ופחות בהשקעות מקומיות.

נואי היה פעיל בישראל באמצעות קרן ריט ובהמשך באמצעות בריטיש ישראל. הוא התחיל את הפעילות המשמעותית בישראל ב-2004 כאשר רכש את חברת נכסי אזורים מגנדן של נוחי דנקנר לפי שווי של 400 מיליון שקל. בהמשך השקיע והיה בעלים של 21 קניונים בערים מרכזיות בישראל, כמו פתח תקוה, חיפה ועוד.

נוחי דנקנר

ב-2010, הוא ושותפו הטרי פויו זבלדוביץ' מכרו את השליטה בבריטיש לקבוצת הקניונים מליסרון של משפחת עופר תמורת 1.3 מיליארד שקל - אקזיט מרשים לכל הדעות. את העסקה הזו הוא ביצע לאחר עסקה נוספת מוצלחת בישראל, כאשר מכר ב-2009 את אחזקותיו ברשת הדיור המוגן "משכנות כלל" בעסקה שהוערכה ב-200 מיליון שקל.

בעוד עסקיו הקודמים של נואי בישראל היו בתחום הנדל"ן המניב, כעת משקיע נואי בעיקר ביזום פרויקטים למגורים ולמסחר. הוא שותף במיזם מסחרי ומלונאי ענק סמוך לשוק מחנה יהודה בירושלים שכולל 47 אלף מ"ר של שטחי מלונאות, מסחר ומגורים, בפרויקט שכולל כ-7,000 יח"ד בבית שמש וגם בבינוי ביפו.

אז מכרת הכל ויצאת מישראל ונשארת רק עם יוזמות נדל"ן?

"יש לי שני ילדים בישראל ונכדים בישראל, ואני אוהב את המדינה, אבל עסקים זה משהו אחר. זה היה הדבר הנכון לעשות באותו זמן. מה שאנחנו עושים עכשיו בירושלים וביפו זה לא משהו קטן. אם מישהו יגיע אלי עם הצעה, אני אסתכל על זה בראייה כלכלית טהורה. ואגב, לא חיפשתי למכור את בריטיש. הם באו אלי. אין פיסה אחת של נדל"ן או שכל עסק אחר שבבעלותי שאתה לא יכול לקנות ממני במחיר הנכון".

ב-2011 היה נואי צעד אחד לפני ההסתערות על השוק הישראלי. בסוף אותה שנה, כאשר דנקנר החל לחוש מאוים, חתמה דסק"ש על עסקה למכירת השליטה (46%) בשופרסל תמורת 2.4 מיליארד שקל - לפי שווי הגבוה ב-47% מהשווי הבורסאי של שופרסל אז - לנואי ולישראלום של שולם פישר. אלא שחודש לאחר מכן נפגשו הצדדים בלונדון, והעסקה התפוצצה. למה? "המחיר היה גבוה מדי, זה הכל", הוא אומר.

אלא שהעסקה הזאת הותירה את נואי עם פצע שטרם הגליד. רשות ניירות ערך פתחה בחקירה נגדו ונגד מתיו ברופמן ושולם פישר (בחשדות אחרים) בחשד לשימוש במידע פנים. החוקרים גילו כי יומיים לפני ששוחח עם ברופמן ופישר על עסקת שופרסל, הורה נואי לברוקרים מטעמו לרכוש 0.3% ממניות שופרסל. בחקירתו טען נואי כי כשרכש את המניות המשא ומתן לא היה מעשי ולא היתה כל ודאות שהעסקה תיחתם. התיק נסגר לאחר שהפרקליטות לא מצאה די ראיות להעמדה לדין.

"אני לא מבין אותם", אומר נואי על התנהלותו רשות ניירות ערך בסוגיה. "אני מבין את רשויות ניירות ערך בבריטניה, אני מבין אותם בארה"ב, אבל אני לא מבין אותם בישראל. בלי להיות לא מנומס - כי אם אני אהיה לא מנומס אתה תפרסם את זה ואז הם שוב יכעסו עלי - רק אגיד שזה מוסד שמשרת את הציבור ויש לו עבודה לעשות, ויש אנשים שם שנהנים לעשות את העבודה הזאת". אחרי המשפט הזה, איש יחסי הציבור של נואי, שמעון כהן, מבקש להפסיק לשוחח על הנושא.

קניון עופר בבאר שבע. ב-2010 מכרו נואי ושותפו פויו זבלדוביץ' את השליטה בבריטיש לקבוצת הקניונים של משפחת עופר

מה יש לך להגיד על דנקנר?

"אין לי שום דבר להגיד עליו. אני מרגיש צער גדול על כל אחד שיש לו בעיות כאלה, ולמרבה הצער יש לו בעיות היום. אני מאחל לו הרבה הצלחה ומקווה שהוא ייצא מזה. הרמב"ם אומר שמצוות צדקה היא שונה לכל אחד. אם אתה רואה עני ברחוב ונותן לו 5 שקלים זה טוב. אם אתה רואה איש עשיר שהיו לו מכונית ומטוס, התפקיד שלך בצדקה הוא להשאיר אותו באותה רמה, אחרת הוא לא יוכל לחזור לאותו מצב שבו היה קודם".

יש כאלה שדווקא מרוצים מהמצב. הם אומרים שהיה לדנקנר יותר מדי כוח ריכוזי.

"הם לא צריכים להיות שמחים. הם יכולים להגיד שבדרך שבה העסקים פועלים בישראל, שבה אדם ששולט ב-300 חברות ומחזיק ב-5% בהן זה כוח אדיר, וזאת לא הדרך לנהל עסקים".

אתה מסכים שהיו הרבה בעיות במשק הישראלי? שיש בו מספר מועט של משפחות ששולטות בכלכלה?

"לא אכפת לי הכוח של המשפחות האלה אם באמת היתה להן בעלות על החברות שלהן. אבל אין להן בעלות, רק כוח. אם אני שולט ב-1% בחברה אחת וב-1% בחברה אחרת, זה לא אומר שיש לי 100 חברות, אלא שיש לי 1% ב-100 חברות. זה לא שווי אמיתי".

כעת, כשאתה מעורב בפרויקטים לבנייה, בישראל מדברים ללא הפסקה על מחירי הנדל"ן. הממשלה מנסה למצוא פתרון להוריד את מחירי הדירות. יש לך הצעה?

"זאת בעיה אדירה. לא חשבתי על זה לעומק, אבל אם אתה שואל אותי - התרבות בישראל של קניית דירה היא טעות. הממשלה צריכה לבנות בתים לעובדי מפתח, למשל אחיות בבתי חולים, ולאפשר לעובדים לשכור דירה במחיר סביר. אין סיבה שהממשלה בישראל לא תוכל לבנות דיור ציבורי שיאפשר לעובדי מפתח שיוכלו לשכור דירה במחיר סביר. חלק מהסיבות קשור גם לתהליכי התכנון בישראל. יש בזה בעיה קשה. יש קרקעות והפוטנציאל קיים, אבל כפי שראיתי בבית שמש תהליכים לא מתקדמים".

אבל למה המחיר עלה בצורה חדה כל כך?

"המחיר גבוה כל כך כי אנשים מוכנים לשלם את המחיר הזה. אם הם לא יהיו מוכנים לשלם את זה - הוא לא יהיה כזה גבוה. השווי הוא לא מה שאני קובע, אלא נקבע לפי מה שמישהו אחר מוכן לשלם. מאחר שיש לכם ממשלות קצרות טווח כל הזמן, הן לא יכולות לקבל החלטות לתקופה של 5-10 שנים. הן יכולות לקבל רק החלטות לעכשיו ולתקופה קצרה, וזאת לא הדרך לנהל מדינה. אתה לא יכול לנהל עסקים ככה, אז איך תוכל לנהל מדינה ככה?"

"היום יש לי מה להפסיד"

נואי מכנה את עצמו שחקן של הזדמנויות. הוא קונה רק כאשר הוא מזהה סיכוי לעלייה משמעותית במחירים. כמה ימים לאחר אסון התאומים הוא חתם על עסקה לרכישת מרכז קניות במנהטן מבעל שליטה שמיהר להיפטר מהסחורה הפגומה, משום הבין שמשפל כזה המחירים רק יעלו.

אז עכשיו זמן טוב לקנות בפריז או בלונדון?

"יש לנו משרד בפריז, אנחנו קונים שם מדי פעם נכסים. המחירים שם כעת הכי גבוהים שיש. אבל בכל שוק יש הזדמנויות. העבודה של הפרשנים היא למצוא מה ששונה, לא מה שמתנהל דומה. גם בבריטניה וגם במקומות נוספים יש נכסים שאנחנו בודקים כל הזמן. רק לאחרונה קנו בבריטניה נכסים. צריך למצוא את ההזדמנות. היה רב אחד שאמר לי: אתה חייב לקנות רק מציאות. חשבתי לעצמי - איך אני יודע מהי מציאה? ואז הבנתי שהוא מתכוון שמה שאני חושב שזו מציאה, זה מה שאני צריך לקנות. כל אחד חושב אחרת".

אתה עדיין פועל לפי תחושת הבטן.

"בימים אלה כולם עובדים לפי האקסל ולפי מצגות. פעם הייתי פועל לפי התחושות שלך, והיום בא מישהו ומציג לך את זה בניירות. אני עדיין עושה את זה על בסיס תחושה. לפעמים עובדים באים אלי למשרד ומציעים לי לקנות דברים. אני מקשיב לדרך שבה הם מדברים. אני שומע מהדרך שבה הם מציגים את זה אם הם מבקשים ממני להגיד כן או רוצים שאגיד לא".

אתה משקיע רגוע יותר היום?

"כשאין לך לאן לרדת - אין סיבה לא לקחת סיכון. היום יש לי מה להפסיד. אני חייב להיות יותר זהיר".

אתה לא הולך לרבנים לשאול בעצתם? היום זה באופנה.

"אני הולך לרבנים לשאול שאלות, אבל לעולם לא בנושאי ביזנס. תגיד לי, אם הרב הזה הוא כזה רב נפלא, זה אומר שהוא יכול לשבת וללמוד, אז למה אתה מפריע לו עם ביזנס? לבקש ממנו ברכה? בבקשה. אבל לשאול אותו כן או לא? איך אתה מפיל עליו כזו אחריות? האם אתה מספיק משוגע בהתנהלות העסקית שלך שאתה הולך לרב שאינו מבין בתחום הזה?"

כשאתה מסתכל קדימה, אתה רואה סיבה לאופטימיות? השווקים יחזרו לצמוח?

"אנחנו באזור של ריבית נמוכה מאוד. יש שתי דרכים להחזיר חובות: או בריבית נמוכה מאוד, ואז יש לך הכנסות גבוהות ואתה יכול לשלם חובות, או באינפלציה גבוהה מאוד ואז ערך הכסף שלך יורד. כיום אנחנו באווירה של ריבית נמוכה מאוד, ויש חוסר ודאות. אתה לא יכול בשלב זה לראות ערך בסביבת ריבית נמוכה שהיא כבר לא הגיונית".

נחזור לזירה המקומית. יש רבים שסבורים שמימוש פוטנציאל התעסוקה של המגזר החרדי חשוב מאוד לעתידה של ישראל. האם לדעתך נראה שינוי מהותי בשילוב החרדים בעוד עשור בישראל?

"השינוי קורה כבר עכשיו. בכל חתונה שאני הולך אליה בישראל אנשים באים אלי ואומרים לי: 'אתה נואי? תודה רבה', ומתחילים לבכות. אחד מהם סיפר לי שהוא קנה לראשונה שמלה לאשתו לכבוד החג. זה שינוי ענק. אם נחשב את מספר הסטודנטים ואת מספר הילדים שלהם, זה יותר מ-100 אלף אנשים שמתפרנסים. זה כבר שינוי ענק. אמרתי לילדים שלי בליל הסדר בפסח לפני כמה שנים שאנחנו לא יושבים פה לבדנו. כל האנשים האלה יושבים אתנו יחד".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות