תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שנה למהפך הפוליטי שטילטל את אירופה: מי אתה באמת, אלכסיס ציפראס?

לכתבה
אלכסיס ציפראס יוצא מהקלפי לאחר שהצביע, בינואררויטרס

ראש ממשלת יוון ומנהיג מפלגת השמאל סיריזה נהפך בשנה שחלפה לאייקון פוליטי, שהשפעתו חורגת הרחק מעבר לגבולות ארצו ■ אבל הוא עדיין בגדר חידה: האם מדובר במהפכן, או בפוליטיקאי פרגמטי ומתוחכם שטיפס בעורמה לצמרת?

2תגובות

אי־אז ב-1998 יצא סטודנט ארוך שיער מאתונה לטיול במחוז אפירוס בצפון יוון, והנציח עצמו בתמונה שבה חיוכו הגדול והבריא נפרש על רקע רכס מוריק. בחיוך הזה אפשר היה לראות משל למצבה של מולדתו באותה שנה, והיו לה הרבה סיבות לחייך: הכלכלה צמחה בקצב של יותר מ-5%, הבורסה קפצה ביותר מ-20% והגיעה למקום הרביעי בעולם בביצועים, הגירעון הממשלתי ירד מתחת ליעד של 3% מהתמ"ג, הדרכמה נכנסה למנגנון המט"ח של האיחוד האירופי - שלב אחד לפני אימוץ היורו במדינה, ההכנות לאולימפיאדה ב-200 הזרימו השקעות ענק ויצרו משרות רבות, והמגזר העסקי טיפח רעב להפרטות גדולות שבדרך.

בחלוף פחות משני עשורים, הסטודנט שנהפך למנהיג מנסה כעת לשקם את יוון מההריסות. מחלפות השיער קוצצו עד תום, החיוכים הוחלפו בקמטי דאגה וחולצת הפולו הומרה בחליפה רשמית. בארצו הצמיחה נהפכה לצניחה, הדרכמה נטבעה כשם קוד לסכנת אפוקליפסה כלכלית, המשקיעים נמלטו, המשרות חוסלו, והכלכלה הידרדרה במדרון תלול עד להתרסקות חסרת תקדים בתולדות האיחוד האירופי.

ציפראס הצעיר. מחלפות השיער קוצצו, החיוכים הוחלפו בקמטי דאגה
אי־פי

בגיל 40, אלכסיס ציפראס אינו רק ראש הממשלה הצעיר בהיסטוריה של יוון ומי שהצליח לחולל בה מהפך פוליטי ותודעתי מטלטל. הוא גם מסמל אלומה של תקווה לדור שלם, שמחפש סימנים לאלטרנטיבה אידיאולוגית בעידן של אי-ודאות כלכלית ואובדן דרך חברתי אחרי המשבר העולמי.

בשנה גדושת האירועים שחלפה מאז בחירתו נהפך ציפראס לאייקון פוליטי, שהשפעתו חורגת הרחק מעבר לגבולות ארצו: המהלומה האידיאולוגית שהנחית על מדיניות הצנע חסרת הפשרות של גרמניה בגוש היורו שלחה גלי הדף ברחבי היבשת, שכבר היכו בשתי מדינות גדולות וחשובות מיוון, אשר סבלו גם הן מצנע מתמשך בחסות ממשלת ימין: בספרד, עלייתה המהירה של מפלגת המחאה "פודמוס", שמציגה מודל חדש של דמוקרטיה השתתפותית; בבריטניה, ניצחונו הבלתי צפוי של איש השמאל הקיצוני ג'רמי קורבין במפלגת הלייבור. במהלך המגעים המפרכים שניהל מול מנהיגי גוש היורו זכה ציפראס לתמיכה פומבית מהכלכלנים החשובים בעולם - פול קרוגמן, ג'וזף שטיגליץ ותומא פיקטי, ובאפריל הוא נכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים בתבל של מגזין "טיים", לצדם של אנגלה מרקל, ולדימיר פוטין וברק אובמה.

השפעתו של ציפראס על סדר היום הפוליטי-כלכלי העולמי היא תוצאה ישירה וברורה של העניין האדיר שמעורר המשבר היווני מאז 2010. אולם איש מקודמיו בתפקיד לא זכה להתייחסות מיוחדת, משום שאלה נתפשו כברגים מתחלפים בתוך מערכת מחלידה של שלטון אליטות מנופח ומושחת, שטופח במשך שנים בידי שתי המפלגות הגדולות - מימין ומשמאל. מיורגוס פפנדראו הסוציאל-דמוקרט עד סמאראס השמרן, כולם זוהו בסופו של דבר עם אופורטוניזם פוליטי, ונפלו. ציפראס, לפני הכל, מייצג אידיאולוגיה, וכך גם המפלגה שבראשה הוא עומד מאז 2009 - קואליציית השמאל הרדיקלי סיריזה (Syriza).

קצת קשה להאמין שרק לפני שנה היוונים לא ממש רצו את ציפראס כראש ממשלה. כשבדצמבר 2014 הוכרזו בחירות בזק בעקבות משבר פוליטי נוסף, ציפראס היה פחות פופולרי הן מיריבו מימין, יו"ר מפלגת "הדמוקרטיה החדשה" וראש הממשלה המכהן דאז אנטוניס סמאראס, והן ממפלגתו שלו. בסקרים ראשונים שנערכו, ציפראס פיגר אחרי סמאראס כמועמד המועדף לתפקיד ראש הממשלה, אף שמפלגתו הובילה בסקרים בפער של כמה אחוזים. הפער הזה אמנם נשמר עד יום הבחירות ב-25 בינואר, אולם בקרב רבים התחושה היתה שהוא עתיד להימחק. פרשנים צפו שלא מעט מצביעים שאמרו בסקרים שיצביעו למפלגת שמאל רדיקלית יעדיפו ברגע האחרון לשלשל פתק למפלגה ותיקה, מתונה ופרו-אירופית, שלא תעז לסכן את מעמדה של יוון בגוש היורו. הצבעה לסיריזה, שמנהיגה התחייב במהלך הקמפיין לבטל את ההסכמים עם האיחוד האירופי וקרן המטבע, נתפשה כהימור שתוצאותיו עלולות להיות הרסניות.

עם פרסום המדגמים התברר כי יותר מדי יוונים מאסו ביותר מדי צנע, שרמס את כבודם כמעט כמו את חייהם: ציפראס גבר על סמאראס בפער משכנע של יותר מ-8% ומפלגתו זכתה לרוב גדול בפרלמנט, שאיפשר לה להרכיב קואליציה ללא מפלגות פרו-אירופיות שמייצגות את האליטות הוותיקות.

בשנה הראשונה שלו בתפקיד נאלץ ציפראס לתמרן, לדלג ולזגזג אינספור פעמים בין האידיאולוגיה חסרת הפשרות שביטא בשנותיו כיו"ר אופוזיציה וביתר שאת בקמפיין הבחירות, לבין מציאות פוליטית כמעט בלתי אפשרית, שעה שארצו החבולה מסתכנת בגירוש טראומטי מגוש היורו, שיהיה כאות קין על מצחו של ראש ממשלה חסר ניסיון.

דוגמאות לתמרונים לא חסרות. לאחר ניצחונו הבטיח ציפראס לאירופאים שיתוף פעולה מלא וכי ממשלתו "תעשה הכל כדי לשמור את יוון בתוך גוש היורו", אך מתח את סבלנותם עד הקצה פעם אחר פעם מתוך הימור שמנהיגי היבשת לא יעזו לגרש את יוון. הוא הפגין נכונות להתפשר ורכש את אמונם של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ונשיא הנציבות האירופית ז'אן קלוד יונקר, בזמן ששלח את שר האוצר המתריס יאניס ורופאקיס, חמוש בסדר יום מרקסיסטי ורכוב על אופנוע כבד, להעמיד תנאים לא ריאליים בפורום שרי האוצר של גוש היורו. לאותו שר אוצר הוא העניק גיבוי מלא כל עוד שירת את מדיניות ההתשה שלו, אך לא הצטער להיפטר ממנו כשנהפך לכוכב תקשורת ואיים להאפיל על ראש ממשלתו.

הוא מיצב עצמו כמנהיג אמיץ שאינו חושש לקבל הכרעות קשות, אך הדהים את יוון ואירופה כולה ביוני כשהכריז על משאל עם על תנאי חבילת החילוץ, ובכך חמק מההחלטה החשובה ביותר שעמדה בפניו. הוא נבחר על מצע של התנגדות תקיפה למדיניות של קודמיו והגדיר את הצנע היווני "מעבדת הניסויים של האיחוד האירופי", אך כמוהם חתם על חבילת חילוץ נוספת למדינה. הוא עומד בראש מפלגת שמאל רדיקלי, אך לא היסס לצרף לקואליציה שלו מפלגת ימין פופוליסטית בשם "היוונים העצמאים". מעטים סברו כי כהונתו תאריך ימים כשהוא מנסה להתנהל בין מתנגדיו בגוש היורו למורדים בתוך מפלגתו, אולם הוא הצליח להיבחר לראשות הממשלה פעמיים תוך תשעה חודשים ולבצר את מעמדו כפוליטיקאי הבכיר ביוון.

ממרקסיסט אידיאולוגי לפוליטיקאי פרגמטי

אין עוררין על כך שציפראס הוא ילד הפלא של הפוליטיקה היוונית, שפרח מתוך הבצורת הכלכלית הארוכה שנגזרה על יוון. גם בקרב מתנגדיו, והם מתרבים, מעטים יטילו ספק בכישוריו - הכריזמה הטבעית, הופעתו המשכנעת, הכושר הרטורי המסוגנן והאמביציה האדירה. אולם במידה רבה הוא נותר בגדר חידה. האם ציפראס הוא מהפכן בעל השקפת עולם רדיקלית שנקלע לפסגה רק בשל הנסיבות הקשות, או פוליטיקאי פרגמטי, קר רוח ומתוחכם שטיפס בעורמה לצמרת? הדעות בעניין חלוקות.

"ציפראס כבר החל את המסע ממרקסיסט אידיאולוגי לפוליטיקאי פרגמטי", כתב באוגוסט הפרשן הפוליטי דיוויד פטריקארקוס ב"גרדיאן", לאחר שמנהיג יוון חתם על הסכם חילוץ שלישי לארצו בסך של 85 מיליארד יורו. "ציפראס חדש ומתון יותר נוצר כעת, לזעמם של רבים במפלגתו, וזה משהו שרק יטיב עם יוון ועם האיחוד האירופי כולו". פטריקארקוס, אמריקאי ממוצא יווני, סבור כי חתימתו של ציפראס על הסכם החילוץ היא הוכחה לכך שהוא "שבר ממפלגתו בהיבט המשמעותי ביותר - האידיאולוגי".

במעגל הקרוב לו, כמתבקש, מתארים את הדברים קצת אחרת: "מה שציפראס אומר הוא שגם אם יש לך את האג'נדה המוצלחת ביותר ואת התוכנית החכמה ביותר, אם אתה לא חזק מספיק לגבש רוב כדי להוציא אותה לפועל, זה יישאר על הנייר", אמר עליו ניקוס פאפאס, חברו הטוב מאז שנות ה-90 ומי שמכונה בתקשורת היוונית "האלטר אגו" של ציפראס. פאפאס חזר מסקוטלנד ליוון לבקשתו של ציפראס עם בחירתו, ומונה לראש הסגל. עוד שני חברים קרובים שנהפכו לאנשי סודו של ציפראס בממשלתו הם יאניס דרגסאקיס, מומחה לכלכלה בינלאומית שהוביל את גיבוש המצע הכלכלי של סיריזה ומונה לסגן ראש הממשלה בינואר, ופאנוס סקורטליס, דובר המפלגה.

בן ברית אידיאולוגי חשוב של ציפראס הוא פאבלו איגלסיאס, מנהיג מפלגת "פודמוס" הספרדית, שנושאת קווי דמיון רבים לסיריזה. כמו עמיתו היווני, גם איגלסיאס הוא גבר צעיר, משכיל, כריזמטי וטירון פוליטי, וכמוהו הזניק את מפלגתו מעלה בסקרים על מצע של התנגדות תקיפה לצנע ולשלטון פרו-אירופי עתיר שחיתות בשנים של משבר כלכלי עמוק. בשיאה של מערכת הבחירות ביוון לפני שנה הגיע איגלסיאס במיוחד לאתונה כדי לתמוך בציפראס ומאז השניים שומרים על קשר קרוב.

באפריל, אחרי שיוון קיבלה ארכת חירום של ארבעה חודשים לחבילת החילוץ השנייה, נרתם איגלסיאס לחבר את הערך על ציפראס ברשימת 100 האנשים המשפיעים של "טיים": "כיום ציפראס הוא ראש ממשלה אחראי שהרשים את אירופה בכישורי המשא ומתן שלו, המשלבים תבונה ועקרונות. אין זה מקרי שהיוונים מדרגים את ממשלתו גבוה מכל ממשלה אחרת בשנים האחרונות. ציפראס מבטא ערכים אירופיים שכל השותף להם מבין כי דמוקרטיה ביבשת שלנו חייבת להיות קשורה לריבונות לאומית ולצדק חברתי".

רבים מתארים את ציפראס כאדם חם ולבבי, אך בה בעת קר רוח באופן חריג, שכמעט אינו מאבד את שלוותו ואינו נוטר טינה ליריביו. עם זאת, הוא מצטייר כחולה שליטה לא קטן. הוא צרכן כפייתי של חדשות, דואג לקרוא כל דבר שנכתב עליו וכל מסמך שיוצא מלשכתו עובר דרכו.

ציפראס עם פאבלו איגלסיאס
בלומברג

"הוא לא ידפוק את הראש בקיר. הוא משתמש בכישוריו כדי להגיע לפתרונות קונצנזוס ונשאר נאמן למטרות שהמדינה צריכה להגשים, אבל עם כלי מדיניות אחרים, לא עם צנע", אמר אלקוס פלאמבוראריס, ממייסדי סיריזה שמונה על ידי ציפראס לשר הפנים, אך לא האריך ימים בתפקיד. בספטמבר נאלץ פלאמבוראריס להתפטר לאחר שהואשם בדיווח כוזב ובניצול מעמדו לקידום חברת בנייה שבה החזיק במחצית המניות - קורבן השחיתות הראשון במפלגה שחרתה על דגלה את המאבק בשחיתות.

מבקריו של ציפראס רואים בו פוליטיקאי ציני ומחושב שהשכיל לטפח תדמית של גיבור אידיאליסטי וניצל אותה - ואת הבוחרים המיואשים - כדי לטפס מעלה. "הוא משתמש בכריזמה ובמראה הנערי שלו כדי להפגין פנים ידידותיות בזמן שהוא משתמש במרפקים בדרכו לצמרת", כתב עליו פיטר שפיגל, הפרשן הכלכלי הבכיר של "פייננשל טיימס", בכתבת פרופיל שפורסמה ערב ניצחונו של ציפראס. "לסיריזה יש שורשים בשמאל הקיצוני, אבל כיום היא מפלגה מתונה", אמר עליו קודמו בתפקיד שהמליך אותו לראשות המפלגה, אלקוס אלבאנוס.

"אני פשרן משום שאני רוצה יעדים ריאליים, אבל באותו הזמן, אני מאוד נחוש כשאני מבין שאין ברירה אלא להיאבק", הסביר ציפראס בראיון ל"פייננשל טיימס" יומיים לפני בחירתו.

עמדות מתונות 
והפגנות אלימות

המורכבות הזאת, כפי שציפראס מעיד על עצמו, מאפיינת אותו משחר ילדותו: אתאיסט במדינה שכמעט 100% מהאוכלוסיה בה מגדירה עצמה נוצרית-אורתודוקסית; קומוניסט שגדל במשפחה ממעמד הביניים; חי עם אותה אשה מגיל 13 ואב לשני ילדים, אך מעולם לא נישא; מעריץ את צ'ה גווארה אולם דוחה על הסף מהפכה מרקסיסטית; צנוע באורחות חייו וקנאי לפרטיותו אך משדר לסביבתו ביטחון עצמי רב, יש שיגידו מהול בזחיחות.

הוא נולד באתונה שלושה ימים לאחר נפילת החונטה הצבאית ב-1974, בזמנים של פילוג פוליטי עמוק בעם. הוריו תמכו במפלגה הסוציאליסטית (PASOK), אם כי ציפראס מספר כי ביתו לא היה פוליטי במידה יוצאת דופן. את עיקר העניין שלו בילדותו הקדיש לאהדה לקבוצת הכדורגל של פנאתינייקוס, שאצטדיונה שכן בסמוך לביתו, ועד היום הוא פוקד בקביעות את משחקי הקבוצה.

עם כניסתו לבית ספר התיכון הציבורי באתונה בגיל 14 התחוללו שני אירועים שעיצבו את המשך חייו. הוא החל בפעילות פוליטית והצטרף למפלגה הקומוניסטית, שם פגש את אהבת נעוריו ומי שתיהפך לזוגתו ואם ילדיו, פריסטרה "בטי" בטזיאנה. כעבור שלוש שנים הוא ערך את טבילת האש הפוליטית שלו, שבה ניכרו סימנים מוקדמים לאופיו המחושב וקר הרוח שישרת אותו היטב בעתיד. ב-1991 פרץ גל מחאה אדיר בקרב תלמידי תיכון בכל רחבי יוון, שבמהלכו השתלטו המוני בני נוער על תיכונים ברחבי המדינה והשביתו אותם במשך חודשים. התלמידים מחו על רפורמה בחינוך של ממשלת המרכז־ימין, שכללה קיצוץ תקציבי וביטול מימון ספרי לימוד. בשיאה של המחאה, שהתלקחה לידי אלימות והיתה הגדולה מאז נפילת החונטה הצבאית, הושבתו יותר מ-90% מבתי הספר באתונה. כדי לתאם את דרישותיהם בפני הממשלה, ראשי ארגוני התלמידים התאספו בבית ספרו של ציפראס בן ה-17, שעמד אז בראש הנוער הקומוניסטי באתונה והיה ממובילי המשלחת כנציג המפלגה הקומוניסטית.

רבים מהנציגים תבעו לנצל את המומנטום שצברה המחאה ולדרוש מהפכה מקיפה במערכת החינוך של המדינה - הקמה של בתי ספר פתוחים, ללא בחינות וציונים. אולם ציפראס דחה את הגישה הקיצונית והתעקש על דרישה אחת בלבד: ביטול הרפורמה. הקו המתון שהתווה ציפראס נסלל דרך הופעתו הטלוויזיונית הראשונה, שם הפגין לעיני האומה בגרות פוליטית וכושר רטורי מרשים, שסייע לו להדוף טענות מצד המראיינת כי נהג בחוסר הגינות כשהגן על זכותם של תלמידים להיעדר משיעורים ללא אישור הוריהם. הראיון העניק זריקת מרץ להפגנות, שנמשכו עוד שלושה חודשים ודחקו את הממשלה לפעול. הלחץ עשה את שלו: שר החינוך פוטר והממשלה הקפיאה את הרפורמה.

"הוא עשה עלי רושם עצום של בחור מאוד אינטליגנטי, מלא תשוקה אבל גם מאוד מודע לסביבתו - הוא הצליח לייצג מאות אלפי תלמידים שלא ממש היו בטוחים נגד מה הם מפגינים", אמר ל-BBC ב–2012 העיתונאי מתיאס טסימיטאקיס, שהיה אז תלמיד בתיכון אחר באתונה. "לא רצינו בחינות, לא רצינו ציונים, רצינו בית ספר פתוח".

שוטרים מתעמתים עם מפגינים באתונה, בנובמבר
רויטרס

ציפראס בכלל רצה להיות מהנדס. כמו אביו. בתום 12 שנות לימוד הלך ללמוד הנדסה אזרחית באוניברסיטה, אבל החיידק הפוליטי, שהתפשט בעידוד זוגתו, הוביל אותו לאגודת הסטודנטים במסגרת המפלגה הקומוניסטית היוונית (KKE), שהיתה חלק מקואליציית השמאל "סינאספיסמוס". עם פרישת הקומוניסטים מהקואליציה ציפראס נשאר בה והחל לטפס במהירות בשורותיה, כשהוא נתפש כבעל עמדות מתונות ביחס לפרופיל הרדיקלי של המפלגה. מצד שני, הוא לא היסס להשתתף בעימותים רוויי אלימות עם שוטרים במחאת אנטי גלובליזציה של תנועות שמאל במהלך פסגת G8 בג'נובה ב–2001, כשהוא חמוש בכובע קובני ולבוש חולצה עם הדפס של המהפכן צ'ה גווארה.

בין 1999 ל-2003 הוא שימש מזכ"ל תנועת הצעירים של סינאספיסמוס וב-2004 נבחר כחבר בהנהגתה. באותה שנה, לקראת הבחירות הכלליות, גם הוקמה סיריזה ("רדיקלי" ביוונית) - קואליציית השמאל הקיצוני, שהיתה אסופה של תנועות שמאל במנעד אידיאולוגי שהושיב זה לצד זה מאואיסטים וירוקים. סינאספיסמוס היתה המפלגה הגדולה ונותנת הטון בתוך סיריזה, וציפראס נהפך במהרה לאחת הדמויות הבולטות בה ובן טיפוחיו של היו"ר הוותיק, הכלכלן אלקוס אלבאנוס.

ב-2006 המליץ אלבאנוס שציפראס בן ה-31 ירוץ כמועמד סיריזה לראשות עיריית אתונה, במטרה למשוך מצביעים צעירים ולחזק את כוחה של המפלגה בשמאל הנחלש, שעה שממשלת הימין בהובלת מפלגת הדמוקרטיה החדשה קוצרת את פירות הצמיחה המרשימה של המדינה. הרעיון להריץ את ציפראס ספג התנגדות עזה מצד רבים במפלגה, ובראשם הוותיקים, בעיקר משום שמערכת הבחירות באתונה מבטיחה חשיפה תקשורתית גדולה. אולם הפור נפל וציפראס ניהל קמפיין מרענן, שפנה כולו לצעירים וכלל גם את אהבתו הגדולה - כדורגל, כשיזם משחקי ראווה בין חסרי בית לכוכבי עבר. ציפראס אמנם הפסיד בבחירות כצפוי, אבל גרף 11% מהקולות שהיוו הצלחה אדירה, לעומת 4%-5% למפלגתו בפרלמנט הארצי. מבקריו בתוך סיריזה טענו כי הצלחתו נזקפה בעיקר לחזותו הנאה וכי הוא לא הציג בקמפיין רעיונות חדשים. ציפראס שמע ושתק. בשלב זה כבר נזנחה סופית שאיפתו לקריירה כמהנדס. הפוליטיקאי שבו הבשיל, והוא שעט קדימה.

ב-2008 שוב הפתיע אלבאנוס כשהודיע על פרישה מראשות סינאספיסמוס, ושוב המליץ על בן טיפוחיו - הפעם כיורשו. במקרה הזה כבר לא קמו מתנגדים רבים לציפראס, שביסס את מעמדו מאז הקמפיין המזהיר באתונה. אולם שנתו הראשונה כיו"ר הבליטה את חוסר ניסיונו וחשפה בקיעים של חוסר אמון כלפי המנהיג הצעיר. לקראת הבחירות הכלליות ב-2009 החליט אלבאנוס לחזור ולעמוד בראש סיריזה, כשציפראס יסתפק בתפקיד יו"ר סינאספיסמוס. אלבאנוס, שסלל את דרכו הפוליטית של ציפראס לצמרת, היה משוכנע כי בן טיפוחיו יפנה לו אחר כבוד את ראשות המפלגה. לציפראס, שלא ציפה לשובו של המנטור הפוליטי שלו, היו תוכניות אחרות. ההתנגשות בין השניים לא איחרה לבוא, במה שאילץ את ציפראס לחשוף צד אחר, מחמיא פחות, בהתנהלותו. אלבאנוס זעם, גינה בפומבי את תלמידו, ובמערכת הפוליטית של יוון הצטייר ציפראס כמקיאווליסט "שידרוך על כל מי שצריך כדי להיות ראש ממשלה", כפי שתיאר בפני "פייננשל טיימס" אחד מחברי המפלגה. השניים לא החליפו מלה במשך שנים.

ציפראס ראה את העימות עם אלבאנוס באור אחר: "זאת לא היתה חוויה טובה, אבל זאת היתה העת שהחלטתי לפעול כמו מנהיג. היתה זאת הפעם הראשונה מאז שנכנסתי לפוליטיקה שאני ביקשתי לעשות משהו. בכל הפעמים האחרות אחרים ביקשו ממני לעשות דברים".

למרות הביקורת נגדו, איש מאנשי המפלגה לא העז להתעמת עם ציפראס ישירות. הוא נבחר ברוב סוחף ליו"ר סיריזה והוביל אותה בבחירות 2009, אולם צחצוחי החרבות בתוך המפלגה פגעו בדימויה בקרב מצביעי שמאל והתמיכה בה ירדה קלות ל-4.6% מהקולות.

הטלטלה הכלכלית 
הולידה טלטלה פוליטית

ואז פרץ משבר החוב, שחשף את הריקבון, השחיתות וחוסר היעילות שפשו במגזר הציבורי של יוון ובמסדרונות השלטון באתונה, אחרי שנים של הזרמת אשראי זול בהיקפי ענק ששיוו לכלכלת המדינה אריזה נוצצת עם חותמת של דירוג אשראי מושלם. למרות הטלטלה האדירה שיצר המשבר הפיננסי העולמי, איש לא דימיין את עומק הקריסה היוונית. ב-2010 עוד סיפרו הפוליטיקאים ואנשי העסקים שמצבה של יוון יציב, שמשברים הם חלק טבעי מהמחזור הכלכלי וכי היא לא זקוקה לחילוץ. כלי התקשורת, בשליטת כמה מהאנשים העשירים במדינה, יישרו קו והמשיכו לשרת את האינטרסים של ברית הפוליטיקאים, האיגודים ובעלי ההון. אלה ניצלו עד תום את חגיגת הצמיחה של גוש היורו במשך העשור שחלף, אחרי שיוון נכנסה אליו ב-2001 בזכות סילוף הנתונים הכלכליים.

ציפראס עם אנגלה מרקל
אי־פי

במאי 2010 החלו להתברר ממדי החובות והגירעון התקציבי תפח לשיעור מעורר בהלה של 13.6% ביחס לתוצר. תוך שנה שקעה יוון למיתון חריף שהלך והעמיק, למרות מאות מיליארדי יורו שהזרימו לה קרן המטבע הבינלאומית ומדינות אירופה בשתי חבילות חילוץ. ואולי בגלל, כפי שטענו מיליוני יוונים, משום שבתמורה להלוואות התחייבה ממשלת יוון להטיל על אזרחיה מדיניות צנע מרחיקת לכת, שכללה קיצוץ אכזרי של מאות אלפי משרות והפחתות שכר של עשרות אחוזים לצד העלאות מסים.

ב–2012 יוון כבר עמדה על פי תהום. תוכנית הצנע הובילה לאבטלה של 25%, לזינוק בשיעורי העוני ולקריסה של שירותי הרווחה והשירותים הרפואיים. התסיסה בציבור גברה והפגנות ענק התחוללו על רקע איום של עזיבת יוון את גוש היורו וממשלת חירום שהוקמה בין הסוציאל־דמוקרטים (פאסוק) לשמרנים (הדמוקרטיה החדשה).

המשבר ריסק את האמון במפלגת השלטון פאסוק, והתמיכה בה צללה מ-43% ב-2009 לפחות מ-10% בסקרים לקראת הבחירות באותה שנה. ציפראס, מנגד, הוביל את הפגנות המחאה ומיצב עצמו כמנהיג עממי של תנועת שמאל חדשה ונקיית כפיים, שאינה מחוברת לעטיני השלטון ותובעת צדק לעם היווני בדמות סיום הצנע. בבחירות ביוני הוביל את סיריזה להישג חסר תקדים של 27% תמיכה - 2% בלבד פחות ממפלגתו של אנטוניס סמאראס, שהצליח להרכיב קואליציה פרו־אירופית ושרד כראש ממשלה שנתיים וחצי, שעה שממשלתו מחויבת להמשיך בצנע.

ציפראס מונה ליו"ר האופוזיציה. על רקע קריסתה של פאסוק הוותיקה והתחזקותה של המפלגה הניאו־נאצית "השחר המוזהב", נהפכה סיריזה הרדיקלית לאלטרנטיבה השפויה היחידה לדרך הצנע. "סיריזה היא מה שהיא: מפלגת שמאל רדיקלית שחשה את פעימות הלב של הזמן, יודעת מה מונח על הכף, וחותרת לאחדות וקונצנזוס למען שינוי פוליטי ביוון. זה מה שמבדיל אותה מהשוליים הצרים של השמאל הקיצוני", אמר ציפראס ב-2013 בראיון לכתב העת הפוליטי הבריטי "New Statesman".

ציפראס עם יאניס ורופאקיס. לא היסס להיפטר ממנו כשאיים על מעמדו
רויטרס

כעבור שנה, להפתעת רבים, המשבר נבלם ויוון הצליחה להיחלץ מהמיתון. ברבעון השלישי של 2014 הכלכלה צמחה ב-1.9% ובסופה הנתונים הצביעו על עודף בתקציב השוטף וירידה קלה באבטלה. אולם המחיר הפוליטי של הצנע כבר נקבע, וכפי שההיסטוריה מכתיבה פעם אחר פעם - גם הפעם הטלטלה הכלכלית הולידה טלטלה פוליטית. תוך חמש שנים של משבר הצליח ציפראס להצעיד אסופה אקלקטית של מפלגות שמאל קיקיוניות משיעור תמיכה חסר השפעה בפרלמנט לידי הכוח הפוליטי המוביל במדינה, והפיח תקווה מחודשת בעם היווני.

אולם עתידה של סיריזה לוט בערפל כמעט כמו של יוון. ציפראס כבר שרד באוגוסט מרד משמאל של 25 חברי תנועת "האחדות העממית", שפרשו מהמפלגה בעקבות הסכם החילוץ השלישי, אך המהלך הביא להתרופפות באחדות השברירית ממילא של מפלגת המטריה הרדיקלית. איש אינו מוכן לערוב לציפראס כי אירוע דומה לא עתיד להתרחש בכל צומת הכרעה עתידי שבו ייבחר ראש הממשלה בדרך הפשרה. ערב ניצחונו לפני שנה הבטיח לבוחריו כי "רק אנחנו יכולים לשים סוף לשיטות הקלפטוקרטיות של האליטות הפוליטיות והכלכליות", אך ביקש אורך רוח. "סיריזה תזדקק לזמן כדי לשנות את יוון".

כמה זמן? 17 שנה ארוכות ומלאות תהפוכות חלפו על יוון ועל ציפראס מאז הצילום של אותו צעיר חסר דאגות. ספק אם ייקח לו, ולבאים אחריו, תקופה קצרה יותר כדי להצליח להסיר את דאגות היום־יום של מיליוני צעירים, שבעל כורחם התבגרו במהירות בתוך הריסות המשבר וכעת ייאלצו לבנות את חייהם בתקופת השיקום האטית שצפויה למדינה. הצנע, זה המקום להזכיר, עדיין נמשך.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות