תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפשע המושלם

לכתבה

הסיפורים על ישראל כ"אימפריית סייבר" מחממים את הלב, אבל במציאות, עסקים מסחריים, אנשים פרטיים וגם תשתיות לאומיות כמו חברת "מקורות", מותקפים מדי יום על ידי פורצי סייבר — ולרשויות אין שום מענה. למה אף אחד לא פונה למשטרה? תחקיר מגזין TheMarker

תגובות

את ד' (שמו המלא שמור במערכת) אני מכיר שנים ארוכות. הוא איש רגוע בדרך כלל, אבל בשיחה אתו לפני כחודש, הוא נשמע עצבני ומיד נשך אותי בטלפון: "איך אתה יודע על זה? מי אמר לך? מה אתה יודע?", הוא נבח עלי לאחר שאלתי האם ידוע לו דבר מה על התקפות האקרים על חברות ישראליות בתחום הפורקס והאופציות הבינאריות.

"מה קרה?", שאלתי, "מה הלחץ?".

"זה הטלפון השלישי שקיבלתי על זה היום", הוא ענה. "באמצע הלילה התקשר אלי מישהו עם מבטא רוסי ואמר שפרץ למחשבים של החברה. אחר כך התקשר אחד המתחרים שלי, ואמר לי שבשוק מסתובבת שמועה שרשימת הלקוחות שלי עומדת למכירה. עכשיו אתה מתקשר ושואל שאלות, ואני מבין שתיכף זה יהיה בעיתון. אני רץ כל היום כמו עכבר".

הרגעתי את ד' והוא הסכים להיפגש בתנאי שהדברים שיאמר בפגישה יהיו לא לייחוס, מכיוון שלטענתו הנזק הגדול ביותר שיכול להיגרם לעסקיו הוא לא הפריצה או גניבה של רשימות לקוחות, וגם לא הכופר שנדרש ממנו על ידי הפורץ האלמוני – 
אלא הנזק התדמיתי למותג שלו. הסכמתי.

ד' הוא מנהל ואחד הבעלים של חברה הפועלת בחו"ל בתחום הפורקס והאופציות הבינאריות. אלה חברות שמאפשרות, באמצעות האינטרנט, להמר על כיוון ועוצמת התנודה של נכסים פיננסיים, החל במטבעות, עבור במחירי סחורות ובמדדים, וכלה בשעריהן של מניות פופולריות בעולם כמו אלה של גוגל ואפל. ישראלים פעילים מאוד בתחום הזה, גם בישראל – ישנן 21 חברות כאלה שנרשמו כ"זירות מסחר" ברשות לניירות ערך – אך בעיקר בחו"ל. חלק מהחברות, גם הן בבעלות של ישראלים או ישראלים לשעבר, בחרו לפעול רק בחו"ל כדי לחמוק מהרגולציה המקומית.

המונח "אופציות בינאריות" מתייחס לדפוס השקעה מיוחד, אשר בשונה מהשקעה פיננסית רגילה, מאפשר ללקוחות להמר על כיוון השינוי בשערו של מטבע, במדד או בערכה של מניה, כשפרופיל הרווח או ההפסד מתחלק לשתי אפשרויות בלבד. הנה דוגמה: לקוח מהמר שעוד סוף היום השער של מניית גוגל יהיה מעל רמה מסוימת שנקבעה מראש. אם צדק, הרוויח סכום כסף שנקבע מראש; אם טעה, הפסיד את כל השקעתו. האם זהו דפוס השקעה שמתאים להימורים יותר מאשר להשקעה לזמן ארוך? בוודאי. למרות שאלה נכסים פיננסיים שאותם אפשר גם לקנות אצל יועץ ההשקעות בבנק, אופי ההשקעה וסוגי העסקות מזכירים יותר כרטיסים של חיש גד.

"ממה שהבנתי, ניסו בימים האחרונים לפרוץ לכמה חברות פורקס ואופציות בינאריות, אולי אפילו לרובן", סיפר ד'. "בהתחלה הייתי בטוח שההתקפה נגדנו הוזמנה על ידי אחד המתחרים שלי. אני עדיין חושד בזה, אבל העובדה שתקפו כמה חברות בבת אחת, גם בישראל וגם בחו"ל, מחזקת את ההשערה שזו מתקפה שבוצעה על ידי גוף מאורגן, כנראה מרוסיה, שהחליט ללכת על כל הענף. יכול להיות שהם מצאו פרצה באחת המערכות שבה רבות מהחברות משתמשות, ולכן פרצו לכל מי שיש לו מערכת כזו – לפני שהמידע יעבור בין החברות והפרצה תיסגר. אנחנו עדיין בודקים את זה".

"רק רגע", ביקשתי להבין. "לך צעד אחורה. מה בדיוק קרה? למה פרצו, ומה עשו?".

רויטרס

"הכניסו לנו סוס טרויאני. הבאתי צוות של מומחים, גם האנשים שלנו וגם יועצים. ניקינו את המערכת, ועכשיו אנחנו עובדים על חיזוק ההגנות נגד דברים כאלה ודברים אחרים".

מה נגנב?

"עד כמה שאני יודע – כלום. הפורץ שלח לי בווטסאפ האישי כמה צילומי מסך של אחת המערכות הפנימיות, אבל לא של מערכת ניהול הלקוחות. הוא מצא איכשהו את השם והטלפון הסלולרי שלי, וביקש כסף".

כמה?

"500 ביטקוין. זה לא הרבה: משהו כמו 150 אלף דולר. אבל אין לי שום כוונה לשלם לו או לאף אחד אחר. אני גם לא הולך לשלם עשרות אלפי דולרים ליום ליועצים. אצל חברות אחרות שהותקפו הקימו צוותי תגובה שכוללים חברות ייעוץ, מומחי סייבר חיצוניים, עורכי דין, מומחים למשא ומתן".

עשרות אלפי דולרים ליום? אתה לא מגזים?

"לא. זה מטורף, כל אחד שם לוקח אלפי דולרים ליום ייעוץ, תוך יומיים זה יותר מסכום הכופר. רק עורכי הדין זה 2,000 דולר ליום כי צריך מומחה לחוק בקפריסין, מומחה לחוק הישראלי, מומחה לחוק במדינה שבה השרתים נמצאים. אני לא הולך להיגרר למערבולת ההוצאות הזו, ואני לא הולך למשטרה".

למה לא? אני לא משפטן, אבל מה שאתה מתאר נשמע כמו מקרה מובהק של סחיטה באיומים. מדוע לא ללכת למשטרה? ובכלל – האם אתה לא מחויב בכך? אתה משרת ציבור של עשרות אלפי לקוחות, אנשים שהפקידו אצלך כסף. חדרו לך למערכת, ואתה לא באמת יודע אם לקחו מידע על הלקוחות...

"אני לא חייב כלום", עונה ד'. "קיבלתי חוות דעת משפטית חד משמעית. במה המשטרה תוכל תעזור לי? הם לא יודעים כלום, והם לא יכולים לעשות כלום. חבל על הזמן שלי".

 

המשטרה אינה כתובת

עצוב להודות, אבל לאחר שיחה עם מומחי משטרת ישראל על התקפת הסייבר שאותה חוו עוד שורה של חברות מתחום עולם ההימורים הפיננסיים, נראה כי ד' צודק. במשטרה, התברר, כלל לא ידעו על גל התקיפות – אולי כי אף לא אחת מהחברות התלוננה, ואולי בגלל שהתלונות הגיעו למוקדים שונים של המשטרה ולא נרשמו כתופעה.

גם לו היו מבינים במשטרה שחברות ישראליות נמצאות תחת מתקפה, לא ניתן היה לעשות הרבה. "אנחנו מזהים בחודשים האחרונים מגמה של תקיפות סייבר לשם עשיית רווחים", אומר לנו מקור המקורב למשטרה. "יש כנראה הרבה גורמים שזיהו את הפוטנציאל הכלכלי. עם זאת, מעט חברות התלוננו על כך, חוץ מאלה שגילו פריצה מכיוון עובדים או עובדים לשעבר, וזה חבל. אפשר להבין חברות שלא רוצות להתלונן כדי שלא ייוודע ברבים שפרצו אליהן, אבל כיום זה כבר קרה להרבה חברות גדולות, וכבר אין סיבה שלא להתלונן".

סייבר במשטרת ישראל
דוברות המשטרה

ומה אם מישהו יתלונן על סיפור כמו של ד'. מה המשטרה יכולה לעשות? לא הרבה, מתברר. "המעשים הללו הם ללא גבולות, התוקפים יכולים להיות בכל מקום בעולם", אומר המקור. "אין בעיית שפה כי כולם מדברים אנגלית, ואין בעיה של העברת כסף כי זה נעשה ברשת, באמצעות ביטקוין. כל זה מציב בפני משטרת ישראל אתגר מורכב. המשטרה מנסה לעשות משהו, אבל אנחנו לא מתמודדים עם אדם אחד או שניים. אם ננסה לטפל בכל המתקפות על אתרי הפורקס נבזבז הרבה משאבים, בלי להגיע להישגים גדולים".

אתה בעצם מאשר שאם מישהו מתמודד עם מתקפת סייבר, לרבות ניסיון סחיטה באיומים, אין לו מה ללכת למשטרה.

"לא בדיוק. למרות שכנראה לא יקרה הרבה עם התיק עצמו, חשוב שאנשים יתלוננו כדי שהמשטרה תוכל לאסוף מידע. את המידע הזה אפשר לקחת לגופי חקירה ומודיעין בינלאומיים, כמו ה־FBI וה־NSA, ויחד אולי יהיה אפשר לעשות משהו".

ומה אפשר לעשות? במשטרה מודים שלא רק שאין להם את הכלים להילחם בסייבר – גם אין להם את התרבות ואפילו את המבנה החוקי המתאים. "באחרונה נפל לנו האסימון, והבנו שאנחנו צריכים לשתף פעולה ולעבוד יותר עם חברות מסחריות", מוסיף המקור. "כנראה שבעולם הסייבר צריך לעבוד עם המגזר הפרטי, אבל זה דבר שבמשטרה לא יודעים לעשות טוב. בחו"ל כבר למדו את זה, ואנחנו רואים מקרים שבהם התקפות נחקרות על ידי צוותים משותפים של החברה, יועצי החברה וה־FBI. אנחנו צריכים ללמוד לעשות את זה".

במחשבה נוספת, זהו כנראה הדבר האחרון שגופים כמו חברות להימורים פיננסיים רוצים לשמוע. למה? ראשית, כי הם פחות או יותר האנשים האחרונים שמעניין אותם לפעול ממניעים "ציבוריים" או "חברתיים". חברות הפורקס מנצלות את החולשות האנושיות ואת התאווה להימורים כדי לגרוף רווחים במשחק שבו "הבית" תמיד מנצח. זה לא המקום לחפש מתנדבים שיפעלו למען הכלל ויסייעו לכינונה של סביבה דיגיטלית נקייה יותר בעתיד. ושנית, כי לרבות מהחברות הללו יש אתגרים ומגבלות גדולים מול החוקים והרגולציות – גם בתחומים של רישוי, וגם סביב שאלות של הלבנת הון ותשלום מסים על ידי הלקוחות שלהן. רק לפני חודשים אחדים הופסק זמנית המסחר בחברת P500 הישראלית הנסחרת בלונדון, בשל בעיית הלבנת הון, ושווי מניות החברה צלל. כנראה שהדבר האחרון שחברות כאלה מעוניינות בו הוא לעלות על הרדאר של ה־FBI וה־NSA, ולא משנה באיזו דרך או הקשר. וגם: אם פרצו אליך, האם לא תעלה די מהר השאלה המביכה של כמות הכסף והאמצעים שהשקעת בהגנה על הכספים והמידע של הלקוחות?

 

כסף או נזק

הרמת הידיים של שירותי ההגנה על הציבור בישראל מול מתקפות כאלה מביכה ומדכאת. הרי מול המציאות הזו, אנחנו קוראים כמעט בכל יום בעיתון שישראל היא מעצמת סייבר עולמית. לא עובר שבוע מבלי שחברת סייבר ישראלית שאיש לא שמע עליה מגייסת עשרות מיליוני דולרים, ולא עובר חודש מבלי שחברת סייבר ישראלית נמכרת בתמורה למאות מיליוני דולרים. מספרים לנו שבאר שבע היא ה"האב" (HUB) המוביל בעולם בסייבר. אפילו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מסתובב בעולם ומוכר את הסייבר הישראלי, תוך קריצה ליכולת של יחידת 8200 והווירוסים שטובי בנינו שתלו בצנטריפוגות של הגרעין האיראני. אבל בשטח, בעולם שמחוץ לבועת ההייטק, החיים אפורים יותר.

כששאלתי עורך דין פלילי אם אין חובת תלונה במשטרה במקרה של פריצה למאגרי המידע, הוא מיהר לקחת את השיחה למקום אחר: "לא, אין שום חובה להתלונן. אבל תגיד לי, אם אתה בדיוק חוקר את הנושא, אולי אתה מכיר חברה טובה לאחסון אתרים, משהו שגם יודע להגן מפני התקפות?".

"לא. עוד לא הגעתי לזה", השבתי. "למה אתה שואל?".

"אז שמע סיפור" הוא אמר. "כמו כל עורך דין, יש לי אתר. משהו פשוט, עם טקסטים שמתארים מה המשרד עושה ומי אני. אין שם רשימות לקוחות. חשוב לי שהאתר יעלה גבוה בחיפוש בגוגל. לפני כמה שבועות מישהו פרץ לשרת של האתר שלי, ולפתע הוא התחיל לייצר כמויות גדולות של הודעות ספאם שנשלחו למחשבים אחרים. ומילא זה, הבעיה היא שבגלל הספאם שמיוצר במחשב שלי, אני חושש שגוגל יכניסו אותי לרשימה השחורה שלהם ויעיפו אותי מתוצאות החיפוש".

"שמעתי על זה", עניתי לו. "שאלתי מומחים, ומתברר שאחד הסוגים של התקפות סייבר הוא השתלטות על מחשבים ושימוש בהם לצורך שורה ארוכה של פעולות פליליות, למשל שליחת פרסומות, שליחת אימיילים שיווקיים, השתתפות בהתקפות על אתרים אחרים כדי לשתק אותם, ועוד דברים. לפי מה שאתה מספר, יכול להיות שהפרטים של המחשב שלך נמצאים באיזה בורסה בחלק ה'אפל' של האינטרנט, ה־Dark Net. כל מי שרוצה יכול לשלם קצת כסף ולעשות במחשב שלך כל פעולה שהוא רוצה. מישהו עושה על זה כסף".

"זה לא כל הסיפור", הוא הוסיף. "לאחר שהבלגן במחשב החל, קיבלתי אימייל שדרש כסף כדי להפסיק את זה. הוא ביקש ביטקוין אחד. לא שילמתי, אבל מה שבאמת מעצבן אותי זה שאני לא יודע מה לעשות. בחברה שבה מאוחסן האתר שלי בדרך כלל לא עונים בטלפון, ואם עונים – הם טוענים שזה לא באחריותם. אצל ספק האינטרנט, אותו דבר. מה עושים? אין בארץ ספק שיודע לקחת אחריות על דברים כאלה? הרי אין לי מומחי מחשבים או כסף להעסיק חברות ייעוץ כמו לחברות ההימורים שעליהם סיפרת לי. אם תשמע על ספק טוב – תגיד לי?".

ואכן, מתברר שישנו מגוון עצום של סוגי מתקפות סייבר. חלקן מתבצע על ידי האקרים, מטעמים מוסריים לכאורה – למשל הפריצה וחשיפת רשימת ה"בוגדים" באתר הבגידות "אשלי מדיסון"; אחרים מנסים לגנוב נכסים – לעתים כסף, ולעתים רשימות לקוחות שאותן אפשר למכור למתחרים; התקפות אחרות, אולי מהסוג הנפוץ ביותר, מנסות לגרום למחשבים רבים להיכנס בבת אחת לאתר מסוים, ליצור עומס בכניסה אליו – וכך למנוע את השימוש בו. מתקפות כאלה מכונות בשם DDoS (Distributed Denial-Of-Service), ורוב ההתקפות על גופים ציבוריים הן מהסוג הזה, הפשוט יחסית. אלו התקפות שאמנם לא מאיימות על שלמות האתר ובלעדיות המידע, אך הן בכל זאת מונעות את השימוש בו – תוצאה בעייתית כאשר מדובר באתר שמשמש למסחר בבורסה, למשל.

בסוג אחר של התקפות כלל לא נעשה ניסיון לגנוב דבר, אך התוקף פועל מתוך הנחה שהמידע במחשב המותקף הוא בעל ערך לבעליו. לכן הוא חוסם אותו, ומשחרר את החסימה רק בתמורה לתשלום. תחשבו על התמונות במחשב שלכם: מה תעשו אם תגלו שאין לכם גישה אליהן, ושתמורת תשלום של 100 שקל החסימה תשוחרר? האם תשלמו?

וזו רק רשימה חלקית של דברים מציקים, מטרידים או כאלה שגורמים להפסדים כספיים. מול החשש מהפסד כספי ניתן להשקיע במערכות הגנה, שלעולם לא יהיו מושלמות. כיום ניתן אפילו לרכוש פוליסות ביטוח שמפצות חברות מסחריות מפני הנזקים הכלכליים של מתקפת סייבר. בבנק לאומי, למשל, אישרו ל־TheMarker כי רכשו באחרונה פוליסה כזו בעלות של מיליוני שקלים – החלטה לא מפתיעה, לאחר שעובדים של חברת כרטיסי האשראי של קבוצת לאומי גנבו פרטים של מיליוני בעלי כרטיסים ודרשו כופר של מיליוני יורו כדי להחזיר את המידע, בפרשה המתבררת בבית המשפט בימים אלה, ואשר על פי עדות יו"ר הבנק, דוד ברודט, שיתקה את הנהלת הבנק במשך ימים ארוכים.

"ידענו שאם ייוודע לציבור שהבנק נסחט בהיקף כזה, הוא עלול למשוך את פיקדונותיו, ותהיה פאניקה גדולה ואובדן אמון במערכת הבנקאות בכללותה", אמר ברודט 
ל־TheMarker באוקטובר. "היינו בחרדה יומיומית כי האירוע התמשך. לקחנו צוות שיעזור לנו במשא ומתן, ובמשך כשבועיים הקדשנו את רוב זמננו לניהול המשבר הזה", אמר. "במונחים של בנק, זהו אירוע חמור מאוד. כדי לקדם את העניין, היינו מוכנים להיענות לבקשות הסוחט, והסכמנו להעביר 50 אלף שקל".

 

לא צרות של אחרים

סכנה גדולה עוד יותר הנשקפת מעולם מתקפות הסייבר נמצאת בהשתלטות על מערכות לאומיות כמו בנקים, חשמל, מים, וכמובן מערכות ביטחוניות וצבאיות. מוקדם יותר השנה, במקרה שלא זכה לפרסום, ניסה תוקף סייבר להיכנס לאחת ממערכות המחשב של חברת "מקורות", האחראית על תשתיות המים של ישראל. ככל הידוע, הווירוס שניסו התוקפים להכניס למערכות החברה היה מהסוג המכונה "קריפטו־לוקר" (Crypto-Locker), תוכנה שמטרתה לנעול קבצים של החברה ולשחררם רק לאחר תשלום כופר.

במקרה הזה הווירוס זוהה מוקדם. הוא לא נעל קבצים, וגם לא הגיעה לחברה דרישה לתשלום כופר. אנשי המחשוב של מקורות לא נותרו אדישים והזעיקו את אנשי הרשות להגנת המידע (רה"מ), היחידה בשב"כ העוסקת בהגנת סייבר על התשתיות הלאומיות. הדאגה של אנשי המחשבים של מקורות מהמקרה היתה במקומה: כניסה למחשבי החברה והשתלטות על מגופים או ברזים, לו תצלח, יכולה להשפיע על הרכב הכימיקלים במי המדינה. על פי הערכות של גורמים בתחקור האירוע, יתכן שהיה זה "ניסוי כלים" לקראת אפשרות של פריצה עתידית לתשתיות החברה.

ערוץ 1

כמו ברוב המקרים מסוג זה, לא נמסרה לציבור הודעה על האירוע – למרות פוטנציאל הנזק שהוא משקף. זו החלטה שניתן להבין משיקולים של מניעת פאניקה ציבורית, אך היא גם מעכבת את שידוד המערכות והבקרה הציבורית שכה נדרשים מול מערכות ציבוריות חיונית. בפועל, מתחת לעין הציבורית ולגישה של התקשורת מתבצעות כל העת, כמעט מדי יום, מתקפות סייבר מסוגים שונים על תשתיות לאומיות – גם אם הרוב הגדול של המתקפות נהדפות בקלות.

בתגובה לדברים נמסר מהחברה כי "מקורות" מתמודדת באופן יומיומי מול התקפות סייבר רבות מגורמים שונים המנסים לחבל במערכות החברה. "זהו ניסיון תקיפה באמצעות וירוס מחשבים שאותר על ידי מערכות הבקרה המתקדמות של החברה ונחסם בשלב מוקדם ביותר על ידינו", נאמר בתגובה. "'מקורות' כפופה להנחיות יחידת הסייבר של השב"כ ופועלת באופן פרואקטיבי למניעת תקיפות סייבר, בדגש על הגנת מערכות התפעול של החברה. נוסיף כי אנשי מערכות המידע של חברת 'מקורות' עוברים הכשרות ברמות הגבוהות ביותר אצל טובי המומחים בתחום הסייבר".

ישראל כמובן אינה המדינה היחידה שמותקפת על ידי תוכנות ווירוסים שמיועדים לסחוט דמי כופר. באוקטובר פרסם ה־FBI אזהרה מפני התקפות כאלה, בעיקר מהסוג של "קריפטו־לוקר", וצירף לאזהרה כמה טיפים להתנהגות במקרה של חדירה. ב־FBI, כצפוי, ממליצים של שימוש בתוכנות פיירוול ואנטי־וירוס, אך מה שיותר מעניין היא ההמלצה להפעיל חוסמי "פופ־אפים", להיזהר מפרסומות כי אלה עלולות להסתיר בתוכן את הווירוסים, ובעיקר להיות חשדניים ולהיזהר מאימיילים, מסרים ואתרים חשודים. ב־FBI ממליצים גם להקפיד לגבות את המידע שבמחשבים, מאחר שמרגע שקיים גיבוי מלא ניסיון הנעילה של קבצים לא יצלח: כל שצריך הוא לנקות את המחשב ולטעון את המידע מחדש.

לפרשת מתקפת הסייבר על חברות הימורי המט"ח והאופציות שנחשפה ב־TheMarker לא היתה משמעות לאומית, וגם לא משמעות צרכנית לקהל הרחב. בתגובות הקוראים לחשיפה, טענו רבים שהחברות הללו עושקות את לקוחותיהן, ושאם אנשים ימנעו מהימורים מחשש לחשיפת פרטיהם – מה טוב. אלא שדברים שמתחילים בחלקים המפוקפקים של העולם הדיגיטלי – הימורים, פורנו, משחקים, הורדות בלתי חוקיות של סרטים ותוכן דיגיטלי – מגיעים בסופו של דבר גם לציבור הרחב. המציאות היא שסכנת הסייבר מאיימת על כל אחד, גם אם אין לו אתר מסחרי או לקוחות והוא אפילו מרגיש שאין לו שום דבר להסתיר. כל אחד יכול להיות מותקף מחר בבוקר, והעובדה שאנחנו לא מודעים לזה היא רק כי זהו איום חדש לחלוטין שטרם הופנם. כאשר זה יקרה, לא יהיה לכם למי לפנות כי אף אחד אינו אחראי, וממילא רק למעטים יש את הידע איך להתמודד עם זה. המשטרה לא תעזור, השב"כ מטפל רק בתשתיות לאומית, וחברות הסייבר ייקחו מכם אלפי שקלים לשעת ייעוץ, סכום שלעתים קרובות לא יצדיק את ההוצאה.

אם ישנה תובנה אחת מפרשת הפריצה לחברות הפורקס, היא שצריך להתכונן. נכון, יש מי שמנפח את סכנות הסייבר בשל אינטרסים כלכליים, אבל הסכנות הן אמיתיות, ואסור לציבור לגלות אדישות אליהן גם אם הסיפורים – בינתיים – הם על צרות של אחרים. על אדישותו של הציבור, המשוכנע שממילא אין לו מה להסתיר או נכס דיגיטלי שאפשר לגנוב, אמר אדוארד סנודן, עובד ה־NSA לשעבר שחשף כיצד הסוכנות מאזינה לכל אמריקאי וגם עוקבת אחרי פעילותו באינטרנט: "לטעון שאין לך עניין בפרטיות כי אין לך מה להסתיר – זה כמו להגיד שאין לך עניין בחופש דיבור כי אין לך מה לומר". ובמילים אחרות: בסוף זה יגיע גם אליך.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות