תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הסקס מלוכלך - הערכים נקיים": תשכחו מכל מה שידעתם על פורנו

לכתבה
במאית הפורנו אריקה לאסט על הסט של אחד מסרטיהRocio Lunaire / Xconfessions.com

דור חדש של במאיות מסתער על התעשייה בשנים האחרונות ומבקש לחבר בין סרטי סקס לפמיניזם. פורנו ערכי - יש חיה כזאת?

27תגובות

"אני רוצה לשנות את העולם" – כך פותחת אריקה לאסט (Lust) את השיחה, ומוסיפה: "אני רואה את עצמי כאקטיביסטית". הרצון לשנות את העולם אינו דבר חריג בקרב אקטיביסטים, אך כשהוא מגיע מכיוונם של במאי פורנו – ולאסט היא במאית, יוצרת ומפיקה פורה של סרטים פורנוגרפיים – הוא נשמע חריג למדי. אבל לאסט, ילידת שוודיה שמתגוררת בברצלונה ואחת מהבמאיות המדוברות כיום בעולם הפורנו, רחוקה מלשקף את הסטריאוטיפים הרווחים לגבי התעשייה שלה.

לאסט יוצרת סרטים תחת הדגל "פורנו פמיניסטי". על פניו, הסרטים שלה לא אמורים להיות שונים במיוחד מסרטי פורנו אחרים: גם הם כוללים כמעט כל סוג אפשרי של מין שניתן לקיים מול מצלמה. אבל הסרטים של לאסט הם שונים לחלוטין מסרטי פורנו רגילים: במקום קלוז־אפים ארוכים וגרפיים על איברי מין, הסרטים שלה משתדלים להיראות כמו סקס בעולם האמיתי: נשיקות, אנחות קלות, צחקוקים. במקום להתמקד בעונג של הדמות הגברית, כפי שהורגלנו לצפות מסרטי פורנו, הסרטים שלה לא מצולמים מפרספקטיבה גברית ולאורגזמה הנשית ניתן מקום שווה, אם לא מועדף. הסרטים שלה לא כוללים סטריאוטיפים – הגברים לא נראים כמו שרירנים, הנשים לא נראות כמו בובות מין אנושיות, התסריטים לא כוללים קלישאות כמו אחיות נימפומניות או תלמידות בית ספר שובבות.

"אני לא רואה את עצמי כחלק מתעשיית הפורנוגרפיה", אומרת לאסט 
ל־TheMarker Women ". אני אאוטסיידרית. אני עושה סרטים עצמאיים ומגיעה לקהל שלי ישירות דרך האינטרנט. אני לא הולכת ללאס וגאס ולא משתתפת בטקסי הפרסים של תעשיית הפורנו. לפעמים הם נותנים לי מועמדות, אבל אף פעם לא זכיתי. זה ענף שמכוון לכסף, ואני יוצרת קולנוע. המטרה שלי היא פשוטה: אני רוצה ליצור ז׳אנר חדש של אינדי למבוגרים, שבו גברים ונשים שמכבדים אחד את השני נהנים לעשות סקס אמיתי מול מצלמה".

לאסט (שנולדה בשם אריקה הלקוויסט) החלה ליצור סרטי פורנו ב־2004, אבל עוד לפני כן התעניינה בפורנוגרפיה ובאופן שבו היא משפיעה על המיניות האנושית. באוניברסיטה היא למדה מדעי המדינה, מגדר ומיניות, וכשעברה לברצלונה התחילה ללמוד קולנוע ולעבוד כעוזרת הפקה בסטים של סרטים. ב־2004 היא יצרה את הפורנו הראשון שלה, סרט קצר בשם The Good Girl ("הבחורה הטובה"), שזכה לשבחים וזכה למעמד של סרט קאלט.

אריקה לאסט
אריקה לאסט 173 ב

כשהיא נשאלת כיום מה הניע אותה להתחיל לעשות דווקא פורנו, היא מסבירה: "הרגשתי מאוכזבת מאוד מסרטי הפורנו שראיתי. היה להם מעט מאוד להציע לי. כשהיתה לי הזדמנות לביים סרט קצר, חשבתי מה אני רוצה לעשות, וכל הזמן חזרתי לרעיון לעשות משהו פרובוקטיבי על מיניות נשית, משהו על הגבול שבין סרט עלילתי רגיל לפורנוגרפיה. באותה תקופה זה היה סוג של ניסוי, לא ידעתי ש־10־11 שנים אחר כך תהיה לי קריירה כבמאית של סרטים למבוגרים. רציתי רק לדעת אם אוכל לעשות את זה, והייתי בנקודה בחיי שבה לא פחדתי להעיז – אז אמרתי ׳ננסה׳".

כיום, לאסט היא יוצרת פורנוגרפיה מוערכת עם חברת הפקה משלה, לאסט פילם, שמעסיקה 15 עובדים. האתר שלה,,XConfessions  הוא הפרויקט הראשון בתולדותיה של תעשיית הפורנוגרפיה שנעשה בשיטת מיקור המונים: לאסט מבקשת מהקהל שלה לשלוח פנטזיות, סיפורים ותרחישים, והופכת אותם לסרטים. כ־50 אלף משתמשים רשומים באתר, רובם נשים. המוטו: "הסקס מלוכלך – הערכים נקיים".

בנוסף לפעילותה הקולנועית, לאסט היא גם סופרת שפרסמה ארבעה ספרים – אחד מהם, Good Porn ("פורנו טוב") מ־2009, משמש כמדריך לנשים שמתעניינות בפורנוגרפיה, אך מבקשות להימנע מפורנו "רע", כלומר סקסיסטי, קלישאתי ועבש. לאסט היא גם מרצה מבוקשת. להרצאה שהעניקה באירוע TEDx בווינה ב־2014 יש יותר מ־280 אלף צפיות. כותרת ההרצאה היא: "הגיע הזמן שהפורנו ישתנה".

לאסט היא חלק מגל של יוצרות נשיות – במאיות, מפיקות ותסריטאיות – שנכנסו בעשור האחרון לתעשיית הפורנו ומשנות כיום, בהדרגה, את פניה של התעשייה. רבות מהן עושות זאת תחת ההגדרה "פורנו פמיניסטי", או Femme Porn, שהוגדר על ידי הסופרת והיוצרת הפורנוגרפית טריסטן טאורמינו כפורנו שמכבד שוויון בין המינים וצדק חברתי. הסרטים שלהן כוללים סיפורים של ממש, ולא רק קווי עלילה שחוקים שחוזרים על עצמם; השחקנים מהווים חלק מהתהליך היצירתי; הסקס ריאליסטי; ודגש רב מושם על גיוון במוצאים אתניים, במבני גוף ובסוגי מיניות שמיוצגים על המסך

 

הכתבה מתפרסמת במוסף TheMarker Women המצורף לגיליון יוני של מגזין  TheMarker


למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

יוצרות כמו לאסט מבקשות להכניס אמנות וריאליזם לתוך הסרטים שלהן. פרפורמריות כמו הכוכבת העולה של הפורנו הקווירי, ג׳יז לי, מכניסות פתיחות למיניות ומגדר מסוגים אחרים אל תוך התעשייה. כולן, ללא יוצא מן הכלל, מגדירות את עצמן כיוצרות אתיות, ומאמינות שיחס הוגן לעובדים וייצוג שווה לגברים ונשים אינם מנוגדים למטרה הראשית של פורנוגורפיה: גירוי מיני.

"הפורנו באמת משתנה", אומרת רבקה סאליבן, פרופסורית ומנהלת המכון לחקר מגדרי באוניברסיטת קלגרי, שחוקרת רבות את תעשיית הפורנו. "יש יותר ויותר נשים שנכנסות לתעשיית הפורנו כבמאיות וכיוצרות, ולוקחות בעלות על הקריירה שלהן. אנחנו נמצאים בנקודת זמן מעניינת, שבה רבים מהמחסומים הטכנולוגיים והכלכליים שמנעו מנשים להיכנס לתעשייה הוסרו. התוצאה היא שיש יותר מפיקות, במאיות ופרפורמריות עצמאיות מאשר בעבר. כשמסתכלים על העבודה שהן עושות, רואים תשומת לב רבה יותר למניעת צורות שונות של אפליה, כמו גזענות. המחקרים מזהים את המעבר הזה, ומראים שהוא אכן קורה".

TotheTProductions Randall Alan Smith

"אנחנו יודעים שפורנו זה לא בדיוק מציאות, כשם שמרדפים בסרטים הוליוודיים לא בדיוק מייצגים את האופן שבו אדם רגיל נוהג במכונית", אומרת קרלייל ג׳נסן, הבעלים של חנות הסקס Good for Her בטורונטו. "אבל עדיין, בניגוד למרדפים, פה אין לנו נקודת התייחסות. בכל מה שנוגע למרדפים, היינו במכוניות בעבר, היינו במוניות, ההורים שלנו הסיעו אותנו לפני שנהגנו בעצמנו, ולכן, כשאנחנו רואים מרדף בקולנוע, יש לנו תחושה שאנחנו כבר יודעים מה זאת נהיגה.

"בסקס, לעומת זאת, פורנו הוא החלון היחיד שיש לנו למה אנשים עושים באמת, ולמה שאחרים עלולים לצפות מאיתנו. אישה שדיברתי איתה לפני כשנה סיפרה לי שהיא הלכה לשני דייטים נפרדים עם שני גברים שונים, ושניהם הניחו את הידיים על הגרון שלה, בלי דיון מוקדם, בלי שום משא ומתן קודם לכן, בלי שהיא תציע סקס קשוח או תגיד שהיא אוהבת חניקות. לדעתי הגברים ראו את זה בפורנו והניחו שנשים אוהבות את זה. לכן, יש מקום לסרטים שמראים סקס אחר, שבו שני הצדדים מכבדים את הגבולות אחד של השני".

לפני כעשר שנים, ייסדה ג׳נסן את טקס פרסי הפורנו הפמיניסטי, אירוע שנתי שנהפך מאז למרכז של המהפכה הנשית בפורנו. הטקס, שהחל כאירוע קטן לקידום מכירות של החנות, התרחב לכנס בינלאומי בן שלושה ימים שאליו מגיעים יוצרים, שחקנים ומעריצים מכל העולם, כדי להעניק פרסים לסרטים שמוגדרים על פי אתר האירוע כסרטים "שבהם השחקנים מקבלים יחס של כבוד, תשלום הוגן, אפשרות בחירה ותנאי עבודה אתיים; שבהם במאים משתפים את השחקנים בתהליך היצירתי; שמרחיבים את גבולות הייצוג המיני בקולנוע ומפריכים סטריאוטיפים, במיוחד לגבי נשים ומיעוטים מקופחים; שבהם עונג מוצג באופן ריאליסטי". לאסט, למשל, היא זוכה סדרתית.

"התחלנו לחלק את הפרסים כי שמנו לב שיותר ויותר במאיות חדשות נכנסות לתחום", אומרת ג׳נסן. "העלות של המצלמות והציוד הנלווה ירדה, ונעשה קל הרבה יותר להפיץ סרטים, ולכן הרבה אנשים שפעם לא יכלו לעשות פורנו נכנסו לתחום. זה התפתח לאירוע שנתי, שאליו מגיעות במאיות ויוצרות מכל העולם. אנשים נפגשים פה ויוצרים יחד במהלך היום, ובלילה הם הולכים לטקס עצמו".

הבחירה בזוכים, אומרת ג'נסן, נעשית במשותף בין חברי הצוות של החנות לחבר מושבעים שכולל במאים, בלוגרים, אקדמאים ושחקנים. "אנחנו מחפשים סרטים שהם כוללניים, שלא חוזרים על סטריאוטיפים. אנחנו מחפשים איכות – זה לא חייב להיות סרט בתקציב גבוה, אבל תשומת לב לעריכה, לתאורה, ולסיפור – זה משהו שאנחנו מייחסים לו חשיבות רבה. אנחנו מחפשים משהו ייחודי, משהו שונה. וכמובן, זה פורנו: הוא חייב להיות לוהט. הוא חייב להדליק מישהו".

האם זה בכלל אפשרי לעשות פורנו שהוא בעת ובעונה אחת גם ערכי וגם מהנה? האם כל ההתחשבות הזאת לא פוגמת בהנאה?

"הייתי הופכת את השאלה ושואלת: האם בבתים שלנו זה אפשרי לעשות סקס שוויוני שמתחשב בצד השני שהוא עדיין כיפי? התשובה היא כן. לכן אין שום סיבה שלא נוכל לעשות זאת מול מצלמה. האנלוגיה שאני אוהבת להשתמש בה היא שוקולד: אם השוקולד היחיד שאכלת בחייך הוא שוקולד זול מהמכולת השכונתית, אתה חושב שזה כל מה ששוקולד יכול להיות. ואז מישהו נותן לך טראפל. אנשים לא יודעים מה הם מפספסים עד שהם רואים את זה".

במה עוד שונה סרט פורנו פמיניסטי?

"המצלמה מתמקדת בהנאה של כולם, לא רק באורגזמה של פרפורמר אחד. במאים רבים יגידו לשחקנים ׳זה התרחיש הכללי, תעשו מה שבא לכם׳, ולכן הז'אנר נראה הרבה יותר טבעי ולא מתוסרט. נשים חוות אורגזמות ריאליסטיות יותר. אנחנו מתרגשים כשאנחנו רואים אנשים אמיתיים בפורנו, או אנשים שלא עונים להגדרות רגילות של מגדר, או אנשים מבוגרים – השנה נתנו פרס לאישה בת 50. זו גישה שאומרת ׳כל אחד יכול להיות סקסי, כל אחד יכול להיות בסרט׳".

Randall Alan Smith

 

40 דקות, שלוש פעמים בשבוע

על היקפה של תעשיית הפורנו אין נתונים מדויקים, ובשל טבעה גם לא יכולים להיות, אבל לפי הערכות שונות תעשיית הפורנו בארצות הברית, למשל, מגלגלת כ־14 מיליארד דולר בשנה. בשנים האחרונות מתמודדת התעשייה עם ירידה חדה בהכנסות בגלל הירידה במכירות הדי.וי.די.

אחת האמיתות הבסיסיות של האנושות במאה ה־21 היא שהרוב המוחלט של הגברים צופים בפורנו ברשת. לפי מחקר שנערך באוניברסיטת מונטריאול ב־2009, גברים צעירים רווקים צופים ב־40 דקות של פורנו בממוצע שלוש פעמים בשבוע, בעוד שגברים נשואים או כאלה הנמצאים במערכות יחסים צופים בממוצע ב־20 דקות שבועיות. כחלק מהמחקר, חיפשו החוקרים גברים צעירים שלא נחשפו לפורנוגרפיה, כדי להשוות ביניהם לבין משתמשים קבועים – אבל לא הצליחו למצוא כאלה. התפתחות האינטרנט הפכה את האינטרנט לזול, נגיש ונפוץ – והתוצאה היתה שינוי תרבותי אדיר, שהפך את תעשיית הפורנו לאחת מהתופעות התרבותיות המובילות של שני העשורים האחרונים.

כיום, צעירים מוקפים בפורנו – שלא לומר מוצפים בו. הגיל הממוצע שבו ילדים נחשפים לפורנוגרפיה הוא 11, והתוכן שאליו הם נחשפים נהפך לחלק מכריע מהאופן שבו הם תופשים מין ומיניות. מוקדם יותר השנה, הסקסולוג הדני כריסטיאן גראוגארד, פרופסור באוניברסיטת אולבורג בדנמרק, עורר סערה כשטען שיש להכניס פורנוגרפיה לשיעורי החינוך המיני בתיכונים, כדי ללמד נערים ונערות על ההבדל בין פורנו לסקס אמיתי.

"אני אם לשתי ילדות קטנות, בת ארבע ובת שמונה, והרבה פעמים אני נשאלת מה אני מספרת להן על מה שאני עושה", אומרת לאסט. "אני מספרת להן שאני עושה סרטים. זה לא כזה ביג דיל. הן יודעות שאנשים מתנשקים בסרטים שלי, הן יודעות שלפעמים הם עירומים, אבל הן לא מבינות מה כל ההתרגשות. יום אחד אצטרך לעשות איתן את ׳השיחה׳, ואני לא מפחדת. אני מדברת על זה בקלות רבה. כל הורה צריך היום לעשות את השיחה על סקס, אבל גם את השיחה על פורנו. זה חלק עצום מהתרבות שלנו. הבנות שלי צריכות להבין שפורנו הוא לא מציאות, אלא רעיון בדיוני של סקס, ושרובו מצולם מנקודת מבט גברית, כדי שיידעו להתייחס למה שהן רואות באופן ביקורתי".

את תופעת ההיקשרות הגברית לפורנוגרפיה, והתופעות השליליות שאליהן היא יכולה להוביל, כמו התמכרות, כולנו מכירים. מה שפחות ידוע הוא העובדה שיותר ויותר נשים צופות בפורנו. לפי מחקר שנערך באוניברסיטת סידני ב־2010, 70% מהגברים ו־30% מהנשים צופים בפורנוגרפיה. באוקטובר האחרון, הודתה הקומיקאית איימי פוהלר בראיון להווארד סטרן שהיא צופה בקביעות בפורנו. בחסות קומיקאיות כמו איימי שומר, שמדברות על פורנו והשפעותיו על החברה מפרספקטיבה נשית, הפורנו חדר מזמן למיינסטרים – גם בכל מה שנוגע למיניות הנשית.

העניין הגובר של נשים בפורנו גם מוביל רבות מהן לנסות לשנות אותו. ב־2009, למשל, השיקה אשת הפרסום הבריטית הוותיקה סינדי גאלופ את MakeLoveNotPorn, שהחל כספר וכאתר שעימת את הסקס כפי שהוא משתקף בעולם הפורנו עם עובדות לגבי סקס בעולם האמיתי, והתפתח מאז לאתר שיתוף וידאו בסגנון יוטיוב, שאליו זוגות אמיתיים יכולים להעלות סרטונים של עצמם מקיימים יחסי מין ולחלוק עם האתר 50% מהרווחים.

בהדרגה, העניין הגובר גם הוביל נשים כמו לאסט וטאורמינו להתמרד כנגד הייצוגים המיינסטרימיים של נשים, סקס, מגדר ומיניות. אבל במקום לצאת נגד הפורנו, הן החליטו לעשות פורנו אחר. "כשהתחלתי לראות פורנו, חשבתי שהוא אנטי־ארוטי, אנטי־אסתטי. לבמאים בז׳אנר לא היה אכפת מחזון אמנותי, מסינמטוגרפיה. אני רציתי סיפורים, אסתטיקה ודמויות שיפתו אותי", אומרת לאסט. "זה לא מספיק רק להראות לי סקס, ועוד סקס מכוער של אנשים עם יותר מדי איפור. זה לא מדליק אותי – במקום להידלק, אני נכבית".

בסרטיה, היא מסבירה, היא משתדלת ליצור מצבים מסקרנים. "אני רוצה לראות דמויות מושכות. לא בהכרח אנשים יפים באופן קונבנציונלי, אבל כאלה שיש בהם משהו שמושך אותי פנימה, שאני רוצה לצפות בהם. אני רוצה גם לדעת למה הם במצב הזה, אני רוצה לדעת שהם מחבבים אחד את השני, שיש תשוקה ביניהם. אני לא מחפשת את החדירה – אני לא מסתירה, אבל גם לא בהכרח מתמקדת בפרטים הכי בוטים. וכשאני כן עושה זאת, אני עובדת עם הצלם ועם הצוות כדי ליצור חזון קולנועי שעוזר להביא את הארוטיקה להתרחשות".

עם זאת, היא מציינת, לא האסתטיקה הופכת פורנו לפמיניסטי. "פורנו פמיניסטי יכול להיות מכוער ובוטה כמו פורנו רגיל. ההבדל הוא שיש נשים בתהליך ההפקה, נשים בעמדות כוח: במאיות, תסריטאיות, מפיקות – לא רק מאפרות ושחקניות. מה שחשוב זה להראות עונג נשי, ולא רק שפיכה גברית. אנחנו מנסים לספר סיפורים מנקודת מבט נשית, לשים נשים כדמויות ראשיות. כמעט בכל סרט פורנו, הדמות הראשית היא של גבר הטרוסקסואלי לבן. אנחנו מחפשים אנשים שונים, עם רעיונות שונים על מיניות".

פורנו פמיניסטי, חשוב לציין, הוא לא רעיון חדש. חלוצות בתחום כמו אנני ספרינקל וקנדידה רויאל עשו כבר לפני שנים רבות פורנו שקרא תיגר על ההגדרות והמושגים הרווחים לגבי פורנוגרפיה ומין. אולם נשים כמו ספרינקל תמיד היו בנישה ייחודית משלהן, מבודדת במידה רבה מהקהל הרחב שצפה בפורנו סטנדרטי. עם זאת בשנים האחרונות הקהל השתנה, ופורנו פמיניסטי נהפך לתעשייה שצומחת בפני עצמה ומשפיעה על הפורנו המיינסטרימי.

Rocio Lunaire / Xconfessions.com

"אנחנו בתקופה מעניינת מאוד, אומרת לאסט. "לפני כמה שנים, היו כמה חברות קטנות וכמה אנשים בודדים שעשו פורנו פמיניסטי. כיום זה נהפך לתנועה. יש יותר אנשים שמעורבים בה, יותר כסף, יותר הפקות, והעיתונות החלה להתעניין. וגם החברות הגדולות מתחילות להפיק גירסאות משלהן למה שאנחנו עושים. תופעה כמו ׳50 גוונים של אפור׳ הראתה שגם נשים הן צרכניות של ארוטיקה ושל סקס. אבל הן יותר בררניות כצרכניות, אחראיות יותר: הן רוצות, למשל, לדעת כיצד יוצרו הבגדים שהן לובשות. גם בפורנו, הן רוצות לדעת מי עשה את זה, איך זה נעשה, ושהשחקניות והשחקנים לא נוצלו וקיבלו יחס ראוי".

בשנים האחרונות החלו גם החברות הגדולות ששולטות בתעשיית הפורנו האמריקאית, כמו Vivid ו־Digital Sin, להיכנס בעצמן לנישת הפורנו הפמיניסטי. Vivid, למשל, החתימה את את ג׳יז לי ואת טאורמינו, שיצרה עבור החברה סדרת סרטים על חינוך מיני, וסדרת סרטים שבה השחקנים בחרו את הפרטנרים שלהם ואת התנוחות שבהן השתמשו, ושוחחו על עבודתם. XBIZ, אחד משני טקסי הפרסים החשובים של התעשייה, כולל כיום גם קטגוריה שבה מוענק פרס לפורנו הפמיניסטי הטוב ביותר.

"אפשר לראות שזה תופס", אומרת ג׳נסן. "רבים מאולפני המיינסטרים כבר הבינו שהם זנחו חצי מהשוק הפוטנציאלי שלהם, אז הם עושים עכשיו פורנו ׳ידידותי לנשים׳. לפעמים מדובר באותם סטריאוטיפים, אבל זה מראה שהם שמו לב. הם גם משתמשים בחלק משיטות הצילום של הפורנו הפמיניסטי. הם לא עושים את זה בהכרח כי הם מאמינים בזה, הם פשוט רואים שיש בזה כסף, שיש אנשים שיש להם כסף לבזבז ורוצים פורנו שונה מהסוג המסורתי".

למרות הפתיחות הגוברת, יש סטיגמות רבות שהיוצרות צריכות להתמודד אתן. "בתרבות שלנו, המילה 'פמיניזם' מקושרת ללסביות או לשנאת גברים", אומרת ג׳נסן. "במובן הזה, התנועה הפמיניסטית גרמה גם נזק: אנשים מניחים שהם יודעים מה זה פמיניזם, ומכאן שהם גם יודעים מה זה פורנו פמיניסטי. הם מניחים שאין הומור, שהכל מתוק ועדין ובקושי נוגעים זה בזה. אבל גם אצלנו יש פורנו רך ויש פורנו קיצוני יותר, בדיוק כמו בקולנוע רגיל".

"לוקח יותר מדי זמן להסביר מה זה ׳פורנו פמיניסטי׳", אומרת לאסט. "המונח עצמו מזעזע את האוזניים כי אנחנו מניחים מראש שפורנו ופמיניזם לא הולכים יחד. כמובן שכשמפרקים כל אחד מהמושגים האלה ומבינים מה הם אומרים, רואים שהם לגמרי עובדים יחד, אבל לא תמיד יש לי זמן להסביר, אז אני אומרת שאני מביימת סרטים ארוטיים. גיליתי שלאנשים יש מושג הרבה יותר ברור של מה שאני עושה כשאני מסבירה את זה כך".

 

זה לא הסקס, זה התנאים

יש גם אנשים רבים שלא מעוניינים לראות פורנו משום סוג, פמיניסטי או לא פמיניסטי. עבורם, פורנו הוא מדיום נצלני מעצם הגדרתו, שמחפיץ נשים ומנצל את גופן, מעוות את תפישת המיניות של הצופים ומסב נזק משמעותי לנשים ולגברים כאחד. "המילה פורנו כבר כוללת בתוכה הרבה קונוטציות של שנאה לנשים והתעללות בנשים", אומרת לאסט. "בדיוק כפי שהמילה פמיניזם כוללת בתוכה קונוטציות של שנאה לגברים. בשני המקרים זה לא נכון, כמובן, אבל יש הרבה אנשים שמאמינים בכך".

השאלה אם פורנו יכול להיות אתי, ואם הוא אינו נצלני מטבעו, היא שאלה לגיטימית. סאליבן מאמינה שלא צריך לפסול את הז׳אנר לחלוטין רק בגלל שיש בעולם הרבה פורנו רע. "יש הרבה פורנו רע, מבזה, מיזוגני והומופובי – יש גם טלוויזיה כזאת, סרטים כאלה ושירי פופ כאלה, וזה לא בסדר, אבל אף אחד לא מציע שנשים קץ לטלוויזיה או לקולנוע. רק בפורנוגרפיה אנחנו אומרים שעצם הרעיון של מדיום שעיקרו צפייה בסקס לצורך הנאה מינית הוא פסול מיסודו, וזה אבסורדי".

בימים אלה עורכת סאליבן גיליון מיוחד של כתב העת Porn Studies, המוקדש לחקר הפורנוגרפיה, יחד עם ג׳יז לי. הגיליון יעסוק בתנאי העבודה בתעשיית הפורנו. "כאקדמאית, אני מתעקשת שהטיעונים שלי יהיו מבוססים על החוויות והפרפסקטיבה של העובדים והאנשים שעושים את העבודה", היא אומרת. "זה לא אומר שצריך להתעלם מהרע ולהעמיד פנים שהכל טוב. ממש לא. בהחלט לא הכל טוב – יש המון רע בעולם הזה. הבעיה בהרבה מהטיעונים נגד פורנו היא שלפעמים אני מרגישה שהם רוצים שיפגעו בשחקניות כדי להוכיח את הנקודה שהתעשייה היא נצלנית מטבעה, שהנשים האלה נפגעות במהלך ההפקה ושהן עוברות מניפולציות או התעללות.

"סקס הוא לא הנושא שצריך לעמוד לדיון, אלא תנאי עבודה. האם הכוכבים מקבלים תשלום הוגן, האם הם יכלו לנהל משא ומתן בנוגע למה שהם מוכנים ולא מוכנים לעשות, האם הם מרגישים שכיבדו אותם? אם נחליט שאלה לא תנאי העבודה, אלא הסקס שעושה את הפורנו רע, פסול או נצלני, אז מה אנחנו אומרים על סקס?

"העובדה שאנשים לא יכולים לדמיין מצב שבו יהיו תנאי עבודה הוגנים בפורנו נובעת מסטיגמות שליליות בנוגע לסקס, שרואות בו דבר מלוכלך ורע ומניחות שאי אפשר לנהל משא ומתן שקשור לשירותים מיניים או פרפורמנס מיני באופן אתי, וסטיגמות בנוגע לעובדים בתעשייה שמניחות שאין להם יכולת לקבל החלטות בעצמם. זה אבסורדי, חסר כבוד ושגוי לחלוטין".

פורנו פמיניסטי, היא מסבירה, הוא חלק מתופעה שבה הצריכה של פורנו יכולה להפוך לאתית יותר, בדומה לאופן שבו רבים מבקשים לוודא כיום כי הביצים שלהם הן ביצי חופש, או שהקפה שלהם הוא מסחר הוגן, "יוצרים יכולים לפרט את נוהלי הסקס הבטוח שלהם ולצרף ראיונות עם השחקנים כדי שנוכל להיות יותר מעורבים בהפקה. הבמאי או הבמאית יכולים לצרף גם פרשנות, שתסביר למה הם בחרו לעשות את הדברים שעשו".

מה הסיכוי שאנשים ישקיעו כל כך הרבה מחשבה בפורנו שלהם? והאם זה לא סותר את מטרת קיומה של פורנוגרפיה: הנאה?

"זה נכון שאנחנו צופים בפורנו כדי להתגרות מינית, לא כדי לקבל הרצאה. אבל זה לא אומר שאי אפשר גם להרחיב אופקים מבחינה תרבותית, יצירתית, פוליטית ואינטלקטואלית בעזרת פורנו, בדיוק כפי שאנחנו עושים עם כל הבידור שאנחנו צורכים. העובדה שיש בפורנו מרכיב מיני חזק לא מוחקת את הדברים האלה".

האם הכניסה של נשים לתפקידים יצירתיים משנה את התעשייה?

"אכן יש קצת תופעה של חלחול כלפי מעלה. אני חושבת שכל התעשייה מארגנת את עצמה מחדש בימים אלה – הרווחיות כבר לא קלה ומהירה כמו בעבר, בגלל פיראטיות, סטרימינג ומדיה חברתית. אני רואה שהרבה אנשים הקשורים לקהילת הפורנו האתי עוברים ל־Vivid או לחברות אחרות, וזה בסדר. יש כאלה שחושבים שלא צריך לשתף פעולה עם ארגונים שלא עומדים בערכים והסטנדרטים האתיים שלנו, אבל אם ג׳יז לי אומרת שהיא מרגישה שמכבדים אותה ומגנים עליה בסט שלהם, אני לא אגיד לה איך לשלם חשבונות. הרבה מהפורנו עדיין גרוע. הרבה ממנו איום ונורא מבחינה פוליטית – אבל הוא משתנה. העובדה שהוא לא מושלם, והעובדה שהשינוי לא קורה בן לילה, לא משנה את העובדה שזה כן קורה".

ג'נסן אומרת שהקהל של פורנו פמיניסטי הוא נשים וגברים "וטרנסג׳נדרים וכל מי שביניהם". "יש גם גברים שלא אוהבים את הדרך שבה הפורנו מראה גברים", היא טוענת. "ובכלל, בתרבות שבה ילדים גדלים בים אינסופי של פורנו, עם גישה בלתי מוגבלת לראייה חד־ממדית מאוד של סקס, יש מקום לאלטרנטיבה".

אחד הפרויקטים שעליהם עובדת לאסט באחרונה היא ניסיון לגרום ליותר נשים ליצור פורנו. "אני רוצה לעזור לנשים אחרות, במאיות, להיכנס לז׳אנר הזה", היא אומרת. "כשהחברה תגדל, התוכנית היא גם להפיק סרטים של במאיות אחרות. ברגע שיהיו לנו יותר יוצרות ויוצרים טובים בז׳אנר, כך יהיה לנו פורנו יותר מעניין. בגלל שראינו כל כך הרבה פורנו מכוער, התרגלנו לחשוב שכיעור הוא חלק מובנה מפורנו, אבל זה לא נכון. פורנו יכול להיות יפה. פשוט צריך להכניס לתוכו את הערכים הנכונים". 

 

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות