תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איפה הרובוטים 
שהבטיחו לנו?

לכתבה

כלכלנים ועתידנים מזהירים מפני 
אבטלה המונית וקיטוב בגלל השלכות המהפכה הדיגיטלית על שוק העבודה. 
אף על פי שתרחישי האימים שהם מציגים אינם מתממשים בינתיים, רוב המומחים מסכימים שהשינוי בוא יבוא. ואולי מה שיציל אותנו מהרובוטים, יהיה בדיוק הדבר שעושה אותנו הכי אנושיים

5תגובות

"אנו עומדים בפתחו של עידן ייצור חדש, ועקרונותיו הארגוניים שונים מאלה של המהפכה התעשייתית כשם שאלה היו שונים מעקרונות המהפכה החקלאית. מהפכת אומת הסייבר נולדה משילוב של מחשבים ומכונות אוטומטיות שמסוגלות לפיקוח עצמי. התוצאות הן מערכת שיש לה יכולת ייצור כמעט בלתי מוגבלת שנזקקת פחות ופחות לעובדים אנושיים. אומת הסייבר כבר מארגנת את המערכת הכלכלית והחברתית כדי להתאים לצרכיה שלה".

איליה מנליקוב

המילים האלה נכתבו במארס 1964, אבל הן היו יכולות להיכתב גם בשנה שעברה. ניסחה אותן קבוצה מודאגת של פרופסורים, חתני פרס נובל ואקטיביסטים, במכתב פומבי ששיגרה לנשיא ארצות הברית אז, לינדון ג'ונסון, תחת הכותרת "המהפכה המשולשת". במכתב הזהירו החתומים את ג'ונסון מפני השפעתן של שלוש מהפכות שלדעתם דרשו "בחינה יסודית של הערכים והמוסדות הקיימים": מהפכת הנשק, שהביאה לפיתוחם של כלי נשק חדשים שנועדו להחריב ציוויליזציות, ולא רק לנצח במלחמות; מהפכת זכויות האדם שבאותה תקופה היתה בעיצומה בארצות הברית; והמהפכה הטכנולוגית, אשר הכותבים הזהירו כי היא עתידה להוביל לגל אבטלה, מכיוון שהפחיתה את הצורך בעובדים ובמקביל גרמה לעלייה ברמת המיומנות הנדרשת לשם ביצוען של עבודות רבות. "מהפכת 'אומת הסייבר' (Cybernation) מבטלת את המנגנון הכלכלי שבו עוגנו עד כה זכויותיהם של אנשים כצרכנים", הם קבעו. "עד לאחרונה חולקו המשאבים הכלכליים על בסיס תרומה לייצור, תוך שמכונות ובני אדם מתחרים אלה באלה על תעסוקה בתנאים שווים למדי. אולם מערכות מכניות הן בעלות פוטנציאל לתפוקה בלתי מוגבלת, עם צורך מועט מאוד במעורבות אנושית. ככל שהן משתלטות על תהליך הייצור הן סופגות חלק ניכר מהמשאבים, בזמן שהאנשים עצמם הופכים לתלויים בתוכניות ממשלתיות – דמי אבטלה, ביטוח לאומי וקצבאות רווחה".

אותן רשתות ביטחון ממשלתיות, הם טענו, מסתירות פרדוקס היסטורי: "חלק ניכר מהאוכלוסייה מתקיים על הכנסה מינימלית, לעתים קרובות מתחת לקו העוני, בזמן שהתפוקה הקיימת יכולה לספק את צרכיו של כל אדם בארצות הברית". המחברים הציעו לג'ונסון להקל את המעבר של הכלכלה האמריקאית לכלכלה שמבוססת על אוטומציה באמצעות דיור ציבורי זול, מיזמי תשתיות נרחבים, הקלות במסים לנפגעי המהפכה הטכנולוגית וריסון ביישומן של טכנולוגיות חדשות.

מכתב "המהפכה המשולשת" לא זכה לתשומת לב ראויה מהממשל בזמן אמת (אף על פי שג'ונסון הקים באותה שנה ועדה שבחנה את השפעות האוטומציה על שוק העבודה), 
וכ־50 שנה לאחר מכן הסיוט הטכנולוגי שמפניו התריע טרם התרחש. הייצור אמנם עבר במידה רבה לידיהן של מכונות, אך גל האבטלה והמשבר החברתי שחזו כותבי המכתב לא התממשו. עם זאת, הדים לדברים שבהם עסק המכתב נשמעים בשיח הכלכלי גם כיום. בדומה לשנות ה־60, מאופיין השיח הציבורי והתקשורתי של ימינו בפחד גובר והולך מפני עלייתן של הדיגיטציה, האוטומציה והאינטליגנציה המלאכותית, שמייתרות יותר ויותר משרות אנושיות. כמו בשנות ה־60, גם כעת מזהירים כלכלנים, אנשי טכנולוגיה ועתידנים מפני גלי אבטלה, ירידה בביטחון התעסוקתי, שחיקה בשכר וירידה באיכות החיים שיהיו בקרוב מנת חלקנו, בשל עלייתן של המכונות.

 

 

הכתבה מתפרסמת גם באפליקציה של מגזין TheMarker 

באייפד או בטאבלטים מבוססי אנדרואיד

 

 

בראש הקבוצה הזאת עומדים כלכלנים כגון אריק בריניולפסון ואנדרו מקאפי מאוניברסיטת MIT, שטוענים כי המהפכה הדיגיטלית הורסת את מעמד הביניים, מחסלת יותר משרות משהיא יוצרת ומותירה אותנו עם שוק עבודה מקוטב, שיורכב בעתיד מרוב של עניים שהמקצועות שלהם נכחדו או שעובדים בשכר נמוך – ומקצתו אליטה של גאונים טכנולוגיים שתגרוף את כל הרווחים. הטענה שהאנושות אינה מוכנה לעידן המכונות החכמות נהפכה בשנים האחרונות לפופולרית במיוחד, הודות לעבודתם של בריניולפסון ומקאפי, מחבריהם של רבי המכר "המרוץ נגד המכונה" ו"עידן המכונות השני". "המכונות יצרו עושר עצום ומצבנו, כקבוצה, טוב בהרבה הודות לכך. אבל היחידים, לעומת זאת, נותרים מאחור", אמר בריניולפסון בראיון למגזין TheMarker באפריל 2014. "בעשר השנים האחרונות לא הסתגלנו מהר מספיק". בריניולפסון ומקאפי מכנים זאת הפרדוקס הגדול של זמננו: החדשנות, העושר, פריון העבודה, התוצר הכלכלי, כולם גבוהים כיום יותר משהיו אי פעם - ובכל זאת, השכר החציוני נופל והאי שוויון עולה.

איליה מנליקוב

גם הכלכלן המשפיע טיילר קואן תיאר בספרו "הממוצע הוא נחלת העבר" (Average is Over) מ־2013 עולם עתידי שבו נחלקת החברה האנושית לשני מעמדות עיקריים: מיעוט קטן ועשיר שעובד בהייטק, וכל השאר, שיהיו ברובם מובטלים ויסתפקו ברמת חיים נמוכה.

טענות החוקרים זכו לחיזוק במחקר שערכו ב־2013 החוקרים מייקל אוסבורן וקליי בנדיקט פריי מאוניברסיטת אוקספורד, שהציג מסקנות עגומות לגבי שוק העבודה בעתיד: 47% משוק העבודה בארצות הברית, קבע המחקר, עלול להפוך ללא רלוונטי בעקבות אוטומציה, מכניזציה ודיגיטציה של מספר הולך וגדל של משרות. רואי חשבון, מזכירות, עוזרים משפטיים ופקידים, אנשים בעלי משרות שגרתיות, מזהירים כלכלנים כבריניולפסון ומקאפי, נמצאים כולם בסכנה. טכנולוגיה, על פי אחת הטענות הבולטות של העשור האחרון, מובילה לקיטוב בשוק העבודה (Polarization) בין שני קצוות: מצד אחד, משרות רווחיות ורווחיות במיוחד, שדורשות רמה גבוהה של מיומנות טכנולוגית, ומצד שני, משרות כפיים לא רווחיות בכלל. כל מה שבאמצע, לפי התאוריה, מצטמצם.

האם תחזיות האימים האלה יתממשו? תלוי את מי שואלים. סקר שערך מכון המחקר Pew בקרב 1,900 מומחים לרובוטיקה ואינטליגנציה מלאכותית בקיץ האחרון, הראה כי הם חלוקים ביניהם כמעט שווה־בשווה (עם נטייה קלה לטובת האופטימיים־יחסית), בנוגע לשאלה האם האנושות תצליח לשרוד את המהפכה הטכנולוגית בלי שתוביל לערעור הסדר החברתי.

המאמינים באוטופיה טכנולוגית טוענים כי הטכנולוגיות החדשות ייצרו יותר משרות משיהרסו ויובילו לשגשוג כלכלי חסר תקדים – כך, אחרי הכל, עשתה כל מהפכה טכנולוגית ב־300 השנים האחרונות. מהפכת המחשוב 
לבדה יצרה יותר מ־1,500 סוגי משרות חדשים לגמרי מאז המצאת המחשב האישי, הם מציינים. ואף על פי שהפסימיסטים אינם כופרים בכך, לדעתם הפעם ניצבת האנושות בפני אתגר שונה מאלה שידעה בעבר. קצב השינוי הטכנולוגי, הם אומרים, הוא מהיר מכדי שהמין האנושי יוכל להסתגל אליו ללא התערבות מסיבית של ממשלות וארגונים וללא מדיניות שתזהה מראש את הסכנות.

Gordon Haff

חבר'ה חבר'ה, רגע רגע

בשנתיים האחרונות נדמה היה שקולותיהם של הפסימיסטים השתלטו על הדיון התקשורתי בנוגע לעתיד העבודה בעידן המכונות החכמות. על רקע כתבות עם כותרות מבהילות כמו "הטכנולוגיה הורגת את מעמד הביניים", חווים הלודיטים מעין שיקום תדמיתי. אותם פועלים אנגלים שהרסו נולים תעשייתיים ומכונות אריגה בתחילת המאה ה־19 במחאה נגד המהפכה התעשייתית, נהפכו מאז לסמל נלעג של התנגדות לשינוי. כעת, כלכלנים בכירים כמו ג'פרי סאקס או פול קרוגמן (שפרסם ב־2013 טור שכותרתו "סימפטיה ללודיטים") מוכנים לזנק להגנתם ולומר בפה מלא: הם דווקא צדקו.

יש עוד מתנגד לטכנולוגיה: שר האוצר של ארצות הברית לשעבר, לארי סאמרס, היה בעבר אחד מאותם פסימיסטים. בביקורת שכתב בשנה שעברה על ספרו מעורר ההדים של תומאס פיקטי, "קפיטל במאה ה־21", הוא ביקר את הכלכלן הצרפתי על כך שהתעלם, לדבריו, מ"ההשלכות ההרסניות שיהיו לרובוטים, מדפסות תלת ממד ואינטליגנציה מלאכותית על כל מי שמבצע מטלות שגרתיות במסגרת עבודתו". אבל בחודש פברואר האחרון נראה היה שסאמרס הפך את עורו ויצא במתקפה דווקא על הנרטיב של רואי השחורות הטכנולוגיים, או, לכל הפחות, קרא תיגר על המיידיות של העתיד שהם מבטיחים.

ה"זירה" למתקפה של סאמרס היה אירוע של פרויקט המילטון (חלק ממכון המחקר ברוקינגס), שנערך בוושינגטון, וכלל פאנל בנושא הקדמה הטכנולוגית והשפעתה על העובדים בארצות הברית. לפני שסאמרס עלה לבמה הציגו בריניולפסון ומקאפי את עבודתם, ובריניולפסון פרש בפני באי הכנס את תאוריית "ההפרדה הגדולה" (Great Decoupling), מהרעיונות המרכזיים שניסח עם מקאפי.

איליה מנליקוב

לפי תאוריה זו, הטכנולוגיה, שבעבר שירתה את שוק העבודה, יצרה משרות והובילה לעלייה בפריון, פועלת כעת נגד שוק העבודה. אף שהפריון מוסיף לעלות, הצמיחה בתעסוקה מדשדשת והשכר נשחק. הסיבה לכך היא שככל שמספר המשימות שמחשבים מסוגלים לבצע גדל, כך יורדת עלות העבודה הממוכנת, בעוד שהעלות של כוח העבודה האנושי נהפכת ליקרה יותר ונחשקת פחות. "אין חוק בתאוריה הכלכלית שאומר שכולם ירוויחו אוטומטית ובאופן שוויוני מקדמה טכנולוגית", אמר בריניולפסון. "יהיו כאלה שיישארו מאחור, ואולי רוב האנשים יישארו מאחור". מקאפי הוסיף כי, "העתיד מגיע אלינו מהר יותר מכפי שאפילו המומחים, אנחנו, צפינו".

בתגובה לדברים הפגין סאמרס ספקנות: "מצד אחד, יש המון ראיות אנקדוטליות וחזותיות שמצביעות על כך שלטכנולוגיה יש השלכות עצומות ורחבות היקף. ייתכן שהיא עושה עובדים ליעילים יותר, וייתכן שהיא מחליפה אותם ומשאירה אותם מובטלים", הוא אמר. "עם זאת, בכל אחת משתי האפשרויות האלה היה ניתן לצפות שהפריון יעלה, אבל נתוני הפריון של שש השנים האחרונות הם מחפירים". ייתכן, הוסיף, שאת השפעותיה של הטכנולוגיה על הפריון נראה רק בעתיד, אבל אז פירוש הדבר שבריניולפסון ומקאפי לא יכולים לטעון, כפי שהם טוענים, שלקדמה הטכנולוגית יש תפקיד מרכזי בהחמרת האי שוויון כבר כיום. או במילים אחרות: איפה הרובוטים? בראיון שהעניק ל"וושינגטון פוסט" לאחר האירוע סייג סאמרס את הדברים במידת מה וציין כי הוא סבור שלטכנולוגיה יש חלק גדול בעליית כוחו של ה־1% העליון בעשורים האחרונים, אולם התהיות שהעלה בפאנל הן חשובות, ולפי שעה אין להן תשובות מספקות.

מבקר חריף נוסף של נרטיב האבטלה הטכנולוגית הוא הכלכלן האמריקאי לורנס מישל, נשיא מכון המחקר הוושינגטוני Economic Policy Institute. "יש אפס ראיות לטענה שאוטומציה פגעה במספר המשרות בשנים האחרונות או בעשורים האחרונים", אומר מישל למגזין TheMarker. "מי שתומך בנרטיב הזה לא מציג שום ראיות לטענותיו מלבד חוסר ההתאמה בין העלייה בפריון ובין העלייה בתעסוקה. אלא שבשנים האחרונות הכלכלה האמריקאית רשמה צמיחה נמוכה יותר, והיא זאת שפגעה במשרות — ולא הטכנולוגיה שהובילה לעלייה בפריון. נניח שהחבר'ה מ־MIT צודקים, ושהאוטומציה תוביל להחלפת כל האנשים ברובוטים. אם זה היה המקרה, היינו צריכים לראות עכשיו צמיחה בתעסוקה, ולא את ההפך. הרי אם אתה מתקין מערכת אוטומטית בחנות, למשל, אתה לא יכול לפטר את האנשים שעובדים בה עכשיו – לפחות עד שתלמד כיצד ליישם את המערכת החדשה. כלומר לזמן מה עליך להעסיק במקביל גם את האנשים שמיישמים את המערכת החדשה, שבונים את הרובוטים, בנוסף לעובדים הקיימים. אנחנו צריכים לראות בועת תעסוקה, ולא שוק עבודה מדשדש, שהוא מה שאנחנו רואים".

מתוך חשבון הטוויט

הקדמה הטכנולוגית, מוסיף מישל, לא הובילה להחמרה באי השוויון, או להאטה בתעסוקה – המשבר הכלכלי ומדיניות ממשלתית גרועה הם שעשו זאת. לדבריו, הנתונים לא תומכים בטענות לפיהן הטכנולוגיה פגעה במשרות במעמד הבינוני. "השורה התחתונה היא שכל הדיון על הרובוטים ועתיד העבודה הוא הסחת דעת עצומה מהבעיות האמיתיות שלנו. השכר נשחק ב־30 השנים האחרונות, אבל הסיבה לכך אינה הטכנולוגיה, אלא מגמות אחרות שדיכאו את הצמיחה בשכר: שחיקה ענקית בשכר המינימום, צמצום כוחם של האיגודים, גלובליזציה, ריכוזיות עושר, אבטלה".

לפחות במונחים טכנולוגיים, אומר מישל, העתיד נראה הרבה פחות מדאיג משהיה נדמה: "נתונים חדשים מראים שלא חל קיטוב בשוק העבודה האמריקאי ב־15 השנים האחרונות: רוב העבודות שנוצרו הן בשליש התחתון של ההייררכיה בשוק העבודה, ולא בצמרת. אני לא יודע איך ייראה העתיד, אבל העובדה שלא ראינו את המגמות האלה ב־15־16 השנים האחרונות מטילה ספק בטענות שנראה אותן בעתיד. החבר'ה מ־MIT אומרים שהעתיד כבר כאן – ובכן, אם הם לא יכולים להראות את זה, אולי אנחנו לא צריכים לדאוג כל כך מהעתיד".

בקולות שמטילים כעת ספק בתחזיותיהם של הכלכלנים הפסימים נמצא אפילו אחד ממקדמיה הבולטים של תאוריית הקיטוב, הכלכלן פרופ' דייוויד אוטור מאוניברסיטת MIT. ב־2010 פרסם אוטור מחקר מקיף שבו ציין את האוטומציה של עבודות רוטיניות כאחת הסיבות הבולטות לקיטוב בשוק העבודה האמריקאי. כיום, לעומת זאת, הוא נשמע פחות חד משמעי. בדברים שנשא בפברואר, באותו פאנל שבו השתתף גם סאמרס, אמר אוטור כי "יש מקום לספקנות בנוגע לקצב המהיר שבו הדברים נעים", וכי "יש הרבה מידע מצטבר שלא תומך ברעיון ששוק העבודה משתנה או שהכלכלה משתנה בקצב מהיר כל כך, כמו בסיפור הדרמטי מאוד שהוצג לנו".

איליה מנליקוב

חשיבותה של יצירתיות

גם אם נוריד את מפלס הדרמה, וגם אם השינוי אינו מהיר כפי שסבורים הכלכלנים הפסימים, אין כל ספק בעצם התרחשותו. מגמות כמו אוטומציה, דיגיטציה ומכניזציה צפויות רק להתעצם בשנים הקרובות, ובעקבות זאת ייעלמו מקצועות מסוימים, כשם שהמכונית העלימה את נהגי הכרכרות והמהפכה התעשייתית את אורגי הטקסטיל. לפי מכון המחקר ברויגל, 35% מהמשרות בבריטניה עלולות להיכחד בגלל אוטומציה. כך גם 47% מהמשרות בארצות הברית, בריטניה ושוודיה, 51% מהמשרות בגרמניה ו־37% מהמשרות בפינלנד. מכירות הרובוטים עלו ב־12% ב־2014, והמגמה הזאת צפויה, לפי מחקר של סיטי, להימשך עד 2017 לפחות. בקוריאה הדרומית יש כיום 437 רובוטים תעשייתיים על כל 10,000 עובדים אנושיים במגזר הייצור. על פי דו"ח שפרסמה סיטי בפברואר האחרון בנוגע להשפעת הטכנולוגיה על שוק העבודה, העידן הדיגיטלי אמנם היה ברכה לצרכנים, אך הוא משנה את שוק העבודה באופן שמשפיע לרעה על מצבו של חלק גדל והולך מהעובדים בטווח הארוך.

גם אם סיוט האבטלה הטכנולוגית עדיין לא התממש, ישנם הטוענים כי הבעיה העיקרית אינה החלפתם של עובדים בידי מכונות, אלא העקירה (Displacement) של עובדים, לעתים ממשרות שבהן עבדו שנים רבות, למשרות אחרות שבמקרים רבים הן גרועות יותר. משרות, הם טוענים, הרי מוצעות בשפע בשוק העבודה לכל מי שיש לו כישורים טכניים מסוימים, כמו יכולת תכנות. הבעיה היא שלרוב העובדים אין את המיומנויות הדרושות כדי לבצע את העבודות האלה, או במקרים רבים, את היכולת לרכוש אותן. בקיצור, הרובוטים בוא יבואו, גם אם יתמהמהו, ולמי שפרנסתו חשובה לו מומלץ להיערך לכך ולבחור כבר עכשיו במקצוע שסיכויי ההישרדות שלו גבוהים.

"הפחד של אנשים מפני אבטלה אינו בלתי מבוסס", אומר יזם הטכנולוגיה והסופר מרטין פורד, מחברם של שני ספרים על השפעותיה הכלכליות של האוטומציה. בימים אלה יוצא לאור ספרו האחרון של פורד "עליית הרובוטים: טכנולוגיה והאיום של עתיד נטול עבודה", שעוסק באופן שבו ישפיעו תופעות כמו רובוטיקה, אוטומציה ואינטליגנציה מלאכותית על שוק העבודה. "הדעה הרווחת היא שהטכנולוגיה תשפיע בעיקר על עובדים פחות מיומנים, נטולי השכלה, אבל זה לא נכון", הוא אומר בשיחה עם מגזין TheMarker. "קל בהרבה לעשות אוטומציה לעבודות משרד שגרתיות, גם כאלה שדורשות תואר אקדמי. בניית רובוט עם תיאום עין־יד שמסוגל להיות גמיש ומיומן פיזית זה הרבה יותר קשה". המשרות הפגיעות ביותר בשני העשורים הקרובים, לדעתו, הן אלה שבהן מכונות יכולות לצפות את המהלכים מראש – פורד מכנה אותן "משרות צפויות", וכולל בהן לא רק משרות פקידות ומזכירות, אלא גם מקצועות רפואיים שונים, כמו רדיולוגיה ופתולוגיה. "אלגוריתמים לעתים קרובות טובים יותר בחיזוי וניתוח מאשר אנשים", הוא אומר.

Center for American Progress

פורד סבור שמקצועות העתיד יתבססו על שלוש מיומנויות עיקריות: יצירתיות, מיומנות פיזית ויחסים בינאישיים. "אי אפשר לחזות מה יהיה בעוד 50 שנה, אבל בטווח הקצר יותר, עבודות שדורשות יצירתיות או מיומנויות פיזיות שלרובוטים ומכונות עדיין אין כיום יהיו מוגנות. בתחום הבריאות יהיו הרבה משרות בגלל הזדקנות האוכלוסייה והמגמות הדמוגרפיות. אלה עבודות שדורשות אינטראקציה בינאישית וגמישות פיזית. ייקח הרבה מאוד זמן לבנות רובוט שיעשה את מה שאחות עושה". תחזית זו תואמת את דברי בריניולפסון על כך שהמקצועות המבוקשים בעתיד יהיו אלה שמתמקדים במערכות יחסים בינאישיות, כמו חינוך וסיעוד, או דורשים אינטליגנציה רגשית, יצירתיות ומיומנות פיזית, כמו סיעוד, בישול ומוזיקה. באופן אירוני, ייתכן שיהיו אלה דווקא התכונות האנושיות ביותר שיזכו לביקוש גבוה בעידן המכונות – היכולת לתקשר זה עם זה, להבין את צורכי הזולת ולטפחם ולחשוב באופן יצירתי.

ב־2013, הסביר אוטור כי עידן האוטומציה עשוי להחזיר לקדמת שוק העבודה מעמד של עובדים שקדם בהרבה למהפכה התעשייתית: האומנים ובעלי המלאכה (ארטיזנים), כל אותם אורגים, קדרים ונפחים שהסתמכו על מלאכת יד ומומחיות נדירה במקום על ייצור תעשייתי. תחייתם של האומנים היא תופעה שמתרחשת בעשור האחרון בעולם המפותח, והביקוש למוצרים שנוצרים בכמויות קטנות, בשיטות מסורתיות או בעבודת יד, גדל. גם שרברבים, חשמלאים, אחיות ואפילו מכונאי רכב מכונים על ידי אוטור "האומנים החדשים". מכיוון שמשרות אלה משלבות בין יכולת טכנית גבוהה לניסיון ומיומנות פיזית שמכונות לא יכולות לחקות, הוא טוען, משרות אלה יהיו מבוקשות גם בעתיד, ויזכו את בעליהן בשכר גבוה.

איליה מנליקוב

עם זאת, לדברי פורד, כלל לא בטוח שייווצרו משרות רבות בתחומים אלה, וייתכן גם שחלק גדול מהאוכלוסייה כלל לא יעבוד. "זה דומה למה שקרה בחקלאות: פעם הרבה אנשים עבדו בחקלאות, וכיום, הודות לטכנולוגיה, אדם אחד יכול לנהל חווה. האוטומציה כמעט מוחלטת. מצד אחד, מיליוני משרות אבדו. מצד שני, זה לא היה דבר רע, הם פשוט עברו למגזרים אחרים. בהתחלה הם עברו למפעלים, ואז המפעלים עברו אוטומציה, והעובדים עברו לתעשיית השירותים".

המפתח להצלחה בעידן המכונות טמון אם כך ברכישת מיומנויות שמחשב לא יכול לחקות. זה קשה יותר ממה שזה נשמע, אומר פורד: "התשובה הסטנדרטית היא ‘תהיו גמישים, תרכשו כמה שיותר השכלה, תהיו מוכנים לשנות קריירה ולנסות משהו חדש'. זה נשמע נהדר, אבל בפועל, בשוק העבודה שלנו קשה לנסות משהו חדש. אנשים שרואים שהמקצוע שלהם הולך ונעלם אולי חוזרים ללימודים, כדי לרכוש ידע חדש, אבל עד שהם מסיימים את התואר גם התחום הזה משתנה. קשה לחזות אילו מקצועות יהיו בטוחים". כמו כן הוא אומר, "הדאגה שלי היא שלא כולם מתאימים לתפקידים טכנולוגיים וגם לא לטיפול בתחום הרפואי. אנשים שיובילו את שוק העבודה הם אלה שיעשו משהו בלתי צפוי שאלגוריתם לא יכול להציע. הבעיה היא שאין הרבה משרות כאלה. ומשרות שדורשות תיאום עין־יד ומיומנות פיזית הן לעתים קרובות עבודות גרועות, שלא צריך אפילו תעודת בגרות כדי לעשות אותן".

 

בעיה פוליטית - לא כלכלית

כשהעתיד נראה כל כך מאיים וחסר ודאות, אין פלא שלאחר 200 שנה שבהן זכו לקיתונות של לעג, אפילו הלודיטים זוכים לשיקום תדמית היסטורי. בניגוד לתפישה הרווחת שלפיה היו אלה דמויות נלעגות, שהתנגדו לשינוי בכל מחיר, בפועל הלודיטים לא היו בורים אנטי טכנולוגיים ורבים מהם היו בעלי ניסיון ומיומנים בעצמם בתפעול מכונות. אנשים אלה לא התנגדו לטכנולוגיה, או אפילו למהפכה התעשייתית. ההתנגדות שלהם לטכנולוגיה היתה פוליטית, וכוונה בעיקר נגד בעלי המפעלים שניסו להשתמש במכונות כדי להרע את תנאיהם של העובדים האנושיים ולהחליש את כוח המיקוח שלהם. "הלודיטים לא התנגדו לטכנולוגיה כי חשבו שהיא רעה באופן מופשט", אומר למגזין TheMarker הפרשן הכלכלי טים הרפורד, מחבר הספר "הכלכלן הסמוי" (2005). "הם היו אקטיביסטים למען זכויות העובדים, שהבינו שבעלי המפעלים הביאו מכונות חכמות ועובדים לא מיומנים כדי להגדיל את כוח המיקוח שלהם מול העובדים, ולכן נקטו פעולות כדי להגן על כוחם".

בשנים האחרונות, מסביר הרפורד, לצד האופטימיסטים הטכנולוגיים והטכנו־סקפטים, אנחנו מתחילים לראות גם נקודת מבט שלישית, שאותה הוא מכנה "נאו־לודיזם". "השקפה זו אומרת שהרובוטים עצמם לא בהכרח יעשו את החברה ענייה יותר, אך ישפיעו על סוג מסוים של עובדים עם סוג מסוים של מיומנויות וישנו את מאזן הכוח בשוק העבודה". כפי שהלודיטים המקוריים זיהו ובצדק את ההשפעה השלילית שהיתה לטכנולוגיה על הקהילות שלהם, כך מזהים הנאו־לודיטים את הצורך לשנות את המערכת הפוליטית והכלכלית כך שכולם יוכלו ליהנות מפירות הטכנולוגיה, ולא רק בעלי הרובוטים עצמם.

Fran Monks

אחרי הכל, אין באמת סיבה שהעתיד יהיה עגום כמו זה שחיכה ללודיטים. ג'ון מיינרד קיינס, למשל, שטבע את המונח "אבטלה טכנולוגית" ב־1930, ראה בעיני רוחו חברה שבה הקדמה הטכנולוגית תפתור עד 2030 את מרבית הבעיות הכלכליות של האנושות ותאפשר לרוב האנשים לנהל חיים של פנאי במקום לעבוד. באופן תאורטי, אם אכן הודות לאוטומציה ולדיגיטציה של משרות הצורך בעבודה אנושית הולך ופוחת, זה לא חייב להיות דבר שלילי: מי מאיתנו לא יהיה מוכן לחתום על חיים שבהם אנו לא צריכים לעבוד, כי המכונות יעשו את כל העבודה בשבילנו?

כמובן, כדי להגיע לעתיד האוטופי הזה יידרשו שינויים מרחיקי לכת במערכות הכלכליות והפוליטיות הקיימות, וכאן נכנסת לתמונה הבעיה האמיתית: הקדמה הטכנולוגית, זו שמאיימת לכאורה לייתר את בני האדם, היא לא בעיה כלכלית, אלא ברכה כלכלית. הבעיה, כמו תמיד, היא פוליטית. "זאת שאלה של מי מקבל משאבים, ומי מקבל גישה בעולם שבו לא צריך לעבוד, והיא חורגת מעבר לתפקידם של כלכלנים", אומר הרפורד. "באופן אישי, אני סבור שנצליח להסתגל למהפכה הטכנולוגית, אבל יש סוגים שונים של הסתגלות: אם שליש מכוח העבודה מורכב מאנשים שאין שום דבר שהם יכולים לעשות שרובוט לא יכול לעשות טוב יותר – נדרשת הסתגלות פוליטית עמוקה וחלוקה מחדש של העושר לאנשים שאין להם תפקיד כלכלי למלא. באופן היסטורי, מעולם לא היינו צריכים לעשות משהו כזה. אם התרחישים הקיצוניים יתממשו ויהיה לנו עולם שבו אני יכול להכפיל את התוצר או לשלש אותו בלחיצת כפתור, אז הבעיות הכלכליות שלנו תמו. הבעיה היחידה היא מי שולט בכפתור".

"עד כה הכלכלה שלנו היתה מבוססת על כך שאם אתה מוכן לעבוד קשה, ואתה לא מוגבל, תוכל למצוא עבודה. אנשים שהיו מובטלים היו מובטלים באופן זמני, או חיו בשוליים", אומר הרפורד. "בעתיד ייתכן שיהיה מצב שבו 30% מהאוכלוסייה, אולי אפילו 80% ממנה, מי יודע, יהיו מובטלים. זה ייצור מצב שבו מעמד קטן של עובדים מיומנים ביותר יעבדו עם המכונות ויהיו פרודוקטיביים ביותר, בזמן שלאחרים לא יהיה מה לעשות ויחיו בדומה לבני נוער כיום: בלי כוח קנייה, ואולי גם בלי כוח פוליטי. אם זה נכון, אנחנו צריכים מערכת כלכלית שונה לחלוטין. אפשר לפתור את זה – אולי כל הציבור יקבל מניות בחברות הרובוטים, למשל, כך שכולם יקבלו דיווידינדים ויוכלו לנוח ולחיות חיי פנאי, בזמן שרק מי שירצה לעבוד ייצא לעבודה. אנחנו יכולים לעשות את זה, אבל זה לא ייראה בכלל כמו העולם כיום. זהו שינוי עמוק באופן שבו הפוליטיקה והכלכלה מתפקדות".

פורד אומר שבמציאות כמו זו שחוזה הרפורד יהיה הכרח לכונן מערכות רווחה חדשות שידאגו להמוני הבלתי מועסקים. "נצטרך מעין הבטחת הכנסה לכולם", הוא אומר. "השכר עצמו לא יהיה מספיק כדי לייצר מעמד ביניים. אבל אם נבנה את התמריצים נכון, אולי אנשים יוכלו לעשות גם דברים נוספים, אולי לפתוח עסק צדדי. הכנסה מובטחת, עם תמריץ לעשות דברים אחרים מעבר לעבודה. כרגע זה לא יעלה על הדעת, אבל זה בלתי נמנע בעיני שבעוד 15 שנה נצטרך כיוון חדש ודרך לפצות על כך שמשרות ייעלמו ואנשים יתקשו למצוא משרות חדשות. אם נצליח בכך, אני מאמין שנוכל לחיות באוטופיה כמו זו שתיאר קיינס".

מישל, מצדו, מסרב לשתף פעולה עם התחזיות הקודרות לגבי עתיד הטכנולוגיה. "אנחנו חיים בעולם שבו המדיניות הכלכלית הרווחת לא מעודדת יצירת משרות. יש צנע באירופה, בארצות הברית אנשים צועקים על הבנק הפדרלי להעלות ריבית, בוויסקונסין מנסים לבטל את החוק שמעניק לעובדים יום מנוחה בשבוע. גם הבעיה הטכנולוגית היא לא באמת טכנולוגית, אלא המקור שלה זהה לכל הבעיות האחרות: הכוח בשוק העבודה ואיך הוא מחולק. למה שאדאג מרובוטים בעוד 15 שנה, כשכל זה קורה עכשיו?" 

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: הסיפורים החשובים של מגזין TheMarker ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות