עמרי רחום-טוויג, 30

עמרי רחום־טוויג התחיל את דרכו המקצועית כמוזיקאי. הוא למד לתואר במוזיקה, שירת בצה"ל כמוזיקאי מצטיין וניגן בהופעות בישראל ובעולם, אבל העיסוק האינטנסיבי בתחום שאותו אהב הוביל לתובנה מציאותית: "הבנתי שאם אמשיך לעסוק במוזיקה כמקצוע אני אגיע למצב שבו אני לא אוהב מוזיקה, בגלל הפשרות וההקרבות שהעיסוק מצריך", הוא מודה. הוא החליט להשאיר את המוזיקה כתחביב אהוב, ועבר ללימודי משפטים.

לאחר שסיים את התמחותו בלשכת השופט יורם דנציגר בבית המשפט העליון, המשיך רחום־טוויג ללימודי תואר שלישי במסלול הישיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, אז גם שהה כחוקר אורח באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. עבודת המחקר שלו זיכתה אותו בפרס צגלה ובמלגת קרן וולף היוקרתיים. בעבודת הדוקטורט עסק ביצירות נגזרות ובזכויות יוצרים.

בהמשך דרכו הוסמך רחום־טוויג כמומחה באבטחת מידע (CISSP), והצטרף למחלקת הסייבר וטכנולוגיות המידע במשרד פישר בכר חן וול אוריון ושות', שם הוא עוסק בליווי שוטף וייעוץ לחברות טכנולוגיה מובילות וכן לעסקים שפעילותם מבוססת על שימוש במידע דיגיטלי. לדבריו, המעבר מהאקדמיה לפרקטיקה לא היה פשוט: הוא אמנם הגיע מצויד בידע נרחב ומעמיק, אך הפרקטיקה של מקצוע עריכת הדין היתה זרה לו "אפילו לנסח הסכמים לא ידעתי", הוא מספר. "זה יוצר קושי מסוים, צריך לפתח עקומת למידה כדי להדביק את הפער".

בנוסף לעיסוק הפרקטי, רחום־טוויג מלמד את הקורסים בדיני סייבר ומידע לתואר ראשון ושני בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב זו השנה השלישית. הוא מגדיר את עצמו חוקר עצמאי, ומשמש עמית מחקר במרכז הסייבר של האוניברסיטה העברית. "אני עורך מחקר אקדמי בזמני הפנוי. זה נהפך לסוג של תחביב". הוא מפרסם דרך קבע מאמרים אקדמיים בתחומי הקניין הרוחני, הסייבר, הפרטיות והבינה המלאכותית. בימים אלה יוצא לאור ספרו הראשון, העוסק בממשק בין יצירתיות לבין דיני זכות יוצרים, בהוצאת Routledge.