יתרון הביתיות 2: באילו מדינות הקהל גורם לקבוצה האורחת לשקשק באמת? - מבוסס נתונים - הבלוג של - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יתרון הביתיות 2: באילו מדינות הקהל גורם לקבוצה האורחת לשקשק באמת?

רוב המחקרים מצאו שיתרון הביתיות הוא לא חזק כמו שכולם חושבים. עם יוצאי דופן

תגובות
אולימפיאקוס
אי־פי

ברשומה הקודמת דיברנו על יתרון הביתיות וסקרנו את ההסברים המקובלים לו: אפקט הקהל, שיפוט ביתי, היכרות עם המגרש ותחושת טריטוריאליות, ומנגד - עייפות המסע של הקבוצה היריבה.

עם זאת ראינו שבניגוד לחוכמה המקובלת, הקהל אינו גורם מאוד דומיננטי על ההתרחשות במגרש. אני לא טוען כמובן שאין לקהל שום חשיבות – למעשה כמה מחקרים הראו בדיוק את ההיפך – אבל החשיבות הזו פחותה ממה שלפחות אני ציפיתי כשניגשתי לנושא. בפוסט הזה נתייחס לשאר הגורמים, ונראה מה עשרות שנות מחקר העלו לגביהם.

בספרם Scorecasting טוענים ג'ון ורטהיים וטוביאס מוסקוביץ' שהגורם הדומיננטי ביותר על התוצאה - הוא השיפוט. זו לדעתם גם הסיבה מדוע יתרון הביתיות נוטה להיות (מעט) גדול יותר בכדורגל, מקום שבו החלטה אחת של שופט (שגם הוא מושפע מהקהל כמובן) יכולה לשנות את תוצאת המשחק. כך, מחקר מ-2009 מצא שבפורטוגל הקבוצה האורחת צפויה לספוג פי 1.5 כרטיסים צהובים יותר מהקבוצה הביתית. הנתונים שוחזרו גם בליגת הכדורגל האמריקאית. עם זאת, אין כאן כדי להוכיח שהכרטיסים נשלפו לא בצדק.

ניסוי מעניין יותר נעשה באנגליה ב-2002: כ-40 שופטים התבקשו לצפות במשחקי כדורגל עם ובלי סאונד. רעש האוהדים הוריד ב-15.5% את מספר השריקות נגד הקבוצה הביתית, אך כמעט ולא שינה את היחס לקבוצה האורחת. מובן שניסויי מעבדה מהסוג הזה הם מוגבלים מאוד. סקירה מ-2012 סיפקה תמיכה מסויגת לטענה הזו – יתרון הביתיות אכן היה גבוה יותר בענפים בעלי שיפוט סובייקטיבי כמו אגרוף והתעמלות. לצד זאת, ברור ששיפוט ביתי לא יכול להסביר את יתרון הביתיות (הקל) שנמצא גם בריצה והרמת משקולות.

זו לא הבעיה היחידה עם תיאוריית השיפוט הביתי המציגה אותו כגורם מכריע. אם מסתכלים על מדדים שונים של שחקנים בליגת ה-NBA, רואים שבכל מדד אפשרי ביצועיהם יורדים כשהם משחקים בחוץ, גם בכאלו שקשה מאוד לשופט להשפיע עליהם. הנתונים האלו גם גורעים, בעיניי, מתיאוריית הקהל. אין רגע שבו הקהל מרוכז יותר בלהשפיע על המשחק מאשר הרגע שבו שחקן הקבוצה היריבה ניגש לקו העונשין. ובכל זאת, על אף שאחוזי הקליעה מהקו אכן גבוהים יותר עבור הקבוצה הביתית, ההבדלים באחוזי הקליעה קטנים מאוד, ומשמעותיים פחות מהבדלים בריבאונד, למשל.

מרחק – אני לא הצלחתי למצוא קשר בין שטח המדינה למידת הביתיות. עם זאת, מחקר מאוסטרליה הראה שיתרון הביתיות מוגבר ככל שהקבוצה האורחת עוברת יותר אזורי זמן בדרכה אל המשחק. מחקרים גם מצאו שבמשחקי דרבי, בהם אף קבוצה לא נדרשת לנסוע רחוק (וכן חלוקת הקהל תהיה לרוב מאוזנת יותר), יתרון הביתיות של המארחת היה מופחת. אם כי כמובן קשה ללמוד ממשחקי דרבי, שלהם, כידוע, חוקים משלהם.

ב-NBA קבוצות יצאו מדי פעם למסע של כמה משחקי חוץ. זה איפשר לחוקרים מהרווארד לבדוק את יתרון הביתיות כתלות באורך המסע ואיכות המנוחה של הקבוצה האורחת. החוקרים מצאו שאכן היתה למסעות ארוכים השפעה שלילית, אולם היא חלשה מאוד. הניתוח מצא שמתוך 3.24 נקודות הפרש ממוצעות בין הקבוצה הביתית לאורחת, 0.31 מתוכן מוסבר על ידי הבדלים במנוחה. ניתוח של ליגת הכדורגל האמריקאית הראה אפקט חלש של המרחק ומספר ימי המנוחה על הביתיות.

היכרות עם המגרש - מחקר מ-2002 מצא כי בשנה הראשונה שבה קבוצות עוברות לארח באצטדיון חדש, ישנה ירידה במידת הביתיות, אולם מחקרים אחרים סתרו את הטענה הזו. נראה שלהיכרות עם המגרש יש תפקיד משמעותי בענפים שבהם המגרש עשוי להשתנות משמעותית (כמו ריצת מרתון), אבל בכל מה שנוגע לכדורגל או כדורסל מקצועיים מדובר באפקט שולי ביותר.

טריטוריאליות, שבטיות וסכסוכים אתניים - בשונה מהיכרות עם המגרש הביתי, טריטוריאליות מיוחסת לאספקט הפסיכולוגי. מחקר מ-2003 מצא שרמות הטסטוסטרון היו גבוהות ביותר בקרב שחקני כדורגל לפני משחק בית לעומת משחק חוץ, ובפרט כשהמשחק היה נגד יריב מושבע. המחקר נעשה אמנם על 17 שחקנים בלבד, אולם ההבדל הממוצע ברמות הטסטוסטרון היה יותר מ-30%.

גורם מעניין נוסף הוא השבטיות. מחקר שבוצע על ידי ריצ'ארד פולראד (שפירסם מספר רב של מאמרים בנושא הביתיות) ב-2006, הראה שיתרון הביתיות מועצם במדינות שבהן התנהל סכסוך אתני ב-20 השניות האחרונות, וקבוצות המזוהות עם מיעוטים נהנות ממנו יותר. כך למשל, בליגות הכדורגל במדינות יוגוסלביה לשעבר, ובבוסניה בעיקר, הקבוצה הביתית משיגה בממוצע יותר מ-70% מהנקודות האפשריות (לעומת כ-60% בשאר מדינות אירופה). המחקר הראה שהמנבא הטוב ביותר ליתרון הביתיות הוא האזור הגיאוגרפי הכללי של המדינה – כשמרכז אפריקה, הבלקן והרי האנדים בדרום אמריקה היו האיזורים הביתיים ביותר, בפער גבוה. 

עד הנקודה הזו הזכרתי גברים בלבד. אולם בשנים האחרונות ספורט נשים צובר פופולריות. בעוד שיתרון הביתיות קיים גם בספורט הנשים, מספר מחקרים מצאו שבכדורגל, טניס והחלקה על הקרח היתרון היה קטן יותר. במחקר אחד מדדו את רמות הטסטוסטרון של שחקניות כדורגל לפני משחקי בית וחוץ. בעוד שבאופן כללי נצפתה עלייה ברמות הטסטוסטרון, לא היה הבדל בין משחקי הבית והחוץ, בניגוד להבדלים שכן נצפו אצל גברים.

מחקר מרתק מ-2014, גם הוא נעשה על ידי פולארד, הגיע למסקנה שככל שמעמד האישה גבוה יותר במדינה וקרוב יותר לזה של הגברים, כך יתרון הביתיות גדל ומתקרב לזה שנמדד אצל הגברים. התוצאות המובהקות ביותר היו בסקנדינביה, היכן שמעמד האישה היה הגבוה ביותר.

מעניין לראות שהתוצאה הזו הפוכה לאחת המגמות היותר חזקות שראינו בנושא, שלפיה דווקא במדינות העניות והשסועות יותר (מאפיינים שלא תמיד משפיעים באופן חיובי על מעמד האישה), יתרון הביתיות חזק יותר. האם זה מפני שבמדינות השוויוניות יותר ספורט הנשים מקבל את הכבוד הראוי לו וכתוצאה מכך גם גדל הקהל, או שבאופן כללי יחס שוויוני יותר יגרור גם מנטליות שיווניות יותר בקרב הספורטאים והספורטאיות? קשה לדעת.

חשוב לסייג את כל הנתונים האלו. לא כל התוצאות מובהקות, ולא פעם חוקרים ומחקרים שונים מגיעים למסקנות שונות. מה גם שלא תמיד ברור שניתן להכליל מענף ספורט אחד למשנהו, ממדינה למדינה, להפריד בין סיבתיות למתאם וכו'. זהירות שלדעתי לא מוצאים מספיק בעיתונות, בפרט בעיתונות הספורט. 

אם נסכם – מספר מחקרים מצאו קשרים בין רוב הגורמים החשודים ליתרון הביתיות. קבוצה שמארחת בעיר מרוחקת, שנמצאת באזור זמן שונה ותנאים אקלימיים ייחודיים, עם קהל גדול שיושב קרוב למגרש, שמזוהה עם קבוצה אתנית ספציפית ובמדינה שבה קל יותר לשחד את השופט - בבירור תהנה מיתרון ביתיות גדול יותר. עם זאת, ברוב המחקרים הקשר שנמצא בין הגורם לעוצמת יתרון הביתיות היה חלש. עוצמת היתרון היתה דומה יחסית בענפי ספורט שונים, בליגות ברמות שונות ובמדינות שונות (עם יוצאי דופן לכל אלו).

כך שעל אף שבבירור יש לשיפוט תפקיד, וכמו כן גם לקהל, לאורך הנסיעות ולהיכרות עם המגרש (ולמעמד האישה) יש השפעה על האפקט, קשה לבודד גורם ברור ועיקרי. אני הייתי מהמר שהנטייה האינהרנטית האנושית לטריטוריאליות ושבטיות, זו שגורמת לאנשים להריע לחולצה בצבע ספציפי, היא חלק מאוד דומיננטי בסיפור. כי הרי בסופו של דבר, ספורט הוא מלחמה מעודנת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#