המנכ"לים הצעירים

קרן טרנר (בצילום), מנכ"לית משרד התחבורה; אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה; חגי רזניק, מנכ"ל משרד השיכון; שאול מרידור, ראש אגף התקציבים במשרד האוצר; משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות

מגזין TheMarker
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מגזין TheMarker

הם מונו לתפקידיהם בגילים 38־40 – בוגרים מדי עבור הפקידות הממשלתית הצעירה ונערי האוצר; בוסריים בעיני עובדיהם והמנהלים. לכולם היתה זו קפיצת מדרגה מקצועית. לכולם זהו תפקיד ניהולי בכיר ראשון, ולא סתם בכיר – הכי בכיר. מנכ"ל משרד ממשלתי הוא הדמות הראשונה במדרג הביצועי שאמורה לדאוג לרווחת אזרחי המדינה, לבריאותם, לשיכונם, לנגישותם, לאספקת צורכיהם הבסיסיים וליציבות המשק ככלל.

שאול מרידור, שמונה תחילה למנכ"ל משרד האנרגיה, דילג משם לראשות אגף תקציבים. אהוד אדירי עשה את הדרך ההפוכה. משה בר סימן טוב גויס לנהל את משרד הבריאות. קרן טרנר קודמה למנכ"לית משרד התחבורה. ארבעתם גדלו באגף תקציבים במשרד האוצר. חגי רזניק, לעומתם, צמח מהשטח, ועבר דרך לשכת שר השיכון בדרך למינויו המפתיע למנכ"ל. אלה הם נציגיו הבולטים של הדור החדש בפקידות הממשלתית הבכירה. פרי קפיצה דורית שנועדה לזעזע את המערכת הביורוקרטית הכבדה, להזרים בה דם חדש ולחולל שינוי.

שרי הממשלה מבינים כי לקבלות בשדה המקצועי יש ביקוש תקשורתי, ומכאן כוח אלקטורלי, והם מחפשים תחתם דמות נמרצת, מקושרת ולכל הפחות בקיאה בסבך הביורוקרטי, כזאת שתוכל להניב עבורם תוצאות מרשימות בתום הקדנציה – ועד אז לפנות אותם לעיסוקיהם הפוליטיים בראש שקט. התוצאה היא ילדים־בוגרים, בקיאים בתחומם ומהירי תפישה, שרוצים לתעל את התקציב לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים; להציל את מערכת הבריאות על ידי תיקון העיוותים הקשים שבה; להביא את שוקי האנרגיה והמים אל המאה ה־21 ולהפחית מכוחם של המונופולים האימתניים; לפתור את בעיית יוקר הדיור; ולקדם את התחבורה הציבורית על חשבון התלות ההפסדית והמזהמת ברכב הפרטי.

לראשונה מקבלים צעירים ונמרצים כל כך את המפתחות – לאחר שנים שבהן ליוו רפורמות כצופים. בן לילה הם הוקפצו לקדמת הבמה, על כתפיהם הונחה אחריות כבדה, ובכל אלה נתלתה ציפייה גדולה לרענון סדר היום ולקביעת אג'נדה חדשה. אלא שכוונות טובות לחוד – ומציאות לחוד.

הצערת השורות אינה ערובה להצלחה. למרות התיאור האופטימי והשאפתני, המנכ"לים הצעירים נתקלו עד מהרה בחומות המוכרות של השירות הציבורי, וגילו שגם ישיבה על כיסא המנכ"ל מותירה לעתים את הידיים קשורות. במקום לשנות סדרי עדיפויות, אגף תקציבים מצא עצמו בקרב בלימה בלתי פוסק ובניסיון למנוע את פריצת התקציב משיקולים פוליטיים; משרד הבריאות לא מצליח להתגבר על הקפריזות של סגן השר הממונה ונאבק במשבר שגדול על מידותיו; משרד התחבורה מתקשה להטות את כיוון הספינה; משרד השיכון נתון עדיין לגחמות שר האוצר ויוזמותיו הנדל"ניות הלא שגרתיות; ומשרד האנרגיה מתקשה להפוך לרלוונטי.

הרצון לשנות ישנו, הבנה קיימת – אבל מלאי כוונות טובות, וחדורי עשייה ככל שיהיו, לא פשוט לנהל עובדי משרד מנוכרים או אדישים כלפי המוצנח הצעיר מבחוץ; ככלל, לא פשוט לנהל ללא ניסיון מוקדם; לא פשוט להתמודד במקביל עם חברי כנסת ורגולטורים – ועם דעת קהל ותקשורת לא סבלניים; ובוודאי שלא קל להסתדר עם כל אלה תחת שר תובעני שדורש קבלות ומהר. התוצאה יכולה להיות אחת משתיים: התגברות על הקשיים שתוביל בהכרח לפריצת דרך משמעותית ברמה משקית ולזינוק קרייריסטי מרשים – ולחילופין, שיתוק מנהלתי שיוליד סטגנציה מאכזבת.

קרן טרנרצילום: ניר קידר
אהוד אדירי

כתבות מומלצות

ג'ורג'ה מלוני בנאפולי, שלשום

סערה נדירה: צירוף הגורמים שמאיים להיות חמור יותר ממשבר 2008

וילה רחוב קדמה הרצליה

הבנק סירב לקבל כסף מרוסיה - והרס את החלום על הווילה בהרצליה

ביידן לפיד הצהרת ירושלים

הדיל האמריקאי: מסלול ירוק להיי־טק הישראלי - תמורת הגבלת היצוא

קוסטה ריקה

"החופים פסיכיים, במחיר של מיליון וחצי קונים וילה קו שני לחוף - אבל אז המכות התחילו להגיע"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

יוגה

"זה התחיל מכל מיני תל אביבים שחיפשו מפלט מהעיר, עכשיו יש כאן צונאמי״

רעות עייני ילדים מחוננים

"בקיץ היה לי כאן טירוף": כמה עולה לייצר ילד מחונן?