סיפורה של כרומטיס: הכישלון המצליח ביותר בהיי-טק הישראלי - היי-טק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סיפורה של כרומטיס: הכישלון המצליח ביותר בהיי-טק הישראלי

בשנת 2000, 26 חודשים לאחר הקמתה, נמכרה כרומטיס ללוסנט תמורת 4.75 מיליארד דולר; לאחר 14 חודשים היא נסגרה; פרק מתוך ספרו של רפי גדרון, ממייסדי החברה, חושף את פרטי האקזיט הגדול בישראל

11תגובות

בוב* ואני בהינו בטלפון הדומם שבמרכז השולחן האובלי בחדר הישיבות. הצצתי בשעון. השעה היתה 15:45. החלפנו מבטים ונעצנו אותם שוב בטלפון השותק. הזמן עצר מלכת.

ב-15:47 הטלפון סוף-סוף צילצל. הנחנו לו לצלצל פעמיים, עוצרים את נשימתנו לפני שנלחץ על הכפתור הירוק. קולו העמוק של בוטרוס נשמע מקוטע, בליווי רעש רקע חזק. "השותפים החדשים שלכם יגיעו בעוד 15 דקות; תפגשו אותם בטרמינל 'מיליון אייר'", אמר.

מיהרנו מבעד לדלתות הכניסה של משרדי כרומטיס אל מגרש החניה, קפצנו למכונית ודהרנו בכיוון נמל התעופה - מרחק עשר דקות נסיעה מהמשרד.

עובדי כרומטיס חוגגים את האקזיט
קוקו

כמה דקות לאחר מכן, כשפנינו מהכביש המהיר בכיוון היציאה אל נמל התעופה, שמעתי את הטרטור. הרמתי מבט דרך החלון שבגג המכונית וראיתי אותו מעלינו - מסוק אפור, ובתחתיתו סמל מעגל אדום והכיתוב "לוסנט טכנולוג'יז, בל לאבס אינוביישנז" באותיות שחורות.

הלימוזינה שהמתינה על המסלול לצד המסוק, שבדיוק נחת, הזכירה לי משהו מתוך סרט גנגסטרים עתיר תקציב, ולרגע ציפיתי לראות את החבר'ה הרעים יוצאים בריצה מהמסוק נושאים מכונות ירייה ומזוודות מלאות בכסף וביהלומים. במקום זאת יצאו ממנו הארי בוסקו (מנהל חטיבת הרשתות האופטיות של לוסנט שזיהיתי ממפגשנו הקודם) ופאט רוסו (ששימשה בזמנו כסמנכ"לית בכירה בלוסנט), לבושים בחליפות עסקים. שנה קודם לכן, בפגישתנו הקודמת עם נציגי לוסנט, הציע הארי לרכוש את החברה שלנו, כרומטיס, תמורת 250 מיליון דולר. בזמנו היתה התקדמות מסוימת במו"מ, אבל בנקודה כלשהי, לאחר כמה פגישות, נעלם הארי ללא כל הסבר, התחמק משיחות הטלפון שלי ולא ענה להודעות הדוא"ל ששלחתי. עכשיו, לאחר שנה, עבר תג המחיר לתחום המיליארדים. סביר להניח שזאת היתה הסיבה לכך שהארי נמנע מקשר עין ישיר אתנו בפגישה והשאיר את הדיבורים בידי פאט.

נסענו למסעדה סמוכה, אכלנו פסטה ושתינו יין. ולחצנו ידיים לאחר דיון קצר שבסופו הסכמנו להיכנס למו"מ על רכישת כרומטיס בידי לוסנט.

***

בדיוק שלוש שנים קודם לכן, במארס 1997, אורני (פטרושקה) ואני, שהיינו שנינו אז בני 39, דנו בעתידנו המקצועי. הדבר היה שישה חודשים לאחר שמכרנו את החברה הראשונה שלנו, סקורפיו קומיוניקיישנס, ליו אס רובוטיקס, והתסכול שבעבודה בעבור ארגון גדול התחיל להכריע אותנו. החוויה שעברנו עם סקורפיו היתה מסעירה; היינו שני צעירים ללא רקע בעסקים שהובילו את החברה לאקזיט מוצלח למרות שרשרת נסיבות לא פשוטות, כולל מחלוקות עם בעלי המניות והתעמתות עם כרישים בעלי ניסיון רב. הצלחתנו עם סקורפיו הביאה לנו מוניטין מצוין ומקורות פיננסיים, והערכה לשותפות בינינו כרכיב החשוב ביותר בהצלחת החברה. עברנו על מגוון האפשרויות שעומדות בפנינו והחלטנו להמשיך בשותפות ולהקים חברת סטארט-אפ ברמה עולמית.

שבועיים לאחר מכן נתקענו בסופת שלגים לא צפויה בחברת יאיר אורן, המהנדס הראשי שלנו בסקורפיו, בדרכנו לנמל התעופה לוגאן ממפעלי יו אס רובוטיקס בווסטבורו שבמסצ'וסטס. מכיוון שחזרתנו הביתה התעכבה, החלטנו לצאת ליום סקי בהרים הלבנים של ניו המפשייר, ובדרך דנו באפשרות להקים פעילות שתוכיח שניתן להקים חברה טכנולוגית גדולה בישראל כמודל נוקיה. הנסיעה לניו המפשייר נהפכה למפגש של סיעור מוחות לגבי המוצר האפשרי וכיוון השוק של "הדבר הגדול הבא" - שם הקוד שלנו לחברה החדשה.

בתוך כמה חודשים גייסנו את שאר חברי הצוות המייסד - סטיב, שעבד אתי ביו אס רובוטיקס בשיקגו והסכים לנהל את פעילות החברה בארה"ב, ויוסי, אחד המהנדסים הראשיים בסקורפיו, שהסכים להצטרף ליאיר בניהול פעילות המחקר והפיתוח בישראל.

טכנולוגיות תקשורת אופטית רק החלו את דרכן בשוק המסחרי חמש שנים בלבד לאחר שחקרתי את התחום במסגרת תפקידי כסמנכ"ל במרכז מחקר לאומי בתחום התקשורת באוניברסיטת קולומביה, והחלטנו לשים לנו כיעד לפתח ציוד טלקומוניקציה שישתמש בטכנולוגיה חדשנית זאת להעברת כמויות אדירות של מידע ולניתובן בתשתית תקשורת של ערים גדולות. תעשיית הטלקום פרחה, השווקים הפיננסיים היו חדורי התלהבות, ותעשיית ההון סיכון היתה להוטה להזרים כספים לסטארט-אפים עם תוכניות אגרסיביות.

בדצמבר באותה השנה, מצוידים במצגת פאואר פוינט מלוטשת ובכמה עותקים של התוכנית העסקית, מיהרנו ממשרדי קרן הון סיכון אחת לאחרת בדרך סאנד היל בפאלו אלטו שבקליפורניה, לגייס את המימון בעבור כרומטיס. במארס 1998 הוזרמו 7 מיליון דולר לחשבון החדש של כרומטיס מטעם שלוש קרנות הון סיכון - שתיים מעמק הסיליקון ואחת מישראל - וכרומטיס יצאה לדרך באופן רשמי.

בשנתיים הבאות היתה החברה עסוקה בפיתוח המוצר בסביבה דינמית ומאתגרת מאוד. צמחנו מחמישה מייסדים ל-150 איש שעבדו על מוצר מורכב ביותר, שאמור לקחת כמויות אדירות של תעבורת קול, וידיאו ונתונים ולנתב אותן בלב אוטוסטרדת המידע. בתחילת 2000 נהנתה החברה מכיסוי תקשורתי רחב ומהתלהבות מצד בנקאי השקעות, אנליסטים מתחום הטכנולוגיה והתעשייה כולה.

מדד הנאסד"ק נמצא בשיא של כל הזמנים, ושוק הטלקום נהנה משגשוג חסר תקדים, והתוצאה היתה תחרות עזה בין מספר קטן של ספקי ציוד טלקום מובילים שנלחמו על רכישת מוצרים חדשניים שייתנו מענה לתעבורת הנתונים ברשתות שלאחר מהפכת האינטרנט. ספקים אלה שקעו בבהלת קניות מטורפת של חברות טכנולוגיה צעירות שיוכלו לענות על הצורך בציוד טוב ומהיר יותר. כרומטיס היתה יעד רכישה מתבקש.

הזמן היה מאי 2000, בשיא הבהלה לזהב של האינטרנט ושגשוג כלכלת "העולם החדש". פחות משלוש שנים לאחר שהקמנו את החברה ויומיים לאחר פגישתנו עם פאט והארי בנמל התעופה של דאלאס, נחתמה עסקת הרכישה. נדרשו רק 48 שעות של מו"מ אינטנסיבי, שנדמה כמו מופע סטנד-אפ שנושאו התמקחות על רכישת מעיל ישן בשוק פשפשים במרוקו, כשכל צד זורק לחלל האוויר מספרים שנעו בין עשרות מיליונים למיליארדי דולרים, ללא כל בסיס כלכלי או ייחוס לערך האמיתי של החברה. 48 שעות ארוכות, שבסופן הגענו להסכמה על מחיר ועל תנאים שלא היה בהם שום היגיון או צידוק פיננסיים: 4.75 מיליארד דולר במניות לוסנט. העסקה נחתמה ב-31 במאי 2000, 26 חודשים בלבד לאחר הקמת כרומטיס.

אף שהבנו שוויתרנו בכך על חלומנו להקים חברה עצמאית מובילה, האמנו שמדובר בצעד הנכון מבחינת בעלי המניות שלנו ועובדינו, וקיווינו שבידי חברה אדירה כמו לוסנט יזכה המוצר שלנו להצלחה גדולה יותר ותהיה לו השפעה גדולה יותר על רשת הטלקום העולמית.

הרכישה - שהיתה ראויה לציון משום שהיתה הגדולה ביותר בעבור חברה ישראלית, ואף בשוק העולמי היה זה המחיר הגבוה ביותר ששולם בעבור חברה שעדיין אין לה הכנסות - משכה תשומת לב רבה. החדשות הגיעו לעמוד הראשון של כל עיתון בישראל והעמידו בצל אפילו את שיחות השלום שהתנהלו באותו הזמן. המצב הסוריאליסטי תואר בצורה הטובה ביותר בקריקטורה שהתפרסמה בעיתון "הארץ" באותו היום.

***

150 עובדי החברה נהפכו בן לילה למיליונרים על הנייר, ואורני ואני - המייסדים הראשיים של כרומטיס - נהפכנו, נגד רצוננו, לסלבריטאים. כדי לחגוג את הצלחת החברה אירגנו מסיבה על החוף, לא רחוק מתל אביב. אף שנמנענו מכל הודעה לתקשורת כדי לשמור על פרטיותנו, ועבדנו קשה להבטיח שהמסיבה תיערך בחשאי, לא הצלחנו לחמוק מצלמי הפפראצי, וביום שלאחר מכן הופיע בעמוד הראשון של עיתון ישראלי תצלום של עובדי החברה חוגגים על החוף. הכיתוב שמתחת לתצלום היה "ים של כסף", והוא נהפך לציון דרך של אותם זמנים מטורפים ושל סוף עידן.

החגיגות לא נמשכו זמן רב. בדו"ח הרבעוני של לוסנט שפורסם ביולי, חודש לאחר הרכישה, הודתה החברה שהבעיות בעסקי האופטיקה שלה גדולות משהעלה מישהו בדעתו. עד אותו הזמן נחשבה לוסנט חברה איתנה מאוד, אך מניותיה, ששוויין היה 54 דולר בזמן הרכישה, החלו לצנוח בחדות. לוסנט, המובילה העולמית בתחום הטלקום, המקום שבו הומצא הטרנזיסטור וחברה עם מספר בעלי המניות הגדול בארה"ב, החלה להתערער. בחודשים הבאים הואשמה לוסנט בכשלים ניהוליים חמורים. הוגשו נגדה שתי תביעות ייצוגיות, ומנהליה הבכירים עזבו את החברה בזה אחר זה.

בעוד לוסנט מנסה לנקוט צעדים לשיפור מצבה, החל שוק הטלקום כולו לקרוס עם יציאת תעשיית הטלקום מתקופת הבועה. ההנהלה החדשה של לוסנט נאבקה בבעיות פנימיות ובהתמוטטות התעשייה כאחד. שמועות על פשיטת רגל צפויה גרמו למניה לצלול לשפל של 2 דולרים.

במקביל לסערה הפנימית בלוסנט, ניסינו אנחנו למצוא את מקומנו בלב הסביבה המורכבת בחברה המשתנה תדיר ולעתים עוינת בגלוי. פערי תרבות, יהירותה של הנהלת לוסנט והקנאה והעוינות מצד המהנדסים הגאים של בל לאבס, תרמו לכישלון המוצר של כרומטיס כנבואה המגשימה את עצמה. כרומטיס נבעטה מיד ליד בין מסגרות ארגוניות שונות בתוך לוסנט, במסגרת המאמץ התמידי לארגון מחדש של החברה.

הצטמקות ענף הטלקום, ובעיקר קריסת הספקים המקומיים החדשים, צימצמה במידה ניכרת את גודל השוק העתידי של כרומטיס. מצאנו את עצמנו קרועים בין תחושת הסיפוק מהצלחתנו לבין המאבק המייגע להגיע להכרה בתוך לוסנט בלב השוק המתכווץ. התחלנו לחשוש לעתיד כרומטיס שלנו.

ב-27 באוגוסט 2001, 14 חודשים לאחר הרכישה, נפתחו חדשות הערב בטלוויזיה הישראלית בהכרזה על סגירת כרומטיס ועל פיטורי 150 עובדינו. שוב זכינו לאזכור במדור הקריקטורות היומי.

התעשייה התקשתה להבין כיצד כרומטיס, שהיתה התגלמות ההצלחה של תעשיית ההיי-טק הישראלית, חברה עם מוצר חדשני ותג מחיר של 4.75 מיליארד דולר, חוסלה בזמן קצר כל כך.

כדי להציל את המוצר ולשמור על העובדים ועל החברה, השקענו מאמץ אחרון והצענו ללוסנט לקנות ממנה את כרומטיס בחזרה, אך היא דחתה את ההצעה על הסף. נדרש לאורני ולי זמן מה לעכל את הדרך המדהימה שעברנו יחד, ושנינו הרגשנו שהסיפור של כרומטיס הוא סיפור שראוי לכתוב אותו ולפרסמו. אורני הציע שנכתוב ספר עסקים בסגנון ניתוח מקרה, ואילו אני חשבתי שהמותחן המדהים שעברנו במציאות חיה צריך להפוך לסרט מתח.

הסכמנו לוותר על הפרויקט המשותף של תיעוד העבר, להתמקד בשיתוף פעולה ולהמשיך לספק יחד את התמכרותנו להקמת חברות חדשות, דבר שאנחנו ממשיכים בו עד היום.

אך רעיון הסרט לא הניח לי: נרשמתי לקורסים בתסריטאות באוניברסיטת תל אביב, מילאתי את מדף הספרים שלי בספרי הדרכה והתחלתי לחקור את תעשיית הקולנוע. פתחתי במסע חדש ומסעיר בנבכי כתיבת התסריטים. לאחר שלוש שנים השלמתי כתיבת תסריט באנגלית שכותרתו "כרומטיס - הכישלון המצליח ביותר". התסריט עקב אחר רעיון הקמת כרומטיס, הצלחתה וקצה.

תוך כדי הכתיבה וגם לאחריה התייעצתי עם חברים מתעשיית הקולנוע וביקשתי מהם לקרוא את התסריט ולהעיר הערות. התגובות נעו בין פושרות לצוננות, וכללו הערות כמו "בסדר, אז הקמתם חברה, מכרתם אותה בסכום שערורייתי אחרי 26 חודשים וסגרתם אותה אחרי 14 חודשים נוספים, סו וואט. איפה הדרמה, איפה הסיפור, מה המניעים, מה מזיז את הגיבורים?".

התגובות האלה וההבנה שהמציאות היא עניין סובייקטיבי, הובילו אותי לכיוון חדש בכתיבה. זאת היתה נקודת המפנה, הרגע שבו חילחלה לתודעתי ההבנה שלמרות הסיפור המדהים של כרומטיס, אין בו עניין תסריטאי. כאן התחיל הבדיון להתערב בסיפור כרומטיס האמיתי. זאת היתה הנקודה שבה השתלט על העניינים "הסיפור שלא היה" ונוצרה מציאות חדשה, כאשר ברקע מלוהק תמהיל של האנשים והדמויות שפגשתי בדרכי, האירועים שחוויתי ותובנות לגבי המניעים והמטרות של המעורבים בדבר והלהט שהזין את אש דרכה של כרומטיס.

בסיוע מייקל סאלורט מניו יורק, ומאוחר יותר ג'ונאס מק'קורד מלוס אנג'לס, המשכנו לפתח את התסריט, שוזרים סיפור של דמויות ואירועים שנדד הלוך ושוב בין המציאותי לדמיוני, בין הסיפור שהיה לזה שלא היה מעולם.

אותו תסריט, שאני מקווה שיהפוך יום אחד לסרט, מהווה את הבסיס לספר זה שאתם מחזיקים בידיכם.

-

*מנכ"ל כרומטיס באותה תקופה

 

-

פרק מתוך הספר "הצתה" מאת רפי גדרון, המתאר את הסיפור האמיתי של עסקת כרומטיס, בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#