אל תצפו מאנשי המחאה לייצר פתרונות - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אל תצפו מאנשי המחאה לייצר פתרונות

הוויכוח אינו על מספרים כי אם על ערכי יסוד שנמצאים בתשתית קיומנו כחברה

3תגובות

הצעירים באוהלים ובכיכרות הערים גרמו לרבים לצטט את קריאת הבחירות של נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון: "זו הכלכלה, טמבל". אבל האתגר שמציבים המוחים אינו רק כלכלי, הוא קודם כל אתגר ערכי.

הוויכוח אינו על מספרים כי אם על ערכי יסוד שנמצאים בתשתית קיומנו כחברה - ערכים שהם הבסיס לאמנה בינינו כאזרחי המדינה. המחאה מנסה להחזיר לשיח הציבורי את שיח הערכים, והוא שיכתיב את המדיניות ואת השיח הכלכלי. זו המהפכה.

ההישגים הכלכליים של ממשלת ישראל עוררו בנו בעבר גאווה, אך במראה שמניחים לפנינו הצעירים המוחים - זו גם סיבה לדאגה. לצד הסטטיסטיקות על אבטלה נמוכה, חוב לאומי נמוך ואינפלציה נשלטת, עלו המספרים המדאיגים על עובדים עניים, מערכת בריאות מפלה בין מרכז לפריפריה ומערכת חינוך שהפכה למערכות פרטיות ללא גורם מכוון. פערים בלתי נתפשים נחשפים בין הביטויים הכלכליים על הצלחה לבין המציאות הכואבת.

כשהארגונים החברתיים נשאלים מדוע אנו מקיימים פעילות חברתית שבתחום אחריות הממשלה, כל מה שיש לנו להשיב הוא ש"במקום שאין אנשים - היה איש", ולדעת שאנחנו צריכים להגביר קולנו ולדרוש מהממשלה שתעשה את מה שממשלות אמורות לעשות - לקבל אחריות.

אין לצפות ולדרוש מאנשי המחאה לייצר את הפתרונות. המיוחד והיפה במחאה החברתית הזו הוא שאינה מתמקחת על פתרון, אלא מניחה ערכי יסוד של כבוד האדם וזכותו לחיים בכבוד, וחובותיו כאזרח עובד ותורם - ערכים שכדי להתמודד עמם יש צורך במהלכים גדולים לטווח ארוך. לשם כך נדרשת מנהיגות שיכולה להציב חזון חברתי ולהתוות את הדרך, על קשייה ועל האורות שבה.

זו לא הכלכלה. כשמדברים על שכר מינימום, מספר נאה שאין לו ערך ברגע שמשווים אותו ליוקר המחיה, מבינים כי מי שמשתכר שכר מינימום ובעל משפחה נידון לחיי עוני. כשקצבת הזקנה מצמצמת את עולמו של הקשיש למקום צר שבין פרוסת הלחם לשמיכה דלה בחורף, וכשקצבת הנכות לא מאפשרת נגישות אמיתית לחיים, הרי שהמספרים האלה מאבדים מכוחם.

לכן, יש להודות לתנועת המחאה על שאינה מעמידה מספרים, אלא ערכים. ערכים שבמרכזם זכותו של כל אזרח לחמשת הממי"ם שהציג זאב ז'בוטינסקי - מעון, מרפא, מלבוש, מורה ומזון. חמשת הממי"ם אינם המקסימום אלא המינימום. ממשלת ישראל לא אומרת דבר על "איזו מדינה אני רוצה להיות" עבור האזרחים. הממשלה קיבלה עתה הזדמנות לכלול גם את היחידים שעד היום לא הופיעו על מסך המחשב של מקבלי ההחלטות הכלכליות - אלה היושבים באוהלי המחאה ואלה שאין להם כוחות להשמיע קול ולמחות.

כך ציפיתי, אך בוועדת טרכטנברג שמינה ראש הממשלה אין ייצוג לארגונים החברתיים ההופכים ערכים למעשה בכל יום ביומו. הארגונים האלה מחוברים לשטח ומייצרים כבר עשרות שנים פתרונות חברתיים המשנים את חייהם של רבים - אותם רבים שהממשלה כושלת בטיפול בהם. אלה הארגונים שמביאים קולות אחרים, אלה שחייבים להיות בין מקבלי ההחלטות בוועדה ולא כמספרי סיפורים או כעדים בפניה.

הממשלה בחרה בדרך המחלישה את הקולות. אפילו יו"ר ארגון הגג של הארגונים החברתיים, אף שבעברו היה מנכ"ל משרד הרווחה והביטוח הלאומי, לא נמצא ראוי לשבת בה.

הכותבת היא מנכ"לית ארגון מתן - משקיעים בקהילה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#