נפילת בית"ר של זאבי - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נפילת בית"ר של זאבי

משל על השיטה הישראלית, שמעורבים בה חובבנות עסקית ואינטרסים פוליטיים / הארץ

תגובות

מאת שרה ליבוביץ-דר

קריסתה המהדהדת של בית"ר ירושלים חורגת הרבה מגבולות מדורי הספורט: זהו משל על השיטה הישראלית כולה, סיפור שמעורבים בו חובבנות עסקית, אינטרסים פוליטיים זרים ויצרים עממיים שהקשר בינם לכדורגל מקרי בלבד. בעיטת הסיום שייכת לבעלים, גד זאבי, שבא לעשות עסק וגמר בעוד רסק.

גד זאבי, על רקע משחק של בית"ר ירושלים נגד מכבי חיפה. המודעות שפירסם על תרומתו לבית"ר לא שכנעו אף אחד ב-4 באוגוסט 2000 לבש איצטדיון טדי חג.

באירוע נוצץ במעמד ראש העיר אהוד אולמרט הציג איש העסקים גד זאבי, בעליה החדשים של בית"ר ירושלים, את שחקני הקבוצה לאוהדים לקראת פתיחת העונה, ובהתלהבות קפיטליסטית ביקש מהאוהדים לרכוש כרטיסי מנוי. במופע שכלל לייזר וזיקוקים אף הופיעה להקת שב"ק ס' והכל נראה ערוך ומוכן לעוד עונת כדורגל מוצלחת של מועדון הפאר הירושלמי. איש לא שיער, בוודאי לא שב"ק ס', שכעבור שנה בדיוק, באוגוסט 2001, תתבע הלהקה את בית"ר ירושלים על עיכוב תשלום של 20 אלף שקלים עבור ההופעה בטדי ותצטרף בכך לשורה ארוכה של נושים עצבניים.

בדיעבד אומרים אוהדים רבים שמסיבת הפתיחה הנוצצת היתה סימן מבשר רעות, הלבנה הראשונה בחומת בית"ר המתמוטטת. זאבי התגרה במזל כשחגג עם הקבוצה עוד לפני שזכתה בהישגים ספורטיוויים, הם טוענים. שלא לדבר על העובדה שהאירוע התקיים חמישה ימים לפני תשעה באב. האירוניה היא שגם מבחינה כלכלית היה האירוע נזק. במאזן הקבוצה רשום הערב כהפסד כספי על סך של 180 אלף שקל, וזה עוד לפני בירור התביעה של שב"ק ס'.

זאבי קנה במאי 2000 את זכויות הניהול של הקבוצה מקבוצת קובי בן גור ומעמותת בית"ר ירושלים, תמורת עשרה מיליון שקלים. תחת ניהולו הפכה אחת הקבוצות החשובות בכדורגל הישראלי לכישלון כלכלי חמור. כ-40 נושים תובעים עשרות מיליוני שקלים, כמה שחקנים הושלכו מדירותיהם אחרי שבית"ר לא שילמה את שכר הדירה, שחקנים עזבו את הקבוצה, האוהדים הפגינו ושרפו צמיגים, בית"ר לא הורשתה לפתוח את העונה ושלושת משחקיה הראשונים נדחו, תדמיתה בשפל שלא היה כמוהו. למכרז למכירת הקבוצה לא ניגש אף קונה. ההתאחדות לכדורגל, בצעד חסר תקדים, פירסמה הודעה המגנה את התנהלותו של זאבי ו"מביעה פליאה ואכזבה מכך שאיש העסקים גד זאבי אינו מקיים התחייבויות". אחרי 32 שנים בליגה הראשונה, עם ארבע אליפויות וחמישה גביעי מדינה, קרסה בית"ר בעונה אחת.

מאז נשף הפתיחה הראוותני עורר כמעט כל צעד שנעשה בקבוצה מחלוקת קשה שהגיעה במהירות לכותרות הראשיות במדורי הספורט בעיתונים. אפילו נסיבות הגעתו של זאבי לבית"ר ירושלים שימשו נושא למחלוקת. זאבי טען שאולמרט ביקש ממנו לקנות את הקבוצה. בראיון ל"גלובס" בדצמבר 2000 הוא

בנימין נתניהו באיצטדיון טדי. תרם 1,800 שקלים למען הצלת הקבוצה צילום: מוטי קמחי אמר שהמאמץ של אולמרט "לגרום לי לקחת את הקבוצה הולך הרבה שנים לאחור. לפני שנה הוא תפס אותי ברגע של חולשה ואמרתי כן". בתצהיר לבית המשפט המחוזי בירושלים טען נציגו בקבוצת בית"ר, חיים אבידן, שבסוף חודש מארס, במהלך ארוחת צהריים בהשתתפות אולמרט, זאבי ואבידן עצמו, "הציע אולמרט לזאבי לרכוש את בית"ר ירושלים".

אולמרט טען, לעומת זאת, שזאבי בא משיקוליו הפרטיים. "לא אני הייתי האיש שבגללו הוא נכנס לבית"ר", אמר בראיון רדיו באוגוסט השנה, "הוא עשה את זה משיקולים עסקיים". בקבוצת זאבי מעולם לא הכחישו שבית"ר, בשבילם, היתה עסק כלכלי. יום לפני חתימת החוזה בין בית"ר לגד זאבי ובן גור, הודה אבידן ש"המטרה בכניסה לבית"ר היא לקדם מבחינה פרסומית את אחת החברות של זאבי, עדיין לא הוחלט איזה, ולהצעיד את בית"ר קדימה". ההערכה בקבוצת זאבי היתה שהקבוצה שווה 50 מיליון דולר. בעונה מוצלחת, קיוו בקבוצה, הם יוכלו להפוך את בית"ר למכרה זהב.

האוהדים הרגישו לאן נושבת הרוח. כמה ימים אחרי הרכישה, במשחק באיצטדיון רמת גן בין בית"ר להפועל תל אביב במסגרת גביע המדינה, הם חילקו מנשרים שבהם ביקשו מזאבי ש"לא יתייחס לבית"ר כאל עוד עסק". זה כבר היה מאוחר מדי. זאבי התייחס לבית"ר כאל עסק לכל דבר. אלא שדי מהר התברר שמדובר בעסק גרוע שקירטע וצלע מרגעיו הראשונים.
שאלת 20 האגורות ההסכם הראשון שחתמה קבוצת זאבי היה עם המאמן אלי גוטמן. המשא ומתן בין גוטמן לזאבי לווה במשברים מתוקשרים. גוטמן דרש מענק חתימה של 200 אלף דולר. זאבי היה מוכן לתת הלוואה של 150 אלף דולר, שתתגבש למענק אחרי שלוש שנות עבודה. אולם גוטמן לא הצליח לשרוד שלוש שנים. במאי 2001 , אחרי שכבר חדל לתפקד בפברואר, הוא פינה את מקומו לנסים בכר.

מקורביו של זאבי טענו שגוטמן אשם בהתדרדרות הקבוצה. לדבריהם נהג גוטמן בפזרנות בכספי ה"טייקון", כך כונה זאבי בעיתונות הספורט המקומית בירושלים, עובדה שדילדלה את הקופה עד לקריסה המוחלטת.

גוטמן דרש תשלומים גבוהים עבור השחקנים שלו. ז'אן טלסניקוב השתכר, לפי הדיווחים, 130 אלף דולר בעונה, ג'ובאני רוסו 125 אלף דולר, ניר סביליה ויוסי אבוקסיס קיבלו כל אחד 121 אלף דולר בעונה. ההוצאות על רכישת השחקנים הגיעו לשלושה מיליון דולר. רוסו נרכש במיליון דולר, סכום שיא עבור רכישה של שחקן בכדורגל הישראלי; עבור רכישתו של טלסניקוב שילמה הקבוצה חצי מיליון דולר. סכום דומה שולם עבור מילאן סטויאנובסקי. גם הוצאות הביטוח של השחקנים לא היו זולות. רוסו בוטח במיליון דולר, טלסניקוב בחצי מיליון.

גוטמן לא הסתפק בתקציב שכר גבוה. לשחקנים ולמאמן היו מכשירי טלפון סלולריים שהוצאותיהם שולמו במלואן על ידי המועדון. בית"ר גם שילמה עבור החניה והדלק של מכוניות השחקנים. באימונים שטפו השחקנים את פניהם המיוזעות במים מינרליים. את המשקה הממריץ "איזוסטאר" קיבלו השחקנים בחינם. בעבר הם שילמו מחצית מעלות כל בקבוק משקה. "כשאתה לא משלם, אתה מזלזל. שחקנים לגמו לגימה אחת וזרקו הצידה את הבקבוק", אומר אברהם לוי, מנהל הקבוצה הוותיק.

גוטמן דרש וקיבל מתקני אימונים יקרים. "תמיד התאמנו במתחם האימונים בבית וגן בירושלים", אומר לוי, "פתאום הקבוצה התחילה להתאמן בוינגייט, בכפר המכביה, ברמת אביב. זה עולה כסף. אמא שלי נהגה להתמקח עם הרוכלים בשוק על כל 20 אגורות. אף פעם לא הבנתי למה. היא הסבירה לי ש-20 ועוד 20 ועוד 20 מצטרף לכסף גדול. ככה היא גידלה בכבוד 13 ילדים, מהכספים הקטנים, מה שמוכיח שאסור לזלזל ב-20 אגורות".

גוטמן לא זילזל בשום דבר. הוא הקפיד על כל פרט. כשבית"ר התאמנה במגרש אימונים בלוד, הוא דרש להעביר לשם את השערים מבית וגן בירושלים. עלות ההעברה הגיעה ל-3,200 שקל. מחירם של שערים חדשים זול יותר. אבל מי עשה חשבון כזה.

בסופו של דבר עזב גוטמן את בית"ר בהרגשה קשה. האוהדים לא אהבו אותו. זאבי תמך בו עד להפסדים בפברואר 2001, תחילה לצפרירים חולון (1:0) ושבועיים אחר כך למכבי חיפה (3:0). ההפסד היה צורב במיוחד. זאבי גר בחיפה. האוהדים חשדו שהוא רצה בניצחון החיפאים. גוטמן שחש בחזהו ואושפז סיים את תפקידו בקבוצה, אותה נטש סופית חודשיים אחר כך. "הייתי מושפל, השקעתי בבית"ר את כל הידע שלי והכל התרסק לי מול העיניים בלי שום סיבה", הוא אמר בראיון ל"מעריב" באוגוסט. "אם רק היו נותנים לי לכתוב את הפרק האחרון, זה היה רב מכר".

הבזבוז, אומר לוי, פשה בכל. "לפני שזאבי הגיע ניהלו את בית"ר שלושה אנשים ממשרד קטן בשכונת בית וגן. זאבי הביא עשרות אנשים. אני ספרתי 32 אנשים שבאו והלכו. היה לקבוצה אפילו סקאוטר, מגלה שחקנים, ועוזר מאמן ועוזר אפסנאי. לפני שזאבי הגיע אני ניהלתי את הקבוצה והרווחתי 80 אלף שקל בשנה. המנהלים של זאבי הרוויחו כמעט אותו סכום בחודש".

זאבי אמר לא אחת שאיש ממנהליו לעולם לא ישתכר פחות מ-20 אלף שקל בחודש. רוב המנהלים השתכרו הרבה יותר. שמעון בטאט, שהיה מנכ"ל הקבוצה בין נובמבר 2000 לאפריל 2001, השתכר 57 אלף שקל בחודש. התחושה היתה שיש בסביבה הרבה כסף, איש לא קימץ בהוצאות. חשבון הטלפון הנייד של אחד המנהלים הגיע ל-13 אלף שקל בחודש. גוטמן דיבר באפריל 2001 בטלפון הנייד בסכום של 6,500 שקל.

המנהלים היקרים היו זקוקים למשרדים יקרים, אומר לוי. בנובמבר 2000 עברה הקבוצה למשרדים גדולים בגבעת שאול, "עם שבעה חדרים ו-18 שולחנות ותה וקפה חופשי. רק בכסף שהוציאו על המשרדים אפשר היה להביא שחקן לבית"ר. הכסף נזל כמו מים. כל החיים שלי בבית"ר צלמים שילמו כסף לבית"ר כדי שהם יוכלו לצלם את הקבוצה. היום יש שתי תביעות של צלמים שהובאו כדי לצלם את הקבוצה. כל אחד תובע 20 אלף שקל. בעבר דני נוימן היה מוכן לשלם כסף לבית"ר כדי לכתוב את חוברת פתיחת העונה. השנה לקחו עיתונאי ונתנו לו כמה אלפי שקלים כדי שיכתוב את החוברת".

דו"ח ההוצאות שהגישה בית"ר לבית המשפט המחוזי בירושלים מאשר את דבריו של לוי. בשנת הכספים שהסתיימה במאי 2001 הגיע שכר הדירה של המשרדים ל-130,711 שקל בשבעה חודשים. בשנה שהסתיימה במאי 2000 לא נרשמה כלל הוצאה כזו. על אירוח שילמו בבית"ר עד מחצית 2001 24,471 שקל. ב-2000 לא נרשמו הוצאות אירוח. האבטחה התייקרה, מיליון שקלים ב-2001 לעומת חצי מיליון שקלים ב-2000. השכרת רכב ב-2001 הגיעה ל-330,599 שקל, ב-2000 לא נרשמה הוצאה בסעיף הזה. בסעיף האירועים החברתיים נרשמה ב-2001 הוצאה של 100 אלף שקל, ב-2000 לא נרשמו הוצאות על אירועים חברתיים. דמי הניהול התייקרו מ-386 אלף שקל ב-2000 ל-519,831 שקל ב-2001. בסעיף המתנות נרשמה הוצאה של 57 אלף שקל. ב-2000 לא קנו מתנות.

על פי דירוג חברת דן אנד ברדסטריט הגיע תקציב בית"ר ירושלים בעונת המשחקים האחרונה ל-62 מיליון שקלים. למכבי חיפה, במקום השני, היה תקציב של 35 מיליון שקלים. בית"ר סיימה את העונה במקום החמישי. חיפה היתה האלופה.

הוצאה גדולה במיוחד נרשמה בסעיף הרכב. זאבי חילק עשר מכוניות סובארו לשחקנים. גם אשתו של רוסו, מורנה, קיבלה מכונית. זאבי הוא הבעלים של יפנאוטו, יבואנית סובארו. ובכל זאת, כדי לרכוש את המכוניות מיפנאוטו הוא לקח הלוואה מבנק המזרחי בסך 750 אלף שקל. ההלוואה לא הוחזרה. היום בנק המזרחי הוא אחד מנושי הקבוצה. בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים הוא דורש מבית"ר להעביר לידיו את המכוניות. קבוצת זאבי, טוען הבנק, הרוויחה רווח כפול מההתקשרות עם הבנק. "האחד, הרווח המסחרי שהפיקה ממכירה במחיר מלא של כמות נכבדה של רכבים שמומנו מכספי הבנק. השני, הרווח האינצידנטלי הכרוך בקשירת המותג סובארו עם קבוצת בית"ר ירושלים כאמצעי לקידום מכירות".

יפנאוטו קשורה לבית"ר בקשר נוסף. החברה, שאימצה את בית"ר, העבירה לקבוצה שמונה מיליון שקלים בעונה האחרונה. בית"ר נקראת רשמית "בית"ר סובארו ירושלים", כרטיסי הכניסה לטדי מעוטרים בצילומי מכוניות סובארו. אולם גם למעשה התמים הזה היו השלכות תמוהות. העברת הכספים מיפנאוטו לבית"ר בוצעה באוגוסט 2000, אבל רק במארס 2001 אושרה בדיעבד על ידי בעלי המניות של מירג', השולטת ביפנאוטו, וגם זה אחרי שהרשות לניירות ערך ביקשה הבהרות. טיילת המנהלים למרות סכומי העתק שהסתובבו בקבוצה והמשכורות הגבוהות ששולמו למנהלים, לא שרד איש ממנהלי הקבוצה זמן רב. בשבועות הראשונים היה חיים אבידן, איש מוסד לשעבר, מעורב בניהול הקבוצה. אבידן הובא לבית"ר כנציג הבעלים. הוא עורר תרעומת כששילם לשחקנים את משכורות אפריל באיחור של שבועיים. בינואר 2001 הוא עזב את בית"ר ואת קבוצת זאבי. על חלקו בקריסת הקבוצה הוא מסרב להרחיב. "אני היום בעסקי נדל"ן בניו יורק, אל תערבי אותי בבית"ר בכלל, אני כבר לא שם, ירדתי מזה. בשבילי זה היה קטע ואני לא צריך את זה. אגב, אני מאוד 'נסטי' (נבזי) לאנשים".

שלמה פרץ מקבוצת זאבי היה המנכ"ל הראשון של בית"ר אחרי הרכישה. בדצמבר 2001 הוא עזב את הקבוצה. איתו עזב הדובר, יובל היימן. את פרץ החליף בטאט. בטאט הגיע לבית"ר מלשכת ראש הממשלה אהוד ברק. הוא היה ראש אגף תיאום, ביצוע ובקרה וסגן ראש הלשכה. באוגוסט 2000 הוא התפטר מתפקידו ועבר לעבוד בבית הדפוס המשפחתי. בנובמבר 2000 הוא הגיע לבית"ר למרות היותו אוהד שרוף של הפועל ירושלים בכדורסל.

בטאט שפע תוכניות. "זה אתגר ניהולי ממדרגה ראשונה, קהל מדהים, פוטנציאל עוד יותר מדהים, גד זאבי, מה עוד צריך להגיד?" הוא אמר ל"עיתון ירושלים" עם כניסתו לתפקיד. "כשגד זאבי החליט לקחת את בית"ר ירושלים, אני מניח שהוא ראה את זה באור מסוים ואני כרגע בא כדי לממש את האור הזה, ללכת איתו קדימה".

ההליכה אל האור היתה קצרה. בטאט, שעל פי עדותו לא מבין הרבה בכדורגל, רצה להתפטר כבר במארס 2001. זאבי ביקש שיישאר עד שיימצא מחליף. באפריל עזב בטאט את הקבוצה. "נוכחתי שאופן הפעולה קצר מאוד", הוא אמר אז ל"מעריב". "בית"ר שייכת למישהו והמישהו הזה רשאי להחליט, אבל המדיניות היתה קצרת טווח".

חודשיים לפניו עזב את בית"ר הדובר יוסי אולמרט, אחיו של אהוד אולמרט, שהגיע לבית"ר בנובמבר 2000, מלא אהבה לקבוצה. "בשבילי בית"ר ירושלים זה לא עסק, אני אוהב את הקבוצה בסדר גודל אחר", הוא אומר. אחרי שלושה חודשים הוא עזב. לחבר אמר שלא יכול היה להמשיך לעבוד בקבוצה שהתנהלה כ"גן חיות". זו קריסה של מערכת שלמה, הוא אמר ל"ידיעות אחרונות" במאי 2001 . "המעבר מדפוסי הניהול הקודמים לניהול החדש היה ברוטלי ואכזרי".

את בטאט החליפה מיכל זאבי, בתו של זאבי. היא היתה סמנ"כלית שיווק ומנכ"לית הקבוצה וגימיק נאה במיוחד. היא נולדה בחיפה, גדלה בניירובי ולמדה בניו יורק ובלונדון. בקבוצה היא הצטלמה טוב, נהנתה מחשיפה גדולה, בכתה כשהקבוצה הפסידה ושפעה רעיונות מקוריים. היא הציעה, למשל, להביא אריות לטדי כדי להרים את המוראל של האוהדים והשחקנים. אחרי ההפסד למכבי חיפה בפברואר 2001 היה לה מסר מחזק. המצב קשה אבל נצא ממנו, אמרה ל"ידיעות". "כרגע אני לא יכולה לפרט איך, אבל בסופו של דבר נמצא משהו. בזה אני בטוחה". הביטחון התפוגג אחרי כמה חודשים. ביולי נעלמה זאבי מהשטח. אביה הסביר למקורביו שבתו לקחה קשה את הבעיות של בית"ר. (לכתבה זו לא ניתן היה להשיג את תגובתה).

במקומה הגיע לקבוצה יוסי אנטוורג, יו"ר קבוצת זאבי אחזקות. בבית"ר הוא תיפקד כנציג הבעלים ונטל חלק בניסיונות ההבראה של הקבוצה. תפקידו העיקרי היה להרגיע את הרוחות הסוערות. בסוף אוגוסט, ערב תחילת העונה הנוכחית, הוא כינס את השחקנים במסעדה יקרה בתל אביב והסביר להם שהמצב קשה. אתם תקבלו משכורות נמוכות יותר, אמר להם, מפני שהקבוצה השנה פחות טובה מבשנה שעברה. במסיבת עיתונאים באותו יום הוא מנה שורה ארוכה של אשמים במצב, זאבי לא נכלל בהם. לאחרונה הודיע אנטוורג על פרישתו מקבוצת זאבי ומבית"ר. בשיחות פרטיות הוא אומר שבית"ר, כעסק כלכלי, נוהלה גרוע. בשנים הראשונות, הוא אמר לחבר, צריך לשלם דמי לימוד, וזה מה שקרה לזאבי.

סמנכ"לי הכספים התחלפו בתדירות דומה. באוגוסט 2000 מונה לתפקיד איתי פייגלין. בדצמבר החליף אותו יצחק זיגדון. ונסים בכר, שהחליף את גוטמן בפברואר כמאמן זמני, ומונה במאי למאמן קבוע, פינה בקיץ את מקומו ליוסי מזרחי.

רק שניים נשארו ולא עזבו. לוי, מנהל הקבוצה הנצחי, נוטרל מהשפעה במהלך העונה הקודמת. קבוצת זאבי התייחסה אליו כמו אל פקיד, אומר אדם המקורב לקבוצה. ביולי השנה, אחרי שכולם נטשו, ביקש ממנו זאבי שיטול פיקוד. לוי, נאמן לקבוצה, הסכים, אבל לא הצליח לכבוש את כעסו. "מעולם אני לא זוכר מצב כל כך אנוש שישה ימים לפני פתיחת העונה. בעבר גד זאבי הבטיח ולא קיים, אני מקווה שהשבוע הוא יקיים", אמר ל"ידיעות" באוגוסט. לרדיו ירושלים אמר שהוא לא זוכר דבר כזה בבית"ר, "אין עם מי לדבר".

הקשר בין קבוצת זאבי למשה דדש, שהיה יושב ראש הקבוצה ואחד מסמליה כשזאבי קנה אותה, היה מורכב יותר. "אין מאושר ממני", אמר דדש כשפורסם שזאבי קנה את הקבוצה. האושר היה רגעי. בנובמבר נאלץ דדש לעזוב את הקבוצה אחרי שהתגלו עבירות על תקנון הרשות לבקרה תקציבית של ההתאחדות לכדורגל. דדש, על פי החשד, שילם לשחקנים כספים מעבר למה שהבקרה אישרה. למרות שבאופן רשמי הוא נוטרל מכל תפקידיו, הוסיף דדש לבחוש בקבוצה.

שבועיים אחרי שעזב את בית"ר הוא דרש מקבוצת זאבי החזרים של שני מיליון שקל עבור כספים שהעביר, לטענתו, לקבוצה ולשחקנים. בנותיו, הוא קבל, עבדו כמזכירות בקבוצה מבלי לקבל תמורה. הוא אף טען שחלקים מדירתו שימשו לפעילות האגודה. קבוצת זאבי הודיעה לו שהוא לא יראה אף לא שקל אחד. זה היה האות לפתיחת קרב דמים בין דדש לזאבי. כשקבוצת זאבי ניסתה למתן את המתח ולמנות את דדש לאחראי על הקשר בין הקבוצה לאוהדים, הודיעה ההתאחדות לקבוצה שהיא תחדש את החקירה בעניין התשלומים החריגים.

בפברואר השנה דדש פתח חזית נוספת נגד בית"ר. הוא תבע מהקבוצה את 50 אלף הדולרים ששילם, לדבריו, לרוסו בזמן שהחתים אותו בקרואטיה על זכרון הדברים שקדם לחתימה על החוזה. זאבי תבע את דדש בטענה שהוא שילשל כספים לכיסו בהליך מכירת מתחם בית וגן לקבוצת "נאות בית וגן". כמו כן ביטל זאבי הלוואה של 720 אלף שקל שקיבל דדש מהקבוצה. באפריל קבע בית הדין המשמעתי של ההתאחדות, בעקבות מתן 50 אלף הדולרים לרוסו, שדדש ואבידן יורחקו מעסקנות למשך שנתיים, רוסו הורחק לשלושה משחקים ולבית"ר הופחתה נקודת ליגה.

ההרשעה הביאה להסרת הכפפות. בקבוצת זאבי טוענים שדדש, בשנותיו הארוכות כיושב ראש הקבוצה, הרס את בית"ר. לדדש היו מסקנות אחרות. במאי הוא אמר לרדיו ירושלים ש"צריך לחקור מה קרה העונה בניהול של קבוצת גד זאבי עם הכספים בבית"ר ירושלים ולאן הם הלכו". באוגוסט הוא אמר ל"ידיעות" ש"זאבי מנסה להסיט את כל האש נגדי... אבל הוא פשוט קם וברח. אם היה לו אומץ, הוא היה בא לפה".
הסיבה האמיתית להתדרדרות הצרות התכופות השפיעו על רמתה של הקבוצה. ההתחלה היתה שופעת תקוות. בסעיף בהסכם המכירה התחייב זאבי לנהל ולהפעיל את המועדון "ברמה מקצועית גבוהה כמקובל כיום במועדוני הצמרת בישראל". באימון הבכורה של הקבוצה ביוני 2000, חודש אחרי שנרכשה על ידי זאבי, אמר גוטמן ל-3,000 (!) האוהדים שהגיעו לצפות בו ש"קבוצה עם תקציב של 28 מיליון שקל חייבת להתחרות על כל התארים". האוהדים הנרגשים התפרצו למגרש ונישקו את השחקנים.

התחרות על התארים התחילה היטב, כשבמחזור השמיני עוד הובילה בית"ר את הטבלה. אבל אז החלה הנפילה שהגיעה לשיאה המר בפברואר, בעקבות ההפסדים לצפרירים חולון ולחיפה, שהוציאו את בית"ר ממאבק האליפות. במאי נחתה המכה הסופית בעונה האומללה של קבוצת המיליונים כשמכבי תל אביב הביסה אותה בתוצאה 7:0 ושברה בכך את שיא התוצאה הגרועה של המועדון בכל הזמנים. התוצאה הגרועה הקודמת היתה בעונת המשחקים 93'-94', כשבית"ר נוצחה 8:2 על ידי בני יהודה.

לשחקנים היה הסבר. "זה לא בריא למערכת שכל יום מתחלפים האנשים", אמר למקומון הירושלמי "כל העיר" השחקן יניב אברג'יל באפריל. "אתה לא יודע מי בהנהלה, מי לא בהנהלה. כשגוטמן היה בבית חולים לא ידענו אפילו אם יש מאמן או אין מאמן. זה משפיע. אין לך ראש לכדורגל במצב הזה".

הרמה הנמוכה השפיעה על ההכנסות. צופים הפסיקו להגיע למשחקים. לא קל לראות את קבוצתך מפסידה שבוע אחרי שבוע. בחמשת המשחקים הראשונים בעונה נמכרו 37,757 כרטיסים, בהכנסה של שני מיליון שקל. בסיבוב השלישי כולו, שמבחינת בית"ר היה למעשה חסר ערך ספורטיווי, נמכרו רק 9,259 כרטיסים בחצי מיליון שקל. במשחקים מול הפועל תל אביב הורגשה הירידה בהכנסות בצורה החדה ביותר. בסיבוב הראשון נמכרו למשחק 13,854 כרטיסים. בסיבוב השלישי רק 2,300 כרטיסים.

בסך הכל בשנת 2001 הכניסה בית"ר ממשחקי ליגה 3,657,793 שקל, לעומת הכנסה של 4,850,575 שקל בשנת 2000. ב-2000 היה מקור רווח נוסף, גביע המדינה, שהכניס מיליון שקלים. ב-2001 לא עלתה בית"ר לגמר הגביע, עובדה שהיו לה גם השלכות כלכליות. הרעיון להקים חנות מזכרות באיצטדיון טדי, מקור הכנסה חשוב בפוטנציה, לא מומש.

ההפסדים וזהות הבעלים החדשים השפיעו גם על נדיבות התורמים. ב-2000 תרמו האוהדים חצי מיליון שקל. ב-2001 רק 96,604 שקל. בצוק העתים החליט האוהד הוותיק בנימין נתניהו להחלץ לעזרה. כשהתברר שחובותיה של הקבוצה מגיעים ל-45 מיליון שקלים לא היסס נתניהו לרגע והקיץ תרם להצלתה 1,800 שקלים.

בקבוצת זאבי טוענים שכל זה כסף קטן. הסיבה האמיתית להתדרדרות הקבוצה, אומר דוברו של זאבי, נעוצה בחובות העבר. לטענת אנשי זאבי הם קנו קבוצה עם חוב של 14 מיליון שקל אולם קיבלו דיווח על חוב של ארבעה מיליון בלבד. "לחברה התברר כי הולכה שולל במצגים בלתי מדויקים ולא נכונים הגובלים במרמה של ממש, ותיבת פנדורה של חובות מן העבר נפתחה והחלה מכרסמת ביכולתה לנהל את קבוצת הכדורגל", כתבה קבוצת זאבי לבית המשפט המחוזי בירושלים.

אולם עיון בתצהירו של חיים אבידן לבית המשפט מגלה שקבוצת זאבי ידעה שחובותיה של בית"ר גבוהים מארבעה מיליון שקלים. אבידן טוען בתצהירו שיום לפני החתימה על החוזה, שלחה עמותת בית"ר ירושלים לזאבי רשימת חובות "אשר כלל לא נודע לנו עליהם עד לאותו שלב". לפי הרשימה היו לבית"ר חובות בלמעלה מתשעה מיליון שקל. לדבריו הודיע אבידן לנציגי העמותה כי ההסכם ייחתם בדיוק כפי שסוכם, וכי כל תוספת או נספח יביאו לביטול מיידי של העסקה. "נציגי העמותה", כותב אבידן, "התעקשו על הוספת נספח החובות... מטבעם של דברים השיחה התנהלה בטונים גבוהים ובצעקות תוך חילופי דברים קשים. בסופו של דבר לא חזרו בהם נציגי העמותה מדרישותיהם החדשות ועל כן הודענו על אי ביצועה של העסקה".

יומיים אחר כך, כותב אבידן בתצהירו, הוא נפגש עם אהוד אולמרט באירוע חברתי וסיפר לו על השתלשלות העניינים. אולמרט התקשר לזאבי. "השיחה ארכה כ-25 דקות וחלקה התנהלה בטונים גבוהים", כותב אבידן. אולמרט, טוען אבידן, ציין כי סך החובות נמוך בהרבה מעשרה מיליון שקלים וכי ניתן יהיה לסגור את החובות בסכום נמוך הרבה יותר. "למרות זאת עמד זאבי על דעתו והודיע כי לא יוסיף אגורה שחוקה על הסיכום המקורי בין הצדדים. אולמרט הודיע כי אם זה המצב לא תהיה עסקה. זאבי הודיע לי חד משמעית כי אין עסקה. יום או יומיים לאחר מכן קיבלתי במפתיע הודעה מעורך הדין נסים אבולוף כי נציגי העמותה קיבלו הוראה מראש העיר לחתום על ההסכם כמות שהוא, ללא רשימת החובות החדשה". ב-8.5.00, כותב אבידן בתצהירו, הגענו ללשכת ראש העיר כדי לחתום על ההסכם. "לכל הנוכחים היה ברור כי ההסכם ייחתם כמות שהוא, ללא כל שינוי או תוספת".

יגאל עמדי, סגן ראש העיר וחבר בעמותה, טוען שזאבי ידע על חובותיה של הקבוצה. "יש לי מסמכים המעידים על כך", הוא אומר. עמדי מתכוון למכתב ששלחה בית"ר ירושלים להתאחדות לכדורגל חודש אחרי המכירה: "הרינו להבהיר בזאת כי אנו מקבלים על עצמנו את כל הוראות תקנוני ההתאחדות לכדורגל, לרבות התקנון בעניין העברת זכויות בקבוצת כדורגל, כך שאנו אחראים לכל חוב או התחייבות בין שצוינו במפורש בהסכם הרכישה ובין שלא צוינו בו".

מתחקיר שערך "כל העיר" עולה שחובות העבר הגיעו ל-18 מיליון שקל. השר רובי ריבלין, שהיה יושב ראש העמותה לפני שהקבוצה נמכרה לגד זאבי, מתעלם מחובות העבר. הקבוצה קרסה, הוא אומר, "מפני שמכרו את עתידה לטובת ההווה והתדרדרו להוצאות כספיות מעבר ליכולת".

זאבי טוען שההתדרדרות התחילה עם חובות העבר. ריבלין: "כל חיי כך נגזר עלי. כשיש ניצחונות פונים לאהוד אולמרט, כשיש שאלות פונים אלי. אני לא יצרתי שום חוב. היה חוב למס הכנסה. המגרשים של הקבוצה בבית וגן נמכרו וכיסו את החוב".

זו לא פעם ראשונה שזאבי טוען שקנה חתול בשק. ביוני 99' הוא קנה את חברת התעופה הבולגרית בלקן אייר ב-150 אלף דולר. זמן קצר אחר כך נחשף שלחברה יש חובות בסך של מאה מיליון דולר. קבוצת זאבי טענה שלא ידעה מה היקף החוב. בפברואר 2001 מונה כונס נכסים זמני לחברה. ביולי היא חידשה את טיסותיה לישראל ללא מעורבותו של זאבי, שהפסיק את פעילותו בחברה.

השנה האחרונה לא היתה קלה לזאבי. הוא ניסה למכור את יפנאוטו, את חברת "אייס קנה ובנה", את חלקו בשידורי קשת ואת חלקו במתחם אסותא בתל אביב. במארס 2001 נודע שהמשטרה מנהלת חקירה נגדו בחשד שהיה איש קש של המאפיה הרוסית ברכישת מניות בזק. בדצמבר 99' קנה זאבי 20% ממניות בזק ב-630 מיליון דולר. על פי החשד מימן איש העסקים הרוסי מיכאל צ'רנוי את הרכישה, עובדה שנשמרה בסוד כדי לא לסכל את הליך הקנייה.
חוסר אחריות מוחלט במארס נמתח קו השבר. זאבי, שהרגיש שהקרקע בוערת, התחיל לדבר על מכירת בית"ר. הנושים לא חיכו עד מארס. הם צצו מכל עבר לפני כן. בנובמבר תבעה עיריית ירושלים רבע מיליון שקלים על חוב מים. בפברואר תבע אקו"ם בבית משפט השלום בירושלים את בית"ר על הפרת זכויות יוצרים. אחרי שהתבררה כוונת זאבי לעזוב נפרצו כל הסכרים. במאי דרש השחקן יוסי אבוקסיס החזר תשלום של 4,000 דולר על ניתוח שעבר בבטנו. ביולי הגיש השחקן פליקס חלפון תביעה על 23 אלף שקל שלא שולמו לו עבור ארבע נקודות ליגה.

באוגוסט הגיש דוד טל ממשרד הכרטיסים בן נאים בירושלים תביעה על חוב של כעשרה מיליון שקלים. ההכנות הספורטיוויות של הקבוצה לקראת העונה הנוכחית נפגעו קשות, עד כדי כך שהמאמן החדש, מזרחי, אחד מכוכבי הקבוצה בעבר, תהה אם יש לו קבוצת כדורגל לאמן.

באופן אירוני עומד כעת בראש רשימת הנושים זאבי עצמו, שהלווה לקבוצה תשעה מיליון שקלים וכעת, עם הפסקת פעילותו בקבוצה, תובע אותם בחזרה. עוד בין הנושים הכבדים שחקני הקבוצה, שתובעים בסך הכל כשישה מיליון שקלים וערוץ הספורט, התובע כחמישה מיליון; החוב לעיריית ירושלים מגיע לשלושה מיליון, ממש כמו החוב למס הכנסה, ובנקים שונים תובעים חמישה מיליון שקלים. הנאמן שמונה לקבוצה לא מכבר, עו"ד עמי פולמן, מצא תשע תביעות משפטיות גדולות המתנהלות נגד בית"ר בגין חובות שונים ו-19 דרישות תשלום. נושים קטנים, כמו קצין הביטחון של בית"ר, שב"ק ס' ואחרים, כלל לא נכנסו לרשימתו.

נושים שכבר מזמן ויתרו על החובות שלהם הרגישו פתאום שיש ממי לדרוש את הכסף. לגד זאבי יש כיס עמוק, אומר אדם המקורב לקבוצה. אולם זאבי, שהסתבך עם מניות בזק, איבד כל עניין בקבוצה וממילא לא התכוון להיות הכיס העמוק שלה. במהלך הקיץ הוא חיפש קונה וניהל מגעים עם סמי שמעון ועם בני שטיינמץ. גם אביב גלעדי, יוסף גוטניק ורוני בראון גילו עניין בקבוצה אבל לא הגיעו לכלל משא ומתן רציני יותר. מיולי מתנהל משא ומתן עם חברת נאות בית וגן שבבעלות מאיר פניג'ל, שאול לוי וששון שם טוב, שהציעו בתחילה 11 מיליון שקל עבור הקבוצה.

האוהדים לא אהבו את מה שקורה בקבוצה. במאי 2000 הם הפגינו מול ביתו של דדש בדרישה שיסיים את המו"מ עם זאבי כמה שיותר מהר. שנה אחת אחר כך הכל כבר נראה אחרת. ביולי הגיעו כ-100 אוהדים לכנס הליכוד בסינרמה בתל אביב ודרשו מחברי המפלגה שיירתמו להצלת הקבוצה. משם הם עברו לרמת גן וחסמו צומת מרכזי בעיר. יום לפני כן הם פרצו לסניף אייס קנה ובנה בת"א וניסו להיכנס למשרדי סובארו. הם אף איימו, בשיחת טלפון, על חייו של זאבי, הבעירו צמיגים במתחם האימונים בבית וגן וכתבו על קירות המתחם: "זאבי פחדן".

לקראת פתיחת העונה הנוכחית התחיל כדור השלג להתגלגל במהירות. הבקרה התקציבית של ההתאחדות לכדורגל מאשרת את פעילותן של קבוצות כדורגל רק אחרי שהן מפקידות ערבות כספית לכיסוי גרעונות, אם יהיו כאלה. זאבי הפקיד בעונה שעברה ערבות בסך עשרה מיליון שקלים. כשהתברר היקף החובות של הקבוצה ביקש יאיר רבינוביץ, יו"ר הבקרה התקציבית, הסברים. משאלה לא ניתנו, ניסה רבינוביץ להפקיד את הערבות. הצ'ק חזר. זאבי הסכים לשלם רק חמישה מיליון שקלים מתוכם.

בהתאחדות לא התלהבו מההסדר המוצע וחששו שזאבי לא יעמוד בו. בתגובה הגישה ההתאחדות לכדורגל לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשת פירוק נגד חברת דירות עילית, שהיא בעלת המניות בבית"ר ירושלים אחזקות (2000). זאבי ביקש מבית המשפט למחוק את הבקשה. נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, מיכה לינדנשטראוס, מחק את בקשת הפירוק בנימוק שדרישות התשלום השונות לא הפכו לפסקי דין חלוטים. ההתאחדות מתכוונת לערער לבית המשפט העליון. "הקבוצה נוהלה בחוסר אחריות מוחלט", אומר רבינוביץ. "כל הניהול היה בזבזני, הם התפרעו לגמרי בפיזור תקציבים והתוצאה היתה חובות שאילצו אותנו לפדות את המחאת הערבות. קריסה כזו במשך זמן כה קצר היא דבר נדיר בקבוצות כדורגל".

בניסיון להחלץ מהסבך המשפטי והכלכלי ביקשה בית"ר ירושלים ב-20 באוגוסט מבית המשפט המחוזי בירושלים צו להקפאת הליכים ומינוי נאמן לקבוצה. נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, ורדי זיילר, נתן צו כזה. הצו הקפיא את כל פעילויות הקבוצה והרחיק אותה משלושה משחקי ליגה. זיילר הדגיש שבפני הקבוצה עומדות שתי אפשרויות, מכירה או פירוק. הנאמן פולמן פירסם מכרז למכירת הקבוצה. על סמך ניסיון העבר המכרז קובע ש"הזכויות יימכרו כשהן נקיות מכל חובות העבר". נאות בית וגן, אריאל שיימן ואביב גלעדי קנו באלף שקלים את הצעת המכרז אבל איש מהם לא ניגש למכרז עד לסגירתו ב-11.9 בשעה תשע בבוקר.

בשבוע שעבר, אחרי ימים עצבניים של דיונים ממושכים, התחייבה חברת נאות בית וגן בבית המשפט המחוזי בירושלים לכסות כשישה מיליון שקלים מחובות העבר לכמה נושים, ביניהם משרד הכרטיסים בן נאים וערוץ הספורט. כמו כן התחייבה החברה להעביר לבית"ר ירושלים בשלב ראשון שישה מיליון שקלים. ביום שלישי השבוע (אחרי סגירת הגליון) אמור היה בית המשפט לאשר את ההסדר, אם לא נרשמה התנגדות של הרגע האחרון מצד הנושים.

כך או כך זאבי כבר התנער מהקבוצה והודיע שגם אם הקבוצה לא תימכר, הוא אינו מתכוון לנהל אותה בעונה הקרובה. בניסיון לשקם את כבודו הוא הסביר, במודעות במקומונים הירושלמים, שהוא דווקא צימצם את חובות הקבוצה. המודעות לא שיכנעו אף אחד. היינו אימפריה, אמר השחקן-כוכב אלון מזרחי ל"כל העיר" ביולי, ותסתכל איך אנחנו נראים היום. השבוע כנראה סגר על מעברו להפועל חיפה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#