תהיתם למה הערבים אינם שותפים למחאה? - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תהיתם למה הערבים אינם שותפים למחאה?

קיים קשר מוכח בין תחושות קיפוח לבין השתתפות בפעולות קולקטיביות

6תגובות

>> למה הערבים אינם משתתפים במחאה נגד יוקר המחיה והמחסור בדיור או מחרימים את הקוטג'? הרי הם סובלים מעוני ונפגעים הכי קשה מהתייקרויות המחירים. האם הפסיביות הזו נובעת מרגשות לאומניים ומאי הזדהות עם המתרחש במדינה?

התשובה, חד-משמעית, היא לא. אבל קיים קשר מוכח בין תחושות קיפוח לבין השתתפות בפעולה קולקטיבית שהמחאה הציבורית היא אחת מצורותיה. אוכלוסיות הסובלות מקיפוח מתמשך אינן משתתפות במחאות כי הן איבדו את התקווה לשנות את מצבן.

האוכלוסייה הערבית מדורגת הכי נמוך במדרג הסוציו-אקונומי. לפי משרד הפנים, 82% מהיישובים הערביים מדורגים במעמד סוציו-אקונומי 3 ומטה, ובהיותם כאלה, הסיכוי שתושביהם יצטרפו לפעולה קולקטיבית הוא נמוך.

המחאה על מחירי הדירות התחילה בתל אביב ולא בירוחם ובאופקים. חוקרים רבים הוכיחו את קיומו של מתאם חיובי גבוה בין מעמד סוציו-אקונומי להשתתפות בפעולה קולקטיבית, שיכול להסביר מדוע המשתתפים במחאה שייכים למעמד הביניים. עדות נוספת היא שמאבק הרופאים הצליח יותר ממאבקי האחיות, העובדים הסוציאליים והנכים. פלח אוכלוסייה בעל השכלה ורמת הכנסה גבוהה - יכול לנהל מאבק אפקטיבי יותר מאחרים.

הטרוגניות על בסיס לאומי ותרבותי מקטינה את שיעורי ההשתתפות בפעולה קולקטיבית. ההסבר לכך אינו רק הפערים התרבותיים המקשים על ארגון המאבק, אלא העובדה שיחיד לא ישתתף בפעולה קולקטיבית אם אינו בטוח שהשתתפותו תביא "החזר" לפלח שלו. במציאות הקיימת בישראל בין יהודים לערבים, אפשר להבין את הדאגה של הצדדים לעצמם. בנוסף, איני סבור שמטה המאבק מעוניין בחברים מאום אלפחם ורהט, בל המחאה תישא אופי לאומני.

המיעוט הערבי מתקשה כיום לארגן מחאות ציבוריות בזירתו ובנושאים הנוגעים אליו ישירות, כמו הפקעת אדמות ותקציבים לרשויות המקומיות, אז איך ניתן לצפות ממנו שישתתף במאבקים משותפים דו-לאומיים?

אי ההשתתפות של הציבור הערבי במחאה לא מעידה על אי קיום מצוקות דיור או בעיות מחיה חמורות במגזר. אדרבא, היישובים הערביים נהפכו למחנות פליטים ללא תשתיות מתאימות. מחירי האדמות הרקיעו שחקים, ואין כמעט היצע דירות למכירה או להשכרה. ללא קשר לצדקת המאבק, ההשתתפות בפעולות מחאה אינה דבר מובן מאליו. צריך להשקיע בחינוך לערכים משותפים ותחושת שייכות המעודדים השתתפות ומוקיעים התחמקות.

הכותב הוא מנכ"ל חברת מסלול חדש, המתמחה בפיתוח תוכנות עבור המגזר הניהולי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#