האויב הגדול ביותר של המשקיעים - TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האויב הגדול ביותר של המשקיעים

הדבר שפוגע במשקיעים יותר מכל הוא הצורך שלהם להגיב במהירות לכל אירוע חדשותי

>> רשות ניירות ערך ומשרד האוצר עושים מאמצים להגנה על ציבור המשקיעים. לשם כך נקבעו חוקים ומנגנונים מורכבים שמגדירים את המותר והאסור, איך בדיוק צריכות להתנהל ולדווח חברות ציבוריות, ומה בדיוק מותר ואסור למי שעוסק בניהול כספי אחרים.

הצורך בפיקוח ובקביעת תקנות ברור ומובן לכולם, גם אם הוא לא תמיד נוח. אלא שכל מנגנוני הפיקוח המורכבים האלה לא מגנים על ציבור המשקיעים הישראלי מפני מי שבאמת פוגע בו ובחסכונותיו - הוא עצמו.

זה אולי נשמע מצחיק, אך לאורך השנים מתגלה עובדה כואבת. ברוב המקרים, מי שגורם למשקיעים הישראלים את מירב הנזק בתיקי ההשקעות אינם בעלי השליטה או הגופים המנהלים את השקעותיהם - אלא דווקא הם עצמם. האויב הגדול ביותר שלהם הוא רוח התזזית שסוחפת אותם. היא גורמת לרבים מהם לבצע פעולות מרובות של כניסה ויציאה מהשוק - ובצורה די שיטתית: לקנות אחרי גל של עליות, ולמכור אחרי ירידות.

כולנו נתונים מדי פעם למצבי רוח הנעים בין הרצון להרוויח לפחד להפסיד. זהו טבע האדם, והוא מתעצם כשהוא פועל בקבוצה גדולה. אלא שהמשקיעים הישראלים נוטים להיות תזזיתיים בהרבה מעמיתיהם שמעבר לים. יחס תחלופת הנכסים בישראל גבוה בהרבה מבמדינות אחרות, ומשך ההחזקה הממוצע בנכס פיננסי - תהה זו קרן נאמנות, תעודת סל או נייר הערך במישרין - קצר הרבה יותר.

קשה לשנות התנהגות

החודשים האחרונים היו דוגמה בולטת לכך. לאחר חודשים של זרימת כספים לקרנות, לתעודות סל ולקנייה במישרין של ניירות ערך בסוף 2010 ובתחילת 2011 - המגמה התהפכה, והחלה זרימת כספים מסיבית החוצה.

העוצמה והמהירות שבה התהפך מצב הרוח מפתיעות. ניתן לקשור זאת בחשש לאירועי ספטמבר (הצבעה על מדינה פלסטינית באו"ם), בהאטה כלכלית עולמית, במשבר החובות באירופה או בהעלאת הריבית המקומית. אלא שחלק גדול מהגורמים האלה היה ידוע גם לפני חצי שנה ויותר. השפעתם על ביצועיהן של החברות הישראליות אינה מובהקת.

לנטייה לבצע דברים בהסתכלות קצרת טווח יש כינוי באנגלית - "שורט-טרמיזם". הנטייה הזו מאפיינת בשנים האחרונות את הציבור הרחב, את הפוליטיקאים ואת מקבלי ההחלטות, את אמצעי התקשורת ואת מנהלי החברות - בקיצור כמעט את כולם.

אלא שבהשקעה בשוק ההון, כמו בתחומים אחרים, לנטייה הזו יש מחיר. על פני זמן, משקיע תזזיתי, קצר רוח וקצר טווח, שמרבה בביצוע פעולות שחלקן הגדול יהיה בתזמון שגוי, יראה פחות ברכה בהשקעותיו מאשר משקיע סבלני יותר, העמיד יותר בפני תנודות השוק והנוטה לבצע הרבה פחות פעולות של כניסה ויציאה.

הישראלים קופצים יותר

אין לי תשובה ברורה לשאלה מדוע המשקיעים הישראלים (ברור שלא כולם) קופצניים בהרבה ממשקיעים במדינות אחרות. אולי זהו האופי הלאומי, אולי זוהי צורת החיים הלחוצה שלנו. אולי מכיוון שמדובר באוכלוסייה קטנה וצפופה, הנטייה לפעול יחד מתעצמת, ואולי העניין הוא ששוק ההון שלנו עדיין צעיר יחסית, ושחלק גדול מהמשקיעים בו עדיין לא למדו על חשיבותה של התמדה בהשקעות. מה שברור הוא שחלקם הגדול נפגע מרוח התזזית הזו במידה רבה למדי.

מה ניתן לעשות בעניין? בסופו של דבר מדובר בניסיון לשנות את ההתנהגות של מאות אלפי אנשים. חינוך של ציבור רחב הוא יעד מאתגר וקשה, אבל מי שרוצה בטובת ציבור המשקיעים הרחב - אם משום שזהו תפקידו, כמו רשויות הפיקוח או מערך הייעוץ בבנקים, או אם משום שזהו המנדט הטבעי שלו, כמו אמצעי התקשורת - צריך להירתם לעניין, ולא ללבות אותו.

גם לבתי ההשקעות עצמם יש אינטרס בשינוי דפוס ההתנהגות הזה. במקרה זה האינטרס של בתי ההשקעות אינו מנוגד לזה של המשקיעים - אלא חופף להם.

מעקב אחר התנהגותם של משקיעים בעולם מגלה תמונה שונה מזו הקיימת בישראל. שום אמצעי תקשורת לא ידון בביצועי תיק השקעות כזה או אחר בחודש מסוים, ואף בית השקעות לא יפרסם תשואה של חודש בודד.

יוני, למשל, היה חודש של ירידות. שווי השוק של קופות הגמל ירד בו ב-1.5% בממוצע. בעקבות זאת, הכותרות בתקשורת דיווחו כי "מיליארדי שקלים נמחקו מקופות הגמל ביוני". כותרת כזו, פרט לכך שאינה נכונה, יוצרת לחץ מיותר. היא לא נכונה מסיבה פשוטה: ביוני לא "נמחקו" מיליארדי שקלים, בדיוק כפי שבחודש של עליות לא "נוצרו" מיליארדי שקלים. יוני היה חודש שבו המחירים בשוק ירדו, לעומת חודש אחר שבו המחירים עלו.

דרמה מיותרת

למי שמחזיק בקופת גמל או בפוליסת ביטוח מנהלים לשנים קדימה, אין שום משמעות לשאלה מה קרה למחירי השוק בחודש כזה או אחר. כותרות כאלה אולי יוצרות רייטינג, אבל פוגעות בחלק מהמשקיעים, שמגיבים באופן שגוי לדרמה המיותרת העולה מהכותרת.

נקודה נוספת שבה יש מקום להסברה וללימוד המשקיעים היא הטמעת העובדה שיש יחס הפוך בין מחיר לתשואה. למי שאמון על השקעות זה נשמע אולי מצחיק, אבל פעם אחר פעם אני נתקל במשקיעים שאינם יודעים או מבינים שככל שמחירו של נכס פיננסי - בוודאי אג"ח, אבל גם מניות - גבוה יותר, כך התשואה העתידית מהחזקתו נמוכה יותר, ולהפך - ככל שמחירו יורד, הכדאיות של החזקתו בעתיד עולה.

וכך ניתן לשמוע, למשל, משקיעים שמחזיקים תיק הכולל רכיב גבוה של אג"ח, אומרים: "שווי התיק שלי ירד ב-2% בחצי שנה. בפיקדון בבנק יכולתי לקבל 1.25% בזמן הזה". העובדה הזו נכונה - אבל לא רלוונטית. ירידה במחיר הנכסים יצרה מצב שבו התשואה מהחזקתם בעתיד תהיה גבוהה יותר.

זה, למשל, מה שקרה למשקיעים רבים בסוף 2010. הריבית הנמוכה שהיה אפשר לקבל אז באפיקים חסרי סיכון כמו מק"מ, דחפה משקיעים לנסות לקבל תשואה גבוהה יותר באפיקים מסוכנים יותר כמו אג"ח קונצרניות, ממשלתיות ארוכות יותר ומניות.

תשואת המק"מ הנומינלית לשנה היתה אז כ-1.5%-2%. בתיקי ההשקעות שכללו אג"ח קוצרניות ומניות היתה גלומה תשואה נומינלית גבוהה יותר, 4%-5% לשנה, תלוי איזה אג"ח בדיוק החזקת ומה היה רכיב המניות בתיק.

הרעב לתשואה, והקנאה ברווחי ההון של 2009 ו-2010 הביאו לכך שהציבור הרחב החליף השקעות במק"מ או פיקדונות בהשקעות בתיקים נוסח 90/10 או 20/80, כלומר פרמיית הסיכון בתיק כזה מעל לתשואת המק"מ היתה אז 2.5%-3.5% בסך הכל. התשואה האבסולוטית הגלומה בתיק כזה לא היתה גבוהה במיוחד.

כיום המק"מ נסחר בתשואה של 3.5% - שעדיפה בהרבה על פני 1.5% - אבל הפער מול תיקי השקעות עם מניות ואג"ח קונצרניות לטווח ארוך יותר גדל בינתיים, מכיוון שמחירי המניות והאג"ח ירדו. בתיק מפוזר כזה גלומה כיום תשואה נומינלית של, נניח, 7%-8%. זהו תיק שמשקף פרמיית סיכון של 3.5%-4.5% וגם התשואה האבסולוטית שהוא מניב אינה רעה כלל.

זוהי דוגמה קלאסית למה שמכונה "נהיגה תוך צפייה במראה האחורית". בשנה שעברה, כשהריבית בפיקדונות היתה נמוכה, אנשים רבים עברו מפיקדונות דלי ריבית ומק"מ ל"מה שעולה". השנה, עם עליית הריבית, הם עוברים מ"מה שיורד" לפיקדונות ומק"מ. בדרך, הם השאירו כמה אחוזים של הפסד.

איני משלה את עצמי שההתנהגות הזו תשתנה במהרה. היא מושרשת עמוק מדי כדי להיעלם במהירות. אבל ראוי שכל מי שאמור לדאוג לציבור המשקיעים - החל מבתי ההשקעות דרך היועצים בבנקים, רשויות הפיקוח השונות והמדיה הפיננסית - יהיו מודעים לנקודת הבעייתית הזו וינסו להתמודד אתה - ולא ללבות אותה.

-

הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות. אין לראות במאמר המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך כלשהם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#