מחקר של מיי-הריטג': דגימת דנ"א אנונימית אחת שעלולה להפיל אתכם - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחקר של מיי-הריטג': דגימת דנ"א אנונימית אחת שעלולה להפיל אתכם

כתב העת סיינס מפרסם מחקר ישראלי המוכיח שמאגרי הדנ"א הפתוחים מאפשרים לזהות מחצית מאוכלוסיית ארה"ב ■ "מה יקרה כשבהפגנה המשטרה תאסוף דנ"א מפחית שתייה? צריך כבר לתת את הדעת לאפשרויות כאלה, ולתכנן איך מונעים אותן"

17תגובות
יניב ארליך
תומר אפלבאום

רשויות אכיפת החוק החזיקו במשך שנים בדנ"א של "הרוצח מגולדן סטייט". מדובר באחד מהרוצחים הסדרתיים הפעילים ביותר בהיסטוריה של קליפורניה, שיוחסו לו 12 מקרי רצח, 45 מקרי אונס ויותר מ-120 מקרי שוד. אלא שרק באפריל האחרון, כשהוא בן 72, אותר הרוצח, ג'וזף ג'יימס דאנג'לו תושב סקרמנטו.

ההישג נרשם הודות לאופנה חדשה שהתפתחה במערב – אתרי חקר שורשים (גנאולוגיה). ישנם מספר אתרים פופולריים המאפשרים לעשות מחקרים מסוג זה ובהם GEDmatch, 23AndMe, Ancestry וגם מיי-הריטג' הישראלית. המשתמשים באתרים אלה מבצעים ומעלים באופן וולונטרי את פרופיל הדנ"א שלהם לאתר כדי לאתר קרובים. בחלק מהאתרים הם בונים עצי משפחה מפורטים הכוללים תאריכי לידה, שמות ותמונות.

רשויות החוק זיהו את הפוטנציאל הקיים באתרי הגנאולוגיה, ובדיוק כמו המשתמשים, החלו להעלות לחלקם את פרופיל הדנ"א של פושעים. מרגע שנמצאו משתמשים נוספים עם קרבה גנטית לדנ"א שנאסף מזירת הפשע, ניתן לתחקר את עץ המשפחה באתר, לסמן אנשים שעונים לפרופיל של החשוד, ובסופו של דבר - לעלות על עקבותיו.

ג'וזף ג'יימס דאנג'לו בבית משפט בסקרמנטו
POOL/רויטרס

הפעילות הזאת מעוררת ויכוח על האיזון בין פרטיות גנטית ללחימה בפשיעה על ידי שימוש במאגרי מידע גנאלוגיים פתוחים לחיפושים משפטיים. "השימוש לצורך איתור רוצחים זה בסדר", אומר פרופ' יניב ארליך, המדען הראשי של מיי-הריטג', "השאלה היא איפה עובר הגבול? בהפגנה פוליטית לקחת פחית ספרייט שמישהו השאיר ולהוציא ממנה נתוני דנ"א - זה כבר נשמע פחות טוב. ולאור ההתפתחויות הטכנולוגיות, צריך כבר היום לתת את הדעת לאפשרויות האלה"

פרופ' ארליך עומד בראש צוות של חוקרים ישראליים ממיי-הריטג', אוניברסיטת קולומביה והאוניברסיטה העברית שבחן את שיעורי ההצלחה לזיהוי של אדם על בסיס דגימת דנ"א אנונימית.

הצוות, שמלבד ארליך כלל את ד"ר שי כרמי, טל שור וד"ר איציק פאר, ניתח מערך נתונים של 1.28 מיליון אנשים אנונימיים בארה"ב ומצא כי יותר ממחצית מהאנשים בארה"ב ניתנים לזיהוי באמצעות מסדי נתונים גנאלוגיים פתוחים. במקרה של אנשים ממוצא אירופי שיעור הזיהוי עולה לכ-60%. המחקר פורסם היום (ה') בכתב העת המדעי היוקרתי Science.

במחקר נבדקו דגימות דנ"א אנונימיות שהובילו לאיתור אנשים עם קטעי דנ"א תואמים, המסמלים קרובי משפחה ברמת מרחק גנטי של דודן שלישי או קרוב יותר. החוקרים סיננו את קרובי המשפחה באמצעות מידע דמוגרפי בסיסי, כמו גיל ומקום מגורים משוערים והצליחו לאתר את בעל הדנ"א האנונימי. 

ערכות הדנ"א הביתיות הן מנוע הצמיחה העיקרי של מיי-הריטג', בפעם האחרונה שדיברנו דיווחתם על מכירות של 60 מיליון דולר בשנה הראשונה להשקה. הדיון שנוצר בנוגע לפרטיות פוגע בעסקים?

פרופ' ארליך: "לא היה שום שינוי בעסקים מאז פרשת גולדן סטייט, ונחשפו כבר 19 מקרים נוספים מאז"

ואם מסתכלים קדימה? יש פה אינטרס כלכלי להוביל את הדיון.

"יש. אבל הדיון נעשה משיקולי האחריות שלנו כלפי התחום והמשתמשים שלנו. הקהילה הזאת שנקראית "גנומיקס" היא לא רק של חברות מסחריות כמונו - היא גם של בתי חולים, מכוני מחקר, ולעתים אפילו תרומה לקהילה כמו המיזם שלנו בפרשת חטופי תימן. והחששות הן גדולים ומשמעותיים יותר מהתחביב של חקר שורשים. למשל, אנשים עשויים להפסיק לתרום את המידע הגנטי שלהם למחקר רפואי. זה אסון - זה הבסיס לפריצות דרך, אם זה בחקר הסרטן ואם זה בטיפול במחלות גנטיות נדירות. כחברים בקהילה הזו אנחנו רוצים להוביל את הדיון הרגולטורי והטכני בנושא".

יש לכם הצעות קונקרטיות איך מונעים שימוש לרעה?

"הפתרון שאנחנו מציעים הוא טכנולוגי, והוא די פשוט. כל מעבדה שמוציאה פרופיל דנ"א תחתום על מסמך המידע שהיא מפיקה בחתימה דיגיטלית הייחודית לבדיקה ולמעבדה. מדובר למעשה בזיהוי מאובטח שמאפשר לכל אחד מהשחקנים לדעת מהיכן מגיע הדאטה שהמשתמש מעלה אליו ולוודא שהמסמך אותנטי.

"בצורה הזאת, אני כמיי-הריטג' מזהה כשהמידע נוצר במאגר שלא רלוונטי לתחום השימוש שלי כמו מעבדה של בית חולים, של המשטרה או מעבדה לא מוכרת ללא חתימה – אז אני לא מעבד אותו, אלא פונה ליוזרים ומתחיל תהליך משפטי כדי לוודא שזה נעשה למטרה לגיטימית שאני מוכן לתמוך בה"

איך מטפלים במידע גנטי שנצבר בבתי חולים?  

"אנחנו חושבים שזה עניין שצריך לטפל ברמה המשפטית.  בארה"ב יש היום חוק "common rule" שמטפל באתיקה של מחקר בבני אדם. החוק הזה לא מכליל מידע גנטי כמידע בר זיהוי, והמשמעות היא שניתן להשתמש במידע גנטי ללא הסכמה".

ובמילים פשוטות.

"אם את מגיעה לבית חולים ומוציאים לך את האפנדיציט (תוספתן), אפשר לנדב את האיבר הזה למחקר רפואי, כי הוא מנותק מהגוף שלך והוא לא נחשב כמחקר בבני אדם. אבל המחקר שלנו כעת, ומחקרים של קולגות שלי, מוכחים אחרת – יש סיכוי שאפשר יהיה לאתר אותך לפי התוספתן הזה. שינוי משפטי לגבי מידע גנטי יחזיר את השליטה לבעל המידע".  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#