400% זה לא מספיק - גלובל ווולסטריט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

400% זה לא מספיק

השמועות אומרות כי לאחר מיזוג אלביט ואלרון, מנכ"ל אלביט יגאל ברוכי, שהתגלה כיזם ואיש הון סיכון מעולה, יחפש כנראה את עתידו במקום אחר. חבל

תגובות

דירקטוריון דסק"ש ~639013-Q~ הודיע היום על חלוקה של אופציות בעלות ערך כלכלי של כ-25 מיליון שקל. כשליש מערך זה יוקצו לעמי אראל, מנכ"ל החברה.

שיהיה לו ולהם לבריאות. אנחנו גם מקווים שהערך הכלכלי של האופציות, המחושב לפי נוסחת בלאק ושולס, ושהפרמטר המרכזי בו הוא השונות (או במלים אחרות - אי הוודאות), יתורגם לערך אמיתי עם עליית מחיר המניה. מזה גם אנחנו נרוויח וגם הם.

אבל חבילת האופציות אותה יקבל אראל כמנכ"ל דסק"ש, תפקיד אליו נכנס לא מכבר, רק מחדדת את שאלת פרישתו הצפויה של יגאל ברוכי, אחד המנהלים המצליחים ביותר בקבוצת אי.די.בי בשנים האחרונות.

בסוף נובמבר 1996 פוצלו חטיבות חברת אלביט, שנסחרה בבורסות ישראל וארה"ב לשלוש חברות: אלביט מערכות ~1081124-Q~, העוסקת בהשבחת מערכות נשק, אלביט הדמיה ~1081116-Q~, שנמכרה מאוחר יותר למוטי זיסר, ואלביט בע"מ ~768051-Q~ (או כפי שקוראים לה באחד העם: אלביט "הקטנה"), ושהנכס העיקרי בה היה קו ייצור כושל לטלוויזיות.

ברוכי, שניהל לפני כן את פעילות אלביט מערכות ומאופיין כמנכ"ל תפעולי, מונה למנכ"ל של אלביט "הקטנה". בקבוצת אי.די.בי היה מי שתיאר אותו כאיש מופנם. לדעתנו, הוא פשוט מתרחק מאור הזרקורים ומפוליטיקה ארגונית. בניגוד למנהלים אחרים בקבוצה, האיש התרחק מעין הציבור ולא תמצאו את תמונתו מתנוססת תכופות בעיתונות הפיננסית. עם כניסתו לתפקיד הוא לא המתין הרבה וסגר את קו הייצור לטלוויזיות ולאחר מכן חיפש דרכים ליצור ערך לבעלי מניותיו. שלוש השקעות הניבו את התוצאה המיוחלת.

לא רבים יודעים זאת, אך ברוכי היה הרוח החיה מאחורי יוזמת הקמתה של פרטנר ~10003245-Q~. היום נראה לנו ברור מאליו שלפרטנר יש כמיליון מנויים. אבל צריך הרבה אומץ כדי לשלם 400 מיליון דולר עבור הזכות להיות המפעיל הסלולרי השלישי במדינה קטנה במזרח התיכון. למרות שהמשקיעים שרכשו את מניות החברה בהנפקה הציבורית לא רוו נחת מהשקעתם, הערך שהניבה ההשקעה בפרטנר לקבוצה המקימה עומד היום על כ-700 מיליון דולר, ומה שנראה אז כהימור מסוכן מסתבר היום כבוננזה לא קטנה.

ב-Peach Networks השקיעה אלביט בתחילת 1999. החברה עסקה בפיתוח של שרתים לחברות הכבלים שיאפשרו גלישה באינטרנט ושימוש ביישומים של מערכת ההפעלה חלונות באמצעות הטלוויזיה. החלום היה גדול והוא נתמך על ידי שווי השוק של חברת WorldGate, שהובילה את התחום ונסחרה בנאסד"ק בשווי העולה על מיליארד דולר.

כשההדלפות על המכירה הקרובה של Peach למיקרוסופט ~10003604-Q~ הגיעו לעיתונות, הן לוו בספקולציות על ערך חברה של 400 מיליון דולר, ומניית אלביט זינקה מעל 20 דולר. כשנודע שערך החברה בעסקת המזומן נמוך במעט מ-80 מיליון דולר, הנהלת אלביט זכתה לקיטונות של ביקורת על השווי הנמוך. מאז ירדה מניית WorldGate, שנסחרה בשיאה ב-50 דולר, לפחות מ-3 דולרים.

אני זוכר תגובה של משקיע איתו שוחחתי: "80 מיליון דולר? בושה. מה זה המספר המצחיק הזה? הרי כל דבר שזז פה נמכר בלפחות חצי מיליארד דולר". זה היה אחרי עסקת ICQ ולפני עסקת כרומטיס. שום מחיר אז לא נראה מספיק. כשאני מזכיר את המקרה לחבר באחת מקרנות ההון סיכון בארץ הוא צוחק על העניין ואומר לי: "לפני שנה, אם הגדלת את כספיך פי עשר - נכשלת, היום, אם נשארת לבוש בסנדליך בלבד אתה הצלחה גדולה".

בסביבות יולי 2000, רגע לפני שה-Bids בבורסה בניו יורק התאדו ושוק הטלקום קרס, מכרה אלביט את פעילות חברת Haynex לסיסקו ~10003562-Q~ בעסקת מניות לפי שווי של כ-130 מיליון דולר. אין טעם להרחיב את הדיבור על החברה, שייצרה מודמים מהירים ונסגרה בינתיים. סיסקו אהבה בחברה לא רק את הטכנולוגיה אלא גם את הצוות, וככל הנראה ראתה בה פלטפורמה אסטרטגית להרחבת פעילות הפיתוח של סיסקו בישראל.

פלטפורמה ואסטרטגיה הן שתי מלים שנשמעות טוב גם בעברית וגם באנגלית. ההיגוי שלהן חד והן מאפשרות להימנע מכניסה לפרטים. במקרים רבים מדי הן מהוות כסות לאי ידיעת הפרטים. השנים 1999 ו-2000 היו רוויות במקרים כאלו. על כל פנים, מיד לאחר העסקה, טל רז, סמנכ"ל הכספים של אלביט (בין התנצלות אחת לשנייה, עדיין על השווי בעסקת Peach), הזדרז להפוך את מניות סיסקו לכסף בחשבון הבנק. אחרי הכל, התמחותה של אלביט היא בייזום והשקעות בחברות פרטיות ולא בניהול תיק של מניות אמריקאיות.

הערך נצבר באלביט "הקטנה", ומאז תחילת ינואר 1997 ועד היום הניבה החברה למשקיעים תשואה העולה על 300 אחוזים, מתוכם כ-50 מיליון דולר בדיווידנד מזומן. בקיצור, הצלחה גדולה, רבה יותר מכל חברה אחרת בקבוצת אי.די.בי. זה נראה אפילו טוב יותר אם תבדקו היטב ותביאו בחשבון את שווי ההחזקות בפרטנר והמזומן בקופה - אז התשואה מגיעה ל-400 אחוזים.

אבל הגודל, כידוע, לא קובע, ובקבוצת אי.די.בי לא מתבלבלים מהמספרים או הדיווידנדים. אראל הוקפץ מתפקיד מנכ"ל אלרון ~749077-Q~ לתפקיד מנכ"ל דסק"ש, והשמועות אומרות כי לאחר מיזוג אלביט ואלרון, ברוכי, שתואר כמנכ"ל תפעולי והתגלה כיזם ואיש הון סיכון מעולה, יחפש כנראה את עתידו במקום אחר. חבל.


עומר שילוני הוא מנכ"ל חברת IntegratedIR העוסקת בייעוץ בנושא יחסי משקיעים ומדיה. בעבר שימש כשבע שנים כאנליסט בבתי השקעות בישראל ובניו יורק. הכותב והחברה בה הוא מועסק משקיעים בניירות ערך, ולכן עשוי להיות לו עניין בחברות עליהן הוא כותב בטור זה. אין לראות בכתוב עצה ו/או המלצה לפעילות כלשהי בניירות ערך. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו עקב פעולותיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#