בפעם האחרונה שנתניהו טיפל בבעיה כלכלית דחופה - הוא הודח - TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בפעם האחרונה שנתניהו טיפל בבעיה כלכלית דחופה - הוא הודח

התועלת בפתרון הבעיה היום, היא שמשהו רע לא יקרה בעתיד ■ האם יהיה פוליטיקאי שיסביר זאת לציבור?

10תגובות
בנימין נתניהו. בזק נהנתה
מיחס מועדף
קובי גדעון / לע"מ

לפני שנים לא רבות, כולם ידעו שיש עודפים עצומים לביטוח לאומי - עודפים שבאמצעותם ניתן לפתור את כל בעיות המדינה: מצוקת הקשישים, ניצולי השואה, הנשים, העניים ומי לא. כולם ידעו שהאוצר וראש הממשלה מנסים, מתוך רוע לב וקמצנות, לחמוס את העודפים ולא לחלקם לציבור הנזקקים.

לצערנו, חלק מהפוליטיקאים לא מבינים מדוע ביטוח לאומי מחזיק עתודות כספיות. הם אינם מבינים שעתודות מוחזקות מפני שהביטוח הלאומי הוא חברת ביטוח. ככזו, הביטוח הלאומי חשוף להרבה אי־ודאויות: כמה אנשים יזדקקו לקצבאות, מאיזה סוג, באיזה סכום, מה תהיה תוחלת החיים שלהם ועוד. על כן הביטוח הלאומי, כמו כל חברת ביטוח, מחזיק עתודות כספיות, כדי שלא ימצא עצמו חסר יכולת לשלם את מה שלאזרח מגיע על פי חוק.

לאורך השנים העתודות הללו סנוורו את עיני נבחרנו. הם גילו שהם יכולים להיטיב עם הבוחרים מבלי להעלות מסים, במימון אותן עתודות מפורסמות. הטבות אלו גורמות לכך שמלאי ההתחייבויות העתידיות של הביטוח הלאומי גדל והולך. ב-2016 דיווח הביטוח הלאומי על גירעון שוטף של 90,359 מיליון שקל, ב-2015 הגירעון היה 29,027 מיליון שקל, וב-2014 היה הגירעון 46,270 מיליון שקל.

מניין ממומן הגירעון? מהעתודות כמובן - עתודות שמצטמצמות עם השנים, בין היתר בשל העלייה בתוחלת החיים, בשל חוסר ההיתכנות, חוסר היכולת הפוליטית להעלות את גיל הפרישה לנשים, שכידוע חיות בממוצע יותר מגברים ופורשות מוקדם יותר (פוליטיקאי שמעז לדבר על כך שם נפשו בכפו), חוסר היכולת להעלות מסים (צעד שאף פעם לא נתפש כפופולרי), ועוד.

תחזית התקבולים, התשלומים והקרן של המוסד לביטוח לאומי, במיליארדי שקלים

גירעון אקטוארי הוא דבר מוזר, זהו גירעון חזוי. בינתיים יש כסף לקצבאות, אבל בעוד 25-20 שנים לא יהיה. סביר להניח שבעוד 20 שנה כל מקבלי ההחלטות שלנו יתחלפו, והבעיה תרבוץ לפתחו של מישהו אחר. אבל לא רק הם יתחלפו, גם הציבור יתחלף. אלו שטרפדו פתרון היום, לא יהיו בעמדת כוח או יעברו כבר מן העולם - לעומת זאת, מי שיסבול מהמצב הם אלה שהם כיום בשנות ה-20 או ה-30 לחייהם. אך מה לצעירים ולפנסיות? זה נראה רחוק ולא מעניין.

הציבור הרחב לא מרגיש בתוצאותיו של הגירעון האקטוארי כיום, ולכן אפשר לספר לו סיפורים על עודפים שבאמצעותם ניתן לפתור את הבעיות של כולם. פתרון בעיות עתידיות מחייב טיפול היום, עלויות הטיפול ברורות מאוד וכואבות (אולי יורידו לכמה אנשים קצבאות, אולי יגבו יותר מס, אולי ידחו גיל פרישה) אבל התועלת בפתרון הבעיה היום, היא שמשהו רע לא יקרה בעתיד. עכשיו נראה את הפוליטיקאי שמסביר זאת לציבור.

קרנות הפנסיה הוותיקות היו בגירעונות אקטוארים שהלכו וגדלו במשך שנים רבות, אבל אף אחד לא העז לגעת בהן. רק משעה שההסתדרות התחננה בפני הממשלה לעזרה, מפני שהסכנה לאי־יכולת לשלם קצבאות הפכה מוחשית מאוד, הרפורמה המשמעותית ביותר במערכת הפנסיה הישראלית, הרפורמה של 1995, באה לעולם.

הפוליטיקאי הבא שניסה לעשות רפורמה היה בנימין נתניהו ב-2003. הוא עשה זאת ביוזמתו ללא לחץ חיצוני, מפני שהרפורמה הקודמת לא פתרה את הבעיות, וזכה לקיתונות של ביקורת ולמפלה אדירה בבחירות של 2006. מאז נדמה שהוא קצת יותר נזהר מרפורמות גדולות.

לפוליטיקאים יש נטייה להתמודד עם בעיות דחופות המציקות לציבור בהווה. ככל שהציבור יהיה מודע יותר למה שבאמת דחוף, ויבין את משמעותן האמיתית של המתנות שפוליטיקאים מחלקים לו כיום מכספו שלו עצמו, הוא ילחץ על הפוליטיקאים לנהוג בצורה נכונה, לפתור בעיות לפני שהן באות לידי ביטוי - ובזכות זה גם לפתור אותן במחיר נמוך יותר.

ד"ר בר־אל הוא מרצה במחלקה לכלכלה וניהול באוניברסיטה הפתוחה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#