מוריס קאהן: "מה שאנשי העסקים עשו עם ועדת ששינסקי זה גועל נפש" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מוריס קאהן: "מה שאנשי העסקים עשו עם ועדת ששינסקי זה גועל נפש"

ראיון נדיר עם אחד ממייסדי דפי זהב ואמדוקס: "כשאני נחשף למשכורות העתק שמקבלים חלק מהמנהלים - אני המום; הם עולים לכלכלה מיליארדי דולרים"

44תגובות

בסיום הראיון חש מוריס קאהן, 81, משוחרר מעט יותר לומר את דעתו הכנה על המנהיגות הישראלית. "אם ביבי נתניהו היה מתמקד בלעשות את מה שצריך, סביר להניח שהתקשורת היתה מתעניינת פחות בנסיעות שלו לחו"ל". עוד לפני ההתבטאות הביקורתית לגבי נתניהו, התייחס קאהן, אחד מעשירי ישראל, לתחושותיו הקשות נוכח מצבה של ישראל. הפערים בין השכבות החזקות והחלשות, הקוטביות ואי השוויון גורמים לו להרגיש "רע מאוד". רמת החינוך הישראלי והתוצאות העלובות של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים מדאיגים אותו, אבל לא רק הם.

"האמת היא שהמצב רע - ולא רק בחינוך. בכל מקום שאליו אני מסתכל בישראל הדברים לא עובדים. בכבישים, בתשתיות. למשטרה יש קשיים. בתי המשפט לא עובדים. לוקח חמש שנים להגיע למשפט. יש לנו בעיות בבתי החולים. אני קם בבוקר וקורא עיתונים וזה גורם לי למצב רוח רע. אם רק הייתי יכול להפסיק לקרוא. כנראה שהאישיות שלי דפוקה", הוא אומר בחיוך דק.

גם הטייקונים המככבים חדשות לבקרים בתקשורת הכלכלית לא גורמים לו נחת. מסע הלחצים שהם הפעילו באמצעות צבא של לוביסטים ויח"צנים בכל הקשור למחלוקת סביב תמלוגי הגז גורם לו לתחושת קבס. קאהן, אחד התומכים העיקריים בתנועה לאיכות השלטון, מעיד על עצמו שמעולם לא התרועע עם פוליטיקאים ישראלים ולא ביקש מהם טובה אישית. "אני לא בנוי לקשר עם פוליטיקאים. מה שאנשי העסקים עשו עם ועדת ששינסקי, שקבעה את גובה תמלוגי הגז, זה גועל נפש. הם הגזימו. ההתנהגות שלהם מגעילה".

מוריס קאהן
אייל טואג

איזה חזון היית רוצה שישראל תאמץ בשנים הקרובות?

"ישראל שלי מבינה שהיא צריכה להשתנות דרמטית. אני רוצה שישראל תפתח ביוזמה של עשיית שלום עם הפלסטינים. אני רוצה לראות פחות שחיתות במדינה. באופן כללי אני מודאג. אין לי תחושה טובה לגבי מה שקורה כאן".

דבר בהתנהלות המבוישת והנעימה של קאהן אינו מעיד על עושרו ועל הדרך שבה השיג אותו. הוא נחשב לאחד מאנשי ההיי-טק העשירים בישראל, ויצר את הונו האישי במו ידיו, מאפס. למזלו הרב, הוא תמיד ידע לממש את נכסיו בעיתוי המתאים. לפעמים זה נדמה כאילו מאז ומתמיד שיחק לו קלף. קאהן רכב על גלי הגאות הפיננסיים, ופעם אחר פעם מימש את אחזקותיו בשווי גבוה.

כשאנחנו שואלים איך הוא הצליח למכור תמיד בזמן הנכון, משתררת בחדר שתיקה מביכה. "אני לא יודע", הוא פולט לאחר כמה שניות. "זה פשוט קרה. אין נוסחה מסוימת להצלחה".

"אני לא מנהל עסקים טוב"

מרבית מרצו ותשומת לבו של קאהן מופנים כיום לעת הדעת, מיזם חינוכי התנדבותי לפיתוח מערכות לימוד אינטראקטיביות, המופעל בכמה עשרות בתי ספר בישראל. זאת גם הסיבה לראיון הנוכחי, אחד הבודדים שקאהן נתן לתקשורת הישראלית. הוא סירב במשך שנים לחשיפה, אבל הרצון לקדם את הסטארט-אפ הישראלי במערכת החינוך הישראלית הוביל אותו בכל זאת להיחשף.

באופן כללי נראה כי המפגש עם התקשורת קצת מביך אותו. "אני לא אוהב להתראיין", הוא אומר. "אמרו עלי שאני מיליארדר מסתורי, אבל אני לא כזה. אני בסך הכל מעדיף לשמור על הפרטיות שלי".

הוא נולד ב-1930 בדרום אפריקה, ועלה לישראל ב-1956. "המצב בדרום אפריקה נראה לא טוב, וכיהודי היה לי חשוב לעלות לישראל, אז ארזתי את המשפחה והגענו לפה", הוא אומר. במשך כמה שנים ניסה שורה של יזמויות: היה לו מיזם לייצור אופניים, הוא הקים מפעל לכפפות עור ואפילו ניסה לפתח פטנט נגד גניבת מכוניות. אחד הפרקים הפחות ידועים בחייו הוא חברה לרעיית בקר שהקים, שניהלה שטח של 8,000 דונם סמוך לעמק החולה ולכפר גלעדי. "היו לי 4,000 ראשי בקר. יצא לי גם לגדל גידולים חקלאיים: תפוזים, קלמנטינות ועוד".

הצלחתו העסקית החלה בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים. ב-1967 פירסם משרד הדואר מכרז להפקת דפי זהב - ספר טלפונים של בתי עסק. קאהן, שייצג במכרז את ITT, הפסיד תחילה, אבל לאחר שטענתו בדבר מכרז תפור התקבלה, הצליח להביא למכרז חדש וזכה בו.

TheMarker

"ב-ITT אמרו לי שהם רוצים לשלם לי על כך שנלחמתי עבורם על ביטול המכרז המושחת. אמרתי להם שאני לא מוכן, שאני אזרח ישראלי ושאני מאמין שבישראל צריך לעשות עסקים כמו שצריך. לא הסכמתי לקבל מהם עמלה. חשבתי שמדינת ישראל לא התנהגה כראוי במקרה הזה. הם חשבו שאני משוגע, בייחוד לאחר ששמעו ממני שאני לא חושב שהפקת דפי זהב היא עסק משתלם. הם אמרו לי שאני איש מוזר, שמצד אחד נלחם לביטול המכרז ומצד שני לא חושב שזה עסק מרוויח, אז למה בכלל נלחמתי? לאחר שהם זכו במכרז, הם הציעו לי לנהל את דפי זהב - אבל לא רציתי. אני יזם. אני לא אוהב לעבוד עם מנהלים. לא רציתי להפסיד את העצמאות שלי, אבל הסכמתי בסופו של דבר כי רציתי לצבור ניסיון בחברה בינלאומית. אפילו לא שאלתי לגבי השכר".

והוא היה בסדר?

"כן, אפילו שילמו לי יותר ממה שחשבתי".

יחד עם קבוצת עובדים בדפי זהב עבד קאהן בפיתוח תוכנות גבייה (בילינג) כחלק מקבוצת עורק (Aurec). תוכנות הגבייה עבור חברות טלפון היו למעשה הבסיס לחברת אמדוקס, שנוסדה ב-1982 תחת השם עורק אינפורמיישן. ב-1985 רכשה חברת CBS חצי מעורק אינפורמיישן, ושמה שונה לאמדוקס. הקשר בין השתיים נוצר לאחר שנציגי החברות נפגשו בתערוכה של דפי זהב. אמדוקס, שנהפכה עם השנים לחברה מובילה בתחום מערכות חיוב לקוחות של חברות טלפון, הונפקה ב-1998 על פי שווי של 2.75 מיליארד דולר. תוך שנתיים מההנפקה מימשה עורק, שהיתה אז בבעלות צבי ושמואל מיתר ומוריס קאהן, את כל אחזקותיה באמדוקס, וגרפה קרוב למיליארד דולר במזומן.

בסוף 1999 הפתיעה עורק כשהחליטה למכור את אחזקותיה בחברת הכבלים ערוצי זהב לשותפיה, אליעזר פישמן ו"ידיעות אחרונות", בתמורה ל-460 מיליון דולר. הצעד המפתיע התרחש בעיצומה של בועת ההיי-טק והתקשורת, בזמן שהכל סברו שחברות הכבלים עומדות בפתחו של זינוק כלכלי אדיר. ב-2004 מכר קאהן לקרן מרקסטון את אחזקותיו בחברת דפי זהב תמורת כחצי מיליארד שקל.

ב-2000 מכר קאהן 51.5% מאחזקות קבוצת עורק בקווי זהב, שעסקה בשירותי תקשורת קולית בינלאומית ושירותי תקשורת נתונים, לאיש העסקים אליעזר פישמן לפי שווי של 180 מיליון דולר. ב-2000 השלימה עורק יציאה מנטקום, חברה נוספת וקטנה יותר. עורק החזיקה ב-50% מהחברה, שעסקה בהתקנה ובהפעלה של רשתות תקשורת נתונים לעסקים. מחיר העסקה לא פורסם מעולם, ועל פי ההערכות, קיבלה עורק כ-20 מיליון דולר.

למה החלטתם למכור?

"האמת היא שאין לי מושג. אני לא מנהל עסקים טוב. שמואל מיתר הוא המנהל. אני היזם. כשהעסק מצליח אני מאבד בו עניין. אני סטארט-אפ ג'אנקי".

צבי מיתר סיפר פעם שמעולם לא רבתם. איך זה אפשרי?

"לא רבנו. נכון. כשהתחלנו את העסקים שלנו והיינו נוסעים ביחד לחו"ל, היינו לוקחים את הכסף שלנו ושמים אותו יחד. כל אחד הוציא מה שהיה צריך. בדרך חזרה היינו בודקים כמה יש לנו ומחלקים חצי-חצי. זהו. אף פעם מישהו לא אמר: 'אתה מבזבז יותר ממני'. לא עבדנו עם חוזה שהסדיר את היחסים בינינו. היה בינינו אמון. הגענו למצב שלא היינו צריכים לדבר זה עם זה. אני חשתי את שמואל והוא חש אותי".

לקאהן, כפי שהוא נהנה לציין, היו גם כישלונות. "ברור שהיו", הוא אומר, "ומכל אחד מהם למדתי". כשנשאל על כישלון ספציפי, הוא מתקשה להיזכר. גם לא כשמזכירים לו את הכישלון בהקמת חברת כרטיסי האשראי אלפא, בשיתוף עם משפחת ספרא. "לא", הוא אומר, "אני לא ממש זוכר מה קרה שם".

**********

כתבות נוספות בגיליון השבוע של MarkerWeek:

שיקרנו לעולים; האם נשקר גם לעצמנו?

הכירו את הנשים שכובשות עמדות מפתח במשק הישראלי

TheMarker

"כבר עשיתי מספיק כסף"

לצד ההשקעה בעת הדעת, מנתב קאהן את מיטב זמנו וכספו למטרות פילנתרופיות וליזמויות שלדעתו יכולות ליצור שינוי. בעת הדעת לבדה, השקיעו קאהן ושמואל מיתר, הבעלים, עשרות מיליוני דולרים מאז הוקמה ב-2004. הבלוג הטכנולוגי טק קראנץ' פירסם בפברואר 2010 כי עת הדעת קיבלה נכון לאותה תקופה 60 מיליון דולר. כמה כסף בדיוק גייסה עת הדעת עד כה? אפשר להניח שסכום גבוה יותר מזה, ו-100 מיליון דולר הם לא אפשרות מופרכת.

לקאהן ולעורק יש עדיין אחזקות בהיקף של 50% בחברת הביטוח הישיר AIG ישראל. בנוסף יש לקאהן אחזקות בחברות סטארט-אפ ישראליות כחלק מקבוצת ההשקעות אורום ונצ'רס. אחת המפורסמות בהן היא אן-טריג, חברת היי-טק המכונה "האייפון של מחשבי המחברת". הטכנולוגיה של אן-טריג מאפשרת להשתמש במחשב על ידי שימוש באצבעות, בדומה לאייפון. החברה מייצרת מסכי מגע, המאפשרים למחשבים ניידים לזהות בו זמנית נקודות נגיעה רבות (מולטי טאץ').

חברה נוספת שבה מושקע קאהן היא אטלנטיום, שפיתחה מכשיר המטהר מים מחיידקים ומבקטריות באמצעות קרניים על סגוליות. חלק מהחברות שלו כבר יצאו לאקזיט, לדוגמה הסטארט-אפ דיון נטוורקס, שמפתחת שבבים לנתבים ולמתגים המשמשים ברשתות עירוניות, ברשתות ארגוניות ובמרכזי נתונים. בדצמבר 2009 נמכרה החברה לברודקום עבור 200 מיליון דולר. אורום ונצ'רס השקיעה בעבר בחברות הטכנולוגיה הישראליות אטריקה, פונטיק סיסטמס, פאוור דיזיין וכרומטיס.

קאהן אומר כי הוא משקיע בחברות ביומד שונות. "אני מעורב במיזמי ביוטכנולוגיה שאני מאמין שיחוללו שינוי באנושות. אם באותו זמן הם גם יצליחו מסחרית - מה טוב. להשקעות העסקיות שלי יש זווית פילנתרופית. אני משקיע בחברות שאני מאמין שיהפכו את העולם לטוב יותר, שיגרמו לאנושות לסבול פחות. המניע העיקרי שלי הוא לא לעשות כסף. כבר עשיתי מספיק כסף. מצד שני, אני לא רוצה לזרוק אותו לפח".

ב-2010 ניצב קאהן במקום ה-937 ברשימת עשירי התבל של הירחון "פורבס", עם שווי מוערך של כמיליארד דולר. כיום "פורבס" מעריך שהונו נותר בהיקף דומה, אבל מיקומו בין המיליארדרים בעולם צנח למקום ה-1,140. לפי "פורבס", קאהן מדורג במקום ה-15 ברשימת עשירי ישראל, וחולק את הדירוג עם מייסד צ'ק פוינט, מריוס נכט. מקדימים אותו טדי שגיא, משפחת שטראוס, שרי אריסון, בני שטיינמץ ומשפחת עופר.

קאהן הוא חובב ים ידוע. הוא הקים את קוראל וורלד שהשקיעה במצפים תת-ימיים, ובין השאר במצפה התת-ימי באילת. בינתיים הספיקה החברה למכור את המצפים התת-ימיים שלה באיי הבהאמה ובאיי הבתולה. הוא גם חובב צלילה ("בעוד יומיים אני נוסע לקריביים לצלול עם חברים מכל העולם, אני צולל לעומק של 30 מטר"), מחזיק ביאכטה "ג'סטין", ובימים אלה בונים עבורו יאכטה נוספת.

"יש לנו מנהיגים מצוינים, אבל איפה הם"

אף על פי שהוא מרגיש נוח יותר לדבר באנגלית, קאהן רואה את עצמו ישראלי לכל דבר ומצבה של המדינה חשוב לו. הוא מטייל בארץ, מגדל פה את ילדיו ואת נכדיו ומגלה עניין בכל מה שמתרחש פה.

את הפוליטיקאים הישראלים הוא לא מעריך במיוחד. "אני חושב שהם יכולים לעשות הרבה יותר. יש לנו מנהיגים מצוינים, אבל איפה הם", הוא צוחק. "המדינה שלנו יפהפייה. קיבוץ הוא דבר יפהפה. יש כאן אנשים מצוינים. כשאתה טס מעל ישראל ועובר מעל לגדה המערבית ולירדן, אתה רואה את הירוק ואיפה בדיוק הוא מסתיים. איפה אנחנו ואיפה הם. אבל משהו במערכת לא מוציא את הטוב מהאנשים שלנו".

כיום אתה איש עסקים או פילנתרופ?

"אני מאזן בין העסקים שלי לפילנתרופיה. לרבים מהעסקים שלי יש זווית פילנתרופית. אני נהנה ליצור, להשקיע במיזמים חדשניים ויצירתיים. לא תמיד זה היה כך: כשהיה צריך לשים אוכל על השולחן ולדאוג לקיום - עשיתי זאת. כשהייתי צעיר עבדתי כדי להגיע לרווחה כלכלית. אבל עכשיו אני רוצה לשנות הרבה דברים. לא רק בישראל, אלא גם בעולם. אבל אני לא רוצה לצייר את עצמי כאיש רוחני שכל מה שהוא רוצה הוא לעשות טוב לעולם. אני בשר ודם".

חברת עת הדעת, שהוקמה ב-2005 על ידי שמואל מיתר, מפתחת מערכות לימוד אינטראקטיביות. התלמידים יושבים בכיתה מול מחשבים ניידים, המחוברים למחשב של המורה. לימוד החומר ותרגולו מתבצעים באמצעות המערכת. המערכת מנתחת את ביצועי התלמידים ומציגה בפני המורה את תמונת המצב בכיתה, כך שהוא יודע מי זקוק יותר לעזרתו. קאהן החל לתמוך בעת הדעת ב-2010.

איך בעצם הגעת לעת הדעת ולהשקעה בה?

"היחסים שלי עם שמואל מיתר התחילו לפני 40-50 שנה, בשנות ה-60. היינו שותפים במשך שנים רבות. עשינו הרבה מאוד עסקים יחד. בנקודה מסוימת כל אחד מאתנו פנה לעסוק בדברים נפרדים.

"שמואל מאוד התחבר לעת הדעת. הוא תמך בתוכנית אקדמיה, שמעניקה ליווי לתלמידים חלשים בפריפריה עד שהם משיגים תואר ראשון. אבל הוא הבין שתמיכה בתוכנית פרטנית - אף על פי שהשתתפו בה 2,000 תלמידים - לא תעשה את השינוי. כך הוא הגיע לעת הדעת. אני המשכתי בינתיים בפרויקטים שלי, אבל ראיתי ששמואל פעיל מאוד בעת הדעת ומשקיע הרבה מאוד אנרגיה בחברה. החלטתי לראות מה הוא עושה. אנחנו חולקים משרדים כך שאני מכיר את עת הדעת ואת החזון שלה. חשבתי שזאת באמת תרומה שאנחנו יכולים לתת לישראל, וגם לעולם. אני מאמין שיש לנו יכולת לשנות את הפרדיגמה שבה פועלת מערכת החינוך. החלטתי להצטרף אליו ולהשקיע בחברה".

מה אתה רוצה להשיג באמצעותה?

"עתידה של ישראל טמון בחינוך שלה. הנכס היחידי של ישראל הוא המשאב האנושי שלה. הערך של המשאב האנושי הוא הפונקציה של רמת החינוך של האנשים שמתחנכים כאן. אני מאמין שעת הדעת יכולה להרים תרומה משמעותית להעלאת רמת החינוך של האנשים בישראל, לגרום לקהילות ולמגזרים שמפגרים בחברה הישראלית להתרומם למעלה. כשאני רואה את הציונים שמקבלים התלמידים הישראלים במבחנים הבינלאומיים, למרות הכסף הרב שמושקע בחינוך, אני חושב שמשהו אחר צריך להיעשות. התוצאות רעות. הרושם שלי הוא שרמת החינוך רק מידרדרת. שיעור הזוכים היהודים בפרס נובל הוא הגבוה בעולם. לעם הזה יש הרבה פוטנציאל, ובכל זאת התוצאות כל כך גרועות. למה? כי מערכת החינוך הישראלית צריכה תיקון. הפוטנציאל קיים - פשוט צריך לגרום לו להתממש".

מדוע שהמדינה לא תשקיע במיזמים כמו עת הדעת, כפי שאתה משקיע?

"חינוך הוא תחום שמרני וקשה לעשות בו מהפכות. מערכת החינוך שמרנית, והשינוי במצב החינוך בישראל לא יתרחש בין לילה. לפני שהממשלה תתחייב לעת הדעת היא תרצה לראות מה קורה עם החברה. מעבר לכך שהמדינה צריכה להשקיע בחינוך היא צריכה להשקיע בו בתבונה, לא לזרוק סתם כסף על מערכת החינוך. מערכת החינוך בעולם מבוססת על אותו מודל ישן בן 200 שנה: יש מורה, יש לוח, המורה מרצה בכיתה, אבל אין לו מושג מי הבין את החומר ומי לא. לאחר שהתלמידים נבחנים לוקח למורה זמן לבדוק את המבחנים ולהבין מי מתקשה. בעת הדעת אפשר להעביר לכל ילד בכיתה בחינה ולקבל משוב מיידי".

אולי במקום טכנולוגיה צריך לחזור לחינוך המסורתי והישן של תקופתך: לאסור על התלמידים להתעסק בשיעור עם הטלפון, להכריח אותם להקשיב למורה, ליצור משמעת ולהנחיל חינוך קפדני יותר.

"הילדים של היום הם לא הילדים של זמני. כשאני גדלתי לא היו הפרעות, לא היתה טלוויזיה. למדתי מספרים וממורים. חלק מהתלמידים בדורי הצליחו וחלק לא, אבל הילדים של היום הם אחרים. הם מאוד טכנולוגים, ואי אפשר ללמד אותם אחרת. עת הדעת נותנת לילדים את החומרים באופן שבו הם צורכים תכנים במחשב, באינטראקטיביות. המורה מקבל דו"ח מכל אחד מהמחשבים ורואה מיד מי מבין את החומר ומי לא, ואז עוזר למי שלא הצליח. ברגע שאתה מצליח לגרום לחלשים לא לפגר בחומר - לא איבדת אותם.

"אספר לכם סיפור. בילדותי למדתי לטינית, אבל לא הייתי טוב בשפות. פיגרתי בחומר והתחלתי לשנוא את זה. המורה לא ידע שאני מפגר בחומר. בסוף הבנתי שזה בלתי אפשרי עבורי להמשיך ללמוד לטינית. עם עת הדעת זה לא היה קורה. היו לי קשיים בלימודי כלכלה, מפני ששפת הלימוד היתה אפריקנס. למזלי, אחת המורות ריחמה עלי והשקיעה בי. אם המורה הזאת היתה מבינה כבר בתחילת הדרך שיש לי בעיה עם השפה והייתי מקבל תמיכה - יכול להיות שהמצב היה אחרת עבורי".

למה לך לשנות את החינוך בישראל? למה שלא תהנה מהכסף שהרווחת במשך השנים?

"יש לי נכדים ובקרוב נינים, שגדלים בישראל. אני אזרח ישראלי. כפי שדפי זהב חוללה מהפכה ונהפכה מחברה קטנה לחברה גדולה, כך אני רוצה שיקרה בישראל. סול סינגר, אחד ממחברי הספר ‘ישראל - אומת הסטארט-אפים', סיפר לתלמידים על חברות ישראליות שמנסות לשנות פרדיגמות. לדוגמה, בטר פלייס נלחמת בזיהום האוויר. עת הדעת תנסה לשנות את פרדיגמת החינוך בעולם".

אולי הבעיה היא במורים ולא בשיטה?

"כולם מאשימים את המורים, אבל המורים הם חלק מהאוכלוסיה, הם טובים כמו שאר חלקי האוכלוסיה בישראל. המורים במערכת החינוך בישראל צריכים לקבל כלים טובים יותר, ועת הדעת מספקת להם אותם. אתה צריך לראות איך מתנהל שיעור של עת הדעת. המורה לא צריכה לצעוק. היא לא צריכה לבזבז מחצית מהזמן על השלטת סדר ומשמעת".

אתה מאמין שתצליחו לשנות את מערכת החינוך הישראלית באמצעות עת דעת?

"אני מאמין שכן. בדפי זהב למדנו לנהל מערכות גדולות. נוכל ליישם את הניסיון שצברנו בהובלת שינויים במערכות גדולות גם כאן. נכון, הכוחות שפועלים נגדנו חזקים מאוד, כוחות שיוצאים נגד שינוי. אבל העולם משתנה. חייבים לקבל את זה. אנשים משתנים. תלמידים משתנים. הטכנולוגיה משתנה. אנחנו רוכבים על הגל הטכנולוגי, ואם לא נשתנה ונרכב על הגל - נפסיד. זה כבר קורה. אין מה לעשות. התלמידים של ימינו מתעסקים כל היום עם טכנולוגיה. כל הזמן יש להם משהו ביד. יש לי נהג שנאלץ לקבל זריקה בכף היד, כי הוא לא הצליח להזיז טוב את האגודל. בסוף התברר שזה מפני שהוא שולח הרבה הודעות SMS".

עד כמה אתה בעצמך איש טכנולוגיה וחובב גאדג'טים?

"אני מדור אחר, אבל יש לי אייפון, מחשב בבית ואייפד".

ב-2015 50% מילדי כיתה א' יהיו ערבים וחרדים. עת הדעת יכולה לעזור גם לאוכלוסיות האלה?

"זה מה שיפה בעת הדעת: ההשתתפות לא מותנית בשפה. זאת פלטפורמה, מערכת, שיכולה לפעול גם בסינית. לגבי החרדים, הם מבינים שהם צריכים להשתלב בכוח העבודה, ואם לא - הם נידונים לעוני. הם צריכים ללמוד מתמטיקה ואנגלית, ובמובן הזה עת הדעת יכולה לעזור להם. אני מקווה שהמנהיגים החרדים יקבלו את הפתרון הזה. כך גם במגזר הערבי. זה חייב לעבוד אחרת".

איך אתה תופש את הפערים החברתיים בישראל?

"אני מרגיש עם זה רע מאוד. בנתניה יש בית ספר שבו לומדים תלמידים אתיופים. הם סיפרו לי שחלק מהילדים מגיעים לשם רעבים. ילד רעב לא יכול ללמוד. סידרתי להם מטבח. בית הספר בחר בפתרון מתוחכם, כך שלא יבייש את התלמידים שמגיעים רעבים: הוא הקים מועדון, ומי שהתקבל למועדון קיבל גם אוכל. תרמתי להם גם כדי שיקימו חדר מחשבים. לילדים האלה לא רק שאין אוכל, גם אין להם מחשבים כמו לילדים בסביון ובהרצליה. הם התרגשו לקבל את המחשבים. אין ספק שהפערים בישראל קיימים. לפחות מבחינת החינוך, עת הדעת מסייעת למורים לשמור שהתלמידים יהיו ברמה דומה".

הפערים באים לידי ביטוי גם בעולם העסקי. מנהלים בכירים בחברות ציבוריות מקבלים הון עתק, שלא תמיד קשור ליכולת העסקית שלהם. מה דעתך על פערי השכר בין מנהלים לעובדים?

"פערים אינם דבר בריא, הם יוצרים תחושה של קנאה. מנהלים מקבלים כסף רב גם ללא קשר לביצועים שלהם. התוצאה היא שנוצרים פערים שמסוכנים חברתית. האם צריך להתערב ממשלתית כדי לטפל בעניין? אני לא חושב. לתת לממשלה להתערב זה דבר מסוכן. אין לי פתרון לבעיה הזאת, אבל אין ספק שכשאני נחשף למשכורות העתק שמקבלים חלק מהמנהלים - אני המום. הם עולים לכלכלה מיליארדי דולרים. בנקי השקעות כמעט הרסו לא מזמן את תעשיית הבנקאות, ולמרות זאת בגולדמן סאקס נותנים בונוסים של מיליוני דולרים. זה שערורייתי. תאוות בצע תמיד היתה. פעם היו רוצים להרוויח למען הביטחון הכלכלי. כיום זה שונה".

מדברים על אחריות תאגידית. יש ארגונים שלא מתנהגים באופן אחראי כלפי הסביבה והעובדים שלהם, אבל תורמים קצת ועושים יחסי ציבור. מה דעתך על התופעה הזאת?

"אישית, אני נמנע מפרסום ככל האפשר. הסיבה היחידה לכך שאני נותן את הראיון הזה היא כדי לקדם את עת הדעת. לגבי כל החברות שמצהירות על עצמן כדואגות לעובדים ומייחצנות את עצמן, אני חושב שזה מביך. מעולם לא ביקשתי טובה מהממשלה. למעשה, נלחמתי בממשלה, למשל במאבק למען הוצאת כלובי הדגים ממפרץ אילת".

אולי אתה עושה טעות. כיום אין איש עסקים או טייקון שאין לו איש יחסי ציבור או לוביסט. אולי גם אתה צריך לשכור לוביסטים כדי שיקדמו את עת הדעת? אולי אי אפשר להצליח בישראל בלי קשרים?

"מאז ומתמיד התרחקתי מהממסד, ובכל פעם שהממסד התערב במה שעשינו - הרמתי ידיים. לדוגמה, במקרה של ערוצי זהב, כשהממשלה לא נתנה לנו לפעול יחד. אתם שואלים על הון שלטון? אני נאבק בזה. אני התומך העיקרי של התנועה לאיכות השלטון. אין לי קשרים עם פוליטיקאים. אני לא בנוי לזה ומגעיל אותי לפעול כך".

בוויכוח המתמיד בין חלוקת התקציב לביטחון ולחינוך, מה העמדה שלך?

"אנחנו צריכים כסף כדי לשרוד, אבל הכסף שלנו מוגבל. לכן צריך לדאוג שהכסף שכן מוצא על חינוך מושקע בחוכמה. אני מאמין שעת הדעת היא התשובה להשקעה בתקציב מוגבל. המשאבים מוגבלים, אז לפחות בואו נשקיע בחינוך באופן אופטימלי".

יזמים רבים שקוראים את הכתבה הזאת רוצים להבין מה הסוד להצלחה. כסף מהבית? עבודה קשה?

"כסף מהבית עוזר ללא ספק. לי לא היה כסף מהבית. אבי היה כורה זהב. עליתי לישראל ולא היה לי הון. פחדתי מהמצב בדרום אפריקה בגלל המתח בין השחורים ללבנים. חשבתי שהמקום הנכון לגדל בו ילדים הוא ישראל. הייתי חבר בתנועת הבונים, וקסם לי להשתתף בבניית מדינת ישראל. לא כיוונתי את החיים שלי כדי להיות עשיר, אבל תמיד ניסיתי לעשות משהו. היתה לי חנות תכשיטים. הייתי קומוניסט. אין ספק שצריך להיות מוכנים לעבודה קשה. אחד הדברים שאיפיינו אותי הוא התמדה. אתה צריך להתמיד. כישלונות תמיד יהיו - אבל אסור לתת לזה לייאש אותך".

מוריס קאהן

מייסד קבוצת עורק, שהקימה והשקיעה בדפי זהב, באמדוקס ובחברות נוספות

גיל: 81

מצב משפחתי: אב ל-2

מגורים: בית ינאי

הון מוערך: כמיליארד דולר

טואג אייל


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#