"בעולם אנשים נכנסים לשכונות מוכנות - אין סיבה שבישראל אנשים יגורו באתרי בנייה" - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"בעולם אנשים נכנסים לשכונות מוכנות - אין סיבה שבישראל אנשים יגורו באתרי בנייה"

חגי רזניק, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, חושף את הילדות בבית הרוס, מסביר כיצד עיצבה את תפישתו המקצועית, ודוחה את הביקורת על משרדו ■ "דיור ציבורי הוא לא משחק מונופול, לא נעקור דייר משיקול כלכלי"

35תגובות
חגי רזניק. גיל: 40, מצב משפחתי: גרוש + 2, מגורים: קיבוץ רביבים בנגב, השכלה: תואר שני בלימודי המזרח התיכון מאוניברסיטת בן־גוריון, תפקיד קודם: מנכ"ל המועצה האזורית רמת הנגב
אמיל סלמן

"גדלתי בירושלים, בדירת שיכון, עם אבא אלים ואמא חולת נפש, הצעיר מבין שלושה ילדים. באתי ממקום קשה ונמוך מאוד, ושנים התביישתי בסיפור שלי. לקח לי זמן להרגיש שאני מסוגל להצליח, והמקום הזה מלווה אותי עד היום בעשייה שלי. אני רואה את המאקרו של שוק הדיור, אבל כל הזמן חושב גם על הפרט, על האמא החד־הורית שמתמודדת עם מציאות קשה בדיור ציבורי" - את הדברים הלא קונבציונליים האלה אומר לנו מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, חגי רזניק, הנמצא כמעט שנה וחצי בתפקיד.

סיפור חייו של רזניק, 40, חבר קיבוץ רביבים בנגב ואב לשני ילדים, ליווה את מינויו מהרגע הראשון, אך הוא שב ועולה בשיחה עמו בכל פעם שהשאלות על מדיניות הדיור הלאומית מתרחקות, לתחושתו, מהסיפור האנושי. לקיבוץ רביבים הגיע כילד חוץ, והוא היחיד מבין 19 ילדי חוץ שגדלו ברביבים באותה תקופה שנשאר להתגורר בו. בתחנות הקודמות של חייו כיהן כמנכ"ל המועצה האזורית רמת נגב וכמנהל פנימיית מדרשת שדה בוקר.

מה בתפקידך הקודמים הכין אותך לתפקיד הנוכחי?

"אני איש חינוך בבסיס. התפקיד שלי בעולם זה לראות בני אדם, וגם לתקן. כך ראיתי את התפקידים שלי עד היום, וכך אני גם רואה את התפקיד שלי במשרד הבינוי והשיכון. נורת האי־צדק הראשונה שלי נדלקה כשהייתי מנכ"ל המועצה האזורית רמת נגב, וראיתי את הפערים האדירים בין אלפי השקלים שהמועצה מקצה לילדים מהקיבוצים והמושבים, לבין מאות השקלים שהיא מקצה לילדים בירוחם ובמצפה רמון. מהמקום הזה אני פועל עד היום".

גם בדיור הציבורי יש הרבה מאוד סיפורים של אי־צדק - בעיקר מצד המדינה.

"הדיור הציבורי הוא התחום שהכי קרוב ללבי. כשנכנסתי לתפקיד, הדבר הראשון שעשיתי היה לקרוא את הרשימות, את סיפורי האנשים, ואני בוחן את הסיפורים האלה מנקודת מבטו של הילד שהייתי. בילדותי, האדם הראשון שראה את המורכבות שבה אני חי היתה יועצת בית הספר, שהחליטה ללוות אותי ולסייע לי. היא קנתה אותי במחוות קטנות. זה לא היה קשה, מפני שאז מנת פלאפל היתה בשבילי עולם ומלואו. דרכה התחברתי לשירותי הרווחה, ויצאתי בצו שופט מהבית. אני עדיין מחובר למקום הזה. ביום שאפסיק לראות את האנשים בגובה העיניים - אין לי מה לעשות כאן".

מספר הדירות שעמידר מחזיקה, באלפים

אתה אומר שהדיור הציבורי קרוב ללבך, אבל האם עמידר היא הגוף הראוי לנהל את המשימה הלאומית הזאת? חברה שיש בה שיעור גבוה של מינויי קרובי משפחה ומחזיקה יותר מ-2,000 צמודי קרקע באזורי ביקוש במקום לייעל את ניהול המלאי?

"עמידר עברה שינויים רבים בתקופה האחרונה. כיום היא יודעת לתת יותר שירות ולראות את הפרט, אבל זה נכון שהיא צריכה לעבור שינויים נוספים. רשות החברות הממשלתיות היא הכתובת לנושא המינויים. אני רק אוסיף שבאופן אישי איני מכיר מינויים שנעשו לא כדין, ושאין ספק שהם צריכים להיות רק מקצועיים. האם עמידר מנהלת נכון את המלאי שלה? אולי צריך לבחון את זה, אבל אני לא מקבל את ההנחה שמכיוון שאדם מסוים מתגורר בבית צמוד קרקע, צריך לעקור אותו ולקנות במקום הנכס הזה שלוש יחידות דיור. דיור ציבורי הוא לא משחק מונופול. מטפלים באנשים, ולכן הראייה היא חברתית ולא נדל"נית".

דווקא מההיבט החברתי, יש כיום כ-3,500 משפחות הממתינות לדיור ציבורי. מהלכים של התייעלות יכולים להיות חברתיים מאוד, ולסייע בצמצום הרשימה לטובת הכלל.

"צריך להבין שכאשר אדם במצוקה, בקושי, או במצב סוציו־אקונומי נמוך מתגורר בבית, עבורו זה לא רק נכס. זה מעגל חברתי תומך, המאפשר לו לחיות יום־יום. אני מכיר מקרה של משפחה עם שני ילדים אוטיסטים, כשאחד ההורים נכה. במקרה כזה המעגל החברתי התומך הוא קריטי. אי־אפשר לעקור נכים או קשישים רק משום שהם גרים בבית עם ערך גבוה. לא עוקרים משפחה משיקולי נדל"ן - ולא כך תיפתר הבעיה של הדיור הציבורי".

ניהול נכון של מלאי הוא לא חלק מהפתרון בעיניך?

"הפתרון לבעיית הדיור הציבורי הוא במהלכים הגדולים: הקצאה של 5% מהדירות במחיר למשתכן לדיור ציבורי, גיוס של מיליארד שקל לטובת רכישת מאות דירות, לאחר התנהלות מזעזעת של שנים שבהן לא נרכשו דירות ולא הגדילו מלאי, וגם, בסופו של דבר, לא יהיה מנוס מהגמשה של הקריטריונים לזכאים. צריך להיות פרקטי וגם להבין שביום שבו לא נסתכל לבני אדם בעיניים, איבדנו את הדרך".

הפגנה בעניין הדיור הציבורי מחוץ למשרדי עמידר בתל אביב ב–2011
מוטי מילרוד

יש לכם שנת יעד לטיפול בכל רשימת ההמתנה?

"צריך להיות ריאליים, יהיה קשה להעלים את רשימת הממתינים לחלוטין. חשוב לי לציין שפרט לממתינים לדיור ציבורי, יש בישראל עוד 160 אלף משפחות, המקבלות סיוע בשכר דירה. כיום אנחנו הרבה יותר מעורבים ומפקחים במה שעושה עמידר. צריך לזכור שזו חברה המטפלת באוכלוסייה שדורשת תשומת לב גדולה. היתה הזנחה של עשרות שנים - וקשה להגיע לעולם של חיוכים ביום אחד".

בהיבט החברתי, משרד השיכון החזיר תחת כהונתו של יואב גלנט כשר את פרויקט שיקום שכונות. זה הפתרון הראוי עבור אזורים חלשים ב–2018? במובנים רבים זו רק קוסמטיקה.

"זו חד־משמעית לא רק קוסמטיקה. בישראל קיימים פערים שנבנו במשך עשרות שנים, וצמצום הפערים האלה היא המשימה החשובה ביותר. פרויקט שיקום שכונות יובש במשך עשרות שנים, וראינו שאין להן שקל בתקציב, אז החזרנו את השיקום הפיזי בתקציב של חצי מיליארד שקל. לתת לילד את האפשרות ללבוש בגדי ספורט כמו החברים שלו, או לעשות שיעורי בית, או להקים קבוצות העשרה - זה עולם ומלואו, מפני שעכשיו הילד הזה יוכל לחלום".

"אנשים לא צריכים לחיות באתר בנייה"

אתה מעורב גם בסכמי הגג. הקולגה שלך, מנכ"ל משרד הפנים מרדכי כהן, מתריע שאלה מהלכים שיהיו בכייה לדורות.

"אני חושב שהסכמי הגג מאפשרים לרשות המקומית הדרגתיות נכונה. מול הפיתוח העירוני, הרשויות מקבלות מוסדות חינוך ותרבות. הסכם הגג בשדרות למשל, נתן דגש משמעותי להקמה של תעשייה ומסחר בעיר, ואני מאמין שזאת התפישה הנכונה. לא נתחרט עליו. כשאתה עושה משהו תמיד ימתחו ביקורת, אבל אני מאמין מאוד במהלך הזה".

את כישלון הסכם הגג של קרית גת, שהיה ההסכם הראשון, אנחנו רואים עד היום.

"בהסכם של קרית גת לא הייתי מעורב. הוא נחתם לפני כניסתי לתפקיד, ואני לא בקיא בפרטים שלו. אבל ממה שאני מבין, הדברים נפתרו ועלו על מסלול טוב. בעניין הזה אני בטוח שעדיאל שמרון (ראש רשות מקרקעי ישראל; י"ד), שהוא אחד המנהלים המקצועיים ביותר, ינהל את הדברים באופן הטוב ביותר".

מה בנוגע לאסטרטגיית הדיור הלאומית? אנחנו עומדים להיות המדינה הצפופה ביותר בעולם המערבי, אבל רק בשבוע שעבר גלנט חנך את רתמים, יישוב חדש של צמודי קרקע בנגב. לאן אנחנו צועדים?

"רתמים הוא יישוב שננטש על ידי התנועה הקיבוצית. קיבוץ רביבים, שאני חבר בו, החזיק אותו שנים כדי שהוא לא ייעלם. כיום אנחנו מזהים כמיהה של צעירים לבית צמוד קרקע במיליון שקל בנגב, אז למה לא לתת לזה מענה? ההיסטוריה מוכיחה שההתיישבות בנגב נחוצה. אי־אפשר להצמיח את המדינה הזאת בלי הנגב, ולא נצמיח את הנגב בלי להקים יישובים חדשים".

רתמים, יישוב שננטש על ידי התנועה הקיבוצי
אילן אסייג

המדינה מדברת בשני קולות: במינהל התכנון יש אנשי מקצוע הסבורים כי אין לנו יותר את הפריבילגיה להקים צמודי קרקע.

"המרחב של רתמים הוא מרחב של התיישבות בדואית, ואני סבור שאי־הסדרת ההתיישבות הבדואית היא חסם להתיישבות היהודית בנגב. צריך לטפל בעניין הזה, וחלק מהטיפול הוא גם להקים יישובים איפה שצריך. עם כל הכבוד למינהל התכנון, שיש לנו שיתוף פעולה מצוין אתם, בנוגע לנושא הנגב והגליל האג'נדה שלנו ברורה: לשלב בין עיבוי היישובים הקיימים לבין החדשים. בלי הקמת יישובים לא נוכל לחזק את הנגב".

למה בכלל להקים יישובים חדשים ולא לחזק את הקיימים?

"אני לא מסכים לתפישה שאומרת שהיישובים החדשים באים על חשבון יישוב קיים. רתמים לא בא על חשבון ירוחם או דימונה. יש גם אוכלוסיות חזקות המגיעות לדימונה, לקיבוצים, למושבים. המדינה מחויבת לכולם. אני אמנם לא בא מעולם האקולוגיה, אבל בעיניי, החוזק של כל מרכיב חי נמדד ברמת השונות שלו. ככל שהשונות שלנו תהיה גבוהה יותר, כך החברה שלנו תהיה חזקה יותר".

מהלך נוסף שאתה מעורב בו הוא "תכנן ובנה", יש התעניינות של חברות זרות כפי שצפיתם?

"הרעיון מאחורי התוכנית הוא להפקיד בידי חברה אחת את התכנון והביצוע של כל מתחם מגורים גדול, עם מינימום של 750 יחידות דיור. כרגע הפיילוט עם חברת שפיר בחריש עובד, זה פרויקט של יותר ממיליארד שקל, והוא נגזר מהחזון שאנשים לא צריכים לחיות באתרי בנייה. לא נכון להיות במצב שיש דירות אבל אין תשתיות, ולכן יש היגיון שאותו גורם יעשה את הכל. נכון להיום חברות מסין ומפורטוגל מתעניינות מאוד ורוצות לקחת חלק במהלך".

איפה ייצאו פרויקטים נוספים?

"אנחנו בוחנים אופציות להוציא לפועל פרויקטים בשדרות, בבאר שבע, בבית שמש ובאזורים נוספים, ובקרוב נוציא קול קורא. צריך להבין שככה מתכננים ובונים בעולם. נותנים לאנשים שכונות מגורים מוכנות. אין סיבה שזה לא יהיה כך בישראל, אם יש תוכנית בניין עיר מאושרת ומתחם מגורים גדול".

תכנון נהפך למרכז השיח בתחום הנדל"ן. מה דעתך על איכות התכנון במחיר למשתכן?

"אני מזמין כל אדריכל להתמודד עם התוכניות של מחיר למשתכן. התכנון בפרויקטים האלה אינו שונה מהשוק החופשי. אנחנו נותנים לאלפי זוגות צעירים דירות בהנחה של מאות אלפי שקלים, וזו פעם ראשונה שהמדינה עושה משהו בעניין הזה. ישבתי עם קבלן גדול באחרונה ושאלתי אותו כיצד התוכנית משפיעה עליו. הוא ענה לי בכנות: הרווח הקבלני שלו ירד, אבל בזכות התוכנית הוא נכנס לבנייה רבה והעסק עובד. אז למרות הביקורת, אני סבור שהתוכנית מצוינת".

בהנחה שהבחירות לא רחוקות, יש למדינה תוכנית ליום שאחרי מחיר למשתכן?

"גם אם יהיו בחירות אני לא מאמין שהתוכנית תתבטל. הרכבת שנקראת מחיר למשתכן כבר נוסעת על הפסים, ולדעתי היא תמשיך לנסוע קדימה. זה רעיון טוב. פעם דיברו הרבה, עכשיו לאן שלא מסתכלים יש מנופים והמדינה בבנייה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#