כשהכלכלה קורסת, הסולידריות מתפרצת - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשהכלכלה קורסת, הסולידריות מתפרצת

למשבר ביוון היו השלכות הרסניות על האזרחים, אך מתוך הייאוש צמחה רשת נרחבת של ארגוני סולידריות — המעניקים שירותים שהממשלה אינה מצליחה לספק, מאתגרים את המערכת הפוליטית ומציעים שיטה חדשה של התנהלות חברתית וכלכלית

3תגובות
עצרת תמיכה מול הפרלמנט היווני ב–2015, לאחר משאל העם שבו הצביעו היוונים נגד תוכנית החילוץ השלישית
בלומברג

מלים רבות נשפכו על המקורות, הסיבות והאשמים במשבר הכלכלי של יוון, שפרץ ב–2009 במלוא עוזו וסופו עדיין אינו נראה באופק אבל על דבר אחד אין עוררין: התנאים שליוו ועדיין מלווים את "תוכניות החילוץ" שהוכתבו למדינה על ידי קרן המטבע הבינלאומית, הבנק המרכזי האירופי והנציבות האירופית, הובילו למשבר הומניטרי בקנה מידה נרחב, ולקריסה מהדהדת של הכלכלה — ובעיקר של רשת הביטחון החברתית.

על אף הערכות שגויות להאטה לא גדולה, בשנים הראשונות שאחרי "תוכנית החילוץ" הראשונה צנח התמ"ג היווני ב–25%, והוא עדיין אינו מראה סימנים של התאוששות אמיתית. האבטלה זינקה לרמות של 30%, ואבטלת הצעירים הגיעה ליותר מ–50%. כיום האבטלה ביוון היא מעל 20%, ואבטלת הצעירים ברמה של 43%. השכר ירד אף הוא בחדות — לאנשי מקצוע וגם לעובדים הלא־מקצועיים. הפנסיות, שקוצצו בתקופה זו בכ–45%, צפויות לעבור קיצוץ נוסף. וכל זה קרה באחת הכלכלות החלשות ביותר באירופה, שגם כך היתה נגועה בבעיות מבניות חמורות של שחיתות, קשרי הון־שלטון־עיתון בעייתיים והעלמת מסים רחבת היקף (שאף זכתה לכינוי "ספורט לאומי").

השפעת המשבר וה"חילוצים" על החברה היוונית היתה מיידית — והרסנית. רבים מצאו את עצמם כמעט בן לילה ללא עבודה וללא כיסוי ביטוחי, כשהם מתקשים למלא את הצרכים הבסיסיים ביותר שלהם ושל משפחותיהם, כמו מציאת מזון ובגדים וקבלת טיפול רפואי בסיסי. רבים, בעיקר צעירים משכילים בעלי מקצוע, נטשו את הספינה השוקעת והיגרו למדינות יציבות יותר.

ואולם לצד הייאוש התחילה לשגשג ברחבי המדינה התארגנות ספונטנית ברובה של החברה האזרחית — שניסתה לתת מענה לנזקקים דרך רשת מבוזרת ונרחבת של מה שזכה לכינוי "ארגוני סולידריות".

על הברזלים
שיעור אבטלת הצעירים ביוון

עד סוף 2012 הוקמו ברחבי יוון יותר מ–200 התארגנויות של עזרה הדדית, וב–2016 מנתה הרשת יותר מ–400 ארגונים שונים תחת הגדרה זו. מיזמים אלה פועלים במגוון רחב של תחומים, ובהם איסוף ואספקת מזון, ביגוד ומוצרי יסוד אחרים; מטבחים קהילתיים; בתי ספר; קואופרטיבים ומפעלים בניהול עצמי של העובדים; שווקים ומכולות "ללא מתווך" שמקשרים בין יצרנים לצרכנים; שירותים משפטיים חינם לאנשים הנזקקים לסיוע במאבק נגד פינוי מביתם; סיוע למבקשי מקלט; תקשורת עצמאית; ואף קבוצות של כלכלת סחר חליפין וקהילות המשתמשות במטבעות חלופיים, שפרחו במיוחד אחרי סגירת הבנקים והטלת ההגבלות על משיכת מזומנים בתקופת משאל העם ביוני 2015 (שעדיין לא הוסרו).

מכה למערכת הבריאות

מרפאת סולידריות בסלוניקי
George Nissiotis / AP

אחד ממבני הסולידריות המעניינים ביותר שנוצרו במדינה בעקבות הקריסה היה בתחום הבריאות. מערכת הבריאות היוונית היתה מלכתחילה מנופחת, נגועה בשחיתות וזקוקה נואשות לרפורמה — כפי שמלמדת פרשת נובארטיס שהתפרצה לאחרונה, ושבפברואר הוחלט על הקמה של ועדת חקירה פרלמנטרית בעניינה.

נובארטיס חשודה במתן שוחד לפוליטיקאים ורופאים ב–2006–2015, במטרה לבצר את מעמדה בשוק הבריאות היווני ולהבטיח מחירים מנופחים למוצריה, אף שהיו להם חלופות זולות יותר. בפרשה חשודים, בין השאר, ראש הממשלה לשעבר אנטוניס סמאראס ונגיד הבנק המרכזי יאניס סטורנאראס. לפי הערכות, השחיתות הזאת לבדה עלתה ליוון 3 מיליארד יורו, ואילו הנזק הכולל של השחיתות במגזר הבריאות במדינה מוערך בכ–23 מיליארד יורו (ב–2010–2015).

המשבר הכה במערכת הבריאות היוונית בצורה קשה. רק ב–2008–2013 נרשמה התכווצות של 40% בתקציב הבריאות הציבורי ביוון. ההוצאה הממשלתית על בריאות הנפש צנחה בכ–65% בתוך שנתיים בלבד (2010–2012). עד 2014, ההוצאה הציבורית על בריאות צנחה ל–4.7% מהתמ"ג, לעומת 9.9% לפני המשבר — וקרן המטבע דורשת כי היא תוגבל ל–5%–6% מהתמ"ג.

יותר מ–25 אלף עובדים במערכת הבריאות פוטרו, השכר ירד, ובתי החולים מצאו את עצמם לעתים ללא אספקה של מוצרים בסיסיים כמו תרופות, גאזות, סדינים וכפפות. ב–2016, תחת ממשלת השמאל של מפלגת סיריזה, התכווצו ההוצאות על בריאות ב–350 מיליון יורו נוספים. בתי חולים רבים אינם מבצעים אפילו בדיקות דם בסיסיות, בגלל קיצוצים בהוצאות על שירותי מעבדה.

במקביל, ההרעה במצבם הכלכלי של אנשים רבים הובילה להתגברות העומס על מערכת הבריאות הציבורית ולירידה חדה בפנייה לבתי החולים הפרטיים. לכך כמובן היתה השפעה מיידית על אורך התורים במערכת ועל זמינותם של רופאים.

כאילו זה לא מספיק, הזינוק באבטלה הוביל לכך ש–2.5–3 מיליון יוונים, מתוך אוכלוסייה של כ–11 מיליון איש, נותרו ללא ביטוח רפואי כלל, מכיוון שהכיסוי נפסק אחרי שנה של אבטלה. לצדם היו גם מאות אלפי מבקשי המקלט שהגיעו ליוון המוכה בדרכם לשאר אירופה, ונתקעו בה בגלל הריבים בין מדינות האיחוד על המכסות לקליטתם.

ההוצאות על בריאות ביוון צנחו
קצב השינוי השנתי הממוצע בהוצאה על בריאות לנפש,
במונחים ריאליים

מובן שלמשבר כמו זה שעוברת יוון יש השלכות קשות על בריאות הציבור, שאת חלקן בקושי התחלנו לראות. המצב חמור כל כך, עד שאפילו הבנק המרכזי היווני התייחס לעניין בדיווח על המדיניות המוניטרית שלו ל–2015–2016, בפרק מיוחד בשם "רפורמות בבריאות, המשבר הכלכלי והשפעותיו על בריאות האוכלוסייה", שבו נטען כי "ניתוח המגמות מראה הידרדרות בבריאותם של היוונים בשנות הסכמי ההלוואות והצנע". בין השאר, נתוני הבנק ואחרים מלמדים על זינוק בתמותת תינוקות ובשיעור התינוקות שנולדו במשקל נמוך (פחות מ–2.5 ק"ג); עלייה בשכיחות המחלות הכרוניות; וגידול משמעותי בשכיחות המחלות הנפשיות, בעיקר דיכאון — ובצריכת תרופות נגד דיכאון וחרדה.

באוכלוסיות מסוימות ביוון נרשמה אף ירידה בתוחלת החיים. הילודה ירדה בשיעור שנתי ממוצע של כ–4% ב–2009–2015. המחסור בציוד בסיסי בבתי החולים הוביל להגברת הסכנה לזיהום קטלני בעת אשפוז. לפי נתוני המרכז האירופי למניעת מחלות, כ–10% מהאנשים שמתאשפזים ביוון נמצאים בסיכון לפתח זיהום קטלני, וכתוצאה מכך יש כ–3,000 מקרי מוות בשנה.

מתוך תמונת מצב עגומה זו צמחה באופן ספונטני רשת גדולה של "מרפאות סולידריות", המנוהלות על ידי הרופאים והאחיות שעובדים בהן בהתנדבות מלאה. המרפאות האלה מספקות שירותי בריאות ורוקחות בחינם לאנשים שהגישה שלהם לשירותים כאלה היא מוגבלת או בלתי־קיימת. התרופות והציוד הרפואי מגיעים מתרומות.

סקר שבוצע ב–2014–2015 על ידי חוקרים מהמרכז האפידמיולוגי הסביבתי בברצלונה ובית הספר הלאומי לבריאות ציבורית באתונה, מצא 92 מרפאות פעילות כאלה ברחבי יוון. רובן המכריע הוקמו אחרי 2010, ויותר ממחציתן נמצאות בערים הגדולות, אתונה וסלוניקי. 43% מהמרפאות האלה הן יוזמות אזרחיות שמופעלות על ידי מתנדבים וזוכות לתמיכה מידי הקהילה המקומית. כשליש מהן הוקמו ביוזמת הרשות המקומית, 12% מהן שייכות לכנסייה, ו–8% הוקמו על ידי איגודים מקצועיים.

מרפאת סולידריות באתונה
Thanassis Stavrakis / AP

חלק קטן מהמרפאות האלה מציע גם שירותי רפואת שיניים. חלקן מציעות גם שירותי חיסון לילדים, בריאות הנפש ושירותים חברתיים אחרים. כמה מהן משתפות פעולה עם מעבדות כדי להציע בחינם שירותים כמו בדיקות דם או דימות. מספר המתנדבים במרפאה נע בין עשרה ל–250, ומספר הרופאים — בין שניים ל–99.

לא היה ניתן להשיג הערכות מהימנות לגבי מספר המשתמשים בשירותי המרפאות (היו מי שהעריכו את מספר המטופלים ב–16 המרפאות הגדולות באזור אתונה ב–30 אלף בחודש), אך כמעט כל המרפאות שהשתתפו בסקר דיווחו על גידול של 10% ויותר במספר המטופלים שנזקקו לשירותיהן בשנים 2013–2014. לפי הדיווחים, רוב המטופלים היו יוונים, אם כי לא מעט מהמרפאות מטפלות גם במבקשי מקלט.

המדינה אמנם התעוררה ב–2016 והחזירה את המובטלים ומבקשי המקלט לכיסוי רפואי — אך לא ברור אם מערכת הבריאות הציבורית מסוגלת לעמוד בביקוש, כך שהצורך במרפאות הסולידריות לא פחת. עם זאת, לא קל לשמור לאורך זמן על המודל ההתנדבותי שלפיו הן פועלות, ורבות מהמרפאות נקלעות לקשיי מימון ואספקת ציוד ותרופות.

תנועת מרפאות הסולידריות צמחה מתגובתה של החברה היוונית להטלתם של צעדי צנע חריפים וקיצוניים בתקופה קצרה. לכן גם המרפאות נקשרות לתנועה החברתית הרחבה והפוליטית יותר, אף שלהן אין קשר רשמי לפעילות פוליטית או למפלגה או מוסד פוליטי. בנוסף, הן מעמידות במרכז פעילותן מטרה פוליטית: הזכות הבסיסית של האדם לבריאות, והמאבק בפגיעה בה.

לא מתאוששת
התמ"ג לנפש ביוון, באלפי דולרים לשנה

הניסוי הפוליטי שכשל

תנועת הסולידריות החברתית אחראית במידה רבה לניצחונה של מפלגת סיריזה בבחירות בינואר 2015. ראשיתה במהומות שפרצו ביוון ב–2008 בעקבות הריגתו של הנער אלכסנדרוס גריגורופולוס, שביטאו אי־שביעות רצון גוברת מהמצב הכלכלי, עוד לפני פרוץ המשבר. ב–2011 היתה יוון חלק מתנועת הכיכרות בנוסח Occupy האמריקאית, והתפתחה בה תנועה של התנגדות לצנע, שתפסה בין השאר את כיכר סינטגמה (החוקה) מול הפרלמנט באתונה.

לאחר שלב התפיסה של המרחב הציבורי — שהסתיים, כצפוי, בפינוי — נמשכה הפעילות הקהילתית ביתר שאת, ומצאה ביטוי נרחב בארגוני ורשתות הסולידריות. ב–2012 הקימו כמה חברים בסיריזה עם פעילים נוספים רשת־על בשם "סולידריות לכולם", שנועדה לפעול כפלטפורמה מתאמת בין מבנים, יוזמות ורשתות אחרות של ארגוני סולידריות שצצו ברחבי המדינה, ולספק תמיכה לוגיסטית ואדמיניסטרטיבית לתנועה. ב–2015 פירסמה התנועה דו"ח שכותרתו "בונים תקווה כנגד הפחד וההרס", שבו מיצבה את עצמה כ"ניסוי חברתי חיובי בתוך ההרס שהותיר אחריו המשבר", וכניסיון רחב — שנובע מצורכי היומיום של האזרחים — לבנות אלטרנטיבה אמיתית ופוליטית לשיטה החברתית־כלכלית הקיימת, ולא רק לספק תחליף למערכת הרווחה הציבורית הקורסת.

בבחירות ביוני 2012 זכתה סיריזה ב–71 מושבים בפרלמנט, והחליטה כי חברי הפרלמנט שלה יתרמו 20% ממשכורתם החודשית לקרן שתממן את פעילותה של רשת "סולידריות לכולם". המפלגה הצהירה כי היא רואה בתנועה דוגמה ופלטפורמה לשינוי החברתי שרצתה ליישם.

אלכסיס ציפראס. התקווה הגדולה שהכזיבה
בלומברג

תיאנו פוטיו, חברת סיריזה שמכהנת מאז 2015 כשרה לסולידריות חברתית, אמרה ל"גרדיאן" אחרי הניצחון ב–2015: "הדרך היחידה לצאת מהמשבר הזה היא שאנשים יעשו את זה בעצמם. אם אנשים לא ישתתפו, המדינה תלך לאבדון. זו פרקטיקה, לא תיאוריה. זו אידיאולוגיה חברתית חדשה, פרדיגמה חדשה — ההפך מהמודל הפסיבי, התלותי, הצרכני והאינדיבידואליסטי. פרויקטי הסולידריות הקיימים כיום הם אינקובטורים לזה".

ואכן, אחד החוקים הראשונים שהעבירה מפלגת השלטון החדשה היה חוק לטיפול במשבר ההומניטרי, שקבע סבסוד ממשלתי של מזון וחשמל לכ–300 אלף המשפחות העניות ביותר במדינה.

ההמשך היה אופטימי הרבה פחות. ממשלת סיריזה עשתה פניית פרסה, והסכימה לקבל על עצמה יישום של מדיניות צנע חמורה לא פחות מזאת של הממשלה שקדמה לה (אם לא יותר), במסגרת מזכר הבנות שלישי. המשרד לסולידריות חברתית עוד קיים, והממשלה מתגאה בקידום — גם באמצעות חקיקה — של מה שזוכה כיום לשם הקוד SSE: כלכלה של סולידריות חברתית, שבאופן לא מפתיע נפוצה בכל האיחוד האירופי וזוכה לתמיכה ממוסדותיו.

מה שגורם לכך להיראות עוד יותר כמו ניסיון לקואופטציה ומס שפתיים הוא החקיקה שמעבירה ממשלת סיריזה, המפרקת את שוק העבודה, מפריטה את נכסי המדינה ומבטלת מגבלות על פינוי של אנשים מבתיהם. מטרת העל של סיריזה כיום נראית כ"יציאה מהתוכנית" ו"חזרה לשווקים". בדיונים על מחיקת חלק מהחוב לא התקבלה כל החלטה מאז הימים הקשים במחצית הראשונה של 2015. במובנים רבים, ניתן לומר שהניסוי הפוליטי של הפיכת תנועה חברתית שבאה מלמטה לתנועה פוליטית ולמפלגת שלטון נחל כישלון מוחץ ביוון.

סחר החליפין פורח בעקבות ההגבלות על משיכת מזומן
בלומברג

למרות זאת, תנועות הסולידריות ממשיכות לאתגר את המערכת הפוליטית ולקדם פרדיגמה שונה של ארגון חברתי־כלכלי, שבין השאר מכוונת גם להפוך מקבלי סעד "פסיביים" לשותפים פעילים למאבק בצנע — מה מפחית את תחושת הניתוק שלהם. בנוסף, הן ממלאות תפקיד חיוני בתגובה למשבר הפליטים — שהמדינה מגלה אוזלת יד בהתמודדות עמו.

סיריזה עצמה התפרקה בעקבות שינוי הכיוון, וכמה מחבריה הבולטים הלכו בכיוונים פוליטיים אחרים — שר האנרגיה לשעבר פנגיוטיס לפזאניס מקדם יציאה מגוש היורו וחזרה לדרכמה, ואילו שר האוצר לשעבר יאניס וארופקיס פועל להקמת תנועה פוליטית של סולידריות כלל־אירופית. בבחירות הבזק שהתרחשו בספטמבר 2015 היה שיעור ההצבעה כ–55%, ובכל הסקרים הנוכחיים סיריזה מפגרת בכ–10% מאחורי מפלגת הדמוקרטיה החדשה (ND). היוונים, כפי שניתן ללמוד מהניסיון של השנים האחרונות — ובעיקר של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית פאסוק, שבזמן שלטונה התחיל המשבר ומאז כמעט נמחקה — אינם חוששים להעניש מפלגות פוליטיות שבגדו בהבטחותיהן.

לא ברור אם תנועת הסולידריות היוונית תתארגן מאחורי תצורה פוליטית חדשה, ואם המודל שלה ימשיך לשגשג ללא אפיק פוליטי סטנדרטי. ימים יגידו אם האינסטינקט הראשוני הזה של העזרה, שהתפתח לתנועה חברתית־כלכלית ופוליטית, יצליח להביא לטרנספורמציה החברתית המיוחלת — או לפחות להראות ליוון דרך ליציאה מהמשבר המתמשך שבו היא נתונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#