שלומי פוגל: הפרשות שמוציאות לאור את השותף הסמוי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משפיע על מחירי הדירות, מקורב לנתניהו: הפרשות שמוציאות לאור את שלומי פוגל

איש העסקים שלומי פוגל מחזיק בנמל פרטי, משפיע על מחירי הנדל"ן דרך חברת שיווק מלט, מקורב לראש הממשלה וחולם על מיזמים מדיניים. את כל אלה הוא מתעקש לעשות בסיוע שותפים, אך האם פרשת הצוללות והחקירה נגד מספנות ישראל שבבעלותו יגיעו עד אליו?

23תגובות
שלומי פוגל
זיו יהואש

אחד הרגעים המכוננים בקריירה של איש העסקים שלומי פוגל קרה באמצע ארוחת בוקר. לפני יותר מ–20 שנה, כשעוד גר בלונדון, הוא הגיע לביקור בישראל וירד מחדרו במלון בהרצליה לארוחת הבוקר. לפתע הוא שמע שיחה בשולחן הסמוך בין מנכ"ל של חברה המחזיקה מחסנים בנמל אשדוד לבין איש עסקים מדרום אפריקה.

פוגל, אז עוד לא בן 40, כבר היה בעל עסקים ענפים בתחום הסחורות, ולכן נדרך והאזין בקשב רב לשיחה. הוא שמע את המנכ"ל מציע למכור את החברה. איש העסקים הזר שמע את הפרטים, אך לא התלהב. פוגל, מצדו, הבין שאותה חברה היא בדיוק מה שהוא מחפש, לאחר שזמן קצר קודם לכן קיבל את הזיכיון בישראל לשיווק המותג סקודה והיה זקוק לשטחי אחסון. עם המידע שבידו מיהר פוגל למשרדו של שותפו בארץ, איש העסקים שלמה שמלצר, ושיתף אותו בהזדמנות העסקית. עוד באותו יום התקשרו השניים למשרדי חברת המחסנים והניחו הצעה על השולחן. הדובר בצד השני של הקו תהה כיצד הם בכלל יודעים על אפשרות המכירה. "הבנק שלי סיפר לי", אמר פוגל. למזלו, האיש האמין לגרסתו.

כך נולדה חברת גולד בונד, כיום חברה בורסאית שעסקיה רחבים הרבה יותר מאשר אותם המחסנים בנמל אשדוד, ובבעלותה חברת מספנות ישראל ועסקים נוספים. פוגל אף העיד על שיחה זו בבית המשפט, במסגרת תביעה שבה טען מנכ"ל חברת המחסנים כי מגיעים לו דמי תיווך בגין העסקה. "זה שלומי פוגל", אומר איש עסקים שמכיר אותו, "אדם ששומע על רבע הזדמנות — ועט על המציאה. הוא פיקח בצורה בלתי רגילה, וממזר לא קטן. אין פלא שמצד אחד יש לו יריבים ושונאים, ומצד שני גם לא מעט כאלה שמעריכים את התעוזה והערמומיות שלו".

מקורב לראש הממשלה נתניהו ש"תמיד חושב בגדול"

בשבוע שעבר צץ שמו של פוגל לרגע כאחד הבעלים של חברת מספנות ישראל, שנגדה נפתחה חקירה פלילית בגין מתן שוחד בניגריה במסגרת עסקה למכירת שתי ספינות נשק. אבל שמו לא אומר דבר לציבור, ולא במקרה: על אף עסקיו הענפים וחובקי העולם בשלל תחומים, פוגל נמנע מחשיפה וממעט להתבטא בתקשורת. פוגל אמנם לא נחקר בפרשה, אלא רק שותפו — סמי קצב, שנחשב לאחראי על תחום הנשק בחברה — אך החקירה עלולה להציב את מספנות ישראל בפני משבר קשה.

אזור הנוחות של פוגל הוא תמיד מאחורי הקלעים — שם הוא יוצר קשרים, נכנס לעימותים, מזהה הזדמנויות מבעוד מועד וממתין בסבלנות עד שיבשילו. בסוף שנות ה–80, למשל, ידע לזהות שמותג סקודה הצ'כי עשוי להצליח בישראל והחתים את הממשלה הצ'כית על הסכם שיתממש בכפוף ליחסים דיפלומטיים בין המדינות. כך עשה כאשר רכש באמצע שנות ה–90 חברה ממשלתית כושלת בשם מספנות ישראל, ביודעו שיום אחד העסק ייהפך לנמל פרטי, שאותו הפך בשנים האחרונות לפעילות כלכלית משגשגת.

דודו בכר

"שלומי הוא בן אדם עם רעיונות פרועים שבסופו של דבר מוציא אותם לפועל", אומר יוני איזקוב, מנכ"ל קוראל שירותי ים המספקת שירותים לוגיסטיים לאוניות, העובד מול פוגל במספנות ישראל. "בזמנו, אף אחד לא העלה על דעתו שאפשר להקים נמל פרטי בישראל, והוא עשה את זה. הוא תמיד חושב בגדול".

לצד ראייה לטווח ארוך, פוגל גם לא מהסס להיכנס לעימותים עם שותפים או יריבים עסקיים, ואם צריך — גם לפטר. בסוף שנות ה–90 היה אחד מהאחראים לפיטורי 2,500 עובדי אמקור, לאחר שנכנס כשותף לחברת אמפא נדל"ן יחד עם האחים נקש, שותפיו גם לעסקים אחרים, ובהם נמל אילת (שבו פוגל מחזיק ב–5% בלבד) ורשת המלונות אורכידאה.

כמו כן, בשנים שלאחר כניסתו לשותפות באמפא, היו לו סכסוכים מרים עם הבעלים הקודמים, יורשי המייסדים משנות ה–30 של המאה הקודמת, בנוגע לכיוון שבה הולכת החברה. אבל כיום הוא במקום אחר לגמרי: ייצור המקררים של אמקור נדד לסין (פעילות שלא נמצאת כיום בחברה) ומפעלי אמפא בישראל נהפכו לנדל"ן יקר. לאמפא יש נכסים בשווי של יותר מ–3 מיליארד שקל, ובהם גם מגדל אמפא ברחוב יגאל אלון 98 בתל אביב — שם שוכן מטה גוגל בישראל — ששוויו מוערך ביותר ממיליארד שקל. לחברה גם נכסים אחרים, בין היתר, בשותפות עם WeWork של היזם הישראלי אדם נוימן. בנוסף, לאמפא יש עסקים בתחום ההלוואות החוץ־בנקאיות תחת החברה הבת אמפא קפיטל, שבה שותפה גם חברת מנורה מבטחים.

"פוגל אוהב להציג עצמו כמחולל תחרות ומי שמסייע למשק", אומר אחד ממתחריו, "אבל בוא נסתכל על מה שהוא באמת עושה — סגירת מפעל האריזות אמרז שבו 250 עובדים צפויים להיות מפוטרים. זה בטח לא יעזור לצרכן שיהיו פחות מפעלים לאריזת מוצרים. אי אפשר להתעלם מכך שהנדל"ן של המפעל שווה הרבה כסף. אז בסדר, הוא איש עסקים שרוצה למקסם רווח, אבל הוא בהחלט לא אביר שפועל למען הצרכנים".

"הוא אדם יצירתי, מוכוון מטרה ואמביציוזי מאוד", אומר רו"ח דורון שורר, שהיה מנכ"ל משרד התחבורה בעת הפרטת מספנות ישראל, ושמר עם פוגל על קשר במשך השנים. "התרשמתי כי ההצלחה והרווח הם ערכיו העיקריים. גם נטייתו הפוליטית מושפעת ב–100% מהשאיפה להגשים את ערכיו". שורר רומז לקשר של פוגל עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והליכוד. פוגל הוא חבר ליכוד מ–2007, ובשנים האחרונות הוזכר כמה פעמים בתקשורת כמקורב לנתניהו. עם זאת, פוגל לא נמצא במעגל הקרוב של ראש הממשלה, על אף שאנשים בסביבתו שעמם שוחחנו השבוע טענו כי פוגל נוהג להתרברב בקרבתו לנתניהו. כבעל מספנות ישראל, פוגל אף העיד בפרשת 3000 (הצוללות), עדות שהיה בה כדי לפגוע לכאורה בפרקליטו של נתניהו, עו"ד דוד שמרון.

ללא קרדיט

הקשר עם נתניהו החל בשנת 2000, כאשר נתניהו היה לתקופה קצרה מחוץ לחיים הפוליטיים, ופוגל ביקש להתייעץ עמו לאחר פיטורי עובדי אמקור. השניים המשיכו להיות בקשר ובשלב מסוים פוגל הציג לנתניהו תוכנית המפרטת את חזונו לכלכלת ישראל. נתניהו מצא אדם עם תפישת העולם כלכלית דומה מאוד שלו, והרעיונות של פוגל אף עלו במסגרת התוכנית הכלכלית הגדולה של נתניהו כשר אוצר ב–2003.

ב–2009 הוזכר שמו של פוגל כמועמד לשר בממשלת נתניהו, אך זו היתה ספקולציה בלבד. באותה תקופה פוגל שקל להיכנס לזירה הפוליטית ולהתמודד על מקום ברשימת הליכוד, אך נסוג מהרעיון. "זה לא שהוא חבר של שרה או משהו כזה", אומר מקורב לשעבר לנתניהו. "פוגל פשוט עסק במשך השנים בנושאים שעניינו גם את נתניהו, שקשורים לכלכלת ישראל. לכן בתקופה מסוימת, גם כשביבי היה שר אוצר, הם היו מדברים. אבל מהצד של ביבי לא הרגשתי אף פעם שהוא יזיז אצבע בשבילו".

האיש שחזה את הנמל הפרטי

פוגל נולד ב–1955 בשדרות חן, לב־לבה של תל אביב הקטנה, להורים ניצולי שואה שעלו לארץ כמה שנים קודם לכן. בתחילת שנות ה–80, אחרי שירות צבאי כקצין בתותחנים ותואר ראשון בהנדסת מכונות, התכונן פוגל לנסוע לפריז כדי ללמוד תואר שני במינהל עסקים בבית הספר היוקרתי אינסיאד. עד שיתחילו הלימודים, החליט לחיות בלונדון כמה חודשים.

בדיעבד, הקפיצה הקטנה הזאת החלה את הקריירה העסקית הענפה של פוגל. על הלימודים הוא ויתר, נישא לאישה בריטית ונשאר 13 שנה בלונדון, שם התחבר למשפחתו של עלי חאני, שר האוצר של שלטון השאה באירן, קשר שאליו הגיע דרך חברים משותפים. ממשפחת חאני קיבל פוגל טלפון ושולחן והחל לשווק סחורות בעולם. בשלב מסוים יצר קשר עם נציגי ענקית האנרגיה הבינלאומית של, ותיווך עבורה בעסקות בינלאומיות. בין היתר, עסק בעסקות "בארטר", כאלה שבמקום מזומן סחורות מחליפות ידיים. באמצע שנות ה–80 עבד בניגריה ובגאנה, בין היתר בעסקות בתחום הרכב והדלק. כמו כן, עסק פוגל במסחר עם סין בתחום הכימיקלים ופעל במדינות מזרח אירופה, עוד בימי הקומוניזם, שהמשמעותית שבהן היתה צ'כוסלובקיה.

לענקית של היו קשרי מסחר ענפים אז בצ'כוסלובקיה, וכך התוודע פוגל למזכיר המפלגה הקומוניסטית המקומית — קשר שבזכותו הצליח לייבא את סקודה לניגריה ולגאנה. הקשר עם הצ'כים הוביל גם להבאת הזיכיון לישראל ב–1991. באותה עת פוגל עדיין התגורר בבריטניה, וחיפש שותף ישראלי שעמו יפעיל את פעילות סקודה בארץ — וכך הגיע לשמלצר, אז יזם בתחילת דרכו בתחום הרכב. השותפות ביניהם (כיום עם יורשי שמלצר, שמת ב–2014) נמשכת עד היום, גם אחרי שמכרו את זיכיון סקודה לפני יותר מעשור.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הלבן, היום
בלומברג

ב–1995 רכש פוגל יחד עם שמלצר וקצב את חברת מספנות ישראל ב–40 מיליון שקל בלבד. אז היתה זו חברה ממשלתית כושלת, מוסך של אוניות ששכן ליד נמל חיפה. פוגל, שהיה הדומיננטי מבין השלושה, דחף לרכוש את החברה מהמדינה, מתוך ראייה שיום אחד יוקם במקום נמל פרטי. "פוגל בא לרשות החברות הממשלתיות ואמר להם — אני רוצה להפוך את זה לנמל", אומר מקורב לעסקה. "כולם הסתכלו עליו ולא הבינו על מה הוא מדבר. נמל לא נחשב עסק בכלל. שביתות, ועדים, אי אפשר להוציא משם משהו. אבל הוא לא ויתר, וחזר ואמר: 'פה יהיה נמל פרטי'. פוגל חשב שזה ייקח לו שנה־שנתיים, ובסוף זה לקח לו 13 שנה".

הרישיון להפעיל את הרציף הפרטי בנמל התאפשר לאחר הרפורמה בענף ב–2005, שבאה אחרי מאבקים קשים בין האוצר להסתדרות ב–2003–2005. במסגרת הרפורמה, כל נמל (אשדוד, חיפה ואילת) החל לפעול כחברה ממשלתית נפרדת, אך באוצר ביקשו, במסגרת משא ומתן עם ועדי הנמלים, גם להבטיח מצב שבו תהיה חברה פרטית שמתפעלת נמל. ההסכמה שאליה הגיעו אז הצדדים היתה שאותה חברה פרטית תוכל לייבא עד 5% מכלל הסחורות שמיובאות לישראל דרך הים. כך, ב–2008 קיבלה מספנות ישראל את הרישיון הנכסף לפעול כנמל. ואולם זהו נמל קטן יחסית שלא יכול להביא מכולות, אלא רק מטענים בתחום הגרעינים (חיטה, שעורה וגרעיני מספוא לבהמות), בעלי חיים ומתכות שונות.

פוגל נחשב למי ששיפר מאוד את השירות ללקוחות בנמל, ואף גרם לנמל הממשלתי לשפר את פעילותו. הוא הרחיב את פעילות התחזוקה והשירותים בנמל, וכיום הוא נותן גם שירותים לוגיסטיים לקידוחי הגז תמר ולווייתן. ואולם המהלך המשמעותי שאותו קידם פוגל היה בתחום המלט. ב–2016 הוקם בתחום הנמל הפרטי מכל ענק ששואב את המלט מהאוניות היישר למשאיות שמחכות בנמל. במקביל, הקימה מספנות ישראל את חברת סימנט, שמשווקת את המלט שמגיע מהאוניות למפעלי בטון שונים.

בהקשר זה עולות נגד פוגל שתי טענות: האחת, שיבואני הגרעינים והמתכות נאלצים להמתין בנמל זמן רב בתור בגלל הקדימות שניתנת בנמל של פוגל למלט, דבר שעומד בניגוד להיגיון של פתיחת נמל, שיהיה תחרותי עבור מטענים. הטענה השנייה היא שבגלל המלט, פוגל עובר את מכסת ה–5% המותרת לו (מספנות ישראל הגישה בג"ץ בדרישה לבטל את ההסכם מ–2005, והדבר עדיין מצוי בהליך משפטי).

"במקום להתחרות בנמל בתחום המטענים, פוגל מנצל את הרציף שלו כדי לקדם את מטרותיו כשחקן בתחום המלט", אומר בכיר בתחום הלוגיסטיקה. לדברי איתי רון־צנציפר, יו"ר איגוד יבואני התבואות, "מאוד מתסכל אותנו לחכות עד שיפרקו את המלט, ובמספנות ישראל גם יודעים שזה מפריע לנו, אבל ההמתנה קיימת גם בנמלים אחרים. צריך גם לפרגן למספנות ישראל ולומר שהם פתחו את השוק לתחרות ושינו דברים מהותיים בכל הנוגע לשירות ללקוח". מקורות בתחום יבוא הגרעינים מספרים כי פוגל מתכוון לפתור את הבעיה על ידי שיפור לוגיסטי, בדומה למה שעשה בתחום המלט. לפי אותם מקורות, תוכניתו היא להקים בנמל חיפה מכל שישאב את כל הגרעינים מהאונייה, ובכך בעצם להתחרות בממגורות דגון בחיפה, שכיום הוא המקום העיקרי שאליו מיובאת החיטה.

אייל טואג

כיום מייבאת סימנט מיליון טון מלט בשנה, 10% מהתצרוכת בישראל, ובסביבת החברה מתגאים בירידת מחירי הבטון המקומיים מ–330 ל–230 שקל לטון. ואולם הדברים מורכבים יותר: מי שמספק לסימנט את המלט היא לה־פארג' הצרפתית, שבעולם נטען כי היא פועלת בדרכים עקלקלות, ובין היתר חודרת לשוק במחירי היצף. זאת בדיוק הטענה שמעלים מתחרותיה של סימנט — נשר והר־טוב (יצרנית קטנה שהתפצלה מנשר). הר־טוב אף פנתה בעניין לממונה על ההיצף במשרד הכלכלה, שקבע בדו"ח ביניים שההיצף של המלט הוא 100% (כלומר, המחיר בארץ נמוך ב–100% לעומת המחיר שבו המלט נמכר ביוון, משם מייבאת סימנט את המלט). עם זאת, עדיין לא נקבעה החלטה אופרטיבית — אם יש להתערב במחיר עצמו ולקבוע היטל היצף.

סוגיית המלט מביאה למלחמות עולם בענף בשנה האחרונה, בעיקר בין פוגל ושותפיו לבין לן בלווטניק, בעלי נשר (שהיה בעבר שותף במספנות ישראל). מקורבים למספנות ישראל טוענים כי נשר והר־טוב חברו יחד כדי לפעול נגדם ולסכל תחרות, כאשר הר־טוב נשלחה על ידי נשר להגיש את התלונה במשרד הכלכלה. עוד טוענים מקורבי החברה, כי נשר לא הציגה הוכחות לנזק ממחיר היצף, וכי הבדיקה ביוון לא התנהלה כמו שצריך משום שלא נבדקו גורמים גדולים שקונים מלט בהיקפים גדולים.

בנשר והר־טוב מכחישים את הטענות. מקורבים לחברות לא שוכחים להזכיר שלה־פארג' היא חברה שמכרה מלט לכוחות דאעש בצפון סוריה, ושהמנכ"ל נאלץ להתפטר בשל כך. עוד תוהים בענף, מדוע פוגל מקדם, באמצעות חברת הלובי פוליסי, את העלאת מס הבלו על דלק הפטקוק, שבאמצעותו מייצרת הר־טוב את המלט. העלאת מס זה עלולה לחסל, כך מעריכים בענף, את פעילות הר־טוב וגם לפגוע בנשר. "פוגל מדבר גבוהה־גבוהה על תחרות, אבל ביד השנייה מעסיק את פוליסי כדי שיטילו היטל על הפטקוק? שיחליט מה הוא רוצה — לחולל תחרות או לחסל תחרות", אומרים מקורות בענף. "פעילות הלובי הזו היא צעד כוחני פר־אקסלנס, אבל ככה פוגל פועל במשך שנים — בכוחנות".

מקורבים למספנות ישראל טוענים כי פוליסי מועסקת רק בעניין ההיצף, ולא בעניין הפטקוק.

פנטזיות מדיניות ו"שלום כלכלי"

לן בלווטניק
Bloomberg

פרויקט נוסף של פוגל הוא שער הירדן — שטח מדרום לקיבוץ טירת צבי, שבו אמור היה לקום בסוף שנות ה–90 אזור סחר חופשי בין ישראל לירדן. לפי ההסכמים בין שתי המדינות, באזור זה יוכלו לעבור ישראלים וירדנים, הוא יהיה חופשי ממסים, והתוצרת תהיה רשומה ככזו שיוצרה בירדן או בישראל, לפי האינטרסים של היצרן.

בתחילה, הגורם הדומיננטי בפרויקט היו האחים ספרא, שהיו אמורים להקים את המתחם, אך מסיבות שונות המיזם נכשל. כיום, מה שנותר מהחזון הוא אזור תעשייה קטן בצד הירדני, שבו יש כמה מפעלים, בהם גם ישראליים. מי שנשארו במיזם הם בני משפחתו של איש העסקים המנוח ברוס רפפורט ואנשי עסקים אחרים, בהם גם מירדן. ב–2009 נכנס פוגל לשותפות הזו, ובשנתיים־שלוש האחרונות הפרויקט שוב צובר תאוצה. אחרי שנים של סחבת ביורוקרטית, חברת מנרב מקימה כיום גשר מעל נחל הירדן שיאפשר את מעבר הסחורות, והשלב הבא בפרויקט הוא הוצאת מכרז בצד הישראלי, ליזם שיפעיל את העורף הלוגיסטי של אזור הסחר.

בפרויקט זה שוב עולה תחכומו הרב של פוגל: הוא זיהה בשלב מסוים שאזור הסחר החופשי עומד להתממש, ולכן חבר ליזמים בירדן, שם יש לו קשרים ענפים. כשייצא המכרז בצד הישראלי, יהיה לו כבר יתרון מובנה — מאחר שממילא יש לו אחוזים בצד הירדני. פוגל, אגב, הגיע בשנתיים האחרונות כמה פעמים לביקור באזור כדי לבדוק מה קורה בשטח, ועוד לפני כן פעל מול המשרד לשיתוף פעולה אזורי ומשרדי ממשלה אחרים כדי לראות איך ישראל תקדם מצדה את הפרויקט.

"השיטה של פוגל חוזרת על עצמה כאן", אומר בכיר בענף השילוח, "כמו שהוא ידע לקנות את מספנות ישראל כדי להקים שם נמל יום אחד, כאן הוא נכנס לשטח בירדן כי ידע שבעוד כמה שנים התהליכים יבשילו והוא יוכל לגשת למכרז הישראלי, שיניב לו רווח רב. לפוגל, בניגוד לאנשי עסקים ישראלים אחרים, שווה לשים הרבה כסף במכרז, מפני שיש לו כבר אחוזים בצד הירדני". מקורבי פוגל דוחים את הטענה: "היום אפשר להסתכל על זה ככה, אבל פוגל הוא זה שדחף את כל אזור הסחר החופשי. גם בצד הירדני וגם בצד הישראלי הוא בא לממשלה ואמר — 'חבר'ה, למה אתם לא מקדמים את מה שחתמתם עליו? מה שהוא רצה זה שיהיה מכרז, לא בהכרח שהוא יזכה. הרעיון הוא לתת ליזמים תשתית כדי שיוכלו לייצר מקומות עבודה".

פרויקט שער הירדן גם קשור לניסיונות של פוגל לקדם שלום ונורמליזציה במזרח התיכון דרך מיזמים כלכליים. "אני מאמין גדול בשלום כלכלי", הוא אמר באחרונה בשיחות עם מקורביו. "כל חיי אני יוזם תוכניות. יש לי ניסיון רב בעשיית עסקים בעולם הערבי, ואין לי ספק שהדרך היחידה לקדם חיים נורמליים באזור זה דרך הכלכלה. זו הסיבה שנכנסתי לשער הירדן ב–2009, על אף שזה פרויקט שכשל כמה שנים קודם".

AP

במסגרת פעילותו פוגל אף נפגש ב–1996 עם מלך ירדן לשעבר חוסיין. פוגל העלה בפניו רעיון להקמת מסילת רכבת לאילת, שבקצה המסלול תחבר בין נמל אילת לנמל עקבה. הרעיון (שכרוך בעלויות רבות ובפגיעה בסביבה) לא צלח לבסוף, כמו גם רעיונות אחרים שהעלה פוגל במהלך השנים, ובהם רכבת שתצא מסעודיה, תעבור בירדן ותגיע לנמל חיפה. למעשה, מלבד שער הירדן, פוגל לא מושקע בפרויקט גדול בתחום "השלום הכלכלי". מצד שני, בכנסים כלכליים הוא מזכיר את הצורך במיזמים שכאלה. פעילים במיזמים מסוג זה טוענים כי פוגל אוהב להתהדר ולהתרברב ב"שלום הכלכלי", אך העשייה שלו בתחום מועטה.

פוגל, מצדו, לא מתרשם מהביקורת. לדברי מקורביו, בשנים האחרונות הוא שם במוקד את רצועת עזה — שנמצאת בשנים האחרונות במשבר ההומניטרי חריף, שעומד ברקע לצעדת השיבה שצפויה להתקיים היום ובה יצעדו פלסטינים לעבור גדר ההפרדה. "עזה הולכת לעבור שינוי דרמטי, וכך גם צפון סיני, והשינויים יהיו כרוכים זה בזה", אמר באחרונה פוגל בשיחות עם מקורביו, "אני מדבר כמה שנים עם שרים בישראל, בארה"ב וגורמים אחרים בעולם על הצורך להשקיע בעזה, ולהערכתי זה הולך לקרות בקרוב".

פוגל אף היה מעורב באחרונה במשא ומתן להקמת מתפרה בעזה למותגי זארה וג'ורדאש, שבבעלות שותפיו, האחים נקש. אבל זוהי תוכנית קטנה יחסית, ופוגל חושב הרבה יותר בגדול. מבחינתו, לאורך הגבול בין עזה לישראל היו אמורים לקום כמה אזורי סחר חופשי ותעסוקה שיהיו דומים במהותם לפרויקט שער הירדן.

ב–2015 הכין פוגל תוכנית עם חברה בלגית ליצירת 14 לשונות ים לאורך רצועת עזה, שעליהן אפשר יהיה להקים מלונות ובתי דירות. בין היתר, פוגל הציג את התוכנית למזכיר המדינה האמריקאי דאז ג'ון קרי, ולאנשי עסקים המקורבים לחמאס.

בכלל, פוגל אוהב מאוד להתערות בזירה המדינית. פגישות עם בכירים אמריקאים הם לא דבר נדיר אצלו, וכך גם עם בכירים ירדנים, שם הוא עדיין מחזיק בקשרים בבית המלוכה, ועם בכירים ברשות הפלסטינית. פוגל גם מוכר מאוד בקרב שרי הליכוד, עוד מהתקופה שאריאל שרון היה שר התשתיות בשנות ה–90, ויש לו נגישות לשרי המפלגה. למשל, לפני כשנה הציע פוגל לשר האנרגיה, יובל שטייניץ, להקים שדה אנרגיה סולארי על גבול הרצועה, שיוכל לספק כ–100 מגה־ואט חשמל לתושבי עזה — שסובלים כיום ממחסור חריף בחשמל וזוכים רק ל–6–8 שעות חשמל ביום — אך שטייניץ דחה את ההצעה.

לדברי מקורבים לתוכנית, השדה הסולארי אמור היה להיות מוקם על שטח של 2,000 דונם בסמוך לכרם שלום, ההשקעה הצפויה היתה 140 מיליון דולר והמימון היה אמור להגיע מדויטשה בנק הגרמני. מקורבי התוכנית טוענים כי שטייניץ דחה את ההצעה, בין היתר, בטענה שאבו מאזן מתנגד לפרויקט. מנגד, במשרד האנרגיה טוענים כי הסיבה לדחיית הרעיון היתה טכנית. "הפרויקט שהוצע נבדק הנדסית על ידי רשות החשמל וגורמי המקצוע הרלוונטיים, ועלה כי יישומו כרוך בקשיים הנדסיים רבים", נמסר מהמשרד.

במרכז החקירה: עסקים עלומים בניגריה

פרשת השוחד לכאורה שבה מעורבת מספנות ישראל התפוצצה ביום שלישי שעבר, כאשר חוקרי להב 433 ורשות המסים פשטו על משרדי החברה ועיכבו לחקירה כמה בכירים בה, בחשד למתן שוחד לפקידי ממשל בניגריה במסגרת עסקות נשק שבוצעו לפני כעשור. יו"ר מספנות ישראל, סמי קצב, האחראי על היצוא הביטחוני בחברה, נחקר באזהרה.

אייל טואג

בלב הפרשה נמצאת עסקה שבה נמכרו שלוש ספינות מסוג שלדג של מספנות ישראל לניגריה תמורת 21 מיליון דולר. חשוד נוסף בפרשה הוא סוחר נשק ישראלי הפועל במשך שנים בניגריה, וקיבל על פי החשד עמלה גבוהה בשיעור של 7% מהעסקה, שלפחות חלק ממנה נועד לתשלום שוחד לפקידי ממשל בניגריה. במסגרת הפרשה המשטרה הטילה עיקולים על כ–30 כלי רכב של מספנות ישראל ועל קרקעות ומבנים שבבעלות החברה. בנוסף לכך, הוקפאו חלק מחשבונות הבנק של החברה.

בתחקיר שפורסם ב–2010 ב"הארץ" על ידי יוסי מלמן, הוזכר אותו מתווך נשק כמי שמקורב לבכירים לשעבר במערכת הביטחון הניגרית, שנהפכו לאחר מכן לספקי נשק מרכזיים של המדינה, ואף נטען כי המתווך משמש כ"פנים" של אותם בכירים לשעבר וכמי שפועל מטעמם. באותו תחקיר הוזכר שמתווך הנשק היה מעורב בעסקה למכירת שתי ספינות שלדג של מספנות ישראל לניגריה תמורת 25 מיליון דולר, על אף שעלות שתי הספינות היתה 10 מיליון דולר. מהתחקיר עלה שהניגרים טענו כי הובטחו להם ספינות חדשות, אך לטענתם קיבלו ספינות ישנות של חיל היום הישראלי שעברו שדרוג.

פוגל אמנם לא נחקר בפרשה, אך הוא מכיר את מתווך הנשק שנמצא בלב הפרשה ואף פגש בו פעם אחת.

פוגל על פרשת הצוללות: "התרשמתי שמשהו לא ענייני קורה פה"

בקיץ 2017 העיד שלומי פוגל במשטרה במסגרת פרשת 3000 (הצוללות), לאחר שמספנות ישראל, שפוגל הוא אחד מבעליה, היתה אחת החברות שביקשה להשתתף במכרז כלי השיט המדובר, כמי שתייצר את הספינות, ואף יידעה בכך את הגורמים הרלוונטיים במערכת הביטחון. ואולם בסופו של דבר המכרז בוטל לטובת ההתקשרות עם התאגיד תיסנקרופ הגרמני שיוצג על ידי עד המדינה מיקי גנור, שאותו ייצג עו"ד דוד שמרון, פרקליטו הצמוד ובן דוד של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

בראיון לרביב דרוקר בתוכנית "המקור" בערוץ עשר סיפר פוגל כי ידע כבר ביולי 2014 על כך ששמרון מייצג את גנור. זאת, משום שנערכו ישיבות בין אנשי מספנות ישראל לבין נציגי תיסנקרופ, שבהן השתתפו גנור ושמרון, ובהן פוגל ניסה לשכנע את הגרמנים ונציגיהם שספינה אחת או שתיים מתוך ארבע הספינות תיוצר על ידי מספנות ישראל.

גרסתו של נתניהו (שאינו חשוד בפרשה) היא שלא ידע על כך ששמרון מייצג את גנור עד נובמבר 2016, אז חשף דרוקר את פרשת הצוללות. בראיון שאל דרוקר את פוגל, הנחשב מקורב לנתניהו, אם דיבר עם ראש הממשלה על המכרז שבו ביקשה מספנות ישראל להשתתף, או יידע אותו שעו"ד שמרון מייצג את גנור. פוגל השיב כי לא אמר לנתניהו שגנור מייצג את שמרון. "עם נתניהו אני לא מדבר על העסקים הפרטיים שלי", אמר פוגל בראיון. לגבי עצם ביטול המכרז וההתקשרות עם תיסנקרופ, אמר פוגל כי "התרשמתי שמשהו לא ענייני קורה פה, ואמרתי את זה לכל הגורמים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#