הניתוח שהשאיר את כלכלת ישראל בחיים - חדשות - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
כלכלה בת 70

הניתוח שהשאיר את כלכלת ישראל בחיים

המשק שלנו נפרד מרוב בעיות הסוציאליזם, אך מתמודד כל יום עם תופעות הלוואי של הקפיטליזם - שחיתות וקשרי הון-שלטון, יוקר מחיה ועוצמה גדולה של מונופולים וקבוצות לחץ והתפרקות הסולידריות

62תגובות
המחאה החברתית, קיץ 2011
ניר כפרי

מאז הקמתה, חוותה מדינת ישראל הרבה אירועים כלכליים דרמטיים, אולם האירוע המשמעותי והגדול ביותר התרחש ב–1 ביולי 1985. ביום הזה עברה כלכלת ישראל ניתוח כואב לשינוי מין = ממשק סוציאליסטי לקפיטליסטי. האמרה המפורסמת, כי מי שלא היה סוציאליסט בצעירותו הוא חסר לב ומי שנשאר כזה בבגרותו הוא חסר שכל, מתאימה לישראל. היא לא היתה יכולה לקום ללא לב וסולידריות והקרבה ומעורבות ממשלתית בכל דבר, אבל גם לא היתה יכולה לשרוד בבגרותה ולהימנות עם המדינות המפותחות בעולם אלמלא החליפה דיסקט לתפישה יותר כלכלית ופחות רומנטית.

עד 1985 היא היתה משק סוציאליסטי עם כל התחלואים של משק כזה, ומאותו יום קיץ מזיע של תחילת יולי היא מתנהלת ככלכלה קפיטליסטית, מצליחה יותר, אך עם תופעות הלוואי האופיינית לשיטה - יותר פערים, יותר עוני, יותר שאלות על צדק חברתי. הניתוח הזה השאיר אותה בחיים. בלעדיו, היא היתה קורסת. היא אמנם נולדה כמשק סוציאליסטי ואף מרקסיסטי עם קיבוצים, קואופרטיבים ומעורבות ממשלתית עמוקה בכל תחומי החיים - אך העתיד הוכיח כי בתוכה היתה כלואה נשמה קפיטליסטית יזמית של סוחרים ויצרנים ופיננסיירים - כי זה מה שהיהודים ידעו לעשות תמיד.

שינוי המין הצליח, אך השאיר הרבה צלקות וגם מבטים שואלים של מי שבוחן אותה ותוהה: היא קפיטליסטית? סוציאליסטית? מה הסיפור שלה? היא לא נראית לגמרי רגילה. אך כל הסיפור של ישראל אינו רגיל. אין עוד מודל כזה בעולם. מדינה שהוקמה על ידי מהגרים, חסרי כל ברובם, והתמודדה מיומה הראשון עם אינספור מלחמות ומבצעים ואירועי טרור איומים. ולמרות כל אלה, זאת מדינה שתוך 70 שנה זינק מספר תושביה פי עשרה, והיא מדורגת כיום במקום ה-19 במדד הפיתוח האנושי של האו"ם.

למרות המצוקות הכלכליות הגדולות, את העשורים הראשונים לחייה החלה ישראל כמדינת רווחה. היא קלטה מיליוני עולים וניהלה בכל עשור מלחמה אחת גדולה, ובכל זאת יצרה מפעל התיישבות ענק של מאות מושבים וקיבוצים שהתבססו על חקלאות בכל רחבי הארץ ובעיקר בספר. אחריהם הוקמו עיירות הפיתוח שנועדו לשכן עולים, ובשנות ה-60 היה בום גדול של הקמת תשתיות כלכליות חשובות כמו המוביל הארצי, נמל אשדוד, מפעל האשלג בים המלח ומפעלי תעשייה ברחבי הארץ. המעורבות הממשלתית הגבוהה היתה חיונית למשק בהתהוות - הן באספקת פתרונות דיור לעולים והן בבניית מערכות חינוך ובריאות.

אבל בעשורים הראשונים היה קשה מאוד להעביר את הגבול בין המקומות שבהם נדרשת מעורבות ממשלתית לבין אלה שבהם כדאי לתת לשוק לעשות את שלו. הקמת הבית הלאומי של העם היהודי היתה משימת-על, שדחקה הצדה גישות ותיאוריות כלכליות שונות. היתה כאן מדינה להקים, ולא שאלו אז שאלות. ככה מצאה עצמה הממשלה מעורבת בפיקוח על שערי החליפין, באשראי הבנקאי, במדיניות סחר החוץ. הכל עבר דרך הפקידות הממשלתית.

הצמיחה של העשורים הראשונים התבססה על גלי עלייה שיצרו ביקושים לדיור, מזון, שירותים וסחורות. למשק המקומי לא היתה דרך לממן אותם והפתרון היה לגייס בחו"ל - מענקים והלוואות מממשלת ארה"ב, כספי השילומים מגרמניה, המוסדות הציוניים, דהיינו הסוכנות היהודית והבונדס שגייסו כסף מיהודים בחו"ל, וגם הנפקות אג"ח לציבור הישראלי. ככה נולד השנור. וככה נולדו המקורביזם והנפוטיזם. וככה צצו תופעות של שוק שחור ופנקס אדום - כל התופעות שבסופו של דבר יגרמו לדנ"א הקפיטליסטי היהודי לבקוע מתוך אותו יהודי חדש שברא עצמו כאן.

כידוע, האמת מתגלה במשברים. והיה אחד כזה ארוך ומתמשך, החל במלחמת יום הכיפורים ומשבר הנפט והזינוק בהוצאה הביטחונית עד אמצע שנות ה-80. באמצע שנות ה-70 הגיעה ההוצאה הביטחונית ל-30% מהתוצר. לשם השוואה, כיום היא מהווה כ-6% מהתוצר. בעשור הזה, שהוגדר בהמשך בספרות כעשור האבוד, נזרעו זרעי המהפך הכלכלי והפוליטי שיבוא אחר כך. האינפלציה החלה להרים ראש, ההוצאה התקציבית זינקה, המגזר הציבורי התנפח, הבנקים החלו לווסת את מניותיהם, המפעלים ההסתדרותיים והקיבוצים נכנסו להרפתקאות כושלות.

ובכל אותה עת ממשיכה הממשלה במעורבות העמוקה שלה בהכוונת האשראי במשך, בגירעונות גדולים וגיוס כסף מהציבור למימון לפעולותיה, בחסמי יבוא וסובסידיות, בפיקוח על מחירים. בתחילת שנות ה-80 הכל התפוצץ. הבנקים נפלו בגלל הוויסות, האינפלציה הגיעה ב-1984 לשיא של 450%, הגירעונות תפחו, האבטלה זינקה.

ואז הגיע הניתוח לשינוי מין, או בשמו הידוע יותר: תוכנית הייצוב. לא היה שם סתם ייצוב, אלא מהפך כלכלי של ממש: פתיחה של המשק ליבוא, ליברזלציה בשוק המט"ח, יציאה של הממשלה משוק ההון, הפרטות, רפורמות וצמצום דרסטי בגירעון התקציבי, צמצום בסובסידיות ובפיקוח על המחירים. הניתוח הצליח. החולה נשאר בחיים. אבל הסוציאליסט שבו מת, והוא ברא עצמו מחדש כקפיטליסט. זה איפשר לו להגיע עד הלום, עם תוצר לנפש בין 25 המדינות המובילות בעולם, עם מערכת פיננסית יציבה, עם אינפלציה אפסית, עם אבטלה נמוכה. לא הכל קשור לתוכנית הייצוב. בדרך קרו עוד כמה דברים דרמטיים בעולם: נפילת הגוש הקומוניסטי (שהביאה לכאן כמיליון עולים) , הגלובליזציה (שדי חיסלה את החרם הערבי), ההתפתחויות הטכנולוגיות (שהבליטו את היתרונות הטכנולוגיים של ישראל), היחלשות מעצמות הנפט וירידת מחירו.

הרבה דברים פעלו לטובתה של ישראל ואיפשרו לה להגיע ביום הולדתה ה-70 כשהיא עומדת היטב על רגליה הכלכליות. יש לה עוד כמה בעיות לפתור, כמו שיעורי עוני עצומים (הגבוהים ב-OECD), הטרוגניות חברתית שמייצרת מתחים בזירות השונות (יהודים-ערבים, דתיים-חילונים, שמאל-ימין, מזרחים-אשכנזים), הטרוגניות כלכלית בין אלה שצמחו עם הטכנולוגיה והסטארט-אפ ניישן ואלה שנוצרו מהעידן הסוציאליסטי - בעיקר במגזר הציבורי - עם ביטחון תעסוקתי וכלכלי, לבין כלכלת העניים.

הניתוח הצליח, ואפשר לקרוא למשק שלנו קפיטליסטי. הוא נפרד מרוב בעיות הסוציאליזם, אך מתמודד כל יום עם תופעות הלוואי של הקפיטליזם - שחיתות וקשרי הון-שלטון, יוקר מחיה ועוצמה גדולה של מונופולים וקבוצות לחץ והתפרקות הסולידריות. מחאת קיץ 2011 אצלנו והמשבר הגלובלי של 2008 היו צלצול השכמה לגבי הכיוון והעוצמה שבהם נע הקפיטליזם המערבי. הציבור לא מבקש לחזור לעידן הקודם. אבל הוא רוצה לטפל בתופעות הלוואי המציקות שהביא העידן הקפיטליסטי. הוא רוצה תיקון. הקלה. רווחה. זה כל הסיפור. אין לו עניין לעשות ניתוח שינוי מין נוסף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם