רכבת קלה, פליטים או חניה? מה באמת מדאיג את ראש ממשלת מדינת תל אביב? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רכבת קלה, פליטים או חניה? מה באמת מדאיג את ראש ממשלת מדינת תל אביב?

מה חושב תל-אביבי על העיר שבה הוא גר? הוא חושב שהיא צעירה ומפתה, קשה להשגה, עיר בלי הפסקה וגם בלי חניה - עיר זורמת, אבל מאוד פקוקה ■ ומה קורה כשאחד כזה הוא ראש העירייה? הוא מנסה, קודם כל, להפיק ממנה את המקסימום, גם במחיר מופקע

תגובות

ככל שתדמיתה של ישראל מידרדרת, ככל שאנחנו חוטפים מהתקשורת העולמית ומנודים מכמעט כל פורום עולמי, ככל שמשוחררי צה"ל נהפכים למצורעים גם במדינות ידידותיות - כך תל אביב פורחת. העיר הגדולה בישראל נתפשת בעיני העולם כמו איזה פלא אורבני שצומח על כוכב משלו, מנותק לגמרי מהמציאות הישראלית "האמיתית" - מהמלחמות, מהגזענות, מהטרור, מהאלימות, מהקיצוניות הדתית, מהלאומנות ומחוסר התקווה.

תל אביב היא ההפך מכל זה - היא עיר של בילויים, תרבות, קניות, אהבה, חופש, ים ושמש - ובקיצור, עיר החלומות האולטימטיבית שהעולם אוהב לאהוב, הנראית כמי שהגשימה את החזון שבספרו של הרצל על ישראל, אלטנוילנד (ארץ ישנה-חדשה), שעל שמו קרויה העיר. בדומה לריו דה ז'ניירו בברזיל, אמסטרדם בהולנד או ניו יורק בארה"ב - רבים בעולם חושבים שתל אביב היא בירת ישראל. היא כל כך מקובלת בעולם, עד שעולה החשש שהיא קצת נהנית מהתדמית הגרועה שמצליחה מדינת ישראל לייצר לעצמה בכישרון רב.

כל זה טוב ויפה, אלא שמשום מה גם בישראל הפנימו רבים את המסר האומר שתל אביב היא מעין אי נפרד. בניגוד לעולם, דווקא אצלנו נוטים להתייחס לתל אביב באופן שלילי, יותר מאשר באופן חיובי. תל אביב נתפשת כאן כעיר נהנתנית המנותקת מהמציאות. על אף ש-400 אלף איש גרים בה, 600 אלף איש עם חצי מיליון כלי הרכב שלהם נכנסים אליה מדי יום לעבודה, לקניות ולבילויים, אחד מכל שישה ישראלים עובד בה ומיליונים אוהבים אותה מרחוק - הבון-טון הוא לרדת על תל אביב. מציגים אותה כעיר לעשירים בלבד, מהסוג שיושב כל היום בבתי קפה, בזמן שכולם סובלים מהמצב הכלכלי והביטחוני הקשה. ומי אם לא רון חולדאי, המכהן כראש העירייה זה 12 שנה - האדם שאפשר אולי לכנותו ראש ממשלת מדינת תל אביב - מתאים לענות על כל הטענות האלה.

כבר בלילה שלפני המפגש עם חולדאי התחלנו לשנן "לראש העירייה לא מאחרים, לראש העירייה לא מאחרים. בטח לא למי שהיה תא"ל בחיל האוויר ומנהל תיכון". ניסינו לממש את ההבטחה. יצאנו מהבית שעה וחצי לפני הזמן. אבל הפקקים לא התחשבו בנו. איחרנו. במקום לדבר עם חולדאי על תל אביב המשתמטת מצה"ל, חשבנו, בתחילת השיחה נתלונן על הפקקים.

"אז למה באתם? מה אתם רוצים לשמוע?", שאל חולדאי בחצי כעס כשהתיישבנו במשרדו שבקומה ה-12 בבניין העירייה. נבהלנו קצת מהתגובה ומייד שכחנו את הפקקים וגם את הדיבור השלילי על "מדינת תל אביב". "באנו לשמוע מה מטריד את ראש העירייה", השבנו במהירות. וזה עבד.

"קראתי הבוקר שתי ידיעות בעיתון שהטרידו אותי", השיב חולדאי. "הראשונה עסקה בעוני בישראל. חוסר השוויון מטריד אותי; העובדה שההצלחה הכלכלית של ישראל לא כוללת את כולם. פעם היינו מדינה שוויונית עם שירותים ציבוריים, אבל האכזבה מהשירותים האלה הביאה אותנו לקיצוניות שנייה - להפרטה, שהפכה את ישראל למדינה לא צודקת".

הידיעה השנייה שעליה דיבר חולדאי הסתתרה בתחתית אחד העמודים: דובר בה על השלמת כריית מנהרת גוטהרד המחברת בין שווייץ לאיטליה. זאת המנהרה הארוכה בעולם, 57 ק"מ אורכה, המהווה חלק ממיזם שאמור לקצר את זמן הנסיעה בין ציריך למילנו בשעה ולאפשר את הארכת הרכבות בקו ואת הגדלת מספרן.

למה מנהרת גוטהרד מטרידה אותך? זה אומר משהו על הפער בין ישראל לעולם המודרני?

"בישראל מה ששולט זה חוסר המשילות וחוסר היכולת לקבל החלטות ולבצע פרויקטים שיש להם משמעות לאומית. זה מטריד אותי".

מי אשם? הממשלה

לראיון עם חולדאי באנו מצוידים ברשימת תלונות, ובשלב די מוקדם בשיחה החלטנו לשלוף אותה מהתיק. יום קודם ערכנו מדגם בקרב אנשי המערכת וחברים שגרים בתל אביב ושאלנו אותם מה הם חושבים על העיר. האמת היא שהיתה שם לא מעט אהדה לראש העירייה וניתנו מחמאות על הניהול, על האכפתיות ועל הקדמה. אבל כמובן שאי אפשר היה להתחמק מטענות על מחירי הדירות המופקעים, על השכירות הגבוהה ועל בעיות הפקקים והחנייה.

חולדאי בא מוכן. הוא שולט בפרטים ואפילו מתרגז קצת כשאומרים לו שהדרום מלוכלך, שהירקון מריח רע ושלאוסישקין - האולם של הפועל תל אביב בכדורסל שנהרס בהוראתו עקב תשתיות לקויות - עדיין אין תחליף. הוא מתגאה בשינויים שהנהיג אך כועס על הממשלה, שכן לתפישתו, פרויקטים אינם יוצאים לפועל בגלל היעדר תכנון ויכולת ביצוע אפסית.

חולדאי מתחיל בסוגיית הדיור: "תל אביב היא הראשונה שסופגת כל בעיה לאומית, ולכן כשעלו מחירי הדיור הגבוהים על סדר היום דובר בתחילה על המחירים בתל אביב. אבל כיום מפנימים שהבעיה היא מחירי הדיור בכלל ולאו דווקא בתל אביב. כאן מתגלה אוזלת ידה של מדינת ישראל - לא מטפלים בבעיות לאומיות. לא דואגים שיופשרו מספיק קרקעות ושתהיה תשתית חוקית, כך שאפשר יהיה לספק את הדיור הנדרש.

"מהנדס העיר ברצלונה שביקר כאן אמר לנו שבאירופה ראו בדיור זכות יסוד כבר בתחילת המאה הקודמת. אצלנו רואים בזה עסקים, ולכן אין דיור. אפילו היוזמה שלנו בעירייה לאפשר 'דיור בר השגה' לא מתקדמת, כי כשאנחנו מגיעים לוועדה המחוזית משיבים לנו שאי אפשר לטפל בזה. הטענה היא שאין לכך תשתית חוקית. הממשלה לא מטפלת בנושאים מערכתיים כמו דיור, תחבורה ציבורית ורכבת קלה".

אז גם כישלון הרכבת הקלה בתל אביב הוא באשמת הממשלה?

"בוודאי. מ-2000 - אז החוזה נחתם מול הממשלה - אני בכלל לא בלופ. אנחנו בתל אביב לא היחידים שנפגעים מחסרונה; מדובר בחמש רשויות מקומיות שהרכבת עוברת בתחומן. כל ההתנהלות מול היזם היא של הממשלה וזו הטעות".

אז אתה אומר שבבעיות הכי קשות של העיר - דיור ותחבורה - אתה בכלל לא יכול לטפל.

"נכון. התחומים שהרשויות אחראיות להם דווקא מתפקדים. בשנים האחרונות בנינו 'רכבת תחתית' מפתח תקוה עד ראשון לציון. העברנו צינור מתחת לאדמה בקוטר של 1.6 מטרים בהשקעה של מיליארד דולר. מדוע לא שמעתם עליו? מהסיבה הפשוטה שהצינור מוביל ביוב ולא נוסעים. עשינו זאת באמצעות חברת תאגיד מטרופוליני שנקראת איגודן. במקום שבו נותנים לנו את הסמכות, יש לנו את כלי הביצוע. לכן, אם רוצים להגיע למציאות שבה תהיה תחבורה ציבורית יעילה במטרופולין גוש דן - חייבים להקים רשות מטרופולינית 1שתטפל בעניין, כפי שמקובל בכל העולם. באירופה התחבורה המטרופולינית היא בבעלות העירייה. במקומות אחרים יש רשות מטרופולינית שהיא המנהלת הרגולטורית כמו Port Authority בניו יורק ובניו ג'רזי וה-London Transport בלונדון".

את כל הדברים האלו אתה אומר בעצם כדי לרמוז שלא תהיה לנו רכבת?

"אני מקווה שתהיה בכל זאת. בישראל מטפלים בבעיות רק אחרי שיש משברים. 'סוף מעשה במחשבה תחילה' לא עובד כאן. כראש עיריית תל אביב אני לא יודע מה התוכניות של ישראל לעשור הקרוב בתחום התחבורה: מה בונים ועד מתי, ומהם היעדים שלשמם בונים. הייתי מצפה שתהיה תוכנית שהכותרת שלה היא הגדלת הנשואה בתחבורה ציבורית ב-30% בחמש השנים הקרובות, אבל אין תוכניות כאלה".

הכל בעיות שבהן אשמה הממשלה?

"לצערי כן".

כלומר, למעשה אתה פועל במסגרת הסטריאוטיפ הידוע של ראש עירייה שמטפל קצת בזבל וקצת בביוב.

"אני לא מתבייש לטפל במרחב הציבורי ובשירות לבני אדם. אני לא מתבייש בעובדה שאני מנהל תקציב של 4.5 מיליארד שקל בשנה בלבד - ולא את מדינת ישראל. אני מאושר שאני יודע לספק נדנדה לילדים ותומך בבית הספר און לילדים נפגעי שיתוק מוחין. אני לא מתבייש שהשפעתי על ישראל בכך שהקמתי את מרכז הסיוע לעובדים זרים ואני לא מתבייש שקבעתי שבעיר יהיה רק רב ראשי אחד ושיהיו 100 ק"מ של שבילי אופניים. אני עושה כמיטב יכולתי.

"כבר בפסח הקרוב ימתינו לכל המעוניין 1,500 זוגות אופנים שיפוזרו ב-150 מתקנים ברחבי תל אביב. שוכרים יוכלו ליהנות מחצי שעה ראשונה של רכיבה חינם. מספר הנוסעים על אופניים גדל פי שבעה בעשור האחרון בעיר. אני גם לא מתבייש שלקחתי עירייה שהיתה פושטת רגל והבאתי אותה למקום יציב. זו מהפכה כלכלית. הכל מגובה בנתונים".

האורחים מלכלכים

חולדאי, 66, נשוי ליעל ואב לשלושה, נולד בקיבוץ חולדה שאביו היה בין מקימיו, ומכאן גם שם המשפחה. הוא שירת בחיל האוויר כטייס קרב ובהמשך כמפקד טייסת וכמפקד בסיס. בסוף שנות ה-80 פרש חולדאי מצה"ל בדרגת תא"ל ופנה לעסקים פרטיים שלא המריאו. את דרכו הציבורית החל ב-1993, כשניגש למכרז לניהול תיכון גימנסיה הרצליה - תפקיד שאותו מילא במשך חמש שנים. ב-1998, עם פרישתו של ראש העירייה הקודם רוני מילוא, התמודד חולדאי נגד דורון רובין על התפקיד וניצח ברוב גדול של 50%. מאז הוא הספיק להיבחר עוד פעמיים - ב-2003 הוא זכה ברוב עצום של 63% וב-2008 נבחר ברוב של 51% - כשהמתמודד מולו היה ח"כ דב חנין. כעת מכריז חולדאי שהוא כאן כדי להשאר עוד שמונה שנים, כך שישלים 20 שנה בתפקיד.

חולדאי מסביר את ניגוד המשימות שבתוכו פועל ראש העירייה הגדולה במדינה: מצד אחד 600 אלף איש נכנסים לעיר מדי יום וצריכים לקבל שירותים; ומצד שני 400 אלף התושבים המתגוררים בה רוצים שקט וניקיון. "תושבי ערים אחרות המגיעים לכאן כדי לעבוד ולאכול הם קליינטים נהדרים, אך גם מייצרים לנו יותר זבל, צפיפות ורעש וגם תופסים מקומות חנייה רבים. אנחנו מפנים פי שלושה זבל לנפש מאשר ברעננה למשל. אז נכון שאנחנו נהנים מהכנסות בהיקף גדול בגללם ואני צריך לשרת אותם, אך אני גם צריך לחשוב איך לספק איכות חיים לתושבים". איך באמת?

"את זה אפשר לעשות רק בעזרת צדק ציבורי. הצבתי למשל ניידת לילית קבועה ברחוב יהודה המכבי למשך שלוש שנים, כדי לעשות סדר ולמנוע רעש לשכנים. עובדה שכיום גם העסקים מרוויחים וגם התושבים חיים בהרמוניה. הזזתי ממקומו גם את מועדון אלנבי 58 שגרם לכך שברדיוס של חצי ק"מ סביבו אי אפשר היה לגור בגלל הרעש. העברנו אותו לנמל וכיום רחובות כמו ביאליק ומלצ'ט הם רחובות שהצעירים חיים בהם בהרמוניה".

עיון בנתונים הכלכליים של תל אביב מאמת את המהפכה הכלכלית שעליה מדבר ראש העירייה. גירעון בחשבון השוטף של יותר מ-150 מיליון שקל בשנה ב-1997-1998 הצטמצם בהדרגה ונהפך לעודף תקציבי בכל שנה משמונה השנים האחרונות. וזה לא שתל אביב לא משקיעה - מתחילת העשור צמחו הכנסות העירייה ב-50%, מ-2.2 מיליארד שקל ל-3.4 מיליארד שקל. תהליכי ההתייעלות, לצד הגידול בהכנסות, מיתרגמים למגמת ירידה בגירעון המצטבר, שהתכווץ ב-26% מ-900-700 מיליון שקל עד 2004 ל-560 מיליון שקל כיום.

גם מדירוג האשראי הגבוה של עיריית תל אביב (AAA בדירוג ישראלי) אפשר ללמוד על מצבה הפיננסי, שאותו מגדירה חברת מעלות S&P כיציב: "לדעתנו עיריית תל אביב-יפו מציגה ביצועים מצוינים בניהול תקציבי, שאנו צופים כי יימשכו בשנתיים הקרובות", כתבו שם.

כיצד מבצעים מהפכות כלכליות?

"באופן מדורג הגענו לאיזון. שילשתי את ההשקעות בפיתוח, מפני שדאגנו להגדיל הכנסות ולהוציא מכל שקל יותר. ביצענו שינויים ארגוניים, נקטנו צעדי התייעלות וקיצצנו את כוח האדם המופקד על מאגר ההכנסות - כיום יש פחות עורכי דין ורואי חשבון בעירייה. המערכת הרבה יותר יעילה".

הגידול בהכנסות הוא גם בזכות הרבה יותר דו"חות חנייה.

"בהחלט. אני אומר לכולם דבר פשוט: אני מוותר על דו"חות חנייה ובלבד שיחנו כחוק. כי כל מה שאני עושה באכיפת חנייה נועד לאפשר את הסדר הציבורי. אני דואג לחלשים, לקשישים ולאמהות עם הילדים וגם לאבא שהולך עם התאומים".

אנשים לא רוצים לעבור על החוק סתם כך, פשוט אין מקומות חנייה בעיר הזאת.

"אנשים לא קולטים את המסר: לא תהיה חנייה בתל אביב-יפו. מה אתם רוצים, שאביא אדמה מסיביר? כששיפצתי את דיזנגוף וקבענו שאסור יהיה לחנות בצדי הכביש, אמרו לי שלא יהיו חיים ברחוב הזה כי לא יהיה לאנשים היכן לחנות. מה קרה בפועל? הרחוב שוקק חיים. למה? כי איכות החיים חזרה לתל אביב-יפו. מדינת ישראל מצטופפת והולכת. יש שיפור במצב הכלכלי. אנשים קונים מכוניות ומצפים שאני אפתור להם את הבעיה. בטוקיו לא נותנים לך להחזיק כלי רכב, אם לא הוכחת שיש לך חנייה.

"העתיד טמון בפיתוחה וביעילותה של התחבורה הציבורית. אנשים צריכים להבין שבאגואיזם שלנו אנחנו תופסים 6 מ"ר על הכביש במקום לנסוע עם עוד 50 איש ולתפוס פחות שטח. בנוסף אנחנו הולכים על פתרון של חניונים תת-קרקעיים שיורידו את המכוניות למטה לטובת תחבורה ציבורית. חניון הבימה נהפך לכיכר מדהימה עם 1,000 מקומות חנייה מתחת לקרקע. אנחנו מתכננים חניון במתכונת דומה בכיכר רבין".

ההפך מירושלים

המהפכה של השנים האחרונות בתל אביב נראית לא רק בדו"חות הכספיים, אלא גם בשטח: העיר ברובה נקייה ומתוחזקת ורחובות מרכזיים בה, כמו דיזנגוף, אבן גבירול ושדרות רוטשילד, עברו מתיחת פנים, וכן שוקמו תשתיות ונסללו שבילי אופניים. במקביל הוקמו ושופצו מתחמי בילוי כמו נמל תל אביב, מתחם התחנה, אזור שוק הפשפשים ומדרון יפו. בנוסף נסללה טיילת ענקית לכל אורך החוף, מתל ברוך בצפון עד יפו בדרום. ההצלחה של מתחמי הבילוי מסייעת גם לשמור על איכות חיי התושבים שכן הימצאות המסעדות, בתי הקפה והחנויות באותם מתחמים הפחיתה את תלונות התושבים בנוגע לרעש בלילה. בולטת גם השקעת העירייה באירועי תרבות, שבמסגרתם מתקיימות הופעות פתוחות ברחובות ובפארק הירקון.

למהפכת חיי הלילה - כיום פועלים בעיר 1,800 ברים, מסעדות ובתי קפה - תרמו גם מגזיני תיירות ועיתונים מרחבי הגלובוס, שדירגו את תל אביב בפסגת התיירות העולמית. הדירוג האחרון היה המקום השלישי ברשימת הערים החמות ל-2011 של מדריך התיירות "לונלי פלאנט". "תל אביב היא ההפך המוחלט מירושלים", נכתב. "עיר חטאים מודרנית הממוקמת על הים, בניגוד לעיר הקודש השוכנת על ההר. הדת שמאחדת את תושבי העיר היא דת ההדוניזם". העיתון "ניו יורק טיימס" הכתיר את תל אביב כבירת ה"קוליות" של המזרח התיכון וה"נשיונל ג'יאוגרפיק" בחר בתל אביב כאחת מעשר ערי החוף הטובות בעולם לצד ריו דה ז'ניירו, ניס, קייפטאון, סנטה מוניקה, הונולולו וסידני.

את כל זה אפשר להבין גם מהתבוננות בשינוי הדמוגרפי שחל בתל אביב בשנים האחרונות. בעשור האחרון גדלה האוכלוסיה בתל אביב יפו בכ-14%. ויותר חשוב - תל אביב מובילה את ישראל בנתח הצעירים שלה: 24% מהתושבים הרשומים (95.9 אלף תושבים) הם צעירים בגילי 34-25, לעומת שיעורם בכלל האוכלוסיה - 15%.

אחד הגורמים שתרמו לעידוד ההגירה של צעירים לתל אביב היה הגידול במספר המועסקים במערכת הפיננסית. אלא שאותם צעירים שעברו לעיר נאנקים כיום תחת מחירי הדיור המאמירים. הטענות הן שתל אביב נהפכה לעיר שרק מי שיש לו אבא עשיר יכול לקנות בה דירה. גם חולדאי זכה לתדמית מעט יהירה ואליטיסטית, בין היתר בגלל חבריו - אנשי עסקים עתירי ממון. התדמית הזאת התחזקה עם הקמתם של עשרות מגדלי היוקרה בעיר בעשור האחרון, בהם מגדל רוטשילד 1, מגדלי אקירוב ופארק צמרת.

מחירי הדירות בישראל נסקו בשנים האחרונות, אבל אתה לא יכול להשוות אותם לזינוקים בתל אביב. מה אתה עונה לאנשים שרוצים לגדל כאן משפחות אך מתקשים לעמוד במחירים?

"אני אומר לצעירים שאנחנו היינו הראשונים לאתר את הבעיה. עשינו עבודת מחקר רצינית וראשונית, שמגדירה מהו דיור בר השגה. היינו הראשונים שהכניסו לפרויקטים קיימים תנאים שמחייבים בניית דירות קטנות. גם הכרחנו יזמים לבנות דירות להשכרה לעשר שנים. הבעיה היא שהבסיס החקיקתי רעוע ופוגע ביכולת לטפל בבעיה והוא בוודאי לא פועל בקצב הראוי. למרות הכל, מספר הצעירים בתל אביב-יפו גדל באופן משמעותי בעשור האחרון. הבעיה היא יוקר הדיור במדינת ישראל והיא ניכרת במיוחד אצלנו בגלל המרכזיות של העיר".

אולי צריך להגיד לצעירים שבתל אביב, כמו בלונדון, בניו יורק ובכל עיר גדולה בעולם, הנדל"ן יקר ואין מה לעשות.

"כן. אבל כראש עירייה תפקידי לטפל גם בגרושה משכונת התקווה, שאצלה ביקרתי לפני יומיים, שיש לה שלושה ילדים עם בעיות והיא משלמת 1,800 שקל על חדר עם מטבח ושירותים. תפקידי גם לחשוב על הצעירה שתופסת אותי ברחוב ושואלת למה היא משלמת כל כך הרבה כסף על דירה ליד הבימה".

אני סוציאל-דמוקרט

אף שתל אביב היא המגרש הביתי של חולדאי והוא מכיר אותה ואת תושביה מקרוב - מישהו בבחירות האחרונות הצליח בכל זאת להפתיע אותו. אחרי עשור בתפקיד, ואחרי לא מעט שינויים והישגים, הגיח ח"כ דב חנין ב-2008 ונידנד לחולדאי את הכסא. חנין רץ לראשות העירייה מטעם תנועת "עיר לכולנו", שהוקמה על ידי תושבים, והצליח לגרוף 34% מהקולות. חולדאי ניצח, אבל חנין קיבל הרבה כבוד. "עיר לכולנו" נהפך לסלוגן והציף, שוב, את הבעיות העיקריות שמטרידות את תושבי תל אביב.

אף שחולדאי מתעקש שידע שינצח, המאבק הלא פשוט שניהלו נגדו בכל זאת נגע בו. אחרי שתי קדנציות שקטות מבחינה פוליטית, חנין כמעט גנב לו את ההצגה. אפילו הטון שבו הוא מתנהל לאורך הראיון קצת משתנה כשהוא מגיב לעניין: "יעידו כל מכרי, מוקירי ויודעי זכרי שלא דאגתי. ידעתי מה יהיו תוצאות הבחירות מפני שאני מכיר את העיר ברמה אינטימית. אני מסתובב כאן, אני שומע אותה. אבל בכל זאת נפגעתי מפני שהדביקו לי את הנקודות שבהן אני מלין על מצבה של מדינת ישראל.

"בהשקפת עולמי האמיתית ובחיי היום-יום שלי אני סוציאל-דמוקרט אמיתי, שמאמין בשוויון חברתי. לכן הקמתי את בית הספר און לילדים ולכן השקעתי ביפו יותר ממיליארד שקל. היתה שם הזנחה. בכפר שלם הקמתי פארקים, מוסדות ציבור, בתי ספר, נדנדות ומדרכות. אלא שהדביקו לי במערכת הבחירות בעיות שאינן שלי".

מה הדביקו לך?

"את נושא התחבורה הציבורית. הבעיה של הפקקים במטרופולין גוש דן היא הפקקים שמחוץ לתל אביב. מהירות הנסיעה בתוך תל אביב לא ירדה ולא עלתה בעשור האחרון. הבעיה העיקרית היא בכניסות וביציאות - הפקקים הם ממודיעין ועד קיבוץ גלויות, וכן מנתניה ועד מחלף השלום. מדינת ישראל צריכה לתת עדיפות לתחבורה ציבורית ולהתבסס על גישה שאומרת שאוטובוסים ייסעו מהר יותר וכלי הרכב הפרטיים לאט יותר. כך אנשים יעברו לשימוש באוטובוסים ובתחבורה ציבורית. אני מדבר על זה כבר עשר שנים".

הם דיברו גם על מחירי הדיור.

"נפגעתי גם מזה, שכן ציירו מצב לפיו אני האשם במחירים הגבוהים, והתעלמו מכך שהסיבה לנדל"ן היקר היא שנהפכנו למדינה קפיטליסטית, שבה רק השוק קובע את המחיר. אני בסך הכל דאגתי לעיר נקייה וירוקה שמשרתת את תושביה. מעיר שננטשה על ידי תושביה במשך שנים נהפכה תל אביב לעיר שגידול האוכלוסיה שלה הוא עצום. בתקופת כהונתי גדלה כאן האוכלוסיה ב-10% ורוב התושבים החדשים הם צעירים.

"בהלצה, אמרתי לאנשים: 'מה את רוצים, שאלכלך את העיר מחדש? שאשבור את המדרכות ואצור מציאות שבה אנשים ירצו לעזוב כדי שמחירי הנדל"ן יירדו?' מצד שני, אני לא מקבל את העובדה שמחירי הדיור הם גזירת גורל, שמס ירושה הוא גזירת גורל, שתמלוגי הגז הם גזירת גורל וששכר הבכירים בבורסה הוא גזירת גורל. כל אלה תלויים בהחלטות שאפשר לשנות באמצעות הממשלה. אנחנו נראים כמו שהחלטנו להיות".

אתה אומר שצריך להטיל מס ירושה, להעלות את תמלוגי הגז ולהוריד את שכר הבכירים?

"אם תרצו, זה מה שאמרתי".

התפקיד שלך הוא לקדם את תל אביב, אבל אולי היא התנפחה מידי ולא השאירה כלום לאחרים. סטודנט לקולנוע שרוצה לעבוד במקצוע לא יגור בירושלים כי לא תהיה לו עבודה.

"בכל מדינה יש את המקום שבו מתרחשת היצירתיות ושם מתנהלת הכלכלה. ישראל היא בסך הכל כגודל עיר בינונית בעולם. ביום שיבינו שכל התכנון הלאומי שלה הוא כמו תכנון של עיר - ותהיה תחבורה ציבורית מרעננה לכפר סבא לרחובות ולתל אביב ברבע שעה - הכל ייראה אחרת.

"אני לא יכול לייצר את הכלי שמביא אנשים ליעדם ברבע שעה, אני לא מנהל המדינה. האם מנהטן גדלה מעבר ליכולת שלה? לא. התרומה של מנהטן לכלכלה האמריקאית היא עצומה. המושג תל אביב קיבל ממד דמוני; כשאתה נוחת בשדה התעופה בבן גוריון אומרים במערכת ההגברה במטוס - 'זה עתה נחתנו בתל אביב'. צריך לזכור שבמטרופולין תל אביב - כלומר גוש דן, שהוא בגודל של וינה - יש 30 רשויות מקומיות. זה מוגזם. אם היינו בגודלה של לונדון, היינו מתמודדים עם 60 רשויות מקומיות. אין שום צורך ב-265 רשויות בישראל - זה יוצר בעיות אדירות בתחום התכנון הלאומי".

כלומר יש אצלנו עודף פוליטיקאים?

"אלה לא פוליטיקאים, אלא קבוצות אנשים שיש להם אינטרס לוקלי ושמעדיפים אותו על האינטרס הכללי. האינטרסים של תושבי כפר שמריהו שונים מהאינטרסים של תושבי הרצליה, ולכן כשרוצים לפתוח כביש שמחבר בין שתי ערים אף אחד לא רוצה את הרעש אצלו. זו הסיבה, למשל, שלרחוב ז'בוטינסקי בתל אביב אין המשך עד כביש גהה. אם יסללו כביש כזה, הוא יגיע לרשות מקומית אחרת ששמה רמת גן.

"מבחינתי, אם יאחדו את הרשויות בגוש דן אני מתפטר, אם ירצו בכך, כי זה נושא מספיק חשוב. אלא שאין כיום מספיק כוח פוליטי כדי שהדבר הזה יוכל להתבצע. כשעשו איחוד זה היה על בסיס פוליטי ולא על בסיס תכנוני ראוי. בדנמרק היו 240 רשויות והם חתכו בשני שלישים את המספר. כך גם בפולין".

למה אצלנו לא מצליחים?

"כי אנחנו מדינה פוליטית מאוד ויש התעסקות מתמדת בענייני מלחמה, שלום ושטחים, שדוחים אינטרסים ותהליכים אחרים. אנחנו המדינה היחידה שבה יש מימון חינוך פרטי על ידי המדינה בלי שום שליטה על התכנים".

עוד שמונה שנים

היחלשותו של יו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק, הציתה שוב את המאבק על ראשות המפלגה וגם שמו של חולדאי עלה. הוא כבר כיוון בעבר הרחוק לפוליטיקה ארצית כאשר התמודד ב-1995 ברשימת העבודה לכנסת, אך לא הגיע למקום ריאלי.

מה לגבי פוליטיקה ארצית? פעם חשבת ללכת לכיוון, זה עדיין מעניין אותך?

"אני ראש עיריית תל אביב-יפו לפחות לשמונה השנים הבאות. נותרו לי שלוש שנים לקדנציה הזו ועוד חמש שנים בקדנציה הבאה. אני צריך לראות את הרכבת הקלה נוסעת".

אתה לא ראש העירייה הראשון שאומר את זה.

"ההבדל ביני לבין אחרים הוא שאני מודה שלדאבוני העניין לא בידיי. אני אסייע בכל מה שיידרש, ויעידו אנשי האוצר שעיריית תל אביב מסייעת בכל מה שנדרש כדי שהרכבת תקום".

כך חשבת שייראה תפקיד של ראש עירייה?

"זה ממש לא דומה למה שחשבתי, אבל כך היה בכל מקום שאליו הגעתי בחיים. מלחמת ששת הימים לא נפתחה כמו שחשבתי שתיפתח וגם מלחמת יום הכיפורים לא. ניהול גימנסיה הרצליה בוודאי לא היה בהתאם לציפיות, מה גם שהיתה שם בעיה נוספת - גוף בפשיטת רגל".

ראש העירייה הוא התפקיד הכי קשה מבין התפקידים שמילאת?

"השנה הראשונה שלי בגימנסיה הרצליה היתה קשה לאין ערוך מהשנה הראשונה בעיריית תל אביב. הייתי בודד והיו לי מעט אנשים להיעזר בהם מקצועית. אנשים אמרו, 'מה הוא מבין בחינוך?'. אבל גם בתל אביב לא היה קל ואם היו צריכים לבחור אותי מחדש אחרי שלוש שנים, כנראה שזה לא היה קורה. את התוצאות התחילו לראות רק אחר כך, עד אז בכלל לא הבינו מה אני עושה.

"במערכות גדולות השינוי אורך זמן. אנחנו לא נותנים מספיק קרדיט לפוליטיקאים - מהיום הראשון דורשים מהם תוצאות - ואין דבר כזה. אני לא מבין למה אין תוכנית חומש לתחבורה שאני יודע מהן יעדיה ומהם התקציבים. כמו שעושים בווינה, בלונדון ובברלין. אליהן, הרי, אנחנו רוצים להידמות. אני רוצה שנוסעים יקנו כרטיסים לאוטובוס מחוצה לו - כדי שהנהג יוכל לנהוג.

"עליתי לא מזמן לאוטובוס, קניתי כרטיס וראיתי כיצד רכישת הכרטיסים מאטה את זמן הנסיעה. בזמנו אמרתי לאריק שרון שהאבסורד הגדול הוא שהסמכות היא אצל הממשלה ויכולת הביצוע היא אצלנו. אמרתי לו, 'תעבירו אלינו את סמכויות הביצוע', והוא הסכים אתי".

איך אתה נערך לטווח הארוך?

"אני יודע מה הצפי שלי, ולפיו אני בונה כעת בתי ספר. בשכונות חדשות שנבנות אני דואג לתשתיות מים וביוב. יש לנו תוכנית שנקראת שש"ת (שיפור ושיקום תשתיות בשכונות): נכנסים לשכונות, יושבים עם התושבים ובודקים אילו מדרכות ומגרשים צריך לשקם. לכל קדנציה יש תוכנית; עכשיו אנחנו בתוכנית השלישית. במקום שיש לי את הסמכות - אני עובד".

כשאתה הולך ברחוב, מה אנשים אומרים לך?

"הציבור חופשי יותר והשיח אינטימי. אני הולך ללא שומרי ראש וללא פמליה, מסתובב באופניים וברגל וגם בתחבורה הציבורית. הציבור יודע לפרגן וגם לומר כשכואב לו. קורה שצועקים לי 'לא נשכח ולא נסלח את אוסישקין'. או שצועקים לי משהו על המקצוע של אמא שלי. אני תמיד מתקן אותם שאמא שלי היתה מורה. נכון שעוצמת התלונה תמיד גבוהה יותר מעוצמת הפרגון".

הריסת אוסישקין היה מהלך שגרר הרבה ביקורת. אתה מצטער עליו?

"אוסישקין היה אולם מוזנח ולא תקני שהוקם באופן רשלני, במקום לא נכון ולא מתאים - ושהיווה מפגע לצופים, לשחקנים ולתושבי השכונה. מעבר לכך שהאולם היה ממוקם על גדות הירקון ומנע גישה לנחל ולפארק. אני רואה את טובת כלל התושבים ולא רק את טובתה של קבוצת אוהדים. מה גם שלקבוצה יש כיום פתרונות טובים הרבה יותר מאשר אותו אולם מוזנח ולא ראוי. אנו פועלים לקידום אולם כדורסל בינוני נוסף בעיר".

תלונה נוספת שחזרה על עצמה בקרב מכרים היא שפלורנטין מטונף.

"פלורנטין הוא אזור תעשייה ומגורים המתאפיין בעומס רב ובמדרכות צרות. קשה לייצר מציאות שבה נקי כל הזמן, אבל אנחנו דואגים לניקיון בצורה יסודית. בשדרות וושינגטון בפלורנטין עומד לקום מדרחוב".

בעבר היה חזון שפלורנטין תהיה כמו שינקין.

"פלורנטין לא תהיה שינקין כמו שתל אביב לא תהיה מנהטן או פאריס. תל אביב תישאר העיר העברית הראשונה עם כל הדברים המיוחדים שבה. שינקין, פלורנטין, דיזנגוף או כפר שלם של לפני עשר שנים הם לא מה שהם כיום, וברוב המקרים ראינו שיפורים משמעותיים".

אזור התחנה המרכזית נראה רע.

"אין לי פתרון לאזור התחנה המרכזית. בכל עיר גדולה יש את המקום, שבו מתרכזים העובדים הזרים וחיי הלילה הם מסוג מסוים. מי שחושב שמציאת פתרון לאזור מסוים תחסל את הבעיה - טועה. היא רק תעביר אותה ממקום למקום. החוכמה היא לדעת ליצור מצב של עידון תופעות קיימות, תוך פיתוח היכולת לחיות אתן. אנחנו משפרים, לא פותרים. מימי אברהם אבינו אנחנו מתמודדים בדיוק עם אותן בעיות".

באילו דברים שעשית בעיר אתה גאה?

"קשה לי להגיד. אולי בגן הבנים, אתר הנצחה לחללים בני ובנות תל אביב, ובגן אירופה - שבמסגרתו נפגשים ניצולי שואה כדי להפיג את בדידותם. אפשר לציין גם את שיפוץ הטיילת, את הקמת תיאטרון הקאמרי החדש או את רחוב אבן גבירול המחודש. הדברים העקרוניים הם שמירת ערכיה של העיר והעובדה שנהפכה מעיר שאנשים לא חשבו שהיא ראויה למגורים - לעיר שיש בה איכות חיים וכדאי לחיות בה. אני רוצה שיכירו בעובדה שהירקון שוקם ושאיכות המים היא טובה, שיש בו צמחייה ואפילו דגים וצבי ים. כשנותנים לנו את סמכויות הביצוע הדברים זזים".

ואם ייתנו לכם סמכויות לא תריבו בינכם? איך תסתדר עם הרמת-גנים שבגללם אין המשך לז'בוטינסקי?

"זה לא שאין אצלנו אגו ופוליטיקאים, אבל אם נקבל את הסמכויות - נסתדר".

ומה עם מדינת תל אביב

לאחר שכיסינו את מירב התחומים, חשבנו כי הגיע הזמן לחזור לסיפור "מדינת ישראל ומדינת תל אביב". האיחור שלנו קצת נשכח, על הפקקים והדירות כבר דיברנו והאווירה רגועה יותר.

תל אביב היא אנטי תזה לישראל: היא מתקדמת, פתוחה ופלורליסטית יותר - ואילו ישראל לא הולכת לכיוון של פתיחות וסובלנות.

"לא נכון, תל אביב-יפו היא ישראל. היא העיר העברית הראשונה והיא חלק מישראל".

אלה סיסמאות.

"אלה לא סיסמאות. התיאטרון, האופרה והפילהרמונית אינם של תל אביב אלא של ישראל. 50% מילדי החינוך המיוחד בעיר הם ילדים מכל הארץ. אני משרת את תושבי ישראל. כל ניסיון לבודד את תל אביב אינו נכון. המאבק שלנו על דמותה של מדינת ישראל הוא מאבק של מדינת ישראל ולא מאבק של תל אביב". *

מדד הפוטנציאל

אם כבר כיום מדובר בעיר נחשקת שרבים רוצים לגור בה, דמיינו מה תעשה לה רכבת קלה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#