יום אחד נתעורר ונשאל - כיצד חברות הסלולר חטפו לנו את האינטרנט? - הייטק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יום אחד נתעורר ונשאל - כיצד חברות הסלולר חטפו לנו את האינטרנט?

פרופ' יוחאי בנקלר מאוניברסיטת הרווארד, אחד התיאורטיקנים החשובים של תעשיית התקשורת, מסביר למה ניטרליות רשת היא התחום שהכי ישפיע לכם על החיים ומשרטט את השלב הבא במהפכה המקוונת ■ "תמיד יש שחקנים שמחפשים נקודות שליטה"

תגובות

קיימברידג' ההבחירות לנשיאות אירן, שנערכו ביוני 2009, גררו גל של הפגנות מחאה סוערות. לאחר שהוכרז על ניצחונו של הנשיא המכהן מחמוד אחמדינג'אד, בהפרש ניכר על יריבו המרכזי מיר-חוסיין מוסאווי, טענו רבים מתומכי מוסאווי שהתוצאות זויפו. התוצאה היתה דרמטית: תנועת מחאה המונית צעדה ברחובות הבירה טהרן ובערים אחרות במדינה. המהומות הביאו לגל מעצרים של "אויבי המשטר", ובכמה מקרים הסתיימו במותם של מפגינים.

האירועים שהתרחשו באירן בקיץ 2009 הכילו את כל חומרי הגלם שמרכיבים סיפור תקשורתי טוב. אבל הפעם אופי הסיקור היה שונה מכל מה שהכרנו. הצופים ברחבי העולם לא היו מרותקים למסכי הטלוויזיה ששידרו מסביב לשעון, היישר מזירת האירועים. המחאה תועדה אמנם בשידור חי - אבל באינטרנט. זאת היתה מהפכה מקוונת: הרשת הוצפה בתמונות שצולמו במכשירים ניידים ובמצלמות דיגיטליות והועלו באתרים כמו פיקסה ופליקר, בסרטונים שהועלו ליוטיוב, בדיווחים באמצעות הטוויטר ובעדויות מפורטות של בלוגרים אירנים - והכל מלב ההתרחשויות.

מבחינת יוחאי בנקלר, פרופ' למשפטים מאוניברסיטת הרווארד ואחד התיאורטיקנים החשובים של תעשיית התקשורת, המהפכה המקוונת באירן היתה נקודת המפנה בהיסטוריה של התקשורת - בדומה לאופן שבו היתה מלחמת המפרץ הראשונה נקודת מפנה, כש-CNN ומתחרותיה שידרו 24 שעות ביממה. "זאת היתה הפעם הראשונה באירן שבה כל התיעוד נעשה באמצעות הטלפונים הניידים והמצלמות האישיות. המקור היחיד לתיעוד וידאו היה האנשים ברחוב. כל המערכות המקצועיות שהמאה ה-20 נשענה עליהם נכשלו, והמערכת המבוזרת הצליחה. זאת הנקודה שבה הכל השתנה".

בנקלר הוא חסיד נלהב של החברה המרושתת, ותומך בעולם של מערכות פתוחות שמטרתן לעודד את המבנה המבוזר והפתוח של האינטרנט כפלטפורמה לחידוש וליצירתיות. הוא נחשב לאחד המשפטנים הידועים והמובילים בעולם בתחום הקניין הרוחני. "החברה המרושתת נותנת לפרטים ולקבוצות הזדמנות למלא את התפקיד שבמאה ה-20 מילאו רק חברות גדולות יחסית - בין אם באמצעות יוטיוב, וויקיפדיה או כל מערכת שמאפשרת לפרטים להשתתף באירועים, במקום לשבת מול המסך ולקבל מידע באופן פסיבי", אומר בנקלר בראיון ל-Markerweek, שנערך במשרדו המרווח בהרווארד.

לאחר שבנקלר פירסם ב-2006 את ספרו "עושר הרשתות" (The Wealth of Networks), היתה לו התערבות מפורסמת עם הבלוגר האמריקאי, חוקר הטכנולוגיה ניק קאר: בנקלר טען כי עד 2010 יתבססו רוב האתרים הגדולים באינטרנט על תוכן שהתקבל משיתוף של המשתמשים. קאר, לעומת זאת, טען שבנקלר מגזים בחשיבותה של יצירה מבוזרת וגרס שזאת רק שאלה של זמן עד שחברות ילמדו לשלם לאנשים עבור יצירת תוכן - אחרת האנשים לא ישתפו פעולה.

ארבע שנים לאחר מכן ברור שבנקלר צדק. "קאר טען שברגע שהמערכת תתבגר ישלמו לאנשים, ואני אמרתי שמה שחשוב לאנשים הוא ליצור ולראות מה אחרים יוצרים. המציאות הוכיחה שהמערכות שמושכות הכי הרבה אנשים הן אלה שמאפשרות לאנשים לבטא את עצמם, ליצור לבד ובשיתוף פעולה עם אחרים לצורך הנאה וכדי לספר סיפורים על מה שחשוב לנו בעולם".

באיזה שלב של המהפכה אנחנו נמצאים?

"בשלב שבו רואים במערכות העיתונים פחד. מדברים שם עכשיו קצת כמו שחברות התקליטים דיברו לפני עשר שנים על כך שהן הולכות למות. מצד שני, רואים התפתחות של שחקנים מסחריים קטנים יחסית. בלוגרים פרטיים נהפכים לחברות מדיה קטנות עם 15 עובדים ולא מאות, המכניסות מאות אלפי דולרים שמכסים את ההוצאות - ולא מיליונים. אנחנו רואים גם השקעה של קרנות וגופים שלא למטרת רווח שרוצים למנף את עוצמתה של הקהילה המבוזרת.

"אנחנו נמצאים בשנתיים-שלוש השנים הראשונות של המעבר: מקיצוניות שבה יש מצד אחד פליאה מוחלטת מול מהפכה, ומצד שני פניקה מוחלטת שהכל מתמוטט - למצב חדש שבו יש משאבים חדשים שאפשר לנצל".

ומי יצליח לשרוד?

"כל אחת מהתעשייות עוברת תחילה את השלב של 'השמים נופלים', ואז נעשות התאמות. חלק מהן ימותו, כמו שקורה בכל מהפכה תעשייתית. עיתונות העלית כבר מבינה שהיא צריכה להישען יותר על קהל בינלאומי. ל'גרדיאן' הבריטי, למשל, יש יותר קוראים בארה"ב מאשר בבריטניה, דרך האתר שלהם. גם עיתונים אירופיים אחרים, כמו 'לה מונד' ו'דר שפיגל', מתחילים לעבוד על גרסאות באנגלית".

אבל אם העיתונות תעבור לאינטרנט, יש צדק בחששות של העיתונות המודפסת.

"למה אכפת למישהו מנייר מודפס? מה שאכפת לנו הוא שיש מקבץ של אנשים שקמים בבוקר ובתור אנשי מקצוע מנסים לחקור ולחשוב על משהו שחשוב לציבור קוראים. יש חשש שכחלק מהמעבר, תיעלם היכולת לקיים מערכת מקצועית. אבל לגבי זה אני פחות דואג".

איפה עוד רואים את המהפכה המרושתת?

"כרגע רואים אותה בכל מוצרי המידע. זה לא אומר שהתעשייה שמאחורי הוליווד תיעלם, אבל אנחנו רואים יותר סרטים חובבניים ותיעודיים. רואים את זה במוסיקה, בתוכנות, באציקלופדיות, במדריכי טיולים למיניהם. מי שמחפש מלון בעולם נכנס לאתר Tripadvisor, שמרכז עצות וביקורות של גולשים. זה לא קורה במקום המערכות הקיימות, אלא במידה מסוימת לידן ובשיתוף אתן. יש התפתחות של מגזר מבוזר של צרכנים-יצרנים, שמייצרים את התוכן של עצמם. אין תחום שזה לא קורה בו".

חשבת שהחזון שלך יתגשם כל כך מהר?

"אני טוען שזה הכיוון כבר מאז 1998, כך שזה לא חדש בשבילי. לא מפתיע אותי שזה קצב ההתרחשויות".

נראה שבשנים האחרונות התרחשה תנופה רצינית בכל מה שקשור לקהילה המבוזרת.

"דברים תמיד קרו מהר, זה אנחנו שלא שמים לב לזה. ב-1999 טענו שהאנציקלופדיה הדיגיטלית 'עין כרטא' של מיקרוסופט הולכת להרוג את בריטניקה. חשבו שהיא תהווה את עתיד החינוך. 11 שנה מאז, ו-17 שנה לאחר פריצת הרשת, וכל שנתיים נראה כאילו דווקא בשנתיים האחרונות הכל השתנה.

"הנה דוגמה נוספת: ב-1994 דיברו על סוג חדש של גזענות - הרייסיזם של הדוט.קומיסם. אז הסתכלו בזלזול על אנשים שסיומת המייל שלהם היא דוט.קום ולא edu של מוסד אקדמי או gov של מוסד ממשלתי - כי זה מה שהכירו ונחשב. קצב השינוי גדול כל כך, שאם עושים תמונת חתך כל שנתיים - רואים תמונה אחרת לגמרי.

"ב-2005, כשכתבתי את הספר 'עושר הרשתות', ההפתעה הגדולה היתה ששנתיים קודם לכן לא היו בלוגים. עכשיו אי אפשר בלי בלוגים. אחר כך הגיע יוטיוב ואז הטלפון החכם. כל פעם יש לנו תחושה שהעולם השתנה. עכשיו אנחנו אומרים: 'איך יכולנו לחיות בלי פייסבוק?', ואנחנו שוכחים שפייסבוק לא היה קיים לפני 2006".

באירופה מחמירים יותר

באוקטובר חשף תחקיר של ה"וול סטריט ג'ורנל" שיישומים פופולריים רבים בפייסבוק מעבירים מידע מזהה אודות משתמשי האתר למפרסמים. לפי התחקיר, הפרצה משפיעה על עשרות מיליוני משתמשים בפייסבוק, כולל אנשים שהציבו בפרופיל שלהם את הגדרות הפרטיות המחמירות ביותר. לפי הבדיקה, כל עשרת היישומים הפופולריים בפייסבוק (בהם המשחקים פארמוויל וטקסס הולד'ם פוקר) העבירו את שמות המשתמשים בהם לחברות חיצוניות, ושלושה מהם גם העבירו מידע אודות החברים של משתמשים בפייסבוק לחברות חיצוניות.

"כל שנה-שנתיים מצליחה פייסבוק למצוא את עצמה בצרה אחרת של פרטיות, ומצד שני, הם יוצרים מערכת שאנשים רוצים להשתמש בה. המשתמשים מצהירים שאכפת להם מסוגיית הפרטיות, ומצד שני הם חושפים הכל", אומר בנקלר.

ואתה לא חושב שצריך להגן על המשתמש במקרים של פגיעה בוטה בפרטיות שלו?

"בפרקטיקה היום-יומית הפרטיות ממלאת חלק יחסית קטן, וצריך לבחון כל מקרה לגופו. למשל, מצבים שבהם אנשים לא מתקבלים לעבודה בגלל דברים שנכתבו עליהם בפייסבוק. כאן צריך לבדוק מה נחשב לפי דיני עבודה סביר או לא סביר לקבלת החלטות.

"בארה"ב ההגנה המשפטית על פרטיות היא מינורית. במידה רבה, ברגע שמישהו חותם 'אני מסכים', ההגנה חלשה יחסית. יש הגנה ספציפית יותר על דברים מסוימים, כמו מידע על עניינים פיננסיים או בריאותיים.

"באירופה, לעומת זאת, הגישה מחמירה יותר: היה פיצוץ תקשורתי גדול סביב הגילוי שמצלמים אנשים ברחוב ב'גוגל סטריט וויו'. בגרמניה, למשל, זה הסתיים בכך שגוגל צריכה לבקש רשות. בארה"ב אין עם זה בעיה, כי מדובר ברשות הרבים. זה לא חדש: באירופה, המשפט - ובמידה רבה התרבות הציבורית - חושש שחברות ינצלו לרעה מידע פרטי, והרגולציה היא נגד חברות. חוששים פחות מהמדינה וממידת המידע שיש בידיה. בארה"ב חוששים הרבה יותר מניצול של המדינה והרבה פחות מחברות".

אז למשתמשים אירופאים שהפרטיות שלהם נפגעה יש עילה משפטית נגד פייסבוק?

"אני אתבטא בזהירות כי לא נכנסתי בדיוק לניתוח, אבל כן, על פניו נראה שבאירופה הם יהיו בצרות עם הסיפור הזה. לפי החוק שם, גם אם יש הסכמה, חייבים להגביל את השיתוף במידע רק למי שאושר מלכתחילה".

בפער שבין המתירנות האמריקאית לשמרנות האירופית בנקלר מגדיר את עצמו אמביוולנטי. "מערכות הרשת יכולות ללמוד עלינו באופן שיכול לעזור לנו לתפקד באופן אפקטיבי יותר, ליצור מוניטין ולתת מוניטין לאחרים כך שיידעו שאפשר לסמוך עלינו. היכולת הזאת היא ענקית. רוב האנשים שמעוניינים ברשת פתוחה מבקשים פרטיות חזקה. אני יוצא דופן: אכפת לי שתהיה רשת פתוחה, ומאותן סיבות אכפת לי מחשיבותה של זרימת מידע חופשי.

"אני מתעניין בעיקר במחקר על מערכות שיאפשרו לבני אדם לאסוף על עצמם את המידע, במקום שהוא ייאסף במערכות. כך כל מערכת תוכל לשאול אותי ספציפית על מידע, ואני אוכל לבחור אם לתת אותו או לא. טים ברנרס לי, שהמציא את הבסיס הרעיוני לאינטרנט, עובד על זה עכשיו: מידע יהיה משאב שיושב בתוך הענן (הקלאוד), משהו שאני שולט בו ואני יכול לתת אליו גישה אם מבקשים ממני. ללא ספק, זה יהיה עולם טוב יותר".

בחזרה לפייסבוק: באיזו מידה אתה מופתע מהצלחתה?

"אני פחות מופתע מכך שיש איזו חברה שהצליחה לצמוח באופן בלתי רגיל בתור רשת חברתית. האם זה היה צריך להיות פייסבוק, מייספייס, פריינדסטאר או משהו אחר? כאן זה כבר חצי מקרי. אני לא חושב שהייתי צופה מראש דווקא את הצלחתה של פייסבוק, ואני תוהה אם ב-2005 מישהו יכול היה להצביע איזו חברה זו תהיה. אם כבר, אפשר היה להניח שזו תהיה מייספייס, שהתקדמה מספיק כדי שיהיו פידבקים, או פריינדסטאר. מהותית, פייסבוק ניצחה".

למה דווקא היא?

"אני לא מכיר מחקר טוב שיכול להסביר ברמת המיקרו אילו החלטות של פייסבוק היו נכונות ואילו לא. זה לא בהכרח בזכות התכנון הטכנולוגי, בוודאי לא הניהול. טיעון לא בלתי סביר הוא שהאסטרטגיה הראשונה של ניצול רשתות חברתיות אורגניות של אוניברסיטאות איפשרה להם גם לבדוק את המערכת וגם להעביר את התוכנה מקמפוס אחד לאחר. במקביל, מאחר שפייסבוק התחיל את דרכו באוניברסיטאות ה-Ivy League (ליגת הקיסוס, שבה שמונה אוניברסיטאות יוקרה, א"נ) - חברות בו נהפכה לסמל סטטוס. אבל נדמה לי שאנחנו מנסים לצייר את המטרה מסביב לחץ. עוד לא שמעתי הסבר טוב שייתן לחברה של מחר את הכלים לנצח".

ראית את הסרט "הרשת החברתית"? חלק ממנו צולם ממש כאן, בהרווארד.

"לא, לא ראיתי".

הוא לא מעניין אותך?

"לא מאוד. בדרך כלל תיאורים של הרווארד בסרטים רחוקים מהמציאות".

הניטרליות בסלולר קריטית

בנקלר, 46, הגיע לארה"ב ב-1991, לאחר שסיים תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב והתחתן עם אשה אמריקאית. ב-1994 הוא השלים את הדוקטורט בהרווארד ועשה התמחות יוקרתית אצל שופט בית המשפט העליון סטיבן בראייר. הוא לימד באוניברסיטת ניו יורק (NYU), באוניברסיטת ייל ולפני שלוש שנים הגיע להרווארד.

אחד הנושאים החמים בעולם התקשורת, נושא שמשפיע על כל אחד ואחד מאתנו, הוא "ניטרליות רשת". מדובר בעיקרון שלפיו אסור לספקי אינטרנט, כמו חברות כבלים וטלפון, לחסום גישה לאתרי אינטרנט מסוימים או לגרום להאטה בקצב הגלישה של משתמשים כבדים, כאלה שמורידים קבצים או משתמשים בחיבור הרשת שלהם למשימות הדורשות רוחב פס גדול.

העיקרון נועד להבטיח את המשך הזרימה החופשית של מידע ושל תוכן באינטרנט על פני האינטרסים העסקיים של חברות האינטרנט. ניטרליות הרשת דואגת שהתנאים יהיו שווים לכל - שדה משחק הוגן לאתרי אינטרנט גדולים וקטנים כאחד. עד לאחרונה היתה גוגל התומכת הבולטת בדוקטרינת ניטרליות הרשת, וטענה שהתערבות בתעבורת המידע ואפליה בין סוגי ויצרני תוכן לשם הפקת רווח גדול יותר של חברות הבזק והכבלים תפגע בתחרותיות וביזמות. מנגד, ספקיות הסלולר והאינטרנט התנגדו לה, בטענה שמספר קטן של משתמשים כבדים מאט את הגלישה לשאר הגולשים.

לספקיות הסלולר והאינטרנט יש אינטרס להיות בעלות יכולת "שליטה" כדי למנוע מצבים של תחרות בהן וכדי למקסם את הרווחיות שלהן. הן פוחדות להגיע למצב שבו הן מהוות צינור בלבד, שמשאיר חלק גדל והולך מהרווחים לספקי שירותי תוכן אחרים, כמו גוגל, סקייפ ונטפליקס.

יש דוגמאות רבות לאופן שבו ניטרליות רשת מיטיבה עם הצרכן. במשך תקופה ארוכה ניסתה בזק למנוע כניסה של שירותי טלפון באמצעות האינטרנט (VoIP), עד שמשרד התקשורת קיבל החלטה מנוגדת ויצר תחרות חדשה בטלפון הקווי מכיוונן של חברות כמו 012 סמייל ופרטנר. סלקום, למשל, ניסתה למנוע מהגולשים לקבל שירות בסקייפ כדי לשמור את תנועת השיחות דרכה ודרך מערכות החיוב שלה. חברות הכבלים שמתפרנסות בעיקר ממכירת שירותי טלוויזיה רב ערוציים ישמחו מאוד אם יוכלו לחסום את שירותי גוגל טי.וי - שירות מבוסס אינטרנט שעתיד להתחרות בשירותי הליבה שלהן.

לפני ארבעה חודשים התרחש אירוע שמאיים לשנות את יחסי הכוחות בכל הקשור לניטרליות רשת. גוגל וחברת הטלקום ורייזון הודיעו על גיבוש הסכמה, שאותה הם מבקשים להפוך למדיניות הציבורית הרשמית של ארה"ב באמצעות הצעת חוק שניסחו. לפי העסקה שרקמו החברות, ייאסר על ספקיות שירותי אינטרנט להגביל או להאט באופן כלשהו את הגישה לתוכן ברשת.

עד כאן מיושם עיקרון הניטרליות, אבל חלקים אחרים בהסכם משנים את התמונה. התוכנית אמנם תומכת ברעיון של ניטרליות רשת בכל הנוגע לאינטרנט קווי, אך פוטרת את הרשתות האלחוטיות בטלפונים סלולריים מחוקים אלה - מה שיאפשר לספקיות האינטרנט לעשות כל העולה על רוחן בתעבורת הרשת הסלולרית ולתת עדיפות לתכנים מסוימים. הנימוק לאבחנה בין רשתות קוויות לרשתות אלחוטיות הוא ששוק רשתות הפס הרחב האלחוטיות עודנו בחיתוליו, ולכן יש היגיון בהגבלת הניטרליות שלו כדי לתמוך בהמשך ההשקעות הנדרשות ברשת הסלולר.

התוכנית עוררה סערה גדולה בארה"ב, וההחלטה גררה ביקורת רבה בקרב ארגונים בתחום המדיה וארגוני צרכנים. מאות אלפי משתמשים חתמו על עצומה שקוראת לגוגל לסגת בה מהמסמך, תחת הכותרת "אל תהיה רע" - הסיסמה שגוגל מציגה כשהיא פונה למשקיעים - ואף נערכו הפגנות מול מטה גוגל בקליפורניה.

"התוכנית מבקשת להפוך את אוטוסטרדת המידע לכביש אגרה", "התוכנית מכשירה את העיצוב מחדש של האינטרנט לטובתן של קומץ חברות וספקיות אינטרנט עתירות ממון", "הגיעה השעה להבטיח רשת פתוחה ולהעמיד את האינטרסים של הצרכן מעל אלה של תאגידי ענק", "העסקה מסמנת את תחילת הסוף של האינטרנט כפי שאנו מכירים אותו", "גוגל מבטיחה ניטרליות רשת רק לחלק אחד של הרשת, החלק שבו הם כנראה יפסיקו להשקיע" - הן חלק מהתגובות.

בנקלר, שמצדד באופן מלא בניטרליות רשת, אומר כי "גוגל איכזבה באופן מהותי. הם טרפו את הקלפים בחריפות".

עד כמה זה הפתיע אותך?

"זה היה מפתיע מאוד, ונעשה במידה רבה מאחורי הגב. היו שמועות לגבי זה כמה שבועות קודם לכן, אבל האכזבה היתה גדולה מאוד. גוגל סגרו עם ורייזון הסכם, שבמידה רבה משך את השטיח מתחת לרגליים של קואליציית ניטרליות הרשת שגוגל היתה עמוד התווך שלה".

למה הוויתור על הניטרליות בסלולר משמעותי כל כך?

"ניטרליות בסלולר היא סוגיה קריטית יותר. תשתית הנגישות שלנו לאינטרנט תעבור בעשור הקרוב לצד האלחוטי, וחלק ניכר מהאינטראקציה היום-יומית תתרחש בסלולר. מכך נובע גם אחד האתגרים הגדולים בעשור הקרוב. למה זה אתגר חדש? האינטרנט היא רשת שהתשתית שלה היא סטנדרט פתוח וציבורי. במידה רבה האינטרנט רץ על רשתות שלפחות עד היום היו פתוחות וניטרליות, והתייחסו לכל 'חבילת מידע' כמו ל'חבילת מידע'.

"אבל בצד הסלולר כל הנחות הבסיס האלה הפוכות. כאן יחידות הקצה הן טכנולוגיה קניינית, ובמידה רבה נשלטות על ידי הספקיות. הפרוטוקלים הם לגמרי קנייניים ובבעלות חברות הסלולר, והרשת עצמה בבעלות חברות הסלולר. אנחנו מגיעים למצב שבו אפילו בארה"ב, שמבוססת על מחשבים אישיים, ובוודאי ברוב העולם שהוא ממילא סלולרי יותר, עוברים לנקודה שבה האינטראקציה העיקרית עם האינטרנט תהיה דרך מערכות שהנחות העבודה והתכנון שלהן הם של מערכת סגורה ובבעלות הבעלים - ולא ניטרלית.

"קל יותר למפעילים להצדיק שליטה בצד הסלולר - הם טוענים שהסלולר אטי יותר ודורש עלויות ניהול גבוהות יותר. קל להם יותר 'למכור' לצרכנים שהשליטה היא דבר טוב עבורם. לכן כאן דרושה הגנה טובה יותר לצרכן ולניטרליות יש חשיבות גדולה יותר. זאת בעוד שברוב מדינות ה-OECD יש מספיק תחרות ורגישות למשתמשי הקצה בצד המקוון לבית, כך שההגנה הרגולטורית פחות חשובה שם. אפשר לסכם זאת בכך שהניצחון קטן יחסית, והוויתור גדול יחסית. ייתכן שבעשור הקרוב נמצא את עצמנו עם אינטרנט שדומה לאינטרנט סלולרי ביפן - בשליטה של דוקומו ומוגבל במידת החדשנות מצדם של המשתמשים".

אם הוויתור גדול כל כך, מדוע גוגל הסכימה לוותר על הניטרליות בסלולר?

"אופציה אחת היא לחשוב שגוגל עשתה טעות, ושוורייזון - שלה יש ניסיון גדול יותר במשחק האדמיניסטרטיבי - שיחקה אותה. כמסתכל מבחוץ שאין לו מידע פנימי, אני לא בטוח שהם עשו טעות. גוגל יוצרים עם ורייזון קואליציה משלהם נגד הקואליציה של אפל ו-AT&T, שהיא המשווקת הבלעדית של אייפון בארה"ב. בגוגל מבינים עד כמה חשוב השוק של הטלפונים החכמים, ועד כמה אנדרואיד אפסטור (חנות האפליקציות של הטלפון החכם של גוגל) וגוגל אפסטור הם מקום שבו הם יכולים לצמוח ולפרוח. חלק ממה שקרה הוא מעבר של גוגל במרחב האלחוטי למערכת יותר סגורה ונשלטת. זה משרת אותם".

גם יו"ר הרשות הפדרלית לתקשורת האמריקאית (FCC), ג'וליוס ג'נקאוסקי (Genachowski), הצהיר שהוא בעד ניטרליות מוחלטת, אך הוא מתקשה ליישם את המדיניות הזאת בגלל המצב החוקתי. החלטה של הרשות בעניין תתקבל כנראה כבר באמצע דצמבר.

ל-FCC יש כיום בעיה של סמכות שיפוט, גם בנוגע לעניינים הקשורים לאינטרנט קווי. בתחילת השנה קבע בית המשפט שהרשות לא יכולה לקנוס את חברת הכבלים קומקאסט, שהאטה את קצב תעבורה למשתמשים "כבדים", מכיוון שההחלטה התקבלה ללא סמכות הולמת.

"ה-FCC נמצאת תחת התקפה חריפה מאוד מצד התעשייה, מצד חברות התקשורת. יש ניסיון להצר את הסמכות ואת חופש הפעולה שלה, כדי למנוע ממנה להיות אפקטיבית ולשפר את רמת התחרות בשוק ומצד שני לחייב ניטרליות ברשת", אומר בנקלר.

מה הסיכוי של הרשות להצליח?

"אחרי הבחירות לבית הנבחרים, הקונגרס נמצא במצב של קיפאון, מה שישאיר את הכדור בידיה של הרשות. מבחינה פוליטית, נראה שארה"ב הולכת לכיוון של מערכות יותר סגורות, פחות תחרותיות ועם מחויבות לא יציבה משפטית לניטרליות רשת. לכן הרבה יהיה תלוי באומץ של ג'נקאוסקי לדחוף את האג'נדה של ניטרליות רשת - גם בצד המקוון וגם בצד האלחוטי - נגד הלחץ הפוליטי.

"אני מקווה שג'נקאוסקי יבין שאם הוא רוצה להשאיר חותם משמעותי, הוא יצטרך לנצל את הריק שהשיתוק החקיקתי בקונגרס ישאיר כדי לזוז קדימה עם סוגיית הניטרליות גם לתחום הסלולר. זו התערבות קריטית, אבל מבחינה פוליטית לא נראה שזה מתקדם.

"אין ספק שכאשר הוא יעשה זאת, יתבעו את הרשות, וזה ייגרר עוד שנתיים-שלוש בבית משפט. מצד שני, בניתוח משפטי טהור, אין ספק שלרשות יש סמכות רגולטיבית בתחום הזה, כל עוד אין שינוי בחוק. קיימת גם אפשרות שאחרי שהוא יפעל באופן זה, יצליחו לעגן חוק שיהפוך את ההחלטה שלו. אבל אני חושב שהקונגרס יהיה מאוד לא אפקטיבי בשנתיים הקרובות, וזה ישאיר חופש פעולה גדול למדי לרשות לעשות מה שהיא תרצה".

יש כיום מישהו שלוקח את המושכות של גוגל והולך יחד עם הרשות?

"צריך לזכור שזה קרה רק לפני כמה חודשים, ושהמערכת הפוליטית היתה די מושבתת בגלל הבחירות. גוגל בעצמה תמשיך להיות חצי-חצי. החברות בתוך הענן זה המקבץ שחייב לקחת לידיו את המושכות - פייסבוק, איביי, בוודאי סקייפ שמשחקים תפקיד משמעותי".

ההיי-טק בישראל הצליח בזכות הפתיחות

בנקלר, כפי שבוודאי הבנתם, הוא חסיד נלהב של מערכות פתוחות על פני סגורות. הוא מדבר על ערכו של התוכן הפתוח - תוכנות מחשב ואתרים שנבנים באמצעות שיתוף של אנשים וללא הגבלות, כמו יוטיוב, וויקיפדיה ומערכת ההפעלה לינוקס.

האבחנה בין מערכת פתוחה למערכת סגורה טמונה בשאלה מי שולט בתוכן ומי שולט בצרכן. המערכת הסגורה הקלאסית היא זאת של אפל: היא שולטת בחומרה, במערכת ההפעלה ובתוכן (ראו מסגרת). מנגד, גוגל פועלת בעולם תוכן פתוח. בכל מה שהיא עושה היא מאפשרת למשתמש גישה, ואין לה שום שליטה בתוכן, אם באמצעות הג'ימייל או מנוע החיפוש. השירותים הם חינמיים ולחברה אין שליטה על התוכן שעובר דרכה. גם מערכת ההפעלה הסלולרית של גוגל - האנדרואיד - מבוססת על קוד פתוח, כלומר מאפשרת שינוי והתאמה של המערכת לפי צורכי הספק והמשתמש.

"מערכות פתוחות בסביבה מרושתת מאפשרות חדשנות, יצירתיות ולכן צמיחה ושיפור מהירים יותר. יכול להיות שאנחנו מאבדים יעילויות בתוך הדינמיקות עצמן, אבל מערכת יעילה שצומחת לאט חשובה פחות ממערכת בזבזנית או יעילה פחות שצומחת מהר. צמיחה מהירה שאינה מושלמת עדיפה על ניסיון ליצור מערכות מושלמות ואטיות".

בנקלר רואה בפתיחות גם את אחת הסיבות להצלחתו של ההיי-טק בישראל: "הפתיחות מאפשרת לכל מי שיש לו רעיון ומסוגל לאלתר שלושה דברים ביחד, לייצר משהו חדש. במערכות פתוחות אין צורך ברשות של בעל הרשת או של בעל הפלטפורמה. הן מאפשרות ניסוי בעלויות נמוכות יחסית ובעלויות כניסה נמוכות.

"המערכות הכאוטיות האלה הצליחו באופן שיטתי לצמוח מהר יותר מאשר מערכות מתוכננות יותר. סקייפ היא דוגמה טובה: במשך שנים, ובוודאי שבסוף שנות ה-80, אנשים רציניים אמרו שאי אפשר יהיה להעביר קול על גבי האינטרנט (VoIp) עד שנעשה שינוי אדריכלי בסיסי. אז הגיע סקייפ מהשוליים, עם שלושה מתכנתים אסטונים ושני יזמים מהולנד ומדנמרק, והם מימנו והפעילו קול על גבי האינטרנט על בסיס מערכת קאזה, שבחלק מהמדינות אפילו לא חוקית".

השאלה של התוכן הפתוח נוגעת באופן ישיר בענייני קניין רוחני. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הפעילות של חברות התקליטים. "המתח מתקיים בין המערכות של חברות התקליטים, שהתרגלו במאה ה-20 לשלוט באופן חד במוסיקה מוקלטת והצליחו להפיק הכנסות יפות, לבין מערכות שכיום מתחילים לשחרר ברשת".

אז אתה בעד הביטול של הזכות הקניינית של חברות התקליטים?

"הדבר החשוב הוא לשמר את היכולת של האמנים לחיות מהמוסיקה שלהם במינימום שליטה. המשמעות היא שתי אסטרטגיות שונות: במקרה של חברות שמשתמשות במוסיקה כתוצר מסחרי, כמו בסרטים, כשמדובר גופים יציבים יחסית, שקל להם להיכנס לחוזים וקל יחסית לתבוע אותם - אין סיבה לא לשמר כללי מסחר ישנים.

"במקביל, זאת שגיאה להתמקד בניסיון לשלוט במשתמשי הקצה באמצעים טכנולוגיים ומשפטיים. הטכנולוגיה הפכה את ההעתקה של כל יחידה לפשוטה כל כך, שכדי לשנות זאת צריך לשנות באופן עמוק את האדריכלות של הרשת ואת הרגולציה - וזה מסוכן. אנחנו גם מתחילים לראות שלא צריך את זה. אף על פי ששיעור גדול של אנשים מורידים מוסיקה ברשת בלי לשלם, עדיין יש מספיק אנשים שמשלמים כסף - גם אם מותר להם לא לשלם. יש לנו עכשיו נתונים של שלוש-חמש שנים מאתרים שונים, שמראים שחלק גדול מהאנשים מוכנים לשלם על הורדות כשיש להם בחירה וכשהתשלום הזה מגיע ישירות לאמנים.

"אמנים מנסים לבנות מערכות יחסית עם המעריצים, והמעריצים מבינים שכמו שמשאירים טיפ במסעדה - כך יש להם אחריות לעזור לקיים את האמנים".

מהי הרגולציה בתחום הזה כיום?

"ארה"ב נשארה המדינה הכי אגרסיבית בניסיון להשליט זכויות יוצרים לטובת התעשייה. פה אין הבדל בין דמוקרטים לרפובליקאים. הממסד מתמקד במערכות היחסים שלו עם ענקי התעשייה, שאומרים לו שזה קריטי להמשך הקיום שלהם. המאבק הרגולטיבי ממשיך להיות לטובת חברות התקליטים. אבל הפרקטיקה מתעלמת במידה רבה מהמשפט, ואין אכיפה ברמה גבוהה יחסית. שיעור המשתמשים הלא חוקיים בעשור האחרון נשאר יציב פחות או יותר, כ-30%. רואים שאמנים ומעריצים לוקחים את עצמם למערכות פתוחות יותר, שמבוססות יותר על שיתוף פעולה ופחות על שליטה".

מבחינת בנקלר, הדיון בסוגיות של נגישות פס רחב לבית, ניטרליות רשת, שאלת הסטנדרטים ושאלת זכויות הקניין - הם מיקשה אחת מהבחינה שתמיד יש שחקנים שמחפשים נקודות שליטה. "בעזרת איזו קומבינציה של משפט, טכנולוגיה ועוצמת שוק, הם רוצים לתפוס מקום שהוא צוואר בקבוק שבו אפשר לדרוש מאנשים לשלם די הרבה. זה טבעי. הבעיה היא שבכל נקודה כזאת, אם נוצרת נקודת שליטה - היא גם נקודת שליטה על חדשנות ועל יצירתיות".


האם ג'ובס יעשה עם האייפון את הטעות שעשה עם המק?

יותר מכל חברה אחת, אפל של סטיב ג'ובס מייצגת את הגישה הסגורה, שבה השליטה המלאה נמצאת בידיים שלה. אפל היא שומרת סף: היא יצרה עולם תוכן שנקרא אייטיונס ואפסטור, היא מחליטה מה חוקי המשחק בעולם הזה, למי מותר להיכנס ולמי לא - והיא גם גובה תשלום עבור השירות הזה. "המוצרים של אפל בנויים סביב מערכות יפות שנשלטות על ידי היצרן ומאפשרות חוויית צריכה פסיבית ויפה", אומר פרופ' יוחאי בנקלר. "מאז שנות ה-80, היא מתחרה ללא הצלחה בדינמיקה הפתוחה האגרסיבית, הכאוטית והלא מושלמת שבהתחלה התגלמה במחשבים האישיים ובמיקרוסופט, אחר כך באינטרנט ועכשיו באנדרואיד של גוגל.

"אם בעוד חמש שנים ימשיך האייפון להיות המערכת הסטנדרטית, נוכל לומר שאפל הצליחה להישאר מובילה וליצור מספיק פתיחות כדי לחדש, ומספיק שמרנות כדי לשמור על הדרך שלה. אבל אם בעוד חמש שנים נראה שהאנדרואיד הצליח לצמוח באופן רציני ביחס לאייפון, נוכל לומר שג'ובס עשה את אותה טעות שעשה עם המק - מערכת יפה יותר, שמתנהגת יפה יותר וצפויה הרבה יותר - אבל מחדשת פחות מהר".

אתה לא חושב שאפשר לומר כבר עכשיו שסטיב ג'ובס עשה מהפכה והצליח בגדול?

"ב-1982 אפל היתה שם לפני כולם עם אפל 2 ואחר כך עם המק, והם היו אלה שצריכים להיות צירוף של מיקרוסופט, IBM ודל ביחד. ומה קרה לבסוף? היא הצליחה לשמר 10% מהשוק פלוס מינוס וזה כישלון. לגבי השנים האחרונות, עדיין מוקדם לומר. אין ספק שאפל מבריקה בעיצוב, והיא ללא ספק מחויבת לאסטרטגיה של מערכות סגורות. עד היום, בסיבוב הראשון, היא היתה ראשונה במחשבים אישיים במשך שנתיים-חמש שנים, ולבסוף הפסידה כי לא חידשה מהר מספיק ברמת היופי שהיא רצתה. יכול להיות שהיא תצליח עכשיו. ההיסטוריה לא תמיד חוזרת על עצמה, אבל היא לא שינתה מהותית את הדינמיקה של 'לשמור על זה יפה ובשליטה' על חשבון הפתיחות".


"איום קשה על עקרונות השיוויון והפתיחות של הרשת"

הרשת כפי שאנו מכירים אותה מאוימת על ידי גורמים שמכרסמים בעקרונות שעליהם היא נבנתה - שוויון ופתיחות. כך כתב טים ברנרס לי, המהנדס הבריטי שלזכותו נזקפת המצאת הרשת העולמית (WWW), במאמר "יחי הרשת: קריאה להמשך הפתיחות והניטרליות", שפירסם המגזין המדעי "סיינטיפיק אמריקן" בשבוע שעבר. ברנרס לי קורא לשמירה על פתיחות (שימוש בקוד פתוח, למשל), על אוניברסליות ועל ביזור של האינטרנט.

"הרשת התפתחה לכלי רב עוצמה הנמצא בכל מקום, מכיוון שהיא נבנתה על עקרונות של שוויון; ומפני שאלפי אנשים, אוניברסיטאות וחברות עבדו - ביחד ולחוד - כחלק מקונסורציום הרשת העולמית, להרחיב את יכולותיה בהתבסס על עקרונות אלה", כתב ברנרס לי. הוא התייחס במאמר לרשתות חברתיות שחוסמות מידע של משתמשיהן בפני שאר הרשת, לספקי אינטרנט אלחוטי "שמתפתים להאט את התעבורה לאתרים שעמם אין להם חוזים עסקיים. ממשלות - טוטליטריות ודמוקרטיות כאחד - עוקבות אחר הרגלי הגלישה של האזרחים, ומסכנות זכויות אדם חשובות.

"אם אנו, משתמשי האינטרנט, נאפשר למגמות אלה ואחרות להמשיך ללא ריסון, הרשת תישבר לאיים מבודדים. נסתכן באיבוד החירות להיות מקושרים לאתרים שברצוננו לגלוש בהם. התוצאות השליליות עלולות להתרחב לטלפונים חכמים ולטבלטים, שמהווים פורטלים למידע הנרחב שמספקת הרשת.

"הרשת היא משאב ציבורי שאתם, עסקיכם, הקהילה שלכם והממשלה תלויים בה. הרשת חיונית לדמוקרטיה, מפני שהיא ערוץ תקשורת שמאפשר לקיים שיחה כלל עולמית רציפה. הרשת קריטית כיום לחופש הדיבור יותר מכל מדיה אחרת. היא מקיימת עקרונות שהותוו בחוקה האמריקאית, במגנה כארטה הבריטית ובמסמכים חשובים אחרים בעידן הרשת: חירות מפלישה לפרטיות, מצנזורה, מסינון ומניתוק".

העקרונות שעליהם חשוב להגן, כתב ברנרס לי, כוללים את האוניברסליות - כולם יכולים להעלות כל דבר לאינטרנט, ולהגיע לכל דבר באינטרנט; הביזור - אין סמכות מרכזית שקובעת מי יכול להעלות או לקשר באינטרנט; ואת הפתיחות - השימוש בקוד פתוח - בניגוד, למשל, לגישתה של אפל.

האיומים שאותם מזכיר ברנרס לי כוללים חברות כבלים שמגבילות את משתמשי האינטרנט שלהן להורדת תוכן שבבעלותן בלבד; אתרי רשתות חברתיות שלא מאפשרים לאתרים אחרים להשתמש במידע שמצוי בהן; ומונופוליזציה שנוצרת כשאתר של רשת חברתית או מנוע חיפוש גדלים באופן משמעותי. לי מזכיר את גישתה המסתגרת של אפל, כפי שהיא משתקפת באייטיונס שלה.

ברנרס לי חוזר ומדגיש את ההבדל בין הרשת WWW לבין האינטרנט - הראשונה היא אפליקציה שפועלת על האינטרנט, שהוא רשת אלקטרונית לשידור מידע בין מחשבים, המבוססת על פרוטוקלים פתוחים.

"מטרתה של הרשת היא לשרת את האנושות. בנינו אותה כך שבעתיד אפשר יהיה ליצור בה דברים שאנחנו לא יכולים לדמיין", חתם ברנרס לי את המאמר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#