101 משפיעים לטובה - חוקרים ומדענים - סמארטפון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

101 משפיעים לטובה - חוקרים ומדענים

יוסי לנגוצקי, רות ארנון, אבי בן בסט, דן בן דוד, ראובן גרונאו, רון דגן, עדה יונת, סיגל סדצקי, חיים סומפולינסקי, אורי סיון, אורי קושניר

תגובות





יוסי לנגוצקי

ממוחו הקודח

הביוגרפיה של אל"מ (מיל.) יוסי לנגוצקי נראית קצת כמו קלישאה ציונית: הוא נולד ב-1934 בירושלים לאב שהיה חלוץ ההתיישבות בים המלח, ולאם שעבדה כאחות בבית החולים הדסה. הוא למד בגימנסיה רחביה ובבית הספר החקלאי כדורי, הצטרף עם גיוסו לסיירת 150 (שהפכה לסיירת שקד), וכשהשתחרר פנה ללימודי גיאולוגיה באוניברסיטה העברית. מלחמת ששת הימים קטעה את לימודי הדוקטורט שלו. כרב-סרן פיקד על הסיירת שכבשה בין השאר את מתחם ארמון הנציב בירושלים, ובתום המלחמה זכה בעיטור המופת על לחימתו כחייל בודד בכמה מתעלות העיר. אחרי המלחמה נשאר בצבא, ייסד את מחלקת המבצעים המיוחדים באגף המודיעין, פיקד חמש שנים על היחידה הטכנולוגית-מבצעית של אמ"ן, שימש כראש מחלקת איסוף ולבסוף גם כיהן כנספח צבאי בוושינגטון. במשך תקופת שירותו הביטחוני זכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל (אישי ויחידתי), עבור תרומה שתישאר עלומה.

ב-1979 השתחרר לנגוצקי מצה"ל בדרגת אל"מ וחזר לגיאולוגיה. הוא ניהל חברות לחיפושי גז טבעי ונפט בארץ ובעולם, וכיהן כמנכ"ל חברת חיפושי הנפט הלאומית (חנ"ה). במקביל, הרחיב את פעילותו האזרחית ונמנה על מייסדי עמותת אלו"ט - אך לא שכח את העולם הצבאי, ובשנים האחרונות שימש כיועץ לרמטכ"ל בנושא איום המנהרות. ואם זה נשמע די והותר לאדם אחד, הנה מגיע הסיפור על התרומה הגדולה באמת של לנגוצקי למשק הישראלי: גילוי שדות הגז הטבעי הענקיים הסמוכים לחופי הארץ.

בשנת 1998 יצא לנגוצקי לאתר שותף אסטרטגי לקידוחים בים התיכון. באותם ימים (ובעצם, מתי לא?), היתה מדינת ישראל מוקצה בשוק הנפט העולמי - הן בשל הדומיננטיות של המדינות הערביות מפיקות הנפט, והן בגלל מה שנראה כהעדר פוטנציאל משמעותי - והחברות הבינלאומיות הדירו רגליהן ממנה. לנגוצקי לא אמר נואש. במשך שנה התדפק על דלתותיהן של כ-100 חברות, וחזר שוב ושוב על משנתו בדבר ההיתכנות הגיאולוגית לקיומן של תגליות בים התיכון. לבסוף השתכנעה בריטיש גז בפוטנציאל, וב-1999 החלה לחקור אתרי קידוח שכונו "היתר גל" (על שם נכדו של לנגוצקי). רוב הסקרים לא העלו דבר, אך בשני מבנים תת-קרקעיים - תמר (על־שם נכדתו של לנגוצקי) ודלית (על שם בתו) - זוהה פוטנציאל רב. כאות הוקרה על פועלו קיבל לנגוצקי לידיו 5% מהזכויות בשני האתרים.

ב-2005 חל מפנה בעלילה: ממניעים שלא הובררו החליטה בריטיש גז לנטוש את חופי ישראל, ובעקבותיה התפורר גם מבנה האחזקות הישראלי כולו. לנגוצקי, שראה את מפעלו קורס לנגד עיניו, סירב להשלים עם המצב. הוא טילפן אל מנכ"ל דלק אנרגיה, גדעון תדמור, והציע לו ולשותפתו, נובל אנרג'י, להצטרף לפרויקט. בתום התלבטויות נעתרו החברות להיכנס לנעלי בריטיש, והמשך הסיפור כבר הופיע בעיתונים הכלכליים: בתחילת 2009 אותרו במבני תמר ודלית מצבורי גז טבעי בהיקף כולל של כ-260 מיליארד מ"ק גז, ובשווי מוערך של כ-50 מיליארד דולר.

"אם לא הייתי שייגץ גדול, הפרויקט הזה היה מת עשר פעמים", אמר לנגוצקי כשהתבשר על ממדי התגלית. אך כמו משה רבנו, גם הוא הוליך את בני ישראל עד לארץ המובטחת - ולא זכה לדרוך בה. חודשיים לפני הקידוחים איבד את מניותיו בהם, בעקבות סכסוך עסקי. האיש שהתחיל הכל נותר ללא מניות בקידוחים, אך עם זכויות רבות בתיאבון שקיבל ענף חיפושי הנפט הגז.

הציבור הישראלי רק מתחיל להפנים את ההשלכות הכבירות של תגליות הגז הטבעי על מעמדה הגיאו-פוליטי, הכלכלי והחברתי של המדינה, והוא עתיד ליהנות מהן במשך דורות. אבל לפני שפונים לאוצרות הנוספים שאולי יימצאו במאגר לוויתן המבטיח, ובכל קידוחי הגז והנפט שיבואו אחריו, ראוי לזכור שכל אלה לא היה מתאפשרים אלמלא הצלחה מדהימה שכזאת באתר השכן של תמר. לנגוצקי אולי נשאר בלי הכסף הגדול, אבל את הקרדיט על הגילוי איש לא יגזול ממנו. החברה בישראל חייבת לו תודה ענקית.

line

רות ארנון, נשיאת האקדמיה הלאומית למדעים, 77

מקדימה תרופות

בתקופה האחרונה, כשמניית טבע איבדה משוויה מחשש לאובדן הבלעדיות על תרופת הלהיט שלה - קופקסון - ישבה פרופ' רות ארנון במעבדתה במכון ויצמן והמשיכה לעבוד. עולם הרפואה והתעשייה הישראלית לא היו נראים כפי שהם ללא תרומתה של ארנון, כלת פרס וולף ופרס ישראל למדעי הרפואה ב-2001 והנשיאה החדשה של האקדמיה הלאומית למדעים. היא היתה אחת מצוות של שלושה חוקרים שפיתחו את הקופקסון, התרופה המובילה בעולם לטיפול בטרשת נפוצה, שמשווקת באמצעות חברת טבע. ההכנסות מכירות התרופה הסתכמו ב-3.1 מיליארד דולר ב-12 החודשים האחרונים. קופקסון נחשבת גם לספק התמלוגים המשמעותי ביותר עבור ידע, חברת מסחור הקניין הרוחני שפותח במכון ויצמן.

ארנון אינה נחה לרגע על זרי התמלוגים וממשיכה לפתח תרופות; חברת ביונדווקס מפתחת על בסיס מחקריה חיסון אוניברסלי לשפעת, כלומר חיסון שמספק הגנה רב עונתית ורב זנית נגד מרבית זני השפעת שפוגעת ב-10% עד 20% מאוכלוסיית העולם מדי שנה. ארנון עומדת בראש הוועדה המדעית של החברה.

היא וחבריה לצוות הקופקסון - פרופ' מיכאל סלע וד"ר דבורה טייטלבוים ז"ל - הוכיחו כי בזכות תשתית מדעית טובה גם בתקציבים נמוכים ניתן לפתח מוצר מוביל שישפר את איכות חייהם של מעל 100 אלף חולים ויתרום כלכלית למדינה ולמכון המחקר. לא לחינם היא משמשת תמרור אזהרה אמין כאשר היא טוענת כי רמת החינוך המדעי ירודה ושהאקדמיה חיה כיום על השקעות שנעשו בחינוך לפני 20 שנה.

מעוררת השראה: שכל חריף ולא תקציבי עתק.

מתוך גיליון ספטמבר של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות מתנה של מגזין TheMarker מלאו את פרטיכם או חייגו
1-700-700-250
שם משפחה: שם פרטי:
טלפון:

line

אבי בן בסט, פרופסור לכלכלה, אוניברסיטת תל אביב, 66

קול המצפן

כבר 30 שנה נשמע קולו של פרופ' אבי בן בסט בסוגיות הכלכליות החשובות ביותר במשק הישראלי. כמנהל מחלקת המחקר בבנק ישראל, כמנכ"ל משרד האוצר ובשנים האחרונות כפרופסור מן האקדמיה. הקול שלו שקט, צלול ובהיר, ובעיקר מתאפיין ביושר מקצועי ובאינטגריטי יוצא דופן.

יש לא מעט פרופסורים לכלכלה שצמחו בישראל ועזבו אותה להקדיש את חייהם ומרצם לשוק הבינלאומי. יש גם אקדמאים מוכשרים שמכירים את הזירה המקומית, אבל המרדף אחרי הכסף הגדול והכוח, והצורך להתחבב על המיליה של העסקים הגדולים פוגע ביכולת שלהם לשמור על קול עצמאי. הכסף הגדול אינו טמון בניתוח כלכלי מקצועי ואובייקטיבי. השכר השמן נמצא אצל האנשים ששולטים בכסף הגדול - כספם של אנשים אחרים - ולדידם של אלה מתמצה תפקיד אנשי האקדמיה באספקת חוות דעת המשרתות את האינטרסים הכלכליים שלהם.

קולו של בן בסט חשוב ודומיננטי, מכיוון שהוא בחר לעצמו דרך וייעוד אחרים בחיים. במקום לרוץ אחרי עבודות הייעוץ השמנות אצל הטייקונים הוא מסתפק בפנסיה נדיבה מבנק ישראל ובמשרה באקדמיה. אנשי מקצוע ואקדמאים כמותו חיוניים במציאות שבה הסקטור העסקי מוכן לעיתים להשחית ולהחליש אנשים שמדינה דמוקרטית חייבת לשמור עצמאים וחסרי מורא: אקדמאים, אנשי רוח ועיתונאים.

מעורר השראה: מקצוענות ללא מורא.

line

דן בן דוד, מנהל מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, 53

מתריע לטוב

גורו הניהול של אוניברסיטת הרווארד, פרופ' ג'ון קוטר, הציע באחד מספריו מודל בן שמונה שלבים להובלת שינוי בחברות גדולות. הראשון שבהם הוא "ליצור תחושת דחיפות", וההיסטוריה של הכלכלה הישראלית מלמדת שזה נכון: שינויים משמעותיים בוצעו כאן רק כשהמשק עמד עם הגב אל הקיר. אלא שבישראל של השנים האחרונות אין תחושת דחיפות. להפך: הקברניטים ואנשי העסקים הקולניים ביותר יודעים להסביר כמה טוב, איתן וחזק הוא מצבה הכלכלי של ישראל בכלל ומול העולם.

אחד הבודדים שמתריעים על ההפך הוא פרופ' דן בן דוד, מנהל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. מזה עשור הוא מפרסם ניתוחים ארוכי טווח על ההתקדמות הכלכלית, ומול מחקריו קורס הנרטיב של כלכלה פלאית ומצליחה. בן דוד מתריע שקצב הפריון והצמיחה בישראל נמוך ב-30 השנים האחרונות משמעותית מזה של המדינות שאנחנו רוצים להידמות להן. הגניוס היהודי הוא הנשק האמיתי שלנו? הניתוחים שלו מצביעים כי מערכת החינוך בישראל מפגרת אחרי מדינות שאנחנו תופסים כנחותות לנו בהון האנושי ובידע.

אם תקום בישראל אליטה חדשה ומחויבת שתרצה לגבש תוכנית מפנה אסטרטגית ארוכת טווח, לפרופ' בן דוד יהיה חלק בקריאת ההשכמה, במסד הנתונים, בניתוח וביצירת תחושת הדחיפות.

מעורר השראה: המראה לא משקרת.

line

ראובן גרונאו, פרופסור לכלכלה, 73

מחוץ למגדל השן

ראובן גרונאו הוא פרופ' בעל שם לכלכלה, אבל המוניטין שלו לא נובע רק ממחקריו. להבדיל מרובם המוחלט של האקדמאים בפקולטות לכלכלה, גרונאו נטש מזמן את מגדל השן לטובת עשייה למען הציבור. במהלך השנים הוא הוביל לא מעט ועדות ממשלתיות שקבעו כללי רגולציה ותחרות, בעיקר בתחום התקשורת. הבולטת שבהן היא הוועדה שהמליצה ב-2008 על הרחבת התחרות בתחום הבזק (טלפוניה קווית).

בשנה האחרונה בחר גרונאו להוביל קמפיין ציבורי חשוב ללא כל מעמד רשמי: מאבק בתוכנית הרכבות הגדולה של בנימין נתניהו. ראש הממשלה ביקש להשקיע 50 מיליארד שקל במשך עשור ברישות ישראל ברכבות מקריית שמונה ועד אילת. גרונאו, מומחה לתשתיות תחבורה, חשב שהתוכנית היא שטות ובזבוז משווע של כספי ציבור. מאחר שהוא היה אחד הבודדים שטרח לבדוק את יעילות הרכבות בישראל, הוא השתמש בידע שלו כדי להוביל את המאבק הציבורי נגד התוכנית. התוצאה: התוכנית הגרנדיוזית צומצמה לכדי מחצית מהיקפה המקורי.

כך סייע גרונאו לחיסכון בכספי ציבור וגם שימש דוגמה למה שאנשי אקדמיה צריכים להיות: לא רק תאורטיקנים שעוסקים בפרסומים מדעיים, אלא גורמים מעורבים, שמשתמשים בידע שלהם כדי לנסות ולהשביח את תהליכי קבלת ההחלטות של הממשלה.

מעורר השראה: מאבק ציבורי מגובה במחקרים עשוי להצליח.

line

רון דגן, מנהל היחידה למחלות זיהומיות בילדים בסורוקה, 63

חוסן לאומי

1,350 רופאים וחוקרים מרחבי העולם הגיעו במרץ השנה לישראל כדי להשתתף בכנס שעסק בחיידק הנפוץ והקטלני פנאמוקוקוס. ככה זה כשמארגן הכנס, פרופ' רון דגן, הוא מדען שמחקריו בתחום החיסונים והמחלות הזיהומיות משפיעים על בריאותם של ילדים מסביב לגלובוס.

פרופ' דגן החל את דרכו כרופא ילדים, התמחה במחלות זיהומיות בילדים, ואט אט בנה אימפריה למחקר של מחלות זיהומיות במקום הכי פחות צפוי - המרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע. שם הוא מנצח היום על 100 אנשי צוות שעוסקים במחקר המחלות שפוגעות במספר הגדול ביותר של ילדים, ולעומס הגדול ביותר על מערכות אשפוז בעולם.

דגן, יועץ לארגון הבריאות העולמי, הצליח בשנים האחרונות למשוך השקעות בגובה עשרות מיליוני דולרים מחברות מסחריות לביצוע ניסויים קליניים. המשמעות עצומה: מרכז מחקר שהולך ומתפתח, ביצוע מחקרים מתקדמים בתחום החיסונים, ולא פחות חשוב - חשיפתם של ילדי הנגב המגיעים מהשכבות החלשות ביותר לחיסונים חדשים ולטיפול מתקדם. דגן הוא גם מי שדחף, עם רופאים נוספים, לשדרוג תכנית החיסונים בישראל. בזכותם בשנתיים האחרונות נוספו לשגרת החיסונים ארבעה חיסונים חדשים בעלות של מאות מיליוני שקלים וישראל חזרה להיות אחת המדינות המתקדמות בתחום.

מעורר השראה: הישגים מדעיים והכרה עולמית תוך טיפול בילדי הנגב.

line

עדה יונת, ביוכימאית, זוכת פרס נובל, 71

מהו ריבוזום

את השנה שחלפה מאז שנודע על זכייתה בפרס נובל לכימיה בילתה פרופ' עדה יונת בטקסים מכובדים ובראיונות בתקשורת, ובינם לבין חזרה מהירה לעבודתה במעבדה ניסתה להסביר שוב ושוב מהו הריבוזום, "בית החרושת לחלבונים בתא", שעל פענוח המבנה שלו זכתה בפרס היוקרתי. זכייתה עוררה מחדש את הדיון על יכולות המחקר בישראל, שנזנח בשנים האחרונות בסדר העדיפות הלאומי.

ההתחלה, לפני שלושה עשורים, היתה זוהרת פחות. יונת, שהחליטה לקרוא תיגר על חקר התאים ופתחה את המעבדה הראשונה בישראל לחקר מבנה החלבונים, זכתה בעיקר לחוסר אמון ואף ללעג מצד הקהילה המדעית. לא שזה הפריע לה להקדיש את חייה למחקר. היא המשיכה בעבודתה כנגד הסיכויים ולמרות הביקורת עד שהגיעה לממצאים ראשונים. אז, לדבריה, כבר אמרו לה שמדובר בפרויקט שראוי לזכות בפרס נובל.

מחקרה של יונת הוביל לפענוח אופן הפעולה של תרופות אנטיביוטיות וגלומה בו האפשרות לפתח תרופות יעילות יותר לחיידקים שפיתחו עמידות לתרופה. בעתיד, הוא עשוי להוביל לבלימת התהליכים שגורמים למחלות קשות כמו סרטן.

מעוררת השראה: אהבת המחקר, התמדה והליכה נגד הזרם.

line

סיגל סדצקי, מנהלת היחידה לאפידמיולוגיה של סרטן וקרינה בתל השומר, +40

צלצול אזהרה

פרופ' סיגל סדצקי היא דוגמה מושלמת למה שהיינו מצפים למצוא במדען אמיתי, במיוחד בתחום הרגיש של בריאות הציבור. גם בגלל שהיא מבצעת מחקרים בעלי חשיבות עצומה, אבל בעיקר כי היא רואה בעצמה נציגה של האינטרס הציבורי ומתעקשת להציג את הממצאים כפי שהם, בלי להתכופף בפני קבוצות כוח וגורמים מסחריים שעלולים להינזק מהתוצאות.

הדוגמה הטובה ביותר לכך הגיעה לאחרונה, עם פרסום תוצאות מחקר של פרויקט אינטרפון הבינלאומי, שבחן את השפעות הקרינה הסלולרית על התפתחות גידולים במוח. מול הקולות הרפים והטענות על "ממצאים לא חד משמעיים" שהשמיעו מדענים השותפים למחקר ממדינות אחרות, הציגה סדצקי קול אחר, צלול, שמזהיר מפני הסכנות שנמצאו במחקר. כמו כן, הסבירה מדוע ייתכן שמגבלות המחקר מסתירות סכנה גדולה שתתברר רק בעתיד.

בימים אלה מנהלת סדצקי את הזרוע הישראלית של מחקר ענק חדש שבודק את השפעת הסלולר על ילדים. אם לשפוט לפי היושרה שהפגינה עד היום, אפשר לסמוך עליה שאת תוצאות המחקר הזה נקבל בצורה שקופה, בהירה ומלאה גם אם הן יהיו קשות ומפחידות, ובעיקר אם יתברר שהן מאיימות על ערך המנייה של חברות הסלולר.

מעוררת השראה: עם דובר ראוי ובעל יושרה, האמת המדעית מרימה את הראש גם בעולם רווי באינטרסים ובכוחות מסחריים.

line

חיים סומפולינסקי, חוקר בתחום החישוביות-העצבית באוניברסיטה העברית, 61

מטא-פיזי

אם תבקשו ממנו, פרופ' חיים סומפולינסקי יוכיח לכם מדעית שאת הקטע שלפניכם לא בחרתם לקרוא מרצונכם החופשי. מנגנונים ביולוגים ופיזיקליים ששולטים על גופכם הם אלה שבאמצעותם יכולתם לתכנן, לקבל החלטה ולבסוף לבחור לקרוא את הטקסט. התפיסה הזאת, לפיה לבני האדם אין באמת יכולת בחירה ושליטה בחייהם, עולה ממחקריו האחרונים של סומפולינסקי ומעוררת הדים ועניין רב.

סומפולינסקי הוא החוקר המוביל בעולם בתחום מחקר חדש יחסית, חישוביות עצבית, שמתבסס על שימוש בכלים מתמטיים ופיזיקליים כדי לתאר תהליכים מוחיים כמו מחשבה, זיכרון ורגשות. הוא החל לחקור את התחום בשנות ה-80 , כשהחליט לנטוש את מעבדת הפיזיקה לטובת שימוש בכלים פיזיקליים כדי לחקור תהליכים ביולוגיים במוח. בשעתו עורר הצעד הזה ביקורת, כיוון שעד אז היה נהוג שפיזיקאים חוקרים תהליכים חוץ גופניים, כמו העולם והכוחות הפועלים בו. בזכות הצעד שובר הגבולות הזה התפתח תחום חקר המוח עד כדי כך שכיום פיזיקאים ומתמטיקאים תופסים בו תפקידים חשובים.

עיקר עבודתו של סומפולינסקי מתבצעת באוניברסיטה העברית, שם שימש עד לאחרונה כראש המרכז לחישוביות עצבית. היום הוא חבר בוועד המנהל של מרכז ספרא למדעי המוח באוניברסיטה העברית, שהושק ב-2009 בהשקעה של כ-130 מיליון דולר.

מעורר השראה: אמנות הבינתחומיות.

line

אורי סיון, מייסד המרכז לננו-טכנולוגיה בטכניון, 55

עתיד מזעיר

בביקורו בישראל בשנה שעברה קיבל האפיפיור בנדיקטוס ה-16 מתנה מעניינת מנשיא המדינה שמעון פרס: ספר תנ"ך בגודל גרגר חול. ה"ננו־תנ"ך" היה פרי עבודתם של חוקרים במכון לננו-טכנולוגיה בטכניון, המכון הראשון והגדול בישראל.

פרופ' אורי סיון, מחלוצי חקר הננו-טכנולוגיה בישראל, הוא זה שהקים את המכון לפני שמונה שנים, אחרי שהבין כי ישראל אינה שותפה למהפכה העולמית בתחום. כיום כבר מפתחות כמה חברות היי-טק מוצרים המבוססים על תגליות מדעיות של המכון, אבל ההתחלה היתה קשה וסיון, כמו שאר החוקרים, התמודד על השגת מענקי מחקר וגיוס תרומות. בזכות עקשנותו גייס סיון 120 חוקרים, בהם 17 מדענים ישראלים שחזרו לארץ.

ב-2005 הורחבה משמעותית פעילות המכון בזכות תרומה של קרן אמריקאית. ובעקבות השקעת ענק מהממשלה ומהטכניון, כ-80 מיליון דולר. לאחרונה אישרה הוועדה לתכנון ותקצוב של המל"ג המשך תקצוב המכון המשגשג בכ-25 מיליון שקל בשנתיים הקרובות.

בעקבות הקמת המכון הוקמו מרכזי מחקר לננו-טכנולוגיה בחמש אוניברסיטאות נוספות בישראל, בהשקעה כוללת של כ-260 מיליון דולר. סיון לא הסתפק בפעילות המכון בלבד, וגייס תרומה נוספת מיהודה וזוהר זיסאפל, כדי להקים את מרכז המחקר לננו-אלקטרוניקה בתוך המכון.

מעורר השראה: חושים אקדמיים חדים שהחזירו את ישראל לקדמת המחקר.

line

אורי קושניר, חוקר במכון למדעי הצמח של מרכז וולקני, 66

אב החיטה

קרוב ל-100 שנים לא ייצאה ישראל חיטת דורום, ואז הגיע ד"ר אורי קושניר ממכון וולקני והצליח לפתח זן חיטה איכותי ומבוקש המשמש בתעשיית הפסטה והקוסקוס. הזנים החדשים שפיתח קושניר מבוססים על הכלאות עמידות למחלות של חיטת הבר הגדלה בישראל עם זני חיטת דורום הגדלים במדבריות אמריקאיות. הפיתוח הצליח ליצור ענף חדש של ייצוא חיטת דורום, אפילו לאיטליה. ואם זה לא נשמע מספיק מרשים, כדאי לזכור שמחירי חיטת הדורום בשוק העולמי גבוהים מאלה של חיטת הלחם.

בהתעקשותו על פיתוח מקומי של חיטת דורום לפסטה פעל קושניר נגד הממסד החקלאי בישראל שסירב בשמרנות עקבית לתמוך בפיתוח כזה. קושניר ידע לראות את החשיבות הכלכלית שבפיתוח זן לייצוא והאופטימיות שלו נבעה מתנאי הגידול בארץ, שהם אידאליים לסוג חיטה זה.

בנוסף עומד קושניר מאחורי שני פיתוחים מתקדמים אחרים של חיטה: זן החיטה רותה, ששיפר את איכות אפיית הלחם, וזן חיטה אחר שגרגריו הם בעלי צורה כדורית ולא אליפטית. הגרגרים הכדוריים, שנוצרו מהכלאות של חיטה אביבית וחיטה חורפית, הם בעלי תכולה גבוהה של חלבון וסיבים תזונתיים, ומיועדים לשימוש בתעשיית חטיפי הבריאות.

מעורר השראה: סבלנות של חקלאי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#