הכירו את ורד המהנדס, נגה המנכ"ל ואורלי הטייס - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכירו את ורד המהנדס, נגה המנכ"ל ואורלי הטייס

לא מדובר בשגיאות הגהה, אלא בגברים שצריכים לחיות עם שמות נשיים מובהקים ■ הם כבר רגילים לקבל פניות "כאשה לאשה", לנציגות קוסמטיקה שמציעות להם טיפולי יופי, להצעות לבדיקת התחתוניות החדשות בשוק ולקופאית בסופר שחושבת שכרטיס האשראי שלהם מזויף ■ מה עושים? מקימים קבוצת תמיכה ומוודאים שלדור הבא זה לא יקרה

תגובות

מוזמני טקס סיום קורס טיס, יולי 1971, קפאו במקומם בהפתעה: בעוד הכרוז מכריז על שמות המסיימים בזה אחר זה, נשמע שם שבישר על מהפך - סג"ם אורלי להט. רחש עבר בקהל, שהיה משוכנע כי הוא נוכח ברגע היסטורי: הצגה חיה של הטייסת הראשונה בצה"ל. אלא שאז עלה על הבמה חייל צעיר ומבויש.

"הקהל ראה אותי, והבין שאין חדש תחת השמש", נזכר להט, טייס לשעבר בחיל האוויר, וכיום מנכ"ל אורגד יעדים, העוסקת ביזמות חברתית ובייעוץ ארגוני.

להט, 59, מספר כי עד הגיוס כמעט ולא קיבל תגובות על השם החריג. "גרתי ברחובות, שם כולם מכירים את כולם. המעבר לנימה המתנצלת התחיל בצה"ל. היו כמה צמתים בחיי שבהם שקלתי לשנות את השם, במיוחד כשאני מקבל עוד ועוד שיחות מישראכרט או מפלאפון שבהן פונים אלי בלשון נקבה, או אפילו כשאני מזמין קפה בארומה. לכן במקרים כאלה אני שומר את ה'לי' לעצמי, ומשאיר רק את ה'אור'. אין כמעט יום שבו לא ניגש אלי מישהו ומספר שיש לו אחות או בת דודה בשם אורלי. למדתי לחיות עם השם".

תצלומים: דניאל צ'צ'יק

באת להורים בטענות?

"אמא שלי, שהיא בוגרת דור הפלמ"ח, אמרה לי: 'מה אתה רוצה ממני? מה שלא הורג מחשל'".

מקור השם, מספר להט, נעוץ בצורת חשיבה שנראתה אז פורצת דרך: לקחת את שתי ההברות המרכיבות את השם ליאור, ולשנות את הסדר.

"אמא שלי, בפרץ של יצירתיות, חיפשה שם מיוחד, ואורלי נראה לה טבעי", אומר להט, "רוב השמות אז היו משה ויעקב. בתקופה ההיא, לקרוא לילד אורלי זה כמו שתקראי כיום לבת שלך תנשמת. לא היו אז בנות בשם אורלי. כל האורליות צעירות ממני. רק מגיל תשע-עשר מצאתי את עצמי במיעוט גדול וחריג".

נקודת השבר בסוגיית השם אירעה לקראת סוף השירות הצבאי, כשמונה לעורך עיתון "במחנה" - תפקיד שמילא בין 1993 ל-1996. "בתפקיד כזה, כשהשם חשוף וכשאתה פוגש באנשים חדשים מדי יום ומציג את עצמך בפניהם - הריטואל שבו צריך להסביר מה אמא שלך ואבא שלך חשבו לעצמם חוזר על עצמו עשרות פעמים".

לאחר שקיבל להט אריזת שי מיחצ"נית שהציעה לו תחתוניות עם כנפיים לניסיון - הוא הרים ידיים. הפשרה, מבחינתו, היתה להוסיף מקף בין הברות השם, וכך ליצור את השם אור-לי, שמלווה אותו כיום. "זה היה שיא השיאים", הוא נזכר. "אני מקבל מכתב, פותח את המעטפה ושם כתוב - 'אני פונה אליך כאשה אל אשה. את בוודאי תוכלי להוקיר את הסגולות של התחתוניות החדשות שלנו'".

תמימות של עולים חדשים

להט מספר כי דרך החתחתים שעבר הובילה אותו לחפש גברים נוספים שנושאים את השם הנשי ויבינו ללבו. הוא מצא עוד שלושה: "ככה יצא שנפגשנו והקמנו מעין קבוצת תמיכה קטנה של גברים בגילים דומים שקוראים להם אורלי. אחד מהם, למשל, הוא אורולוג שמתגורר בירושלים".

לעומתו, ד"ר ורד גפני, 62, שמלמד מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב ועובד בתעשייה האווירית, מספר כי ככל הידוע לו הוא הגבר היחיד בישראל ששמו ורד, לאחר שוורד נוסף שהתגורר באזור הצפון נפטר לפני כמה שנים ("לא הכרתי אותו, קראתי עליו בכתבה").

"מדי שנה הסטודנטים החדשים בטוחים שעומדת להיכנס לכיתה מרצה, ומופתעים לראות אותי", מספר גפני על אירועים ממסדרונות האוניברסיטה. "והיתה פעם, שהתקשרה אלי למשרד נציגה של חברת קוסמטיקה. עניתי לה בקול גברי, אבל היא לא התייחסה וכמו כל אשת שיווק נמרצת המשיכה בשלה ואמרה: 'אני שמחה לבשר לך שקיבלת טיפול יופי חינם'. עניתי לה, 'אני גבר, את לא שומעת בקול שלי?' היא נדהמה ואמרה, 'טוב, לחצי מהנשים שאני מדברת אתן יש קול של גבר'".

רוב הזמן גפני לא מתרגש מטעויות ומרגעים מביכים, ואף לא שקל מעולם לשנות את שמו: ("אני לא מייחס לשם משמעות קדושה"), אך תקריות מסוימות, שנוטות לחזור על עצמן דווקא מול הקופאית בסופרמרקט, מצליחות להוציא אפילו אותו משלוותו הסטואית בדרך כלל: "זה קורה כשאני משלם בכרטיס אשראי בסופרמרקט", מסביר גפני. "הקופאית מסתכלת על השם, ושוב עלי - ואז מופיע חיוך של ניצחון כי היא בטוחה שתפסה רמאי. כשכולם מסביב שומעים, היא אומרת בקול רם: 'תעודת זהות בבקשה'".

הוריו של גפני, ילידי רומניה, בחרו בשם בתמימות של עולים חדשים, בעודם במחנה עולים בקפריסין: "ההורים שלי היו ציונים נלהבים, עם כל ההתלהבות שהיתה אז להשאיר את מה שהיה מאחור ולבנות אומה חדשה. הם ידעו עברית בסיסית מהמעט שלמדו בבית הספר, ואהבו את פרח הוורד. הם בדקו במילון לראות שמדובר בזכר, ואמרו לעצמם 'מצוין, זה מתאים למדינה חדשה'".

הצרות עם השם, מספר גפני, הגיעו כשהחל לבוא במגע עם משרדי הממשלה. "פתאום התברר שזה שם מיוחד, שמעורר המון בלבול ורגעים לא נעימים. זה קורה בנתב"ג כשאתה עוצר בביקורת דרכונים, ואז מחזיקים אותך שם במשך חצי שעה כי בטוחים שמדובר בזיוף, ואפילו בטיפת חלב ובבנק. כשאשתי הגיעה לפתוח חשבון בנק והציגה מסמכים, הפקידות התלחשו ביניהן ש'יש גם כאלה זוגות כאלה'. הן היו בטוחות שאנחנו זוג לסביות. האמת - לא טרחנו להכחיש את זה. זה הצחיק אותנו. לאחרונה קיבלנו מכתב ממשרד הפנים שבו היה כתוב לכבוד ורד ומיכאל. כנראה שלאיזה פקיד שם לא הסתדרו השמות, אז הוא החליט שנפלה טעות, ומיכל - זה בעצם מיכאל".

במקרה של ריקי בכר, יו"ר הוועד הארצי של עובדי בנק דיסקונט, העובדה ששמה של אשתו הוא גם כן ריקי ("אצלה זה מגיע מרבקה, במקרה שלי מריקרדו, רק שבמשרד הפנים לא רצו לרשום שם שנחשב לועזי") הופכת את החיים למסובכים אפילו יותר. ולמי שתהה לגבי השלט שתלוי על דלת ביתם, בכר מאשר כי הצירוף "ריקי וריקי" חקוק בו בגאון. "כן, ככה זה כבר 40 שנה - ריקי וריקי - התרגלנו", אומר בכר, "כשחגגנו בת ובר מצווה לילדים, בהזמנות היה כתוב ריקי וריקי. כשאנחנו מגיעים לאירועים חברתיים ומישהו אומר 'ריקי', שנינו מסתובבים".

בכר, 65, שנולד בבולגריה, מספר כי נקרא על שם סבו רחמים, אך אמו רצתה להעניק לו את השם ריקרדו - על שם הזמר והשחקן האמריקאי שאהבה, ריקי נלסון. בתעודת זהות הוא רשום כרחמים, אלא שזהו, לדבריו, שם שנמצא "על הנייר" בלבד ("אף פעם לא השתמשתי בו"). הוא החל לעבוד בבנק דיסקונט אחרי השחרור מצה"ל, לפני יותר מ-40 שנה, ומאז לא עזב. "באתי לניסיון של שבוע, ונשארתי, עד היום מצטערים שם שקיבלו אותי", צוחק בכר. ב-1971 נכנס לתפקיד יו"ר ועד העובדים: "לא תיכננתי זאת. אנשים סביבי התחילו להתלונן, אמרו שהם לא יכולים להמשיך ככה, אז החלטתי להגיש מועמדות ונבחרתי. אני אוהב לעזור לאנשים, להיות במוקד הכוח ולהיות מסוגל להזיז עניינים. הציבור אוהב ומפרגן".

לדברי בכר, העובדה שהשם חריג בנוף הגברי בבנק שיחקה לטובתו. "ייתכן שכיום אני סוג של מותג. פעם היו התבדחויות מטעם ההנהלה על חשבוני, אבל זה היה בתחילת הדרך. היום כבר פוחדים. כשהשתתפתי ב-1989 בספורטיאדה של מקומות העבודה - זו היתה אליפות כדורגל - אנשים שראו את השם שלי אמרו לעצמם: 'אה, סוף סוף מגיעה בחורה, נוכל להתחיל אתה'".

גם נטע (נטי) גיא, איש חיי לילה העוסק בשיווק מועדונים ואף מעורב בהקמתו של סטארט-אפ חברתי חדש, מסביר כי שם לא שגרתי עשוי להועיל כשמדובר בעיסוק מהסוג המוחצן: "בואי נגיד שאף אחד לא שוכח אותי, השם מדגיש את הייחוד. כשעובדים בתחום כמו שלי, שבו נפגשים עם הרבה אנשים, זה דבר שיכול לעזור. מצד שני, ואולי אני אשמע קצת שחצן, נראה לי שגם אם לא היו קוראים לי נטע גיא אלא הרצל לוי - השם היה נהפך למוכר".

השם נטע נבחר עבור גיא עוד לפני שהוריו ידעו מהו מין היילוד: "זה אמנם היה לפני 30 שנה אבל ההורים שלי היו כנראה די מודרנים במחשבה", מספר גיא, "הם קראו לי נטע על שם סבי נתן. הם רצו זיכרון ממנו. לבן הדוד שלי קראו יונתן על שמו. הוא גנב לי את השם הזה, אז מה נשאר? נטע. ההורים שלי אמרו: 'לא משנה מה ייצא לנו, כך נקרא לו'. השם השני בתעודת הזהות הוא נתן". בכל זאת, גיא ידוע בפי כל כ"נטי", ואפילו בפרופיל הפייסבוק שלו לשם נטע אין זכר. הוא מסביר כי שינוי השם לא היה ביוזמתו, אלא ביוזמת חבריו בבית הספר היסודי במבשרת ציון, שהתקשו להסתגל לרעיון שנטע הוא שם של בן: "בדיוק עברתי בית ספר, והחברים החדשים החליטו שנטע זה 'נטי'. הם התחילו עם זה וככה זה נשאר. חוץ מההורים שלי, חברים קרובים מאוד וחברות שהיו לי, כולם מכירים אותי כנטי". יצאת עם בחורות שקראו להן נטע?

"לא יצאתי עם בחורה שקוראים לה נטע כבר המון שנים", הוא צוחק, "היו כל מיני וריאציות, כמו בחורה בשם נטע-לי. אבל אני מת לצאת עם נטע, נראה לי שנטע תהיה גם האחת".

סוגיית השם, מוסיף גיא, גם מאפשרת לו לקבוע רשמים על אנשים שסביבו. "יש את שיטת נקודות החיבה", הוא מסביר, "מי ששומע שקוראים לי נטע ואומר שהוא אוהב את זה, מקבל שתי נקודות, מי שאומר: 'נטע? זה של של בחורה' - אני מוריד לו שתי נקודות".

איך זה לגדול כנטע? לא קצת קשה לפתח זהות גברית בנסיבות כאלה?

"גדלתי בסדר, אבל האמת היא שכשהייתי קטן, עוד לפני שהתחלף לי הקול, היו מתקשרים הביתה ופונים אלי כאילו שאני ילדה. הייתי חייב תמיד לעצור את השיחה ולהגיד, 'הי, אני בן'".

איך קוראים לאחים שלך?

"יש לי שתי אחיות. לאחותי הבכורה ההורים נתנו גם שם יוניסקסי - ניצן. כשאחותי הצעירה נולדה, ניצן ואני החלטנו שההורים לא בוחרים יותר, ונתנו לה את השם נועה".

הצלתם אותה?

"משהו כזה".

לילדה יש משבר זהות

כמי ששמעו לפחות 100 פעמים את השאלה "מה לעזאזל ההורים שלך חשבו לעצמם?" - נראה כי הגברים המרואיינים לכתבה זו השתדלו לחסוך מילדיהם ייסורים על בחירה שאינה בידם. בין אם מדובר בחשיבה מכוונת או ביד המקרה - שמות ילדיהם אינם משתמעים לשתי פנים. בכר קרא לשתי בנותיו מאיה ורונית ("ככה אי אפשר להתבלבל, וחוץ מזה אהבנו את השמות"), הוא סבור שבדרך כלל האמהות הן שמחפשות את הטוויסט הייחודי בשם: "אם זה היה תלוי בגברים, השמות היו סטנדרטיים", הוא פוסק, "הנשים בוחרות שמות שאני לא יודע איפה הן מוצאות אותם, כמו שמות של כל מיני פרחים. הגברים פשוט נגררים".

גם גפני בחר לשתי בנותיו שמות נשיים במובהק: ענת ויעל. "מטבעי אני לא נוהה אחרי דברים ייחודיים", הוא מסביר. "אני אוהב את השמות הפשוטים". בכל זאת, בנותיו של גפני גילו בכמה צמתים בחייהן שאמנם השם שלהן לא עושה בעיות, אבל שם האב דווקא כן: ליעל זה קרה כבר בכיתה א'. "קיבלנו טלפון מודאג מהיועצת על כך שלבת שלנו יש משבר זהות: היא טוענת שלאבא שלה קוראים ורד", נזכר גפני. ענת נתקלה בבעיה כשיצאה לטיול אופניים, נפלה והובהלה לחדר מיון: "היא היתה ערה לגמרי והרופא שאל 'איך קוראים לאבא שלך?'. כשענתה 'ורד', הוא קבע שהילדה קיבלה זעזוע מוח, ושצריך להעביר אותה לטראומה".

נגה רחמני, 51, מנכ"ל חברת הביטוח איילון, מספר שדווקא לנכדתו מבתו הבכורה דנה ("צירוף שמה של אשתי, דבורה, שמי, ושם הקדוש ברוך הוא"), ניתן שוב שם שעשוי לבלבל - אריאל. "זה חזר אלי כבומרנג בדור השלישי".

נגה, מסביר רחמני, הוא שם בעל מקור תנ"כי: אחד מבניו של דוד המלך נקרא כך. בכל זאת, לאחר שהוטרד מכך שכל כך הרבה בנות נושאות את שמו, החליט להתייעץ בעניין עם חבר ילדות, ד"ר אבשלום קור ("גרנו רחוב ליד רחוב"). "הוא הסביר לי שמדובר בשם גברי כי יש מפיק בה'", אומר רחמני. "לכן יש לבטא את השם במלרע. לאחר חיפוש ממושך, התברר לי כי ישנם גברים נוספים שקיבלו את השם נגה, כמו נגה ראובני, בוטנאי, ונגה בן דוד, דמות מוכרת בענף התכשיטנות. במשך השנים נוספו גברים ישראלים בשם נגה, רובם ממוצא אתיופי (נגה הוא שם נפוץ לגברים בקרב העדה, ומשמעותו באמהרית - אור השחר, ה"ו)".

רחמני מספר כי לפני לידתו הוריו התלבטו בין השמות זוהר לנגה, שהחזיקו במשמעות דומה. "הם המשיכו עם הרציונל כשקראו לאחי שחר ולאחותי הבכורה נחמה. אנשים תמיד הרימו גבה ובהמשך היו שואלים אותי אם זה באמת השם שלי או שאני מדבר בשמה של אשתי. האמת? זה אף פעם לא באמת עיצבן אותי. מגיל צעיר לימדו אותי ששוני זה כל ההבדל".

בכל זאת, מקרה אחד מגיל הנעורים נעוץ היטב בזיכרון: "הייתי מועמד לקורס טיס, וקיבלתי זימון לצו ראשון", נזכר רחמני. "אני מגיע ללשכת הגיוס ומסביבי רק בנות. אמרתי לעצמי, 'מוזר, כל כך הרבה נשים מתגייסות לצה"ל?' כשהגעתי לשלב של הבדיקות הרפואיות הרופא אמר לי: 'מה אתה עושה פה? זה יום גיוס בנות'. זה הדבר הכי הזוי שקרה לי עד היום".

איך הגבת?

"צחקתי".

רחמני, יהודי דתי, מסביר כי מעולם לא הסתייג משמו, מכיוון שלפי המסורת היהודית, השם מטביע את חותמו על אישיותו של אדם. "לפעמים ההורים מזלזלים בבחירת השם, הם לא מייחסים לכך חשיבות", מסביר רחמני, "אך זה לא נכון, כי השם משפיע על המהות, על האישות ועל הגורל. לכן, ראיתי בשמי כדבר שמחייב אותי - להיות אור עבור הסובבים אותי.

"גם לכל העובדים בחברה - שמונה כ-900 איש - אני מעביר את אותו המסר. כשנר מדליק נר אחר האור שלו לא פוחת. המשמעות היא שאני מעודד מנהלים לקדם ולהעשיר אחרים, כי זה לא מפחית מהם, אלא רק מוסיף להם".

להט יוצר אף הוא הקבלה בין שמו לבין תחום עיסוקו הנוכחי, כמי שמעביר הרצאות על היכולת של ישראל להפוך חיסרון ליתרון, ועל הצורך ללמוד מניסיונן של מדינות קטנות, שביצעו מהפך. "הרצאות רבות אני פותח באופן הבא: 'בקרוב תפגשו כמה שמות ומושגים לא מוכרים, אולי אפילו מוזרים, שיסייעו לכם לשנות עמדות ותפישות. ונתחיל עם שם המרצה'. כולם צוחקים, ואני ממשיך הלאה".

"אני מסביר שבישראל היכולת למנף שינוי הוא גדול יותר, דווקא מכיוון שמדובר במדינה קטנה", מסביר להט. "תחשבי על מדינה כמו ארה"ב - קשה יותר להניע תהליכים בסדרי גודל כאלה. החלטתי לעסוק בתחום הזה לאחר ששאלתי את עצמי פעמים רבות כיצד קרה שישראל, שהתבססה במשך שנים כמדינה מובילה ומתקדמת, מצאה את עצמה בנסיגה משמעותית לאחור. זה קרה במיוחד בתחומים כמו חינוך, חברה וקהילה והמגזר הציבורי, בעוד בתחומים כמו היי-טק ופיננסים היא ממשיכה להוביל. שאלתי את עצמי אם יש ביכולתה של ישראל לבצע קפיצת מדרגה בתחומים שהם העקב אכילס שלה, וללמוד מהצלחות של מדינות אחרות, כמו אירלנד, פינלנד וסינגפור, שידעו לנצל היטב את ההון האנושי שלהן. הן יצרו חברה אזרחית חזקה, גם אם בלתי רשמית - המהווה מנוף ליצירת השינוי שפועל מלמטה למעלה. אנשים מצפים שהשינוי יבוא מלמעלה, אבל חשוב להבין הוא שהיכולת לשינוי נמצאת בידיים שלנו".

אז אם להשוות לחייך הפרטיים, אפשר לומר שבמקום להתבאס מהשם שלך החלטת לקחת עליו אחריות?

"כן ולא. בהרצאות שאני מעביר אני נוטה לומר שכשיש תקלה או מחדל, המנהל הישראלי מעדיף לברוח מאחריות, ואז בהומור אני מוסיף שגם בתקלה האישית שלי, שהיא שמי המוזר, אני לא לוקח אחריות. לא הייתי שותף בקבלת ההחלטה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#