כולם מדברים על מהפכת גז - ובינתיים עוקצים את המדינה - אנרגיה ותשתיות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כולם מדברים על מהפכת גז - ובינתיים עוקצים את המדינה

זכייני חלוקת הגז הטבעי מאשימים מפעלים בהונאת מענקים, המפעלים מאשימים אותם במרמה וגרירת רגליים - וכולם מאשימים את המדינה ברשלנות ■ לא פלא שתשע שנים לאחר חשיפת המאגרים ולמרות השקעות של מאות מיליוני שקלים, רק 6% מהמפעלים חוברו לגז

25תגובות
תשתית גז במפעל צבר
אייל טואג

משרד האנרגיה כשל בחיבור מפעלים לגז. יותר מעשור מאז נחשפו תגליות הגז במימי ישראל — רק כ–40 מהמפעלים בישראל מחוברים לרשת החלוקה של הגז, מתוך 688 מפעלים פוטנציאליים. בכ–100 מפעלים בוצעו השקעות לקראת חיבור, אולם בשלב זה הם עדיין לא מחוברים לצנרת הגז — למרות הבטחות והסכמים.

יתרה מכך, אותם מפעלים, שהשקיעו מיליוני שקלים בהסבה לגז, מפסידים כסף מדי יום. מסתמן כי התכנון של חלקם להחזיר את ההשקעה בתוך שנתיים־שלוש ממועד השלמתה לא יתגשם. בינתיים, הם ממשיכים לשלם פי שניים ויותר על אנרגיה חלופית, מזהמת יותר. מנגד, חלקם לא התכוון כלל להשתמש בגז והחל בהסבה רק כדי לזכות במענק של משרד הכלכלה, שאינו מתנה את המענק בשימוש בגז כשהדבר אפשרי.

השלמת החיבור תחסוך לתעשייה עד 700 מיליון שקל בשנה, ותשפר את התחרותיות שלה בעולם, אך במשרדי האוצר והאנרגיה מודים כי תוכניות החיבור לגז טבעי היטיבו עם מפעלים גדולים ופגעו בקטנים.

בתעשייה מפנים אצבע מאשימה לחברות שמחלקות את הגז ולקשרים בינן לבין רשות הגז, שאמורה לפקח עליהן, אך למעשה מגבה אותן על חשבון התעשייה. בתעשייה מציינים כי מי שמספקות בינתיים למפעלים את האנרגיה ומרוויחות מכך הון רב הן חלק מחברות הדלק, ששותפות גם בחברות החלוקה של הגז. וכך, כל עוד הן לא מחברות את המפעלים לגז, הן ממשיכות לספק להן דלק ומרוויחות הרבה יותר. בחברות הדלק מכחישים את הטענה שהן מונעות חיבור לגז במכוון כדי להרוויח יותר מאספקת דלקים אחרים.

"משרד האנרגיה היה צריך כבר מזמן להניח אקדח על שולחן המגעים עם חברות החלוקה, אבל הוא לא עושה את זה", אומרים מקורות בתעשייה. "הבעיות מולן נמשכות כבר שנתיים. מאז שהסמכות למתן אישורים למפעלים להתקנת מפעלי הסבה לגז הועברה מרשות הגז למפעלים פרטיים נפתרו הבעיות בגזרה הזאת, אבל אז צצו הבעיות של חברות החלוקה, ובעיקר אצל סופר אנ.ג'י, חברה לחלוקת גז טבעי באזור המרכז מקבוצת סופרגז. משרד האנרגיה לא מפעיל עליהן לחצים אפקטיביים למלא את התחייבויותיהן בחוזים אתו, ואפילו לא מחלט את הערבויות שהקצו לטובת העניין", הם הוסיפו.

לא משתלם להגיע לעמק בית שאן

יש גז

הגז שמגיע ממאגר תמר מוזרם בצנרת ההולכה הראשית שהקימה חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל (נתג"ז) לכמה מפעלים גדולים, ובהם בז"ן, נייר חדרה, כיל, מכתשים, חיפה כימיקלים וסוגת. הגז מגיע גם לתחנות הכוח של חברת חשמל ושל יצרנים פרטיים, ולבית הזיקוק אשדוד. בסך הכל מחוברים לרשת 24 גופים.

מהצנרת הזאת מסתעפת רשת חלוקה, שאמורה להגיע לכל מפעלי התעשייה ולצרכנים מוסדיים, כמו בתי מלון, בתי חולים ובסיסים צבאיים. רשת זו מתקדמת בדרום, שם נפרשו כ–300 ק"מ, אבל תקועה בצפון ובמרכז, שם נפרשו עשרות ק"מ בלבד, לדברי מקורות בענף.

לרשת החלוקה בדרום מחוברים כ–40 מפעלים, ובהם פניציה, נשר, אינטל, עוף הנגב, קרלסברג, פוליבה, טרה, וישיי (Vishay), פוליביד, חרסה, טבע־טק, איטונג, פריגו, גניר, אסם (צבר), סולבר וחד־אסף, וגם הקריה הגרעינית (קמ"ג). בנוסף, 130 צרכנים, שחתומים על חיבור לגז, אינם מחוברים בפועל. מאות צרכנים נוספים ממתינים לראות כיצד תקדם הממשלה את רשת החלוקה כדי להחליט אם להתחיל להשקיע בהסבה לגז טבעי.

חברות החלוקה, שאחראיות על רשת החלוקה, נבחרו במכרזים של משרד האנרגיה ב–2009–2012. כל אחת קיבלה מונופול ל–25 שנה באזור הגיאוגרפי שלה, והתחייבה להיקף פרישה במחיר מסוים של גז לצרכן. מצרכנים רחוקים יכולות החברות לדרוש עלויות נוספות על תשתית ההולכה. החברות מחויבות לחבר לגז בתוך שנתיים כל מפעל שפונה אליהן, אלא אם הן נתקלות בבעיות סטטוטוריות.

חברת נגב גז והחברה האחות נגב גז דרום פועלות באזור אשדוד ודרומית ממנה. סופר אנ.ג'י פועלת באזור המרכז וחדרה, עד עמק בית שאן. מרימון פועלת באזור החיפה והצפון, וחברת רתם, המשותפת למרימון ולחברה נוספת, פועלת בירושלים.

משרד האנרגיה, שאחראי על הנעת תהליכי החלוקה, לא ממש לוחץ על אותן חברות לפרוש את תשתית הצינורות, כפי שהתחייבו במכרזי הממשלה. רק באחרונה התחיל המנכ"ל הנכנס, אודי אדירי, לדבר על מסירת הזיכיונות של חברות החלוקה שאינן מחברות מפעלים בקצב הרצוי לחברה יעילה יותר. עם זאת, מקורות בענף העריכו שהמדינה לא תממש את האיום, מחשש להתנהלות משפטית ממושכת שתעכב עוד יותר את החלוקה.

בניה מדמוני, מנהל הרכש והפרויקטים במפעל פלציב שבעמק בית שאן, לא מקבל תשובות ברורות לשאלה מדוע סופר אנ.ג'י, שהבטיחה לחבר את המפעל לגז עד ינואר 2018, לא עומדת בהתחייבותיה. החברה גם לא נתנה לפלציב מועד חלופי לחיבור, אף שהמפעל השקיע 7 מיליון שקל בהסבה לגז.

"הסבנו את המכונות לגז טבעי, אך אנחנו צורכים גז טבעי דחוס, שמייקר פי שניים את עלות האנרגיה, זה יותר משנה", אמר מדמוני. "התייאשתי מלדבר אתם. הם אומרים שהם תקועים באלון תבור, ולא מצליחים להתקדם; שיש להם תוואי משוער עד למפעל של תנובה בתל יוסף ושהצינור בדרך אלינו, אבל משם הם לא יודעים מה יהיה. הם אפילו לא הגישו בקשה למועצה האזורית, כך שהם לא יכולים לומר שיש בעיות סטטוטוריות. להערכתי, לא משתלם להם להגיע הנה בשביל שלושה מפעלים. אם הם יגידו את זה במפורש — רשות הגז תצטרך לקנוס אותם".

מפעל פניציה
ירון קמינסקי

את הגז הדחוס שהוא מקבל למפעל מספקת חברת סופרגז, ששותפה בסופר אנ.ג'י. מדמוני העריך כי לא כדאי לסופרגז לספק לו גז טבעי, שבו שיעור הרווח שלה נמוך בהרבה, שכן אז רווחיה יקטנו. "אם אקבל גז טבעי בצינור, סופרגז יפסידו, כי הם יקבלו פחות כסף".

יושבים על הגדר

משרד האוצר תיקצב את משרד האנרגיה ב–350 מיליון שקל ב–2017 להאצת פרישת התשתיות, אך המשרד הוציא עד כה רק כ–56 מיליון שקל מהתקציב (16%). במקום שמשרד האנרגיה יפעיל סנקציות על חברות חלוקה שלא עומדות בתנאי המכרז שלהן, נראה כי ברית בלתי־רשמית בין רשות הגז לחברות החלוקה מנטרלת את השוט שבידי משרד האנרגיה.

בשיחות עם מקורות בתחום האנרגיה עולה כי האחראי על החיבור ברשות הגז, יאשה ירובורסקי, מגן על חברות החלוקה מול זעמם של התעשיינים — ומנגד, בחברות החלוקה משבחים אותו בלהט, ודורשים שרק הוא יבדוק את תקינות עבודתן, ולא חברה חיצונית. לחץ זה אף הוביל בשבועות האחרונים לשינוי החלטת ממשלה שהתקבלה במסגרת הדיון בהצעת חוק ההסדרים, שביקשה להוציא מידיו חלק מהסמכויות.

"לא מזמן נערך מפגש תעשיינים עם רשות הגז", סיפר מקור שנכח במפגש. "יאשה התיישר אתן, וסינגר על חברות החלוקה כאילו היה סמנכ"ל השיווק שלהן. הוא נשמע כמו רגולטור שבוי. כנראה לא נעים להם במשרד האנרגיה להודות שהם טעו במודל הרישיונות. המודל עובד רק בדרום — ככל הנראה משום ששם קל יותר לפרוש צנרת ולמשקיעים יש אורך רוח".

לדברי המקור, בשנים הראשונות של הפרויקט להנחת הצנרת לחלוקת גז טבעי, הבעיות התמקדו בצוואר בקבוק שיצרה רשות הגז, שלא העניקה למפעלים אישורי בטיחות לשימוש בגז. לאחר שהסמכויות ניטלו ממנה בחוק ההסדרים של 2015, ועברו למכון התקנים ולמעבדות פרטיות, נפתרה בעיית הבטיחות במפעלים, אך צפה ועלתה בעיית חברות החלוקה. החברות אינן מתקדמות בפרישת הרשת, בטענות שהצרכנים רחוקים וצריכים לשלם להן על החיבור, או שהן מעוכבות על ידי התנגדויות סטטוטוריות.

תשתית גז במפעל צבר
אייל טואג

"אנחנו לא יודעים מתי החברות ממציאות בעיות ומתי יש בעיה סטטוטורית אמיתית, אבל בפועל, הן לא פורשות קווי חלוקה במרכז ובצפון, ותעשיינים רבים יושבים על הגדר", אמר המקור.

הכסף נתקע במשרד האנרגיה

ההגנה שמעניקה רשות הגז לחברות ההולכה מול זעמם של תעשיינים היא קצה הקרחון של מערכת היחסים ביניהן. לדברי מקורות בענף, לאחר שנים שבהן הרשות דרשה מחברות החלוקה לעמוד בתקנים חדשים ומחמירים מהמקובל בעולם, שגרמו אף הם לעיכובים בפרישה, חלה תפנית חדה ביחסיהן.

אותה הגנה באה לידי ביטוי באחרונה גם בתגובה חריפה שהעבירה רשות הגז לתוכנית הקו־גנרציה (ייצור משולב של חשמל וקיטור) של רשות החשמל, רשות אחות במשרד האנרגיה. ברשות הגז מתחו ביקורת על התוכנית, שבמסגרתה יוקמו תחנות כוח קטנות במפעלים ובקיבוצים ויספקו עד 5 מגה־ואט, בטענה שזו עלולה לפגוע בהשקעות ממשלה שיתמכו בתשתיות עתידיות של חברות החלוקה במאות מיליוני שקלים.

"כל החלטה שתיטיב עם תחנות קוגנרציה קטנות יכולה להפחית באופן ניכר את הצורך בתקצוב מענקים לפרישת רשת חלוקה", ציינה רשות הגז. "מענקים אלה, בהיקף של יותר מ–500 מיליון שקל, שהממשלה מתכוונת להעניק בשנים הקרובות לחברות החלוקה, יכולים להיהפך להלוואות ולחזור למדינה, אם הפרמיה שתינתן לקוגנרציות קטנות תהיה סבירה". ברשות הגז המליצו להקטין את התשלומים שיושתו על מפעלים קטנים במסלול הקוגנרציה, כדי לעודד את חיבורם לגז.

בחברות החלוקה מסתכלים בעיניים כלות על חצי מיליארד השקלים, ומקווים שמשרד האנרגיה יוציא אותם ויתמוך בהן. המדינה אינה חייבת לחברות דבר, אולם נראה שזו הדרך היעילה לגרום להן לעבוד. צנרת הגז שהממשלה תשתתף במימונה תחבר מפעלים, שכונות מגורים, בתי חולים, מכבסות ותחנות דלק לגז טבעי.

350 מיליון השקלים שהעביר כבר משרד האוצר למשרד האנרגיה ב–2017, ושמשרד האנרגיה לא עשה עמם כמעט דבר, נועדו לכספי מענקים. זאת אף שלפני שנה הבטיח שר האנרגיה, יובל שטייניץ, כי ב–2017 יחוברו 40 מפעלים לגז ו–100 נוספים יהיו בתהליכי חיבור — הבטחות שהתאדו כמעט במלואן ב–2017. המימון נחלק כך ש–150 מיליון שקל נועדו לשדרוג רשת החלוקה, 130 מיליון שקל לחיבור צרכנים רחוקים וכ–65 מיליון שקל לחיבור תחנות תדלוק.

מפעלים מקבלים מענק - ולא צורכים גז

התועלת

גם התעשייה לא יוצאת צדיקה מהסיפור. משיחות עם מקורות בענף עולה כי מדיניות משרד האנרגיה הובילה לכך שמפעלים רוצים לחתום על הסכם עם חברות החלוקה רק כדי לקבל מענק של כמיליון שקל — ולהמשיך בפועל לצרוך דלקים זולים ומזהמים יותר. למשל, מפעל נשר ממשיך לצרוך פטקוק זול (חומר דמוי פחם המספק את האנרגיה לכבשני המלט), אף שהוא מחובר לגז. מקורבים למפעל אמרו שהוא צורך גז ופטקוק, אולם ניתן לשער כי שיעור הגז בצריכה הוא מינימלי. רשות המסים ומשרד האנרגיה מתכננים להעלות את המס על פטקוק, אך נראה כי רק אם מחירו יהיה גבוה מממחיר הגז, המפעלים יעברו לצרוך גז.

באלון תבור מוקם צינור לאספקת אנרגיה מקיטור. חלק מהמפעלים באלון תבור, שצפויים להתחבר בקרוב לגז טבעי, כבר הבהירו לחברת החלוקה, סופר אנ.ג'י, כי הם לא בטוחים כמה גז יצרכו, וכי הדבר תלוי במחיר הגז לעומת הקיטור. סופר אנ.ג'י חיברה בשבוע שעבר את מפעל אליאנס בחדרה לגז טבעי, וצפויה לחבר שישה מפעלים באלון תבור עד אפריל. בכך יגיע מספר המפעלים המחוברים שלה לעשרה. עם זאת, חלקם לא צורכים כלל את הגז — אף שהחברה השקיעה מיליוני שקלים בהגעה לאותו מפעל. בד בבד, מפעלים הסמוכים לצינור ההולכה שהניחה אינם מתחברים לגז משיקוליהם. המצב מאפיין חברות הולכה נוספות, שטוענות כי הן מתקשות להרוויח במצב זה.

משרד האנרגיה מקיים מגעים עם חברות החלוקה כדי לשנות את תנאי הזיכיון שלהן, והדיון העיקרי הוא בשאלת חלוקת הסיכון שהן נוטלות עם ההשקעות בהנחת הצנרת. חלק מהחברות טענו כי רשות הגז שינתה את הרגולציה מאז שנחתם ההסכם עמן, ובכך ייקרה את ההשקעה לעתים פי שלושה.

חברות החלוקה נגד המעבדות הפרטיות

רשות הגז נהנית מהברית שלה עם רשתות החלוקה, לא רק במילות התמיכה שחלקן מרעיפות עליה, אלא גם במעשים באפיק נוסף. חלק מחברות החלוקה טירפדו בשבועות האחרונים את הצעת ההחלטה בחוק ההסדרים להפקיע מרשות הגז חלק מסמכויותיה, ולהעבירה למעבדות פרטיות, בדומה להעברת הסמכות למתן אישורים למפעלים להתקנת מפעלי הסבה לגז מהלך לחברות פרטיות.

ב–2015 הועברה הסמכות לאשר הסבות גז של מפעלים בחצר המפעל מרשות הגז לחברות פרטיות. תעשיינים רבים טוענים שהמהלך יצר צוואר בקבוק. כעת מבקשים משרדי האוצר והאנרגיה להוציא מידי רשות הגז את הסמכות לאישורי תקן בעבודות של חברות ההולכה, ולהעבירן למעבדות פרטיות ולמכון התקנים. לפי ההצעה, לרשות הגז אמורה היתה להישאר רק סמכות האישור של תקני הבטיחות בצנרת החלוקה.

ייצור חומוס במפעל צבר
אייל טואג

חברות החלוקה לא רצו לעבוד מול מעבדות פרטיות "שאולי יגבו מהן מיליונים ושאינן מספיק מקצועיות", כפי שאמר אחד המקורות, ולחצו לשינוי הצעת החוק. ההצעה אכן שונתה, וסמכויות רשות הגז לא נפגעו. רשות הגז תמשיך להיות הגוף היחיד שיעניק את אישורי התקן והבטיחות לחברות ההולכה, עד שצוות בין־משרדי יחליט אחרת.

מקור בחברות ההולכה הצדיק את המהלך ואמר כי החברות ורשות הגז פיתחו נוהלי עבודה, ולראיה, הרשות מנפיקה אישורים בתוך חודש וחצי. לדבריו, לחברות פרטיות אין את המומחיות הנדרשת בגז, ולכן האישורים שלהן יינתנו באיחור, ולא יתקבלו כ"כזה ראה וקדש" ברשויות אחרות, כמו המשרד להגנת הסביבה או רשות הכבאות.

במפעלים מחכים לגז במשך שנים - ומקנאים במחירי הגז באירופה

על התפתחות חיבור המפעלים בישראל לגז טבעי בשנים האחרונות ניתן ללמוד מניסיונה של אסם. החברה החליטה להשקיע 15 מיליון שקל בחיבור כל מפעליה לגז טבעי, לאחר הניסיון שצברה בחיבור מפעל צבר בקרית גת לגז טבעי. חיבור המפעל התחיל ב–2013, וארך ארבע שנים. החברה השלימה את הכנותיה בתוך שנתיים, והמתינה שנתיים נוספות לחברת ההולכה, שטענה מצדה כי היא נתקלת בבעיות מצד רשות הגז ורשויות מקומיות. לאחר הסדרת הבעיות האלה, החיבור ארך בפועל ארבעה חודשים.

בנוסף, בשל בעיית התלות המוכרת במאגר גז אחד (תמר) לפחות עד 2019 ובצינור גז אחד — מכיוון שהממשלה אינה פועלת לבניית צינור שני מהמאגר — נאלצה אסם לעבוד עם ציוד דואלי בנקודות הקצה, שיכול לעבור משימוש בגז טבעי לגפ"מ (גז בישול) במקרה של השבתת האספקה, כפי שאירע בספטמבר 2017. הצורך במבערים משולבים מייקר את העלויות. לקבוצת אסם יש מפעל בצ'כיה שמחובר לגז טבעי, שם אין בעיית אספקה ואין צורך במתקנים דואליים, טוענת החברה.

ההשוואה לצ'כיה כואבת גם בהקשר למחיר שאותו משלמת אסם על הגז. בישראל משלמת החברה כ–5.7 דולרים ליחידת אנרגיה. בצ'כיה היא משלמת כ–3 דולרים. כלומר, גם מחיר הגז הופך את התעשייה הישראלית לתחרותית פחות מול אירופה.

מפעל פניציה
גיל אליהו

לאחר כשנתיים של קשיים, שחלקם מיוחסים לרשות הגז ולדרישותיה מהמפעל בקרית גת ומחברת החלוקה, שעיכבו את התהליך, חובר מפעל צבר לגז טבעי בשנה שעברה, והחברה מתכננת לחבר בהדרגה את שאר המפעלים לגז עד 2022.

עבודות הסבה לשימוש בגז טבעי התחילו כבר במפעל המרכזי של החברה בשדרות, המייצר בין היתר אבקות מרק, פודינג, קטשופ וחטיפים. עלות ההסבה מוערכת ב–5.5 מיליון שקל, והיא צפויה להסתיים בסוף 2018. גם מפעל הבמבה של החברה, שפועל בצמוד למפעל צבר, יחובר לצנרת הגז הטבעי. לאחר מכן תנסה החברה לחבר לגז את מפעליה באזור החלוקה הבעייתי של סופר אנ.ג'י — מפעל מטרנה בקיבוץ מעברות, ומפעל אסם ביקנעם, המייצר מאפים.

מטרנה קיבלה הודעה מסופר אנ.ג'י שהצינור יגיע למפעל במשך 2019, אולם החברה לא תתחיל בהשקעות עד שתקבל תאריך חיבור מדויק. "לא ניכנס לפרויקטים במטרנה וביקנעם לפני שיבטיחו לנו באיזה יום יגיע הצינור לפתח המפעל", אמר מאיר אימבר, משנה למנכ"ל בתחום התפעול של אסם. "אנחנו יכולים להרים את התשתית במפעל בתוך חצי שנה מהיום. נקים את התשתית שלנו בהתאם לקבלת לוח הזמנים של חברת ההולכה".

מקור בענף אמר כי מפעל אחר ביקנעם קיבל בעבר הודעה שלפיה המפעל מרוחק, וניסיונותיו מול משרד האנרגיה לבטל את הדרישה לתשלום נוסף לחברת החלוקה עבור החיבור לא צלחו.

תגובות

ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה כי "עשרות צרכני אנרגיה גדולים מחוברים כיום לגז הטבעי, ובהם כל תחנות הכוח לייצור חשמל, מפעלי תעשייה גדולים, ומפעלים קטנים ובינוניים. תוכניות העבודה של המשרד קובעות כי עד תום 2018 יחוברו 150 צרכנים גדולים, בינוניים וקטנים לגז הטבעי.

"משרד האנרגיה פועל בשיתוף משרד הכלכלה, האוצר וגופים נוספים על מנת להקל על תהליך ההסבה. כידוע, למרות החשיבות הגדולה בקידומו, ולאור העובדה שזהו פרויקט רחב, חדשני ומשנה מציאות — עדיין קיימים אתגרים שונים בדרך להקמת ופרישת רשת החלוקה, וחיבור המפעלים — והמשרד פועל לטיפול בהם.

"לאור החשיבות הגדולה של הנושא, כוללים תקציבי משרד האנרגיה לשנתיים הקרובות השקעה מאסיבית בחיבור הגז הטבעי ברחבי הארץ. כחצי מיליארד שקל יוקצו לפעילויות להשלמת והרחבת פרישת הרשת ברחבי הארץ, לפיתוח ולשדרוג קווי החלוקה על מנת להתאים אותם לביקוש עתידי, ולחיבור צרכנים לגז הטבעי, לרבות שכונות מגורים".

מסופר אנ.ג'י נמסר כי " הטענות כנגד החברה הן עיוות קשה של המציאות. סופר אנ.ג'י מושקעת עד כה באזורים שנמצאים תחת אחריותה במאות מיליוני שקלים, בהליכי התכנון וההקמה של תשתיות הגז הטבעי, המתנהלים כסדרם גם בימים אלה. על אף הקשיים בשוק, החברה כבר חיברה לתשתית הגז הטבעי כמה מפעלים, ועד הרבעון הבא יחוברו בסך הכל כ–13 מפעלים לתשתית. לשמחתנו, ברשות הגז ובמשרד האנרגיה ערים ומודעים לכשלים הקיימים בשוק זה, ומנהלים מגעים עם כלל חברות החלוקה כדי להסדיר את הכשלים הקיימים בשיטת ההתקשרות הנוכחית.

"יש להצר על כך שמפעלים רבים מדי מנצלים לרעה את מדיניות עידוד צריכת הגז של המדינה. המפעלים האלה מבקשים להתחבר לרשת הגז כדי לזכות במענק שמן מהמדינה אבל לא מוכנים, לא רוצים ולא מתחייבים לצרוך גז, אלא רק ליהנות ממענק על חשבון קופת המדינה והציבור".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#