יבבת הנמר הקלטי: איך הפכה אירלנד מההבטחה הגדולה לאסון כלכלי - גלובל ווולסטריט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יבבת הנמר הקלטי: איך הפכה אירלנד מההבטחה הגדולה לאסון כלכלי

מאחורי הבתים המטופחים והנופים הירוקים מסתתר סיפור כלכלי עצוב של מדינה שהיתה מהנחשלות בעולם, נהפכה לאחת העשירות והתרסקה במשבר הכלכלי העולמי ■ קוקטייל מסוכן של שוק נדל"ן מנופח ומדיניות לא זהירה של הממשלה היה בין הגורמים לנפילה

תגובות

חורף קשה במיוחד עבר על אירלנד. הטמפרטורות היו מקפיאות וגשם עז ניתך. שלג נדיר ירד בדבלין בחג המולד. פסגות ההרים בדרום-מערב המדינה, שגובהן פחות מ-1,000 מטר, הלבינו משלג שנשאר עליהן עד האביב. בכביש במעבר ההרים קונור בחצי האי דינגל - רצועת אספלט צרה ומתפתלת, אימת הנהגים - בהקו הסלעים משני צדי הנתיב הבודד במעטה קרח שקוף ובוגדני. נסיעה ברוורס בפיתולים בוגדניים כאלה כדי לפנות מקום למכוניות המגיעות מהכיוון הנגדי מחייבת קור רוח, ידיים יציבות על ההגה ונחישות, בדיוק כמו אלה שנדרשים להפגין האירים - מראש הממשלה ועד אחרון האזרחים - בימים אלה של חורף כלכלי נורא.


כתבות נוספת בנושא

שוק הנדל"ן באירלנד קורס: מאות אלפי בתים חדשים ואין דורש

הכלכלן דייוויד מקוויליאמס: "כשדוחסים המון כסף לארץ קטנה כמו אירלנד, היא פשוט מתפוצצת"

תרופה לנמר חולה: התאגידים הזרים שמכיניסים מיליארדי יורו לכלכלה האירית

למבקר הבקיא בדרכיה ההיסטוריות של אירופה, מצטיירת אירלנד כמדינה חדשה, משגשגת ונעימה. הבתים העתיקים, האחוזות המפוארות והאתרים ההיסטוריים, שהם חיזיון נפוץ כל כך בבריטניה הסמוכה, נדירים יותר בנוף המקומי. אירלנד היתה במשך מאות שנים פרובינציה ענייה וסוערת במיוחד של האימפריה הבריטית. על האתרים ההיסטוריים שלה עברו זמנים קשים, חלקם נהרסו או נשרפו. על דלילות המונומנטים מפצים הנופים הירוקים המהממים והיעדר מפתיע של התמסחרות - אין שלטי פרסום בצדי הדרכים, אין מרכזי קניות גדולים ואין תחנות שירות ענקיות ומלאות בסמלי הצרכנות המערבית.

לעומת זאת, יש המון בתים נאים ומטופחים על מגרשים ענקיים, המעוררים קנאה בלב החומד בית צמוד קרקע. רבים מהם נבנו במהלכו של תהליך צמיחה אדיר וחסר תקדים היסטורי, שהפך את אירלנד מאחת המדינות המערביות העניות והנחשלות בעולם לאחת העשירות ביותר, וזיכה אותה בכינוי "הנמר הקלטי". ואולם האווירה הפסטורלית, הסברת הפנים והנופים המרהיבים מסתירים את אחת הטרגדיות הכלכליות הגדולות ביותר של העידן המודרני.

"הנמר הקלטי", מצחקק שון דויל, נהג מונית צעיר בדבלין, "עכשיו זה יותר כמו יבבת החתלתול הקלטי". כמו רבים מבני דורו, צעירים שסיימו את לימודי התיכון בעשור האחרון, דויל עבד בענף הבנייה באירלנד. "השכר לבנאים הגיע ל-1,000 יורו בשבוע", אומר קונור לונג, סגן שגריר אירלנד בישראל. "המון צעירים ללא השכלה אקדמית הלכו לעבוד בבנייה במקום לקבל דמי אבטלה", מוסיפה מארייד גיירין, רופאה המתגוררת בעיירה דולין במערב אירלנד. המשבר הפיננסי החמור, שהגיע לאחר שנים של התנפחות קיצונית בענף הנדל"ן, שילח ללשכות התעסוקה מאות אלפי אירים שעבדו בבנייה ובפיננסים, או במגזרים קשורים.

קשה למצוא כיום אירים שהמלים "ערך גלום שלילי", "הנמר הקלטי", "קריסת שוק הנדל"ן" ו"משבר פיסקלי" לא שגורות בפיהם. אירלנד, על ארבעה וחצי מיליון תושביה, הנעים ונדים בעולם תדירות, היא אחת המדינות המשכילות ומסבירות הפנים בעולם, וככל הנראה המדינה שספגה את המהלומה הקשה ביותר במשבר הגלובלי של 2008.

הנמר הקלטי - תקופה ממושכת של צמיחה והתעשרות מהירה ב-1995-2007 - גאל את אירלנד מגורל של ארץ שסבלה במשך מאות שנים מכובד ידו של השלטון הבריטי, וממלחמת אזרחים ממושכת ומרה שנולדה בעקבות התערבות קולוניאליסטית בוטה. אירלנד, שסבלה מקיטוב דתי, חברתי וכלכלי עצום ומאסונות טבע, היתה בשנות ה-60 של המאה ה-20 אחת המדינות העניות ביותר באירופה במונחי הכנסה לנפש. הרכב אוכלוסייתה היה דומה לזה של מדינות מתפתחות: ריבוי צעירים וילדים, עם שיעור ילודה גבוה. רק 60% סיימו לימודי תיכון, וההגירה ממנה לחו"ל היתה עצומה.

הדרך להצלחה: חינוך, תחרותיות והקהילה האירופית

ב-1968 חוקקה אירלנד בראשונה חוק חינוך חינם לבתי הספר היסודיים, באחד ממהלכי המפתח להצלחתה בשנים הבאות (ראו מסגרת בעמוד זה). המאמץ לשיפור החינוך קיבל דחיפה משמעותית ב-1973, כשהיא הצטרפה לקהילה האירופית (EEC). היתה זו נקודת מפנה בתולדותיה: הקהילה האירופית השקיעה תקציבים בסיוע לאירלנד, שהושקע במודרניזציה של תשתיות הטלקום, הכבישים והחינוך. שדרוג כוח העבודה באמצעות חינוך והכשרות מקצועיות עלה לראש סדר היום. היה זה המסד הראשון והחשוב בדרך לפריצה.

אירלנד צברה בהדרגה יתרונות בזירה הכלכלית העולמית: בסוף שנות ה-80, לאחר שני עשורים של חינוך חינם והשקעה מסיבית בהכשרות מקצועיות, השתוותה רמת ההשכלה של אוכלוסייתה לממוצע המקובל במדינות המתועשות העשירות. תושביה דיברו אנגלית. התפוצה הגדולה של אירים במדינות המערב, ובארה"ב בפרט, היתה נכס של קשרים, ניסיון וידע. הפרש השעות הקטן לעומת החוף המזרחי של ארה"ב סייע לקשרי המסחר והעבודה הטרנס-אטלנטיים. הדור שהגיע לבגרות בתחילת שנות ה-90 היה משכיל ושאפתן יותר מקודמיו.

ב-1987 היה שיעור האבטלה באירלנד 17%, והגירעון הממשלתי היה 9%. ההכנסה לנפש היתה ברמה של 67% מהממוצע במדינות ה-OECD. בערך בתקופה זו החלה ממשלת אירלנד להניח את הנדבך השני בדרך לפריצה הגדולה.

מכיוון שאירלנד היא מדינה קטנה בעלת כלכלה פתוחה, התמקדו מאמצי הממשלה בהפיכתה למוקד משיכה לתאגידים בינלאומיים. הממשלה הנהיגה מס חברות אחיד ונמוך של 12.5% ואפס מס על רווחים מיצוא. אירלנד הקפידה לשמור על מדיניות עקבית כדי לא לטלטל את המשקיעים הזרים, וב-1994 אירגנה מחדש את ה-IDA, הסוכנות לפיתוח ולהשקעות של המדינה, שניהלה את המגעים עם חברות זרות ומשכה למדינה עשרות מיליארדים בהשקעות זרות ישירות.

ההצלחה היתה מסחררת: יבמ, אפל, hp, אינטל ודל הן רק כמה מהשמות הוותיקים בתחום הטכנולוגיה שהקימו מרכזי פיתוח ומפעלי ייצור באירלנד. מאוחר יותר הצטרפו אליהן מיקרוסופט, גוגל, יאהו ואיביי, וחברות רבות ממגזרים אחרים, כולל שירותים פיננסיים ובנקים. בתחום התרופות והמכשור הרפואי, נהפכה אירלנד למעצמה בינלאומית: 15 מ-20 חברות התרופות הגדולות בעולם פועלות באירלנד, כולל ג'ונסון אנד ג'ונסון, נוברטיס, פייזר ואף טבע הישראלית (ראו כתבה בעמוד 27). חברות אלה מייצאות מאירלנד, ולא עוסקות בשיווק לאוכלוסיה המקומית.

בסך הכל הצליחה אירלנד למשוך אליה 994 חברות זרות, מחציתן אמריקאיות. חברות אלה מעסיקות באירלנד 136 אלף עובדים, ומייצאות ב-98 מיליארד יורו לשנה. הכנסות אירלנד ממס חברות הן 3 מיליארד יורו לשנה, וההערכה היא שחברות אלה מייצרות פעילות כלכלית מקומית בהיקף של 15 מיליארד יורו.

הזינוק בהשקעות הזרות הישירות - מונח המתייחס להשקעה במפעלים ובמתקנים, ולא במוצרים פיננסיים - ובמיוחד בתחום המחשוב וההיי-טק, הוביל לצמיחה מהירה מקומית ולעלייה ברמת החיים. הגמישות והמקצועיות של כוח העבודה המקומי העניקו לו יתרון תחרותי על פני שווקים אחרים באירופה. למשקיעים הזרים היה גם ביטחון שלאירלנד יש גב פיננסי חזק בדמות האיחוד האירופי והבנק המרכזי של אירופה. הירידה המתמשכת בגירעון הממשלתי ובחוב החיצוני שיפרה גם היא את תדמיתה של אירלנד ואת נכונות המשקיעים הזרים להמר עליה.

באמצע שנות ה-90 התהפכה מגמת ההגירה השלילית המסיבית מאירלנד. עשרות אלפי אירים שעזבו את המדינה בזמנים כלכליים קשים ויצאו לעבוד וללמוד בארה"ב ובבריטניה, החלו לשוב הביתה. "עבדתי בלונדון ובוויילס, וחייתי בבוסטון כמה שנים. בוסטון לא פחות אירית מדבלין", מספר דני גיירין, בן לאחת המשפחות הוותיקות בעיירה דולין במערב אירלנד.

סיפורים דומים אפשר למצוא לאורך ולרוחב החברה האירית. שלוש בנותיו של ג'ון פיצג'רלד, מנהל המחקר במכון הכלכלי ESRI בדבלין, חיות מחוץ למדינה. היועץ הכלכלי הבכיר לשר האוצר, אלן אהרן, עבד שנים בבנק הפדרלי בארה"ב, והכלכלן שנהפך לפרשן פוליטי וכלכלי פופולרי, דייוויד מקוויליאמס, גם הוא חי באירופה ואפילו בילה כמה שנים בישראל כבנקאי ב-UBS. קשה למצוא אירי משכיל שלא בילה חלק משמעותי מחייו בעבודה במדינות זרות. "וכל זה תרם להחזרת ידע וניסיון וזוויות השקפה שונות לאירלנד - זה משהו שגם ישראל צריכה לנצל היטב", אומר מקוויליאמס. לפי הערכות, בארה"ב חיים 40 מיליון אנשים ממוצא אירי, שלרובם יש קשרים חמים עם המולדת.

ב-1998 נחתם הסכם שביתת הנשק בבלפסט, ואחת העננות השחורות שליוו את אירלנד זה מאות בשנים התפוגגה כמעט לחלוטין. "לפני 20 שנים לא הייתי מרגיש בטוח להסתובב בצפון אירלנד", אומר גיירין, אירי גבה קומה ורחב כתפיים. "אם היית פונה לרחוב הלא נכון, היית יכולה להסתבך". כיום, סוגיית ה"בעיות" (troubles), כפי שנקרא הסכסוך על עצמאותה של צפון אירלנד, אינה גורם משמעותי בתדמיתה של המדינה בעיני זרים.

ב-1995-2007 צמחה הכלכלה האירית בקצב ממוצע של 7.5% בשנה - הישג חסר תקדים למדינה כה קטנה ופתוחה לשווקים העולמיים. ב-1995 היה התמ"ג לנפש באירלנד זהה לזה של ישראל, ואולם עד 2007 הוא כבר עלה עליו ב-60% (ראו תרשים בעמוד 22), ל-43,330 דולר, השלישי בגובהו בעולם. החוב הלאומי של אירלנד צנח לרמה של 14% מהתמ"ג, לעומת 120% 20 שנה קודם לכן. האבטלה נמחקה כמעט כליל, והסתכמה ב-4.6%. הממשלה ניהלה עודף תקציבי מתחילת העשור, והיתה אחת הבודדות בגוש היורו שנהנתה ממאזן כספי חיובי.

הטעויות בדרך לנפילה: כסף זול, אובדן תחרותיות ואופוריה

להצלחה האדירה היה מחיר כבד. "תווית הנמר הקלטי נהפכה לטבעת חנק סביב צווארנו", אומר ג'ים ויילן, מנהל הפיתוח העסקי ב-IDA. "כולם חשבו שיש לנו נוסחת קסם לייצור צמיחה". ויילן מזכיר שלאירלנד, בדומה לישראל, אין משאבים טבעיים מלבד ההון האנושי.

חלקו הראשון של מחזור הצמיחה, שהסתיים ב-2002, התאפיין בכניסת חברות זרות, בזינוק ביצוא ובהשקעות הזרות הישירות באירלנד. ואולם ב-2002 אימצה אירלנד, כמו כל ארצות האיחוד המוניטרי, את מטבע היורו. בכך איבדה את שליטתה על המדיניות המוניטרית ואת יכולתה לשלוט בשער המטבע ובריבית, שנקבעה מאותה עת על ידי הבנק המרכזי של אירופה. הריבית הנמוכה פעלה כמו דינמיט שנזרק למדורת הצמיחה. שוק הנדל"ן, שגאה ושיגשג בזכות העלייה באיכות החיים והשכר, החליף את היצוא ואת ההיי-טק כמנוע הצמיחה המקומי.

בעוד מדורת הנדל"ן הגיעה לגבהים בלתי אפשריים, ביצעה אירלנד שגיאה נוספת: ב-2002 הועלה שכר עובדי הציבור, בעקבות בדיקה שערכה הממשלה. לטענת עובדי הציבור, המגזר הפרטי שיגשג בעוד הם נותרו מאחור. השכר המשופר היה אחד הגבוהים ביותר בקרב מדינות ה-OECD. הממשלה המשופעת בהכנסות מבנייה ומנדל"ן קיצצה נכבדות במס הכנסה, עד שיותר ממחצית האוכלוסיה העובדת באירלנד כלל לא היתה מחויבת במס זה.

ב-2004 כבר איבד הנמר הקלטי מחדות שיניו. השכר הגבוה ומחירי הנדל"ן הפכו את אירלנד לאטרקטיבית פחות עבור חברות בינלאומיות שרצו לבנות בה מפעלים. העלות ליחידת עבודה זינקה ביחס למדינות שעמן סחרה אירלנד - ובסך הכל עלתה ב-33% בין 1999 ל-2007, הזינוק הגדול ביותר בגוש היורו. המחירים באירלנד ב-2007 היו גבוהים ב-20% מהממוצע בגוש היורו. אירלנד נהפכה לאחת המדינות היקרות ביותר בעולם.

בשלב זה, שוק הנדל"ן כבר הגיע לרמות אימתניות, עם מחיר של מיליון יורו לדירות צנועות בדבלין. הבנקים נלחמו ביניהם לממן עסקות נדל"ן ראוותניות. חוקי התכנון המקומי, שבמקור היו שמרניים וזהירים, ננטשו לטובת תוכניות גרנדיוזיות לפיתוח, והעניקו לקבלנים הזדמנות לחטוף שטחי אדמה ולבנות עליהם מגדלים פורחים.

"הבנקים פשוט זרקו כסף על אנשים", אומר בריאן סאווילס, אחד מאנשי הנדל"ן הבכירים באירלנד, שסוכנות שירותי הנדל"ן שלו, סאווילס, חתומה על אינספור בתים ופרויקטים בדבלין וברחבי אירלנד. סאווילס אינו היחידי המזכיר את הבנקים כגורם מרכזי בתפיחתה של בועת הנדל"ן, ואולם האמת הפשוטה היא שמיליוני אירים רצו לשחק את משחק הנדל"ן. ב-1995-2006 זינק מחירו הממוצע של בית באירלנד מ-75 אלף יורו ליותר מ-310 אלף יורו - יותר מפי ארבעה (ראו כתבה בעמוד 24). שוק הנדל"ן נהפך למשחק הכי חם והכי פרוע באירלנד. אנשים עשו מיליונים, ואנשים אחרים רצו לעשות מיליונים, בנו ורכשו בתים בכסף לא שלהם, בתקווה לעשות רווח מהיר. התוצאה היתה קטסטרופלית.

המחירים בשוק הדיור החלו לרדת כבר ב-2007. בספטמבר 2008 קרס בית ההשקעות האמריקאי ליהמן ברדרס, ובן לילה השתרר מחנק אשראי כלל עולמי. שוק הנדל"ן האירי איבד בן לילה את מקורות המימון שלו, והפעילות בו שותקה מיידית. "70% מהמשבר באירלנד נובע משוק הנדל"ן, ורק היתר מהמשבר העולמי", אומר ויילן.

המשבר הקשה ביותר בעולם

אירלנד היא מדינה ידועת משברים. ואולם המשבר הכלכלי הקודם, בשנות ה-80, פקד אומה ענייה וידועת סבל. המשבר הנוכחי היכה במדינה שכבישיה נמלאו במכוניות חדשות, ששדותיה פרחו בבתי מידות, ובאזרחים שיכולים להרשות לעצמם לנסוע לסופי שבוע של קניות בניו יורק ובדובאי, ולשלוח את ילדיהם לאוניברסיטאות זרות.

אירלנד שקעה תוך זמן קצר לשפל כלכלי. התוצר הכלכלי שלה קרס ביותר מ-10% משיאו: ירידה של 3% ב-2008 ו-7.5% ב-2009. הצריכה הפרטית נבלמה. מספר השלמות הבנייה צנח בחצי, והשנה הוא צפוי ליפול בחצי נוסף. מה שהחמיר את המצב היתה הקריסה בסחר העולמי. קריסתו של היצוא פתחה חזית שנייה במשבר הכלכלי של אירלנד, וחולשת שער הליש"ט הבריטית ביחס ליורו תרמה לקשיים. להערכת ה-ESRI, מכון המחקר הגדול באירלנד, פוטנציאל הכלכלה האירית איבד 20% במשבר.

האבטלה זינקה מרמה של פחות מ-5% לפני המשבר לרמה של 15% כעת. 10% מהמועסקים באירלנד עבדו בעבר במגזר הבנייה והנדל"ן - החל בבנאים ובשרברבים וכלה בסוכני נדל"ן ובנותני שירותים אחרים. "צעירים רבים הלכו לעבוד בנדל"ן במקום ללמוד", אומר לונג, סגן השגריר בישראל. "בין מכריי שאיבדו את עבודתם - רובם הם צעירים שעבדו בבנייה", אומרת מארייד גיירין. דויל, נהג המונית, הוא בין בני המזל שזכו למצוא עבודה לאחר שפוטרו מעבודתם בבניין.

הבנקים האיריים ספגו מהלומה עזה. נכסיהם ב-2008 הגיעו לשווי של 940% מהתמ"ג, לעומת 400% של הבנקים בארה"ב. התחייבויותיהם הגיעו ל-39% מכלל הנכסים נכון לדצמבר 2008, לפי ניתוח של דויטשה בנק. הממשלה מיהרה להעמיד לבנקים עירבונות, והלאימה את אנגלו אייריש בנק, שלא הצליח לעמוד בהתחייבויותיו. שני הבנקים הגדולים האחרים - אלייד אייריש ובנק אוף אירלנד - קיבלו ביטחונות ממשלתיים בתמורה לנתח ממניותיהם, ובשבוע שעבר הכריזה הממשלה כי יידרשו להגדיל את הונם, מה שיאלץ אותם כנראה למסור עוד נתח מניות לממשלה. הממשלה הקימה גוף בשם NAMA, שירכוש מהבנקים את הנכסים הבעייתיים שלהם בהנחה ניכרת - שיטת ניקוי מהירה וכואבת למאזנים.

הנפילה בהכנסות ממסים על נדל"ן, שמימנו חלק ניכר מהתקציב הממשלתי בשנות השגשוג, והעלייה בהוצאות על דמי אבטלה ורווחה, מוטטו את המאזן הממשלתי. הגירעון של אירלנד תפח, והשווקים הבינלאומיים החלו לחשוש מחדלות פירעון. ב-2008 הכריזה הממשלה על צעדי צנע. שכר עובדי הציבור קוצץ, וחלה הפחתה בסעיפי הרווחה בתקציב. הירידה ברמות המחירים חסכה לממשלה מיליארד יורו מעלותם של פרויקטי תשתית, ולכן הוחלט לא לוותר על השלמת פרויקטים כמו מערכת הכבישים המהירים. ואולם בנוסף נקבע קיצוץ של 3 מיליארד יורו בתקציב 2009, שאותה סיכמה הממשלה בגירעון תקציבי השקול ל-12.9% מהתמ"ג.

"אם הממשלה לא היתה נוקטת צעדי צנע, הגירעון היה לפחות 20% מהתמ"ג, ואז השווקים היו מפסיקים להלוות לנו", אומר בכיר בממשלת אירלנד. באביב 2009 הגיעה התשואה על אג"ח ל-10 שנים של אירלנד ליותר מ-6%, כמעט כפליים מהתשואה ששילמה גרמניה. "שיכנענו את המשקיעים שאנחנו יכולים לערוך ניקיון בית תקציבי ולצמצם את הגירעון. אם לא היינו עושים כן, היו מסיקים שהכלכלה פשטה רגל", אומר אותו בכיר.

בשיאה, היתה אירלנד המדינה השלישית בעושרה בעולם במונחי תמ"ג לנפש. לפי התחזיות, בשפל שלאחר המשבר היא תרד לממוצע של ה-OECD. "זאת עדיין מדינה משגשגת", אומר בכיר בממשל. "לא חזרנו לתקופת האבן", מוסיף סגן השגריר לונג.

התרופה המרה למחלה: צנע

המשבר חשף את ערוותה של כלכלת אירלנד - תלות יתרה במגזר נדל"ן מנופח, חוסר תחרותיות ברמות השכר ומדיניות ממשלתית לא זהירה מספיק מוטטו את הנמר הקלטי. "ב-2009 היה חשש לחדלות פירעון של אירלנד", אומר פיצג'רלד. "הממשלה והאיגודים לא ידעו שהגרמנים או האיחוד האירופי יחלצו את המדינה".

בשנה החולפת ירדה אירלנד מכותרות העיתונים הבינלאומיים, ואת מקומה תפסה כלכלה אחרת שנמצאת במשבר - יוון. בדומה לאירלנד, צברה יוון חובות אדירים וגירעון תקציבי, והשווקים הבינלאומיים איבדו את האמון בכושר הפירעון שלה. בניגוד לאירלנד, נדרשו ליוון חודשים רבים כדי להגיב ולהציג תוכנית הבראה כלכלית. בניגוד לאירלנד, ההכרזה על אמצעי הצנע ביוון התקבלה במחאה רבתי, אלימה בחלקה.

"כשהאירים נפגשים במשחק רוגבי או כדורגל, הם מסיימים אותו בפאב, כתף לכתף עם האוהדים של הקבוצה היריבה, בלי שום אלימות", מסביר דני גיירין את התגובה הנינוחה לקיצוצים. בין האיגודים המקצועיים, עובדי הציבור והממשלה יש שותפות חברתית, אומר אימון מרטאן, בכיר במשרד החינוך האירי. "ההסכמה שבשתיקה מצד המגזר הציבורי לקיצוצים היתה הכרה יוצאת מגדר הרגיל בחומרת המשבר", כתב ג'ון פיצג'רלד, מנהל המחקר ב-ESRI ואחד הכלכלנים המוערכים באירלנד.

"יש כעס רב נגד הממשלה והבנקים", מסביר פיצג'רלד, "אבל באירלנד לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בציבור. באירלנד מכבסים אותה בפרטיות". הוא הסביר לנו כיצד התקבלה ההחלטה על הקיצוצים הכואבים בקלות יחסית: "מפלגת השלטון עמדה בפני תבוסה מוחצת. הם ידעו שמצבם לא יכול להידרדר, ושהדרך היחידה היא לנקוט פעולה - היו להם שנתיים וחצי עד הבחירות. פעולה מיידית העניקה לכלכלה סיכוי לחזור לצמיחה תוך שנתיים וחצי. האופוזיציה, מצדה, ידעה שהיא תנצח בבחירות הבאות, והעדיפה שהבעיות ייפתרו לפני שהיא תעלה לשלטון. יש מסורת ארוכת יומין שלפיה המפלגה בשלטון מכניסה את הכלכלה לצרות, כמו ב-1981, ואז מפלגה אחרת עולה לשלטון וצריכה לנקות את הבלגן, וכולם כועסים על המשבר והם סופגים את הכעס".

מהלך הידוק נוסף המתוכנן לתקציב הבא כבר מעורר מחאה, והאיגודים החלו "לשלוח איתותים לתקציב הבא", לדברי מקורות. בתי החולים מתכננים שביתה, וכמו בישראל, מנחי תוכניות האירוח ברדיו מזכירים שמי שסובל משביתות אלו בסופו של דבר הם החולים. עובדי הממשלה עושים כיום מה שמכונה "פעולה תעשייתית" - לא עונים לטלפונים בשעות מסוימות ולא עובדים בשעות מסוימות.

גם פיצג'רלד וגם בכירים במשרד האוצר של אירלנד טוענים כי המהלך המהיר לקיצוץ בתקציב הציל את כלכלת אירלנד, והיה מחויב המציאות. "הלקח משנות ה-80 הוא שעדיף לערוך את ניקוי האורוות במהירות ולא לחכות", אומר פיצג'רלד. באותו עשור אבוד של הכלכלה האירית לא נעשה צעד אמיתי לקצץ בתקציב, והתוצאה היתה אומללה. הלקח נלמד גם ממשבר הבנקים ביפן: ניקוי המאזנים של הבנקים הגדולים נמשך שנים רבות, והשאיר את יפן תקועה בבוץ המיתון משך עשור ויותר.

"עדיף לקצץ בשכר עובדי הציבור ב-15% כפי שהוחלט, מאשר לפטר עובדים, לסגור תחנות משטרה ומחלקות בבתי חולים", מאמין פיצג'רלד. לדבריו, קיצוץ של 5% בדמי האבטלה ובתקציבי רווחה היה סביר ולא פוגעני, מפני שיוקר המחיה באירלנד ירד בשיעור דומה. "מי שבאמת סובלים הם האנשים שפוטרו", הוא מוסיף. התקווה היא שההתייעלות בתעשייה והירידה בשכר העובדים ובעלויות התשתית והאספקה יהפכו את אירלנד לכלכלה תחרותית יותר, שתביא משקיעים, מפעלים ומשרות. בכך, בעצם, הם חוזרים למודל הקלסי של הנמר הקלטי, זה ששריריו היו עשויים גלגלי מכונות, סיבים אופטיים וביטים אלקטרוניים, ולא בטון וקורות פלדה.

פיצג'רלד מסביר מדוע אירלנד לא נקטה מדיניות דומה לזו של בריטניה, שהזרימה תקציבי ענק להמרצת הכלכלה. "אירלנד היא כלכלה קטנה ופתוחה. אם מזרימים תמריצים, הם פשוט נשטפים החוצה. לכן האמצעים שנקטה בריטניה לא מתאימים כאן. אני מאמין שבריטניה, שהיא כלכלה הרבה יותר גדולה וסגורה, תנקוט מדיניות של אינפלציה גבוהה יותר כדי למחוק את החובות. זאת אופציה לא טובה, לדעתי, אבל מקובלת".

כל הכלכלנים של הזרם המרכזי סבורים שחברותה של אירלנד בגוש היורו הצילה אותה מאסון גדול יותר. הבנקים האיריים קיבלו מימון מהבנק המרכזי של אירופה, ואירלנד לא נאלצה לפנות לקרן המטבע הבינלאומית כמו כלכלות במזרח אירופה. אי יכולתה של אירלנד לבצע פיחות במטבע אינה נעדרת יתרונות, לדבריהם: הריבית על המשכנתאות צמודה לזו שעל היורו, ולהערכת כלכלן בכיר יידרשו שנים עד שהבנק המרכזי של אירופה יוכל להעלות אותה. באופן זה, נהנים הלווים באירלנד גם מהקלה בהוצאות המימון שלהם. הכלכלן דייב מקוויליאמס חולק עליהם באופן בוטה: הוא מאמין שאירלנד צריכה להתנתק מהיורו, ולא לצפות ש"הגרמנים ישלמו את החשבון עבורנו".

הצלת הבנקים נעשתה על פי המודל של שוודיה בשנות ה-80. לפי תורת הבנקים המרכזיים הגדולים - בארה"ב וגם באירופה - התמוטטות של בנקים מסכנת אנושות את הכלכלה. ואולם פיצג'רלד סבור שהצלתו של אנגלו אייריש בנק היתה מיותרת. "היו צריכים לסגור את אנגלו אייריש בנק כבר ב-2008. משלמי המסים הולכים להפסיד המון כסף. לא היה שווה להציל אותו. אבל הצילו אותו, ויצטרכו להזרים עוד הרבה כסף לכסות על ההפסדים שהם נתנו להם עירבונות". אירלנד עוד עשויה לגזור רווח משני הבנקים האחרים, שקיבלו סיוע אך לא עברו הלאמה מלאה, מעריך פיצג'רלד.

הלקחים שכולם צריכים להפיק מהמשבר באירלנד

המודל האירי היה כזה שנישא על כפיהם של חסידי השוק החופשי, והוזכר גם על ידי מי שהיה אז שר האוצר של ישראל, בנימין נתניהו, כראוי לחיקוי. "עכשיו אתם יכולים ללמוד מאתנו מה לא לעשות", מגחך באירוניה פיצג'רלד. ואולם הפריחה של שנות ה-90 היתה פריחה אמיתית ובת קיימא, מזכירים רבים כעת.

הלקח של אירלנד מהמשבר - גם עבור ישראל, אומר פיצג'רלד - הוא לנהל עודף תקציבי ולבנות יתרות, כך שבמקרה של משבר יהיה במה להשתמש כדי להציל את המצב; להתנהל יותר בזהירות; לא מספיק להיות באיזון ובעודף תקציבי קטן: כדי לבלום את המשבר, אירלנד היתה צריכה עודף גדול יותר; למדיניות פיסקלית יש חשיבות במניעת התחממות. "אבל לפוליטיקאים קשה מאוד לאמץ הלך מחשבה כזה. האמרה המקובלת היתה if you have it, you spend it (אם יש אז מבזבזים), אבל היא התחלפה ל - if you have it, you save it (אם יש אז חוסכים)", אומר פיצג'רלד.

כלכלה קטנה ופתוחה, אומר לנו בכיר במשרד האוצר האירי, חייבת לשמור על ניקיון בית פיסקלי. ללא שמירה על יציבות תקציבית - לא יהיו משקיעים. הרעיון של הגדלת ההוצאה הממשלתית בישראל עם התחדשות הצמיחה מעורר בכמה מהכלכלנים הבולטים של אירלנד תגובות הנעות בין גיחוך לאימה. זהו אחד הלקחים המרים שאירלנד למדה במשבר, ושכנראה ראוי שישראל תלמד גם היא בשלב זה במחזור הכלכלי שלה: בשנים השמנות צריך לחסוך יותר.

טעות מרכזית אחרת באירלנד היתה האמונה הגורפת שהצמיחה והשגשוג יימשכו ללא הרף. בהתבסס על כך עלה שכרם של עובדי הציבור באירלנד לרמה הגבוהה ביותר באירופה, וכך גם הוצאות הממשלה בכללן. מס ההכנסה ירד לבין הנמוכים בעולם, ועמו בסיס המס - מספר האנשים שחייבים במס. ההיסטוריה מראה שמחזורי צמיחה כלכליים מועדים להסתיים בירידה, אך השאלה היא באיזה קצב - קריסה מהירה או נחיתה אטית. רוב התחזיות שעסקו בכלכלת אירלנד צפו נחיתה אטית. רק נביאי זעם בודדים צפו קריסה.

כשל חמור אחר היה רגולטורי. הרגולציה באירלנד נחשבה לקלה. בתקופה של פריחה הדבר נחשב אידיאלי, מקדם את פעולות השוק החופשי ואת התחרותיות. בדומה לארה"ב, האמונה היתה שהבנקים יקפידו לפעול באופן הגיוני ולא ייקחו סיכונים מיותרים כדי לא להרוס את עצמם. הטעות היתה יקרה. הבנקים גדלו בטירוף, הלוו לספקולנטים של רכוש, העניקו משכנתאות במימון של 100%. "אנשים מאשימים את הבנקים, והבנקים אכן פעלו בטיפשות קיצונית", אומר פיצג'רלד. "אבל הממשלה תימרצה את שוק הנדל"ן ולא נקטה פעולות תקציביות נכונות. הם יצרו את הבועה. הרגולטור לא נקט פעולה בשעה שהיה ברור שנדרשת פעולה דחופה.

"הטענות שהרגולטור היה מיודד מדי עם הבנקים אינן מרמזות על שחיתות כלשהי. לא היו קשרים אישיים או יחסים לא נאותים", מסביר פיצג'רלד. "הרגולטור פשוט לא עשה את העבודה שלו ולא פעל בתקיפות. הוא היה מפוחד מהבנקים. הוא היה צריך להיות הרבה יותר קשוח".

אירלנד מינתה נגיד חדש לבנק המרכזי, פטריק הונוהן, פרופסור לכלכלה ומומחה לרגולציה פיננסית שעבד בבנק העולמי. הוא היה יועץ לראש ממשלת אירלנד בשנות ה-80, ולאחר מכן ייעץ לממשלות סין, אירן וישראל. "למרבה הצער, הוא לא היה באירלנד כדי להזהיר מהמשבר", מסביר פיצג'רלד. הונוהן מינה רגולטור חדש לבנקים, מתיו אלדרפילד, עוד מישהו מחוץ למערכת, שהיה רגולטור באיי הבהאמה. "כעת יש משטר חדש של רגולציה", אומר פיצג'רלד, המאמין כי הגרוע מכל כבר מאחורי אירלנד. "אני צופה שהמשבר הבא יתרחש הרבה אחרי שאפרוש, ויהיה שונה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#