ראיון מיוחד עם האיש שמרוויח דולר אחד בשנה אך עדיין אחד מעשירי עולם - גלובל ווולסטריט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ראיון מיוחד עם האיש שמרוויח דולר אחד בשנה אך עדיין אחד מעשירי עולם

גיא רולניק בילה שעתיים עם האיש מאחורי המנוע של גוגל העולמית, המנכ"ל אריק שמידט, יחד עם סגני הנשיא הבכירים שלו ועם צ'אד הארלי, המייסד של יוטיוב - ספג קצת עלבונות ועקיצות אבל סחט ממקור ראשון מידע על התוכניות, החזון והמסר של מעצמת האינטרנט

15תגובות

מנכ"ל גוגל אריק שמידט יודע טוב יותר מכל אחד אחר שהוא מנהל חברה שלא דומה לשום חברה אחרת בעולם. הוא יודע שהעוצמה האדירה של גוגל היא גם החולשה שלה, ושתדמיתה הציבורית של החברה יכולה לקדם אותה או להרוס אותה.

הסיפור של גוגל הוא כבר מזמן לא רק יצירת הערך האדירה שלה מאז שהוקמה לפני 12 שנה: מסטארט-אפ שגייס כמה מאות אלפי דולרים לחברה בשווי 177 מיליארד דולר המרוויחה 6.5 מיליארד דולר בשנה. קשה לחשוב על תחום בחיינו במאה ה-21 שלגוגל אין השפעה עצומה עליו.

יש מונופולים שרוכבים על הצרכנים שלהם, יש חברות שמצליחות להלהיב ולרגש את הצרכנים, יש חברות שמצליחות לגבות פרמיה אדירה על מוצריהן, יש חברות שהצרכנים מתמכרים להן או למה שהן מייצגות, יש חברות שיודעות הרבה מאוד על הרגליהם הכלכליים של לקוחותיהן.

אבל יש רק חברה אחת בעולם שיודעת מה אנחנו חושבים ומה אנחנו מתכננים לעשות. לא מה אנחנו עושים; את זה יכולים לדעת ממשלות, ארגוני ביון וגורמים רבים שעוקבים אחרינו. זאת חוכמה קטנה. גוגל יודעת מה נעשה בעתיד. או לפחות מה אנחנו שוקלים לעשות.

כי הרי מה עושים כיום מרבית האנשים כשהם חושבים על משהו, מתכננים משהו? ברור - הם נכנסים לגוגל ומחפשים תשובות לשאלות שמטרידות אותם. לקנות משהו, לצרוך משהו, לבדוק משהו, להיפגש עם מישהו, לברר משהו - הכל מתחיל בגוגל.

אז כמובן שגוגל מתחייבת לא להשתמש במידע הזה ולשמור תמיד על פרטיות הגולשים. אבל כולנו יודעים שיש להם כמות מידע אדירה שאין לאף גורם בעולם, ושהיקף המידע, איכותו ועומקו רק גדלים בכל יום שחולף. גוגל מחוברת ללב, לעורקים, לעצבים, לנימים, לעיניים, לאוזניים - לכל דבר שמתרחש בעולם ולמאות מיליוני גולשים. היא יודעת המון, היא מודדת המון והיא כמובן לא רק אוספת את המידע אלא גם משפיעה עליו, מווסתת אותו, ממיינת אותו, קובעת את הסדר שלו. הכל כמובן מתמטי, אלגוריתמי, מדעי, קר ומדויק. אבל את האלגוריתמים כותבים אלפי מהנדסים בשר ודם. אלה שעובדים אצל אריק שמידט.

באחד מימיו האחרונים של כינוס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, זימנה גוגל חבורה קטנה בת שבעה עורכים ובעלי טורים מהעיתונים החשובים בעולם למפגש עם ההנהלה המצומצמת שלה, בראשות שמידט.

גוגל כמובן קבעה את הכללים. התבקשנו להגיע לבית קפה קטן בעיירה. המתנו שם ואז צעדנו כולנו אחרי נציג של גוגל, מבלי לדעת לאן אנחנו הולכים, עד שהגענו לבניין ששכרה גוגל לרגל הכינוס. נכנסנו לחדר ישיבות קטן, שם המתינו לנו שמידט יחד עם סגני הנשיא הבכירים שלו - ניקש ארורה, דיוויד דראמונד ומאריסה מאייר. היה שם גם צ'אד הארלי, המייסד של יוטיוב, שמכר את החברה לגוגל לפני ארבע שנים, כדי שנזכור שגוגל היא לא חבורה של אנשי עסקים קשוחים, אלא גם יזמים צעירים ומגניבים. סרגיי ברין ולארי פייג', המייסדים האגדיים של החברה, לא הגיעו. הם ממעטים להיפגש עם עיתונאים. שמידט גם טרח לציין במהלך הפגישה ש"כאן יושבים האנשים שמחליטים".

גוגל רוצים שיאהבו אותם יותר

לפגישה לא היתה אג'נדה ברורה וגם לא מסר מסוים. עבור גוגל, זו היתה הזדמנות לפגוש אנשים המעצבים דעת קהל. "הם פשוט רוצים שנאהב אותם יותר", סיכם זאת אחר כך עורך של אחד העיתונים הגדולים באירופה. אלא שכבר אחרי חמש דקות של שיחה, התברר עד כמה קשה לאנשים שמנהלים את גוגל להיות חביבים ואהובים. זה פשוט לא הקטע שלהם. כדי להוביל חברה בגודל, בעוצמה ובמורכבות של גוגל, צריך תכונות אחרות.

לשמידט, כפי שהיטיב לתאר זאת עורך ה"גרדיאן" אלן ראסברידג'ר, יש יכולת לחייך כל הזמן באופן מאיים ולעתים קצת עוין. שמידט ציני, חד ומשלב בין תוקפנות סמויה לגלויה. כמובן שאני מקווה שהוא לא מקבל דיווחים על ההתרשמות של עיתונאים ישראלים ממנו ושהוא לא ילך לבדוק את כל 100 אלף החיפושים האחרונים שלי בגוגל, ואני כבר מצהיר מראש שזה כנראה מישהו אחר שהשתמש במחשב שלי: אני לא מתעניין בתחומים כאלה.

בשעה וחצי הראשונות ואולי האחרונות שביליתי עם מנכ"ל גוגל, הוא הספיק לבקש ממני לשאול פחות שאלות, קרא לי repeater (חוזר שוב ושוב), יעץ לי פעמיים "לא להיות מוטרד" כשהתעניינתי ברווחיות ובמודלים העסקיים של חטיבות מסוימות בגוגל, ולבסוף תהה בקול למה אני חוזר על סוג מסוים של שאלות, כששאלתי אותו אם מהמדיניות של גוגל בסין אפשר יהיה להסיק על המדיניות שלהם בטורקיה, שגם היא מפעילה צנזורה.

לידי ישב ניקש ארורה, יד ימינו של שמידט לעניינים מסחריים, בחור קשוח, חד וענייני באופן יוצא דופן, שבכל פגישותיי עמו לא הצלחתי להוציא ממנו משפט אחד מיותר או משהו שנראה כמו חיוך. מולי ישבה מאריסה מאייר, סגנית נשיא לענייני חיפוש וחוויית משתמש, בלונדינית עם עיניים תכולות, מבט מקפיא ודיבור מעט רובוטי. לא אכחד אם אומר שהאווירה היתה מתוחה מעט. אי אפשר להגיד על אנשי גוגל שהם מרושעים, אבל נחמדים הם לא.

כמובן שזאת ההתרשמות שלנו כמשתמשים בגוגל - אולי השירות הכי שימושי, הכי מלהיב והכי חשוב שנחשפנו לו בעשור האחרון. לעומת זאת, יזמים, בעלי אתרי אינטרנט ושאר אנשים שבאים במגע עם גוגל בשנים האחרונות מרבים לדבר על שרירותיות, על קשיחות ולעתים גם על יהירות.

אבל יש סוג ביקורת שעוד לא תשמעו על גוגל: שהם התאבנו, שהם כבר חברה גדולה וכבדה, שהם לא מחדשים ושהם נחים על זרי הדפנה. השלב הזה עוד לא הגיע לגוגל, למרות עוצמתה הפיננסית האדירה. זאת חבורה רעבה, חדשנית, נחושה ומבריקה שרק התחילה לעבוד.

גוגל תעמוד בחודשים הבאים ובשנים הקרובות במבחנים מהותיים רבים הנוגעים לענייני פרטיות, מונופולין, שקיפות, זכויות יוצרים וצנזורה. בהינתן המיקום האסטרטגי של גוגל בחיינו, קשה לחשוב על דילמה משפטית, מוסרית או כלכלית שלא תגיע לפתחו של הצוות שמנהל אותה. עם רוב הדילמות היא תתמודד באופן מתמשך. אבל את המבחן הגדול ביותר שלה - הערכים שקבעה לעצמה מול עסקים - היא תצטרך לעבור תוך כמה שבועות לכל היותר.

כבר לא אופטימים לגבי סין

גוגל חזרה והבטיחה בחודשים האחרונים שהיא תפסיק לעשות עסקים בסין אם הממשל הסיני ידרוש ממנה לצנזר מידע או ימנע ממנה להגן על הפרטיות של המשתמשים שלה. הממשל הסיני הודיע שהוא לא מתכוון לשנות את חוקי סין עבור גוגל - ויהיה על שמידט להודיע תוך זמן קצר שגוגל מפסיקה לפעול בשוק הצומח והחשוב ביותר בעולם.

ביום שני השבוע, כבר החלה מניית גוגל לשלם את המחיר על ההודעה המתקרבת בנוגע להפסקת הפעילות בסין - ומניותיה איבדו 7 מיליארד דולר משווי השוק של החברה במהלך המסחר.

רוב החברות הגדולות בעולם התקפלו מול הדרישות של הממשל הסיני ושל שותפיהן הסינים. התרבות העסקית בסין שונה לעתים קרובות באופן מהותי מזו של העולם המערבי, ואף אחד לא יכול להרשות לעצמו לוותר על השוק הענק. אבל גוגל, חברה שמייסדיה קבעו שהיא "לא תהיה מרושעת" לא יכולה להתפשר. "כל חברה זכאית לעמדה שלה", מסביר דיוויד דראמונד. "קיבלנו החלטה המבוססת על הערכים שלנו בגוגל. חשוב לנו להיות חלק מעולם האינטרנט הסיני, אך גם הרגשנו שחשוב להבהיר נקודה מסוימת בנוגע לערכים שלנו, וכיצד בכוונתנו לפעול בהמשך הדרך. אני לא רוצה להיכנס לדיון בנוגע לחלק מההצהרות שלנו, אבל אני מרגיש שהבהרנו מה אנחנו חושבים בנוגע לסין".

גוגל היא לא חברת האינטרנט היחידה הפועלת בסין, ושמידט נשאל איך הוא מסביר את הנכונות של מתחריו, שבהם מיקרוסופט ויאהו, להתפשר עם הסינים: "לא מתפקידנו לנהל את חברות האינטרנט. אנחנו מדברים רק בשם עצמנו". כשנשאל שמידט באופן ספציפי לגבי היריבה הגדולה מיקרוסופט, השיב: "בחיי למדתי שכל אחד מדבר בעד עצמו. אם אחרים רוצים לדבר בשמנו, הם יכולים לבחור לדבר גם בשמנו. אבל אנחנו מדברים רק בשמנו".

שאלתי את שמידט מהם לוחות הזמנים, מתי גוגל תצא מסין. הוא העביר את התשובה לדראמונד, שהשיב: "בהצהרה שלנו אמרנו שברצוננו לדבר עם הממשלה, אך כי בכוונתנו לשים קץ לסינון האינטרנט שלנו שם. לכן אפשר לראות בכך הצהרה על העתיד הקרוב. אני לא יכול לתת לכם מסגרת זמן מדויקת".

האם בכוונתכם לצאת מסין? או שתפסיקו לפלטר את החיפושים ואז יוציאו אותכם משם?

דראמונד: "שוב, התכוונו למה שאמרנו. ברצוננו לפעול בסין ללא סינון החיפושים. בכוונתנו לדבר עם הממשל ולראות אם זה אפשרי".

האם אפשר להעלות על הדעת פשרה על העקרונות של גוגל שתאפשר לממשל לקבל את מה שהוא רוצה ולכם להישאר בסין?

כאן נכנס שמידט לשיחה, מחויך ומשיב לי: "הרי אם נעשה זאת, אתם תכתבו 'גוגל מתפשרת על עקרונותיה!' זאת תהיה הכותרת שלך".

אז אין פשרות? הגבול ברור?

דראמונד: "כן. בהחלט. אנחנו לא נפעל בסין בשונה מיתר העולם, ודאי שלא בנוגע לחופש הביטוי ולמנוע החיפוש שלנו, המספק גישה חופשית למידע".

אבל אולי הגישה הראשונית שלכם לגבי סין היתה מוטעית? פעלתם שם שנים ארוכות למרות עמדת הממשל בקשר לצנזורה של תכנים.

דראמונד: "לא. אני לא חושב כך. יש טענות מוסריות שונות כאן. גישה אחת היא שצריך ליצור קשר ולעשות מאמצים להגדיל את הפתיחות, והשנייה היא שלא. אני חושב שהאמנו שנוכל לקדם פתיחות בתחילה. זו לא היתה טעות, אך היינו אופטימים לגבי מה שביכולתנו להשיג, ועכשיו אנחנו כבר לא חושבים כך".

שמידט: "גם אמרנו באופן עקבי כי נבחן מחדש את ההחלטה הזאת, וחזרנו על אמירה זאת פעמים רבות, מכיוון שאנשים לא האמינו לנו".

כמובן שהעימות בין גוגל לממשל הסיני רחוק מלהיות ויכוח בין חברה מסחרית לממשלה. אי אפשר לנתק ממנו את הפוליטיקה ואת החזיתות הרבות שיש לממשל האמריקאי עם הסיני. גם גוגל סבורה שהסיפור אינו נוגע רק לה; דראמונד: "אני לא הייתי מכנה את זה (את מעורבות הממשל האמריקאי בפרשה, ג"ר) פוליטיזציה. אנחנו טוענים זה זמן רב כי חופש הביטוי צריך להיות עניין ממשלתי. לכן המעורבות של ממשלת ארה"ב חיובית בעינינו, והיינו שמחים אם עוד ממשלות היו מתערבות ומתדיינות בעניין עם ממשלות שלא מתירות את חופש הביטוי. צריך לזכור שלא מדובר רק בעניין שקשור לסין. יש מגבלות אינטרנט במדינות רבות, וזה תחום רב ממדי, לא חד ממדי".

מי כוחני יותר?

האם במקומות אחרים ביצעתם מהלכים דומים?

דראמונד: "סין היתה מקרה ייחודי מבחינתנו. יש מקומות רבים אחרים בעולם שבהם חוסמים תוכן של גוגל, כגון יוטיוב, לדוגמה בטורקיה ובאירן. הם חוסמים אותנו במדינות האלה בגלל חופש הביטוי בתכנים, יש להם בעיות עם חלק מהתכנים שעולים באתרים שלנו שמפריעים להם. לרוב אנחנו מנסים להתמודד עם הממשלות באופן ישיר כדי לפתור את המחלוקות".

אז האם בכוונתכם לצאת גם מטורקיה?

"אתה ממש 'מר יציאה'", יורה מיד שמידט לעברי, "לא?" ודראמונד מנסה תשובה עניינית יותר: "אמרנו לממשלת טורקיה כי אין בכוונתנו לחסום סוגים מסוימים של סרטונים שהם מעוניינים שנחסום. הפרקליטות הטורקית מעוניינת שנחסום אותם לא רק בטורקיה, אלא בעולם כולו. אמרנו להם שאין ביכולתנו לעשות זאת".

שמידט מתרצה גם הוא ומחליט לענות: "צריך להכניס את הדברים להקשר. אני מאמין שזהו סיפור מתמשך עבור גוגל ועבור חברות אינטרנט אחרות. בעוד העולם נהפך ליותר ויותר מקוון, הרבה מדינות מתחילות לדון במה הולם ומה לא. הרבה מהמדינות האלה לא חשבו עד הסוף על מה שהן עושות. יש לנו עמדה נוקשה מאוד בנוגע לשקיפות".

השימוש של גוגל בביטוי "עמדה נוקשה" מעלה כמובן את השאלה אם כוחניות היא נחלתן של ממשלות בלבד. שהרי יש גם נקודת מבט סינית, והיא הכוחניות של גוגל.

עיתונאי בריטי שאל: "גוגל מציבה תקדים מסוכן - היא רוצה לשחק לפי החוקים שלה לגבי חופש הביטוי, ולא לפי שלטון החוק. האם קיבלתם הצהרות מממשלות אחרות החוששות מכך שגוגל תקבע את חוקי המשחק ולא תקבל את חוקי המדינות שבשטחן היא פועלת? מהם הגבולות של עקרונות אלה? האם תסכימו לעשות עסקים עם הרשויות בטורקיה, או שתתייחסו אליהם כרגע כשותפות לפגיעה בחופש הביטוי, ולכן לא תסכימו לקבל מהם פרסום והכנסות?"

דראמונד שוב נבחר לענות: "אני לא חושב שאנחנו כופים דבר על אף ממשלה. ממשלות קובעות את חוקיהן, ואנו מחליטים כיצד בכוונתנו לפעול ביחס לחוקים אלה. בהצהרה, אמרנו כי אין בכוונתנו להמשיך לסנן תכנים בסין. אם פירוש הדבר הוא שממשלת סין תקבע שאין ביכולתנו להמשיך לפעול בסין - אנחנו לא באמת קובעים את החוק, זה רק מקשה עלינו לפעול תחת חוק זה. לכן איני חושב שאנחנו כופים את עקרונותינו, אלא רק מצהירים על השקפותינו".

שמידט: "אני חושב שיש גם הבדל בין חוק מדינה לבין דרישה של הפרקליטות. בסין אנחנו נאלצים לציית לחוק קיים שאיננו אוהבים, ואנחנו מצהירים כרגע כי איננו מתכוונים להמשיך בצנזורה - וזה שונה מפרקליט מדינה שאינו מרוצה מדבר מה, ואנחנו נמצאים במחלוקת עמו במערכת המשפטית".

דראמונד: "בהחלט. לעתים מדובר בתובע שמנסה להרחיק לכת. דוגמאות מצוינות לכך הן בארה"ב ובאיטליה. באיטליה הועמדו כמה מבכירי גוגל, ואני ביניהם, למשפט בגין סרט שהופיע ביוטיוב. זאת היתה התקפה ישירה על פלטפורמת הווידאו, ועל יכולת החברה להפעיל פלטפורמה המאפשרת הצגת תוכן המיוצר על ידי המשתמשים. זה היה סרטון של כמה בני נוער שהתעללו בילד בעל צרכים מיוחדים. מצאנו את הסרטון והורדנו אותו מאוחר יותר, מכיוון שהוא הפר את תנאי השירות שלנו. אחד התובעים התכוון לתבוע אנשים פרטיים. זאת גם התקפה על חופש הביטוי - אם זה היה החוק, אף אחד לא היה מפעיל פלטפורמות כאלה, מפני שכל מפעיל היה מסתכן בכלא".

האם גוגל תעשה עסקים עם טורקיה גם אם תראו בטורקיה מדינה המגבילה את חופש הביטוי?

דראמונד: "שוב, יש הנחה משמעותית מאוד בשאלה שלך. כרגע התשובה שלנו היא שאנחנו שמחים לעשות עסקים עם טורקיה, פשוט מכיוון שההנחה אינה נכונה".

ארורה: "אם יש תובע כללי אחד קצת נלהב מדי, אין פירוש הדבר שנפסיק לעשות עסקים עם מדינה".

שמידט: "לדעתי טורקיה ממשיכה לצמוח ולעבור מודרניזציה, והבעיות הקטנות יחסית האלה צפויות להיפתר בה. אך בסין השאלה מורכבת יותר, מכיוון שיש חוק שצריך לעמוד בו. כדי לפעול במדינה, צריך לפעול בהתאם לחוקיה".

העימות שלכם עם סין שופך אור על סוג חדש של מלחמה עסקית בינלאומית, שבה גוגל היא רק חלק קטן, אך מרכזי, שמתנהלת בין סין לארה"ב וגם בין מדינות אחרות ומערבת גם ריגול תעשייתי. כיצד אתם מתמודדים עם העניין מבלי ליהפך לחברה כמו סטנדרד אויל, שבה ניסה ה-CIA לעשות שימוש בדרום אמריקה? כיצד מתנהלת חברה באופן אסטרטגי במלחמה קרה דיגיטלית שכזאת?

שמידט: "עד כמה שהעניין מרגש, אני רוצה להדגיש את המגבלות של גוגל. גוגל היא לא מדינה. אנחנו לא מחוקקים חוקים. אנחנו לא עוסקים בדיפלומטיה בין מדינות. המערכת המוסרית שלנו מורכבת משני עקרונות: הראשון הוא לדאוג שהמערכות שלנו מוגנות מהתקפה, וכשגילינו שהן לא מוגנות, קיבלנו החלטה יוצאת דופן להודיע על כך; כך גם גילינו שחברות אחרות סבלו מהתקפות דומות ולא דיברו על כך. אנחנו לא הראשונים ולא האחרונים. האחריות שלנו היא להגן על הרשתות שלנו, והאחריות השנייה היא - משום שאנחנו חברה שדוגלת בשקיפות - להודיע על כך ולהתמודד עם התוצאות. אני לא חושב שאנחנו טובים יותר מכל אזרח אחר של העולם בלחזות מה יקרה. רבים אמרו לי שיש ריגול תעשייתי בין מדינות. גוגל לא מעורבת בדברים האלה".

כיצד אפוא אתם נמנעים מכך שסוכנויות או ענפים שונים של ממשלת ארה"ב יעשו עבורכם דברים שאתם לא באמת רוצים?

שמידט: "ובכן, הם לא עובדים בשבילנו, מעבר לכך שאנחנו אזרחים. היתה לנו אחריות להודיע לממשלת ארה"ב, אך אני רוצה להבהיר שאנחנו החלטנו על הצעדים שלנו, ולא בגלל הממשלה. זאת היתה החלטה שלנו".

שמידט מקפיד להדגיש שגוגל היא חברה ולא ממשלה, אך במהלך השיחה היתה לו פליטת פה כשאמר שגוגל צריכה להגן על גבולותיה.

האם אתה באמת מצפה מהסינים לסגת ולאפשר לכם לצאת מנצחים?

שמידט: "אני לא חושב שאנחנו צריכים לשער. אני באמת לא חושב כך. זה הצעד הראשון, הפרק הראשון, וייתכן שיהיו רבים".

זאת לא רק ממשלת סין. גם ממשלת צרפת תקפה אתכם בענייני זכויות יוצרים ומיסוי. אתם מתחילים להרגיש בודדים שם בפסגה?

שמידט: "לא".

ממשלת צרפת רודפת אחריכם, גרמניה רודפת אחריכם, קבוצת ניוז קורפ של רופרט מרדוק תוקפת אתכם, העיתונים רודפים אחריכם. האם כוונת הלייזר הזאת מופנית כלפיכם לא רק משום שאתם גדולים, אלא גם משום שאתם נוקטים עמדות עקרוניות שאחרים מתנגדים להן, או פשוט לא נוקטים אותן? האם זאת בעיה תקשורתית, בעיה של דימוי ציבורי? זה עשוי ליהפך לבעיה עצומה עבורכם?

שמידט: "אתם יכולים כמובן להוסיף דרמה לעניין, אך החברה הזאת מנוהלת על ידי הקבוצה שיושבת כאן. אנחנו ישבנו בחדר וקיבלנו את ההחלטות שאנחנו מדברים אתכם עליהן, בהתבסס על הערכים שלנו, ואנחנו מתמודדים עם התוצאות החיוביות והשליליות של אותן החלטות. עבורי זאת לא תוצאה של בדידות, אלא של מה שכל חברה המנוהלת היטב צריכה לעשות.

"גוגל היא חברה שמתמקדת בחוויית המשתמש ומנסה לחדש, וכשעושים זאת גורמים לשינוי מדי פעם. אנחנו עובדים עם אנשים בכל מיני תעשיות, וזה לא מפתיע שלא כולם מרוצים ממה שאנחנו עושים ושיש להם בעיות עם זה.

"ואם לתת לכם תשובה מגובשת יותר, גוגל היא חברה שמחוללת שינויים מטבעה, בגלל החדשנות שלנו. מפני שאנחנו עושים דברים בהיקף גדול יותר, ומשום שאנחנו נמצאים במרחב שבו לכל אחד יש דעה. שלושת הגורמים האלה פירושם שלכל דבר שאנחנו עושים יש שורה של תומכים ומתנגדים.

"שאלתם אותי איך ההרגשה, ומנקודת המבט שלנו אנחנו מרגישים שאנחנו במקום הנכון. אנחנו מבינים כעת שתמיד יהיו לנו את הבעיות האלה, ושאין פתרון שיגרום להן להיעלם. השאלות האלה הן חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו עושים. זה דבר קבוע, וזאת משום שמידע הוא דבר חשוב, לנו ולכל אחד אחר".

בהתחשב בהשלכות המוסריות של ההחלטה בסין ובאפשרות כי סין נפתחת והולכת לעולם עם ההתפתחות הכלכלית שלה - אילו לקחים נראה לכם שנלמדו בסין מהעימות עם גוגל?

שמידט: "לא נראה לי שהספר שנכתב כאן הסתיים. ייתכן שזהו רק הפרק הראשון. אני לא רוצה לקבוע מהן התוצאות ארוכות הטווח של המצב, מכיוון שאנחנו לא יודעים עדיין מה יקרה אפילו בטווח הקצר. איננו יכולים לדעת מה סין תעשה, וייתכן כי היא תשתנה. דברים משתנים בעולם כל הזמן".

הרחבת תחום המאבק - לסלולר

אבל דבר אחד לא משתנה בעולם, והוא כמובן היריבות האדירה בין ענקיות עמק הסיליקון שבקליפורניה. באופן מקרי לחלוטין, הפגישה עם שמידט נערכה כמה שעות לאחר שבמרחק של כ-9,500 ק"מ מדאבוס הציג מנכ"ל אפל סטיב ג'ובס את הלהיט הבא שלו: מחשב הטאבלט אייפד. עד לא מזמן כיהן שמידט כחבר בדירקטוריון של אפל. שתי החברות שיתפו פעולה, ומנוע החיפוש של גוגל הוטמע במכשירי אייפון של אפל. אלא שבשנה האחרונה נמצאות שתי החברות במסלול התנגשות: שמידט התפטר מהדירקטוריון של אפל, גוגל השיקה את נקסוס1 - מכשיר סלולר המבוסס על מערכת ההפעלה בקוד פתוח אנדרואיד, שיתחרה באייפון - ומלחמת עולם נפתחה בין שני ענקי העמק. או כפי שתיאר זאת ג'ובס בפגישה סגורה עם אנשיו שהודלפה לפני כמה שבועות: "גוגל רוצה להרוג את אייפון".

שמידט נמנע כמובן מהתייחסות לאפל לכל אורך הפגישה, אבל ברגע מסוים הוא לא התאפק ושאל את אחד העורכים: "אתה יכול להסביר לי מה ההבדל בין אייפד לבין אייפון גדול?". ההבדל בין אייפון לאייפד יתברר בחודש הבא כאשר יושק האחרון - אבל ההבדל בין נקסוס1 לאייפון כבר ברור: הטלפון של ג'ובס מצליח להלהיב את הציבור יותר מהטלפון של שמידט על אף שזה האחרון מבוסס על פלטפורמה פתוחה. שמידט ומאייר הפליגו בשבחי הפלטפורמה הפתוחה של גוגל והיכולות שלה, אבל נמנעו מלהזכיר את המתחרה.

אתם יכולים להרחיב על המודל העסקי של מכשיר הטלפון הסלולרי שלכם, נקסוס1?

שמידט: "על אנדרואיד, מערכת ההפעלה שלנו לטלפונים סלולריים, הכרזנו בראשונה לפני כשלוש שנים, ואז יצרנו שותפויות והמכשירים הראשונים החלו לצאת לפני כשנה וחצי. בתחילה הוצאנו גרסאות ראשוניות, G1, ורק כשנה לאחר מכן הצלחנו להשיג את החומרה הדרושה. הטלפון הזה, להערכתנו, הוא הטוב ביותר שנוצר עד היום, מבחינת איכות המסך והביצועים. לאחר מכן חשבנו, 'אוקיי, מה אפשר לעשות עם זה?', ואמרנו - 'למה שלא ניצור אפשרות לאנשים לקנות טלפונים ברשת? ליצור שירות מקוון שהם יוכלו לרכוש בו מכשיר עם כרטיס אשראי, והמכשיר יגיע אליהם יום לאחר מכן?'.

"הכרזנו על כך לפני שבועיים. ארבע מפעילות הסלולר גדולות בארה"ב - ספרינט, ורייזון, AT&T, טי-מובייל - כולן יפעילו את המכשירים תוך שישה שבועות, וחברות נוספות באירופה יצטרפו. במקביל, יש כ-30-40 חברות המפתחות טלפונים שמשתמשים בגרסה הזאת של מערכת ההפעלה. טלפונים עם מקלדות גדולות, בלי מקלדות, עם מסכים גדולים יותר או קטנים יותר".

כמו מכשירי טאבלט?

שמידט: "לא אמרתי טאבלט. קודם תצטרכו להסביר לי מה ההבדל בין אייפון גדול לטאבלט. לדוגמה, לחלק מהטלפונים שראיתי יש מסכים גדולים בהרבה ומסך מגע. האם הם מחשבי לוח או לא? יש כעת פיצוץ של מכשירים עם מערכת ההפעלה שלנו, ויש גם תוכנית בשם 'חוויית גוגל', שבה החברות מקבלות את מערכת ההפעלה בחינם. שאלת אותי על המודל העסקי, והתשובה היא שאנחנו מציעים להן זאת בחינם והן נהנות".

ואיך תרוויחו מהטלפונים?

שמידט מחייך: "אל תדאג. יש גם סוג אחר של אנדרואיד, שהוא לחלוטין תוכנת קוד פתוח. החברות עושות בה מה שהן רוצות ואנחנו אפילו לא יודעים על זה. אנחנו מגיעים לכנסים ורואים מכשירים עם אנדרואיד שמעולם לא שמענו עליהם, וזו בדיוק הכוונה בקוד פתוח. זה מרגש מאוד. אז נראה שרשמנו הצלחה ענקית עם אנדרואיד, לא סתם הצלחה".

בעוד שמידט מתלהב, הביקורות על נקסוס1 מסויגות יותר בינתיים, ולכן שבתי ושאלתי אותו כיצד הוא מודד את ההצלחה הזאת. "מתחילים לצרף את כל הנתונים על השימוש במנוע החיפוש של גוגל במכשירי הסלולר, ולצרף את הדיווחים על היקף הייצור של מכשירים שמשתמשים באנדרואיד. המספרים עצומים".

האם אתה יכול לנקוב במספר?

שמידט: "לא, אתם תצטרכו לעשות את זה בעצמכם. מודל ההכנסות שלנו מהטלפונים הוא שאנחנו מוכרים אותם, אבל המטרה העיקרית היא לא הכנסות ממכירות טלפונים, אלא לבסס היקף חשיפה ומשתמשים ליישומים. השלב הבא הוא יישומים חזקים מאוד. מאריסה, את המומחית הגדולה בעולם בנושא, האם את יכולה לתת להם דוגמאות למה שאפשר לעשות עם המכשיר הזה?"

מאייר: "היישומים מדהימים. מה שהם עושים למערכות המידע שלנו, למערכות החיפוש ולמערכות התקשורת שלנו - לדעתי זה מחשמל. רבים מכם ודאי ראו את השירות Google Goggles שהכרזנו עליו באחרונה. אתה מכוון את הטלפון שלך לדבר מסוים ומצלם אותו, למשל את מגדל אייפל, והשירות מזהה שמדובר במגדל אייפל ועורך חיפוש עליו. אחת הדוגמאות האהובות שלנו לשימוש בשירות היא זו של ויק, שעובד בחטיבת הסלולר שלנו. הוא אינו מבין במיוחד ביינות, אבל אוהב לצלם את הברקוד על הבקבוקים ולערוך חיפוש עליהם, כדי להישמע כמו מומחה. מדובר בדבר מדהים, כי אתה יכול להכניס לא רק מלים למנוע חיפוש, אלא גם מידע חזותי.

"יש שורה של יישומים שאנחנו מתייחסים אליהם תחת ראשי התיבות AR, או Augmented Reality. הרעיון הוא שהטלפון שלך יודע איפה אתה, הוא יודע באיזה כיוון הוא מוחזק, והוא יכול לעבד מידע משום שיש לו בבסיסו את יכולת העיבוד של מחשב. מדובר בקוד פתוח, ולכן אנשים יכולים לפתח יישומים עבורו ויש המון חברות שעושות דברים מעניינים. אחד מהם נקרא LAYAR, שלא פותח על ידי גוגל אך פותח על מערכת אנדרואיד, ומאפשר להלביש על העולם שעליו אתה מסתכל סוגים שונים של מידע. למשל, אם אני הולכת ברגל, אני יכולה לטעון את ה-LAYAR של וויקיפדיה ולהפנות אותו לכיוון מסוים (מכוונת לכיוון מרכז העיירה דאבוס). זה יציג את הערך הנוגע למרכז הכנסים של דאבוס".

מתי הגעתם לרעיון הזה?

מאייר: זה לא שלנו, זה הדבר היפה. זה פותח על ידי מפתחים עצמאיים. אתה יכול ללכת ולעשות חיפוש על מרכז הכנסים של דאבוס וזה יציג לך אותו וימסור את המידע "במרחק 5 ק"מ מכאן נמצא מרכז הכנסים של דאבוס, שם נערך הפורום הכלכלי העולמי מדי שנה". תוכל להעלות את וויקיפדיה, אתרי ביקורות פופולריים ואחרים. אלה יישומי חיפוש מעניינים מאוד. אחד האהובים עלי נקרא Google Starmap, שהופך את הטלפון שלך לפלנטריום. הטלפון שלך יודע איפה הוא וכיצד הוא מוחזק, ולכן אתה יכול לכוון את הטלפון שלך לשמים ולהסתכל עליהם דרכו. הטלפון יסמן עבורך מה שמותיהם של הכוכבים שאתה רואה, או איפה נמצאים הכוכבים שאותם אתה מחפש. אתה יכול לבצע חיפוש והמסך יראה לך חץ שאליו תוכל להזיז את הטלפון שלך, כדי למצוא קבוצת כוכבים מסוימת שאתה רוצה לראות.

"מדהים לחשוב מה יכולים טלפונים סלולריים לעשות. זה חשוב מאוד עבור עולם החיפושים, וגם עבור התקשורת בין אנשים. יש לנו מוצר בשם Latitude, המזהה את המיקום שלך לפי האות הסלולרי מהטלפון ומשלב אותו עם הרשת החברתית שלך, כך שאם תרצה, תוכל לחלוק את המקום שבו אתה נמצא עם החברים שלך ולגלות כמה קרובים אתם".

איך זה נהפך לכסף? אם המערכת שלכם פתוחה ליישומים של מפתחים עצמאיים וכל אחד יכול להשתמש בה כרצונו - איך תרוויחו ממנה?

שמידט החליט שזה הרגע שלו להתערב שוב: "בוא אני אשאל אותך: האם אנשים יערכו חיפושים רבים בטלפונים האלה?" - אולי הם ישתמשו במנוע חיפוש אחר או באפליקציות אחרות, התגוננתי. שמידט פער זוג עינים וקרא: "אתה חושב שהם ישתמשו במנוע חיפוש אחר?!" אולי אפלקיציות חדשות יהיו חלופיות למנוע החיפוש", ניסיתי. "זאת הבחירה של המשתמשים. הכל פתוח. היישומים שלנו פשוט טובים יותר, לדעתנו", הוא ענה.

אז העניין שלכם בטלפונים האלה הוא פשוט לקדם את מנוע החיפוש של גוגל. להבטיח שהוא ישלוט גם בעידן הנייד.

שמידט: "אתה חייב להבין, הכל נוגע למספר משתמשים, ליישומים ולנפח. אם מספר המשתמשים גדול, הם יקליקו על מודעות הפרסום. כדי להשיג את היישומים, צריך כמות משתמשים גדולה. עם היישומים מגיעים עוד משתמשים ואז מגיע הכסף. אם הפלטפורמה שלנו מוצלחת כפי שאנחנו מקווים, יש הרבה דרכים לעשות כסף. וחשוב להדגיש: אנחנו לא גובים כסף עבור אנדרואיד, מפני שאנחנו יכולים לעשות כסף בדרכים אחרות".

האם הקוד של אנדרואיד יהיה פתוח תמיד?

שמידט: "זה חשוב מאוד, כי זאת השאלה הראשונה שמפעילות הסלולר שואלות אותי - 'אנחנו מבצעים הימור גדול מאוד עליכם, שלא תסגרו את זה פתאום'. ואני אומר להן שאנחנו מתחייבים שהקוד יישאר פתוח ושלא נמנע פיתוח של אפליקציות מתחרות".

והרי החדשנות ועיקרה תחילה

מי יותר מטריד את גוגל היום: אפל, שהצליחה לשלב בין חומרה לתוכנה, או רשתות חברתיות כמו פייסבוק, שנותנות למפרסמים ערוץ אחר לפנות בו לצרכנים?

שמידט: "מעניין שלא הזכרת את מיקרוסופט. כחבר דירקטוריון לשעבר באפל, יש לי כמובן דעה משוחדת לטובת אפל - והרבה מאנשי פייסבוק הם חברים של אנשי גוגל, או הגיעו בעצמם מגוגל. נראה לי ששלושת המודלים, שהם שונים זה מזה, יכולים להתקיים במקביל. חשוב לי להדגיש שהמרחב שבו אנחנו פועלים הוא העולם כולו וכל מה שאנשים עושים עם מידע. יש המון מקום למודלים שונים ולמתחרים. אני בטוח שאנשי אפל יתירו למתחרים שלהם ללמוד מה הם עשו וליצור חידושים על בסיס זה. אנחנו עושים דברים, והמתחרים שלנו מחדשים לפי גוגל. זה מרחב כל כך גדול, שיש המון מקום לכולם".

הזכרת בשיחה אחרת את ביל גייטס ואת מיקרוסופט ואמרת שאתה רוצה להימנע מהטעות של יבמ ולשנות את המודל העסקי שלכם, כדי שלא תיהפכו לדינוזאור. אפשר להתווכח אם הצלחתם או לא, אבל מה אתם עושים כדי לוודא שלא תיתקעו בפרדיגמה מוצלחת אחת, כמו הישענות על מנוע החיפוש, שתוביל לבעיה בעתיד?

שמידט: "הסיפור שאתה מתאר הוא הסיפור של עמק הסיליקון. חברת סטארט-אפ, גיל העמידה, בגרות, שעמום, כולם עוזבים, החברה נקנית. מדוע הוא מתרחש? משום שאנשים מפסיקים לחדש, או שוכחים מה המטרה העיקרית שלהם. אני חושב שאני מדבר בשם כל הבכירים כאן כשאני אומר שזה כל מה שאנחנו עושים - לחדש. כל האינטראקציה בינינו נוגעת למה חדש, מה מעניין, מה מרגש. אני חושב שגוגל הוכיחה עד כה את יכולתה לעשות זאת בהיקף רחב. גם אפל, חברה ותיקה יותר מגוגל, הוכיחה שאפשר לחדש בהיקף רחב ובאופן שונה. היא עשתה זאת לאחר כמה שינויי מנכ"לים וחוויות שכמעט הובילו למותה. ביפן, סוני עשתה זאת. יש חברות מעניינות מאוד באירופה עם מנטליות דומה לזו של גוגל".

באירופה?

שמידט: "כן, חברות כמו נוקיה ו-SAS. אני חושב גם על חברות התעשייה הגרמניות, הממוקדות בחידוש מוצרים, שהצליחו לדחוף את גרמניה קדימה".

הבורסה לרכישת שטחי פרסום

הצהרת באחרונה שהמהלך הגדול הבא של גוגל הוא כניסה לעולם הפרסום בבאנרים. האם תוכלו לספר לנו על מאמציכם בתחום הפרסומות הגרפיות באינטרנט (Display Advertising)? מה אתם מתכננים לעשות בתחום זה? האם אתם מעוניינים להיות דומיננטיים גם בתחום זה, כפי שאתם בתחום הפרסום צמוד החיפוש?

שמידט מחייך: "אני לא אענה על החלק של השאלה שבו מופיעה המלה 'דומיננטיות'. אנחנו נכנסים ומחדשים בתחום המודעות הגרפיות באינטרנט, ואנחנו מנסים ליישם את המדע ואת המסורת של גוגל גם בתחום זה. הייתי המום כשגיליתי עד כמה רבים הם נכסי הפרסום הגרפי שלנו למעשה. זה צפוי להיות התחום הגדול הבא שלנו ברמה עולמית".

ניקש ארורה: אנשים קונים כיום פרסום באתרים. מה שאנחנו מנסים לעשות, כפי שאריק אמר, הוא קודם כל להעביר את המדע של החיפוש לתחום המודעות הגרפיות. אנחנו מנסים לעבוד עם שחקניות אחרות בתחום המודעות הגרפיות, עם סוכנויות פרסום, כדי לנסות ליצור מדע של קניית קהל במקום אתרים. זה מה שתחום הפרסום המסורתי היה קונה: פונה לקהל מסוים - לדוגמה, 'אני רוצה לפנות לבני 18-45 האוהבים טכנולוגיה'.

"בנוסף, באמצעות שימוש בטכנולוגיות חדשות כמו בורסת פרסום, אנחנו מנסים למצוא דרכים חדשות שבהן המגזר יכול להביא את כל ההיצע יחדיו - כך שהמפרסמים וסוכנויות הפרסום יוכלו לרכוש שטחי פרסום מסוגים שונים במקום אחד בקלות רבה יותר, ולא צריך לפנות לשישה מקומות שונים כדי לרכוש פרסום. אפשר פשוט להגיע לבורסה ולרכוש הכל ביחד. כל אחד יכול להיות צד בבורסה, לקנות ולמכור".

סוכנויות הפרסום בישראל מוטרדות מאוד מכניסת גוגל לעולם הפרסום הגרפי. לכן שאלתי את אנשי גוגל: כיצד זה משפיע על היחסים שלכם עם מפרסמים, עם פרסומאים ועם מו"לים? אני שומע שיש מו"לים המתלוננים כי הופכים אותם לסחורה. ארורה השיב: "למעשה, זה אמור להיות חיובי למו"לים, בסופו של דבר. כל מו"ל שצריך למכור שטחי פרסום, צריך כיום לעבוד מול סוכנות לרכש פרסום. לרוב הסוכנויות והמפרסמים אין כלים לעשות אגרגציה של מאות אתרים. ברגע שנשים את האתרים ב'בורסה' אחת של פרסום, האתרים יוכלו למכור יותר מהמלאי שלהם. המו"לים עדיין יכולים לבחור את המחיר, את המיקום ואם הם רוצים לפרסם. הם יכולים לתת לנו גישה רק להיצע העודף שלהם".

זה נכון גם לגבי מו"לים קטנים, או רק לגבי הגדולים?

ארורה: "זאת פלטפורמה שפתוחה בפני כל מי שיש לו אינטרנט - מהגדולים עד הקטנים".

המנגנון שאתה מתאר נשמע במידה רבה כמו משהו שאקדמאים מדברים עליו מזה זמן מה, אבל החוויה של מו"לים היתה עגומה עד כה, במובן שהמחירים המוצעים בבורסה של גוגל נמוכים בהרבה מכפי שהם מקבלים כיום ישירות מהלקוחות או ממשרדי הפרסום.

ארורה: "שלושת ההבדלים הגדולים בין מה שתיארת לבין מה שאנחנו רוצים - ראשית, מדובר בבורסה שהיא גם אוסף של רשתות. כעת אפשר יהיה לקנות גם מקרב רשתות גדולות וגם מקרב מו"לים עצמאיים. זו מערכת על ולא תת-מערכת. שנית, כיום כשרוכשים פרסום דרך רשת, קונים למעשה שטחים באתרים מסוימים, שקשה לאסוף עליהם מידע. נניח שמציעים לך שטחי פרסום ב'ניו יורק טיימס' או ב'פייננשל טיימס', אבל למפרסמים קשה לדעת מה זה אומר. לעומת זאת, אם אתה מוכר פרסום שיגיע ל-10 מיליון איש בגילאי 18-25 המתעניינים בטכנולוגיה - זה משהו שקל יותר לקנות. שלישית, הבורסה תאפשר הפרדה בין המוכרים הטובים ביותר של פרסום לבין הקונים הטובים ביותר של פרסום".

אז מה יהיה תפקידן של הסוכנויות לרכש פרסום?

ארורה: "הן יעשו מה שהן עושות כיום. ירכשו שטחי פרסום בבורסה. הן ירכשו גוגל".

עד שיום אחד גוגל תחליט שהיא עובדת בלעדיהן?

שמידט: "אני חושב שאולי זאת שאלה של מודל: סוכנויות הרכש ויתר הסוכנויות הן למעשה שותפות שלנו במקרה הזה, מכיוון שמדובר בכלי המאפשר שקיפות רבה יותר, היצע מוגדל ומהירות גבוהה יותר. הסוד כאן הוא יתרון הגודל והמהירות. הכל מהיר בהרבה - אני אמנם לא אובייקטיבי, אבל לפני שיושמה הטכנולוגיה של גוגל בתחום, אי אפשר היה להגיע להיקף כזה".

תוכן בתשלום?

אתם מותקפים לא רק על ידי סוכנויות פרסום אלא גם על ידי חלק מהמו"לים של העיתונים בעולם. אתם מאמינים בהכרזות על "חומות תשלום" עבור תוכן.

ארורה: "האתגר הוא להבין כיצד יהיה תוכן פרמיום מתומחר בעתיד. היינו שמחים לסייע למגזר העיתונות בכך. יש לנו עניין רב בעבודה משותפת עם מגזר העיתונות והחדשות, לבצע ניסויים בשיטות תמחור שונות".

מאייר: "כשבוחנים את העולם כיום, רואים שצריכת החדשות גדולה יותר מאי פעם. זה אחד האתגרים הגדולים, אך זה גם מזמן הזדמנויות חדשות רבות. לדעתי יש הזדמנויות רבות לבנות מערכת סביבתית חדשה לקריאת חדשות באינטרנט, בייחוד בכל הנוגע לתוכן פרמיום".

אפשר לקבל יותר פרטים? מה גוגל חושבת על הרעיון של "חומת תשלום?"

שמידט: "אתה מתייחס לעובדה שלארגוני חדשות צריכה להיות יכולת לגבות תשלום תמורת תוכן? זו בהחלט זכותם. דרך אחת לחשוב על כך היא שלבעלי תוכן יש אפשרות לבחור אם לחלק תוכן בחינם לגמרי, ללא פרסום, או לחלק תוכן בחינם עם פרסום, או לנסות למכור אותו בדרך זו או אחרת. אחת הדרכים לחשוב על עתיד האינטרנט היא לראות רשת שבה יש תערובת של שיטות התמחור האלה. לדעתי לא הולם שאנו נדבר על חברה מסוימת ועל תוכניותיה, אך הגיוני לטעמי שלכל ארגון יהיה מגוון שיטות: תוכן בחינם שימשוך משתמשים וייצור מיתוג והתלהבות, אך משהו מיוחד ויקר ערך יהיה תמורת תשלום - אם המשתמשים יהיו מוכנים לשלם עבורו".

אמרתם שיש התפתחויות חיוביות ביוטיוב. תוכלו לתת מספרים?

ארורה: "אנחנו אף פעם לא יכולים לדבר על נתונים ספציפיים, אך העסקים טובים. ההכנסות עלו והעלויות ירדו".

שמידט: "בשנה שעברה, צ'אד הצליח למצוא דרך להרוויח כסף באמצעות שותפויות עם יצרניות תוכן, שזה דבר די מדהים".

צ'אד הארלי: "זה מעיד על כמה מההתקדמויות שלנו בתחום המודעות הגרפיות, על האופנים שבהם אנשים ממקדים את קהל היעד שלהם וממקדים את התוכן באתר. נדרש לנו זמן רב משחשבנו, בשל השלמה ארוכה מהצפוי של רכישת חברת הפרסום המקוון דאבלקליק, ואינטגרציה של כל מערכות הפרסום השונות. אך כעת יש לנו אנשי שיווק שמצליחים לשווק ביעילות פרסומות ביוטיוב ב-20 מדינות בעולם. יש הצלחה רבה לעמוד הבית שלנו, שיפור בחיפוש ובסרטונים עצמם. אנחנו משפרים את המערכות, את הפורמטים השונים, את האפשרויות השונות לפרסום".

ארורה: "בבריטניה יש גם עסקה גדולה עם ערוץ 4 ועם ערוץ 5 - מהלך גדול להבאת תוכן מקצועי לפלטפורמה, שמאפשר לנו ליצור הזדמנויות רכש רבות יותר. זה לא רק מביא תוכן מקצועי, אלא גם מסייע לנו. הם מוכרים עוד פרסום בעבורנו, ואנחנו מגדילים את מכירות שטחי הפרסום. כך, גם המדיה המסורתיות וגם יוטיוב מוכרות יותר פרסום באינטרנט".

ומתי להערכתכם תעבור יוטיוב לרווח?

שמידט: "תלוי באיזו שיטה חשבונאית משתמשים. בשיטות חשבונאיות מסוימות, אנחנו כבר די רווחיים".

האם אין רק שיטה חשבונאית אחת?

שמידט תוקע בי מבט מחויך וחודר: "אל תדאג. אנחנו במצב טוב. תאמין לי. מה זאת האובססיה הזאת שלך עם חוקים חשבונאיים? זה תלוי מה בדיוק אתה מוסיף ומה אתה מחסר".

וכשאתה מוסיף הכנסות ומוריד הוצאות, מה אתה מקבל?

שמידט: "אני מעדיף להגיד שאנחנו במצב כספי מצוין ביוטיוב".

האם עומד להיות גוגל טאבלט?

שמידט: "אנחנו גם לא מגיבים על מוצרים עתידיים. האמת, עדיין לא נשאלתי את השאלה הזאת אף פעם. מעניין אם היא עולה כעת בעקבות הכרזה של חברה אחרת, שבהשקה שלה אני לא נמצא כרגע".

בעקבות המשבר הפיננסי יש מתקפה בחלק מהעולם נגד הקפיטליזם. אתמול שמענו מתקפה כזאת מכיוונו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי. מה עמדתך?

שמידט: "אני לא רוצה להגיב לדברי סרקוזי משום שזה לא הוגן כלפיו, אך גוגל היא חברה קפיטליסטית הפועלת למען רווח, כך שאנחנו כמובן במחנה הקפיטליזם. אנחנו גם גלובליסטים בכך שרוב המשתמשים שלנו נמצאים מחוץ לארה"ב, וברור לנו שרוב ההכנסות שלנו צריכות להגיע מחוץ לארה"ב. הנרטיב של המשבר הוא שארה"ב הובילה את המשבר הפיננסי שגרם לנזק באירופה ובמקומות אחרים, בעקבות משבר נזילות במערכת הבנקאות. זהו לא כתב אישום נגד הקפיטליזם עצמו, אלא אשמת השחקנים היחידים שתרמו למשבר, החוסר ברגולציה ממשלתית והנזילות העודפת. זה נקרא בועה משום שיש יותר מדי כסף, וההגדרה של 'יותר מדי כסף' היא שקל מדי לקבל הלוואה ולכן אתה מבזבז יותר מדי - וכעת יש ירידה חדה ברמות המינוף, ואבטלה ופשיטות רגל.

"אלה לא טיעונים לגיטימיים נגד הגלובליזציה או נגד הקפיטליזם, אבל אני מודאג שמא מנהיגים פוליטיים ישתמשו בכך כהזדמנות ליהפך לפופוליסטים יותר - ולדפוק מנועים כלכליים שיצרו משרות, עושר ואת השגשוג שאנחנו רואים כיום. אם נסתכל בשווקים המתעוררים שרבים מהם צומחים למרות המיתון, יגידו לך שהקפיטליזם הוא המפתח להאכלת אזרחיהם. אני תומך נלהב בקפיטליזם ובגלובליזציה, ומבקר חריף של תופעות ספציפיות שמתרחשות בתקופות טובות".

והבנקים?

שמידט: "אני לא מומחה מספיק כדי לקבוע בעניין, וזה לא ראוי שאבקר מגזרים אחרים, אבל אני כן יכול לומר שזה לא קפיטליזם אם אני מרוויח את הכסף אבל כשאני מפשל, אני מבקש שיחלצו אותי. זה לא קפיטליזם, זה משהו אחר, תקראו לו איך שאתם רוצים. קפיטליזם אומר שאם הפסדת, הפסדת. כשאתה נקלע למצב שבו יש מוסדות שהם גדולים מכדי ליפול, אתה צריך פתרון. אתה יכול להטיל עליהם רגולציה. אתה יכול לפרק אותם ולהגדיל את התחרות. יש הרבה דרכים לפתור את הבעיה, והמומחים צריכים לקבוע מה הנכונות ביניהן".

האיש שמרוויח דולר בשנה הוא אחד מעשירי עולם

מייסדי גוגל, לארי פייג' וסרגיי ברין, גייסו את אריק שמידט לגוגל ב-2001. מאז הצטרפותו לסטארט-אפ מעמק הסיליקון, סייע שמידט להפוך את גוגל לענקית אינטרנט גלובלית. לפי אתר החברה, מתמקד שמידט ב"בניית התשתית התאגידית הנדרשת כדי לשמור את קצב הצמיחה הגבוה של גוגל, להבטיח כי תישמר איכות גבוהה וכי מחזורי פיתוח המוצר יהיו מינימליים".

משכורתו של שמידט בגוגל היא דולר אחד בשנה, אולם מניות ואופציות שקיבל הפכו אותו לאדם עשיר מאוד. ב-2009 דורג שמידט במקום ה-117 ברשימת המיליארדרים העולמית של המגזין "פורבס", עם הון אישי מוערך של 6.3 מיליארד דולר - סכום זהה להונו האישי של איל המדיה רופרט מרדוק, ויותר מהונם האישי של מיליארדרים נודעים כמו מנכ"ל אפל, סטיב ג'ובס, ומייסד קרן ההשקעות בלקסטון, סטיבן שוורצמן.

שמידט מונה ליו"ר דירקטוריון גוגל במארס 2001 ולמנכ"ל החברה באוגוסט אותה שנה, בעקבות המלצתם של יזמי ההון סיכון ג'ון דואר ומייקל מוריץ. הוא חולק את ניהולה השוטף של החברה עם המייסדים פייג' וברין. לפני הצטרפותו לגוגל הוא היה מנכ"ל חברת הטכנולוגיה נובל, שבה שימש בשורה של תפקידים בתכנון אסטרטגי, בניהול ובפיתוח טכנולוגיה.

לפני שהצטרף לנובל שימש שמידט כסמנכ"ל הטכנולוגיה של סאן מיקרוסיסטמס, שבה הוביל את פיתוח פלטפורמת התכנות ג'אווה, ולפני כן מילא תפקידים בחברות IT, כמו חוקר במרכז המחקר פאלו אלטו הנודע של חברת זירוקס וכן בחברות בל לאבס וזילוג. ב-2007 הוכתר שמידט על ידי המגזין "PC וורלד" כאדם החשוב ביותר באינטרנט. במקביל לעבודתו בגוגל, הצטרף שמידט בקיץ 2006 לדירקטוריון ענקית הטכנולוגיה אפל. כעבור שלוש שנים הוא נאלץ לעזוב את התפקיד בשל ניגודי עניינים על רקע התחרות הגוברת בין שתי החברות.

שמידט נולד בוושינגטון הבירה באפריל 1955, ושם גם סיים את לימודי התיכון שלו. הוא עשה תואר ראשון בהנדסת חשמל באוניברסיטת פרינסטון, והמשיך לתואר שני ולדוקטורט במדעי המחשב באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. בהמשך גם לימד בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת סטנפורד, וכיום הוא חבר במועצות הנאמנים של אוניברסיטת פרינסטון ואוניברסיטת קרנגי מלון.

הוא סייע לקמפיין הבחירות של ברק אובמה לנשיאות ארה"ב, ושימש כיועץ בלתי רשמי שלו במסע הבחירות. לאחר ניצחונו של אובמה, המשיך שמידט לשמש בכמה תפקידי ייעוץ לנשיא, וניסה לקדם תוכנית תמריצים כלכלית ממשלתית בתחום האנרגיות המתחדשות במטרה לצמצם את השימוש בדלקי מאובנים בארה"ב. שמידט, המתגורר כיום בקליפורניה עם אשתו וונדי, הקים קרן תרומות משפחתית שמתמקדת בקידום כלכלה בת קיימא ושימוש אחראי במשאבי טבע. הוא ידוע כחובב אמנות מושבע, וב-2007 נכלל ברשימת 200 אספני האמנות המובילים בעולם של "ARTnews".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#