תעלומת זקי רכיב: מה עושה ב"מעריב" האיש שלא אוהב להפסיד? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תעלומת זקי רכיב: מה עושה ב"מעריב" האיש שלא אוהב להפסיד?

את עסקת פרטנר הוא פיספס ■ הניסיון לרכוש את 012 סמייל נכשל ■ ורגע לפני שנהפך לבעלים של קבוצת מכבי תל אביב בכדורגל - הוא נסוג ■ למה רכיב בחר דווקא ב"מעריב" ומה הקשר של ג'ודי שלום ניר מוזס לכל זה?

10תגובות

זקי רכיב לא אוהב להפסיד. כמי שנולד וגדל בקהיר, סבל מגזענות בשנותיו הראשונות בישראל ונאלץ להתמודד עם לא מעט מהמורות בחייו - הוא פיתח נחישות ויכולת התמדה רבה. לעסקת "מעריב" - שתהפוך אותו לשותף החדש של עופר נמרודי בבעלות על העיתון - הגיע רכיב מתוסכל אך נחוש. שרשרת של כישלונות במגזר העסקי הותירה אותו רעב. רכיב, מולטי-מיליונר היי-טק ישראלי, בוודאי הביט בכליון עיניים באילן בן דב, כשזה רכש לפני חצי שנה את חברת פרטנר, תמורת 5.29 מיליארד שקל. ב-2006 היה זה רכיב שניסה לגבש קבוצת משקיעים כדי לרכוש 52% ממניות פרטנר מידי חברת האצ'יסון הסינית. בקבוצת המשקיעים היתה גם חברת אל.אר, העוסקת בסחר בנשק ובהקמת מערכות צבאיות במדינות העולם השלישי.


זקי רכיב - מעמק הסיליקון ועד שותפות ב"מעריב"

רכיב ושותפיו הציעו 900 מיליון דולר בלבד - סכום נמוך באופן משמעותי מזה שהציע בן דב שלוש שנים מאוחר יותר - והמשא ומתן עלה על שרטון. כישלון נוסף נרשם לפני כמה חודשים כשהתמודד ראש בראש עם יוסי מימן על האפשרות לרכוש את חברת סמייל 012 מידי שאול אלוביץ', בעל השליטה הטרי בחברת בזק. על אף שהציע את אותו הסכום בדיוק - 1.2 מיליארד שקל - הפסיד רכיב במרוץ.

השאלה מה בדיוק יעשה רכיב ב"מעריב" עדיין לא מפוענחת - בהקשר זה יש לזכור כי השקעה בכלי תקשורת לא נובעת אף פעם ממניעים כלכליים גרידא, וקשורה ברצונו של בעל ההון להשפיע על סדר היום הציבורי, או לפחות להרגיש כמי שהוא בעל השפעה מסוג זה. במקרה של רכיב, נראה כי מלבד השפעה, הוא מחפש במידה רבה גם הכרה מצד החברה והממסד בישראל.

בעסקה צפוי להגיע רכיב להחזקה של 30% מהמניות תמורת 15 מיליון דולר, לפי שווי חברה של 35 מיליון דולר, לרבות אופציה לרכישת מניות נוספות עד השוואת השליטה עם המו"ל עופר נמרודי.

בעבור "מעריב", מדובר כמובן בהבעת אמון חשובה בזמנים שבהם הוא נתון במצב כלכלי רעוע - בפרט כאשר מדובר באדם בעל כיסים עמוקים כמו רכיב. ההשקעה נתפשת כזריקת מרץ של ממש ברחוב קרליבך, אך בשוק התקשורת תוהים אם רכיב לא יגמור כמו איש העסקים היהודי-רוסי ולדימיר גוסינסקי - שהחזיק בכרבע ממניות העיתון משך קרוב לעשור, ויצא מהשקעתו לאחר שהפסיד בה עשרות מיליוני דולרים.

בהקשר זה מזכירים מקורות בשוק התקשורת שבעבר הקרוב נמנעו שני אנשי עסקים - שלדון אדלסון ולן בלווטניק - מלהיכנס לשותפות בעיתון, על אף שניהלו משא ומתן רציני ביותר עם נמרודי. מקורביו של רכיב, המעידים על כימיה מצוינת בין המו"ל הוותיק לבין איש ההיי-טק, מסכימים שבהשקעה של רכיב ב"מעריב" יש דברים שהם מעבר לעסקים, אך מדגישים שהפן העסקי חשוב לו גם הוא. לדברי מקורות בשוק התקשורת, רכיב הגיע ל"מעריב" בעיקר כדי להשקיע ולפתח את הקבוצה מבחינה טכנולוגית, והוא אינו מתכוון להתערב בתוכני העיתון.

וילה ב-22 מיליון דולר

רכיב נולד בקהיר ב-1958 לאב מהנדס חשמל ולאם מפקחת במשרד החינוך. השניים שלחו את שלושת ילדיהם - שלמה, זקי וסוזן - לבית הספר הפרטי הנוצרי-צרפתי, שנחשב לטוב בעיר. במלחמת ששת הימים, נעצר האב וריצה שלוש שנות מעצר מינהלי בבית הכלא בעיר. כשהשתחרר, היגרה המשפחה לצרפת ולאחר מכן לישראל.

ילדותו של רכיב הותירה בו צלקות: הוא אמנם גדל בבית מבוסס בשכונה טובה של קהיר, אך ספג לא פעם השפלות מאביו, שנהג לנעול אותו בחדר עם מחברת מתמטיקה עד שיפתור את כל הבעיות הסבוכות. כשהילד טעה, היה האב מכה אותו בקולב עץ בעוד האם, שעמדה מחוץ לחדר, שומעת את צעקות האימים. עם השנים - בין השאר בזכות טיפול פסיכולוגי שעבר - למד רכיב להשלים עם חוויות הילדות.

ואולם עם הפצעים שספג עקב מגעו עם החברה הישראלית, דומה שמעולם לא השלים. רכיב לא שוכח עד היום כיצד לא קיבלו אותו לתיכון עירוני ט' בתל אביב. לאחר שנה באשדוד עברו בני המשפחה להתגורר ברמת הטייסים בדרום תל אביב. הוא היה אז נער בן 14 בלבד שבקושי ידע עברית. רכיב נכשל במבחני הקבלה לאחר שלא קיבל הקלות בתחום השפה, ומנהל בית הספר התעקש להשאיר אותו מחוץ לכותלי המוסד.

"זאת היתה תקרית גזענית. התייחסו אליו באופן מפלה בגלל מוצאו, בתקופה שבה האפליה כלפי מזרחים בישראל היתה כמעט דבר מובן מאליו. אבל זקי היה נחוש להראות לכולם שהם טועים", אומר אחד מחבריו של רכיב. כעבור חודשים ספורים בלבד נכנס רכיב לחדרו של המנהל והראה לו את תעודת הבגרות שהשלים בבית ספר אקסטרני. תעודה זו איפשרה לו להירשם כבר בגיל 15 ללימודי תואר ראשון בהנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון.

כנער וכסטודנט באוניברסיטת בן גוריון, היה רכיב חוזר לבית ההורים בסופי שבוע ושם עובד במכולת המשפחתית. אז גם הכיר את הנערה שגרה בדלת ממול, ויויאן - כיום אשתו ואם שני ילדיו. את לימודי התואר סיים תוך שלוש שנים בלבד. נראה כי הקיפוח שסבל ממנו והרצון להוכיח את עצמו בפני אלה שזילזלו בו בעבר - נהפכו לדלק שהניע אותו לאורך פעילותו העסקית הענפה. מקורביו לא פוסלים את האפשרות שהמהלך האחרון של רכיב שבזכותו יעמוד בראש העיתון שבארכיונו מתועדים הרגעים החשובים בתולדות המדינה, יאפשר לו לסגור סוף-סוף את המעגל שהחל בתקרית המכוערת ההיא.

בצה"ל הוא שירת כקצין חימוש ובמקביל הספיק להשלים לימודים לתואר שני בהנדסת מכונות. לאחר השחרור החל בלימודי הדוקטורט. את הלימודים מימן בעבודה כשוטף גופות בחדר מתים. ביום היה שוקד על הספרים כדי לפתור נוסחאות מתמטיות מורכבות ובלילה, בין גופה לגופה, היה מוצא זמן לשקוד על הספרים. את הדוקטורט סיים בגיל 26, ולאחריו השלים מחקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת תל אביב במתמטיקה יישומית. עד היום יש מחקר בתחום הקרוי על שמו, ונוגע לקצב התקדמותו של גל בעירה.

על אף ההצלחה, לא הצליח רכיב להשתלב בסגל המרצים באוניברסיטה, ועבד כסמנכ"ל בחברת הטכנולוגיה הליוס. ב-1989 נסע לארה"ב והמשיך את עבודתו בחברה. כעבור שלוש שנים נוספות שיכנע את אחיו הבכור שלמה, בעל תואר בהנדסת חשמל, להצטרף אליו. תחילה עבדו שניהם כשכירים בעמק הסיליקון, וב-1994 איחדו כוחות ופתחו חברה משלהם בשם טריון.

שנות ה-90 היו שנות הנדידה הגדולה של יזמי ההיי-טק הישראלים לעמק הסיליקון, אך האחים רכיב היו חריגים בנוף המקומי. "זקי היה עוף מוזר יחסית לישראלים אחרים שגרו אז בעמק", אומר ישראלי שהכיר את רכיב בתקופה ההיא, "הוא איש חריף וחכם מאוד אבל שונה מהטיפוס של ההיי-טקיסט הישראלי, האשכנזי שלמד בתיכון בצפון תל אביב ושירת בצבא ביחידת המודיעין 8200. לפעמים היה קשה לתקשר אתו, אבל כשפגשתי אותו היה לי ברור שמדובר באיש יוצא דופן".

החברה של האחים רכיב שיגשגה והפכה את השניים למיליונרים של ממש, דבר שקשה להגיד על הציבור הרחב שהשקיע במניית החברה. כשרכיב חזר לישראל ב-2004, היה זה אחרי שכבר הגיע לשיא ונפל ממנו - החברה שלו הונפקה בנאסד"ק ונסחרה בשיאה, בקיץ 2000, במחיר של 140 דולר למניה ואז התרסקה עד מחיר של 2 דולרים למניה בסוף 2002.

השיאים שרשם רכיב בנאסד"ק התחלפו בשיאים בתחום הנדל"ן בישראל. ב-2005 רכש וילה רחבת ידיים בהרצליה פיתוח תמורת 22 מיליון דולר, במה שהוגדר אז כעסקת הנדל"ן הפרטית הגדולה בישראל. את הבית, בשטח של 2,000 מ"ר, רכש מהמיליארדר האוסטרי מרטין שלאף, לשעבר בעל הקזינו ביריחו ואחד ממקורבי ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. הבית כלל בריכת מי ים וחוף זהוב המשתרע למרגלותיה, מקלט אטומי, חדר כושר, מרתף יינות, אולם קולנוע פרטי וכן מעלית למרפסת המשקיפה על הים. את הבית חנך במסיבה ענקית בהשתתפות מאות מבכירי המשק, שמאז בואו לישראל גילו עניין רב במיליונר החדש בשכונה.

רכיב עצמו נהנה מהמעמד, והרבה להופיע ולעתים אף לארגן אירועים המיועדים לאלפיון עליון. ביום השנה העשירי לרצח רבין הוא אירגן ארוחת ערב רשמית לזכרו, בהשתתפות בני הזוג ביל והילרי קלינטון, ראש הממשלה דאז אריאל שרון ומלך ירדן עבדאללה השני. לפני כמה חודשים, כשאשתו ויויאן חגגה את יום הולדתה ה-50, הוסבה חצר הבית של בני הזוג רכיב לגן אירועים ולמקום הוזמנו הזמרים אדם וצביקה פיק, שהופיעו בפני 400 אורחים.

בין השמות הבולטים שבאו לחגוג עם רכיב היו בני שטיינמץ, הרצל חבס, עפרה שטראוס ואחותה עירית, איש הפיננסים שוקי אברמוביץ' ורבים נוספים. עם חבריו הקרובים של רכיב נמנים בני הזוג השר סילבן שלום וג'ודי שלום ניר מוזס, שלאחרונה נהפכה גם לשותפה עסקית של רכיב במיזם חדש.

עם השר לפיתוח הנגב והגליל ולשיתוף פעולה אזורי, מרבה רכיב לשוחח על סוגיות של אפליה וקיפוח עדתי. חברים נוספים של בני הזוג רכיב הם בני הזוג אלי ואלונה ברקת - בעל השליטה בד"ש איפקס ומי שעד באחרונה היתה בעלת השליטה בקבוצת הפועל באר שבע. את ברקת, בעברו איש קרן ההון סיכון BRM ואחיו של ראש העיר ירושלים ניר ברקת, הכיר רכיב בתקופה שבה חי בקליפורניה. ידידים נוספים של רכיב הם שגרירי ארה"ב ומצרים בישראל, ג'יימס קנינגהאם ויאסר רידא, המתגוררים בסמוך לו בהרצליה פיתוח. עם השגריר המצרי מרבה רכיב לשוחח בערבית ומעלה עמו זיכרונות מימי ילדותו בקהיר. דעותיו הפוליטיות, מציינים מקורביו, מכוונת למרכז וימינה מכך: "הוא אוהב את ארץ ישראל יפה וגדולה", אומר אחד מחבריו.

כשהשתן עולה לראש

רכיב, המגדיר את עצמו ציוני מושבע, אהב את ישראל מרחוק במשך 15 שנה, בין 1989 ל-2004. חברת טריון, שאותה הקים עם אחיו, התמחתה בטכנולוגיה חדשנית להעברת נתונים, קול ווידאו, על גבי הפס הרחב של תשתיות כבלים. חלק גדול מהמודמים לאינטרנט שבהם משתמשים כיום לקוחות חברת HOT הם פרי המצאתם של שני האחים. "זקי הוא אדם סופר אמביציוזי", אומר יזם ההיי-טק בני שניידר, שעבד אז כמהנדס בחברת טריון. "באותה תקופה, כל חברות הטכנולוגיה חיפשו את הנוסחה להעברת אינטרנט בכבלים שכבר מונחים בקרקע. זקי ושלמה התעקשו ללכת נגד הזרם עם טכנולוגיה שונה מהמקובל.הם עשו את זה נגד כל הסיכויים, ולבסוף החברות האחרות אימצו כסטנדרט את הטכנולוגיה שלהם".

ב-1998 הונפקה טריון בבורסת נאסד"ק שבניו יורק לפי שווי של 300 מיליון דולר. מכאן ואילך, הצלחה רדפה הצלחה בקצב מסחרר: תוך זמן קצר נהפכה החברה לספקית השנייה בגודלה בעולם של מודמים לתקשורת בכבלים ושווי השוק שלה זינק ליותר מ-3 מיליארד דולר. היתה זו תקופת הבועה המפורסמת בהיי-טק הישראלי והעולמי. כמו חברות רבות אחרות שנסקו בין 1999 ל-2001, גם שוויה של טריון נסק לשמים, אבל אצל האחים רכיב הנסיקה היתה חדה במיוחד.

בימי השיא של הבועה, ב-2000, נסחרה החברה בשווי של 6 מיליארד דולר, ובאחד מימי המסחר היא טיפסה לשיא שנשמע כיום דמיוני ממש, 8.5 מיליארד דולר. רכיב, שהחזיק אז ב-20% ממניות החברה, מכר את המניות בתקופה זו, וגרף רווחים של מאות מיליוני דולרים. השווי המנופח של החברה נבע בעיקר משורה של עסקות שאותן ביצעה טריון בתקופה ההיא: היא רכשה תשע חברות טכנולוגיה, שש מתוכן ישראליות, שכולן עסקו בדרך זו או אחרת בפתרונות של העברת נתונים בפס רחב.

מטרתם של האחים היתה ליהפך לחברה המרכזת את כל הפתרונות הטכנולוגיים הקיימים בתחום הפס הרחב. המודל שעמד לנגד עיניהם היה זה של ענקית ציוד התקשורת האמריקאית סיסקו, שנקרא One Stop Shop - בחברה אחת אפשר לקנות את כל המוצרים שקשורים ליישום שפותח. טריון לא מימנה את כל העסקות בכסף מזומן אלא בעסקות מניות. החברות הישראליות שאותן רכשו האחים רכיב היו מהמצוינות ביותר, שנחשבו לבעלות פוטנציאל לפעול כחברות גדולות המעסיקות עובדים רבים - ביניהן חברת אי-מדיה שאותה הקים היזם אפי ארזי, וחברת טלגייט שהיו"ר שלה היה יורם אורון, כיום מנהל קרן ההון סיכון ורטקס. סך כל הרכישות של טריון בתקופה ההיא הגיע ל-932 מיליון דולר - סכום המבטא את שווי מניות טריון, שהגיעו למנהלי חברות הסטארט-אפ ולמשקיעיהן.

הצלחתו של רכיב לא נעלמה מעין התקשורת הישראלית, שריכזה תשומת לב רבה בעולה החדש ממצרים ש"עשה את המכה" בעמק הסיליקון, ובכך הגשים את החלום האמריקאי של בן מהגרים המטפס במעלה הסולם. רכיב, כך נראה, נהנה עד מאוד מתשומת הלב. "מנכ"ל טוב מוכרח לקנא כל הזמן", אמר ב-2000 בראיון ל"הארץ". "אם אינך מקנא בחברה אחרת או במנכ"ל אחר, זה מפחית מהדחף שלך להצליח יותר. אם ההון האישי שלך מגיע ל-100 מיליון דולר, אתה רוצה לעשות 500 מיליון דולר".

באותה שנה התראיין רביב גם לתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, שם צולם בביתו המפואר שבסן חוזה, קליפורניה. בנו הקטן אחז מיקרופון והחל לשיר למול המצלמות - "טריון, טריון, תרוץ קדימה ותכבוש את העולם". אלא שהשירה בבית משפחת רכיב לא ארכה זמן רב, וב-2001 החלו לצוץ סימני המשבר. המניה של טריון ירדה בחדות והחברה נהפכה לסמלה של תקופה שלמה - בועה הנוצרת במהירות ומתפוצצת באותה המהירות.

"הבעיה של טריון היתה רכישת החברות", מסבירה איילת אורון, אז אנליסטית של בית ההשקעות אוסקר גרוס שסיקרה את פעילות החברה. "הרכישות העלו את שווי החברה ונתנו לה הייפ, אבל הן היו גם אלה שגרמו לנפילה הקיצונית. האחים פשוט לא היו יכולים לעכל את החברות האלה בזמן כל כך קצר".

כשהגיע הזמן להגיש את הדו"חות החשבונאיים - התברר שרוב הסטארט-אפים של טריון לא היו שווים ולו עשירית מהמחיר שבו נקנו. כך כתבה טריון בהודעתה ממאי 2001: "החברה עשתה השוואה בין השווי של הסטארט-אפים בספרים לבין תזרימי המזומנים הצפויים מהם, והגיעה למסקנה כי נדרשת מחיקה". היתה זו מחיקה של לא פחות מ-574 מיליון דולר. בשלב זה החליט רכיב על הורדת פרופיל. מי שהיה מחזיר בעבר טלפונים לעיתונאים מיפן - נהפך לבלתי ניתן להשגה גם בעמק הסיליקון.

גם עובדי החברה בישראל הסתובבו שפופים. טריון החלה לסגור את חברות ההיי-טק הישראליות בזו אחר זו וספגה ביקורת על כך שמנעה מחברות קטנות לצמוח. מתוך שמונה הקומות ששכרה במגדל העגול בעזריאלי בשיא תקופת הגאות, שלוש בלבד מאוכלסות והשאר עמדו ריקות משך חודשים רבים. "טריון היתה אחת הפארסות הכי גדולות שהיו בתולדות ההיי-טק הישראלי", אומר פעיל בתעשייה. "אמבלייז של רייפמן וטריון של האחים רכיב הן דוגמאות לשתי חברות שלא הצליחו עסקית, בלשון המעטה - אבל הבעלים שלהן גרפו בכל זאת הון לכיסם. בעיני הישראלי מהרחוב זקי רכיב הוא אולי הצלחה גדולה - הרי יש לו בית מפואר בהרצליה פיתוח המשקיף לים - ומי בכלל זוכר את כל המשקיעים שנפגעו?"

רכיב עצמו כבר הספיק מאז להכות כמה פעמים על חטא בראיונות בעיתונות. "אין ספק - ליוהרה היה חלק לא מבוטל בעניין. כשאתה מצליח בממדים כאלה, האגו המקצועי שלך מטפס לשמים, השתן עולה לראש, ואתה מבטל את כל הסכנות האורבות בדרך", אמר בראיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2006.

"זקי הוא יזם ואיש מדהים", אומר יורם אורון. "אסור לשכוח שברגע מסוים טריון היתה המובילה העולמית בתחום המודמים בכבלים. פונקציה כזאת של ירידה חדה במניה באמת רואים מעט מאוד, אבל כל החברות הגדולות ירדו. מה שחסר לזקי הוא יכולת לתחזק את המוצר לאורך זמן".

"מדובר באיש מוכשר, שגם ידע לנצל את המומנטום", מוסיף יזם ההיי-טק גדעון טחן, שהכיר את האחים רכיב בשנות ה-90. "אבל הוא לא בנה אימפריה. לצערי, כיום הצלחות לא נמדדות בשאלה מי בנה מפעל חיים בזכות חברה המצליחה לאורך זמן - אלא מי מכר ומי עשה יותר כסף לעצמו". בשנים שלאחר התפוצצות הבועה הצליחה מניית החברה להתאושש, בעיקר בזכות העובדה שטריון חזרה לעסוק בייעוד המקורי שלה - מכירת מודמים לכבלים. ב-2003 היא החלה למכור את המודמים לחברות הכבלים מת"ב ותבל שמוזגו בהמשך ל-HOT.

כעבור שנה, ב-2004, החליט רכיב לעזוב את תפקיד המנכ"ל, אך נשאר בדירקטוריון החברה. העזיבה פורשה על ידי המשקיעים כנטישה של ספינה טובעת, במיוחד על רקע הקשיים שפרטיהם התפרסמו מעט יותר משנה לאחר עזיבתו. בנובמבר 2005 הודיעה החברה כי היא בוחנת הכרה מחדש בהכנסות שעליהן דיווחה בעבר. היא הסבירה שמדובר במכירות ללקוח מסוים שדווחו במחצית השנייה של 2004, וייתכן שנרשמו במועדים לא נכונים. החברה הוסיפה שהבדיקה תעסוק גם במדיניות ובפרקטיקות ההכרה בהכנסות החברה בעבר. הודעה זו הובילה לכך שמניית טריון ירדה ב-11% בוול סטריט, והוסיפה על הפגיעה בתדמיתה.

הפרשה המשיכה להתגלגל ובשלב מסוים קיבלה טריון אזהרה מבורסת נאסד"ק, שאם לא תסדיר את ענייניה - תסולק מהמסחר. כעבור מעט פחות משנתיים, ב-2007, נמכרה טריון למוטורולה העולמית תמורת 140 מיליון דולר - מרחק רב מהשיאים של תחילת העשור. כשנמכרה החברה, קיבל כל אחד מהאחים רכיב סכום של 28 מיליון דולר, כסף קטן לעומת מה שמימשו במכירת המניות בימי הבועה.

כימיה מצוינת עם נמרודי

עסקת "מעריב" היא העסקה המשמעותית הראשונה שעשה רכיב בישראל מאז שהגיע לישראל, אחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים לרכוש חברות אחרות. דווקא בתחום לא עסקי - כדורגל - היה רכיב קרוב מאוד להצלחה, כשכמעט רכש את קבוצת מכבי תל אביב ב-2006 (ראו מסגרת). אלא שדווקא בעסקים מעט רציניים יותר, נשאר רכיב מאחור.

בתחום ההיי-טק המשיכו הוא ואחיו להיות פעילים, אם כי לא בהיקפים של פעם: לשניים מיזם קטן יחסית, חברת טכנולוגיה בשם נובפורה, המפתחת שבבים המיועדים לעיבוד וידאו. מלבד זאת, נכנס רכיב לשותפות עם ידידתו ג'ודי שלום ניר מוזס לפני כמה חודשים. השניים הם בעלים של קרן המשקיעה בחברות בתחום הבריאות והפנאי. כשפורסם דבר השקעתו של רכיב ב"מעריב", קשה היה שלא להבחין בכך שהשותף החדש בעיתון הוא גם שותף לעסקים עם בעלת מניות בעיתון המתחרה, "ידיעות אחרונות".

על רקע זה, הועלתה ההשערה ששלום ניר מוזס דווקא עודדה את רכיב להשקיע ב"מעריב", שהרי כיום ל"מעריב" ול"ידיעות" יש אויב משותף חדש: שלדון אדלסון, הבעלים של החינמון "ישראל היום". שלום ניר מוזס הכחישה בתוקף את הדברים. "זה יפגע בה אם תעודד דבר כזה - שהרי יש לה מניות ב'ידיעות אחרונות', למה שתעשה זאת?", אומר אחד ממקורביה.

מקור בשוק התקשורת מעריך שרכיב נכנס ל"מעריב" כדי לבנות לעצמו קבוצת אחזקות שישלבו בין תוכן לטכנולוגיה בתחום התקשורת. לרכיב, מציין המקור, יש עדיין שם מצוין בתחום ההיי-טק, על אף ההפסדים הרבים שהסב למשקיעים בעבר. "הוא סוג של טפלון. איכשהו, ההפסדים לא דבקו בו אישית. הוא עדיין נחשב לגאון שיכול לעשות הרבה דברים, גם ברמה הטכנולוגית וגם ברמה העסקית. יכול להיות שהוא יצליח לבנות קבוצה חדשה של עסקים מבלי להשקיע הון פרטי רב - כפי שעושה אילן בן דב סביב פרטנר".

"מכבי תל אביב זה לא ביזנס - וזקי ידע את זה"

במארס 2006 החל להיות מוזכר שמו של זקי רכיב גם בקרב אוהדי הכדורגל. לוני הרציקוביץ', הבעלים דאז של מכבי תל אביב, ביקש להעמיד את הקבוצה למכירה אחרי ששבע מרורים מעולם הספורט הישראלי. רכיב, שהגדיר את עצמו כאוהד שרוף של הקבוצה עוד מילדות, היה אמור לרכוש את המועדון יחד עם המיליונר הישראלי משה מאנה, שעשה את הונו בעסקי ההובלות בחברת "מוישס" בניו יורק. השניים היו אמורים לקנות כ-51% ממניות החברה תמורת כ-7 מיליון דולר. רכיב ערך כמה פגישות של משא ומתן עם ראשי המועדון, כולל פגישה שהתקיימה בביתו המפואר בהרצליה פיתוח.

בשלב מסוים אף הכריזו כותרות העיתונים על כך שהושלמה העסקה ורכיב כבר רכש את השליטה במועדון. אלא שבסופו של דבר, העסקה התפוצצה - בעיקר בשל חילוקי דעות בין רכיב להרציקוביץ'. רכיב ביקש להיות בעל השליטה עם הרציקוביץ' כשותף משני, ואילו הבעלים של מכבי תל אביב ביקש למכור את הקבוצה במלואה. הסכם בין הצדדים, מדגישים מקורבי רכיב, מעולם לא נחתם.

"היו הרבה פגישות בתקופה ההיא", נזכר בכיר בהנהלת הקבוצה. "רכיב ירד לפרטים ורצה את כל המספרים - נתונים על הכנסות ועל הוצאות. ערכנו עבורו מצגות רבות, התקיימו פגישות ארוכות, אבל בסוף הוא החליט שהוא לא רוצה לקנות. מכבי תל אביב, והוא ידע את זה, זה לא ביזנס. אבל רכיב רצה לקבל במה, מודעות והכרה".

"התקדמנו במשא ומתן, אבל בסוף זה התפוצץ. לוני סבל ממפח נפש, אבל בסוף הדברים הסתדרו לטובה - מאוחר יותר הוא מכר את הקבוצה בתנאים טובים יותר עבורו", מוסיפה תמי פרידמן, מנהלת בחברת ישפאר שבבעלות הרציקוביץ', שהיתה אז מעורבת בענייני מכבי תל אביב מטעמו. רכיב הסביר לאחר מכן ל"ידיעות אחרונות" כי הוא נסוג מהעסקה בגלל החשיפה הרבה הכרוכה בבעלות על קבוצת כדורגל, וסיפר כי חשש מהתנהגות האוהדים במקרה של הפסד. האוהדים, שלאחר התפוצצות הפרשה הפכו את רכיב לאויב העם, היו יכולים לכל הפחות להתנחם בתרומה של רכיב למועדון על סך 300 אלף דולר - שאיפשרה באותה עונה את רכישתם של שלושה שחקנים חדשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#