"לפעמים אני חי בתחושה שאני הפראייר והאידיוט הכי גדול בישראל" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"לפעמים אני חי בתחושה שאני הפראייר והאידיוט הכי גדול בישראל"

אומרים שהוא התאהב בתחושת הכוח ושאיפשר למינויים הפוליטיים ולמכרזים התפורים לחגוג ■ שמואל הולנדר, נציב שירות המדינה, נעלב מהמקטרגים ומאמין שהוא פועל מתוך שליחות ■ הנה, הוא אפילו כתב על זה רומן

36תגובות

שמואל הולנדר

גיל: 63

מצב משפחתי: נשוי + 4

מגורים: ירושלים

עוד משהו: חובב היסטוריה של עם ישראל

זה אמנם לא מדע מדויק ורשמי, אך נדמה שנציב שירות המדינה, עו"ד שמואל (שמוליק) הולנדר, 63, מחזיק בשני שיאים: הוא אחד מנושאי המשרה הבכירים המכהנים במשך פרק הזמן הרב ביותר בתפקיד - 13.5 שנים. הוא גם מי שספג, יחסית לעובד מדינה, כמות בלתי נדלית של ביקורת קטלניות בתחקירים עיתונאיים, בדו"חות מבקר המדינה ובעתירה חריגה בחריפותה שהגישה העמותה לאיכות השלטון לפני שנתיים, בדרישה להדיחו מהתפקיד.

מה לא נאמר עליו? שהוא התאהב בתחושת הכוח הנובעת מהחיזורים הבלתי פוסקים של מנכ"לים ושל שרים, עמם הוא משוחח מדי יום בטלפון; שהוא קידם את העוזרת שלו, עדנה אלפסי, באופן שערורייתי ובלתי נתפש; ובעיקר, שנתן למחלה הציבורית המכרסמת של מינויים פוליטיים ומכרזים תפורים להמשיך להתפשט. "נציבות שירות המדינה בראשותו של הולנדר הלכה למעשה והתפרקה מייעודה, חטאה לתפקידה והפקירה את מערכת המינויים ללחצים, עיוותים, מקורבים ומקושרים", כתבה התנועה לאיכות השלטון בעתירה. ואחרי כל זה, הולנדר ממשיך להגיע מדי יום לעבודה מדירתו הצנועה שבשכונת גבעת מרדכי בירושלים.

לאחר קרוב ל-40 שנות עבודה, הוא כבר הגיע לסף הפנסיה - 70% (2% לשנה) - והיה יכול לפרוש. "אתה לא נורמלי", אמר לו לא מזמן חבר, בכיר לשעבר באוצר, לאחר שחישב ומצא שהולנדר היה מרוויח יותר אם היה יושב בבית. הולנדר, שאמור לסיים את תפקידו בעוד חודשיים לאחר החלטת הממשלה לקצוב את כהונות הבכירים, דוחה בתוקף את הביקורת עליו. במישור האישי, נראה שהוא לא תופש מה קרה למדינה ב-40 השנים האחרונות - בזמן שהוא, האבטיפוס של הפקיד האפור, בילה את זמנו בין נייירות וקלסרים המכילים אינספור תקנות ונהלים.

"לפעמים אני חי בתחושה שאני הפראייר והאידיוט הכי גדול בישראל", אמר באחרונה למקורביו. "מזמן יכולתי לפרוש ולהרוויח בבוררות אחת יותר מהפנסיה החודשית. אני חי בסדר גמור, לא מתלונן, אבל ראיתי כבר הרבה בכירים בשירות הציבורי שפרשו ומרוויחים כיום הון בייעוץ כזה או אחר. אני נשארתי מתוך תחושת שליחות, אבל זה נתפש כדבר פגום. אם הייתי פורש לפני שנים ומתחיל לייצג עובדי מדינה, זה היה נחשב בסדר גמור. זה הדבר המעוות שקורה במדינה הזו".

פקיד בן פקיד

הולנדר נמצא בשירות המדינה מ-1973. בראשית הקריירה כיהן בתפקידים שונים כיועץ משפטי בצה"ל ובמשרד מבקר המדינה. באמצע שנות ה-80 מונה לתפקיד היועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה. הוא כיהן גם בתפקיד היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה וכמזכיר בממשלת יצחק רבין. בנובמבר 1996 הוא נחת על כס הנציב. הולנדר, בן לניצולי שואה ששרדו את אושוויץ, יועד כבר מגיל צעיר על ידי אביו, שעבד במשרד מבקר המדינה, להיות עובד בשירות הממשלתי. זאת היתה האידיאה בקרב ציבור חובשי הכיפות של ירושלים בשנות ה-50 וה-60: להיות "מסודר", עם פרנסה קבועה שעליה אפשר לסמוך לטווח ארוך.

"במשרד מבקר המדינה הוא היה עובד מדינה, כמו הרבה כאלה אז, ממסדיים, אנשים 'בסדר'. אף פעם לא הצטייר כיוזם דברים, שמחדש באיזו צורה או חושב על שינוי", אומרת ד"ר ורדה שיפר, שהכירה אותו בתקופה ההיא. "בדיעבד, אני חושבת שתפקיד היועץ המשפטי הכי התאים לו. נותנים לו סוגיה והוא מייעץ. כנציב, הוא הכשיר בלי סוף מינויים. הייתי מצפה שלמי שבא ממשרד מבקר המדינה תהיה גישה יותר מחמירה, ולא מקלה. אבל לא ראיתי אצלו הצהרה על השקפת עולם בעניין הזה. לדעתי הוא פשוט לא עמד בלחצים", היא אומרת.

מקור שעבד בנציבות מתאר את הולנדר כ"פוליטיקאי מבריק", אחד שיודע היטב כיצד להתנהל במבוכי הביורוקרטיה והפוליטיקה. "אם לסכם זאת, הוא נהג לעשות 'טובות', לאלה שרצה ביקרם. כלפי אלה שלא, היה יכול להראות שהוא חזק, אביר שלטון החוק". מנגד, יש הסבורים שהולנדר הרים תרומה רבה לשירות המדינה. "הולנדר היה עורך דין יוצא מן הכלל בכל הקשור ליחסי עבודה", אומר שלום גרניט, לשעבר הממונה על השכר באוצר, שהכיר את הולנדר כשזה היה יועץ משפטי במשרד ראש הממשלה. "אתה מחפש עורך דין שייתן לך פתרונות, והוא היה כזה טיפוס. כשאני מסתכל מהצד, כנציב שירות המדינה, ההתמודדות שלו עם כל הלחצים מצוינת. הוא מקפיד בקטנות כבגדולות, ולא מעגל פינות בכל מה שקשור למכרזים".

מבחינת הפוטנציאל, נציב שירות המדינה הוא אחד התפקידים רבי הכוח בשירות המדינה. הולנדר אחראי באופן ישיר על המינויים, על הקידום ועל ענייני טוהר המידות של 60 אלף עובדים במשרדי ממשלה ובבתי חולים ממשלתיים. יש לו גם סמכויות בסוגיות משמעת הנוגעות ל-140 אלף עובדים נוספים ברשויות שונות - כגון רשות השידור, ביטוח לאומי ושירות התעסוקה.

מעצם תפקידו של הנציב, הוא צובר לעצמו אויבים חדשים מדי יום: כאלה שהושעו על ידו או שלא זכו בקידום שרצו. מצד שני, יש לו כלים ממשיים כדי לפעול למניעת נורמות פסולות בשירות הציבורי וחדירת שחיתות למערכת. מלבד זאת, ביכולתו של הנציב לתרום רבות לייעול ולשיפור העבודה במגזר הממשלתי. במובן זה, התחושה היא שבמשך תקופת שירותו הארוכה של הולנדר לא השתנה שום דבר מהותי: השירות הציבורי עדיין מושתת על אותו מבנה מיושן, סבוך וביורוקרטי משנות ה-50, ומעולם לא עבר רפורמה יסודית שתהפוך אותו למודרני ותסייע להתמודד עם בעיית חוסר המשילות שעמה מתמודדת כל ממשלה.

"אני לא מצליח להצביע על הישג אחד של הולנדר", אומר בכיר לשעבר בשירות הממשלתי. "מה היתה תרומתו לאיכות של כוח האדם והניהול בשירות המדינה? את עיקר כוחו הוא יצר בזכות הקשר עם לשכות השרים בענייני מינויים וסוגיות דומות. שמעת אותו פעם מדבר על מבנה השירות? על מצוינות כוח האדם? קראת פעם משהו שהוא כתב? אם אני הייתי נציב שירות המדינה, הייתי נעמד על כל במה, ומייצר דיון ציבורי סביב הסוגיות האלה. יש בעיות מאוד קשות בנוגע לתגמול מצוינות ולהענשה על רמה נמוכה של תפקוד. יש בעיות של גמישות ניהולית. איפה נציב שירות המדינה בתחומים האלה?"

דרישת שלום למגירה

מי שניסה בעבר לשנות הוא הנציב הקודם, פרופ' יצחק גלנור, מומחה למדע המדינה מהאוניברסיטה העברית. גלנור נכנס לתפקידו בינואר 1994, בימי ממשלת רבין, מתוך רצון לחולל רפורמה מקיפה המבוססת על מודלים שלמד במדיניות מערביות אחרות בעולם ועל הרעיונות שגיבשה ועדת קוברסקי לבחינת מצב השירות הציבורי בישראל. גלנור ביקש להעביר סמכויות מאגפי המטה במשרד האוצר אל משרדי הממשלה, להקים סוכנויות עצמאיות שיופרדו מהמשרדים, והעלה רעיונות נוספים. אחד מהם היה הקמת בית ספר ממשלתי מיוחד להכשרת עובדי מדינה על בסיס מודל דומה הקיים בצרפת, כך שתובטח קליטת כוח אדם איכותי בשירות המדינה.

גלנור כבר החל בהקמת 11 משרדים לדוגמה, אך הרפורמה נקטעה באבה כשהודח גלנור על ידי ממשלת נתניהו לאחר בחירות 1996. גלנור עתר לבג"ץ וזה קבע שיש להשאירו בתפקידו, אך הוא החליט לעזוב כעבור כמה חודשים ולחזור ללמד באקדמיה. בספרו "לא, אדוני הנציב", מתאר גלנור כיצד הולנדר, שנבחר כמחליפו, הבהיר לו כמה פעמים שהוא תומך ברפורמה, אך חדל לתמוך בה לאחר עזיבתו.

לדברי ורדה שיפר, שהיתה המדענית הראשית של הנציבות בתקופת גלנור, הזיז הולנדר מתפקידם את הקרובים לגלנור, שסייעו לו בגיבוש הרפורמה. "בתקופת החפיפה בין הנציבים, מישהו הציע לי לראות את המבנה הארגוני החדש ששירטט הולנדר", משחזרת שיפר כיצד התבשרה על הדחתה. "ואז גיליתי שאין יותר תפקיד של מדען ראשי. באתי להולנדר ואמרתי לו שהוא משך לי את השטיח מתחת לרגליים. הוא אמר לי שהוא לא מתכוון לעשות רפורמה, ולכן לא צריך מדען ראשי. נדהמתי מהמשפט הזה. במהירות עצומה הוא גילגל את כל הגלגל אחורנית, ועד היום אני שואלת את עצמי למה. זו הרי היתה רפורמה שאין לה קשר לעמדה פוליטית. זה משהו שמדינת ישראל מוכרחה לעשות כדי לשפר את השירותים שהיא נותנת לאזרח, תחום שבו אנחנו נמצאים בפיגור רב לעומת מדינות מערביות אחרות", היא אומרת.

"הוא הפך את עצמו לבלתי רלוונטי ואת נציבות שירות המדינה למקום חסר משמעות, כי היתה לו תפישה מיושנת לגבי תפקיד הנציבות במדינה מודרנית", מאבחן פרופ' דוד דרי, מומחה למינהל ציבורי מהאוניברסיטה העברית. "הוא מבין את תפקיד שירות המדינה כמיקרו-ניהול של כוח האדם במשרדי הממשלה. זה נותן לו הרבה שליטה. הוא פשוט המשיך להחזיק את עמדת הכוח הזאת, שבה כל שינוי ארגוני הכי קטן מצריך את האישור שלו".

בסביבתו של הולנדר דוחים בתוקף את הטענות. לדבריהם, אנשי גלנור, וביניהם שיפר, הם שביקשו לעזוב את התפקיד כי לא רצו לעבוד עם הולנדר. מקורבי הולנדר גם מזכירים שורה של הישגים ושינויים שיזמה הנציבות: בניית מערכת משמעת חזקה, קביעת קריטריונים ברורים להתנהגות עובדי מדינה, יצירת גמישות מינהלית במע"צ ושורה של הישגים נוספים. בסביבת הולנדר מעלים על נס את הצמצום הדרסטי במספר העובדים המועסקים דרך קבלני כוח אדם, ובכלל את הדאגה של הנציב לזכויות של העובדים החלשים. לדוגמה, ח"כ שלי יחימוביץ' שלחה בשבוע שעבר מכתב שבו היא משבחת את הולנדר על פעילותו למניעת הפיטורים של עובדות כוח העזר בבית החולים אסף הרופא: "אני מודה לך גם על העמדה המוסרית שהבעת", כתבה יחימוביץ'.

אלא שכשמגיעים לרפורמה עצמה, מתחילים מקורבי הולנדר למלא פיהם בתירוצים: הם מזכירים שהם התחילו לעבוד על תוכנית בת חמש נקודות המתבססת על העקרונות שניסח קוברסקי כבר ב-1999. אחד הרעיונות שגיבשו היה בונוס שיקבל עובד מדינה באופן אישי אם יצליח להביא לחיסכון בתקציב המשרד. עם זאת, רק ב-2003 הוצגה התוכנית בפני שר האוצר דאז, בנימין נתניהו. היא הוצגה פעם נוספת כעבור שלוש שנים, אבל בשורה התחתונה, התוכניות קבורות עמוק במגירה. "היה לנו ביש מזל. כשביבי היה מוכן לקבל את התוכנית, הוא התפטר מתפקידו כשר אוצר. בכל פעם קרה איזה אירוע ששיבש את המהלכים, וממשלות התחלפו בקצב מהיר", מסביר מקורב להולנדר. "היתה גם בעיה של התנגדות חריפה מצד אגף התקציבים באוצר, שלא סמך על משרדי ממשלה שבראשם עומדים פוליטיקאים".

ובכל זאת, לא נראה שהולנדר עשה מאמץ מיוחד כדי לקדם את הרפורמה כדבר שייהרג ובל יעבור.

"נכון, הוא לא דפק על השולחן, כי הוא לא אחד שדופק על השולחן. הוא אולי לא איים להתפטר, אבל הוא עשה מאמצים אדירים", מסביר חבר של הולנדר. "הוא היה יועץ משפטי מעולה ונציב שירות מדינה טוב מאוד. הנציבות היא יחידה שמרנית, והולנדר הצליח לעשות בה הרבה שינויים", מוסיף מנחם זינדל, בעבר סגנו של הולנדר. בדו"ח שכתב זינדל ב-2006, הצביע על כמה הישגים של הנציבות תחת הולנדר, שבהם האצלת סמכויות של הנציבות למשרדים וליחידות סמך, שינויים ארגוניים ושיפורים בעבודה המקצועית של הנציבות. "הוא איש שיודע לשתף פעולה ומאוד פתוח לשינויים", אומר רם בלינקוב, לשעבר הממונה על השכר באוצר ומנכ"ל משרד הפנים. "קיבלתי ממנו שירות טוב מאוד הן במשרד הפנים והן במשרד האוצר, במיוחד כשניסינו לקדם רפורמה של שכר. כל המגעים שלי אתו היו חיוביים ביותר".

בית ספר לביורוקרטיה

ההבדל בין גלנור להולנדר נעוץ לא רק בגישה לרפורמות. חוקר השחיתות הציבורית ד"ר דורון נבות מצא במחקר שביצע על מינויים פוליטיים, שהחלפתו של גלנור בהולנדר השפיעה על העלייה בהיקף המינויים הפוליטיים בראשית שנות ה-2000. "הנציב הולנדר נקט מדיניות סבלנית יותר כלפי מינויים פוליטיים בהשוואה למדיניות שנקט קודמו בתפקיד", כותב נבות. "מדיניות זו באה לידי ביטוי במגוון היבטים, והתחדדה ביתר שאת בתקופת ממשלת שרון".

בתקופת כהונתו של הולנדר ביצע צחי הנגבי עשרות מינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה, פרשה שבגינה הוא עומד כעת למשפט. מבקר המדינה הקודם, אליעזר גולדברג, מתח ביקורת על תפקוד הנציבות בפרשה זו, כמי שלא פעלה כמתחייב מתפקידה ומסמכותה. בקדנציה של הולנדר התפוצצה גם פרשת רשות המסים, שבה ניסו פעילים פוליטיים למנות אנשים מטעמם ברשות. גם פרשת המינויים של אהוד אולמרט התרחשה במשמרת של הולנדר. בשבוע שעבר החליטה הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד אולמרט בפרשה זו. כנציב, להולנדר יש אמנם סמכויות רק בחלק מהמקומות שבהם התבצעו המינויים - רק במשרדי הממשלה - אך דומה שהוא לא השמיע את קולו נגד תופעות אלה בזמן אמת.

העיתונאי רביב דרוקר מחדשות ערוץ 10, שחשף חלק מפרשות המינויים של אולמרט, הסביר בנובמבר 2007 מדוע הולנדר צריך ללכת הביתה: "הטכניקה של הולנדר היא בית ספר לביורוקרט מושלם. כל עוד הדברים חבויים מעין הציבור, הוא משתף פעולה עם האנשים החשובים לו. ברגע שיש איזשהו פרסום, הוא ישר קופץ כאילו הוא מגן החוק, ונוקט פעולה נחושה לביעור השחיתות", כתב דרוקר. "כשאולמרט מינה אנשים בסיטונאות במשרד התמ"ת וכשצחי הנגבי עשה זאת במשרד לאיכות הסביבה, הולנדר לא פעל. הוא לא ידע, לא רצה, לא שמע, אלוהים יודע מה. אחרי שזה קרה, הוא כמובן הודיע שיפעל בנחישות למיגור הנגע".

בשבוע שעבר הופיע הולנדר בישיבה של ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בדיון על מינויים בשירות המדינה. במהלך הדיון בוועדה הציג יוסי שוחט, יו"ר ועדת האקדמאים במשרד התמ"ת, מציאות עגומה: "ישבתי כמעט ב-70 מכרזים בשלוש השנים האחרונות, והמציאות שראיתי חמורה. במכרזים, ב-95% מהמקרים התוצאה ידועה מראש. בוועדות איתור - 100%".

יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקובי, הסתייג מהנתונים שהציג שוחט. אריאלי הביע במהלך הדיון הערכה להולנדר אך הצטרף לביקורת, בעיקר על שיטת 'שמור לי ואשמור לך' שמשרדי ממשלה עורכים זה עם זה: במהלך שיבוץ ועדת המכרזים, הנהלת משרד סוגרת עם הנהלת משרד אחר, על שיבוץ חברי הוועדה, כך שכל הנהלת משרד תצליח להשפיע על המינוי שבו היא רוצה. "הדברים צריכים להיעשות בשקיפות. הולנדר צריך להתקין תקנות קשיחות, ללא פתרונות ביניים, טלאים על גבי טלאים. צריך לתת לו לבנות שירות מדינה כמו שצריך", אמר יעקובי.

הולנדר דווקא פעל באחרונה ועצר חמישה מינויים בכירים באגף שוק ההון במשרד האוצר. הוא מנע את מינויו של שלום ג'רבי, פעיל פוליטי, לתפקיד מנכ"ל משרד המדע. עם זאת, עוד עבודה רבה לפניו. בשנים האחרונות יש אולי פחות מינויים פוליטיים קלאסיים של חברי מרכז לג'וב נחשק בישראל או בחו"ל, אך לא חסרים מקרים של לשכות שרים ומנכ"לים המלאות בעוזרים פוליטיים, ולא חסרים מכרזים תפורים במשרדי הממשלה.

בוועדה נדון המינוי ללא מכרז של מנהל היחידה למאבק בתביעות נגד בכירים ישראלים בחו"ל, לפני ארבעה חודשים, מינוי שעליו נמתחה ביקורת מצד ארגון הפרקליטים. הולנדר, האחראי בכל הנוגע למינויים, לא היסס לגלגל בישיבה את האחריות אל משרד המשפטים, שביצע את המינוי השנוי במחלוקת. "היועץ המשפטי הקודם צריך להסביר את זה. מדובר פה במצב חירום, כך הסבירו לי העוסקים בתחום", הסביר הולנדר לח"כ דוד רותם, יו"ר הוועדה.

אלא שבמשרד החוץ חשבו אחרת, כפי שהסבירה עו"ד סיגל קוגוט, היועצת המשפטית של הוועדה: "במשרד החוץ הוציאו מכרזים בדיוק לאותו צורך. המכרז היחיד שיצא במשרד המשפטים היה למזכירה של המחלקה. כל התפקידים המשפטיים הבכירים מונו כממלאי מקום, בלי מכרז. כשיצא המכרז במארס, היתה למטה כוכבית שבה נכתב שבמשרה מועסק עובד. זאת היתה השיטה", היא אומרת. ממשרד המשפטים נמסר בתגובה כי "איוש המשרות הזמני בוצע בהתאם לכללי התקשי"ר. ברור לכל שמילוי המשרות באופן מיידי היה חיוני לאור הערכות המצב לגבי הסיכונים הקיימים, ומדובר בתפקידים הדורשים מומחיות וניסיון נדירים יחסית בתוך ומחוץ למערכת. הליכי המכרזים החלו לפני כחודש והמשרד פועל לקביעת מועדים לכינוס ועדות בוחנים שיבחרו את המועמדים המתאימים לאיוש קבוע של המשרות".

"שיטת הכוכבית" היא השם שנתנו עובדי מדינה לאופן שבו נתפרים מכרזים עבור ממלאי מקום שכבר נמצאים בתפקיד. בדו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי 2006, נמצא שב-55% מהמכרזים הפומביים שנבדקו, התמודדו מועמדים שהועסקו במשרה המוכרזת או במשרה מקבילה. זמן ההעסקה הממוצע לפני שהתקיים המכרז היה 21 חודשים, כלומר כמעט שנתיים. תופעה פסולה זו התקיימה דווקא בעילית של השירות הציבורי - במשרדי האוצר והמשפטים. באפריל 2008 שלחה הסתדרות האקדמאים במחוז ירושלים מכתב למבקר המדינה, שממנו עולה שיש לא מעט בעיות גם בנוגע לפוליטיזציה של שירות המדינה. "הנהלות המשרדים במשרדי הממשלה מאוישות הלכה למעשה על ידי מינויים פוליטיים לכל דבר ועניין. במשרד ממשלתי בינוני פועלת בהנהלה 'חצר', הסמוכה לשר ולמנכ"ל, אשר מונה כ-35 עובדים. כל עובד ב'חצר' משתכר פי שלושה מהשכר הממוצע במשרד", נכתב במכתב.

זאב בן-יוסף, שהיה מזכיר מחוז ירושלים בהסתדרות האקדמאים ב-2006: "כל מכרז הוא תפור. נקודה. כמעט בכל המקרים ההנהלה בוחרת מישהו מסוים שהיא רוצה בו. בזמן של הולנדר, המצב הזה החמיר מאוד". מוטי שפירא, מומחה למינהל ציבורי, המכיר את הולנדר מהתקופה שבה עבד במשרד ראש הממשלה, סבור שאין לתלות את הידרדרות המצב בהולנדר בלבד. "הכוח שמניע את המינויים הפוליטיים לתוך השירות הציבורי הוא יותר חזק מאשר הכוח של הולנדר למנוע את זה: הן מבחינת היכולות האישית שלו, והן מבחינת המנגנונים הכפופים לו", מסביר שפירא. "התוצאה היא שלאורך שנים יש היחלשות משמעותית של הסגל המקצועי הבכיר בשירות המדינה. הולנדר תרם לתהליך הזה בעצם אחריותו, אבל הוא לא האשם המרכזי בתהליך הזה, אלא הפוליטיקאים".

בישיבת הוועדה זכה הולנדר לקיתונות של ביקורת. אריה אלדד, יו"ר הוועדה הפרלמנטרית למלחמה בשחיתות, סיפר על בכיר לשעבר במשרד המשפטים שמעולם לא ניגש למכרז לתפקיד בכיר, אלא אם כן המכרז היה תפור עבורו. אלדד לא חסך את שבטו גם בנוגע להשחתה של שירות המדינה - והזכיר את ההקלטות שנשמעו באחרונה בתקשורת, שבהן נשמעו אנשים שביקשו לסדר למקורבים ג'ובים ברשות המסים. "מושחתים השתלטו על שירות המדינה. אתה, כשומר סף, לא מנעת את הסחף הזה", הטיח אלדד בהולנדר. לאחר הישיבה אמר אלדד: "הולנדר הוא נכס חשוב לכל שלטון שחפץ במינויי אנשי שלומו, בעניין הזה לא היה הבדל בין ממשלות ימין לשמאל. הכוח של הולנדר הוא כפול: הוא נובע גם מהשירות שהוא נותן למי שמעוניין במינוי מקורבים, וגם מהידע שיש לו על הרבה מאוד אנשים, כך שאיש לא העז לגעת בו כל השנים".

במהלך הישיבה הודה הולנדר שאכן יש מכרזים תפורים בשירות המדינה, אך טען כי התופעה רחוקה מדרגת החומרה שתוארה על ידי הדוברים השונים. "כשיש תשעה מועמדים שלא נבחרים, ברור שיעלו טענות על המכרז, זה הטבע האנושי", הסביר הולנדר. "צריך לזכור שלפעמים כשמכרז תפור על פי הגדרת התפקיד, זה לא מטעמי שחיתות, אלא מפני שהמנהל חושב שזה האדם המתאים ביותר לתפקיד". הולנדר התייחס גם לסוגיית רשות המסים: "ברשות עובדים 5,500 איש, רובם המכריע נקיי כפיים והגונים. אף אחד לא יכול להתקשר אליהם, לא בענייני מיסוי ולא בעניינים אחרים. מדינת ישראל כיום במצב הרבה יותר טוב ממה שהיה בעבר".

חושף שחיתויות נודניק

הולנדר לא הזכיר בישיבה את הקשר, ולו העקיף, שיש לו לרשות המסים. לעדנה אלפסי, עוזרתו של הולנדר, יש אח, עו"ד משה מזרחי, המכהן כיועץ המשפטי של רשות המסים. פרשת רשות המסים התפוצצה כשמזרחי שימש כיועץ המשפטי, והולנדר כיהן כנציב. הולנדר פסל את עצמו מלטפל בענייני משמעת הקשורים למזרחי, בשל הקשר בין מזרחי לאלפסי. לטענתו של בכיר לשעבר במע"מ, שוקי משעול, הקשר של הולנדר לפרשת רשות המסים הוא עמוק יותר. בתביעה שהגיש נגד פיטוריו, טען משעול שפוטר מכיוון שגורמים ברשות המסים "תפרו לו תיק", לאחר שמאז 2000 הוא חשף שחיתויות, שאת חלקן הביא גם לידיעת הולנדר. בסופו של דבר הוגש נגד משעול כתב אישום בהעברת מידע ממחשבי רשות המסים, וכן קבלת החזר יתר עבור ביטוח רכבו, בסך 542 שקל.

בבית הדין לעבודה הציג משעול שורה של מקרי שחיתות שחשף, ביניהם גם מקרה של עובד בשם אלעד רונן. לטענת משעול ניסה איתן רוב, לשעבר מנהל רשות המסים, לקדם את רונן על רקע של קשרים פוליטיים, מינוי שלו התנגד משעול. שמו של רונן מופיע גם בכתב האישום בפרשת רשות המסים, כמי שנפגש עם יורם קארשי כדי שזה יביא לקידומו באמצעותו ג'קי מצא. נגד קארשי ומצא הוגש כתב אישום בפרשה. רוב ורונן אינם נאשמים בפרשה. בתגובה מסר רוב: "אין אפילו פסיק של אמת בדבריו. משעול מעולם לא הביע בפני רוב התנגדות למינויו של אלעד רונן, שהיה מינוי מקצועי".

השבוע אמר משעול: "הולנדר יכול היה למנוע את פרשת רשות המסים, להתערב במה שנעשה שם בשלב מוקדם הרבה יותר".

בהליך משפטי אחר שמנהל משעול נגד נציבות שירות המדינה, שבו הוא מיוצג על ידי עו"ד בועז בן-צור, הוגש תצהיר של עופר רייכמן, לשעבר איש שב"כ, שהיה ראש אגף החקירות בנציבות שירות המדינה בין 2000 ל-2003. בתצהיר אישר רייכמן שמשעול חשף בפניו שחיתויות באגף המכס והמע"מ. רייכמן תיאר כיצד משעול עמד על כך שנציבות שירות המדינה תטפל במלוא החומרה בעניינים שאותם חשף. "משעול העלה טענות בנושאים נוספים גם כלפי עובדים נוספים במע"מ, ודרש כי יטופלו על ידי הנציבות", כתב רייכמן. "עד מהרה משעול קנה לעצמו בנציבות שם של 'נודניק', וכמי שמציק ללא הרף לנציב, שמואל הולנדר. כמה פעמים שמעתי את הולנדר ואת העוזרת האישית שלו, עדנה אלפסי, מדברים על משעול כמי שמהווה מטרד ו'עושה בעיות'".

כשמיכה פגש את שמוליק

כשבוחנים את כהונתו של הולנדר קשה שלא להבחין במה שנראה כסתירה: מצד אחד, עבודה צמודה ופורייה עם משרד המשפטים ועם היועצים המשפטיים לממשלה. מצד שני, עימותים דווקא עם הגורמים המזוהים עם מלחמה בשחיתות ועם עמידה לצד שלטון החוק: התנועה לאיכות השלטון, החשב הכללי לשעבר ירון זליכה - ומבקרי המדינה, הקודם והנוכחי. בספרו "הגווארדיה השחורה", מכנה זליכה את הולנדר "אחד מאנשיו של אולמרט". זליכה מתאר כיצד ניסה הולנדר להתערב במכרז למינוי המשנה לחשב הכללי: "עלה חשש כי הוא פועל בשליחות אולמרט למינוי אחד ממקורביו לתפקיד", כתב זליכה.

עם מבקר המדינה הקודם גולדברג התעמת הולנדר ב-2002, על רקע מקרה שהופיע בדו"ח הנוגע לתנאי פרישתה של עובדת בנציבות. "לא אתן למשרד מבקר המדינה לפגוע, שלא כדין, במוניטין שצברתי ביותר מ-32 שנות שירותי הציבורי, רק מפני שמאן דהוא במשרד מבקר המדינה החליט למצוא פגמים וליקויים בכל מחיר, ולו במחיר האמת", כתב הולנדר בתשובה לדו"ח. גולדברג, מצדו, לא נשאר חייב. "אמירות חסרות יסוד כאלה אינן ראויות לממלא תפקיד ציבורי, על אחת כמה וכמה כשהן באות מנושא משרה כה בכיר, שאמור לשמש דוגמה לכלל השירות הציבורי", כתב.

ואולם העימות שנחרת בזיכרון הקולקטיבי היה זה שאירע לפני ארבע שנים בדיוק, במאי 2006, כשהולנדר ומבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, החליפו במהלך שבוע מהלומות מילוליות בכותרות הראשיות של העיתונים ובפתיחת מהדורות הטלוויזיה. הרקע לסכסוך היה דו"ח שהגיש המבקר, שבו קבע שהולנדר הקפיץ בארבע דרגות את העוזרת האישית שלו, אלפסי, לתפקיד סמנכ"ל למינהל, תוך שהוא מעניק לה חוזה בכירים. הולנדר עשה זאת ללא מכרז ומבלי שלאלפסי, בוגרת תיכון במגמת מזכירות, תהיה השכלה אקדמית.

בתגובה טען הולנדר שמדובר בעובדת שזכתה לשבחים. "בנציבות לא היה מעולם תפקיד במשרה מלאה של סמנכ"ל למינהל. אין לה תואר כזה וגם לא חותמת כזאת. כשמטילים תפקיד נוסף על עובד, אפשר לשדרגו בשכר", אמר הולנדר. על המבקר אמר הולנדר שהוא "ירד לרמה הנמוכה ביותר", ואף שקל לפנות נגדו בבג"ץ. הולנדר טען שהמבקר פעל בניגוד עניינים, מכיוון שאחת העובדות שלו פוטרה בעבר מנציבות שירות המדינה. לינדנשטראוס, מצדו, טען במכתב ליועץ המשפטי לממשלה כי עובדים במשרדו קיבלו "פניות מאיימות מעובדי נציבות שירות המדינה בגלל כתיבת הדו"ח".

"כעסתי עליו", אומר דוד דרי. "שאלתי את הולנדר איפה הוא היה כל השנים שבהן מבקר המדינה חבט בעובדיו. כנציב הוא היה צריך להגן על העובדים שלו הרבה קודם, ולא להתעורר רק כשתקפו אותו אישית".

עדנה אלפסי התפרסמה בציבור רק במאי 2006, ואולם בתוך הנציבות זיהו הרבה קודם לכן את הבעייתיות שבמינויה של העוזרת הנאמנה, שנחשבה על ידי חלק מהעובדים למי ששולטת בלשכת הנציב ביד רמה. מנחם זינדל אף התפטר מתפקידו כסגן הנציב בשל ההתנהלות הבלתי תקינה בלשכת הנציב, כפי שקבע בית הדין האזורי לעבודה בדיון בעניינו של עובד אחר. באוקטובר 2000 כתב זינדל במכתב ההתפטרות להולנדר: "אי אפשר לעבוד במסגרת שבה נמצא נציב רשמי ונציבה בלתי רשמית המתערבת בעניינים וגם גורמת לתקלות לא מעטות ולקבלת החלטות לא ענייניות. אני דורש בהזדמנות זו כי תזמין ביקורת חיצונית לבדוק את תפקודה של גב' עדנה אלפסי".

זינדל טען השבוע שהמכתב נכתב בעידנא דריתחא. "זו היתה תכתובת פנימית שלא היתה אמורה לצאת", הסביר. אלפסי היתה מעורבת גם בפרשה מביכה שהגיעה ב-2002 לדו"ח מבקר המדינה דאז, גולדברג. עובדת ותיקה בנציבות, שב-1998 קיבלה פרס הצטיינות, ראתה ב-2000 כיצד מזכירה בנציבות מעניקה בשעות העבודה טיפולים קוסמטיים לאלפסי. דברים אלה עלו בתצהיר שהגישה העובדת בעניין אחר.

לטענת העובדת, במהלך 2001 קיבלה המזכירה קידום בתקן, בדרגות ובתנאי שכר שאינם מקובלים בתפקיד מזכירה. העובדת שוחחה על כך עם יו"ר ועד עובדי הנציבות, ויום לאחר מכן נפתחה נגדה חקירה משמעתית בעילה של התנהגות שאינה הולמת. בסופו של דבר נסגר התיק. במקביל, אישר הולנדר תנאי פרישה חריגים ביותר לאותה עובדת, שפרשה מתפקידה בגיל 47 בלבד. מבקר המדינה גולדברג כתב בדו"ח שפירסם ב-2002 כי יש קשר בין תנאי הפרישה המופלגים של העובדת לסגירת התיק נגדה, ומתח ביקורת על הנציבות בהקשר זה.

גם כיום יש מקרים בעייתיים בתוך הנציבות עצמה. ב-2004 מונה ללא מכרז עו"ד אסף רוזנברג לתפקיד הממונה על המשמעת ולסגן הנציב. רוזנברג, שעבד קודם לכן בפרקליטות, מועסק בתפקיד עד היום. באחרונה, כשנחשף העניין על ידי העיתונאי מוטי גילת ב"ישראל היום", הסבירה הנציבות שמדובר ב"השאלה" - מינוי מקצועי לצורך חיזוק יחידת המשמעת. אך לפי תקנון שירות המדינה, המונח "השאלה" מתייחס רק ליחידות צה"ל, המשטרה או שירות בתי הסוהר. השבוע הודה אחד ממקורביו של הולנדר שבעצם מדובר ב"מינוי בפועל".

כך או כך, רוזנברג לא ויתר על תנאי עבודתו כעובד פרקליטות. תנאי השכר שלו דומים לאלו של חוזה בכירים מיוחד, אך בניגוד להוראות חוזה בכירים, רוזנברג לא ויתר על הקביעות שלו. מקורבי הולנדר התקשו השבוע להסביר מדוע דווקא בנציבות הסנדלר הולך יחף. "למה הוא לא במינוי של קבע? הוא לא רצה לעזוב בשלב ההוא את הפרקליטות", הסביר אחד ממקורבי הולנדר. "זה נעשה בתיאום מלא עם מני מזוז. עכשיו פירסמנו מכרז. זה אחרי שש שנים, אז מה? גם למבקר המדינה יש כבר הרבה שנים אדם העובד במינוי בפועל בהנהלת בתי המשפט".

יומן הפקיד

פרשיות בולטות שבהן נקשר שמו של שמואל הולנדר

הסרת התמיכה ברפורמה בשירות המדינה

אי התערבות במינויים פוליטיים של צחי הנגבי במשרד לאיכות הסביבה

אי התערבות במינויים פוליטיים של אהוד אולמרט במשרד התמ"ת*

אי התערבות במינויים פוליטיים ברשות המסים

קיום מכרזים תפורים לשירות המדינה בשיטת "ממלאי המקום"

אי סדרים באישור תקנים בלשכות בכירים (שרים, סגני שרים, מנכ"לים)

הענקת תנאי פרישה מופלגים במקביל לסגירת תיק משמעתי לעובדת

התעלמות מטענותיו של חושף שחיתויות ברשות המסים, שוקי משעול

קידום ללא מכרז של עוזרתו עדנה אלפסי לתפקיד סמנכ"ל למינהל

מינוי עו"ד אסף רוזנברג ראש אגף המשמעת ללא מכרז והעסקתו במשך שש שנים

ניסיון להתערב במכרז לתפקיד המשנה לחשב הכללי

* רוב המקרים התרחשו ברשויות שבהן להולנדר אין סמכות בתחום המינויים

ייצוג הולם

אחת הטענות הנשמעות כלפי הולנדר היא דאגתו הלקויה לייצוג הולם של בני מיעוטים בשירות המדינה, כאחראי על יישום החוק בעניין, שהתקבל ב-2000. 6.7% מהמועסקים בשירות המדינה הם בני מיעוטים. בשמונה משרדי ממשלה - ראש הממשלה, החוץ, האוצר, התחבורה, השיכון, ביטחון פנים, התשתיות, התחבורה והתקשורת - הייצוג הוא פחות מ-3%."ייצוג הערבים בשירות המדינה הוא גרוע ומביש", אומרת ח"כ חנין זועבי (בל"ד). "לפי החוק, צריך לעשות הכל כדי למצוא ערבים המתאימים למשרות ולמשרות בכירות. באחרונה היה מכרז פנימי לתפקיד מנהל הביטוח הלאומי בנצרת. ניגשו 17 עובדים, רובם ערבים. טענו שאף אחד מהם לא מתאים. נניח שזה נכון, עדיין צריך לשאול מה נעשה בעניין במשך השנים. איך ייתכן שבמקום שבו רוב העובדים ערבים, לא הכשירו מנהלים ערבים". מקורבי הולנדר דוחים בתגובה את הטענות, טוענים שהנציב עשה רבות בתחום זה ומצביעים על העלייה בשיעור בני המיעוטים העובדים בשירות המדינה.

הרומן של הולנדר

ב-2006 פירסם הולנדר ספר פרוזה בשם "אוויר פסגות" שהתקבל במבוכה בקרב באי קריית הממשלה בירושלים, שהתקשו להבין כיצד כתב הפקיד האפור והמהוגן ספר זה. גיבורי הספר הם פקידים, עובדי מדינה ונבחרי ציבור, ועלילתו עוסקת באהבה בין עסקן צעיר למנהלת לשכה חרדית.

על פי ביקורת שכתב יוסי ורטר במוסף הספרים של "הארץ" ביולי 2006, בספר מתאר הולנדר את מערכת הממשל בירושלים כצינית, רודפת כבוד, צבועה ומושחתת, שבה נציב שירות המדינה הוא היחיד שעומד על משמר הדמוקרטיה. בין שלל הנבלים בספר, בולטים שלושה: עיתונאי חוקר, נציג משרד מבקר המדינה ועובד מדינה חושף שחיתויות. מה שגרם במיוחד להרמת גבה היה העיסוק המרובה במין. הצמרת, לפי הספר, עסוקה במין ובבגידות: שרים, עוזרי שרים ומנהלי לשכות. במיוחד עוררה תמיהה הגלישה לתחום הביזאר: בספר מתוארת זקפת סוס, המתעוררת כשהוא רואה את השר הישראלי. על העטיפה נכתב שהולנדר "שוקד על כתיבת ספרו השני", אך זה לא יצא עד כה.

תגובה: "הולנדר העדיף לא לפרסם את הישגיו ברבים"

מקורבי שמואל הולנדר מסרו בתגובה לדברים שעלו בכתבה:

"להולנדר הישגים רבים בתפקידו כנציב. בניגוד לבכירים אחרים בשירות הציבורי, הוא העדיף שלא לפרסם את הישגיו ברבים, וייתכן שמכך נובע הרושם המוטעה. מצער שבכתבה מועלות טענות שונות שמקורן באנשים שיש להם אינטרס להכפיש, ולא מתוך תחושת צדק ויושר.

"השירות שניתן לאזרחי ישראל, בניגוד לרושם שנוצר, הוא שירות מצוין שפעמים רבות עולה על זה שבמגזר הפרטי. עובדי שירות המדינה הם איכותיים ומצוינים, דבר שעליו יכולים להעיד גם מנהלים שבאו מבחוץ, כמו חיים שני, מנכ"ל האוצר, ויהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה. הטענות על פרשות שחיתות בתקופת הולנדר דומות לטענות המופנות למפכ"ל המשטרה לגבי אחריותו לפשעים שבוצעו. נוהלי המכרזים שופרו לאין ערוך מאז פורסם הדו"ח ב-2006 בנוגע לממלאי מקום הזוכים במכרזים.

"אחד ההישגים הבולטים של הולנדר הוא הירידה החדה במינויים הפוליטיים, תחום שבעבר היה קטסטרופלי. הולנדר קיבל לא מעט איומים מפעילים פוליטיים בשל עמידתו על הנהלים. המקרה של צחי הנגבי היה חריג. עם זאת, יש להבין שלא כל מינוי עובר דרך הנציבות. בכל מקרה, מיד כשהתגלו המקרים הנציבות התחילה לפעול, אך הטיפול הופסק בשל פנייה בכתב ממשרד מבקר המדינה, שהבהיר שהוא מטפל בנושא.

"הביקורת של ח"כ דוד רותם על מינוי מנהל היחידה החדשה במשרד המשפטים לא במקומה. מדובר באדם ראוי שוויתר על משרה נחשקת בניו יורק. גם הוא מושחת? דברי ח"כ אריה אלדד אינם ראויים לתגובה, כמו גם דברי העיתונאי רביב דרוקר, שמעולם לא פגש את מר הולנדר.

"הטענות של ירון זליכה לא נכונות: הולנדר דווקא רצה להגן על זליכה, מפני שבעבר התבטא נגד אחד המועמדים במכרז.

"בסוגיית 'החצר' של לשכות שרים ומנכ"לים, הנציב הוא זה שנתן בראשונה הוראות ברורות ומדויקות בעניין.

"לגבי הטענות על איתן רוב: יש להבהיר שהולנדר מעולם לא אישר מינוי פוליטי ברשות המסים. יש לציין, עם זאת, שחלק מהמינויים שנעשו בפרשת 'רשות המסים' היו של אנשים ראויים מתוך המערכת.

"אנו דוחים בתוקף את הטענות שמעלה מר משעול. הדברים שטוען רייכמן בתצהירו אינם נכונים. באשר לעובדת שטענה בעניין הטיפולים הקוסמטיים: מדובר בדברי רכיל ושקר, וחבל שעיתון מכובד כמו 'הארץ' בוחר לעסוק בנושא.

"העסקתו ותנאי שכרו של מר אסף רוזנברג הם בהתאם להוראות התקשי"ר ובתיאום עם היועץ המשפטי לממשלה הקודם. למר רוזנברג אין חוזה בכירים - הוא מועסק בכתב מינוי. לפי הוראות התקשי"ר, מי שממלא תפקיד בפועל זכאי לשכר הקבוע למשרה, שאינו פנסיוני ואינו מקנה זכויות כלשהן, ובכך השוני מחוזה בכירים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#