עימאד תלחמי פותח שער ערבי לכלכלה הישראלית - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עימאד תלחמי פותח שער ערבי לכלכלה הישראלית

החזון האמיתי לדו קיום ישראלי-ערבי - דרך העסקים

39תגובות

על עימאד תלחמי שמעתי לפני כמה שנים ממקורות שונים במגזר העסקי. הוא מעולם לא הופיע במדורי הכלכלה, אבל בשוק הטקסטיל שמו הלך לפניו: ערבי ישראלי שצמח במשך 25 שנה בתוך חברה דלתא, מהתפקיד הזוטר ביותר ועד שנהפך למעשה ליד ימינו של דב לאוטמן. תלחמי ניהל אלפי עובדים במפעלי דלתא ברחבי העולם: החל במצרים ובירדן, דרך בריטניה וכלה בארה"ב.

סטארט אפ אידיאולוגי: "אני מיעוט בתוך מיעוט בתוך מיעוט וזה הכוח שלי"

פרויקט מיוחד: המגזר הערבי מנוע צמיחה

אף על פי שלא פגשתיו מעולם, הצטערתי לשמוע לפני כמה שנים שכאשר הועברה השליטה בדלתא לידי איש הטקסטיל האמריקאי אייזיק דבח, הוא החליט שלא למנות את תלחמי למנכ"ל החברה.

לא ידעתי מי מתאים יותר לניהול דלתא - תלחמי מעוספיה או המנכ"ל שמונה לבסוף, תושב רמת אביב - אבל לפחות מבחינה אחת היה כאן פספוס: תלחמי יכול היה ליהפך לסמל מעורר השראה - ערבי ישראל מעוספיה שמוביל חברה ישראלית גלובלית, מהבודדות בישראל שהצליחו לפרוץ לעולם הערבי, עם מפעלים גדולים במצרים ובירדן. סיפור שיכול לעורר השראה ולתת תקווה לדו-קיום בתקופה שבה יש כל כך מעט מהן.

עבור תלחמי, ההחלטה שלא למנותו למנכ"ל היתה עלבון צורב. הוא היה מחובר לדלתא לא פחות מלאוטמן, וההתנתקות ממפעל חייו השאירה אותו מאוכזב ומפוחד. עם התקרבו לגיל 50, הבין תלחמי שהוא צריך להמציא את עצמו מחדש.

ואולם בשבוע שעבר, כשסיימתי מפגש עם ארבעה עובדים צעירים בסטארט-אפ שהקים תלחמי באזור התעשייה תפן, הגעתי למסקנה שהמשבר של תלחמי רק הגדיל את ההזדמנות שעומדת בפניו - ואולי לא רק בפניו, אלא בפני כל היזמים שחושבים ששילוב המגזר הערבי בכלכלה הישראלית הוא הזדמנות גדולה למשק הישראלי.

בתחילת ביקורי, כשתלחמי העלה את תוכנת הפאואר פוינט כדי להציג לי את החזון של באבקום, הסטארט-אפ שאותו הקים בשנה שעברה, ציפיתי לסחורה הרגילה שקיבלתי בעשרות חברות בעשור האחרון: חזון מנופח וסיסמאות שגרתיות - ולעתים קרובות מגלים בשטח מציאות שונה.

אבל אחרי כמה דקות אי אפשר היה לפספס את האותנטיות ואת הייחוד הטמונים בחלומו של תלחמי. אי אפשר שלא לתהות על מקור השאפתנות - יעד של 5,000 עובדים תוך חמש שנים לחברה שהוקמה בשנה שעברה - אבל קשה שלא להתחבר.

באבקום מחברת בין המלה הערבית באב (שער) לשלוש האותיות הלועזיות המשקפות את עולם התקשורת. אבל לקום יש גם משמעות בערבית - שלכם. "זה השער שלכם לדו-קיום, לתעסוקה, לקריירה, להזדמנויות ולהצלחה", מסביר תלחמי.

בלוגו החברה, מתחת ל"באב" מצויר חיוך - ולא מסיבות גרפיות אלא כדי להבהיר: עובדים עם חיוך, לקוחות עם חיוך. "התפקיד שלנו הוא להגדיל את החיוך. אני רוצה שכשבחורה מוסלמית מדברת עם בחור מתל אביב, היא תרגש אותו, שתאהב את החיוך שלו. אנחנו כאן כדי לרגש. זה הג'וק שצריך לשתול לעובדים בראש".

נשמע טוב, אבל הדבר האחרון שאתה מצפה לפגוש במוקד שירות טלפוני הוא עובדים עם חיוך. לכן הופתעתי מאוד לאחר כמה שעות, כשביקשתי מתלחמי לשוחח לבד עם העובדים הצעירים של מרכז שירות הלקוחות שהקים. את רביעיית העובדים בחרתי באקראי בסיור במסדרונות החברה. הם לא ידעו על הביקור שלי ומה בדיוק אני רוצה מהם.

ביאן מטרי, 25, שמתגורר ביישוב תמרה, נולד בעכו. אמו עקרת בית, אביו קבלן שיפוצים ואחיו עובדים במוסכים באזור. הוא עבד בכמה מקומות, ביניהם במפעל מזון, לפני שהגיע לבאבקום והספיק לסיים תואר ראשון במכללה בכלכלה ובניהול.

באבקום, הוא אומר לי, אינה דומה לשום מקום עבודה. "עימאד, בעל הבית", הוא אומר, "נמצא כל הזמן בינינו. אני מרגיש שאין כאן שום חסמים, שהכל אפשרי. אני נמצא כאן מהיום שבו נוסדה החברה, ואני מחובר למקום רגשית. צמחנו מ-25 עובדים ל-250, והאווירה בחברה לא השתנתה". איפה תהיה בגיל 30, שאלתי אותו. "כאן", הוא ענה. "אהיה כאן בתפקיד בכיר יותר".

תלחמי חושב שאחד ההבדלים העיקריים בין הצעירים היהודים לערבים הוא שהראשונים חושבים על קריירה ואילו האחרונים חושבים על מקום עבודה. "בבאבקום שיניתי את התפישה שלי לכיוון של קריירה, לאופן שבו אני מתקדם, ולא איך עובדים והולכים הביתה", אומר לי ביאן. "הזמן עובר כאן בלי שאני מרגיש. למדתי לראות את הטוב בכל דבר, למדתי מה זה עבודת צוות".

עינת אלבז, 25, מנהריה עבדה בכמה חברות כנציגה, כמדריכה וכמנהלת צוות. אף אחד מהמקומות האלה לא היה דומה לבאבקום, היא אומרת לי. "יש לי חיבור אחר למקום הזה. לאנשים כאן. גם כשאני חולה, אני רוצה לבוא לעבודה. בכל בוקר יש משהו אחר שמניע אותך, שמדליק אותך. במקומות אחרים יכולתי להרוויח יותר, אבל אני מחפשת את הפיתוח האישי".

רויטל קנר, 28, שעובדת בחברה חצי שנה, עבדה לפני כן כנציגות שירות בחברת סלולר. היא מספרת לי על החיבור שלה לחזון החברה על דו-קיום ערבי-ישראלי: "אנחנו נגיע ל-5,000 עובדים", היא אומרת לי בפסקנות, "כי החזון כאן שונה מזה של חברות אחרות. יש כאן אווירה אחרת. משקיעים כאן כל הזמן בעובד, והתוצאה היא שכל אחד מאתנו חושב כל הזמן איך אפשר להשתפר. פעם בשבוע יש לנו מפגש עם המנהל שלנו, ואנחנו מעלים רעיונות שחלקם מיושמים. זה לא קורה בחברות אחרות".

נרם אבו חרמה, 26, מתרשיחא סיימה לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, עבדה במשרד עורכי דין ובכמה רשתות קמעוניות. היא רצתה לחזור לתרשיחא, אבל "קשה למצוא עבודה בצפון, ליד הבית". היא שמעה מחבר על באבקום ומהר מאוד הבינה ששם היא רוצה להיות. "בכל מקום מוכרים לעובדים דברים מתוקים, אבל כאן זה גם מה שקורה. לפני שבאתי לכאן עבדתי במקום טוב בשכר טוב, אבל שם באתי לעבודה. כאן אני עושה משהו בשבילי, אני מרגישה שאני מתקדמת".

מה את רוצה לעשות בעוד 5 שנים?

"אני אקים משפחה, אתפתח מקצועית ואתקדם, כי זה מה שעושה לי את זה. אני לא רוצה להיות כמו כולם, אני רוצה להיות משהו אחר".

באבקום רוצה להיות משהו אחר. האתגר עצום, הניסיון במגזר הערבי לא תמיד מעודד אבל הפוטנציאל מלהיב.

השורה הראשונה בחזון של תלחמי היא "מדלתא לבאבקום: מתעשייה מתכווצת לשירותים מתפתחים". תלחמי התחיל עם מרכז שירות הלקוחות - אבל את הפוטנציאל הגדול ביותר הוא רואה בתחום התוכנה. "חברות ישראליות הוציאו בשנים האחרונות אלפי משרות להודו, למזרח אירופה ולמקומות אחרים בעולם. אני רוצה להחזיר אותן הנה. יש במגזר הערבי מהנדסים מעולים ויש כאן פוטנציאל גדול".

באבקום רוצה להיות נותנת השירות הטובה ביותר בישראל, להתבסס בעיקר על עובדים ועל אקדמאים מהמגזר הערבי, להקים שורה של מוקדים סמוך ליישובים ערביים ולתת שירותים בתחום התוכנה, מוקדי שירות הלקוחות, שירותי התרגום, המענה הטלפוני והסקרים.

החזון של באבקום הוא חברה שתיצור סביבת עבודה של חמישה כוכבים לעובדים ותהיה מחויבת לבנות להם קריירה, שתשתלב בחיי העובדים ותתאים את עצמה אליהם, שהעובדים בה יזכו להסעות ולעזרה בעניינים כמו גנים לילדים, שתשפיע על הקהילה שבה חיים העובדים שלה.

תלחמי, יחד עם שמואל מרחב, פיתח את החזון של עובדי באבקום: להגדיל את השווי של כל אחד מהם בשוק העבודה - לזהות מה נדיר בהם ולפתח את זה למקסימום, ליצור לעצמם מוניטין של אלופים בתחום הכישרון שלהם ולבנות לעצמם סל נדיר של יכולות. חזון לא טריוויאלי וכנראה לא אינטואיטיבי במיוחד במגזר הערבי.

העמדת הדו-קיום הערבי-ישראלי במרכז החזון של באבקום ושל תלחמי לא נעשית כדי להעניק לעצמם הנחות בתחום העסקי. באבקום רוצה להיות החברה הטובה ביותר בישראל בתחום שלה - כיום במרכזים לשירות לקוחות ומחר בשירותי תוכנה.

תלחמי לא מדבר על פוליטיקה, לא מתעסק בפוליטיקה ולא מתיימר להבין בה. הוא משוכנע שהחיבור העסקי יכול להביא להצלחה בתחום הפוליטי.

אבל עוד הרבה לפני הפוליטיקה - הפוטנציאל הכלכלי הוא גדול. מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני, נכשל לפני כמה שבועות בלשונו כשאמר את מה שיודעים כולם - שבנטרול הערבים והחרדים, רמות העוני והאבטלה בישראל נמוכות באופן דרמטי מהמתרחש בעולם. אנחנו לא אמורים לתאר כך את המציאות, אבל כל מי שבוחן את נתוני המאקרו כלכלה בישראל, את הפערים החברתיים ואת העוני, מבין שללא טיפול יסודי בשני מגזרים אלה - יהיה קשה לממש את הפוטנציאל בישראל.

יזמים כמו תלחמי משוכנעים שהפוטנציאל במגזר הערבי הוא עצום - וגם לא מחכים לממשלה כדי לממש אותו. בניגוד לרבים מהמנכ"לים שמתראיינים מדי יום ב-TheMarker ומשתמשים בבמה בעיקר כדי לתקוף את הממשלה, את הרגולציה ואת הפוליטיקאים ולבקש את עזרתם ואת מעורבותם - בשיחה עם תלחמי לא עלתה הממשלה ולו פעם אחת. "כל מי שאני פוגש נדבק ומתלהב מהחזון הזה, מהפוטנציאל הכלכלי הטמון בדו-קיום הערבי-ישראלי. אני לא יכול להתלונן. כולם רוצים להיות אתנו".

ואתה לא מצטער, לפעמים, שאתה מנהל סטארט-אפ קטן במקום לקבל את ההזדמנות להיות מנכ"ל דלתא, חברת ענק של 700 מיליון דולר, אני שואל אותו. "אתה צוחק. מעולם לא היה לי טוב יותר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#