החומר הקטלני שהורג את הצעירים בארה"ב, ואיך הוא לא מגיע לישראל - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החומר הקטלני שהורג את הצעירים בארה"ב, ואיך הוא לא מגיע לישראל

33 אלף אמריקאים מתו ב-2015 משימוש באופיואידים - משככי כאבים רבי-עוצמה שנצרכים במדינה בכמויות בלתי נתפשות. דונלד טראמפ כבר הכריז על התופעה כמגיפה לאומית, אירופה בהיסטריה ורק בישראל, בזכות מבנה הרפואה הציבורית, השימוש בהם מוגבל

133תגובות
תושבת פלורידה לצד תמונה של בתה שמתה בגיל 17 בעקבות מנת יתר של משכך כאבים
ניו-יורק טיימס

לפני כשבועיים הוטלה בארה"ב פצצה ציבורית: לראשונה מאז תחילת שנות ה–60 חלה ירידה של שנתיים רצופות בתוחלת החיים של האמריקאים. בעוד העולם המערבי כולו חי יותר שנים, האמריקאים הולכים אחורה, למרות מערכת הבריאות היקרה להחריד שלהם. הסיבה למגמה הזאת היא פצצה נוספת: הסיבה לירידה בתוחלת החיים אינה טמונה בקשישים שחיים פחות מבעבר, אלא נובעת דווקא ממוות של אנשים צעירים בשנות ה–20 עד 50 לחייהם, מוות שמוריד את ממוצע תוחלת החיים הכללית.

אחד הגורמים המרכזיים למוות הזה הוא מה שכבר מזמן קיבל בארה"ב את ההגדרה "מגיפה" — העלייה התלולה בשימוש באופיואידים, משככי כאבים רבי־עוצמה שנרשמים שם בכמויות בלתי נתפשות, והנזקים הקשים עד כדי מוות שנגרמים כתוצאה מכך. יותר מ–33 אלף אמריקאים מתו ב–2015 כתוצאה משימוש באופיואידים — עם או בלי מרשם רופא — פי ארבעה מאשר ב–1999, לפי נתוני המרכז לבקרת מחלות האמריקאי (CDC) בארה"ב. מאז סוף שנות ה–90 מתו במצטבר יותר מ–200 אלף אמריקאים כתוצאה מהשימוש בהם.

הנתון הזה מעסיק את האמריקאים באופן אובססיבי בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים. אפילו הנשיא דונלד טראמפ חוזר לעניין שוב ושוב, ובאוקטובר האחרון אף הגדיר את המשבר "מצב חירום לבריאות הציבור" — צעד אחד לפני הכרזה על המשבר כ"משבר חירום לאומי". לפי הערכת מומחי המועצה לכלכלה של טראמפ, עלות המגיפה במונחים של אובדן חיים, אובדן פריון עבודה, הוצאות בריאות וטיפולים, עיסוק משפטי ועוד הגיעה ל–504 מיליארד דולר ב–2017.

"חזרתי לא מזמן מנסיעת עבודה בארה"ב, בוושינגטון ובניו יורק, וללא ספק — משבר האופיואידים זה הדבר שמדברים עליו הכי הרבה", מספר ד"ר אייל צימליכמן, סגן מנהל המרכז הרפואי לרפואה וחדשנות בשיבא. לדבריו, "בעוד טראמפ מקצץ המון בתקציבים למחקרים רפואיים, הוא מזרים המון כסף למחקר בנושא האופיואידים במטרה להפחית את המגפה והמשבר. הוא הפך את העניין לסוג של מסע צלב, וכל המוסדות — החל במשרד הבריאות וכלה באוניברסיטת סטנפורד והמרכזים האקדמיים — מדברים רק על זה. זאת שיחת היום כי זה הדבר היחיד שהוא משקיע בו כסף במערכת הבריאות".

רויטרס

אופיואידים לאחר הלידה

האופיואידים — תרופות כמו אוקסיקונטין, פרקוסט, מורפיום ופנטניל — הם תרופות נרקוטיות חזקות המופקות מצמח הפרג, שממנו נגזרים גם אופיום והרואין. הן משפיעות על קולטני האופיואיד במוח ועל מרכזי ההנאה והכאב, ולכן הן גורמות לשיכוך כאב ובמקביל לתחושה של "היי" (אופוריה). הן ממכרות ביותר, לפעמים אף לאחר שימוש של ימים ספורים, ומעלות את הסיכון לצריכת יתר, שימוש לרעה והידרדרות לסמים קשים כמו הרואין, שהוא זול וזמין יותר. משום שמדובר בתרופות ממכרות שעלולות להיות מסוכנות, הן ניתנות רק במרשם רופא ואמורות לשמש לזמן מוגבל במקרים של כאב אקוטי כמו אחרי ניתוח, פציעה או כאבים מתפרצים של חולי סרטן.

בפועל, תוך פחות משלושה עשורים נהפכו האופיואידים לתרופה נפוצה מאוד בארה"ב שניתנת אפילו לחולים עם כאב כרוני מתמשך, ומקרי התמותה מהם הוכרז כמכת מדינה. מספר המשתמשים בתרופות המכילות אופיואידים ממשיך לגדול אף שהסכנה מוכרת וידועה למערכת הבריאות, הרופאים והציבור במדינה כבר שנים רבות.

מקרי מוות בעקבות שימוש באופיואידים שניתנו במרשם של רופא, בארה"ב, באלפים

הנה נתון קטן שימחיש במעט עד כמה קלה היד על הדק האופיואידים בארה"ב: מחקר שהתפרסם בתחילת 2017 בכתב העת "Obstetrics & Gynecology" בדק 165 אלף יולדות מפנסילווניה שילדו בלידה רגילה (לא ניתוח קיסרי) בין 2008 ל–2013 — שנים שבהן משבר האופיואידים בארה"ב כבר היה בגדר עובדה ידועה. החוקרים לא כללו במחקר נשים עם היסטוריה של שימוש באופיואידים. הממצאים מדהימים בכל קנה מידה: יותר מאחת מכל 10 יולדות, 12% מהיולדות שנסקרו, קיבלה ומימשה מרשם לאופיואידים בחמשת הימים שלאחר הלידה — אף שרק 28% מהנשים שקיבלו מרשם סבלו מכאב חריף אחרי הלידה. במלים אחרות, היולדות קיבלו מרשם לתרופות חזקות וממכרות בלי שהיה בכך צורך רפואי.

לשם השוואה, בתי החולים בישראל מציעים ליולדות תרופות "קלות", לשיכוך כאבים, כאלה שאפשר להשיג גם ללא מרשם של רופא, כמו איבופרופן (נורופן ואדוויל), פרצטמול (אקמול ודקסמול) או דיפירון (אופטלגין). לנשים אחרי ניתוח קיסרי מציעים אופטלגין נוזלי. תרופות ממשפחת האופיואידים כלל לא נמצאות בארגז הכלים השגרתי של מחלקות היולדות בישראל.

מערכת הבריאות בישראל מקשה

הדוגמה של היולדות מרמזת על התמונה הרחבה יותר בהבדלים בין ארה"ב לישראל. באופן כמעט מפתיע, המשבר הענק שמעסיק כל כך את ארה"ב וגם מדינות אחרות כמו בריטניה וקנדה, כמעט לא נוגע בישראל.

מחקר חדש שהתפרסם לפני כשבועיים בכתב העת "European Addiction Research" ומתפרסם כאן לראשונה, מגלה כי לא רק שמגיפת האופיואידים המשתוללת בארה"ב פסחה על ישראל — שיעור המוות כתוצאה משימוש באופיואידים בישראל, הנמוך ממילא, אף נמצא במגמת ירידה בשנים האחרונות.

Chris O'Meara/אי־פי

המחקר בוחן את שכיחות מקרי המוות כתוצאה משימוש באופיואידים בישראל בין 2005 ל–2014. החוקרים ד"ר דניאל פיינגולד מאוניברסיטת אריאל והמרכז הרפואי לב השרון, נחמה גולדברג וציונה חקלאי ממשרד הבריאות וד"ר שאולי לב־רן מהמרכז הרפואי לב השרון והפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, בדקו את כל רישומי מקרי המוות בישראל כתוצאה משימוש בסמים וחילקו אותם למקרי מוות כתוצאה משימוש באופיואידים ולמוות כתוצאה משימוש בסמים אחרים.

הממצאים הצליחו להפתיע גם אותם: מספר מקרי המוות כתוצאה מאופיואידים בישראל היה נמוך משמעותית מאלה בארה"ב ובאירופה. לדוגמה, ב–2014 מספר מקרי המוות כתוצאה משימוש באופיאטים בארה"ב היה תשעה ל–100 אלף אמריקאים — פי 30 משיעור מקרי המוות בישראל, שב–2002–2004 היה 0.3 לכל 100 אלף תושבים בלבד. בנוסף, בשנים שנבדקו, מספר מקרי המוות כתוצאה משימוש באופיואידים ירד מ–1.3 ל–0.3 ל–100 אלף איש — מגמה הפוכה לזו שבארה"ב ובבריטניה.

אמנם גם בישראל נרשמו מקרים של מוות כתוצאה משימוש באופיואידים, ולא ברור עד כמה ואם בכלל השימוש בהם היה נחוץ. בנוסף, רישומי הפטירה בישראל מפורטים פחות מאלה שבארה"ב וייתכן כי נפטרים נוספים כתוצאה משימוש באופיואידים לא נכללו במחקר. למרות זאת, ניתן לומר בוודאות כי המספרים בישראל נמוכים יחסית לארה"ב ואירופה.

החוקרים גילו גם כי בארה"ב ניתנים הרבה יותר מרשמים לאופיואידים לעומת בישראל: ב–2009 קיבלו 12% מהאמריקאים מרשמים למשככי כאבים מסוג אופיואידים, בעוד שבישראל, על פי נתוני שירותי בריאות כללית, המבטחת יותר ממחצית מהאוכלוסיה, רק 3.2% מהמבוטחים קיבלו מרשמים לאופיאידים בין 2000 ל–2006.

שיעור המתים בישראל בגין שימוש בסמים

הסבר אפשרי להבדל בין ישראל לארה"ב נעוץ בשיטה של מערכת הבריאות הציבורית המקומית, לעומת זו הפרטית בארה"ב. המבנה הריכוזי יחסית של מערכת הבריאות הישראלית אמנם לא תמיד נוח לחולה וכולל סרבול וביורוקרטיה שיכולה להקשות על מי שנאלץ להתמודד במקביל עם בעיות בריאותיות. ואולם העובדה שישנן ארבע קופות חולים עם מערכת מחשוב מרכזית מתגלה כיעילה מאוד. כך למשל, למטופלים בישראל קשה הרבה יותר לעשות "דוקטור שופינג" ולעבור מרופא לרופא במטרה ללקט מרשמים חדשים לאופיואידים — משום שלרוב הם משויכים לרופא קבוע, ופרטי המרשמים הקודמים שלהם מופיעים במחשבי הקופה. המערכת הישראלית מתאפיינת גם ברגולציה חזקה, כזו שמאפשרת קביעת נהלים ומגבלות על מרשם אופיואידים — ויישומם בשטח. בארה"ב, לעומת זאת, יש ריבוי מבטחים, חוקים שונים למדינות שונות, ובאופן כללי רגולציה חלשה בהרבה מזו הישראלית.

"המורשת שטראמפ רוצה להשאיר"

משבר האופיואידים הוא גם מקרה בוחן מרתק לבעייתיות הטמונה במערכת בריאות שמבוססת על רפואה פרטית כמו בארה"ב, ולהפך — ליתרונות השיטה הציבורית: "יש הרבה גורמים שתורמים להיווצרות הבעיה, וייתכן ששיטת הרפואה הפרטית בארה"ב היא אחת מהן", מסביר ד"ר לב־רן, שמנהל את המרפאה להתמכרויות ותחלואה כפולה, משמש סגן מנהל המרכז הרפואי לב השרון והחוקר הראשי במאמר. "היענות הרופאים לדרישה מצד המטופלים לקבלת מרשמים לאופיואידים, והצורך שהלקוח ייצא מרוצה מגבירים את הסיכוי שייתנו מרשם לתרופות האלה, וזה עלול להיות מדרון חלקלק".

אי־פי

כך, רופא אמריקאי ש"מחלק" מרשמי אופיואידים בקלות צפוי למלא את המרפאה שלו ולהתעשר, ולהיפך. "בארה"ב התחרות בין הרופאים גדולה וחשוב להם לרצות את המטופלים", מוסיף צימליכמן. הוא מספר על מקרה מפורסם שבו נתפסה רשת של רופאים "שהיו מחלקים אופיואידים ביד נדיבה למען רווח כלכלי".

גם בישראל רופאים יכולים לתת מרשמים לאופיואידים באופן פרטי, אך בפועל זה קורה בשוליים בלבד: "בישראל המערכת הציבורית היא שרושמת את רוב התרופות האופיואידיות ואין תמריץ כלכלי משמעותי לרופא לתת מרשם לתרופות האלה", אומר לב־רן, ומוסיף כי "גם אם מטופלים מקבלים מרשמים לראשונה דרך רפואה פרטית, ברגע שההפרעה נהפכת כרונית היא זולגת בחזרה למערכת הציבורית שהיא מטבעה מבוקרת יותר (שבה מטופל הרוב המכריע של החולים הכרונים; רל"ג)".

והנה עוד הסבר אפשרי לפער, שגורם גם הוא לרגולציה הישראלית המחמירה להיראות כמו רעיון מוצלח במיוחד: בעוד שבישראל אסור לחברות התרופות לפרסם תרופות מרשם באופן ישיר לצרכן, אלא מותר לה לפנות באופן שיווקי לרופאים בלבד, בארה"ב שיווק ופרסום ישיר לצרכן של תרופות מרשם, כולל אופיואידים, נעשים באופן חופשי. ויש כמובן את הנושא התרבותי: "מצד אחד, העלייה במודעות הרפואית לצורך להפחית כאב חשובה מאוד ותפקיד הרופא להקל על סבל. מאידך, נראה שככל שחברה פחות מסכימה לסבול ומחפשת פתרונות מהירים — רושמים יותר משככי כאב שעלולים גם להזיק", אומר לב־רן.

ממצא מפתיע נוסף שעלה במחקר ודורש פיצוח הוא הירידה בשיעור מקרי המוות מאופיואידים בישראל בין 2005 ל–2014 — מגמה הפוכה לזינוק שחל באותן שנים בארה"ב ובבריטניה. החוקרים מציינים כי הסבר אפשרי לכך קשור לעלייה במודעות של הרופאים והציבור לסכנת האופיואידים. אך המודעות לא יכולה להסביר את כל הסיפור, שכן בארה"ב אין אדם שלא שמע על סכנות התרופות האלה, ולמרות זאת בשנים האחרונות מספר הנפגעים רק עולה. הסיבה השנייה שמציעים החוקרים, אם כן, מעניינת יותר: בארה"ב נמצא במחקרים כי הסדרת השימוש בקנאביס רפואי קשורה לירידה בשימוש במרשמים לאופיואידים. ייתכן, אם כן, שהגידול המהיר בשימוש בקנאביס רפואי בישראל מאז אישורו ב–2008 תרם לירידה בשיעור מקרי המוות מאופיואידים.

טראמפ בבית הלבן, לפני כחודשיים
Evan Vucci/אי־פי

"מה שקורה בארה"ב עם ההתמכרות לאופיואידים זה קצת כמו בסרט 'Supersize Me' על מקדונלד'ס", מסכם לב־רן. "זו תרבות שבאה משלושה כיוונים: רופאים, שמראש רוצים לסייע למטופליהם ולהפחית סבל, ובשיטה הקפיטליסטית ייתכן שמתווסף אינטרס להשביע את רצונם של המטופלים; הצרכנים, שסובלים מאוד, מחפשים מזור ורגילים 'להגדיל' את הכל, כולל מינונים של תרופות; וחברות התרופות, שיש להן יד חופשית יחסית בשיווק התרופות. לצד כל אלה, חשוב לזכור כי גם במדינות אירופיות רבות, שבהן נהוגה רפואה ציבורית, רואים עלייה משמעותית בשימוש בתרופות אלה ובנזקים הנלווים להן, כך שיש עוד גורמים רבים מעבר לאלו הכלכליים האחראים למגיפה העולמית".

מה צפוי לקרות עכשיו בארה"ב לנוכח המשבר הגדול? נראה כי האמריקאים בוחרים להתמקד במחקר ופיתוח, למשל של משככי כאבים חדשים שאינם ממכרים. "הזרקור של המו"פ בארה"ב מופנה כיום לאופיואידים כמעט כמו שהיה מופנה בעבר לאיידס ולסרטן", אומר צימליכמן משיבא. "למעשה, חלק מהתקציבים באים על חשבון תקציבי מחקר שהוקדשו בעבר לחקר הסרטן. פוליטיקאי צריך ליצור לעצמו איזו אג'נדה, וייתכן שמלחמה במגיפת ההתמכרות לאופיואידים זו המורשת שטראמפ רוצה להשאיר אחריו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#